לא ברור מה ישראלים שונאים יותר, לעמוד בתור או לפספס את ההייפ. כנראה את שניהם, כי בכל פעם מחדש אנחנו רואים את התורות המתפתלים בעיר, ומקללים. לפעמים, יש להודות, גם אנחנו נופלים פומו ומוצאים את עצמנו עומדים שעה בתור לאיזה פופ-אפ, אבל בכל הנוגע למסעדות עם הייפ אנחנו מעדיפים לחכות לזמנים רגועים יותר. היום אנחנו ממליצים על 3 מסעדות שהחזיקו בתור איימתני, ועכשיו כשנגמר הפסח וחזרה השגרה, אפשר וכדאי להגיע ולבדוק על מה כל המהומה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>החלה עונת הבוהוריים: 5 בראנצ'ים חדשים שהגיעו בדיוק בזמן לאביב

קוקו נקו

למה כדאי:דודי אפריאט מ"לה טיגרה" ומיסאטו בכר היפנית-ישראלית פתחו ראמניה אותנטית שנראית כאילו הוצנחה לכאן הישר מסמטאות שינג'וקו, ותוך שעות השתרך שם תור שמגיע עד לפינת הרחוב. אולי הפנקייק הפלאפי והאינסטגרמי תרם לעלייתו של התור, אבל בדקנו את הראמן והוא לגמרי מצדיק את ההמתנה.
מה טעים:שלושה סוגי ראמן (עוף, חזיר וטבעוני), שלושה סוגי גיוזה ועוד כמה תוספות חמודות. וכמובן הפנקייק.
עדיין תצטרכו:לחכות טיפה בכניסה כי יהיו טיפה אנשים לפניכם, ולהזמין איך שאתם יושבים את הפאנקייק, הוא לוקח זמן.
>> קוקו נקו, פלורנטין 5

אסתר המלכה

למה כדאי:ההמבורגריה של אדל בספלוב ומאץ' עבד היא כנראה בית העסק שהצליח לייצר הכי הרבה הייפ בישראל ביחס לגודלו. היא אחראית להביא את ההמונים מהאינסטגרם, הוא אחראי להביא את הבשר הכשר הכי טוב (ובתור הבעלים של מסעדת הבשרים הכשרה "מיטוס", הוא גם יודע מאיפה), ומתברר שזה שידוך מושלם.
מה טעים:המבורגר טוב מאוד מסוגו, טעים ועסיסי. יש גם צ'יפס וופל קראנצ'י במיוחד.
עדיין תצטרכו:לצלם את זה לאינסטגרם. לא אנחנו קבענו, זו המסורת המקומית.
>> אסתר המלכה, רוטשילד 8

קסטה

למה כדאי:כי אם תגיעו בשעה הנכונה, הגלידריה של אייל שני תוכיח לכם שאת התור שלה היא הרוויחה בכבוד, כי זה מסוג ההייפ שרק כשטועמים אפשר להבין עד כמה הוא מוצדק. טעמנו, שוב ושוב, ואנחנו אפילו מעיזים לומר שגם כשיש תור, היא שווה כל רגע של המתנה.
מה טעים:וואי אמאל'ה, מה לא טעים? אבל אם כבר חיכיתם, קחו את המרשמלו השרוף וזכו לישועות.
עדיין תצטרכו:להימנע משעות העומס, כי כבר שנה וחצי שיש שם תור און-אנד-אוף. במילים אחרות – את התור תמצאו שם בשעות הערב המוקדמות והלחוצות, ובזמני סופ"ש. תכוונו לשעות מתות.
>> קסטה, פארק המסילה יהודה הלוי 12

• אוכלים שותים
• תור
• מסעדות מומלצות
• קסטה
• קוקו נקו

עמדתי בלא מעט תורים בחיי: שעה וחצי בתור לשיק שאק תל אביב (ועוד שעתיים בסניף אחר בניו יורק), ארבע שעות לקרואנט במנהטן, תשע שעות (!) לחביתת סרטנים זוכת מישלן בבנגקוק, ועכשיו גם 45 דקות בתור לסינבון בעזריאלי – ואין ספק שזה היה מהתורים המוצדקים בחיי. אחרי שב-2016 הסניף באבן גבירול נסגר לצמיתות, ועם לב שעדיין שבור מאותה הסגירה חזרנו לזירת הפשע החדשה – הסניףך החדש של סינבון בקניון. נעים, חמים וטעים מאי פעם.

>>נס גדול כבר פה: 5 הסופגניות הכי טעימות של השנה (ועוד 10 שאהבנו)

השעה 11:30, יום ראשון. נדמה שהעובדה הזו לא מטרידה את העומדים בתור שלפני. נו טוב, גם אני שעומדת כאן מרגישה שאין משימה קריטית יותר כרגע עבור מי שלא לוקח חלק במלחמה. ״ביקשנו הפסקה מהמפקדת כדי לעמוד בתור, והבטחנו שנביא לה גם״, מספרים לי שני חיילים מחויכים שמשרתים, כך אפשר לנחש, בקרייה הסמוכה. ניחוחות הקינמון מגיעים עד לסוף הקומה השנייה של הקניון, וכשנכנסים לסניף (שניצב במפתיע מחוץ לפוד-קורט, כחנות עצמאית) העיניים ישר רצות לויטרינה. שם, מחכים בסבלנות, חמימים ומזוגגים – הסינבון האהובים שנראים בדיוק כמו שזכרנו אותם.

מאפה הקינמון של הרשת נולד לפני 40 שנה במדינת וושינגטון שבאמריקה, קיים ביותר מ-48 מדינות בעולם ומתהדר במעל 1200 סניפים. בחודש יולי האחרון הוא חזר לראשונה מאז 2016 לארץ, בסניף קריון שבקריות, ולפני שלושה ימים סוף סוף נפתח גם אצלנו בעיר, מה שמסביר את התור. כשנכנסים למקום, מלבד הניחוחות והויטרינה שלא מפסיקה לעשות לנו עיניים, רואים אופים שאשכרה מגלגלים בידיהם בצק ומושחים אותו בקינמון וסוכר – מה שמבטיח מאפה טרי, ולא חלילה קפוא או מחומם בשנית.

אז אחרי 45 דקות בהם התלבטנו אם נקנה אחד, שניים או שלושה, היינו מאופקים וקנינו רק יחידה אחת של המאפה הקלאסי (22 ש״ח). בצק שמרים רך שפשוט שוחה – סליחה, אין דרך יפה להגיד זאת – בסירופ סוכר חום וקינמון, ומעליו פרוסטינג גבינת שמנת עם אבקת סוכר, לבנבן חמאתי ומושחת. או במילים אחרות, החומרים שמהם עשויים חלומות. המאפה הוגש חם ונאמן למקור ולזיכרון שלנו – מופת של סוכר ופחמימה שמנחם אותנו בימים אלה יותר מתמיד. ומעבר לכך, לא רק שהוא טעים עד שמיימי, הוא בעיקר לא מאכזב.

אחרי שכבר התרגלנו לאינספור חיקויים מאכזבים, אין כמו המקור – טראשי, טעים ומתוק ברמות, לא חוטא ביבשושיות כמו אחרים ובעיקר לא מתנצל. המחיר תואם את שאר מחירי הסינבון שבעיר, ומספיק לסינבון גדול שבכנות, לא צריך יותר מאחד. מלבד הסינבון הקלאסי מיטיבי לכת ימצאו כאן גם את השוקובון (26 ש״ח), אותו מאפה מגולגל רק עם מילוי שוקולד ומלמעלה פרוסטינג לבן עם סירופ שוקולד, וגם את הפיקאבון – הסינבון המוכר והאהוב, אך בגרסה משודרגת עם אגוזי פקאן מקורמלים וזיגוג קרמל (26 ש״ח). אבל אם תשאלו אותנו, לא צריך יותר מהסינבון הקלאסי.

אגב, אם הגודל הקלאסי הוא יותר מדי בעבורכם (רמז: הוא לא), אפשר גם ללכת על מיני בון ב-16 ש״ח, (18 ש״ח לגרסה השוקולית, 20 ש״ח לפקאן) או על בייטס קטנטנים של סינבון בגודל ביס שתוכלו לחלוק עם החברה (18 ש״ח לסינבון, 20 ש״ח לשוקולד או הפקאן), אבל למה שתרצו לחלוק? מה אתם, חיילים בעזריאלי?יש גם קפה ומשקאות בנוסח אמריקאי מובהק כגון קינמון לאטה (16 ש״ח) בניחוח חורפי, וגם שייקים קפואים בטעם סינבון, תות, מנגו או קרמל לאטה (26 ש״ח). שייק הסינבון דווקא סיקרן אותי, אבל הפעם הצלחתי להיות מאופקת, להסתפק בסינבון אחד ולהשאיר טעם של עוד. טוב שחזרת סינבון, ממש מבטיחים להתנהג אלייך יפה.
סינבון, קניון עזריאלי בקומה השנייה. ימים א-ה 9:30-22:00. יום שישי 9:30-15:30. שבת: שעה אחרי צאת שבת עד 23:00.

• אוכלים שותים
• מתוק
• עזריאלי
• תור

אם פעם עוד חשבנו שלעמוד בתור זה תענוג ששמור לפראיירים אמריקאים או מדינות סובייטיות במצוקת מזון, היום הזמנים השתנו. ישראל נהייתה צפופה, התור בנתב"ג באמת מטורף כמו שרואים בטלוויזיה. וכמו שראה כל מי שראה את ההתמונות מהפופ-אפ של מטרלו בשרונה מרקט, גם בעירנו הקטנה-גדולה, תורים הם כבר לא מילה גסה ולפעמים העמידה בתור כבר הופכת לחלק מהקטע (היי אור שפיץ), אבל רק כשזה באמת שווה את הביס המוזהב שבקצה הקשת. יצאנו לבדוק, על פי הערכת המערכת וניסיוננו הרב, איפה יש את התורים הכי ארוכים – והכי משתלמים – בתל אביב.

ג׳סמינו

בשלב הזה, כולם כבר מכירים את הרגע בו עמדנו תקועים ומיוזעים בתור הארוך שכולם נדחפים בו, רק כמהים לאחוז בפיתה מלאה בשקדי עגל של ג׳סמינו. מה שמעיק בתור הזה הוא בעיקר האמורפיות שלו, כי מי יודע איפה מתחיל ואיפה נגמר, ואנחנו רק צריכים פיתה עם בשר. רוצים? אז תעמדו,בסוף היא תגיע.
ממוצע המתנה:20 דקות
פרטים נוספים

פורט סעיד

התור לפורט הוא תור מהסוג המעצבן במיוחד, שכן תצטרכו להתחנף למארחת מרירה שלא שמה עליכם כדי שתכניס אתכם לרשימה. מדי פעם צועקים שמות ואתם רק עומדים על האספלט כשמולכם יושבים כל האנשים שביומיום אתם מעדיפים להתחמק מהם. הפעם נוספת להם ארשת פנים שאומרת: אנחנו יותר טובים מכם, בפער. ובכל זאת, לעמוד בתור הזה הואאחד מ-57 הדברים שכל תל אביבי צריך לעשות לפני מותו
ממוצע המתנה:57 דקות
לפרטים נוספים

OCD

תתכוננו להתחנן לעמוד בכלל בתור. כלומר תתחננו להיכנס לרשימת המוזמנים (שמלאה עד נובמבר) או אפילו לרשימת המתנה לרשימת המוזמנים, שמלאה גם היא. אפילו אם אתם אחים של השף, אין לכם סיכוי. אבל תמשיכו לעשות ריפרש על האונטפו כי ניסים קורים, מי יודע.
ממוצע המתנה:שנה
לפרטים נוספים

תרצה

תרצה הוא בר היין מבית OCD, שבניגוד לאביו הרוחני לא צריך להזמין מקום, אבל ההמתנה היא כמעט אותה ההמתנה – רק שעושים אותה בחוץ עם כוס יין, והיא אורכת כשעה לפחות. תוכלו להירשם להמתנה, אבל תיאלצו לחכות מחוץ לבר, שכן אף אחד לא יתקשר אליכם להודיע שהגיע תורכם. הבונוס – כשאתם בפנים אתם שוכחים. למי אכפת ממי שמחכה בחוץ. שימשיך לשתות יין ולהתמרמר.
ממוצע המתנה:שעה ועשרים
לפרטים נוספים

Poc cafe

שבת בבוקר במעוז ההיפסטרים הפלורנטיני והתור משתרך על פני שני רחובות לפחות. כולם מחכים לקפה הפוך (משובח על אמת) ולקנלה די בורדו כי מה עוד יש לעשות בשבת חוץ מלראות ולהיראות על ידי העומדים בתור של הפוק.
ממוצע המתנה:25 דקות
כפר גלעדי 48

בר 51

אמנם זו המתנה עם נוף לים, אבל המתנה היא המתנה היא ובכן, המתנה. קשה להשיג מקום לבר 51 הנחשק, והדבר יהיה יותר קשה אם לא הזמנתם מקום לפחות עשרה ימים מראש. אם נקלעתם למקום ואתם רוצים להיכנס, תאלצו להמתין אבל תכלס, מדובר בהמתנה בסטייל.
ממוצע המתנה:35 דקות
לפרטים נוספים

בראסרי דליקטסן

לרבים מאיתנו יש כיסופים למוסד הבראסרי ששכן בכיכר רבין והציע לנו מקושקשת רכה ןסלסלת לחמים בכל שעה אפשרית ביממה. הוא כבר לא קיים במתכונת המקורית שלו, והבראנץ׳ האייקוני מוצע כעת רק בשישי ובשבת בבוקר, בלי אפשרות להזמין מקום. תביאו מניפה לתור כי ממש חם, אבל בפנים עם הג׳זמין הצונן תשכחו מהכל.
ממוצע המתנה:30 דקות
לפרטים נוספים

אור שפיץ בייקרי

אין מי שעבר ברחוב בוגרשוב ולא חזה בתור המרשים שעומד מחוץ לקונדיטוריה של הגברת אור שפיץ. אנשים מכל רחבי הארץ, מאילת ועד ראש הנקרה, עומדים בתור וכמהים לזריקה וורדרדה של מתיקות עזה בדמות דונאט, קאפייק או עוגה. מי אנחנו שנשפוט, פעם עמדנו שעתיים בתור לטובת קרונאט במנהטן. אבל זה כבר לסיפור אחר.
ממוצע המתנה:25 דקות
בוגרשוב 3, 050-301-1102

• אוכלים שותים
• תור
• פורט סעיד
• OCD
• ג'סמינו
• בר 51
• הבראסרי

מאז שהחלה הקורונה העיר נמלאה בארגזים. גם ספסלים הפכו למצרך מבוקש, אבל הם היו שם תמיד. ארגזים ירקרקים של תנובה הפכו להיות מעין אטרקציה מרכזית. הם מונחים יציבים על המדרכה ומחכים לטוסיק יושב, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה השני, והיותר סביר, אותו טוסיק יחכה בתור הארוך כדי להתיישב על הארגז הירקרק מפלסטיק ולהעמיד פנים שנחמד לו.

ומאיפה הארגזים האלה, אתם שואלים? ובכן הם מיוצרים בארץ ומשמשים את חברת תנובה למארז מוצריה ולשינועם כבר משנות השישים לפחות. בימים רגילים, תנובה אוספת בחזרה את הארגזים למשאיות, אבל כעת, היא משאירה אותם למסעדות וליושביהן.

עיריית תל אביב, רכשה באחרונה מאות ארגזים כאלה בצבעי הקשת (כיאה לתל אביב) ומיתגה אותם עם לוגו של העירייה. פיזור הארגזים בין העסקים הוא יוזמה של העירייה לעודד את פעילותם השוטפת. האם ארגזים זה די והותר? על כך, כמובן יש ויכוח. האחים עידו ואסף וייס, מבעלי בוטקה 78 החדש בשדרות רוטשילד, מספרים שלדעתם הארגזים מהווים פיצ'ר נחמד ומאפשרים ישיבה קלילה ולא מחייבת. העניין הוא שהם לא מספיקים, וכל העסקים מסביב רוצים לדאוג לעצמם לעוד ארגזים. כעת הם הזמינו עוד מעיריית תל אביב וגם כאלה של בירה קרלסברג, לא רק תנובה. שלא תגידו שאין תחרות.

תומר וולף, בן 27, יושב באייבי ומספר שהארגזים מעצבנים כי אחרי ישיבה ממושכת הגב מתחיל לכאוב. שלא נדבר על זה שיש תור בכלל להשיג ארגז, ויש כאלה שמעדיפים לשבת על שניים לנוחות מרבית, ומה תגיד להם? שיש מספיק? שיש אלה שממתינים לאחד יחיד משלהם? מי היה מאמין שהם יהפכו לסמל התקופה. בסך הכל ארגז פלסטיק ירוק, או צבעוני של העירייה.

דווקא בימי קורונה, בזכות אומת הגרגרנים, שינקין מתעורר לתחייה

מה שבטוח הוא שהתורים נהיו עניין גדול בעיר, בין אם לארגזים או לדברים אחרים. הם אמנם היו כאן מאז ומתמיד ונראה שהם כאן כדי להישאר. בטוח שלתקופה הקרובה. ההבדל הוא שלפני הקורונה כמעט לא היה טעם ללכת למקום שאין בכניסה אליו תור משתרך. הרי תור ארוך לא משקר. הוא מבטיח מאחוריו חוויה אולטימטיבית. הנאה, עניין, הרפתקה, מי יודע. כבר בתור יש כל כך הרבה פוטנציאל. למעשה, הערב שלכבודו התארגנתם ויצאתם מהבית, מתחיל כבר בתור. בתור תוכלו לבחון את העומדים לפניכם, מצידכם או מאחוריכם. תוכלו לראות ולהיראות שזה חשוב בעיר.

אלא שבימים אלה הם כבר לא נועדו לבר חדש או לפופ-אפ אקראי כלשהו. ניתן לאתרם מחוץ למעדניית הגבינות החדשה בשינקין או אפילו בסופר-פארם. לתור מוצלח ישנה היררכיה ברורה, ולכן מוטב להצטייד במדריך לתור הטוב. זה הולך בערך ככה: כדאי להתחיל בתור לקופה, נכון שהוא ארוך אבל הקפה הכרחי והבריסטה יחייך אליכם; אחרי זה כדי להמשיך בתור למאפייה לקנות לחם מחמצת ומשם ישר לחנוך היין (אם עומדים הרבה זמן יוציאו לכם כוס). אה, ולשמור מרחק, כמובן.

לאחר מכן תמשיכו לחנות הדגים שלתור שלה מלווה ריח מאוד מאופיין של, ובכן, דגים, ומצדכם ומאחוריכם יחלקו טיפים לחריימה אליפות, וזה אף פעם לא מזיק. אחרי שקניתם פילה דג, תמשיכו לחנות הפרחים לקנות עציץ ירוק, ענק ומנקר עיניים. כשתגיעו הביתה סביר שתשתלו אותו בתוך ארגז ירוק של תנובה ותניחו לראווה במרפסת. מחזוריות שכזו.

• הישרדות: קורונה
• ארגז
• תור
• אוכלים שותים
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

1. תמיד יהיה לנו את "האח הגדול"

הבליינים:רינת (37) ועידן (40) מגן יבנה
הלוקיישן:החתול והכלב
החלום ושברו:"מצאנו סידור לילדים והיינו חייבים להתפרק. אנחנו פה 20 דקות ומאמינים שתכף ניכנס".
למה דווקא לכאן?“זה המועדון הכי חזק בעיר".
לאן תמשיכו מפה?"בדיוק חבר התקשר שנבוא לראות את ‘האח הגדול' בשידור חוזר".

2. חי בסרט שלא ניכנס

הבלייניות:סיוון ודורין (24) משוהם
הלוקיישן:הפסאז'
החלום ושברו:“יש קצת תור אבל אנחנו לא דואגות, מקסימום נסמס למישהו שיכניס אותנו. אף פעם לא קרה שנשארנו בחוץ".
למה דווקא לכאן?“יש היום היפ הופ ואנחנו אוהבות לרקוד".
אם לא תיכנסו?"אין מצב שלא ניכנס".

3. העיקר שיש לנו מעיל יפה

הבלייניות:לין והדר(20) מהרצליה
הלוקיישן:בוקסא
החלום ושברו:“אמרו לנו שאנחנו צעירות מדי. תיארנו לעצמנו שזה יקרה. לא נורא, נמצא מקום אחר".
למה דווקא לכאן?“היינו כמה פעמים וזה מקום ממש מגניב".
לאן תמשיך מפה?“נסתובב עד שנמצא. אבל תראה איזה מעילים יפים יש לנו".

4. "יאללה כפרה"

הבליינים:עידן (30) וג'ון (32). עידן מתל אביב וג'ון משפילד, אנגליה
הלוקיישן:ברקפסט
החלום ושברו:“המקום מפורק לגמרי. אני לא מכיר אף אחד, מבאס, מרגיש שאני מאכזב אותו".
למה דווקא לכאן?“נפגשנו בטיול בהודו, ורציתי להראות לו את חיי הלילה של העיר".
לאן תמשיך מפה?“אני חושב שנלך לבלוק, אמור להיות שם משהו טוב היום ואני מתאר לעצמי שנצליח להיכנס. יקר, אבל יאללה, כפרה".

5. “באנו לתפוס בנות"

הבליינים:אור, בן, יותם ושרון (20), חיילים מכפר סבא
הלוקיישן:בילי ג'ין
החלום ושברו:שרון: “באנו לנסות לתפוס קצת בנות".
יותם: “עזבו, בואו לבר פה ממול, נראה סבבה".
בן: “אחי, סגרתי שבועיים עכשיו, אני מת שיכניסו אותנו".
שרון: “מקווים שנצליח להיכנס, בינתיים זה לא ממש עובד. תגיד, איך את הבחורות תמיד מכניסים?".

6. “פשוט התעלמו ממני"

הבליין:נאור (29) מתל אביב
הלוקיישן:רדיו EPGB
החלום ושברו:“חיכיתי 45 דקות. כשהגעתי לכניסה אמרו שהמקום מלא ושאין מה לחכות יותר. שאלתי את הסלקטור למה אנשים נכנסים, ופשוט התעלמו ממני".
למה דווקא לכאן?“בעיקר בגלל המוזיקה והאווירה".
לאן תמשיך מפה?“אולי לחתול והכלב, אולי אלך לאכול משהו".

• האח הגדול
• סלקציה
• הפסאז'
• מועדונים
• ברקפסט
• בוקסא
• רדיו EPGB
• החתול והכלב
• חיי לילה
• תל אביב
• תור
• עירוני
• ברים בתל אביב