Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שמנו עין על דרמת הפשע המצחיקה והדפוקה הזו עוד כשהגיעה לרשת FX, ועכשיו כשהיא נוחתת בדיסני+ אין שום סיבה שתפספסו את הסדרה החדשה של אחד מיוצרי "כלבי השמורה", שמתמקד הפעם ב"אמתסטוריון" שיכור שחושף קנוניה אפלה
לי רוי צ'אפמן היה אדם אמיתי וקצת תמהוני שגר בעיר טולסה באוקלהומה, והגדיר את עצמו ב"אמתטוריון" – שילוב בין היסטוריון ואמת, מה שבפועל אומר שהוא היה עיתונאי חוקר עצמאי. האדם בעל הזקן המפוזר וכובע הפדורה הסתובב ברחבי העיר, הציק לבעלי הכוח הוותיקים שבה ואף חשף את הקשרים הסודיים של של אחד ממייסדי טולסה לקלו קלוקס קלאן, חשיפה ששינתה את תפיסת הגזענות בעיר שבלב ליבה של אמריקה. הסדרה "כל האמת" (The Lowdown) אמנם לא מתעדת את חייו, אבל אין אפילו ספק בנוגע להשראה שנתן לדמות הראשית והעולם שמוצג בה. >>
לי רייבון (אית'ן הוק בתפקיד נפלא) הוא עיתונאי עצמאי שחוקר את בעלי הכוח של טולסה דרך בעיקר דרך חיטוט בפחי אשפה והתנחמדות לאנשי העיר, שמרחמים עליו מספיק כדי לתת לאדם החבוט אך בעל הכוונות הטובות קצת מידע. ואת זה הוא עושה תוך ניהול חנות ספרים כאוטית והתחמקות מתשלום מזונות לאקסית הסלחנית שלו. ובכל זאת, הוא מצליח לעלות על פרשת שחיתות עמוקה שמערבת פוליטיקאים מקומיים, מפתחי נדל"ן ממזרים וסתם גזענים מדורנים. ההשראה לסיפורו ובעיקר דמותו של לי רוי צ'אפמן ברורה, ובכל זאת הוק מצליח לקחת את התפקיד לסדרה כיפית מעל ומעבר.
מדובר ביצירה של סטרלין הארג׳ו, שאמנם אחראי עד כה רק על יצירה אחת, אבל זו "כלבי השמורה" הנהדרת שיצר עם טאיקה וואיטיטי, ומתרחשת גם היא באותם אזורים של אוקלהומה (וגם, כך תגלו במהרה, מתרחשת באותו יקום של הסדרה החדשה – צפו להופעות אורח). התוצאה היא סדרת ניו-נואר לעולם המודרני, עם גיבור שבור כמעט כמו לאונרדו דיקפריו ב"קרב אחרי קרב", ומהפכן לא פחות. כנראה שכל החתיכים של הניינטיז נועדו לגלם מבוגרים דפוקים בעידן השחיתות המודרני, כסוג של הכאה על חטאי דור ה-X הזרוק והדפוק. לפחות אנחנו מרוויחים מזה. כל האמת, 8 פרקים, עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כאן "אוכלי סרטים" – פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, נאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט.לכבוד שנה שבה ביו-אתיקה הפכה לנושא חם בכל בית והמירוץ לחיסון העולמי בשיאו, החלטנו להתמקד השבוע באחד מסרטי המד"ב הפילוסופיים הכי underrated בעינינו – "מה קרה בגטקה" (Gattaca,1997).
בחברה שבה כל תינוק עובר השבחה גנטית ונולד כגרסה מושלמת של עצמו, וינסנט (אית'ן הוק) נולד בלידה טבעית ולכן במעמד נחות. הוא זוכה ליחס משפיל מסובביו וממשפחתו, אבל יש לו גם כמה תכונות טובות: נחישות, חריצות ומזל. וינסנט לא מוכן להשלים עם המקום המיועד לו בחברה וחולם להיות אסטרונאוט ב"גטקה", סוכנות חלל סטייל נאס"א. על מנת להגשים את חלומו הוא גונב את זהותו של ג'רום מורו (ג'וד לאו), מערים על הסוכנות ואפילו מתאהב באיירין (אומה ת'ורמן) שהושבחה בלידתה. כשמתבצע רצח בגטקה ורשויות החוק חוקרות בפינצטה כל אחד מעובדי הסוכנות, וינסנט נאבק לשמור את סוד זהותו הקרימינלי, לטוס לחלל ולהוכיח את ניצחון הרוח.
הבמאי אנדרו ניקול (שכתב גם את "המופע של טרומן") מייצר דיסטופיה עתידנית שמשלבת אופנה משנות ה-30 וארכיטקטורה מאמצע שנות ה-20, מה שהופך את חווית הצפייה לתענוג ויזואלי ומייצר תחושה של על-זמניות אורבנית. לצד העיצוב, תעלומת הרצח מביאה אלמנט מסתורי ומותח לאורך הדרך, כאשר השאלות הביו-אתיות הן עמוד התווך המרכזי של כל העניין.
שתי השאלות שליוו אותנו בפרק הפודקאסט הן: האם מוסרי להשביח תינוקות? ויותר מזה, האם הייתם משביחים את התינוק שלכם בידיעה שזה עלול לשנות את מסלול חייו הספונטני? בשביל לחפש תשובות צירפנו הפעם שחקן חיזוק, נדב בן-אסא, מיקרו-ביולוג וסטודנט בתוכנית הMD.PHD בטכניון.
להאזנה לחצו כאן:
כמו תעלומה בלשית, הסרט מבקש מאתנו לפצח מהי התמה המרכזית שעומדת בבסיסו, וממה מורכב ה-DNA שלו. וכמו בלשים טובים, ניאלץ תחילה לבדוק את זירת הפשע, לסמן את החשודים ואולי בסוף לפצח את התעלומה.
זירת הפשע או הסרט הוא כמו ניסוי מחשבתי פילוסופי-אנתרופולוגי שבבסיסו חברה המקדשת אאו-גנטיקה (יוג'ניקס): חברה שמגדירה מעמדות ומפלה בני-אדם על בסיס ה-DNA שלהם. אבל מה הוא מנסה להגיד? כל אחד מאיתנו חשד בתמה אחרת. החשודה המיידית היא כמובן נבואת זעם כלפי השימוש בהשבחה גנטית והשלכותיה ההרסניות. חשוד אחר, מגונדר יותר, הוא הצגת חברה היררכית כמחאה כנגד האובססיה של החברה האמריקאית עם הצלחה. ולבסוף, החשוד הנוצץ: אולי הסרט סובב סביב דמות שחותרת תחת החברה שלה, כדי להראות שכוח רצון הוא מה שהופך בן אדם לאנושי.
קצה החוט הראשון שלנו הוא ליהוק הסופר והמסאי גור וידאל, חבר הקהילה הגאה שעסק באופן גלוי בהומוסקסואליות בספריו, וגרם לסערה עד כדי כך ש"הניו יורק טיימס" סירב לכתוב ביקורות על ספריו המאוחרים. המשכנו לחקור גם את הלוקיישנים בסרט, וגילינו שסוכנות החלל צולמה בבניין שתוכנן על ידי האדריכל פרנק לויד רייט, עליו מספרים שאיין ראנד כתבה את ספרה "כמעיין המתגבר" (למרות שהיא עצמה מכחישה זאת), המתאר אנשים יוצאי-דופן שהחברה צריכה להתיישר לפיהם. כל הרמזים מובילים ליוצרים שהעבודה שלהם נחקקה בדפי ההיסטוריה ונשארה אחרי מותם, אבל מה זה אומר?
אחרי סריקת הממצאים רובנו הסכמנו: התמה המרכזית בסרט היא השאלה הפשוטה, "האם רוח האדם יכולה לנצח את הגנטיקה שלו?". רוצים לשמוע איך אנחנו מפרקים את התמה הזאת? מוזמנים להאזין לפודקאסט! ואם אתם חושבים שטעינו אתם לגמרי מוזמנים לספר לנו. כך או כך יצאנו מהסרט מאמינים ברוח האדם, ואנחנו מציעים גם לכם להאמין ברוחכם בתקופה המבלבלת הזאת, ואולי אפילו להתגבר על הדפוסים שטבועים לכם עמוק ב-DNA.
"אוכלי סרטים", פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.
להאזנה לפרק לחצו כאן:
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מותג אופנת הגברים ראג אנד בון מאמץ מודל יופי בוגר יותר
אחרי סלין, דולצ'ה וגבאנה וסאן לורן שגייסו נשים מבוגרות לקמפיינים העונתיים, הגיע זמנם של הגברים לקבל מודל חדש של סקס אפיל. ומי מתאים לכך יותר ממיכאיל ברישניקוב?
הקמפיינים של אביב 2015 עוררו גל חיובי בתקשורת בזכות גישתם המגוונת למה נכון, מה יפה ומה סקסי. לאחר שנים של מודל נשי רזה ולבן הציגו בתי אופנה כדולצ'ה וגבאנה נשים בגיל הזהב; בסן לורן הבליטו יופי הניבט מרגש שמקרינים הפנים; בסלין הבינו שאין דבר סקסי יותר מהקוליות שמייצגת ג'ואן דידיון וחשפו בפני חובבות אופנה צעירות את היצירות היחידות במינן של הסופרת בת ה־80.
ובזירת הגברים? למעט אית'ן הוק בפראדה – שגם מבחינת הגיל קשה שלא לחשוב עליו כסמל מין קונבנציונלי – קיבלנו את ג'סטין ביבר בקלווין קליין, שהופיע בתחתונים לפני או אחרי פוטושופ ועורר מיני שערורייה וירטואלית.
בפתיחת שבוע האופנה בניו יורק הופיעה קולקציית הגברים לסתיו 2015 של המותג ראג אנד בון, השואפת ליצור אפליה מתקנת ולהרחיב את מנעד הפרזנטורים העונתיים גם בזירה הגברית – שעד עתה התקבעה למעשה בסטנדרטים קשיחים לא פחות מאלה שמשלו בפלח השוק הנשי.
בלוק בוק של ראג אנד בון הוצגו שני פרזנטורים עונתיים – רקדנים שתועדו בלבוש בגדי הקז'ואל של המותג תוך כדי תנועה. אלה הם ליל באק, שעבורו אין זו הופעה ראשונה כדוגמן אופנה (אף שבחירת פרזנטור כהה עור עדיין אינה מובנת מאליה בשוק האופנה הגברי); ומיכאל ברישניקוב – רקדן הבלט והכוריאוגרף האיקוני בין ה־67 שלנצח ייזכר בקרב בנות הדור הזה כ"אלכסנדר פטרובסקי" – האמן הרוסי היהיר שכבש ושבר את לבה של קארי בראדשו בעונה השישית והאחרונה של "סקס והעיר הגדולה". לדברי צמד מעצבי המותג, ברשניקוב לוהק כדי "להדגיש את הניגודים העומדים בבסיס ה־DNA שלו, בין חדש לישן".
בתמונותיו בלוק בוק נראה ברישניקוב קוּל ומשוחרר יותר מכפי שנצרב בזיכרון הקולקטיבי כפטרובסקי הקפוץ וחובב השליטה; ועם זאת חושני לא פחות מכפי שהיה בתקופה שבה כינתה אותו קארי "המאהב הרוסי שלי". כמו דידיון, גם הוא מייצג רוח של יצירתיות ואינטלקט ניו יורקי שאין לו זמן וגיל, ומשמעות קלאסית אלגנטית למושג "סקסי".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
