Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
קפה של בוקר בעיר העתיקה ופיס מהמם מהשכנה. העיר של חגי אשל
חגי אשל (צילום: תמי בר)
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: מאסטר האירוח חגי אשל ("נודדת", "Scent Jaffa") ינחה מחר מאסטרקלאס מיוחד באמנות האירוח, ולוקח אותנו לסיבוב בין כל השכנים הטובים שלו ביפו העתיקה, כולל המסעדה הכי שווה באזור ומאפה גבינה-זעתר חובה והרבה מאוד אמנות
>> חגי אשל הוא מאסטרו אמיתי בתחום האירוח והבעלים של "Scent Jaffa" – חלל בוטיקי ליצירת נרות מבית "נודדת", הקייטרינג-מעדניה שהוא מפעיל בשמונה השנים האחרונות. המקום משלב חוויה אינטימית של הכנת נרות עם יינות ישראליים משובחים באווירה יפואית מיוחדת. ואם הוא נשמע לכם מוכר זה כיבבית שלו כבר ביקרנו. מחר (רביעי, 2.4) הוא יערוך מאסטרקלאס מיוחד באמנות האירוח יחד עם דקלה מלמוד, ובו תלמדו כיצד להפוך כל אירוע לחוויה בלתי נשכחת. הסדנה תכלול כלים פרקטיים, ליווי אישי וארוחת חיבורים מפנקת.פרטים נוספים והרשמה בעמוד האינסטגרם
מהוותיקים של השכונה, אמן שעושה אמנות על זמנית, עם אחד החללים היותר יפים בעיר העתיקה/ תמיד כיף להיכנס בצהרי היום, לשמוע מוזיקה ולראות את הנמל מלמעלה. אמנות בינלאומית שלוקחת אותי גבוה. כיכר קדומים 14
אנדראה וג׳ק הם זוג מתוק שהעביר את הפעילות שלו מרחוב יפת לעיר העתיקה.הם אוספים אמנות ערבית מקומית ונותנים ביטוי מאוד יפה לאמנויות מלאכה מסורתיות.אנחנו חיים במציאות מורכבת שדורשת המון אומץ למצוא דרכים לקירוב לבבות, אני אוהב להתחבר לאנשים עם העשייה האותנטית ומלאת התשוקה שלהם, בזכות מי שהם ומה שהם מביאים לנוף התרבותי ביפו.אני אוהב לעשות אצלם את הקפה הראשון שלי בלב העיר העתיקה, עם קפה משובח, מאפים היסטריים של אימא של ג׳ק – מאפה גבינה וזעתר חובה! מזל דגים 15
כמה יופי וכמה אותנטי. חילווה מרקט (צילום באדיבות חילווה מרקט)
3. Handmade Art // אסתי קסטרו
השכנה הכי מתוקה שלי ברחוב, קומיקאית מוכשרת עם אסתטיקה מעלפת, עושה גם סדנאות, כל פעם שאני נתקע עם פרחים ללא כלי לאירוע אני יורד למטה לבחור לי פיס מהמם, ואם אתם כבר מגיעים אליה – תעלו גם לקפה אצלי. הפנינים 1
אתי קסטרו (צילום באדיבות המצולמת)
4. שרון ברונשר
אשת הסטייל שתורמת הרבה לעיר לכל מה שקשור באופנה, טקסטיל והרבה גוד וייב.שרון ובעלה עברו לשכונה שלי בשנה האחרונה, ואיזה כיף שהיא בוחרת לגור פה על קו פריז ויפו.יש לה תערוכה מושלמת בשם "טיוטה" בגלריה מזל דגים, עבודות אינטימיות על גבי בדים, סדינים, שקי דואר וחפצים ישנים שנוצרו בחצי שנה האחרונה כחלק ממעברה ליפו.יצירה המהווה מעין טיוטה חיה של רגש ותנועה. מזל דגים 5
שרון ברונשר, "טיוטא", מזל דגים 5
5.בית קנדינוף
המסעדה הכי שווה ביפו שגם נמצאת מתחת לבית שלי. מעבר לזה שאנחנו עושים שיתופי פעולה נהדרים ותורמים יחד לעשייה קולינרית מקומית, אנחנו גם דוגמא יפה לשיתופי פעולה מאוד מוצלחים. מלבד אוכל מושלם יש להם תערוכות מתחלפות על הקירות, אוהב אותם מאוד.
מקום שכולו טוב. בית קנדינוף (צילום: אנטולי מיכאלו)
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
מה צריך לשפר בעיר? "כיכר קדומים היא רחבה מושלמת עם מעט מאוד צל. הגיע הזמן שעיריית תל אביב תדאג לפתרון!".
יפה כמו חלום, אבל מה עם קצת צל. כיכר קדומים (צילום: shutterstock)
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? הקרנות סרטים בימי רביעי בגן הפסגה (הקרנה ראשונה לעונה השבוע!).
יא אללה איזה סרט. גן הפסגה (צילום: ברק ברינקר)
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? הספר"מתנת הזוגיות הטובה"של ניסים אמון.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה? פרויקט כרובית– בישול וחלוקת מזון לנזקקים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? שירה ושירי מהשאפה בר. שומרות על תרבות חיי הלילה ביפו.
מה יהיה? קהילות ומטבע מקומי – זה העתיד של יפו. גינת תל יפו בקצה פארק המדרון היא גינהקהילתית-לימודית. בגינה עובדים חניכים התיכון החברתי ושכנים ותושבי האזור. בגינה יש פרדס קטן, עצי בוסתן, גן ירק מפואר ופינות ישיבה קסומות. זה מה שיהיה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אמה שחר, מבעלי המקום: "עופר בעלי ואיתי כהן פתחו לפני כמה שנים עסק שנקרא בלומפילד, ואחרי החתונה שלנו איחדתי איתם את הסטודיו ה־DIY שלי. רונה רוט היא מעצבת גרפית שהצטרפה אלינו והביאה איתה כל מה שקשור לבוטניקה – קקטוסים וסוקולנטים שמשולבים ברהיטים ואפשר לקנות גם בנפרד. התחלנו כסטודיו לעיצוב רהיטים ועשינו הכל בעצמנו. כשהתרחבנו, העברנו את הייצור החוצה ופתאום היה חסר לנו הטאץ'. לפיכך פתחנו בית מלאכה – 450 מ"ר ביפו – מקום מלא השראה, יצירתיות וריח עץ באוויר.
הדלתות שלנו פתוחות לקהילה באמצעות מגוון רחב של סדנאות, קורסי עשה זאת בעצמך והשכרת עמדת עבודה. אנו מעניקים לכל אחד את הפלטפורמה המתאימה ביותר למציאת היוצר הפנימי שבו. כעסק קטן אנחנו יודעים כמה זה קשה, אך יש לנו ספייס מהמם, אז אנחנו בעד לעודד מעצבים צעירים. אנחנו מציגים אמנים ומעצבים שיש לנו קו משותף איתם, וממש אוהבים שיתופי פעולה עם אנשים בראש כמו שלנו, ומאמינים בזה יותר מאשר בלהשקיע כסף בשיווק".
נחום גולדמן 3, 5180124־03
Craft & Bloom. צילום: נמרוד סונדרס
נורמן אנד בלה ומעיין פז
סטודיו וחנות לבגדים, תיקים ונעליים
ותק:שנתיים
טל ארבל, מעצבת ובעלת החנות (בשיתוף עם מעצבת האופנה מעיין פז): "עד לפני שנה מכרתי את הנעליים והתיקים שלי מהבית בכפר סבא. חיזרנו אחרי החנות די הרבה זמן. אני מייצרת בתל אביב והיה לי חשוב לא להתרחק. את החנות שיפצנו במו ידינו, והיא חלל עבודה וסטודיו וגם חנות בקונספט של מטבח פתוח. אין הפרדה בין אזור העבודה לחנות ואפשר לראות אותנו עובדות. באיטלקית זה נקרא בוטגה – בית מלאכה וחנות. מי שמגיע אלינו, מגיע כי הוא מכיר אותנו. כיף אצלנו ומתפנקים, מקבלים קפה ועוגה, ועכשיו, כשנפתח לידנו מלון מרגוזה, באים גם הרבה תיירים. השבוע היה זוג תיירים מגרמניה שנכנסו, קנו שני זוגות נעליים וביקשו המלצה לאן ללכת לאכול. למחרת הם שלחו לי לסטודיו בקבוק יין וסלסילת תפוזים".
יהודה מרגוזה 30, 5625231־077
נורמן אנד בלה ומעיין פז. צילום: נמרוד סונדרס
Come-N-Sense וז'ילינסקי־רוזן
חנות רקיחת בשמים ובית מלאכה לסבונים ונרות
ותק:שנתיים־שלוש.
ארז ז'ילינסקי־רוזן, בעלים: "אנחנו כותבים סיפורים על ידי ריחות. בושם הוא אביזר בלתי נראה שמשלים את ההופעה ומעביר מסר שאותו אנחנו רוקחים באמצעות שורשים ועשבים. Come-N-Sense הוא פרויקט פרוע יותר, שבו אנחנו משלבים את עולם התוכן של לאה שהיא סטייליסטית עם עולם התוכן שלי, וכך אנו מכינים יחד בשמים בהשראת נושאים. לאה בונה ומלבישה דמות מסוימת ואני מתאים לה את הריח. כך רקחנו בושם בהשראת נגני הרחוב של יפו, ויש לנו גם בושם שנקרא "גוטה מורגן" שנוצר בהשראת זקפת הבוקר ומוקדש לעוצמה גברית טהורה.
רבי פנחס 10 ועולי ציון 5, שוק הפשפשים, 5544497־03
Come-N-Sense וז'ילינסקי־רוזן. צילום: בן קלמר
פלשתינה א"י – חנות עתיקות
ותק:25 שנה (23 שנה במיקום הנוכחי)
אמוץ יעקובי, אספן ובעלים: "כשסיימתי את לימודי האמנות, בגיל 23 או 24, אמרתי לעצמי שביום שאצא לפנסיה אפתח חנות עתיקות. זה היה התחביב שלי. ואז אמרתי לעצמי – רגע, בשביל מה אני צריך עכשיו להיכנס לעבודה שאני לא אוהב עם אנשים מעצבנים? מאז אני אוסף ומוכר בחנות, ויש שני כללים שמנחים אותי – הכל חייב להיות אותנטי והחפצים הם כאלה שהיו שימושיים פעם. האופי של השוק השתנה לגמרי. הוא הולך ומתרוקן מעתיקות ומסחורה אותנטית. מוכרים זבל מסין שנראה עתיק ובשאר המקומות אוכלים פיצה ושותים בירות. אבל אף אחד לא יזכור את זה לחולדאי, כי יזכרו את זה שהוא הרס את חוף הים ובנה מגדלים".
עולי ציון 8, 6812581־03
פלשתינה א"י. צילום: נמרוד סונדרס
לוני וינטג' – חנות יד שנייה לאספנים
ותק:14 שנים
לידיה מסינג, בעלים: "החנות שלי היא חנות הווינטג' הכי גדולה בארץ – 200 מ"ר. כל הסטייליסטים באים אליי כי אני קונה דברים כמו כובעים של חיילים של נפוליאון או כפפות אופרה ויקטוריאניות. קודם כל אני אספנית. הייתי הבעלים של נטורפיל ואחר כך מכרתי את החברה ויצאתי לפנסיה. הרציתי בעולם על איפור קבוע, ובכל מלון חמישה כוכבים שהייתי בו הייתי הולכת למכירות פומביות – מרוויחה 5,000 על הרצאה ומוציאה 10,000 במכירה. אני קונה רק מאנשים מפורסמים כמו אליזבת טיילור או סופיה לורן, ורק מותגים כמו שאנל, מיו מיו, פראדה, כריסטיאן דיור, ז'אן פול גוטייה. יש לי פריטים שאני לא מוכרת, כמו שמלות של גרייס קלי. אני לא מוכרת לכל אחת. אני צריכה את החנות בשביל הריגוש, לא בשביל כסף".
יועזר איש הבירה 6, 5180477־03
פיש אנד צ'יפס
מסעדת דגים
ותק:כשנה וחצי
אריה כהן וזכריה זיינב, בעלים: "היה חסר מקום אותנטי בנמל שיציע את הסחורה העשירה והטרייה של דייגי יפו מהרשת ישר לצלחת. אז הצעתי לחנות של הדייגים, שצמודה אלינו, שנמכור אותם אצלנו מטוגנים יחד עם צ׳יפס. אפשר להשיג אצלנו מרמירים, מליטות, בורי, לוקוס, מוסר, דניס ולברק וגם שרימפס וקלמרי, פילה בס בלי עצמות, ובהתאם לעונה – גם פלמידות, סרדינים ואינטיאס. הדייגים יוצאים לים בערב או בלילה, ולפנות בוקר חוזרים לחדרי הקירור עם מה שתפסו. אני מגיע בבוקר, בוחר את הסחורה הכי טובה, דואג שינקו אותה ושומר את הדגים במקרר. כל יום הסחורה מתחלפת ונשמרת טרייה, את השמן מחליפים כל יום, ואנחנו תחת פיקוח משרד הבריאות. אין לנו כוונה להשקיע בעיצוב של המקום או להוסיף סלטים למשל, והמטרה שלנו היא להישאר בפשטות. הבעלות על העסק היא שותפות יהודית־ערבית וחשוב לנו להציג דו קיום".
מוקד של פאן טהור לחובבי בשר בכלל ובשר מעושן בפרט. בר הברביקיו האולד סקולי הזה מציע לפני הכל דרינקים או בירה ואונטריב בקר. אין ברירה, תיאלצו ללקק את האצבעות.
בלוקיישן של חאן היסטורי, בקרבה לדייגים, השף פליקס רוזנטל רוחש המון כבוד למטבח המקומי ועושה בגרגירי החומוס מעשים. התוצאה היא אוכל יפואי עדכני ועונג צרוף.
מגע הזהב של מרגרט תייר מביא את המטבח הטריפוליטאי לשיאים, עם מנות דגים וקוסקוס ביתי מופלאות. צריך להיערך רגשית לעובדה שלמרות המראה הצנוע של המקום, המחירים גבוהים.
ותק: חנות התבלינים קיימת כבר 60 שנה ולפני 35 שנה קנה אותה אביו של רמזי. בית הקפה נפתח לפני שנה
רמזי ועימאן חוני, בעלים: "אנחנו מוכרים תערובות תבלינים למטבח הערבי שאבא שלי המציא, להכנת בשר ודגים, וטוחנים אותן בחנות. יש לנו גם בהרט מיוחד וראס אל חנות שאנשים מגיעים במיוחד בשבילם. אנחנו גם מביאים רחת לוקום ברמה גבוהה מתורכיה, חלבה משכם ושמן זית מכפר יאסיף ומוכרים משקאות מיוחדים כמו מיץ תמרים חמוצים מהודו, משקה אקסוס ליקריץ ומשקה משמש מעלי לדר וגם תרופות מעשבי מרפא ושמנים טבעיים.
את הקפה המפורסם שלנו אנחנו קולים בעצמנו וטוחנים על המקום וגם מוכרים בסיטונות. עד לפני שנה החנות הצמודה שימשה אותנו כמפעל שבו היו כל המטחנות, אבל העברנו אותן למקום גדול יותר ופתחנו את בית הקפה חוניטו".
עימאן התחילה לבשל שם לילדים אחרי בית ספר והלקוחות הריחו והתחילו לבקש גם. אז לצד התפריט הקבוע אנחנו מוכרים כל יום תבשיל מיוחד אחר שהיא מחליטה עליו בספונטניות באותו יום ואז מפרסמת בפייסבוק. למשל, שערות קדאיף ממולאות בבשר עם פטריות ובצל, עופיונים ממולאים, מקלובה או מעיים של כבש שעימאן מנקה טוב וממלאת באורז ובשר ואז מבשלת שש שעות על הגז. אחד מאותם תבשילים שעימאן הייתה מכינה מדי פעם, והיה צריך להתקשר ולהזמין במיוחד, היה מוסחאן – עוף מושחם שנאפה בתבלינים ומוגש על לאפה גדולה עם המון בצל ושקדים – אבל לנוכח הביקוש הוא נכנס לתפריט באופן קבוע. אז אפשר פשוט להגיע. המחירים נוחים – 30־40 ש"ח למנה ומשביעה.
יפת 121, 6588045־03
חוניטו וטיראן. צילום: נמרוד סונדרס
אורבן בייקרי
בית קפה ומאפייה
ותק: שנה
אופיר לוי, קונדיטור ובעלים: "למדתי באסטלה ובצרפת בבית הספר לקונדיטוריה של Olivier Bajard. לפני קצת יותר משנה החלטתי להקים מאפייה משלי ופתחתי את המקום. ללקוחות שנעצרים להסתכל בגל קיפולי הבצק של קרואסון הריקוטה, אני מסביר שהכל בגלל החמאה הצרפתית שאני מקפיד להשתמש רק בה, והיא זו שפותחת את הבצק באופן כזה. אני מכין הכל: קרואסון חמאה, עוגת שמרים עם שוקולד או פרג ועוגיות מקרון בחמישה טעמים.
הכי מבוקשות עוגיות הסבלה עם מאצ'ה או עוגיות שוקולד צ'יפס עם עקצוץ של מליחות שאנשים אורזים איתם הביתה. מבחינתי רגעי השיא של המקום הם בפרלמנט של חמישי אחר הצהריים כהשכנים מנגה מביאים איתם יין ומקדמים את פני סוף השבוע בקהילתיות שאני אוהב".
דני פיליפס, בעלים: "עליתי מאנגליה לפני שמונה שנים, התאהבתי בכנאפה והחלטתי לעשות מחקר בכל ישראל כדי לגלות איפה מוצאים את חומרי הגלם הכי טובים. התחלתי למכור כנאפה מתוקה מחלב כבשים בנמל יפו, ואחרי שנה פתחתי את כנאפה נגה ופיתחתי טעמים נוספים, כמו כנאפה עם חלבה, קינמון או קוקוס, וגם כנאפה לטבעונים עם חלב קוקוס. אז גם הגיע הרעיון להכין כנאפה מלוחה מגבינה צ'רקסית, עם שקשוקה או בטטה וטחינה, ואנחנו היחידים שעושים את זה. הכי טוב לאכול כנאפה ישר מהתנור, אז אנחנו מכינים כנאפה אישית על המקום. אני בא בלב פתוח כדי להאדיר את תרבות הכנאפה, והמבחן שלי היה איך ערבים יגיבו. לפי זה שיש לי לקוחות ערבים קבועים שאומרים שזו כנאפה טובה כמו בשכם, נדמה לי שהצלחתי".
כנאפה נגה
כנאפה נגה. צילום: נמרוד סונדרס
מרגוזה
מאפייה משפחתית המתמחה במאפי בוקר ובלחמי מחמצת איכותיים להדהים. למרות המיקום האגבי בעורפו של שוק הפשפשים, מרגוזה הוא בהחלט מקום ששווה להגיע אליו במיוחד. בימי שלישי לאורך דצמבר מוגשת כאן ארוחת בוקר מפנקת ב־58 ש"ח.
אחוזי קרייב למתוק? מלבי דג'אני לא יבלבלו אתכם עם קוקוס, בוטנים או שאר תוספות מיותרות. הם פשוט יכינו את אותו מלבי חלקלק וקליל שהם מכינים כבר שלושה דורות בעיר, ועליו זורח רוטב ורוד מתוק של מי ורדים. קלאסיקה מנצחת.