אחרי שהפתיחה ביום הבחירות העמידה את התור הכי ארוך בעיר, הגיע הזמן לנעוץ את השיניים שלנו בהמבורגר החדש שנחת בתל אביב, ולנסות לענות על אותה שאלה שנתניהו שואל את עצמו מזה כמה חודשים - מה יקרה פה אחרי שכל האמריקאים הנחמדים יחזרו הביתה?
יממה אחרי הבחירות שהכתירו שוב, אולי בפעם האחרונה, את חולדאי לראש העיר. הרחובות שליד דיזנגוף סנטר לא נראים כאילו אכפת להם. הרבה יותר מעניין להתעסק בקרקס האמריקאי שנחת בעיר – שייק שאק, שנפתח ממש ביום הבחירות המוניציפליות כמטאפורה ענקית לאקטואליות הביטוי "לחם ושעשועים". הפעם, בכל אופן, הלחם והשעשועים מגולגלים ביחד לתוך לחמנייה רכה מיתולוגית, וכאן באוהל הקרקס הזה (אוקי, אזור אכילה מקורה וסניף קטן שממנו מגישים את האוכל) יש המבורגר עם מעריצים אדוקים שחיכו לו שנים. ולכן, יש לו גם תור.
>>תל אביב הצביעה שייק שאק: עמדנו בתור הכי ארוך ביום הבחירות
טוב, התור. זה היה צפוי, כמובן, כי אין שום סניף אמריקאי חדש בלי תור במדינה הפרובינציאלית שלנו. לא צריך להילחץ, יום אחרי ההשקה התור הצטמצם מאוד, וב-11:59 – דקה לפתיחה – עמדו בין הסורגים כעשרים איש שהמתינו להיכנס. התור נוהל על ידי צוות עובדים משולב של ישראלים ואמריקאים – היה קל להבדיל במבט, ולא רק בגלל שרוב האמריקאים היו אפרו-אמריקאים או אסייתיים, אלא גם כי המנהל הישראלי היה היחיד שהכניס אנשים מהצד של התור. נו שויין, אנחנו עדיין איזרעל, גם אם יש לנו עכשיו שייק שאק ומייקל רפופורט.
בערך רבע שעה של המתנה עברו עד שהגעתי למסך ההזמנה. בפנים לא היתה המולה, אבל בהחלט היה עומס – המסך שמציג את המנות המוכנות הראה 12 הזמנות בהמתנה, העובד בקופה נראה לחוץ והאמריקאים החליטו להשתלט על העניינים. עוצר כניסות לתור, בקשה מנומסת מהממתינים בתוך הסניף לצאת לאזור האכילה (גם שם יש מסך), ועובד שיוצא מהסניף עם מגש המבורגר ומחפש את הלקוחה מאיה. זה בבירור לא אמור להיות כך, אבל חבלי לידה הם דבר שגם אמריקאים יכולים להבין, וספק אם העומס ימשך כשיתפוגג ההייפ הראשוני.
אבל עד שיתפוגג, הגיע הזמן לבדוק את הרמה. מולי על מגש ברזל קטן ישבו שני המבורגרים קטנים (דאבל שאקבורגר, 51 ש"ח, וסינגל ספייסי שאקמייסטר, 45 ש"ח), צ'יפס מכוסה ברוטב גבינה (26 ש"ח), ופלוט של קולה (25 ש"ח) – משקה אמריקאי קלאסי שמערבב בין סודה (במקרה הזה קולה) לכדור גלידה (במקרה הזה וניל). לפחות בכל הנוגע לנראות אני חייב להודות שעשו פה עבודה מרשימה שתככב בכמה חשבונות אינסטגרם, לפני שזה יהפוך למאוס. גם היצע השייקים, גלידות וקינוחים (קונקריטס הם קוראים לזה פה, זה לא יתפוס) מרשים ביותר, ואם הסניפים יצליחו זה יהיה לא מעט בזכות האגף הזה.
אבל אנחנו כאן בשביל הבורגר, והוא לא פראייר בכלל. ראשית, חשוב להגיד שבסגנונו ובטווח המחירים שלו, הוא מתחרה יותר במקדונלדס מאשר בויטרינה, וככזה הוא מצליח לנצח גם את הרשת הוותיקה. אמנם לא במחיר, אבל כן באיכות. בעיקר ברור שיש פה מאמץ ניכר להצמיד את התוצר המקומי לבן דודו האמריקאי. הלחמניה הרכה שמחוברת בקצה, קציצת העאלק-סמאש המתפרקת, הגבינה הזוהרת מעל, עלה חסה ופרוסות עגבניות באמת טריות – הכל עשוי לעילא, והבלגן שנראה במטבח מלפני לא הורגש בכלום על הביס. בעיקר למדתי שאת רוב העבודה בתחומי הטעם נותן רוטב השאק, שהפך את הבורגר לביס ג'וסי נוטף וטעים. זה אמנם קטנטן גם בגרסת 2 הקציצות שלו (לרעבים, תזמינו 3), אבל בהחלט מגרד את הנקודה בבטן שביקשה טראש.
בין לבין לגמתי מהמשקה היקר שקניתי, שאמנם היה מרענן וטעים (גרסה קצת מחופפת ל-Root Beer Float, פשוט עם קולה), אבל במחיר של 25 ש"ח זה לא מי יודע מה משתלם. גם שייק במחיר 26 ש"ח או גלידה עם תוספות ב-29 ש"ח. היי – זה שבניתם מחיר פיקס לא אומר שזה משתלם לנו. ובכלל, מעבר לטעם, כשמפענחים את זה בעלות של בורגר ותוספות, שייק שאק עוקפת את מתחרותיה בשוק רשתות הפאסט פוד. העובדה שהבורגר קטן הולכת להפוך את זה לכאב ראש עבור הקהל הישראלי, שמעדיף במיוחד בתקופה הזו לחסוך – מה שעשויה להיות בעיה מאוד גדולה לרשת. משפחה בת 4 נפשות שלוקחת צ'יפס, בורגר ומילקשייק אחד לכל חבר משפחה תצא עם חשבון של 332 ש"ח, ולא בטוח שתצא שבעה לגמרי. וזה כבר ממש בעיה.
הבורגר השני – הספייסי, על פניו – הציג עוד בעיה קטנה שעשויה להתגלות כגדולה יותר בהמשך. בתוך הבורגר הוצע בצל קריספי ופלפלי שרי, לצד תיבול "בתערובת תבלינים פיקנטית", והאמת היא ששום דבר לא לגמרי עבד. במקום חריף (או אפילו פיקנטי) זה היה בעיקר חמוץ; הבצל לא הרגיש מטוגן לפריכות, אלא בעיקר מרוכך ומצופה תבלינים שנותנים לו צבע יפהפה, אך בלי אפקט הקריספ; פלפלי השרי היו מתקתקים ורק גרעו מטעמו של רוטב השאק, שכאן אפילו לא הצליח להחזיק את הכל ביחד. הוא לא בורגר רע – כי הבשר הפשוט והלחמניה המצוינת נותנים מענה – אבל הוא יותר מבולגן מהרצוי, ואם חושבים לבנות פה משהו לאורך זמן יצטרכו למצוא בורגר מס' 2 שיהיה מוצלח יותר – ואם כבר, אז גם חריף יותר. אנחנו עדיין באיזרעל פה, ואני לא מייקל רפופורט.
בעודי מנשנש את שארית הצ'יפס מכוסה רוטב הגבינה (אל תוותרו עליו, תוספת יותר משווה) הגיע אלי העובד האסייתי-אמריקאי שעצר קודם את התור, השתלט על הרחבה כשהיה עומס ועוד הספיק לעבור בין הסועדים, ולשאול להרגשתם. איי.ג'יי שאל אותי איך היתה הארוחה, ועניתי בנימוס אמריקאי מתבקש שהיה גרייט, כי מה לאמריקאים עכשיו עם קנטרנות ישראלית? אבל לא יכלתי שלא לתהות מה יקרה כשאיי.ג'יי ושאר חבריו מאמריקה יעזבו. מי יסדר את התור? איך ישמרו על האיכות? האם מישהו ימשיך לשאול לקוחות אם זה טעים להם כמו באמריקה? לא יודע למה, אבל יש לי תחושה ששנה מהיום, זה מרגיש בעיקר כמו סניף עייף של מקדונלדס עם המבורגר טיפטיפה יקר יותר, ולחמניה רכה יותר. העיקר שלא יהיה כבר תור.
שייק שאק, דיזנגוף
