"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם חוזר במהדורה פוסט-מלחמתית חדשה. והפעם: ניסן שור חוזר עם ספר שלישי, "חלומות תעופה" ומעיף אותנו כל הדרך לחיפה, עם עצירה במכולת בעיר שכבר לא קיימת ומקום עם איכות רוחנית של חמארת שיכורים. הלכנו?
>> ניסן שור הוא סופר, בעל טור, במאי ותסריטאי. ספרו השלישי, "חלומות תעופה", רואה אור בימים אלה בהוצאת כתר.אנחנו אומרים לכם לרכוש אותוואתם תעשו מה שאנחנו אומרים לכם או שאין זמן מסך היום! תראו איך החדר שלכם נראה! כל היום אנחנו מנקים פה אחריכם!
>>פינה לדרוס ת'היפסטר ופינה שיש בה הכל. זאת העיר של אמיר שדה
>>זה הזמן להרים לכולם ולהיות נחמדים. וזאת העיר של יניב ביטון
1. בית לחם 3
כל יום חמישי, בשעה 19:00 בדיוק, אני מתייצב ביחד עם חברי הטובים במקום של אשר חביבי בשוק בצלאל. אפשר לקרוא לזה "פרלמנט" אבל לא חייבים. המושג המדויק הוא "חבורת שתייה", וככה אנחנו נודדים כבר שנים בין מקומות בעיר. בית לחם 13 זו התחנה האחרונה שלנו. זו מסעדה קטנה (עד לא מזמן קראו לה "היווני") שמצליחה בו זמנית גם לפעול בזמן הנוכחי, וגם להרגיש כאילו שהיא מוסד ותיק שפועל כבר 50 שנה או משהו כזה. יש לה איכות רוחנית של חמארת שיכורים ואוכל מעולה. אשר חביבי למד טוב-טוב איך מכינים אוכל יווני שנאמן למקור אבל עם שפיץ מקומי (אל תוותרו על הקלאמרי והדגיגים המטוגנים). זה מסוג המקומות שאתה נמצא בהם בבית כבר מהרגע הראשון שנכנסת בדלת.בית לחם 3 נו
2. בא-לנבי
אחרי שאנחנו מסיימים בבית לחם 13, אנחנו מדדים למאורת הקריוקי הסמוכה, בא-לנבי, אשר נמצאת ברחוב אלנבי. לפעמים קופצים בדרך לנילוס, כמובן, אבל רוב האנרגיה מתכנסת לשאלה הקריטית ביותר: איזה שיר נבצע השבוע? אני בדרך כלל מעדיף לא להתחכם מדי וללכת על קלאסיקות. נאמר, "תרקוד" של שלמה ארצי או "You're Still The One" של שאנייה טווויין. אני זמר בינוני מינוס אבל עובד עם מה שיש.
בבלנבי נוצרה קהילה חמודה של אובססיבים לקריוקי. יש את ההוא עם הקסקט שמבצע גירסאות דוּם מטאל לשירי פופ (כולל שיר הנושא של "פרוזן"), את המאבטח בבית האבות שמגיע במדים ושר שירי אייטיז כמו מלאך ואת ההיא שמענטזת ובטוחה שהיא ריהאנה ובאמת יש לה קול מדהים.
ההמלצה שלי היא להגיע יחסית מוקדם, בסביבות עשר בערב, כדי לא לחכות יותר מדי זמן לתורך. זו המתנה מורטת עצבים.אלנבי 35
3. שערי כוכב בפארק המדרון
פסל יפהפה של זוגתי, האמנית נועה יפה, שמוצב בכניסה לפארק המידרון ביפו על גבעה שמשקיפה על נמל יפו הסמוך. זה חלק מפרויקט של מחלקת האמנות בעיריית תל אביב-יו, ואין ספק שהעיר נראית הרבה יותר סקסית עם אמנות במרחב הציבורי. אני מעז לומר ש"שערי כוכב" הוא יצירה מרשימה ומונומנטלית וגאה בטירוף שזו בת הזוג שלי שחתומה על יצירתו. ממליץ לכולם להגיע ולעשות סלפי עם הפסל בשקיעה.
!["שערי כוכב", נועה יפה, פארק המדרון (צילום: יעל צור)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/03/1710170101_38971-1000x1500.jpg ""שערי כוכב", נועה יפה, פארק המדרון (צילום: יעל צור)")
4. הספריה למוזיקה בבית אריאלה
נכון, ברור, השיפוץ שעשו בבית אריאלה הוא יוצא מגדר הרגיל, וכמה זה נפלא שהספריה חזרה להיות רלוונטית לחיים של כל כך הרבה אנשים. אבל אני טיפוס קצת אולד סקול ושומר אמונים לספריה למוזיקה, שנחבאת אל הכלים, אי שם בירכתיים של הבניין. זה החלל האחרון שעוד לא עבר התחדשות והוא נותר כשהיה. אני מגיע לשם כבר שנים כדי לכתוב את הספרים שלי, וגם את "חלומות תעופה", הרומן האחרון שלי, חלמתי על כיסא מתנדנד. אני אוהב את חיפויי העץ, התאורה החלשה, השטיח האדום מקיר לקיר והריח. הריח הזה. הריח המעט מעופש, מעט טחוב, שפעם אפיין ספריות והתחלף בניחוח הייטקי. מקווה מאוד שהשיפוצניקים לא יגעו בספריה למוזיקה וישאירו אותה כמות שהיא.שאול המלך 25
5. כביש 2 (כביש תל אביב-חיפה)
אני חיפאי במקור ופעם, לפני שעברתי לתל אביב, הבדיחה המפורסמת היתה שהדבר הכי טוב בחיפה זה הכביש לתל אביב. אז תרשו לי לעשות פרפראזה ולבחור את כביש 2 שמחבר את תל אביב לחיפה בתור נ.צ גיאוגרפי שאהוב עלי במיוחד. לא בגלל שאני מעדיף את חיפה על תל אביב, חלילה. הלב שלי עבר ביחד איתי למרכז הארץ. אלא בגלל שחיפה הפכה בשנים האחרונות לעיר מהממת, שוקקת חיים, טעימה ואנרגטית. מי היה מאמין שזה יקרה לה. זה טוב לתל אביב שתהיה לה קונקורנציה, כדי שלא תישן על האף ותבין שחיפה נושפת בעורפה. וזה טוב שהאידאולוגיה התל אביבית, החילונית, מתפשטת לכל רחבי הארץ ומשנה צורה. בימינו אפשר להיות תל אביבי גם בחיפה.
מקום לא אהוב בעיר
הרמזור בין שדרות בן ציון לרחוב תרס"ט, מול הבימה, בצד שיורד לקינג ג'ורג'. יכול להיות שזה הרמזור הכי קצר והכי מעצבן בתל אביב. הבן שלי בן תשע וחצי ולומד בגבריאלי ובבוקר, כשאני מלווה אותו לבית הספר, אנחנו רצים הכי מהר שאפשר כדי להספיק את הרמזור. אנחנו רצים כמו מטורפים. כמו יוסיין בולט באולימפיאדה. כמו הרוד-ראנר (״מיפ מיפ״) בסרטים המצויירים. ואף פעם לא מספיקים. תוך ארבע שניות, הרמזור מתחלף לאדום לפני שהספקנו להגיע למדרכה השנייה ואנחנו נתקעים באמצע הכביש עם עוד ילדים והורים מבוהלים ומכוניות שצופרות בקריזה. זה מעצבן, זה מסוכן וזה מעייף. אני מבוגר מדי בשביל לרוץ ככה ברבע לשמונה בבוקר. בבקשה, אגף התנועה בעירייה, תטפלו בדבר הזה.
![הרמזור הקצר ביקום. תרס"ט-בן ציון (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/04/Bentzi-1000x659.jpg "הרמזור הקצר ביקום. תרס"ט-בן ציון (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)")
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"דניאל אויערבאך" של דוד וולך. זה סרט מפוטפט באופן קיצוני אבל למרבה המזל הוא לא מתדרדר להיות "חיבור קולנועי" אינטלקטואלי. זה קולנוע רגיש ורגשי ומצחיק לאללה שמספר את סיפורו של וולך עצמו, חרדי חוזר בשאלה שחופר בתוך סוגיית יהדותו וישראליותו. בסצינה הפותחת זורקים אותו מבר תל אביבי אחרי שהוא כמעט הולך מכות עם הברמן. אני גם כמעט הלכתי מכות עם וולך לפני כעשור (בבר אפריקה ז"ל), כך שאני יכול להעיד ש"דניאל אויערבאך" הוא יצירה טבעית ואותנטית מאין כמותה.
עכשיו בקולנוע לב > דניאל אויערבאךסרטו החדש של דוד וולך ("חופשת קיץ"), שגם מככב לצד גלוריה בס, ליהי קורנובסקי ורועי ניק.12 שנים עברו מאז סרטו הראשון והמצליח של דניאל, רווק בן 48. המפיק והמשקיעים הולכים ומאבדים את סבלנותם, והוא הולך ומשתבלל בתוך עולם של רעיונות וטקסטים. דניאל מתנתק מהעולם החיצון וכותב ומקליט את עצמו סביב השעון, על חשבון חייו האישיים. חבריו דואגים לו, המפיק שלו עוזב אותו, אהובתו נפרדת ממנו, לבעל הדירה נמאס ממנו. רק כשהחרב כבר ממש מונחת על צווארו הוא מצליח להרפות מהניסיון הנואש לשלוט בסיפור חייו.זוכה תחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי בפסטיבל הקולנוע ירושלים, לצד שלושה פרסים נוספים על הצילום, המוזיקה והעריכה
Posted by Israel Film Fund – קרן הקולנוע הישראלי on Tuesday, March 19, 2024
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשבועות שאחרי ה-7.10 שמעתי נונסטופ את הקאבר של ברוס ספרינגסטין ל-״We Shall Overcome״, שיר גוספל שהפך להיות מזוהה עם התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית בשנות השישים. יש בשיר הזה משהו מנחם ומעורר תקווה. הוא מציע הזדמנות לתיקון והתגברות על הקשיים. מאוד הייתי צריך את המסר הזה: "הו, עמוק בתוך ליבי, אני יודע שאני אכן מאמין, שאנחנו נתגבר, ביום מין הימים".
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד. מבחינתי, חיים משותפים זה הערך הכי חשוב. לא "דו קיום" שהפך למושג ריק מתוכן ואין לו שום משמעות פרקטית. אלא חיים משותפים, על כל הקשיים והבעיות והצרות ואי ההסכמות הנוראיות שיש לנו עם הפלסטינים. דווקא עכשיו חייבים להתעקש על זה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלברט ממינימרקט הבימה או "המכולת של אלברט", כפי שמכנים זאת הלקוחות הקבועים. זו המכולת השכונתית שלי כבר יותר מעשרים שנה ואלברט (אני בטוח שיש לו שם משפחה) הוא עמוד תווך משמעותי בחיי. אני רושם אצלו, אני משאיר מפתח לילד, אני לווה עשרים שקל כשצריך מזומן ומבטיח להחזיר מחר. כל מה שעושים במכולות שכונתיות. במובן הזה, אלברט הוא שריד ארכיאולוגי עירוני שמחזיק מעמד כנגד כוחות השוק שמאיימים לעקור אותו ממקומו. מה שאני אוהב אצל אלברט זה שהוא משקיף על החוויה התל אביבית ממרחק ביטחון אירוני. הוא בכלל גר בחולון לדעתי. התל אביבים המוזרים האלה שקונים אשכול ענבים בשלושים שקל. מה יהיה בסופם? עם המכולת של אלברט, מרכז תל אביב עדיין מצליחה להיות שכונה, למרות שהיא כבר לא כזאת. זה מה שהופך את אלברט לאזרח של כבוד בעיר שכבר איננה.
מה יהיה?
מה זאת אומרת? יהיה טוב. כל אופציה אחרת היא בלתי מתקבלת על הדעת.
