נגיד את זה כבר על ההתחלה: "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה", הסרט שפותח את השלב החמישי של היקום הקולנועי של מארוול, הוא הגרוע ביותר ביקום הזה עד כה. אין בו הומור, ואין בו מתח, או היגיון, הסיפור חסר עניין, הדיאלוגים אוי לאוזניים, והוויזואליה צורמת לעיניים. הביקורים הקצרים ב"ממלכת הקוונטים" בשני סרטי הנמלה הקודמים ממש לא עשו חשק לחזור לשם, אבל במארוול חשבו אחרת, והסרט הנוכחי מתרחש כמעט כולו בממלכה המיקרוסקופית. בניגוד לעולמות האלטרנטיביים המרהיבים שבראו "אווטאר: דרכם של המים", ואפילו "עולם מוזר" הכושל של דיסני, היקום שמוצג בפנינו ב"אנטמן והצרעה: קוונטומניה" אפלולי וכעור למדי, ומגוון היצורים שחיים בו נטול חוקיות מכל סוג שהוא. יש בו מישהו שנראה כמו ברוקולי, יצור עם גוף של אדם וראש מנורה, רכיכה דמויית ג'לי, וגם כאלה שנראים כמו בני אנוש אבל הם לא – בגילומם של ביל מאריי וקייטי אובריאן, שלא מותירים רושם.

גם העלילה נטולת כל חוקיות או הגיון, ושום דבר לא מתחבר לכלום. גם לא המשפחה המלאכותית במרכז הסרט – נראה שבהוליווד כבר לא מקבלים אישור לעשות סרט עם תקציב גדול אם הוא לא מקדם את ערך המשפחתיות. אי אז ב-2015 סקוט לאנג, הפורץ שהשתחרר מהכלא והפך לגיבור-על בזכות חליפה שמאפשרת לו להתכווץ ולגדול, היה דמות חביבה, הרבה בשל הופעתו החיננית של פול ראד. הוא עדיין כזה בדקות הראשונות של הסרט, כשהוא מתבשם מתהילתו כמי שהשתתף בהצלת העולם ב"הנוקמים: סוף המשחק" וכתב על זה אוטוביוגרפיה.

אבל אז הוא חוזר הביתה ומגלה שבתו הגאונה קאסי (קתרין ניוטון) הרכיבה מין טלסקופ דיגיטלי שמתקשר עם ממלכת הקוונטום. האנק פים (מייקל דגלס), הממציא שמשמש לקאסי מעין סבא חלופי, מאוד גאה בהישג שלה. אבל אשתו ג'אנט (מישל פייפר), שהיתה לכודה שלושים שנה בממלכה האפלה, נבהלת ואומרת לה לכבות מיד את המכשיר. מאוחר מדי. הטלסקופ נדלק מעצמו, ושואב את כל החמישה אל תוך הממלכה. החמישית היא הופ (אוונג'לין לילי), בתם של האנק וג'אנט, הלא היא "הצרעה" שמתנשקת עם סקוט פעם אחת בכל סרט, כדי שאפשר יהיה לעשות וי גם על זה.

החמישה נוחתים בשלום ומגלים שג'אנט לא סיפרה להם הכל על השנים שהיתה שם. מתברר שהמקום נשלט על ידי קאנג הכובש (ג'ונתן מייג'ורס), נוסע בזמן שהגיע לכאן מהעונה הראשונה של "לוקי", ושמטרתו בחיים היא, חכו לזה… להשמיד את כל היקומים כולם. קאנג ניחן בכוחות אדירים שלא לגמרי ברור מה הם ופולט כמה משפטים פילוסופיים על מה מניע אותו – באותה המידה, הוא יכול היה להגיד "בולשיט, בולשיט, בולשיט". הוא מיועד להופיע גם בסרטים הבאים ב"סאגת המולטיוורס" (ככה קוראים לשלבים ארבע עד שש), ואם ימשיך בקצב הזה, תוך סרט שניים הוא גם ישמיד את היקום של מארוול.

בכל אופן, היצורים שהזכרתי למעלה מרדו בקאנג, ועכשיו הם מסתתרים ממנו, כמו בסרטי "מלחמת הכוכבים" וכו', והמשפחה שלנו מצטרפת למורדים בתקווה לעצור אותו ולמצוא דרך לחזור הביתה. בשלב מסוים מופיעות נמלים לוחמניות, שאם הבנתי נכון הן הגיעו מהעולם שלנו, ולא הבנתי איך. כי אם זה כל כך פשוט להגיע מפה לשם, למה זה כל כך מסובך? ואחר כך פייפר אומרת פתאום שנפתחה אופציה לחזור הביתה, אבל חייבים למהר כי יש רק כמה דקות, ולא הבנתי למה כי התסריט לא נתן שום סיבה לדחיפות הזאת. בכלל היחס של הסרט לזמן לא ברור, כי מצד אחד קאנג אומר, וחוזר, ואומר – שאין לו שום משמעות. אבל מצד שני… לא משנה. כאמור, החוקיות של העולם שנבנה בסרט משתנה תדירות בהתאם לצרכי הסצנה.

האלסטיות הזאת מקשה על השחקנים להבין מה הם עושים, והופעתו של פול ראד סתמית מתמיד. מבין הגיבורים רק דאגלס מצליח להכניס טיפ טיפה הומור. גם לוויליאם ג'קסון הארפר ("המקום הטוב") יש כמה שניות טובות בתפקיד הטלפת. אבל קורי סטול, שחוזר כיצור דמוי המפטי דמפטי, נראה בעיקר סובל. יש, כמובן, גם אקשן – שום דבר לכתוב עליו הביתה, כמו שאומרים באמריקאית. כרגע נראה שהפנייה של מארוול לכיוון המולטיוורס מיצתה את עצמה, ושההאפלה של הצבעוניות שהיתה מזוהה עם שלושת השלבים הראשונים אינה מיטיבה עם המותג. אוטוטו יגיע למסכים "שהאזאם: זעם האלים" של DC קומיקס, שלפי הטריילר נראה כמו סרט מארוולי מהסוג הישן. אם אמנם היוצרות התהפכו, אין עוד הגיון בעולם. דרך אגב, אפילו לא התייחסתי לבימוי הקלוש של פייטון ריד, כי אין למה להתייחס.

כוכב 1
Ant-Man and the Wasp: Quantumania בימוי: פיטון ריד. עם פול ראד, אוונג'לין לילי, מישל פייפר, מייקל דגלס, ג'ונתן מייג'ור, ביל מאריי. ארה"ב 2023, 124 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• מארוול
• MCU
• אנטמן
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 934 // הסדרות שלנו

• Facebook
• Twitter
• Email

[tmwdfpad]

שולפות ציפורניים

אם לומר את האמת, המדור הוא בכלל טיפוס של כלבים, ואם ממש מצמידים אותו לקיר כי חייבים – אז בגזרת החתולים אין ספק בכלל שגארפילד לוקח את הלו קיטי, ובגדול. ובכל זאת, מה לנו כי ניילל. מותג הלקים האיכותי OPI השיק השבוע ברשת אפריל את קולקציית הקפסולה שלו ושל החתלתולה, והיא כוללת כמה גוני ורוד מנצנצים שעושים חשק לשלוף ציפורניים. מיאו.

הלו קיטי X OPI,י65 ש"ח, ברשת אפריל ובמכוני הטיפוח המקצועיים

מי גיבור של אמא?

את ההשראה העונתית שלה מצאה המעצבת גילי אזולאי מהמותג ג'ולייט אצל בנה בן ה־4, או ליתר דיוק, בקרב הגיבורים שלו. אזולאי חקרה את עולם גיבורי העל וחילצה ממנו פריטי לבוש שעושים חשק לעטות גלימה: שמלת כותנה מנוילנת ורחבה במרקם שעווה שנולדה בזכות האלמנה השחורה; מכנסי ניילון ספורטיביים עם כיווצים מתוחכמים בהשראת אנטמן ואוברול דמוי עור ומלא אדג' במחווה לאיירון מן, שיתאימו גם למי שכוח העל שלה הוא גיהוץ כרטיסי אשראי ללא מגהץ.

ג'ולייט, 490־1,600 ש"ח, סגולה 9

תנו לצלחת צ'אנס

כשירדן קרקו שבה מלימודי מינהל עסקים בפריז היא הציעה לאמה מרי, אמנית רישום, לתרגם את יצירותיה לדברים שאפשר לקשט עמם את הסלון מצד אחד ולמלא בפירורים מנגד. כך נולד מותג העיצוב החדש Meri Ve Sarte, שמבקש לשלב בין אמנות דקורטיבית לעיצוב שימושי. גולת הכותרת של הקולקציה: צלחות פורצלן גרמני מעוטרות בשבבי זהב טהור עם קלסתרו של ג'ון לנון, בסימן 35 שנים למותו.

MERI VE SARTE,י304 ש"ח לצלחת בודדת, 2,464 ש"ח לסט של 9 צלחות,להשיג באתר

כמו אחת הצרפתיות שלך

גם אם העולם ייחרב, גם אם ניקלע לעוד מלחמה מיותרת, מה שבטוח זה שאם שנת 2016 תתפוס אותנו במערומינו – לפחות יהיה שם סט לנז'רי מסחרר של פטי פואה. שירלי לסרי ופז לוי הניצבות מאחורי המותג הצעיר שמדבר בעברית עם מבטא כבד בצרפתית (וממנה גם נגזר שמו, שמשמעותו "אפונה קטנה"), מציגות קולקציה חדשה ונחשקת לא פחות מקולקציית הבכורה שלהן. אוסף הפריטים הנוכחי, שבו 19 דגמים, ממשיך להלך על הקו הדק והמדויק שבין הלבשה תחתונה לעליונה, וכולל חזיות סאטן או קטיפה זרועת ניטים, בגדי גוף חלומיים ושמלות משי וטול בגזרה רחוקה מהגוף.

פטי פואה, 385־1,650 ש"ח, בבוטיק 5, נומרו 13, שרון ברונשרובאתר

בטבעת זו

רגע לפני שהם נפלטים אל הג'ונגל של זירת האופנה המקומית, הסטודנטים מהחוג לצורפות ואופנה בבצלאל זוכים להזדמנות חד פעמית לחשיפה במסגרת תערוכה קטנה ומטריפה. מותג התכשיטים פדני פרש את חסותו על דור העתיד של התכשיטנים המקומיים, והתוצאה היא קולקציה בהשראת טקס הנישואין בתרבויות השונות, אך כמובן עם הטוויסט הבצלאלי המתבקש. ווי דו!

פדני X בצלאל, עד 4.1 בהאנגר 19, נמל תל אביב; 6.1־24.1 בקניון רמת אביב

• ג'ולייט
• פטי פואה
• אנטמן
• OPI
• בצלאל
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

"בחזרה למחר"

בראד בירד ("רטטוי") כתב וביים (במימון דיסני) הרפתקת מדע בדיוני מסקרנת על בת עשרה וממציא גאון (ג'ורג' קלוני) שיוצאים לחקור את סודותיו של מקום מרהיב הקיים רק בזיכרונם (22.5).

"פיץ' פרפקט 2"

די נדיר שסרטי בנות הופכים לסדרות קולנועיות. אנה קנדריק, רבל ווילסון ושאר הבנות יוצאות לתחרות בינלאומית של מקהלות א־קפלה. בהצלחה להן ולאליזבת בנקס המתנסה בבימוי סרטה הארוך הראשון (4.6).

"כשנהיה צעירים"

בני זוג בגיל העמידה (בן סטילר ונעמי ווטס) מתחילים לבלות עם זוג צעיר (אדם דרייבר ואמנדה סייפריד) בקומדיה ניו יורקית מפוכחת של נואה באומבך ("פרנסס הא"), שיודע להפיק פנינים מדיוקנאות של אנשים תקועים (4.6).

"הפמליה"

ארבע שנים אחרי שנפרדו מהמסך הביתי, כוכבי הסדרה החצופה על משוגותיו של כוכב הוליוודי מגיעים לקולנוע. וינס מביים את סרטו הראשון ומשגע את המפיק ארי (ג'רמי פיבן). יוצר הסדרה דאג אלין כתב וביים (11.6).

"הקול בראש"

החדש של פיקסאר (האולפן שלא יודע לייצר סרטים לא טובים) מכניס אותנו לתוך מוחה של ילדה קטנה, שבו רגשותיה המנוגדים מנוהלים ונשלטים (לא תמיד) על ידי יצורים קטנים וצבעוניים (18.6).

"הרחק מההמון המתהולל"

תומס וינטרברג השלים את ההתנתקות מ"דוגמה 95" (שהגה לפני 20 שנה) וביים עיבוד קלאסי ומרהיב עין לרומן הוויקטוריאני מאת תומס הארדי על בת כפר (קרי מליגן) ושלושת מחזריה (9.7).

"אנטמן"

עוד גיבור על של מרוול מגיע למסך, הפעם בגודל נמלה. החלפתו של אדגר רייט בפייטון ריד בכיסא הבמאי אינה מבשרת טובות, אבל תמיד נחמד לפגוש את פול רד – כאן בתוספת שרירים חדשים ובתפקיד הנוכל שהופך לגיבור (16.7).

"Trainwreck"

אחרי צמד סרטים פחות מצליחים, ג'ד אפטאו שב וכבש את המבקרים עם קומדיה רומנטית על אשת קריירה (הסטנדאפיסטית איימי שומר) בעלת ניסיון מר בדייטים, שפוגשת לראשונה בחור טוב בגילומו (ביל היידר; 23.7).

"שון כבשון: הסרט"

ידידם הצמרירי של וואלס וגרומיט זוכה לסרט משלו שבו הוא והעדר מסתבכים בעיר הגדולה. המבקרים בארצות דוברות אנגלית קיבלו את הסרט בתרועות רמות (23.7).

"Ricki and the Flash"

מריל סטריפ בקומדיה על רוקיסטית מזדקנת ששבה הביתה בתקווה להשלים עם המשפחה שהשאירה מאחור. דיאבלו קודי כתבה וג'ונתן דמי ביים. צפו למועמדויות לאוסקר לסטריפ ולבתה בחיים ובסרט מיימי גאמר. (לא ידוע).

• פיקסאר
• אנטמן
• הקול בראש
• כשנהיה צעירים
• הנה זה בא: המדריך המלא לקיץ 2015
• הפמליה
• מיוחדים
• מארוול