Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כשאפשר להזכיר סדרת אקשן (!) ישראלית בנשימה אחת לצד סדרות שהופקו בהוליווד, ניתן גם לומר בלב שלם שהמהלך של הפיכת הטלוויזיה הישראלית ממביכה למצליחה הושלם.
הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)
"פארגו"
"בלש אמיתי", את רושמת? ככה עושים עונה שנייה לסדרת אנתולוגיה: שומרים על כללי המשחק שהפכו את העונה הראשונה ללהיט, אבל גם לא מהססים לשבור אותם אם זה משרת את היצירה.
"סאות'פארק"
מעטות הן הסדרות ששורדות 19 עונות ונשארות רלוונטיות, לא כל שכן להתחדש, לשנות מבנה ולחזור להיות הסדרה הכי נושכת בטלוויזיה (גם אם מדובר בשיניים תותבות).
"התסריטאי"
מזל שסייד קשוע התחבב על הצופים ב"עבודה ערבית", אחרת לא היה מתאפשר לו להציג את היצירה החשופה, הכנה והמורכבת הזו. לפעמים משתלם לשחק את המשחק.
יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)
"Master of None“
הסדרה של עזיז אנסארי הציפה נושאים חשובים (פמיניזם, ייצוג מיעוטים) מבלי להרגיש לרגע כבדה או מטיפנית, בעיקר בזכות העובדה שעמוק בפנים היא בכלל קומדיה רומנטית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הגיע זמן הרוקנ'רול של סיכומי השנה עם הסיכום הרביעי והאחרון באור בזויות ל-2015. אני לא אשקר, אני מבסוט לאללה ממה שנמצא פה לפניכם. יש פה מגוון רחב של רוק מסוגים שונים, מהאינדי-רוק החצוף של קורטני ברנט דרך הגראז' הפסיכדלי של The Oh Sees וכלה בסטונר דום מטאל המושלם של Windhand. פזרו שיער וליחצו פליי!
דה אינטליג'נס המעולים מסיאטל, מתוך האלבום החדש שלהם, "Vintage Future", משלבים לו-פיי גראז' עם ביטס ניו ווייב מונוטוניים של מכונות תופים – וזה עובד מעולה עם הגיטרות המחורעות. אם כי דווקא "סקס" הוא שיר יותר גראז'י וישיר, והוא כיפי לא פחות משהוא עגום: I want a true love that I can step out on / And that I can still count on / While she waits / With a warm plate. אחלה, ואני רוצה משמשים כל השנה.
The Intelligence – Vintage Future
Courtney Barnett – "Pedestrian at Best"
ללא ספק משירי הרוק הבועטים והמוצלחים של השנה עם ערימות של אטיטיוד ומשפטים שכיף לצטט. קורטני ברנט האוסטרלית לא מצליחה באלבום שלה Sometimes I Sit and Think, And Sometimes I Just Sit, לשחזר את הגדולה של השיר הענק הזה, או אפילו להתקרב אליה. עם זאת, עדיין מדובר באחלה אלבום ראשון ממישהי שעד לפני שנה כמעט ואף אחד מאיתנו לא שמע עליה. "תן לי את כל הכסף שלך ואעשה קצת אוריגמי, מותק".
Titus Andronicus – "Dimed Out"
האלטרנטיב אינדי-Pאנק רוקרז מניו ג'רזי הוציאו השנה את האלבום הכי שאפתני שלהם. תקליט משולש, כמעט אופרת רוק אבל לא ממש, שהיא בעצם סיפור בחמישה חלקים על איש המצולק על ידי התעללות, סמים ומחלת נפש, שפוגש את הכפיל של עצמו – שמוביל אותו למשבר פנימי שמתפוצץ לאלימות. נשמע כיף, לא? שמעו את השיר ותראו שאיכשהו – זה ממש כיף!
Titus Andronicus. צילום: ג'ייסון פרסי מפליקר
Jeff Rosenstock – "Get Old Forever"
השיר הפותח את "?We Cool" – אלבום הסולו של הPאנק-רוקר הניו יורקי ג'ף רוזנסטוק, לשעבר סולן הלהקות the Arrogant Sons of Bitches ו-!Bomb The Music Industry. קטע אמוציונלי מאוד שנפתח בהרמוניות ביץ' בויז קטנות על ביטים של אלקטרו זול, לפני שמתפוצץ בפנים עם גיטרות פאזז וצרחות. שיר נהדר.
?Jeff Rosenstock – We Cool
Savages – "The Answer"
יקירותיי הלונדוניות יוציאו ב-2016 את אלבומן השני, "Adore Life" וכבר השנה חשפו מתוכו שני קטעים – ואת שניהם אהבתי מאוד. ב-2013 הן סיפקו את אלבום הרוק הכי בועט ששמעתי, כך שהציפייה לקראת החדש גדולה.
Vexx – "Flattened Scenes"
הרכב שצץ אצלי בפיד השנה ומגיע מאולימפיה, וושניגטון העיף לי ת'מוח עם גיטרות יצירתיות, רעננות וחסרות רחמים וסולנית עם דרייב משוגע. זה השיר שהכי אהבתי באי.פי שלהם "Give and Take".
Vexx – Give and Take 7" EP
Fuzz – "Rat Race"
פרויקט הצד של טיי סגל הוציא השנה את אלבומו השני שממשיך לתת דרור לאהבה של נסיך הגראז' (שבאלבום הזה מתפקד כמתופף) לריפים כבדים ולג'אמים פסיכדליים בהשראת בלאק סבאת'.
Fuzz – II
Ghost – "Majesty"
גוסט היא להקת פופ-מטאל שוודית שעולה לבמה עם גלימות אנטי-אפיפיור כאלו ואיפור של גולגלות בקטע בלאק מטאלי, אני מניח. זה, אגב, הקשר היחיד בינם ובין בלאק מטאל. הלהקה מנגנת הרבה יותר בהשראת הרד-רוק, כמעט פרוגרסיב של פעם. השיר לקוח מתוך האלבום השלישי שלה, "Meliora", ומזכיר באופן מוזר ממש את אליס אין צ'יינס אילו הייתה להקת רוק כבד בסבנטיז.
גוסט ברוקווי פסטיבל. צילום: ויקיפדיה
Thee Oh Sees – "Sticky Hulks"
למה האלבום המדהים הזה של Thee Oh Sees לא הפך לקונצנזוס מעבר למעגל חובבי הגראז' והפסיכדליה? אולי כי הלהקה מוציאה אלבומים בקצב מסחרר ועוד אלבום שלה הוא לא אירוע מיוחד? לא יודע, אבל נראה לי שזה אלבום הרוק של השנה שלי. כל כך מקורי, מפציץ, פסיכדלי ובקטעים מסוימים אף נושק כמעט לפרוגרסיב כמו הקטע המושלם הזה.
Thee Oh Sees – Mutilator Defeated at Last
Built To Spill – "All Our Songs"
אחרי שש שנים של שקט חזרו Built To Spill האהובים עם "Untetherd Moon" אלבום שמיני ומוצלח למדי. מדובר באחת מלהקות הגיטרות שאני הכי אוהב כבר הרבה שנים, שעושה אינדי-רוק עם ערימות של ריברב ודיסטורשן, כותבת מצוין ובעלת נטייה לג'אמים ארוכים בהשראת קרייזי הורס – שאף פעם לא מגיעים לשלב של אוננות עם מגברים.
Built To Spill – Untethered Moon
Protomartyr – "Why Does It Shake"
הרכב הפוסט-Pאנק הדטרויטי הזה הוציא את אחד מאלבומי הרוק של השנה, The Agent" Intellect", ששואב השראה מפילוסופיה, הומניזם ובעיקר מהצדדים המכוערים של הקיום. כשאינטליגנציה מופרזת לא באה על חשבון הכוחניות של המוזיקה.
Protomartyr – The Agent Intellect
Zun Zun Egui – "Ruby"
בהפקת אנדרו האנג מ-Fuck Buttons, הוציא ההרכב הזה מבריסטול אלבום רוק סופר אקלקטי עם שילוב של אינדי-רוק, פוסט-Pאנק, את'יו-ג'אז ואפרו ביט. זה מתוך האלבום השני שלהם, שנקרא "Shackles Gift" ויצא בלייבל המצוין Bella Union. פירוש המילים זון זון אגי הוא קבוצת עצים בשפה הבסקית. אבל כשהקלידן יושינו שיגיהרה נתקל בו – הביטוי הזכיר לו את איך שאומרים ביפנית "מהר מהר מוזר". מייסד הלהקה האחר פה, אגב, הוא מאוריטני.
The Jon Spencer Blues Explosion – "Do The Get Down"
קצת בריחה מהכובד לרוק מסיבתי ומזיז ת'תחת מבית היוצר של הטריו הניו יורקי, שמאז הניינטיז מוציא אלבומי רוקנ'רול בלוזיים מוטנטיים שמפוצצים בFאנק, לכלוך וארנ'בי. האלבום שהוציא השנה, "Freedom Tower: No Wave Dance Party 2015", הוא מין מחווה לעיר ניו יורק ויש בו אפילו קריצות לאולד סקול היפ הופ.
The Jon Spencer Blues Explosion – Freedom Tower: No Wave Dance Party 2015
Peaches – "Close Up" feat. Kim Gordon
לא יודע עד כמה מדובר פה בקטע רוק, אבל באווירה שלו הוא לגמרי רוקיסטי, שלא לדבר על שאשת סוניק יות' משתתפת בו. וראיתם את הקליפ המזעזע שלו (אם כי לא מזעזע כמוהקליפ של פיצ'ז לשיר "Rub")? בקליפ פיצ'ז מתחננת בפני גורדון להיות מאמנת האיגרוף שלה. איכס מה שקורה שם בזירה, איכס.
Moon Duo – "Night Beat"
הצמד ריפלי ג'ונסון (Wooden Shjips) וסאני ימאדה יוצרים יחד נאו-פסיכדליה בהשראת הקראוטרוק הרפטטיבי מהסבנטיז עם עקיצות של נויז ומכונות תופים א-לה Suicide. השנה הם הוציאו את "Shadow of the Sun", שמעבר לכך שהוא אלבום נהדר, יש מצב שיש לו את העטיפה הכי יפה ב-2015.
Moon Duo – Shadow of the Sun
The Wytches – "Wasteybois"
הלהקה הבריטית הזאת מביאה שילוב כוחני ומפחיד של גראז', סרף ופסיכדליה אפלה. האלבום שלה משנה שעברה, "Annabel Dream Reader" היה אחד מאלבומי הגראז' הכי טובים ששמעתי מזה שנים, עם אווירת וינטאג' קשוחה ושטופת אסיד. מוקדם יותר השנה הוציאה את הסינגל הזה מתוך האלבום הבא שלה ונראה לי שזה הקטע הכי אגרסיבי שלהם אי פעם.
The Wytches. צילום: ויקיפדיה
Chelsea Wolfe – "Carrion Flowers"
מתוך האלבום "Abyss" של צ'לסי וולף המחברת פולק גותי, אלקטרוניקה ומטאל לכדי משהו אפל ודי יוצא דופן. יש באלבום הזה בלדת פסנתר, קטע שמפלרטט עם טכנו ובשיר הזה ספציפית – מקצב תעשייתי ומאיים שמניח מצע לקולה המרוחק ההופך לצלול יותר מבעבר. אחלה אלבום.
Chelsea Wolfe – Abyss
Myrkur – "Onde Børn"
דוגמנית שוודית, לשעבר חברה בלהקת אינידפופ, מוציאה אלבום מטאל? סבבה, למה לא. כל עוד זה טוב, אין תלונות. מירקור היא אמלי ברון שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, "M", תחת השם מירקור. יש בה גותיות, אהבה גדולה לבלאק מטאל סקנדינבי ולמטאל סימפוני ובקטע שבחרתי, נשמע שגם חיבור לא קטן לשוגייז. מדובר דווקא באחד השירים היותר עדינים מהאלבום שלה.
Windhand – "Two Urns"
אלבום המטאל של השנה שלי הולך ללהקת הסטונר דום-מטאל מריצ'מונד וירג'יניה. Windhand הוציאה בלייבל Relapse את "Grief's Infernal Flower" האיטי והמצוין שמצליח למשוך קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר (אולי בזכות המפיק ג'ק אנדינו שעבד עם נירוונה וסאונדגארדן?). מעבר לריפים מפוארים וכבדים ולסייק בלוז, אפשר לשמוע בו השראה מיוצרי אמריקנה אלטרנטיביים דוגמת טאונס ואן זנדט וג'פרי לי פירס (דה גאן קלאב). בייחוד בשני השירים האקוסטיים והשקטים ששרה הסולנית המדהימה דורתי'ה קוטרל, שבעצמה הוציאה אלבום סולו יפהפה השנה.
Windhand – Griefs Infernal Flower
Deafheaven – "Brought to The Water"
אחרי "Sunbather" האדיר מלפני שנתיים, הציפייה לקראת אלבום חדש מדפהבן הייתה ענקית והשתלמה עם "New Bermuda" – אלבום מופרע של מטאל שוגייזי. יחסית לקודמו, זהו אלבום אמנם פחות מגווןאך הרבה יותר כבד ומטאלי (ומדכא). זה הקטע הכי טוב בו. חכו לסולו הפסנתר בסוף. כמה כעס ויופי.
לרגל יציאת האלבום שחרר פאלמבומן (קאי הוגו) סדרה של שלושה קליפים בהשראת צפיית בינג׳ ב״תיקים באפלה״. עם אסתטיקה מוקפדת של שנות ה80, שוטים ארוכים ומונולוגים אקזיסציאנליסטים חלולים על רקע מוזיקת ההאוס הניסיונית שלו, מדובר באפוס מהפנט וחד פעמי.
https://www.youtube.com/watch?v=x6CtD5eVQOw
[tmwdfpad] Rihanna – Bitch Better Have My Money
קליפ פמינסטי? שוביניסטי? פוסט קולוניאליסטי? כשהוא יצא, האינטרנט הוצף בטקסטים מייגעים שניסו להכריע בשאלה שבכלל לא נשאלה. לפחות זכינו בקליפ נהדר בו ריהאנה חוטפת ומענה אישה לבנה ועשירה.
Tyler, the Creator – Buffalo
מאז ימיו הראשונים כמוזיקאי, טיילר תמיד הקפיד על קליפים מושקעים במיוחד שמעוררים אמוציות עזות של התפעלות, בחילה, צחוק ואסתטיקה ייחודית שאותה הוא מפגין בכל פעם מחדש.
https://www.youtube.com/watch?v=n6lxQ6JwlVY
Bjork – Stonemilker
העתיד כבר כאן. הוידיאו הראשון במיינסטרים שמותאם למהפכת המציאות המדומה שתכף אמורה להתרחש. ביורק לובשת פריט נאון צהוב על רקע הנופים האיסלנדיים הדרמטיים שמקיפים את הצופה ומעניקים לו כמה דקות של אסקפיזם אודיו-ויזואלי מושלם.
M.I.A – Borders
מ.י.ה אף פעם לא חששה להעלות נושאים פוליטיים טעונים והפעם, על רקע משבר הפליטים העולמי, ביימה קליפ עוצמתי ויפה במיוחד. הצמרמורת החריפה מובטחת תהיה עמדתכם בנושא אשר תהיה.
Chvrches – Empty Threat
חבורה של נערים ונערות גותים מבלים בפארק מים. זהו. הקונספט הפשוט הזה הופך לשיר הלל לנעורים, חריגות ושמחת חיים בוידיאו מלא קסם שמתלבש בצורה מושלמת על שיר הדרים-פופ-אימו הנהדר הזה.
Drake – Hotline Bling
כמות הפארודיות שנעשו על הוידיאו הן עדות מעולה להצלחה האוניברסלית שלו. על רקע תפאורה שנראית כמו עבודה של ג׳יימס טוראל, דרייק מתבכיין על בחורה שכבר לא שולחת לו הודעות ״ער״ ורוקד בצורה ספק גאונית ספק מביכה. ממכר.
Kendrick Lamar – Alright
הקליפ האפי של השנה הוא יצירת מופת קולנועית בשחור לבן. טיפול אינטיליגנטי וחתרני ביחסי גזע הטעונים בארצות הברית יחד עם סטייל מוקפד בכל פריים וצילום מושלם.
QT – hey QT
הפרוייקט האחרון של אי.ג׳יי קוק הוא מותג פיקטיבי של משקה אנרגיה בשם QT. בפארודיה מודעת על הפופ הדביק והמסחרי, קיוטי בקליפ שמותיר תחושה של אפס אותנטיות שחודרת עמוק ונשארת שם כמו וירוס שיצר תאגיד מרושע.
Grimes – Flesh Without Blood/Life in the Vivid Dream
מי שאחראית על אחד מאלבומי השנה מככבת בקליפ הכי פופי שלה עד כה, בו היא מגלמת מעין מארי אנטואנט מכוסה דם ועם שיער סגול, מלאך מעונה, מחווה מעוותת למייקל ג׳קסון ונערת סייבר פאנק כאחד. האנרגיות והכיף שלה פשוט נשפכות מהמסך.
Jasss – Lift
לפעמים לא צריך יותר מדי בשביל האפקט הרצוי. על רקע צלילי הטכנו הקשוחים של ג׳אסס, צילומי לחימת שוורים בשחור לבן נותנים בעיטות אינספור לבטן באופן שהולם את הטראק האלים הזה.
Vince Staples – Norf Norf
גבר אפרו-אמריקאי מובל בניידת לתחנת משטרה ומשם לתא המעצר בוידיאו ישיר ופשוט בשחור לבן. בדומה לקליפ של קנדריק למאר רק בלי קישוטים, מדובר בעוד מסמך רב עוצמה ליחסי הגזע הטעונים בארצות הברית. ולראפר מעולה שעבר השנה מאנונימיות יחסית להצלחת מיינסטרים מוצדקת.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חיכיתי לתוכנית הזאת, שפחות מתמקדת בז'אנר מסויים אלא יותר בהלך רוח. אלו השירים השקטים, היותר mellow, שהכי ריגשו אותי השנה. וכמובן שכמו ביתר תוכניות הסיכום שלי, גם בזאת יש חריגות מבורכות. בשבוע הבא חג הסיכומים של אור בזויות יגיע לקיצו עם תוכנית סיכום הגראז', פסיכדליה ואינדי-רוק שיהווה את הפינלה. אל תפספסו את שני הסיכומים הקודמים שלההיפ הופ והסולואתסיכום האינדיפופמשבוע שעבר.
השיר הכי יפה באלבום השלישי של הרכב האינדי-רוק הסינמטי מאוקלוהומה נשמע כמו פסקול לקיץ נטול אור שמש. אומרים שהלהקה מזכירה את פליט פוקסס ואלט-ג'יי. לשמחתי אני לא שומע את הקשר אל השתיים. עם זאת, החיבור עם רדיוהד, שאותם חיממו בסיבוב ההופעות של האלבום "The King of Limbs", דווקא די ברור. באמת יש במלנכוליה שלהם משהו מאוד בריטי.
Other Lives
Dorthia Cottrell – "Gold"
הרכב הסטונר-מטאל המצוין Windhand הוציא השנה את "Grief's Infernal Flower" – אלבום ענק לטעמי שקולע לטעמו של קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר. בצדק הוא זוכה למקום נכבד בסיכומי המטאל של השנה (במקום ראשון במצעד של סטריאוגאם, למשל), עם זאת פחות אנשים נחשפו לאלבום הסולו של הסולנית שלו, דורת'יה קוטרל, שגם יצא השנה. נשמע כמו הצד המשלים והשקט לאלבום הרועם של להקתה, עם אמריקנה מאובקת ואפלה וקול ענק שעלול לגרום לכם לבכות. נראה לי שהתאהבתי.
אלבום הבכורה של Dorthia Cottrell
Sharon Van Etten – "Remembering Mountains"
הסינגר-סונגרייטרית הנהדרת קארן דלתון, מעולם לא הפכה לכוכבת פולק-בלוז כמו חבריה, בוב דילן ופרד ניל, אבל היא לגמרי הייתה ראויה לכך. השנה יצא פרויקט מחווה יפהפה של זמרות שרות שירים שלה, שלא ראו אור, וביניהן ג'וליה הולטר, מריסה נדלר, איזובל קמפבל ושרון ואן אטן – ששרה את שיר הנושא המושלם מתוכו.
אלבום המחווה לקארן דלתון
Julia Holter – "Sea Calls Me Home"
למרות שלא ערכתי (עדיין) רשימה ממוספרת של אלבומי השנה שלי, סביר מאוד להניח ש"Have You In My Wilderness" של ג'וליה הולטר ייכנס בטופ 3. יש בו חיבור שמיימי בין עיבודים נסיוניים אך עדיין פופיים-משהו, כתיבה אישית ונהדרת ונגיעות של מוזיקה קלאסית. ורוחה החיה של קייט בוש מעופפת מעל כל זה ומשרה אווירה מוזרה. שימו לב לקראת סוף השיר לסולו הסקסופון הקצרצר והמחורע שמערבל ת'מוח בתוך כל העדינות הזאת.
Majical Cloudz – "Downtown"
אני סאקר של רומנטיקה אובדנית. וכמה יופי יש בהגשה האינטימית כל כך של דבון וולש:
"There's one thing I'll do \ If it ever goes wrong \ I'll write you into all of my songs \ And if suddenly I die \ I hope they will say \ That he was obsessed and it was okay"
Majical Cloudz
Chromatics – "Just Like You"
איפה האלבום שלהם, איפה? אני עדיין מחכה ל-"Dear Tommy" שכבר היה אמור לצאת השנה. בינתיים, החבר'ה מהלייבל הנהדר Italians Do It Better הספיקו להוציא לא פחות משבע גרסאות כיסוי ל-"Girls Just Want to Have Fun", אבל אלבום לא אופק. לטעמי "Just Like You" הוא עדיין השיר הכי יפה, מרגש (ועצוב) שלהם מהזמן האחרון, עם ביט אלקטרוני וקול מלחשש שמתאים ללילה לבד מול קיר.
"Chromatics – "Just Like You
Jaakk Eino Kalevi – "Deeper Shadows"
הבטחתי קצת חריגות והנה מגיעה אחת: ז'אקו אינו קאלבי הוא אמן אלקטרוניקה פיני שיוצר קטעי איטלו-דיסקו נגועים בסופט-רוק הזייתי. זה צ'יזי בדיוק במידה המודעת לעצמה כדי להפוך את החומרים שלו לפנינות פופ מוזרות.
Low – "Into You"
לואו היא אחת הלהקות האהובות עלי, אבל אני מוכרח לומר שהאלבום החדש שלה, שלראשונה "חוטא" באלקטרוניקה, לא הפיל אותי מהרגליים. יש בו כמה קטעים יפים מאוד, כמו זה, אבל הוא לא בין האלבומים הגדולים שלה. בהזדמנות זו אפנה אתכם לריאיון שעשיתי מוקדם יותר השנה עם סולן הלהקה, שהיהאחד הראיונות המיוחדים שיצא לעשותאי פעם. קרה שם משהו בשיחה ההיא.
Low. מימין: סטיב גארינגטון, אלן ספרהוק ומימי פרקר. צילום: יח"צ
Sufjan Stevens – "Should Have Known Better"
השנה חזר סופיאן סטיבנס למקורות הפולקיים שלו, רק שהפעם הוא לא מתאר מקומות באמריקה, כפי שעשה באלבומיו מהעשור שעבר, אלא את חייו שלו, והתוצאה היא הדבר הכי אינטימי שאי פעם יצר. בשיר זה הוא מתאר את האבל על הקשר האבוד עם אמו האלכוהוליסטית הדכאונית שנטשה אותו ואת אחיו כשהיו קטנים ואת החרטה על אי יצירת הקשר עמה אחרי מותה. בראיון מהשנה סיפר כי הוא לא מעוניין לגדל ילדים בעקבות הילדות שחווה. כואב.
Jim O'Rourke – "Hotel Blue"
רשימת האמנים שאורורק עבד איתם כמפיק ארוכה להחריד (סוניק יות', ג'ואנה ניוסום, ווילקו. וזה רק על קצה המזלג). בעצמו הוא גם הוציא אינספור אלבומים, רבים מהם מגיעים לאוונגארד ואימפורביזציה, אך השנה הוציא את "Simple Songs" – שכשמו כן הוא. טוב, לא בדיוק, אבל אלו שירים הרבה יותר פשוטים ממה שהוא הרגיל אותנו לצפות. השיר הזה, שהוא האהוב עלי באלבום, מתחיל בגיטרה קטנטנה ומסתיים באורקסטרה ענקית. שיר נהדר עבור מי שמרגיש שלא נשאר לו מקום.
Jim O'Rourke – Simple songs
My Morning Jacket – "Big Decisions"
אנומליה מספר #2 בסיכום הזה. אי אפשר לומר על השיר שהוא שקט או בלדה כלשהי, אבל האפקט שלו עלי הוא לגמרי של שיר נוגה למרות הרוקיסטיות שלו. ג'ים ג'יימס, הסולן, שר כאן, תוך הפגנת אהבה גדולה, על מישהו או מישהי שהוא כבר לא מסוגל לעזור לו/ה, לא מסוגל להחליט הכל עבורו/ה. ויש פה גם אחלה של פזמון סינג-אלונג. מיי מורנינג ג'אקט הוציאו השנה את האלבום הטוב ביותר שלהם מזה שנים.
My Morning Jacket – The Waterfall
Father John Misty – "I Love You, Honeybear"
רומנטיקה חסרת תקנה שכוללת סכיזופרניה, דיכאון, את בנו של השטן, ספינה טובעת ומצעים עם כתמי רורשאך של מסקרה, אפר, שפיך ודם. מה עוד אפשר לבקש? מתוך האלבום השני שהוציא השנה פאד'ר ג'ון מיסטי, שהתגלה גם כחיית במה נרקיסיסטית לא נורמלית. אם לא ראיתם אותו עדיין בהופעה (אני פספסתי אותו השנה בפולין), תתנחמו לפחות ביוטיובים.
פאדר ג'ון מיסטי
John Grant – "No More Tangles"
עוד נרקיסיסט מודע שהוציא אלבום נהדר השנה הוא ג'ון גרנט (שרבים מתבלבלים בינו לבין פאד'ר ג'ון מיסטי, בגלל גוון קול דומה). "Grey Tickles, Black Pressure" הוא אלבום מורכב מאוד, וגם הכי מגוון מוזיקלית של גרנט עד כה.
ג'ון גרנט
Kurt Vile – "Pretty Pimpin"
בשיר הפותח את "…b'lieve i'm goin' down", האלבום שקורט וייל הוציא השנה, הוא נשמע כמו מישהו שנמצא במשבר אישיות חמור, מי שלא מזהה את ההשתקפות שלו במראה. אבל גם כשוייל שר על הילד-איש שהוא ועל המרחק בינו ובין מי שהוא מדמיין שהוא רוצה להיות – הוא נשמע תמיד כל כך נינוח, כזה laid back.
Alex G. – "Brite Boy"
ההחתמה הטריה של לייבל האינדי הנהדר דומינו רקורדס היא אלכס ג'י, בחורצ'יק בן 22 מפילדלפיה. האלבום החדש שלו, "Beach House", מציג לו-פיי אינדי פופ צבעוני מחדר השינה, עם השראה מגדולים וטובים כמו להקת Built To Spill ואליוט סמית זצ"ל.
Alex G – Beach Music
Nicole Dollanganger – "You're So Cool"
תודה לך גריימס, על שחשפת את ניקול דולנגאנגר לעולם. גריימס הקנדית החליטה לעשות מהלך ולהקים לייבל קקיוני בשם "Eerie Organization", שמטרותו העיקרית היא לדאוג שהיוצרת, העונה לשם המשפחה הארוך והמסובך הזה, קנדית גם היא, לא תישאר אלמונית. האזינו למילות השיר ותגלו שהוא לא מתוק כפי שהוא נשמע.
Nicole Dollanganger – Natural Born Losers
Jenny Hval – "That Battle Is Over"
ג'ני חבל? רק לאחרונה התחלתי להאזין לאלבום המיוחד שלה, שבו משתתפים מוזיקאים מ-Swans ו-Jaga Jazzist. בסינגל הבולט הזה, מתוך "Apocalypse, Girl", ג'ני תוהה מה לקחנו מכל מהפכות הדורות הקודמים, האם באמת התקדמנו ולאן?
"You say I'm free now, that battle is over, and feminism is over & socialism's over. Yeah, I say I can consume what I want now"
Jenny Hval – Apocalypse Girl
Yo La Tengo – "I'm So Lonesome I Could Cry"
קלאסיקת אמריקן סונג-בוק של האנק וויליאמס זוכה לגרסת כיסוי נהדרת באלבום החדש של יו לה טנגו. שמעו גם אתהקאבר המעולה שהם עשו לקיור.האלבום שהם הוציאו השנה מורכב בעיקר מקאברים, רובם מוצלחים.
Yo La Tengo – Stuff Like That There
Matthew E. White – "Feeling Good Is Good Enough"
איזה שיר אופטימי ויפה זה, אני גם כל כך מתחבר למסר שהוא בעצם שם השיר. מאת'יו אי. ווייט איכשהו מצליח בקלות לערבב רגאיי, טרופיקאליה, פולק וגוספל לכדי פנינות אינדי חכמות, אך באלבומו החדש והשני, Fresh Blood, הוא מתמקד בעיקר בארנ'בי דרומי.
Joanna Newsom – "Divers"
אלבום חדש לג'ואנה ניוסם והפעם למזלנו הוא לא משולש, כך שאולי נצליח להשתלט עליו לפני שתוציא עוד אחד. החדש משלב בארוק, פולק אמריקאי מהמאה ה-19, מחשבות על מושג הזמן, רעיונות שיכולים להפוך לסרט מדע בדיוני וכמובן את נגינת הנבל וקולה היפהפיים. כמו שבטח אתם כבר יודעים, במקרה שלה דרושה האזנה מעמיקה לשירים – הם מאוד מילוליים. עוד לא צללתי ליתר האלבום כי תקוע על שיר הנושא. טוב לי איתו בינתיים.
Susanne Sundfør – "Memorial"
גם בתוכנית הקודמת, של האינדיפופ, השמעתי את סוזן סנדפור, הלוא היא מלכת נורבגיה. אלבום הפופ של השנה וכנראה גם אלבום השנה שלי. ב-"Ten Love Songs", סנדפור מצליחה, איכשהו, לחבר בין אייטיז, יורו-טראש ופופ לבין אקטרוניקה עדינה ואפילו מוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס – לכדי שירים עצובים ורקידים להפליא. לדפוק באמצע אלבום פופ יציאה של 10 דקות (שחולפות כמו שתיים)? שלמות.
2015 היתה שנה קוטבית ומבלבלת - מצד אחד פופ כאוטי, מרוכז, מהיר ומרים ומהצד השני עגמומיות קיצונית ומרסקת. ככה זה כשהעולם עולה בלהבות ושום דבר לא בטוח יותר. האזינו ל-100 שירי השנה של אלון עוזיאל
השיר שסוגר את "Product", אלבום הבכורה המושלם של סופי, מציף ברגשות שמכבידות על הנשימה באופן חסר תקדים. סופי לוקח את כל האלמנטים המוכרים שהופכים את הפופ למוצר מדף, מבצע עליהם מניפולציות ומרכיב אותם מחדש. ב-״Just Like We Never Said Goodbye״ הוא גם מוציא מאותו הפופ כל רובד של קלילות – המילים מלאות בתקווה שלא תתממש, הביט תמיד מתגבר אך אף פעם לא מגיע לפורקן, והכל ביחד מייצר תחושה לא נינוחה שמכילה לחץ, אכזבה, זיוף וכשלון. בשנה שבה העולם עלה בלהבות והיאוש הכללי התפשט, יצאו יותר מידי שירים מרסקים ועצובים (וחלק גדול מהם נמצא בהמשך הרשימה) אבל סופי הצליח לבטא את התסכול הזה טוב מכולם, עם סיפור אחד על אהבה מפוספסת.
3/>
2. "LOLAWOLF – "Every Fuckin Day
קל להגיד על זואי קרביץ שהיא הדבר הכי טוב שיצא מלני קרביץ, אבל היא הרבה יותר מזה. יש לה נוכחות משוגעת, מלא סטייל והיא עושה מוזיקה סופר מיוחדת עם LOLAWOLF, בה היא משלבת בין כל מה שקורה בעולם החיצוני ובראש הפנימי שלה. אף מחשבה לא נשארת במרכז ליותר מחמש שניות, מצבי הרוח קוטביים ומבלבלים וההשפעות נעות בין ההיפ הופ של Rae Sremmurd, אינדי של לפני עשור, הכיף של מיילי סיירוס והפופ של 20 השנים האחרונות.
3. "Rihanna – "Bitch Better Have My Money
BBHMM מסמל את הרגע שבו ריהנה בעטה בכל מה שהחליש אותה בעבר, חשפה את עצמה האמיתית ולקחה שליטה על המוזיקה שלה, חשבון הבנק שלה והכבוד העצמי שלה. בלי קשר, מדובר בשיר הפופ הכי גדול של השנים האחרונות ובקליפ החשוב של השנה.
4. "Drake – "Know Yourself
זו היתה השנה של דרייק ואין טעם להסביר למה כי כל מי שקורא את השורה הזה היה השנה בחיים ויודע.
5. "Palmistry – "Memory Taffeta
בעצם, זו לא היתה רק השנה של דרייק – זו היתה השנה של כל האנשים הרכים באשר הם והרכות של Palmistry לוקחת אלמנטים של דאנסהול, בדידות ואינטימיות ומייצרת שברירות שתמיס גם את היצורים הקשוחים ביותר. אלא אם כן הם מתים מבפנים.
6. "Hannah Diamond – "Hi
הי 3>
7. "Kamixlo – "Paleta
Kamixlo, ביחד עם Uli-k, בלייז קיד ושאר קולקטיב Bala Club, עושה מוזיקה אגרסבית ומלאה ברגשות שמערבבת פופ, רגאטון, דאנסהול, היפ-הופ וכל מיני ניסיונות אחרים. "Endless", ליין המסיבות שלהם, אחראי כנראה ללילות הכי מרימים שהיו השנה בלונדון ושירים גדולים כמו ״Paleta״ מבהירים בדיוק למה.
8. "Fetty Wap – "Trap Queen
לקח לעולם זמן לעכל את הסלסולים ואתהגישה הפמניסטיתשל Fetty Wap אך לבסוף כולם הבינו שמדובר באיש החמוד בעולם וש-"Trap Queen״, שבכלל יצא ב-2014 והפך ללהיט הגדול של קיץ 2015, הוא שיר מסוג חדש לגמרי שמתקיים בספרה משל עצמו.
9. "Only Real – "Can't Get Happy
זה לא הגיוני שהשיר הזה לא היה איתנו לפחות מאז 1998 ושאף אחד אחר עם גיטרה לא התקרב השנה לרגע הבריט-פופ המושלם הזה, שגורם לקאמבק המפוקפק של בלר להעלם כאילו לא היה.
10. "Ciara–"I Bet
סיארה ופיוצ׳ר ממש רצו להיות ג׳יי-זי וביונסה הבאים, אבל קצת אחרי שהם הביאו ילד, התארסו ופיזרו הצהרות, פיוצ׳ר בגד והכל התפוצץ. מאז פיוצ׳ר הצליח יותר מכל ראפר שהוא לא דרייק, אך במקביל צלל לתהום של כדורי מרשם וחשפניות והוציא בעיקר שירים אפלים וחסרי תקווה. סיארה מצידה הוציאה את "I Bet", שיר הפרידה הכנה והמעצים של השנה והמשיכה הלאה למקום טוב יותר.
11. "Drake – "Hotline Bling
12. "Kero Kero Bonito – "Picture This
13. "LOLAWOLF – "House Key
14. "Danny L Harle – "Forever
15. KABLAM – "Spirito Sarrando" with MC Marcelly & G. Dufay
16. Jamie xx – "I Know There's Gonna Be (Good Times)" feat. Young Thug & Popcaan
17. Big Sean – "Blessings/Blessing" (Kamixlo Edit) feat. Drake
18. "Oneohtrix Point Never – "I Bite Through It
19. Horse Head – "Alright/Lovegang" feat. Cold Hart
![הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/כפולי2ם_wo_500_377.jpg "הציבה רף חדש בטלוויזיה הישראלית. מתוך "כפולים" (צילום מסך)")
![יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/התסריטאי-P_wo_500_367.jpg "יוסף סווייד נותן עבודה. מתוך "התסריטאי" (צילום מסך)")
![Vexx – Give and Take 7" EP](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/09/sizes/Vexx-Give-nd-Take_wo_500_500.jpg "Vexx – Give and Take 7" EP")
!["Chromatics – "Just Like You](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/03/sizes/artworks-000106514098-wnuj60-t500x500-P_wo_500_500.jpg ""Chromatics – "Just Like You")
![Low. מימין: סטיב גארינגטון, אלן ספרהוק ומימי פרקר. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/sizes/12753-p_wo_500_333.jpg "Low. מימין: סטיב גארינגטון, אלן ספרהוק ומימי פרקר. צילום: יח"צ")
