1. אם יש פעוטות בבית: "פו הדב"

קשה לדמיין מקום מרגיע ומתוק יותר להעביר בו את הזמן מיער 100 העצים. לדיסני יש שני סרטים באורך מלא בכיכובם של פו, חזרזיר, טיגר וכן הלאה, האחד מ-1977 והשני מ-2011, שמורכבים מסיפורים קצרים, מצחיקים ומלאי חיוביות (חלקם מופיעים בגרסאות שונות בשני הסרטים). אם רוצים משהו טיפ-טיפה אדג'י יותר, שווה לבדוק את "ההרפתקה הגדולה ביותר", בו החבורה יוצאת לחפש את כריסטופר רובין באזורים קצת יותר קריפיים של היער.

2. הומור דבילי לנשמה: "הקיסר נפל על הראש"

אם כל מה שמתחשק לכם כרגע זה לקפוץ ראש בריכה אולימפית של שטויות, קבלו סרט מטופש לחלוטין – ובקטע הכי טוב. הקומדיה המטורפת משנת 2000 מתרחשת בגרסה צבעונית ולא מדויקת היסטורית בעליל של דרום אמריקה, בה קיסר צעיר ומפונק הופך ללאמה ויוצא למסע מוזר ומאוד מאוד מצחיק עם חקלאי חביב. אבל השיא הוא בכלל הבאד גאייז – המכשפה איזמה בדיבובה של ארת'ה קית' האגדית והטמבל החביב קרונק, מהנבלים הכי כיפיים שנראו בדיסני אי פעם.

3. כיף למתבגרים: סרטי "שודדי הקאריביים"

דיסני מנסים שוב ושוב להפוך מתקנים אהובים מהפארקים שלהם לסרטי קולנוע ולא בדיוק מצליחים, בניכוי ההצלחה הנדירה של סדרת סרטי הפיראטים המהנה. כמו רוב סדרות הסרטים שהמשיכו לרוץ יותר מעשור וחצי, גם "שודדי הקאריביים" התדרדרה ואיבדה חן עם הזמן, אבל שלושת הסרטים הראשונים בסדרה עדיין לגמרי עובדים. מחפשים הרפתקת אקשן כיפית עם שחקנים יפים, אווירה אפית ופסקול מוצלח? זה המקום להפליג אליו.

4. נוסטלגיה מחממת לב: "חתולים בצמרת"

הסרט הקטן והחמוד הזה יצא במקור ב-1970, אבל בישראל הוא זכה להצלחה קאלטית דווקא בניינטיז, בזכות הדיבוב המאוחר שלו לעברית. בין אם תעדיפו עברית או אנגלית, תקבלו חתולים חמודים שעושים שטויות, מטיילים בצרפת הכפרית או שרים שירים קאצ'יים לאללה, ותכלס, מה צריך יותר מזה כרגע? בגרסה העברית הנ"ל מחכות לכן אושיות כמו דני בסן, רותי הולצמן, חיים צינוביץ', אלברט כהן, דב רייזר – וגם אניה בוקשטיין הצעירה בתור הגורה מארי.

5. ערב שירה בציבור משפחתי: "היפה והחיה", "מלך האריות", "אלאדין"

אף אחד מהסרטים האלה הוא לא בדיוק שיא הכיף הקליל – בשלושתם יש סצנות מלחיצות וב"מלך האריות" יש גם את הסצנה ההיא שגורמת לילדים לבכות. מצד שני, מדובר בשלוש קלאסיקות שכנראה ראיתם כבר אינספור פעמים, ויותר חשוב, בשלושה מהפסקולים הזכורים בתולדות האולפן. זה בסדר ואף לגיטימי לדלג על הקטעים שבאים לכם פחות טוב ופשוט לשיר שוב ושוב ושוב את "גלגל החיים", "עולם חדש" או כל להיט כיפי אחר.

6. מה עם קצת רומנטיקה: "סינדרלה", "בת הים הקטנה", "פלונטר"

ולהבדיל, הנה שלושה סרטים שיסגרו לכם פינה עם אגדה רומנטית בצבעים עזים (ועם שירים יפים, איך לא). את שני הראשונים אין באמת צורך להציג, אבל אם במקרה חייתם מתחת לסלע – "סינדרלה" הוא פנטזיה מקסימה על חלומות שמתגשמים למי שממשיך להאמין בטוב ו"בת הים הקטנה" הוא הסרט שהכניס לחיינו את "הנוסחה של דיסני" לסרטי אגדות מודרניים, מצחיקים ומותחים, ששוכללה מאז לכדי שלמות. "פלונטר" הוא גרסה חדשה ומעודכנת יותר (מ-2010) של הנוסחה הזו, קומדיה חמודה שלוחצת חזק על דוושת ההרפתקאות אבל יש בה גם סיפור אהבה חמוד וסצנות מחזמר כיפיות.

7. בחזרה לתיכון: טרילוגיית "היי סקול מיוזיקל"

האם שלושת סרטי "היי סקול מיוזיקל" הם הסרטים האיכותיים ביותר שדיסני הפיקו? בהחלט לא. אבל אם גדלתם עליהם או שיש לכם חיבה מיוחד לסרטי התבגרות טראשיים עם מידה של מודעות עצמית, אוצו רוצו למרתון נוסלטגי. עיקר כוחם של הסרטים האלה הן הסצנות המוזיקליות, שמצטיינות לא רק באספקט המוזיקלי אלא גם בכוריאוגרפיה המושקעת ומלאת האנרגיה. חוץ מזה, כולם פה אולי סטרייטים לכאורה אבל יש גם מימד קאמפי שקשה להתעלם ממנו, בין אם בזכות כישורי המשחק הלא-לגמרי-בשלים של זאק אפרון או בזכות האייקוניות הבלתי מעורערת של שארפיי וראיין אוונס.

8. בשביל בכי מזכך: "הקול בראש"

אם הנוסחה של דיסני כולל שירים עליזים, סיפורי אהבה וסיידקיק מצחיק, אצל פיקסאר תמצאו סיפורי מסע מורכבים רגשית עם לפחות סצנה אחת בכל סרט שתגרום לאנשים מבוגרים לייבב. אם הצורך שלכם כרגע הוא דווקא בקתרזיס מרענן עם טישו בהישג יד, ההמלצה שלנו היא הלהיט זוכה האוסקר מ-2015. למקרה שטרם התנסתם ברכבת ההרים המדמיעה הזו, זהו סיפורה של ילדה בת 11 שעוברת דירה לעיר חדשה, שמסופר דרך "מרכז השליטה" הרגשי שלה. האירועים המבלבלים יוצרים עימות בין הבוסית שמחה לאנדרדוגית המבאסת עצב, והשתיים נקלעות במהרה ל, איזו הפתעה, סיפור מסע מורכב רגשית שיגרום לאנשים מבוגרים לייבב. יש כאן המון הומור, יצירתיות ויזואלית משמחת, הרבה לב וכנראה גם את התסריט הכי יפה שפיקסאר חתומים עליו אי פעם.

9. כשלא רוצים לחשוב על כלום: "טימון ופומבה"

בשנות התשעים קיבלו צמד החברים / ההורים המאמצים של סימבה תוכנית טלוויזיה משלהם, וזה דבילי בדיוק כמו שזה נשמע. אנחנו לא יכולים להבטיח ששלוש העונות של אותה סדרה התיישנו בחן, אבל אנחנו לגמרי מבינים את מי שפשוט צריכים משהו קל דעת, צבעוני ותזזיתי שירוץ ברקע, בלי צורך לעקוב אחרי עלילה מתמשכת או להרגיש כל רגש מכל סוג. מי מתאים יותר למשימה כזו מהשניים שהכניסו לחיינו את מוטו האסקפיזם המושלם "האקונה מטטה"?

10. לבינג' איכותי אחד: "גרוויטי פולס"

שתי עונות ו-41 פרקים בלבד הספיקו ל"גרוויטי פולס" כדי להפוך לאחת מסדרות הילדים הטובות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה. לא פחות. דרך סיפור מוזר על זוג תאומים שנשלחים להעביר את הקיץ בעיירה נידחת, נוצר כאן שילוב מושלם בין עלילה חכמה שנבנית בהדרגה לקראת קליימקס מטורף לבין פרקי "מפלצת השבוע" שעומדים בפני עצמם. מדובר בסדרת מסתורין קומית וקלילה אבל גם עם רגעים מלחיצים, שקצת מרגישה כמו גרסה לילדים של "טווין פיקס". אם הילדים שלכם לא נלחצים בקלות ממפלצות ויצורים פנטסטיים ובא לכם משהו שיהיה כיפי גם בשבילכם, תנו לה צ'אנס.

• דיסני+
• סינדרלה
• אסקפיזם
• בינג'
• המסך
• פעילויות לילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

קשה לדבר על תערוכה חדשה שעוסקת בנעלי עקב ולהלך מסביב לדמותה של קארי בראדשו, אז בואו פשוט נוציא את זה מהסיסטם. בראדשו, אישה הנשלטת במידה רבה בידי שני יצרים שכביכול אין ביניהם דבר – חולשתה לגבר מטומטם ולקוני ותשוקתה היוקדת לנעלי מעצבים – תבעה ב"סקס והעיר הגדולה" את המוטו המשחרר "A Woman's Right to Shoes". זכות האישה לנעליים, בתרגום חופשי עם קריצה פוליטית. המשפט המפורסם נאמר, אגב, אחרי שזוג המנולו בלאניק שלה נגנב במסיבת קוקטייל על ידי נרקומנית מותגים עוד יותר כבדה ממנה והיא נאלצה לתבוע את עלבונה ברכישת זוג חדש.

כמה מאות שנים אחורה אנחנו עם סינדרלה, בלונדינית איקונית אחרת שמאבדת את זה בעקבות נעלי עקב אבודות. בין השתיים צולעות ומדדות אינספור נשים שאיבדו זמנית את שפיותן בנסיבות דומות, חלקן מתהלכות בינינו. מה יש בנעלי הסטילטו שממשיך לחרפן את נשות העולם ואת הגברים שסביבן? על הסוגיה הכואבת, מנסים להשיב יותר מ־40 מעצבים מקומיים המשתתפים בתערוכה שתיפתח בשבת בגלריית החווה בחולון.

יערה קידר, אוצרת "סינדרום סינדרלה" (מונח פסיכולוגי המתאר תסביך נשי הקשור בתלות ובפסיביות) המתגוררת ופועלת בארבע השנים האחרונות בניו יורק, עצרה לרגע את שלל עיסוקיה – כולל התמחות באוצרות במכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן – וגייסה שמות כמו משכית, קום איל פו, שני בר, צורי גואטה ונוספים שייצרו כ־65 עבודות עבור התערוכה. "נעלי הסטילטו מעוררות קשת רחבה של רגשות – מתשוקה והערצה, דרך אספנות והתמכרות ועד דחייה, סלידה וראייה בכך סמל לדיכוי נשים שנים על שנים", היא אומרת. "המטרה היא לא להציג נעליים שאפשר להתהלך בהן באמת, אלא לגרום לאנשים לצאת להתנתק לחלוטין ממוסכמות של מסחריות, נוחות או פונקציונליות. כאובייקט מדובר בדבר מדהים שמאפשר המון חופש פיסולי". הקשת הרחבה באה לידי ביטוי היטב, ולא רק מבחינת מנעד הזוויות שקורא תיגר על כף הרגל ועל כוח הכבידה.

התערוכה מחולקת לארבעה חללים לפי נושאים: החיבור בין אופנה לפנטזיה מבעד לאגדות ומעשיות, פטישיזם, השאיפה להמריא לגובה וקו התפר שבין אופנה לאמנות. בהתאם, אמן הזכוכית בוריס שפייזמן יצר גרסה צבעונית ונאיבית קמעה לנעליים של סינדרלה, ולעומתו מציגה המעצבת מור כפיר פרשנות קודרת בהרבה לסיפור של נערה אגדית אחרת, בת הים הקטנה. כפיר רקחה מעצמות דג מקרל, פנינים, אויסטרים, עור ופימו את אחת העבודות המרגשות בתערוכה. בגרסת המקור, גורלה של בת הים הקטנה שונה מזה שבגרסה החיננית של וולט דיסני – היא מכרה את קולה בעבור זוג רגליים מתוך הכמיהה הנאיבית ללכוד את תשומת לבו של נסיך המתגורר על היבשה. אך כמו כל דוש מצוי, הנסיך נשבה דווקא בקסמיה של הביץ' התורנית והותיר את בתולת הים כסתם עוד בתולה עם לב שבור ושתי רגליים שמאליות.

"אנחנו נוטים לשכוח את האמיתות הכואבות האלה כשמדובר באגדות. דורות שלמים של ילדות גדלים על טרגדיות כמו זאת", מזכירה קידר ומספרת שהקפידה לא להיצמד לנרטיב אחד. "בבית האופנה קום איל פו תופסים את הסטילטו כאמצעי שמשרת את הסקסיזם הגברי לחלוטין, אך מצד שני לא כל המעצבים מסתכלים על הנושא דרך הפילטר הזה. עודדתי את המעצבים להיות ביקורתיים ואת מי שלא התחבר לנימה הביקורתית עודדתי ללכת עם האמת שלו עד הסוף".

מקאן ומכאן

ואז הגיעו הסניקרס ובעטו בנונשלנטיות בנעלי הסטילטו מכל המדרגות. קרל לגרפלד, המנהל האמנותי של בית האופנה שאנל, נתן את הגושפנקה הרשמית לפני כשנתיים כששחט את הפרה הקדושה שחשבה שאופנה עילית הולכת רק על עקבים. במקביל החלו לצוץ מחאות שונות ברשת ומחוץ לה, החל מהסערה שהתחוללה בשנה שעברה בפסטיבל קאן נוכח איסור הכניסה לנשים בנעליים שטוחות, עד מחאתן של דיילות אל על שאולצו להגיש קפה על הגובה. השיא נרשם במאי השנה, שוב על השטיח האדום בריביירה הצרפתית, כשג'וליה רוברטס צעדה יחפה בפרמיירת סרטה "מפלצת הכסף". עם זאת נשמעים לאחרונה עוד ועוד קולות של אוטוריטות בתחום שמנבאות לסטילטו קאמבק מפואר.

אז הסניקרס לא באמת הרגו את העקבים?

"לפחות לא ממה שאני רואה בניו יורק, שם עדיין אין מצב להגיע לאירוע פורמלי שלא בעקבים. בכלל, המחקרים בארצות הברית מראים שאחת מכל עשר נשים נועלת עקבים לפחות שלוש פעמים בשבוע, ושליש מזוגות הנעליים שלהם בארון הן נעלי עקב. מתברר שבשנים 2002־2012 כמות הפציעות של נשים מנעילת נעלי עקב הוכפלה, והסטטיסטיקות מצביעות על כך שכיום מטופלות כ־43 מיליון נשים בשנה בגלל נזקים בריאותיים שנגרמו על ידי עקבים. משמע – העקבים בעלייה".

בכל זאת, יש משהו רדוד באמירה הגורפת שעקבים ופמיניזם לא בהכרח הולכים יחד.

"נכון. אי אפשר להסתכל על אופנה באופן חד ממדי, וזה המסר שהתערוכה מנסה להעביר. אני חושבת שכל אישה צריכה ללבוש ולנעול מה שעושה לה טוב. מותר לאישה להיות סקסית, אירוטית או מפתה. ההליכה על עקבים מגיעה היום עם מודעות לשינוי האדיר שחל במעמד האישה, כך שלרוב מדובר בעניין של בחירה חופשית. ברגע שמדובר באקט של כפייה, זה הזוי".

בייחוד לנוכח העובדה האירונית שנעלי העקב הראשונות כיכבו במלתחה הגברית.

"לפני 500 שנה, גם נשים וגם גברים נעלו עקבים. רק במאה ה־19 נעלי העקב הפכו למשהו שמזוהה בלעדית עם נשים. בתקופות מסוימות בהיסטוריה נשים היו נועלות עקבים גבוהים במיוחד כסמל לפריבילגיה, כדי לשדר שאין להן צורך לזוז, שהן לא זקוקות לחופש תנועה כי יש מי שיעבוד בשבילן. הן ראו זאת באופן חיובי, ואנחנו כמובן מסתכלים היום על הדברים קצת אחרת. בשנות ה־90, כחלק מהגל השלישי של הפמיניזם, נשים אימצו את העקבים מתוך אמונה שאישה יכולה ללבוש ולנעול מה שהיא רוצה. אם נשים בצד את הקונוטציות הפטישיסטיות והסקסיסטיות, אי אפשר להתעלם מכל אותן נשים שאומרות שנעלי עקב גורמות להן להרגיש חזקות ונחשקות – הרי מהי המשמעות של עקבי סטילטו אם לא להרים אותך?".

ואת בעצמך מרימה?

"אני אוהבת מאוד נעלי עקב, אבל לא נועלת אותן יותר. עשיתי את זה במשך שנים, עד שנפלתי פעם ברחוב ונפצעתי באופן די רציני. מאז יש לי אוסף מדהים של נעליים שאני לא נועלת יותר. אני מעריצה מרחוק את מי שלא מפחדת להעז".

"סינדרום סינדרלה",גלריית החווה, 18.6־31

• סינדרום סינדרלה
• גלריית החווה
• סינדרלה
• קום איל פו
• שני בר
• משכית
• אופנה
• החיים היפים
• נעליים

• Facebook
• Twitter
• Email

• תל אביב
• אסור להשוות
• סינדרלה
• גל הירש
• מינוי גל הירש
• עירוני
• משטרה

• Facebook
• Twitter
• Email

ספר – הספר בלי תמונות

ספר לגילאי 4־8 שמשתלט על המבוגר המקריא ומאלץ אותו להגיד שטויות ולהעליב את עצמו בלי סוף? כמה לא מפתיע שהכותב שלו הוא בי ג'יי נובאק, אחד מתסריטאי הגרסה האמריקאית של "המשרד", הסדרה שהתמחתה במבוגרים שמביכים את עצמם. הילדים ישתוללו מצחוק ויכריחו אתכם לקרוא אותו שוב ושוב עד שלא תוכלו יותר.

מתאים ל:ילדים חסרי נימוס שמוכנים לצחוק על ההורים שלהם בלי רחמים. בקיצור, לילדים שלכם.
ומה עם ההורים:יספגו את הפדיחה לטובת 10 דקות של כיף משותף.

"הספר בלי תמונות", בי ג'יי נובאק. תרגום: דנה אלעזר הלוי. כתר

תערוכה – "ביקור הצעצועים”

צעצועים מהעשורים הראשונים של המדינה וצעצועים שנוצרו במיוחד בהשראתם, בתערוכה שמציגה את ההתפתחות של משחקי ילדים לאורך הדורות. עגלות לבובה שהוכנו בעבודת יד, טרקטור צעצוע, משחקים מיניאטוריים ועוד צעצועים שבני 40 ויותר יזהו מיד. במקום יש גם פינת משחק, לצעצועים שמותר לגעת בהם.

מתאים ל:ילדים שמתעניינים בהיסטוריה.
ומה עם ההורים:ישלחו אותם לתערוכה עם סבא וסבתא וייהנו מאחר צהריים חופשי.

גלריית המשכן בית מאירוב, הרצפלד 31, חולון. חול המועד, 10:00־14:00, 17:00־20:00. שישי ושבת, 10:00־13:00

סרט – סינדרלה

האגדה המוכרת על רקע מרהיב, בגרסה שלא שופכת עליה אור חדש. קייט בלאנשט היא האם החורגת המרשעת והמוגזמת, לילי ג'יימס היא סינדרלה פעורת עיניים וטובת לב מדי שההיסטוריה עוד תעניש על המותניים הצרים והלא טבעיים שלה, פלוס שמלה מסתובבת שתסחרר גם את הילדה השקולה ביותר.

מתאים ל:ילדים חובבי אגדות וסופים טובים.
ומה עם ההורים:יאכלו פופקורן וישאלו את עצמם אילו זוועות אילצו את קנת בראנה לביים את גוש המתיקות הזה.

ספר – הסיפור שאינו נגמר

ילד דחוי מגלה ספר שמבטיח לא להיגמר לעולם. תוך כדי הקריאה המחסומים בינו לבין העלילה נעלמים והוא מוצא את עצמו שקוע לגמרי בתוך עולם של הרפתקאות, שבו כמעט הכל אפשרי ולומד שיעור על זהות וחברות. אחת הקלאסיקות היפות ומעוררות המחשבה של כל הזמנים.

מתאים ל: ילדים חולמניים שאוהבים לקרוא.
ומה עם ההורים: ייהנו מקפיצה אל העבר ויהיו מוכנים עם טישו, לנגב לילדים את הדמעות.

"הסיפור שאינו נגמר", מיכאל אנדה. תרגום: חנה לבנת. זמורה

מופע – דקה'לה, להקת בת שבע

קטעים מיצירות הלהקה לאורך השנים, שמעובדים לכך שיתאימו לילדים שזה המפגש הראשון שלהם עם מחול. גם צופים סקפטים יגלו שהילד שלצדם נסחף בחוויה, בעיקר בשלב שבו הרקדנים מחפשים לעצמם בני זוג למחול מתוך הקהל, להעלאת המעורבות.

מתאים ל:בני שמונה עד 14 עם נכונות להתנסות.
ומה עם ההורים:יתמוגגו מנחת על החשיפה לתרבות גבוהה ויסלחו לעצמם על כל הטלוויזיה והמחשב שהרשו בחופש.

7.4, 8.4, 16:00 ו־18:00, מרכז סוזן דלל

פעילות – פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים

שלושה ימים מרוכזים של תיאטרון ילדים, כולל הצגות חדשות כגון "אבא בורח עם הקרקס" על פי ספרם של אתגר קרת ורותו מודן, "ג'ירפה עפה" על פי נורית זרחי ועוד. את הפסטיבל תפתח ההצגה "הרפתקאות חמור שכול תכלת", על פי נחום גוטמן, ובנוסף יתקיימו מופעי תיאטרון רחוב מהעולם, יועלו הצגות זוכות מהפסטיבלים הקודמים ועוד.

מתאים ל:ילדים שמסוגלים לשבת בשקט.
ומה עם ההורים:ינצלו את ההזדמנות ללכת אחרי ההצגה לחפש חומוס טוב.

5.4־7.4, מתחם תיאטרון חיפה

פעילות – לונדע, מוזיאון ילדים בבאר שבע

לא בדיוק מוזיאון מעונב, אלא מקום חווייתי שבו חולצים נעליים בכניסה ונכנסים לג'ימבורי ענקי של ידע והנאה שיבלע אתכם למשך שעות. יריית כדורי ספוג ממקלע בלחץ אוויר, התנסות מעשית בניהול הוצאות הבית, היכרות עם אותיות בשפות שונות, ביקור בחדר תיאטרון מלא תחפושות והזדמנות להירגע בחדר מרופד מול סרטוני הגורים הכי חמודים בעולם.

מתאים ל:ילדים סקרנים מכל סוג.
ומה עם ההורים:יהיו מרוצים לא פחות מהילדים.

דוד הראובני 25, באר שבע

סרט – בית

גזע חייזרי מטופש ובעל עליונות טכנולוגית לא מובנת פולש לכדור הארץ. חייזר שמתקשה להשתלב נתקל במקרה במגניבה שבילדות ויוצא איתה למסע בעולם במטרה למצוא את אימא שלה. בדרך הוא מגלה שהחיים בכדור הארץ יפים, שבני אדם וחייזרים יכולים להיות חברים ושלא כדאי לאכול שום דבר שמוצאים בשירותים ציבוריים. ריהאנה וג'ים פרסונס מספקים את קולם בגרסה המקורית.

מתאים ל:קטנים שעדיין מפחדים מסרטים אלימים.
ומה עם ההורים:יוכלו להירגע לשם שינוי, בידיעה שבשום שלב לא יקפוץ עליהם ילד מבוהל שצריך נחמה.

• בת שבע
• דקה'לה
• סינדרלה
• סרטי ילדים
• בית
• עם הילדים
• פסח

• Facebook
• Twitter
• Email

בתחרות המסורתית על תואר ההצגה הטובה בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים שייערך בחיפה זו השנה ה־25, ישתתפו שש הצגות (שנבחרו מתוך עשרות רבות שהוגשו לוועדה האמנותית). מקצת ההצגות הן עיבודים לטקסטים של יוצרים שכבר הפליאו ביצירה לילדים – נחום גוטמן, נורית זרחי ואתגר קרת – ובכישרונם הם בוראים עולם רב שכבתי שגם ההורים ימצאו בו עניין והוא מעשיר את חוויית הצפייה המשותפת.

לצד הצגות התחרות יועלו במתחם הפסטיבל, תחת כיפת השמים, כ־20 מופעים של להקות ואמנים מקומיים ושל הרבה אורחים, שיציגו תוכנית עשירה במיוחד המיועדת לכל בני המשפחה, כל אחד בהתאם להבנתו, דמיונו וסבלנותו, והכל חינם. את המתחם ינהלו זו השנה השלישית ינון צפריר ואבי גיבסון בראל, וניהול הפסטיבל הופקד לראשונה בידי הבמאי הוותיק איציק ויינגרטן.

בפסטיבל יתארחו גם כמה הצגות שהועלו בשנים קודמות במסגרתו וזכו בפרסים: "הקיץ של אביה" שהועלה בפסטיבל הראשון ב־1990; "מוצרט הקטן" שביימה אלית ובר וצוינה לשבח בפסטיבל לפני שבע שנים; "שכנים" בבימויו של רועי שגב שזכתה בפסטיבל ב־2012; "יואל אמר", שיצרה רונית קנו בהשראת ספר ילדים של יואל הופמן וקטפה את פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל האחרון. מלבד זאת יעלו שלושה מופעים חדשים: "שוליית הקוסם FANTASIA" – מופע מחול משותף לתיאטרון מופע ולרקדנים מלהקת המחול הקיבוצית (מיועד לבני ובנות 4־8), "גיבורה קטנה" של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בבימויה של צביה הוברמן על גורל הפכפך, וההצגה "פרח לב הזהב" שכתב אפרים סידון על פי סיפורו המוכר של הנס כריסטיאן אנדרסן, שמציב את הקטנים בראש שורת האמיצים.

בערב הראשון תועלה הצגת הדגל של הפסטיבל "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", עיבוד לספרו של נחום גוטמן. ההצגה עובדה ובוימה על ידי שי פיטובסקי בביצוע "החיפאית", קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה. בהצגה סיפור אנושי וגם המון חמלה ובובות מופלאות – גיבורי ההצגה האילמים שנוכחותם על הבמה שובת לב. מיועד לבני ובנות 5.

על התחרות

מתוך שש ההצגות המשתתפות בתחרות, שתיים מעמידות בלב ההתרחשות אנשים מבוגרים או זקנים – עניין שאולי כדאי לתת עליו את הדעת בהקשר רחב יותר. האחת – "סיפורי סבתא וסבא גם" – שיצר אילון קורח, היא מעין מסע לעולם שזר לרובנו. יש בה הומור, זיכרון ושכחה, שירים וחרוזים (לבני ובנות 4־8 ולכל המשפחה).

ב"התיאטרון של אמיליה" של היוצרת והמבצעת אורית לייבוביץ' מככבים חפצים ובובות. ההצגה מיועדת לבני ולבנות 4 ויותר ובמרכזה אישה זקנה – בובנאית רבת דמיון שבעזרת חבר רדיופוני והרבה יצורים קטנים ומפתיעים מתוודעת לעולם משעשע שיש בו חברים, מוזיקה וריקוד. כל אלה ממלאים את חייה.

עוד בתוכנית, שני עיבודי במה לספרים של אתגר קרת: "גור חתול אדם ארוך שיער" בעיבודו ובבימויו של עופר עמרם. ההצגה נוצרה במיוחד לפסטיבל. קרת ורותו מודן כתבו את "אבא בורח עם הקרקס". דויד בילנקה עיבד את הספר להפקה בימתית משעשעת־עצובה שבה משולבים להטוטי קרקס ובמרכזה עומד אבא שמגשים חלום, מצטרף לקרקס המבקר בעיר ונעלם. הוא משגר לשני ילדיו גלויות מרחבי העולם והם תוהים אם אבא ישוב ומתי. ההצגה מיועדת לבני ולבנות 6־12 ולכל המשפחה.

"הסיפור על יאללה ורגע" הוא סיפור על שני תאומים לא דומים שמזגם השונה הוא מקור לבלאגן גדול בבית ובמשפחה. ההורים מאשימים זה את זה במחדלים והצופים – בני ובנות 3־9, חכו עד סוף ההצגה כדי לדעת אם השניים יסיימו בריב או בשילוב ידיים. כתבה: יעל אלפנבאום. הבימאית היא הדס קריידלמן־גלבוע. ואחרון חביב, "ג'ירפה עפה" שעיבד וביים לביא זיטנר ליצירותיה של המשוררת נורית זרחי (לבני ולבנות 4־8).

מופעי החוץ

• שלישיית חייזרים שנוחתים כאן כדי לחקור את בני המין האנושי – צייר וזוגתו המוזיקאית שמתקשרים עם הקהל רק בגיר ובהמון דמיון.
• הומאז' לסיפור סינדרלה ובמרכזו משרתת ושלוש גבירות שרודות.
• "בלרינות" – מופע בלרינות על קביים ובנעלי אצבע שמעלות מופע בלט קלאסי שמשתבש.
• קבוצה של אמני פנטומימה מאיטליה וסיפורם של שלושה משתתפים בטיול מסביב לעולם
• סיפורו של מנהל קרקס נודד משווייץ – מבט דרך זכוכית מגדלת על הרגעים הקטנים בחיים
• מובן שיש גם ייצוג מקומי לקבוצות ישראליות – תיאטרון אופק שמעלה בבכורה את "למה?! כובע!
• "בן אדם לציפור" של אנסמבל א־זהזה על שיבוש שגרת יומה של להקת ציפורים האחראית על חלוקת התינוקות בעולם.

• אילון קורח
• אפרים סידון
• בובות
• עופר עמרם
• נורית זרחי
• סינדרלה
• רותו מודן
• הצגות ילדים
• אתגר קרת
• נחום גוטמן
• הקיץ של אביה
• אורנה פורת
• שכנים
• פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
• חיפה
• עם הילדים
• תיאטרון
• חינוך
• פסח