אוכלי סרטים: האם רוח האדם יכולה לנצח את הגנטיקה שלו?

כאן "אוכלי סרטים" – פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, נאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט. לכבוד שנה שבה ביו-אתיקה הפכה לנושא חם בכל בית והמירוץ לחיסון העולמי בשיאו, החלטנו להתמקד השבוע באחד מסרטי המד"ב הפילוסופיים הכי underrated בעינינו – "מה קרה בגטקה" (Gattaca,1997).

בחברה שבה כל תינוק עובר השבחה גנטית ונולד כגרסה מושלמת של עצמו, וינסנט (אית'ן הוק) נולד בלידה טבעית ולכן במעמד נחות. הוא זוכה ליחס משפיל מסובביו וממשפחתו, אבל יש לו גם כמה תכונות טובות: נחישות, חריצות ומזל. וינסנט לא מוכן להשלים עם המקום המיועד לו בחברה וחולם להיות אסטרונאוט ב"גטקה", סוכנות חלל סטייל נאס"א. על מנת להגשים את חלומו הוא גונב את זהותו של ג'רום מורו (ג'וד לאו), מערים על הסוכנות ואפילו מתאהב באיירין (אומה ת'ורמן) שהושבחה בלידתה. כשמתבצע רצח בגטקה ורשויות החוק חוקרות בפינצטה כל אחד מעובדי הסוכנות, וינסנט נאבק לשמור את סוד זהותו הקרימינלי, לטוס לחלל ולהוכיח את ניצחון הרוח.

הבמאי אנדרו ניקול (שכתב גם את "המופע של טרומן") מייצר דיסטופיה עתידנית שמשלבת אופנה משנות ה-30 וארכיטקטורה מאמצע שנות ה-20, מה שהופך את חווית הצפייה לתענוג ויזואלי ומייצר תחושה של על-זמניות אורבנית. לצד העיצוב, תעלומת הרצח מביאה אלמנט מסתורי ומותח לאורך הדרך, כאשר השאלות הביו-אתיות הן עמוד התווך המרכזי של כל העניין.

שתי השאלות שליוו אותנו בפרק הפודקאסט הן: האם מוסרי להשביח תינוקות? ויותר מזה, האם הייתם משביחים את התינוק שלכם בידיעה שזה עלול לשנות את מסלול חייו הספונטני? בשביל לחפש תשובות צירפנו הפעם שחקן חיזוק, נדב בן-אסא, מיקרו-ביולוג וסטודנט בתוכנית הMD.PHD בטכניון.

להאזנה לחצו כאן:

כמו תעלומה בלשית, הסרט מבקש מאתנו לפצח מהי התמה המרכזית שעומדת בבסיסו, וממה מורכב ה-DNA שלו. וכמו בלשים טובים, ניאלץ תחילה לבדוק את זירת הפשע, לסמן את החשודים ואולי בסוף לפצח את התעלומה.

זירת הפשע או הסרט הוא כמו ניסוי מחשבתי פילוסופי-אנתרופולוגי שבבסיסו חברה המקדשת אאו-גנטיקה (יוג'ניקס): חברה שמגדירה מעמדות ומפלה בני-אדם על בסיס ה-DNA שלהם. אבל מה הוא מנסה להגיד? כל אחד מאיתנו חשד בתמה אחרת. החשודה המיידית היא כמובן נבואת זעם כלפי השימוש בהשבחה גנטית והשלכותיה ההרסניות. חשוד אחר, מגונדר יותר, הוא הצגת חברה היררכית כמחאה כנגד האובססיה של החברה האמריקאית עם הצלחה. ולבסוף, החשוד הנוצץ: אולי הסרט סובב סביב דמות שחותרת תחת החברה שלה, כדי להראות שכוח רצון הוא מה שהופך בן אדם לאנושי.

קצה החוט הראשון שלנו הוא ליהוק הסופר והמסאי גור וידאל, חבר הקהילה הגאה שעסק באופן גלוי בהומוסקסואליות בספריו, וגרם לסערה עד כדי כך ש"הניו יורק טיימס" סירב לכתוב ביקורות על ספריו המאוחרים. המשכנו לחקור גם את הלוקיישנים בסרט, וגילינו שסוכנות החלל צולמה בבניין שתוכנן על ידי האדריכל פרנק לויד רייט, עליו מספרים שאיין ראנד כתבה את ספרה "כמעיין המתגבר" (למרות שהיא עצמה מכחישה זאת), המתאר אנשים יוצאי-דופן שהחברה צריכה להתיישר לפיהם. כל הרמזים מובילים ליוצרים שהעבודה שלהם נחקקה בדפי ההיסטוריה ונשארה אחרי מותם, אבל מה זה אומר?

אחרי סריקת הממצאים רובנו הסכמנו: התמה המרכזית בסרט היא השאלה הפשוטה, "האם רוח האדם יכולה לנצח את הגנטיקה שלו?". רוצים לשמוע איך אנחנו מפרקים את התמה הזאת? מוזמנים להאזין לפודקאסט! ואם אתם חושבים שטעינו אתם לגמרי מוזמנים לספר לנו. כך או כך יצאנו מהסרט מאמינים ברוח האדם, ואנחנו מציעים גם לכם להאמין ברוחכם בתקופה המבלבלת הזאת, ואולי אפילו להתגבר על הדפוסים שטבועים לכם עמוק ב-DNA.

"אוכלי סרטים", פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.

להאזנה לפרק לחצו כאן: