"הדמיון זה משהו שתל אביב חזקה בו ושישראל צריכה ממנו כמה שיותר"
אורי אביב, 37, בזוגיות, מפיק ועורך תוכן של אירועי מדע בדיוני. המילה הראשונה שאמר כשהיה תינוק הייתה ירח ומרגע שראה את הפרק הראשון של 'מסע בין כוכבים' הבין שמדע בדיוני זה הכיוון שלו. יחי הדמיון
שם:אורי אביב
גיל:37
סטטוס:בזוגיות
תעסוקה:מפיק ועורך תוכן של אירועי תרבות
מאיפה אתה במקור והיכן אתה גר כיום?
"גדלתי בתל אביב, בצפון הישן, והיום אני גר בפלורנטין. גרתי עם שותפים 15 שנה, ולפני שלושה חודשים עברתי לגור לבד. החלום לגור במקום אחר כבר לא רלוונטי כל כך. כן להיות שלושה חודשים פה, חצי שנה שם, אבל תמיד לשמור על רגל בתל אביב, כל עוד המצב הפוליטי מאפשר את זה".
איך נראתה הדירה הראשונה ששכרת?
"היא הייתה בשדרות ח"ן, עלתה אז 600 דולר לשני שותפים יחד. דירה חמודה, ישנה, גרתי שם שלוש שנים ומשם עברתי לעוד דירה ולאחר מכן לדירה שגרתי בה עשר שנים, ואותה עזבתי כי בבניין התחיל תמ"א ואי אפשר היה לגור בה יותר".
איך נוצר החיבור שלך למדע בדיוני?
"המילה הראשונה שאמרתי כשהייתי תינוק הייתה ירח. מרגע שראיתי את הפרק הראשון של 'מסע בין כוכבים' זה היה זה. אהבתי חלל ואסטרונומיה מגיל מאוד צעיר, והמדע הבדיוני הוא כלי לביטוי רעיונות רדיקליים חדשים שנוגעים בהרבה מאוד תחומים – עיצוב, פילוסופיה, חלל, גנטיקה, דיגיטל וחברה. זה חוד החנית של הדמיון, והדמיון זה משהו שתל אביב מאוד חזקה בו וישראל צריכה ממנו כמה שיותר".
על מה אתה עובד בימים אלו?
"מתכוננים לפסטיבל אוטופיה לסרטי מדע בדיוני שייערך בדצמבר, ובעוד שבועיים נעלה קמפיין לגיוס כספים. היינו עכשיו בשנה הפסקה, עשינו פעילות אחרת אז הפסטיבל לא התקיים, וכעת אנחנו מתכננים לזכות מחדש באהדת הציבור ובתמיכה מוסדית. זה עולם תוכן שלם שמצליח בחו"ל, אך בארץ הוא עדיין בגדר שוליים. מלבד זאת, אני גם מעורב בעריכת תוכן של האוצרות בביאנלה בפרנקפורט, פסטיבל בינלאומי שהחליט לשים את הפוקוס גם על ישראל, ואני גם משמש רכז תחום הקולנוע בפרויקט תרבות לפריפריה של משרד התרבות, שמטרתו להביא קולנוע ישראלי לכל פינות הארץ ולוודא שכל מי שמעוניין לצרוך תרבות יוכל באותה הזמינות כאילו הוא גר בעיר גדולה".
מהי יצירת המד"ב האהובה עליך?
"קרב קשה בין 'הילדים של מחר' ל'בלייד ראנר'. שתי יצירות מופת, זה תלוי באיזו שעה ביום ישאלו אותי".
מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"מעבר לזה שהיא מאוד ליברלית, מעוז החופש, מעוז הדמיון ומעוז המחשבה, היא מצד אחד גדולה ומצד אחד יש בה אינטימיות. היא גדולה מספיק כדי לא להיות שולית ולא חשובה, אבל היא לא גדולה מדי כדי לגרום לך להרגיש שולי ולא חשוב. לאט לאט אם אתה גר בה מספיק זמן אתה יכול להבין אותה, להכיר אנשים בה, היא לא תאכל אותך".
