חן מרקס, נשוי ואב לשניים, הוא דוקטור לספרות חז"ל שנולד וחי בתל אביב, ומלמד במכללת עמק יזרעאל. ספר העיון הראשון שלו "למה דברים רעים קורים לאנשים טובים" יצא בשנת 2022, וזכה לשבחי הביקורת. ספרו השני, "הצד האפל של היופי והכיעור",יצא בימים אלהומדגים כיצד יופי וכיעור אנושיים משפיעים על המציאות (סוציולוגיה, מדעי המוח ואבולוציה), וכיצד מיתוסים מספרים את סיפורם, בדרך אפלה שיש לה הדים גם היום.

1. ג'ונו

בשעות הבוקר יש בג'ונו את השילוב המושלם בין קפה מעולה, אוכל טוב (לכו על הסלט פנזנלה), ואנשים חמודים באמת – ובלילה, הג'ונו הוא המקום לרדת על בקבוק יין. בימים שבהם אני לא מלמד, אני מגיע לג'ונו מוקדם בבוקר כדי לכתוב. הכתיבה בשבילי היא תהליך יומיומי (שנמשך גם בסופי שבוע וגם בחופשות). המטרה המוצהרת היא לכתוב בכל יום לפחות שתי פסקאות, או לקרוא חומרים שישרתו את המחקר העתידי. בקיצור, הג'ונו הוא המקום שבו "הצד האפל של היופי והכיעור" – נכתב, נמחק, נכתב שוב, ונערך, בתהליך שנמשך שש שנים.
דה האז 1, תל אביב

2. פטי וור

גם פטי וור הוא בית קפה בשעות היום, ובר יין בלילה. גם כאן תמצאו צוות חמוד מאין כמותו, וגם כאן יש קפה ואוכל מעולים, ומזגן שישכיח מכם את הגיהנום שבחוץ. גבריאל גארסיה מארקס כתב את "מאה שנים של בדידות" במזג אוויר חם ולח מאוד. אחרי שהספר הצליח, הוא בנה חדר עבודה עם טמפרטורה שמחקה את מזג האוויר החם והלח ההוא כי לטענתו, רק ככה הוא היה מסוגל לכתוב. בניגוד אליו, אני אלרגי לחום וללחות, והמחשבה לכתוב תמיד, רק במקום אחד, גורמת לי צמרמורת. לכן, מדי פעם אני מגוון, ועובר לכתוב בפטי וור, ובדרך חזרה הביתה עובר בשוק הכרמל, באיטליז של ציון ושאול, ומארגן אוכל לשני הילדים שלי.
נחלת בנימין 81, תל אביב

3. האיטליז של ציון ושאול

כשהייתי ילד, שוק הכרמל היה המקום שבו קונים ירקות ופירות במחיר סביר. היום זה המקום אליו לוקחים סיורים של תגלית. למרות הכל, נשארו בשוק הכרמל כמה יוצאים מהכלל ששווה להגיע אליהם. האיטליז של ציון ושאול הוא אחד כזה – האיכות הייתה ונשארה מעולה, המחירים נשארו אנושיים, וציון ושאול עדיין אחלה של בני אדם. לא רק זה, אפשר למצוא שם את הקבב הכי טוב בכל השוק. בשנתיים האחרונות הם פותחים ביום שישי (רק בשישי) חלון קטן, ומוכרים לתיירים את הקבב (בפיתה, עם עגבניה ופלפל חריף). אם אתם שואלים מי גרם לציון ושאול לבגוד בעקרונות שלהם ולהתמסחר – התשובה היא: כותב שורות אלה.
יום טוב 1, פינת סמטת הכרמל, תל אביב

האיטליז של ציון ושאול. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק

4. חוף הים בשקיעה

לפני הכול צריך לומר שחוף הים הוא מקום ארור, משומד ומשוקץ – בגלל החול שנדבק לרגליים, חוזר אתכם הביתה, ונכנס אליכם למיטה. אם מתעלמים מהחול, ונזהרים לא להתקרב אליו, השמש השוקעת תיתן לכם את הדקות הכי יפות שיש במהלך היום. בכל אופן, שימו לב לחול – הוא השטן.

5. ספריית בית יד לבנים

כשגדלתי בתל אביב, איפשהו במילניום שעבר, תל אביב הייתה מקום זקן, ובכל האזור שנקרא "הצפון החדש" (מזרחית לאבן גבירול) היו מעט מאוד ילדים בגילי. החברים שלי היו הספרים שחיכו על המדפים בספריית בית יד לבנים, ולמעשה העדפתי לבלות איתם, יותר מכל דבר אחר. היום הספרייה שונה מאוד ממה שהייתה. היא חלק ממרכז תרבות קהילתי שמארח מופעים מושקעים באודיטוריום מרווח. גם הילדים שלי מגיעים למופיעים האלה, ואז עוצרים בספרייה, ושואלים ספרים שהם לא יקראו לעולם. ב-11.9 (בשעה 19:30) תתקיים בספריה הזוההרצאה שלי על "הצד האפל של היופי והכיעור",על מוות בוונציה של תומס מאן, ועל היופי בתלמוד הבבלי. בלי אירוניה, זו סגירת מעגל מרגשת.
פנקס 63, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

בית הספר מירון וישיבת בר אילן

בילדותי התחנכתי במוסדות דתיים לאומיים, על גבול החרדים, בהם חוויתי גזענות שקשה לתאר במילים. אחד השיאים היה בישיבת בר אילן. שם, בשכבה, היו שתי כיתות – אחת "מדעית" שלמדו בה רק אשכנזים (אם לא סופרים ילד אחד, מזרחי, שהיה בנו של סגן ראש העיר); ושניה, "לא מדעית", בה למדו כל מי שצבע עורם לא היה צח כשלג. מדובר באפליה שחרוטה בי, והתקווה היחידה שלי היא שהאנשים שמנהלים ומלמדים במוסדות הללו היום, לא ממשיכים לשפוט ולדרג ילדים לפי צבע עורם.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
במוזיאון ארץ ישראל, מציגות עכשיו, במקביל, שתי תערוכות מבריקות. הראשונה נקראת "הגוף הפך מקום", והיא כוללת חמש תערוכות יחיד שמתכתבות זו עם זו ועוסקות בטראומה, ריפוי, וזיכרון. אליי, אישית, דיברה במיוחד עבודת הווידאו של חן כהן, שתרגמה לאנגלית את דבריה של אם ששכלה את בתה בפסטיבל הנובה, והפכה אותו לשיר קינה. זה שיר שמהדהד כאב אימהי, אמונה דתית, ושבר גדול ממידות אדם – כאב שנמצא מעל הזמן והמקום, וקשה להישאר אליו אדישים.

התערוכה השנייה שכדאי לראות במוזיאון ארץ ישראל, נקראת "רוקם באור". יש בה מפגן מהמם של זמנים שונים שמתמזגים זה בזה, וטכניקות שנשזרות ומהדהדות זו בזו. התערוכה נבעה מהרצון של המוזאון לתעד ולהציג את אוסף התלבושות היהודיות שנמצאות במרתפיו. הצלם ונגליס קיריס, צילם את התלבושות העתיקות (כשדוגמנים לובשים אותן), ואז הדפיס את הצילומים על בדי כותנה, ועל אותם בדים הוא רקם מחדש חלקים מהתלבושת. התערוכה מחיה את העבר, ואת הבדים, מעבירה אותם למדיום חדש, ובתוך כך מעניקה לתלבושות הנשכחות נופך דרמטי ויופי כביר.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה, מאז פרוץ המלחמה?
מוזר ככל שישמע, אחד הספרים הכי מדכאים שקראתי בזמן האחרון, "סטונר" של ג'ון ויליאמס, גרם לי לסוג של אופטימיות. ולפני הכול, אזהרה: "סטונר" הוא באמת מופת של דכדוך, אכזבה, וייאוש קיומי. יש בו רגעים בהם המציאות חונקת את סטונר (הדמות שבמרכז הספר), ויחד איתו נחנקים גם הקוראים. במפתיע, המילים שמופיעות על הדף, והסדר שלהן, מציעות סוג של נחמה. גיבור הספר, סטונר, הוא מרצה וחוקר ספרות – וככזה הוא מוצא במילים שהוא קורא מפלט מהמציאות שמקיפה אותו. ומהצד השני, גם מי שמחזיקים בספר וקוראים את סיפורו של סטונר, במוקדם או במאוחר מוצאים מפלט במילים שמולם. המילים שעל הדף הן הכול, הן יוצרות מציאות, הן בונות מקלט, ובו זמנית, הן לא שוות דבר. הן יוצאות מן הפה, מתפוגגות בחלל האוויר, ונעלמות – ממש כמו סטונר, כמו הספר, וכמו קוראיו.

3. לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תורם באופן קבועלעמותת הלל, שמסייעת למי שיוצאים בשאלה מהחברה החרדית. מגזר היוצאים בשאלה הוא המקופח והזנוח ביותר בחברה הישראלית, אין להם רשת תמיכה משפחתית, דתית או חברתית, וברור שאין קבוצת לחץ שדואגת להם לתמיכה ממשלתית. מילא זה, היכולת של חרדים שיוצאים בשאלה לרכוש השכלה, או לזכות בתעסוקה, כמעט ולא קיימת. ומהבחינות האלה, תרומה לעמותת הלל היא הדבר החשוב ביותר שאני יכול להעלות על הדעת.

4. מי התל אביביות שהכי צריך להרים להן כרגע?
אני רוצה להרים לליאת לב רן וגל ליבר, שתי סופרות ועורכות שעומדות מאחורי צמד "העבריות מארחות". אחת לשבועיים הן מגיעות לחנות הספרים המצוינת "רידינג" (אלנבי 43), ומראיינות שם סופרים כמו אשכול נבו, אתגר קרת, דורית רביניאן, גלילה רון פדר עמית וכו'. אלה מפגשים נעימים, חכמים ואינטימיים, ומגניב לראות שהמיזם הזה תופס תאוצה, גם בתוך המציאות ההזויה בה אנו חיים.

5. מה יהיה?
החטופים ישוחררו, נבחרי הציבור שלנו ימשיכו לאכזב, העולם ינהג כמנהגו: יהיה רע, יהיה טוב. אנחנו נשתה יין גרוע באופן מיוחד, אבל נהנה ממנו – כי האנשים שסביבנו יהיו אחלה. נאכל ארוחות מצוינות, אבל נסבול מהן – כי מישהו מסביב השולחן עשה משהו לא בעניין. נאהב, ונהיה נאהבים. ממש נתאכזב ממישהו שבטחנו בו. מדי פעם נצחק על עצמנו (אם אנחנו מסוגלים), ונגלה שזה הופך את כל העניין להרבה יותר פשוט. במוקדם או במאוחר הגוף שלנו יקרוס, ואז, נמות, ונישכח.

• העיר שלי
• סופרים
• ספריות
• ❤ תרבות

>> שי אספריל הוא סופר, עורך דין ומרצה (וגם עיתונאי חוקר ב"כלכליסט" בעברו). "חבר קרוב" הוא ספרו החמישי והוא ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד, כשבמרכז העלילה גבר ואישה המנהלים רומן מחוץ לנישואים וממשיכים בחייהם עם סיומו, עד שתאונת דרכים קטלנית מכריחה אותם להתעמת מחדש עם כל השדים.אתם כבר יודעים מה לעשות.

>> ציור במוזיאון, דילוג בין קברים ופלאפל מושלם // העיר של תום שובל
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. הים

מה היינו עושים בלי הים? בעיר חמה, לחה, מחניקה, יקרה, מלוכלכת, משתפצת ולאחרונה גם מופגזת – הים מהווה מפלט כמעט מהכל. אני מגוון בין החופים בהתאם לעונות השנה – בחורף צועד בעיקר למציצים או לחוף הדתיים (בשבתות), בקיץ אני בוחר בחופים יותר מבודדים בצפון העיר.

2. פארק הירקון

אני רץ בפארק בערך פעמיים בשבוע, בהתאם למצב הרוח, ומגיע לשם עם כוס קפה ומוזיקה באוזניים כשסתם בא לי לשבת ולבהות בציפורים ובאנשים. אני אוהב לשבת בחלק הקרוב לרחוב אוסישקין, אבל לפעמים כשנחה עליי הרוח אני מעמיק עוד פנימה לכל מיני לוקיישנים מבודדים שמצאתי במרוצת השנים.

3. צ'אנדרה יוגה

אני מתרגל יוגה כמעט עשרים שנה ותרגלתי במקומות שונים בעיר. בעשור האחרון אני גר במתחם בזל ומתרגל בסטודיו מקצועי ונעים ברחוב אשתורי הפרחי בשם צ'אנדרה יוגה.
אשתורי הפרחי 4 תל אביב

4. נווה שרת

שכונת ילדותי הממוקמת בקצה הצפון-מזרחי של העיר, ובה גרתי עד גיל 11. זו שכונה שנבנתה על חורבותיה של מעברת יד המעביר (שם נולדה אימי), ולמרות שכמעט כל משפחתי המורחבת כבר עזבה את השכונה, יוצא לי מדי פעם לבקר שם. כשאני שם, אני אוהב לעבור ליד בית הספר שבו למדתי עד כיתה ה', או להשקיף על הבניין שלנו שבעבר היה הגבוה בשכונה, ובשנים האחרונות נראה כה קטן בצילן של מפלצות הנדל"ן שקמו שם.

השכונה כבר לא תהיה אותו דבר. מגדלים חדשים בנווה שרת (הדמייה: תדהר/יחסי ציבור)

5. ספריית ניסטור

מרבית הספרים שאני קורא מושאלים מהספרייה. בשנים האחרונות אני נהנה להגיע לספריה קטנה המצויה לא הרחק מן הים, בין רחוב בן יהודה לירקון. בספריית ניסטור יש מבחר מרשים של ספרי פרוזה טובים, אווירה משוחררת ונעימה ומנהלת ספריה נהדרת, שבין חטאיה ניתן למנות את אהבתה הרבה לספרים שפרסמתי.
לסל 7 תל אביב

יש להם טעם טוב. ספריית ניסטור (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

מקום לא אהוב בעיר:

פלורנטין. כל מה שאני לא אוהב בתל אביב מצוי שם במרוכז, וכמעט כל מה שאני אוהב בתל אביב חסר שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה בהופעה של אביב גדג' בבארבי. אביב הוא מוזיקאי בחסד עליון, והאווירה בבארבי החדש בנמל יפו הייתה מחשמלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני לא מאמין גדול בספרי צמיחה אישית, אבל"כוחו של הרגע הזה"הוא מהספרים החד פעמיים שבאמת נוטעים בך עוצמות. בנוסף, הסרט הנפלא "יפה לנצח" של פאולו סורנטינו תמיד מעודד אותי, דווקא בגלל שהוא סרט שמספק הצצה אל האמיתות הלא יפות של החיים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הבדידות היא המגפה של המאה ה-21, ובדידות בזיקנה היא עניין מטריד. אני מציע שכל אחד יכול ימצא את הדרך שלו לסייע במשהו לאלה שמרגישים לבד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לעסקים הקטנים ברחוב אבן גבירול. אני אישית משתדל לקנות חומרי ניקוי וטואלטיקה בכל-בו יחזקאל בפינת נורדאו.

מה יהיה?
מה שהיה הוא שיהיה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• חוף הים בתל אביב
• פארק הירקון
• יוגה
• נווה שרת
• ספריות
• פלורנטין

חדשות לא טובות בכלל: ספריית בית אריאלה, מהמקומות האהובים בתל אביב ומוסד תרבות שהוא עוגן מרכזי בעיר, תישאר סגורה עד להודעה חדשה בעקבות פגיעות הדף משמעותיות ונזקים רבים באחד ממטחי הטילים האיראניים של השבוע שעבר.

>> מותר לנו לפחד. מותר לשאול שאלות. מותר להיות אנושי. בינתיים
>> סופ"ש מלחמה: 9 בינג'ים מטורפים של תרבות ישראלית במיטבה

בפוסט פייסבוק שעורר תשומת לב רבה ברחבי העיר נמסר מהספריה ש"אתם בוודאי שואלים את עצמכם, מתי ספריית בית אריאלה תיפתח מחדש לקהל?גם אנחנו מתגעגעות ומחכות לחזור להפגיש קוראים עם ספרים, שהם צורך חשוב כל כך לנפש, במיוחד בימים כאלה.באחד ממטחי הטילים, ספגה ספריית בית אריאלה נזקי הדף משמעותיים, ונדרשים כעת תיקונים שיאפשרו חזרה בטיחותית אל אולמות הספרייה. ולכן, לצערנו, הספרייה סגורה לקהל עד להודעה חדשה".

על פי גורמים לא רשמיים, הפגיעות בספריה כוללות זכוכיות מנופצות של חלונות ודלתות, לא מעט ספרים שעפו ממדפיהם ושאר מרעין בישין, ולמרות שהפגיעה נראית קלה יחסית ישנו צורך בשיקום ותיקון שעשוי לארוך מספר שבועות. בבית אריאלה ובשאר הספריות העירוניות עמדו להכריז על פרויקט איסוף ספרים בהשאלה עצמית, כפי שהיה בקורונה, אך תחילת המתקפה באיראן ושינוי הנחיות פיקוד העורף הובילו לדחייתה, ונכון לזמן זה כל הספריות העירוניות סגורות עד להודעה חדשה.

בית אריאלה אינו מוסד התרבות היחיד שנפגע מהטילים האיראנים: לפי ראש אגף התרבות בעיריית תל אביב-יפו, גיורא יהלום, נפגעו בעיר לא פחות משבעה מרכזי תרבות עירוניים, ועבודות השיקום עליהם יארכו בין חודש במקרים הפשוטים לשנה במקרים המורכבים יותר.

עד שהחיים יחזרו למסלולם, בהנלחה שיש משהו כזה בתכנון, מציעות הספריות העירוניות פעילות מקוונת למבוגרים ולילדים ללא תשלום, כמו גם הרצאות מוקלטות ביוטיוב ושאילת ספרים באפליקציית הספריות הציבורית הנהדרת Libby.עוד פרטים עדכונים על פעילויות הספריות בזום מחכים לכם כאן.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• עירוני
• בית אריאלה
• ספריות
• עיריית תל אביב

>> עופר ספיר, בן 56, גר במרכז תל אביב באהבה עם בן-זוגו ובנם, והוציא לאחרונה את ספרו"תמיד עוד פעם אחת – החיפוש אחר חלקי העצמי"בהוצאת שתיים, בו הוא מתבונן (ושוב מתבונן) על חייו. כתב היד שהוא עובד עליו כעת עוסק בנקודת המבט ובהתבוננות של מטופל, שהוא פסיכולוג בעצמו, על המטפלים שלו עצמו ועל הדרך שהוא עובר יחד איתם. נקודת מבט זו מאתגרת את הזווית המקובלת של מטפל המתבונן על מטופל. במקצועו עופר הוא פסיכולוג קליני וחינוכי, עוסק בטיפול בקליניקה פרטית ובהוראת תחום הטיפול הדינמי בתוכניות לפסיכותרפיה. עופר מתמחה בטיפול בבני ובנות הקהילה הלהטב"קית. הוא אוהב לשוטט בתל אביב ברגל, כאשר נקודת המוצא העכשווית שלו לשיטוטים בשנים אלה היא ההורות.

>> בית עם סקס אפיל וקפיצה קטנה לניינטיז // העיר של קרן מור
>> מרחב אורבני יפהפה והצצה ללב האנושות // העיר של אפרת קליפשטיין

1. ספריות רחוב

ספריות הרחוב המפוזרות בכל רחבי העיר הן תרומה של ממש לאיכות החיים. הן מאפשרות לספרים חיים חדשים, ולאנשים – ספרי קריאה חדשים. כמו עצים, הן מורידות את הטמפרטורה המקומית, מזרימות חמצן לאוויר, ומזכירות לנו כמה חיי העיר יכולים להיות קהילתיים, תרבותיים ויפים.
רשימת ספריות הרחוב בתל אביב

ספריית רחוב בגני יהושע, מהראשונות בתל אביב, 2015 (צילום: דוברות עיריית ת"א-יפו)

2. האנדרטה לזכר הלהט"ב

האנדרטה לזכר ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסקסואלים שנרדפו ונרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה עקב נטייה מינית או זהות מגדרית ניצבת בסמוך למרכז העירוני לקהילה הגאה בגן מאיר. באנדרטה שלושה ספסלים ורודים היוצרים צורת משולש, שעל כל אחד מהם כתוב המשפט (בעברית, אנגלית וגרמנית) "לזכר נרדפי המשטר הנאצי בשל נטייתם המינית וזהותם המגדרית". ההליכה ליד האנדרטה, והישיבה בה, מעוררות מחשבות ועצב. אחים ואחיות אבודים, נשכחים. חיים שנאלמו והועלמו. מה יהיה בסופנו?
טשרניחובסקי 24

3. הספריה של מגדל שלום מאיר

מהממת בנופי תל אביב והים הנשקפים ממנה דרך חלונות הזכוכית הגדולים. היא ממוקמת במיקום היסטורי: ממש באותו מגדל (בעבר הגבוה באסיה, ובהמשך במזרח התיכון, וכיום – גבוה ועדיין מרשים) שכנו בעבר 'מאירלנד' – הלונה פארק של ילדותי המוקדמת, ומוזיאון השעווה הישראלי הראשון. כך שלהגיע לספריה זה גם להיזכר ברגעים תל אביבים מרגשים של ילד, יחד עם אביו שפנוי רק אליו.
להגיע לספריה זה גם להגיע (בדמיון) לתחילת אחוזת בית, להיסטוריה המוכרת שלה, המשוחזרת והמדומיינת: על קירות רחבת הכניסה שני פסיפסים גדולי ממדים של נחום גוטמן ושל דוד שריר. בשתי הקומות התחתונות של הבניין מוצגות תערוכות מרתקות הקשורות לראשיתה של תל אביב.
אחד העם 9

ספריית מגדל שלום (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

4.גן העצמאות

הגן הזה הוא למעשה פארק יפהפה ושליו בלב תל אביב. הוא צמוד לחוף הים ובנוי על רכס כורכר בגובה כ-20 מטרים, ומאפשר טיול ייחודי לאורך הרכס הצמוד לים. בעבר הפארק היה אחד ממקומות המפגש המרכזיים של הקהילה הגאה, והמבקרים בו סבלו גם מהטרדות הומופוביות וגם מחיכוכים עם המשטרה. יש לי תחושה שבשל תיוגו ההיסטורי כמקום מפגש לגייז, עד היום מעטים בלבד מגיעים להנות מהפארק היפה הזה.

יפה, שקט ודי נטוש, מעניין למה. גן העצמאות (צילום: ברק ברינקר)

5. סטודיו ליוגה בנחלת בנימין

לאחר (היעדר) מאבק של שנים, הורדתי חלק ניכר ממשקלי וגיליתי שאני יכול להנות מפעילויות ששנים נמנעתי מהן. אחת האהובות עלי ביותר היא שיעורי יוגה עם המורה מאיה רום, אחייניתי, שהגיעה לתל אביב בשנה האחרונה ופתחה שיעורים בקצה נחלת בנימין, בסטודיו שנעים להיות בו. לשיעורי היוגה אני מגיע בהליכה (עוד פעילות שחזרתי אליה) דרך רחוב אלנבי ההפוך והשבור, אבל אני נהנה מהיופי המלכותי והישן של הרחוב. תל אביב היא (עדיין?) עיר שכיף לשוטט בה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני אוהב ללכת ולרכוב על אופניים (פעם גם חשמליות). שבילי אופניים שלא מתחברים זאת בעיה. למשל ברחוב שאול המלך. ולפני הכל – למרות שהולכי רגל ורוכבי אופניים חולקים מדרכות לעיתים, צריך להימנע ממצבים שרוכבים מסכנים או מפחידים הולכי רגל. גם האופניים החשמליים חייבים לרדת לכביש. הם ממש כמו אופנועים ואינם שייכים לשבילי אופניים. הנהגים של כלי הרכב צריכים להוריד 5 קמ"ש ולהבין שעיר אינה אוטוסטרדה, ושרכבים דו גלגליים זו עובדה. כולנו צריכים להיות בני אדם כדי שהמרחב יהיה אפשרי לכל המשתמשים בו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יהוא" היא דרמה תנכית שכתב גלעד עברון, וצפיתי בה בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין, בבימויו של רם גואטה. המחזה מראה אלו זוועות קורות כשאלימות משמשת פוליטיקאים, "מה קורה כשנותנים לחיית טרף להפוך למלך ישראלי". גרסה קודמת (ומצוינת ומעמיקה גם היא) של המחזה הועלתה ב 2015 ב"הבימה" בבימויו של אילן רונן. רק לפני עשר שנים היה ניתן לחשוב על הקשר בין המחזה למציאות חיינו, לכיבוש בשטחים ולזליגה שלו לאלימות בחברה. כיום קשה לדבר במונחים של קשר ודמיון בין המחזה ומציאות חיינו. למשל, כשרואים את עריפת הראשים הקונקרטית בהצגה, קשה שלא לחשוב על עריפת הראשים של שומרי הסף. כשצופים בהצגה הזאת כעת הלב לא נפתח אלא נערף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
איני מאמין שיצירות תרבות יכולות לתת כוח, תקווה או השראה במצבנו הנוכחי. "יצירות תרבות" אכן יכולות לעורר רגשית, ואולי יש בהן כוח מסוים לתת השראה, אולי מילים, אך הן אימפוטנטיות במצבים מסוג זה. לכן, אני בוחר במחאה בעצם התקיימותה כאירוע התרבות וכיצירה הרלוונטית לתקופתנו. באופן מוזר המחאה גם היא אימפוטנטית מכיוון שהיא חלק מהעולם התרבותי, ולכן יש לה גבולות שאם נעבור אותם נהיה בעולם שאיננו רוצים להיות בו. במונחים רחבים יותר אני חושב על הנושא הזה כשואל האם לתרבות ולבני תרבות יש כוח אל מול הברבריות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגוני המחאה והסיוע באשר הם חשובים מאוד בעת הזאת, וכל אחד שיתרום ויתנדב למי שמתאים לו. ומי שלא מסוגל לעשות, כדאי שיתמוך בעושים בדרך זאת או אחרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נינה הלוי: אקטיביסטית טרנסית עם לב רחב ומאבק מתמשך/אחת הדמויות המובילות והמעוררות ההשראה בקהילה הטרנסית, החלה את דרכה באקטיביזם כמתנדבת בניידת של על"ם. כבר אז, מתוך מפגש ישיר עם החיים ברחוב, היא למדה על החסמים שעומדים מול אוכלוסיות מודרות ושקופות, ואת הצורך במענה של קשר, ליווי ותיווך מול מערכות בריאות ורווחה שאינן מכירות אותן ואת צרכיהן. תובנות אלה החלו להתגבש לכדי שירות לו העניקה את השם "טרנס דולה", שירות שצמח והתפתח מתוך עבודתה בארגוני שטח שונים, ופועל כיום כחלק מפרויקט גילה להעצמה טרנסית, במרכז הטרנסי ביד אליהו.

מה יהיה?
בן הזוג שלי לא אופטימי לגבי מה שקורה כאן, ואני מסכים איתו. מצד שני, פסימיות היא מותרות בימים אלה וכדאי להתמקד בעשיה ובמחאה.

• העיר שלי
• פסיכולוגיה
• יוגה
• גן העצמאות
• ספריות
• ספריות רחוב
• גן מאיר

מעט מאוד דברים טובים קרו לתל אביב-יפו במהלך המלחמה, והיינו צריכים לעבוד ממש קשה כדי למצוא ולציין אותם, אבל הנה אפשר להוסיף לרשימה גם את העובדה הבאה: מחלקת הספריות של העירייה הציגה השבוע נתונים המצביעים על עליה דרמטית במספר הקוראים, ההשאלות והמנויים בשנת 2024, נתונים המשקפים את מקומן המרכזי של הספריות כמרחבים תרבותיים מובילים.

>> צאו בחוצה: השכונות של תל אביב נפתחות לתוך האוזניות שלכם
>> מיזם עדות 710: עדויות של ניצולי שואה ששרדו את השבעה באוקטובר

והנתונים? הנה: בשנה החולפת מספר הקוראים הפעילים בספריות העירוניות עמד על 56,376 – עלייה של 28% לעומת השנה שעברה. למרות המהפכה הדיגיטלית, נרשמה עלייה חדה גם במספר המינויים לספריות העירוניות: בשנת 2024 חל גידול של 12,973 מנויים חדשים, עלייה של 49% לעומת שנת 2023.

בתוך כך, גם נתוני השאלות הספרים והמינויים בספרייה הדיגיטלית ממשיכים לשבור שיאים: בשנת 2024 נרשמו 75,345 השאלות דיגיטליות, עלייה של 54.4% בהשוואה לשנת 2023 מתוכן 55,442 השאלות של ספרים ו-19,903 השאלות של מגזינים. כמו כן, 4,265 משתמשים פעילים נהנו משירותי הספרייה הדיגיטלית בשנה האחרונה לעומת 3,595 בשנה הקודמת.

מבין הגורמים המרכזיים שהובילו להישגים יוצאי הדופן של הספריות העירוניות של תל אביב-יפו ניתן למנות את שדרוג חללי הספריות, השקעה בתשתיות טכנולוגיות ובמערכות ניהול נתונים ומידע. בנוסף, בוצע שיפור משמעותי ברמת השירות והפיכת הספריות לבית מארח לפעילויות תרבותיות מגוונות לקהל הרחב. כמו כן, סביר להניח שהמצב הביטחוני בשנה האחרונה השפיע רבות על שגרת החיים בישראל והביא לכך שתושבים רבים הזדקקו למפלט תרבותי ורגשי באמצעות קריאה ולמידה, הן בספריות הקהילתיות והן בפלטפורמות הדיגיטליות.

"העלייה המשמעותית במספר המנויים בספריות תל-אביב-יפו, והעלייה במספר השאלות הספרים המודפסים והדיגיטליים, מעידות על המקום המרכזי שקיבלו ספריות העיר בחיי הקהילה", אומר ד"ר אורי אליס, מנהל בית אריאלה ומחלקת הספריות של עיריית תל אביב- יפו. הצלחתן היא תוצר של עבודה מקצועית ומאומצת של צוותי הספריות, שמציגים שיפור מתמיד ברמת השירות, בניהול האוספים ובמגוון פעילויות התרבות המוצעות לציבור בכל אחד מהסניפים, וכן תוצאה של ההשקעה המסיבית של עיריית תל אביב-יפו בשיפוץ ובטיפוח הספריות הקיימות ובהקמה של ספריות קהילתיות חדשות".

בתל אביב-יפו ישנן 24 ספריות עירוניות, שתיים מהן נחנכו בשנים האחרונות (ספריית כוכב הצפון וספריית מרכז קהילתי מגיד). בנוסף, ארבע ספריות נפתחו מחדש בשנה החולפת לאחר שיפוצים מקיפים: ספריית מרכז קהילתי בית דני (בה הותקנה מעלית חדשה ונוספו לה חדרי למידה אישיים ומרכז למורשת השכונה), ספריית מגדל שלום (עם מגוון רחב של פעילויות תרבות, חדרי למידה אישיים וקבוצתיים), ספריית מרכז קהילתי נווה עופר וספריית קאנטרי קהילתי נווה שרת.

• הבועה
• קריאה
• ספרים
• ספריות
• בית אריאלה
• עיריית תל אביב
• ❤ תרבות