"באקאפיקו": אוכל איטלקי באווירה שמחה ומחיר הוגן
במסעדה החדשה בנווה צדק, באקאפיקו, מצא דניאל שק ווייב צעיר, שירות קשוב ואוכל מלא הבטחה
למרות הגנים המרכז אירופיים שלי (ואולי דווקא בגללם), תמיד הייתה לי משיכה לדרום, בעיקר אם מדובר בדרום אירופה, שזה כולל גישה לים התיכון. דרום צרפת, דרום ספרד, יוון וכמובן דרום איטליה. בברירה בין שותי יין לשותי בירה ובין המבשלים בשמן זית לאלה המבשלים בחמאה – הבחירה שלי הייתה תמיד חד משמעית. וזה עוד לפני שדיברנו על התושבים, שהשמש הים תיכונית נוטה לעשות אותם נחמדים יותר.
במובנים האלה סיציליה היא תמצית הים התיכון: נופים מרהיבים, חופים צלולים, יינות בעלי אופי, אוכל נהדר ואנשים יצריים. לא לחינם נולדה משפחת קורליאונה בסיציליה ולא בפינלנד. לזכותה של באקאפיקו – מסעדה סיציליאנית חדשה שהתיישבה בנווה צדק – יש לציין שהיא ויתרה על הניסיונות לייצר אווירה איטלקית מלאכותית באמצעות תפאורה מצועצעת. מלבד השם, שהוא שמו של מאכל סיציליאני, ודגל איטליה שנתלה בחזית – המסעדה היא ישראלית ועיצובה מודרני נאה, עם ווייב צעיר ואנרגטי ומטבח איטלקי בדגשים סיציליאניים.
נעים להיכנס לשם. החללים מעוצבים בפיקחות, קבלת הפנים חייכנית, יעילה וקשובה, הריחות מהמטבח הפתוח נעימים והתפריט מגוון ומלא הבטחה. כנשנוש פתיחה הזמנו פיצה מעוטרת בבצלים במבחר דרגות עיבוד, בישול וקרמול שנחו על מצע של רוטב עגבניות עדין ומוצרלה מותכת. הבצק דק, פריך ואוורירי (בסיציליה דווקא נהוגה פיצה עבה יותר, סימן אופייני לאזורים עניים), ובשילוב המתיקות של הבצלים וכוס יין זו הייתה התחלה נהדרת.
כפתיחים הזמנו שתי מנות דגים: הראשונה היא מנת הדגל שעל שמה נקראת המסעדה, באקאפיקו, על מצע סלט עגבניות שרי חם. הצטערתי קצת שגרסת המקור הסיציליאנית הנפלאה – סרדינים מפולטים ומגולגלים סביב מלית של פירורי לחם, צנוברים, צימוקי סולטנה ואנשובי ואפויים בתנור – קיבלה כאן תפנית מקומית של מילוי בגבינת עזים, עגבניות ובזיליקום וטיגון בשמן לאחר גלגול בקמח תירס; אבל אני מוכרח להודות שמדובר בווריאציה ראויה וטעימה. פחות התלהבתי מתבשיל העגבניות שהיה מלוח, מרוכז ודומיננטי מדי.
מנת הדגים השנייה הייתה מיקס דגי ים בצ'יפסר שהמלצר טרח לציין את הרכבה היומי – סרדינים וברבוניות. הגיעה ערמה נדיבה מאוד של דגים קטנים שאף הם טוגנו היטב בקמח תירס והיו פריכים וטעימים. הרעיון להזליף עליהם טחינה גולמית הוא התעקשות מיותרת להוסיף טוויסט מקומי, והפעם זה לא עבד.
המשכנו בניוקי בקרם עגבניות נעים. שולבו בו עלי תרד ועגבניות שנצרבו על הגריל והעניקו טעם קל של שרוף שממש הרים את המנה משגרת רוטבי העגבניות. הניוקי היו טובים, נימוחים אך מוצקים, וטעם תפוחי האדמה חלחל מבעד לטעמי הרוטב. רק תקלה אחת: כופתאות אחדות הגיעו כשחלקן הפנימי קר.
הוספנו גם מנה בשרית אחת: עוף ממולא בדוקסל פטריות. זוהי מנה טובה ונאה מאוד למראה, בצורת חצי כדור שחלקו הקמור עטוף בעור התרנגולת השחום והפריך. בשרה עסיסי ומילוי הפטריות ערב ובעל מרקם נעים לחך (אם כי לדעתי עדינותו מופרת על ידי נוכחותם של זרעי כמון שטעמם בוטה ומרגיש זר), וכל זה מונח על מצע של פולנטה חלקה וקרמית.
קינחנו בעוגת גבינה שגרתית ובפנקוטה נהדרת בטעם מפתיע של בזיליקום, מכוסה בפירורי קרמבל, שאני ממליץ בכל פה לא להחמיץ. עברו ובעיקר כישרונו של השף לירן גרודה כקונדיטור ניכרים היטב במנה הזאת.
יודעי דבר מספרים שגרודה הצטיין בריאליטי הבישול "משחקי השף" ונשבע אז לאלוהי המטבח המולקולרי. זה עבר לו, כך הוא אומר, ואני יכול רק לברך על כך. בישול היי־טק זה מגניב, אבל עדיף לבסס קודם כל את יכולות הלואו־טק. דומה שבאותה הזדמנות השיל גרודה מעצמו כמה שכבות של יומרה שתוכניות ריאליטי נוטות להצמיח אצל משתתפיהן, וגם על זה הוא ראוי לשבחים. ממילא לנהל מסעדה משלך בגיל כה צעיר זה לא עניין של מה בכך. לפחות הוא בחר לעשות את זה במסעדה בגובה העיניים, עם זהות די ברורה וכבוד למקורות ההשראה האיטלקיים, שמכוונת לקהל שמחפש ארוחה איטלקית מעניינת באווירה שמחה ובמחיר הוגן. אחרי תיקון כמה תקלות של התחלה נראה שהוא יהיה על דרך המלך.
המדרג
אוכל: 8
אווירה ועיצוב: 8
שירות: 8
תמורה לכסף: 8
ציון כולל: 8
חשבון בבקשה
פיצה צ'יפולה: 48 ש"ח
באקאפיקו: 46 ש"ח
מעורב ים איטלקי: 38 ש"ח
ניוקי טומאט: 64 ש"ח
עוף ממולא: 65 ש"ח
עוגת גבינה: 32 ש"ח
פנקוטה בזיליקום: 34 ש"ח
שתי כוסות ריפאסו ואלפוליצ'לה: 84 ש"ח
סה"כ: 411 ש"ח
