>> שחר מולכו היא אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון תל אביב. היא התמחתה במוזיאונים המובילים בעולם, עבדה כאוצרת משנה בתערוכות המדוברות של לואיז בורז'ואה, יאיוי קוסאמה וג׳ף קונס, ולאחרונה אצרה את תערוכתם של איליה ואמיליה קבקוב. בשנה החולפת אצרה את מולכו את המיצב המהפנט "אשד" שיצר אמן התאורה מוחמד (מוחי) אבו־סאלמה. בימים אלו נפתחה לקהל בביתן איל עופר (בחינם! ועד 23:00 בלילה באמצע השבוע) התערוכה שאצרה,"ועדיין – מבט על אמנות עכשווית 1985-2025", המתמקדת באיכות האנושית, על פגיעותה ועמידותה, ומשקפת חיפוש אחר שיווי משקל בתקופה של טלטלה ועמידה על הקצה. בואו לנשום.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. שה שנטל

את שנטל אני מכירה מגיל 3, כאמא של אחד מחבריי הטובים ביותר ולכן באופן טבעי בקפה שלה אני מרגישה הכי בבית. המקום הקטן והמתוק הזה במקווה ישראל הוא התגלמות כל מה שטוב ומנחם – מקום משפחתי וחם (בו עובדים גם כל בני המשפחה) שמחזיק בסטנדרט פריזאי עם קפה מושלם ומאפים חלומיים. קפה + חיבוק + עצה, זה התמהיל.
מקווה ישראל 3

2. האחים קוואז בע"מ

טמבוריה שהיא עולם ומלואו בדרך בגין. מקום שתמיד אפשר למצוא בו פתרונות, החל מדברים פשוטים הביתה ועד לרעיונות מופרכים. אני מוצאת את עצמי מגיעה לחנות של שאול בתור ילדה במגמת אמנות ועד היום כאוצרת במוזיאון, ומוצאת תשובה פרקטית לכל עניין. בעידן שהצ'אט הוא הסמכות, מנחמים אותי מקומות כאלה שנסמכים על ניסיון.
דרך בגין 27

3. כיכר רבין

אני לא יכולה לחשוב על העיר שלי בלי כיכר רבין וכל מה שהיא מייצגת עבורי בתור תל אביבית שגדלה בעיר, דרך הפגנות שלום עכשיו, רצח רבין ונוער הנרות שהיו חלק מהתבגרותי ועד לימי עצמאות ועצרות זיכרון למיניהן. היעדרותה של הכיכר מהמרחב הציבורי בשנתיים האחרונות, שהיו מלוות בהתעוררות פוליטית אזרחית רחבה, הפכה מוקדים אחרים כמו קפלן, רחבת הבימה ורחבת המוזיאון (כיכר החטופים והנעדרים) לתחליפים. קשה לי לנתק את היעדרות הכיכר הטעונה הזו ואת שינוי פני העיר, מהעת הנוכחית והפוליטיקה האיומה המקיפה אותנו.

4. שאפה

המקום האולטימטיבי לכל עת, קפה, דרינק, דייט, בראנץ' משפחתי או אירוע. שירי ושירה, הנשים המיוחדות שמניעות את האווירה ואת האופי המיוחד של המקום, הן דוגמה עבורי לאנושיות, אקטיביזם, סולידריות וכמובן – טעם משובח. הכרתי אותן עוד מימי המספרה הקטנה בה היו מגישות תה וחלבה, ולאורך השנים ההתרחבות שלהן לכל המדרחוב והפיכת השאפה למושג מבוקש. הימים הסוערים והטעונים שעוברים על יפו בשנים האחרונות, ובעיקר מתחילת המלחמה, הביאו אותן לקשיים רציניים. ההומניות המדבקת של שירי ושירה ושל כל צוות השאפה היא דבר שאסור שייעלם מהנוף.
נחמן 2

5. ביתן איל עופר

הביתן הוא פנינה בלב העיר, אחד הבניינים היפים ביותר הממוקם בצומת מרכזית של רחובות דיזנגוף, תרס"ט ושדרות ח"ן. הביתן מביט לגן יעקב היפהפה ומהווה מקום מפלט של שקט ויופי כמעט אירופאי בתוך שאון העיר. לביתן היסטוריה ארוכה של תערוכות אמנות בלתי נשכחות, בכל זאת הוא נפתח כבר בשנת 1959, ובין התערוכות הראשונות שהוצגו בו הייתה תערוכת ואן גוך, שוותיקי העיר זוכרים כילדים. החידוש של הביתן בשנים האחרונות, בתרומת קרן משפחת איל ומרילין עופר, החזירה את עטרת המבנה ליושנה, ומי שביקר בשתי התערוכות האחרונות שהוצגו בו יכול היה להתרשם מהקסם של כניסת האור הטבעי והשימוש היפה באדריכלות המוצלחת.

אמנות ותרבות הן חלק בלתי נפרד מחיי העיר ומה שהופכים אותה לקסם שהיא. ביתן יפהפה לאמנות עכשווית, פתוח לכל בחינם עד שעות הלילה המאוחרות במיקום כל כך מרכזי, הוא בעיני תחנת חובה שכולם מוכרחים להכיר. השכנים שלנו, בר ההלנה, אחד המקומות המדוברים בעיר, מייצרים הזדמנות מעולה לשילוב המושלם של דרינק וביקור בתערוכה. התערוכה החדשה שאני אוצרת בביתן"ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025"מציעה מסע בחושך ובאור דרך מבחר יצירות עכשוויות בצילום, ציור, פיסול, וידיאו ומיצב. אמנים בינלאומיים מובילים לצד כישרונות צעירים מציגים רגעי שיא ושפל אנושיים ודימויי זמן בוהקים.
שדרות תרס"ט 6

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

המדרכות של מרכז העיר – כולנו מכירים את הסיפור של פירות הפיקוסים המטנפים את המדרכות שלנו שהופכות מדי קיץ לעיסה דביקה ומסריחה. ריבוי פרויקטי הבינוי ברחובות הקטנים של שכונת לב העיר, עם הפיגומים, עמודי התמרורים ועמודי החשמל מדי כמה מטרים, הופכים את ההליכה על המדרכה לבלתי אפשרית. נוסיף על זה את טקס הוצאת הפחים לרחוב מדי בוקר ואת אלו (מי אתם?!) שלא מקפידים לאסוף אחרי הכלבים שלהם – היציאה לרחוב כל בוקר מציידת אותי במידה נכבדת של טינה וזעם. בסך הכל אחת הערים היקרות בעולם, מדרכה נקייה ופנויה היא תנאי בסיסי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה חודשים צפיתי בהצגה ריצ'רד השלישי בתיאטרון גשר בבימויו של איתי טיראן. באתי טיפה מסויגת, כי בכל זאת, שייקספיר במשך שלוש שעות, אבל הביצוע היה מופתי, עיצוב הבמה והתלבושות, בחירת השירים ובעיקר הרלוונטיות של הסיפור הייתה כמו אגרוף לבטן. דמותו של ריצ'רד שהיה מוכן להקריב את הכל, ללא מוסר ומצפון, רק לטובת כוח ושררה קרובה מדי למציאות שלנו כדי לפעול כמטאפורה. יבגניה דודינה ולא פחות ממנה, דורון תבורי, במשחק מהפנט שלוקח זמן לעכל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קיבלתי מתנה מקולגה ספר קטן ונוגע ללב בשם "מערבה" של הסופר הפקיסטני מוחסין חאמיד. לא שיערתי עד כמה הספר הזה ישפיע עלי בתקופת המלחמה וייצר עבורי פריזמה להסתכלות על המציאות הכאוטית סביב. הספר נוגע בסיפור אהבתם של זוג בעיר כלשהי, כאשר מלחמה סוגרת עליהם והם נאלצים להיסחף לחוויית פליטות סוריאליסטית. דווקא מתוך הטלטלה והסכנה, בעדינות ורגישות רבה הספר נוגע בעמידות האנושית לצד השבריריות, והיכולת שלנו להסתגל למציאות חדשה. באופן מסוים הספר הזה הוביל אותי למחשבה על התערוכה החדשה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מימי אוקטובר 2023 אני רשומה בארגון מתנדבי לב תל אביב לב אחד (בשיתוף חברת Monday). תחילה היה מדובר על הכנה ושינוע של אוכל למפונים, פינוי דירות וכו' ממש באופן שבועי. לאורך הזמן הביקוש ירד אבל עדיין ישנם צרכים שעולים בכל עת לטובת חיילים, משפחות שנקלעו למצוקה בעקבות המלחמה וכן הלאה. כמובן, אנחנו תורמים באופן קבוע למטה משפחות החטופים ולמאבק שלהם שאין צודק ואנושי ממנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים דוקטור, יותם ואסף. היכולת שלהם לנקוט עמדה ברורה לטובת ערכים של סולידריות, ליברליות ועשייה היא לא פחות ממדהימה בעיני. אנחנו חיים בתקופה כל כך חשוכה מבחינה ערכית ומבחינת חופש ביטוי, תוך מציאות כלכלית קשוחה מאוד, כך שהעשייה שלהם, לאורך תקופת המחאה וכמובן לאורך המלחמה, היא מאד לא מובנת מאליה. וחוץ מזה, הכי טעים אצלם.

מה יהיה?
שאלה מטרגרת, אין ספק. אני מוכרחה להאמין שיהיה טוב יותר, כי אחרת אין תוחלת. העשייה שלי במוזיאון מצילה אותי בשנתיים האחרונות ואני ממשיכה להאמין באמנות ובתרבות כחבל הצלה לנפש. אני גם מאמינה שלוותר זו פריווילגיה ואין ברירה אלא להילחם על המקום הזה, שהוא הרבה יותר ממרחב פיזי, אלא מקום מורכב ומכיל ומלא סתירות וניגודים, ומכוער עד כדי כאב אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. והעיר הזו היא הלב.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• שה שנטל
• טמבורייה
• כיכר רבין
• שאפה בר
• ביתן הלנה רובינשטיין

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: מסעדה שתמיד נגמרת בהנגאובר, פסל שיגרום לכם לחשוב, הופעה שתנער אתכם, מאפים יפנים שיצחיקו אתכם ולא פחות משש טמבוריות מומלצות – ללא ספק המידע השימושי ביותר בתולדות המדור. איזו עיר זאת יה אללה.

>> מי צריך מישלן? 23 מסעדות השף הטובות ביותר בתל אביב
>> כל שכונה קפה: 27 בתי הקפה השכונתיים הכי טובים בתל אביב

מסעדה // ג'וז ולוז

מורן קליגר כיכבה השבוע ביריד ספרי האמן של ארטפורט ושלחה אותנו לשתות ולנשנש:
אין תל אביבי שלא מכיר או ביקר בג'וז ולוז באחד מגלגוליה השונים. המקום החל את דרכו לפני בערך כעשר שנים בדירת מגורים עורפית ברחוב יהודה הלוי, מאז עבר לאזור פלורנטין ולפני מספר שנים עבר ללוקיישן הנוכחי – אולם אירועים בוכרי לשעבר באזור קריית המלאכה, ממש מתחת לסטודיו שלי שנמצא באותו הרחוב. מאז הפך המקום ליעד קבוע לשתות בו כוס יין בערב אחרי יום עבודה מתיש בסטודיו או סתם להיפגש עם חברים לדרינק ונשנושים. תמיד נעים וטעים וכולם מכירים את כולם, ואיכשהו באיזשהו אופן זה תמיד נגמר בהאנגאובר בבוקר שלמחרת.התנופה 7// העיר של מורן קליגר

חנות // 6 טמבוריות מומלצות

רן ברודר, מנכ"ל בירד ישראל, מספק את ההמלצה השימושית ביותר בתולדות המדור:
אני פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הםמושון(פרישמן 42),כלי וחומר(פרישמן 45),גרינבוים צבעים(קינג ג׳ורג׳ 86),דקל נוי(קינג ג׳ורג׳ 47),הבית שלי(ארלוזרוב 76) ובא לבית(דיזנגוף 234).// העיר של רן ברודר

בית קפה // קפה דאמה

עומר פעמוני אשל מקבוצת בוקה מבין דבר או שניים בבתי קפה. אז כשהוא ממליץ על בית קפה אנחנו מקשיבים:
קפה דאמה הוא מקום נעים ואסתטי וטעים, ואת הירידה לפרטים וההקפדה אני מעריך במיוחד. את שירה ושירי אני מכיר מכל כך הרבה מעגלים – ניו יורק, אוויה, תל אביב, חוקוק. הרומן שלי איתן התחיל במספרה. הגעתי להסתפר רק כי הרגשתי שם את האהבה שלהן, את הפשטות שלהן. עכשיו שירה ואנחנו שכנים בתל אביב ושירי ואנחנו שכנים מחוץ ורחוק מאוד מתל אביב. לאמריקנו בדאמה אין תחליף, גם בזכות הכוסות – פרטים והקפדה, כבר אמרתי?רבי נחמן 1// העיר של עומר פעמוני אשל

הופעה // קלאסה // ציפור'לה

אחרי ההמלצה על טמבוריות, רן ברודר מספק לנו גם קצת תרבות לנשמה:
"האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד"// העיר של רן ברודר

https://www.youtube.com/watch?v=uSNXUPD7tAI

פסל // פסל מנדטורי מס' 1

האמנית יעל סלומה עם מיצג וידאו חדש ומרהיב במוזיאון יפו. ותראו איזו המלצה יפה:
אני אוהבת כשאמנות יכולה לדבר בכל מיני גבהים לכל מיני אנשים בכל מיני תקופות בחיים. בסיבובים בעיר הגדולה בילדותי, אחד האתרים האהובים עלי היה פסל מנדטורי מספר 1 של הפסל גבי קלזמר. כילדה, מצאתי את ההתגלמות של אלומת האור של הפנס דווקא כקונוס פלדה כבד ואטום בלתי צפויה ומשעשעת. בכל פעם מחדש הייתי מופתעת מהניגוד בינו לבין כל הפנסים האחרים: בין האור לחושך, בין השקיפות של חלקיקי האוויר לאטימות של הברזל, בין הקלילות של גל אור לכובד של הייצוג שלו בפסל הזה.
שדרות בן גוריון 86// העיר של יעל סלומה

אור בחושך. פסל מנדטורי מס' 1, גבי קלזמר (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

פטיסרי // The Sando Box

המאיירת והקומיקסאית דנה ברלב חובקת ספר חדש, אז סחטנו ממנה המלצה רותחת על סנדוויצ'ים שנראים כמו קומיקס:
בתור יפנופילית שמחתי מאוד על פתיחת המקום של השפית קונדיטורית נירית צ'יטיאט, שנולדה וגדלה ביפן. בכל פעם שאני נכנסת לסנדו בוקס נמרח לי חיוך דבילי על הפרצוף למראה פחזניית חזיר או לחמניית דובי והכל כל כך יפה ומפתה, מה שמקשה עלי מאוד להחליט במה לבחור. תמצאו פה כריכי סנדו יפנים, מאפים מיוחדים, קאקיגורי, קינוחים ועוד. גם העיצוב מושקע ויפני באופיו – כולל אסלה יפנית! למי שמגיע/ה בפעם הראשונה – המלון פאן חובה!רחוב יצחק שדה 6// העיר של דנה ברלב

ספרים // ספריית הקומיקס בבית אריאלה

קומיקסאים אוהבים קומיקס? אוהבים. עוד המלצה של דנה ברלב:
אני אוהבת מאוד לבקר בספריית בית אריאלה. ובמיוחד בספריית הקומיקס שנמצאת בקומה 1-, מאחר ורוב מה שמעניין אותי בחיים האלה הוא לקרוא וליצור קומיקס. בספרייה אפשר למצוא מגוון רחב של קומיקסים, מאנימה ועד רומנים גרפיים וכל מיני פנזינים נדירים וגם את גבי טרטקובסקי מנהל הספרייה שהוא אחד האנשים הנחמדים שפגשתי.שדרות שאול המלך 27 // א'-ה' 18:45-12:00// העיר של דנה ברלב

ספריית הקומיקס בבית אריאלה (צילום באדיבות בית אריאלה/עיריית ת"א-יפו)

בר יין // קוט

מתן סלע, הבעלים של גלידריה אוטלו, יודע איפה לשלוח אותנו לבלות:
אני אוהב מאוד יין ומבחינתי יש במקום הזה פיצוח של חוויית בילוי בבר יין. מעבר לתפריט היין הנהדר שיש שם והאוכל שבא בול ליד, האווירה חשמלית ויון מארח על.
אחד העם 33// העיר של מתן סלע

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• ג'וז ולוז
• בית אריאלה
• ציפורלה
• טמבורייה

רן ברודר, נשוי+2, בן 35, שימש כמנכל פיוצ'ר מוביליטי שקידמה תחבורה חכמה בישראל והיום מנכ"ל בירד ישראל, חברת הקורקינטים השיתופיים, ורוכב לכל הפגישות שלו בעיר על קורקינט. הוא גם "רגיל שאנשים מסתובבים בפלורנטין ואומרים לי שהם ראו אותי למרות שזה לא אני"

>> כיכר גאונית ולחמניה בצורת דובי // העיר של דנה ברלב
>> גן קסום נסתר וחנות לאבד בה זמן // העיר של מורן קליגר

1. הקורקינטים

לא מקום, אבל בכל מקום. תל אביב היא העיר הראשונה שבה פעלו קורקינטים שיתופיים מחוץ לארה"ב, החל מהשקת בירד בעיר בקיץ 2018, ואפשר להגיד בבירור שהקורקינטים השיתופיים אוהבים את תל אביב והעיר מחזירה להם אהבה. אני ער לביקורת החשובה וגאה להתמודד איתה, כי אני יודע שבכל יום אנחנו ממשיכים לעשות היסטוריה בתחום התחבורה. הקורקינטים בטוחים מאי פעם, מסודרים מאי פעם, ובעיריה ובחברות הקורקינט עושים הכל, אבל הכל, כדי לדאוג לכולם – לרוכבים, להולכי הרגל, לנהגים, לבעלי העסקים ולכל תושב שמעוניין או לא מעוניין בשירות.

2. יד אליהו/בלומפילד

אני פוקד את היציעים של מכבי וחבר בארגוני האוהדים כמעט 20 שנים. מבחינתי האיצטדיון הוא בית, אני מכיר כל פינה בו וכל רחוב סמוך. גדלתי בו, התעצבתי, הכרתי, צמחתי, ואני היום מי שאני הרבה בזכות החברים ליציע והקבוצה. אין מרגש יותר מאיצטדיון מלא ואין יותר כיף מניצחון. בעיני הרגעים בהם עשרות אלפי אנשים מכוונים את תשומת הלב שלם והרצונות לדבר אחד פשוט ויחיד – כדור בסל או כדור ברשת, הם על סף חוויה רוחנית. כתל אביבי ואורבניסט חובב, העובדה שהאיצטדיונים נמצאים בתוך העיר כחלק מהשכונה מרגשת אותי. זו עוצמה של עיר ושל התושבים בה.

3. טמבוריות

פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הםמושון(פרישמן 42),כלי וחומר(פרישמן 45),גרינבוים צבעים(קינג ג׳ורג׳ 86),דקל נוי(קינג ג׳ורג׳ 47),הבית שלי(ארלוזרוב 76) ובא לבית(דיזנגוף 234).

4. דרך התחפושות

כל פורים מביא התרגשות חדשה – ואחרי חודשים של רקיחת רעיון מתחיל שלב הביצוע. תחנה ראשונה תמיד תהיה שוק בצלאל, להכין את התשתית של הבגדים. מיד אחרי השוק, עצירה בדוכן הראשון בשוק הכרמל לטייץ התורן, ואז צלילה לחנויות הבדים והכפתורים בנחלת בנימין. חזרה דרך שוק הכרמל לאקססוריז מתאימים או פיתה להשתקת הרעב. אם התחפושת עדין לא שלמה, מקנח בדרך חזור בחנויות הפופ-אפ של קינג ג'ורג' או ברוריה בסנטר. יומיים של גזירה, תפירה והדבקה יחד עם אשתי היקרה ליאת, ואנחנו על הגל.

5. חוף הים. פרישמן אם צריך לבחור

בכל פעם שאני נכנס למים, מסתובב וממסתכל על קו החוף, מיפו עד הרצליה, אני מודה על הזכות לגור בעיר הכי טובה בעולם. אני ישר מדמיין את השכבות שמתקפלות מהים – החול, הטיילת, שביל האופניים, המסעדות, הברים, המועדונים, התרבות, אזורי העסקים והשכונות. אין עוד עיר כזאת בעולם.

6. הבתים הישנים

אני יודע, זה לכאורה הסיוט של כולנו. הזרם הבעייתי, החשמל בשכבות על גבי שכבות, הביוב, החוטים, הקירות המתפוררים. כשמסתכלים בין הבניינים או בחצר האחורית, קשה לחשוב איך אפשר לקרוא לה העיר הטובה בעולם. אבל כל בית בא עם סיפור, ומספיק ללכת ברחוב דב הוז ולקרוא בית אחר בית את השמות שגרו בבניינים כדי להבין שאנחנו חלק מהיסטוריה שהתחילה הרבה לפנינו. והיי, יש גם בונוס – התקרות גבוהות, החדרים עצומים, ודלתות ההזזה מגניבות.

מקום לא אהוב בעיר

צומת השלום. שירתתי ועבדתי סביב צומת השלום עשור שלם – בקריה, בעזריאלי, בנח מוזס, בתוצרת הארץ. אני תמיד נחרד מהמחשבה לחצות את הצומת, לא משנה באיזו צורה. ברכב פקוק, באוטובוס לא זזים (חל שיפור עם הנת"צים לאחרונה), כהולך רגל אין צל ובקורקינט השביל נגמר באמצע הדרך. כולי תקווה שבסוף התוכנית, עם נת"צים טובים, שבילים ואפילו הצללה, הצומת המרכזית של המדינה תראה אחרת. מגיע לנו יותר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קלאסה" של ציפורלה. האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ב-10 באוקטובר התחלתי לקרוא את״מדינת ישראל תעשה הכל״של רונן ברגמן שמגולל את סיפורם של החטופים והנעדרים מאז הקמת המדינה. הסיפורים תמיד מורכבים וקשים, עם המון זויות בטחוניות ופוליטיות. כולי תקווה שבכל הערפל עדין ישנם אנשים אמיתיים, ערכיים וחכמים שידעו לפעול בכיוונים הנכונים עבור אלה שנפגעו כל כך קשה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון, כל מטרה. אין מטרה פחות חשובה כרגע, בתקופה ביטחונית וכלכלית קשה כולם נפגעים, גם אלה שהיו צריכים סיוע לפניה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנלחמים בכל החזיתות – בעלי העסקים שגם משרתים פעילים וצריכים להחזיק משפחה לצד השירות המשמעותי. אפשר למצוא אותם דרך"מחבקים מילואימניקים"של חנוך דאום.

מה יהיה?
תקופה לא פשוטה. אני מקווה שהתקופה תגרום לאנשים להתקרב לעצמם ולפשטות שבחיים, ולהתרחק מהאגו שמנהל אותנו וגורם לכל כך הרבה סבל בעולם. אני יודע שזה לא נראה הכיוון בשלב זה, אבל שינויים יכולים להיות מפתיעים.

• העיר שלי
• קורקינטים
• חוף פרישמן
• טמבורייה
• מכבי תל אביב
• בלומפילד
• יד אליהו

• Facebook
• Twitter
• Email

הטמבורייה הכי טובה

סלמה 40

בזמן שכל הספרים הפכו למעצבי שיער וכל הפיצריות לבתי אוכל איטלקיים, רק טמבוריות העיר שמרו בגאווה על הצביון הצנוע משנות ה־50. אנשי הטמבוריות לא צריכים להתנצל על דבר: יש להם את הידע ואת הכישורים שאף אחד מאיתנו לא טרח לרכוש, והם בהחלט נהנים מעמדת הכוח שניתנה להם. אלה מהטמבורייה בסלמה 40 אמנם מבינים שאתם לא יודעים חצי דבר על הברגה ועל צבע אקרילי, אך ישמחו להסביר לכם עליהם ללא שמץ של התנשאות. עם יד על הלב, לא בטוח שהייתם עושים אותו הדבר במקומם.← סלמה 40 תל אביב

[tmwdfpad]

מילה של תל אביבי: השיפוצניק הכי אמין

יובל דישון

שמעון משל, בעלי הבר פיקוק: "אני עובד עם יובל כבר ארבע שנים. האמינות שלו באה לידי ביטוי בכל דבר – החל מזמן התגובה, דרך התמחור ועד המקצועיות. אך מעבר לכך שהוא מאוד מקצועי, יובל הוא אדם שקל לעבוד איתו וניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות".
4468977־03

חנות האופניים הכי טובה

אופני עוז רבי

דפקו לכם את האופניים בפעם השלישית השנה? חסכו את החיפוש המביך אחריהם בנווה שאנן (כולל מפגש מוזר עם הגנב ובקשת ההנחה ממנו, כי זה אשכרה האופניים שלכם), ופנו ישר לעוז ודוד רבי מחנות האופניים הוותיקה בלוינסקי, שיציעו לכם דגם חדש במחירים סבירים למדי וגם יסבירו לכם באדיבות כיצד למנוע את הגנבה הבאה. טוב לכיס, מצוין לאגו.← לוינסקי 68 תל אביב, ראשון־שני ורביעי־חמישי 8:00־18:30, שלישי ושישי 8:00־14:00, 6888008־03

מעבדת הטלפונים הכי מתחשבת

Fix Phone

היתרונות של Fix Phone על פני מתחריה הם משלוחים חינם בתל אביב, אופציה להחלפת רכיבים קטנים במכשירי אייפון ללא צורך בהחלפת לוח האם כולו, והכי חשוב – מוזיקה טובה המנוגנת במעבדה לאורך כל שעות היום ומרוממת את רוח העובדים, הלקוחות והמכשירים המאושפזים.← לאונרדו דה וינצ׳י 9 (פינת קפלן 12) תל אביב, ראשון־חמישי 10:00־20:00, 705999־700־1

הגרפיטי הכי מרגש

Search On של Dede בשבזי פינת כנרת

אמן הרחוב Dede יצר כמה מהעבודות המרשימות בתחום בשנים האחרונות, בהן מטרת הענק שצייר בתקופת צוק איתן והשיניים שהצמיח למתחם הדולפינריום. אנחנו מחבבים יותר דווקא את העבודות הצנועות שלו, שהופכות כל קיר מתפורר לפינה קסומה ומשתלבות בסביבתן כאילו צמחו באופן אורגני מתוך הבטון והסיד והופכות את המרחב האורבני לצבעוני ומסקרן הרבה יותר. קראש רציני במיוחד נרשם על היצירה Search On, שהפציעה בנווה צדק רק בפברואר האחרון והפכה מיד לדבר החביב עלינו בשכונה.

A photo posted by Dede (:::[]:::) (@dede4bandaid)onFeb 21, 2016 at 8:57am PST

ההוסטל הכי נורמלי

הוסטל אברהם

עם מוטו מפתה כמו "תפסיקו לעבוד ותתחילו לטייל" ועם שם המרפרר ישירות למכניס האורחים הכנעני הראשון, אחיו הצעיר החדש של ההוסטל הירושלמי האהוב כמעט עושה חשק לצאת לחופשה בעיר מגוריכם. החדרים אמנם רחוקים מלהיות מעוצבים או מהודרים, אך הם נקיים, נוחים ומאובזרים, האווירה כיפית וארוחת הבוקר כלולה במחיר הסביר לחלוטין. חדר משותף מ־102 ש"ח, חדר פרטי מ־350 ש"ח, דירה מ־585 ש"ח.← לבונטין 21 תל אביב, 6249200־03

הקיוסק הכי מספק

אף פעם לא מאוחר

ברחוב יהודה הלוי מסתתר קיוסק עם ממתקים כה שווים שאפשר לחשוד שמדובר באחיו הקטן של שווייצריה הקטנה, עם שלל מציאות מתוקות ומלוחות שכלל לא ידענו שאפשר להשיג בעיר. במקפיא תמיד יש טעמים נדירים יותר של מוצרי בן אנד ג'ריז, ולמיקסום המנצ'יז (תחום שאסור לזלזל בו) – גם ג'אנק פוד קפוא כמו כדורי בטטה ושניצל תירס. המלצה חמה מאיתנו – ממרח מלטיזרס. אתם עוד תודו לנו (ואחר כך ממש ממש תצטערו על זה).← יהודה הלוי 95 תל אביב, 5662632־03

חלל העבודה הכי אטרקטיבי

WeWork

אם יוצאים מנקודת הנחה שסביבת עבודה יצרנית, מעוצבת, מפרה ועדכנית היא מה שאתם צריכים כדי להתקדם עם הפרויקט שממתין בסבלנות על הלפטופ שלכם, ראוי שתמירו את השולחן המתנדנד בבית הקפה מתחת לבית בחלל עבוודה מושכר. מתחם WeWork בדובנוב מציע אפשרויות התמקמות ורסטיליות, שירותי משרד מגוונים ואווירה סבבית אך עניינית, ואף ניחן בשיק חו"לי סופר קולי. זה המשרד שתמיד חלמתם עליו והמקום הנכון ביותר להעביר בו את היום. ←דובנוב 7 תל אביב, 3053*,wework

הספסל הכי מבוקש

מול טוני וספה באלנבי

יש שעות שבהן קל יותר למצוא חניה מול סביח טשרניחובסקי מאשר לדחוף חצי ישבן לספסל הצמוד לסניף הפיצה של טוני וספה באלנבי. המתחרים: סקייטרים במאנצ׳, זוגות בגילים מתקדמים שזה עתה סיימו מסע מפרך לאורך שדרות רוטשילד וכמובן הומלסים. הפרס הגדול: רגע של נחת במיקום מרכזי בעיר (מטר מהברקפסט!). שיהיה בהצלחה.← אלנבי 118 תל אביב

לעמוד הבא

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

• מיוחדים
• פארק החורשות
• קיוסק אף פעם לא מאוחר
• הנסיף הקטן
• חוף רדינג
• הכי טובים שיש
• טמבורייה
• קריית ספר
• WeWork
• טוני וספה
• גרפיטי
• Dede
• מלון נורמן
• הכי טובים בתל אביב 2016
• אברהם הוסטל