• Facebook
• Twitter
• Email

גבעת היל

בצפון הישן, בסוף רחוב יהושע בן נון וסמוך לשפך הירקון, תתקלו ברחבה קטנה שהיא עולם ומלואו. מערת קבורה עתיקת יומין מתקופת מלכי יהודה, בריכה ומפל מים (מלאכותי, אבל נראה טבעי לחלוטין), צמחייה פראית ופינות חמד הופכים את המקום לאי אורבני אולטימטיבי.

האי בפארק הירקון

כדי להגיע לאי נדרשים קצת חוש כיוון וקצת יכולת ללכת לאיבוד. קחו לכם זמן שוטטות בפארק כשפניכם אל עבר גן הקקטוסים והגן הגזום בואכה אמפי וואהל. משם לכו לצד האגם לכיוון רמת גן עד שמשמאלכם יתגלה שביל שמוביל לאי. אמנם השער נעול, אבל אם מטפסים עליו תשאלו את עצמכם למה אתם לא עושים את זה לעתים קרובות יותר.

המזח של חוף התופים

החוף הסמוך לדולפינריום מפוצץ גם כיום בימי שישי, אז מתאספים אליו כל האנשים שטרם גזזו את הראסטות לקבלת שבת אלטרנטיבית בחברת דרבוקה. אפשר להמשיך להלך על המזח, ומדרום לשובר הגלים למצוא אזור שכבר לא שוחים בו, להישען על סלע ולקבל את השקיעה כשרק הדי התופים נשמעים ברקע.

גינת רות

אחד הדברים היפים ברחובות רועשים כמו דיזנגוף הוא שאפשר למצוא לצדו רחובות קטנים, ירוקים ומבודדים כמו רחוב רות ורחוב יעל. במרכז שבין הרחובות נמצאת גינה קטנה. הכבישים הצרים מבטיחים תנועה אטית של כלי הרכב שמסביב, הנדנדות מעסיקות את הזאטוטים, העצים הירוקים מעניקים צל ואוויר ובית הקפה הקטן מוסיף עונג אלגנטי לכל העסק. לא להורים בלבד.

פארק מודעי

בין נווה שרת וצהלה משתרע פארק שהוא יער של ממש: עצי אורן גבוהים, ספסלים, משטח החלקה, שולחנות פיקניק ומעט מאוד אנשים באמצע השבוע. נכנסים לצהלה דרך רחוב צה"ל, נוסעים שני ק"מ ופונים שמאלה ברחוב יונתן. אם בא לכם להרגיש שוויצרים או לפחות מקוריים ולו לרגע, זה המקום.

• אפשרות של אי
• מיוחדים

• Facebook
• Twitter
• Email

יש כמה וכמה איים ברחבי העולם העונים לשם המבטיח Rabbit island, אבל האי היפני אוקונושימה הוא היחיד שאשכרה מקיים. האי, המכונה אוסאגישימה (אוסאגי = ארנב, שימה = אי), מאוכלס בהמוני ארנבים ידידותיים ומבויתים שישמחו להתיישב על הברכיים שלכם או סתם לתת לכם ללטף אותם, בעיקר אם תביאו משהו לאכול.

לכאורה מדובר באתר תיירות חביב ופסטורלי: יש בו מלון, מוזיאון טבע, מגרש גולף, אזור קמפינג קטן ומאות ארנבים שמסתובבים חופשי כמו חתולי רחוב בתל אביב. עם זאת העובדה שאחת האטרקציות הלא פרוותיות העיקריות בו היא מוזיאון הגז הרעיל מבהירה שעד לפני כמה עשרות שנים היה מדובר במקום אפל מאוד. ב־1929 הוקם באי מפעל לייצור נשק כימי שהיה כה סודי שאפילו עובדיו לא ידעו מה הם בעצם מייצרים. האי נבחר למשימה בשל המרחק שלו מערים גדולות, מה ששמר עליו מעיניים חטטניות וגם מנע אסון פוטנציאלי במקרה של תאונה או של הפצצה. יותר משישה קילוטונים של גז חרדל וגזים אחרים יוצרו שם ב־16 שנות פעילותו, ובסוף מלחמת העולם השנייה הוא נסגר ונעזב. רבים מעובדיו סבלו מבעיות בריאות כתוצאה מהחשיפה לרעל כל חייהם, וגם האי עצמו הוכה בזיהום. המבנים ששימשו אותו נותרו ריקים, נטושים ומפחידים.

לא לגמרי ברור איך ומתי הגיעו הארנבים. ההשערה הנפוצה היא שמדובר בצאצאיהם של ארנבי מעבדה ששימשו את המפעל, אך מי שהיה מנהלו טוען שהארנבים ההם מתו בניסויים. סיפור אחר, סימפטי יותר, מספר על קבוצת תלמידים בטיול בית ספר ששחררו באי שמונה ארנבים בתחילת שנות ה־70 שמאז פרו ורבו ומילאו את הארץ. כמות התיירים באי הולכת וגדלה בהתמדה בזכות תמונות וסרטוני יוטיוב המתעדים את הארנבים הידידותיים מתקרבים,או אולי בעצם מתנפליםעל המבקרים האנושיים. המבקרים, מצדם, מוזמנים ללטף ולהאכיל. כדי לא לפגוע באוכלוסיית הארנבים, הכניסה לאי עם חתולים וכלבים אסורה.

• מיוחדים
• אפשרות של אי

• Facebook
• Twitter
• Email

1.הצטיידו באוזניות כמה שיותר אטומות והלחימו אותם לאוזניים. אתם לא באמת חייבים לשמוע בהן משהו, העיקר שאנשים ברחוב יבינו שאין טעם לפנות אליכם בשאלות, טענות, בקשות וכו'. כדי להימנע מקשר עין יש להצטייד במשקפיים בעלי עדשות כהות.

2.המשפט "לא טוב היות האדם לבדו" לא עבר את מבחן הזמן, או ליתר דיוק את מבחן הנטפליקס. דאגו להתקין לכם נטפליקס על הלפטופ (זה לא כל כך מסובך כפי שנדמה לכם) וצרו לעצמכן שעות רבות של הנאה בזפזופ בין אלפי סרטים ותוכניות טלוויזיה מבלי לבחור כלום.

3.אם אתם מהזן המיזנטרופי ששונא את המין האנושי אבל עדיין צריך אותו מסביב כדי לבוז לו (במיוחד את הז'אנר הנחות העונה לכינוי "ברנז'ה"), כמעט בכל בית קפה יש נקודה שתאפשר לכם להיות מוקפים בבני אדם אבל עדיין להתחבא מהם: השולחן מצד שמאל לשירותים בבאצ'ו, השולחן הפינתי בנחמה וחצי 2 (שמיועד בעיקר למיזנטרופים שעדיין רוצים להתחכך אבל מרחוק) ו/או הספות בבלוק. אם גם זה כבד עליכם אתם יכולים ללכת לכל בית קפה תל אביבי עם תעודת כשרות ולהתחבא שם.

4.רשתות חברתיות הן כלי חשוב לקידום עצמי ולעדכונים סתמיים אולם הן מהוות מקדם מיזנטרופיה משמעותי מאוד. קרי, השנאה שלכם למין האנושי רק תלך ותתעצם ככל שתבלו שם יותר זמן. הפתרון? אצבע קלה על ההייד, בלי רחמים. נוסף לכך, שנו את ההגדרות שלכם ככה שאף אחד לא יוכל לתייג או להדביק לכם שטויות על הוול.

5.לכל תפיסת עולם יש את הפילוסופים שלה. אם אתם גם ככה לא יוצאים מהבית, דאגו לתת זה הצדקה פסאודו אינטלקטואלית. אלוהים יודע שיש לכם מספיק זמן פנוי לעשות את זה. אנחנו ממליצים על "בדלתיים סגורות" של סארטר, "פיידון" של אפלטון או כל דבר מהחומרים המוקדמים של שופנהאואר.

6.הקפידו לאזן את החפירות הפילוסופיות ביצירות פרו מיזנטרופיות מהתרבות הפופולרית: סדרות הטלוויזיה "האוס", "בלש אמיתי", הסרט” רסיסי חיים", הספרים של מישל וולבק ו"סוף הדרך" של ג'ון בארת.

7.כמיזנטרופים תל אביביים עליכם להכיר כמה מוקדים שאסור לכם להתקרב אליהם: רחוב קינג ג'ורג' ומדרחוב נחלת בנימין בשישי בצהריים, שד' רוטשילד בשישי בלילה, עזריאלי, מתחם התחנה, מתחם שרונה, נמל תל אביב (תמיד) ויריד האוכל בדיזנגוף סנטר (גם אם לא מיזנטרופים).

8.אם אתם מרבים לאכול בחוץ, לבד, דאגו תמיד שיהיה איתכם עיתון שתוכלו לעלעל בו תוך כדי הארוחה ובכך למנוע הטרדות מהסביבה החיצונית. שימו לב: הדבר לא חל על קריאת ספרים, אלו דווקא מהווים מוקד משיכה לזרים משועממים שמחפשים להטריד שונאי אדם תמימים. הזמנתם משלוח הביתה? עשו זאת רק דרך אתרי משלוחים וכתבו בהערות לשליח: "בבקשה להניח את ההזמנה ליד הדלת. הכסף מתחת לשטיח".

9.מצאו לכם את השבילים הצדדיים שיובילו אתכם למטרה שבשבילה יצאתם מהבית עם מינימום הטרדות. לדוגמה, בשדרות פופולריות כמו בן ציון ורוטשילד הקפידו ללכת בצדי המדרכה ולא בשדרות עצמן. חשוב: לעולם אל תרימו את העיניים מהרצפה! נקודת המגוז של חייכם היא הבלטה השלישית במרחקה מכם.

10.האויבת הגדולה של המיזנטרופ היא הביורוקרטיה, אותה חיה גרוטסקית שמכריחה אותך לצאת מהבית ומפגישה אותך עם פניה המכוערים של המערכת. למזלנו, השנה היא 2014 ויותר ויותר גופים עוברים לפעילות דיגיטלית. עשו תחקיר עומק וגלו בשביל מה אתם צריכים לחצות את מפתן הדלת ומה ניתן לסגור בכמה הקלקות בלבד.

• מיוחדים
• אפשרות של אי

• Facebook
• Twitter
• Email

ברור שהמטוס שלהם נחת נחיתת חירום על אי בודד. הכל בגלל שהם העמיסו עליו אובר ווייט עצום כמו שרק אנשי אוכל יכולים. ככה זה כשיוצאים לטייל בעולם עם פויקה. תומר צוק החוואי ואסף שנער החקלאי והשף מהמסעדה והמעדנייה חוות צוק שברמת אביב הפיקו על האי ארוחת שטח מרהיבה. זה קרה מיד אחרי שהשניים סיימו ללקט לשון הפר, סרפד, עכוב ואספרגוס בר וחיסלו את כל גרגרי היער ופטל הבר שצומחים ליד מקורות המים. או אז הם החלו לדוג דגים ולצלות אותם על האש, ולצוד ברווזי בר כדי לאפות אותם כשהם קבורים בתוך גחלים באדמה. זה נגמר בפונדו שוקולד שחולץ כאוצר מטבעות מאונייה איטלקית טרופה.

מופרך? לא כשהמציאות עולה על כל הזיה. אתם הייתם מסתפקים בלאכול אחד לשני את הראש עם דיבורים על כמה שאתם רעבים. קבלו הפקת מתכונים לא שטחית בכלל, שאפשר ליישם על אי בודד או סתם על החוף ביום של חול.

פויקה בשר במדורה

מה שמתבשל באיטיות בסיר הזה הוא בעצם גרסה אישית למקלובה – אורז בתערובת תבלינים ערבית ארומטית. גרגירי חיטת הפריקי הומרו בפולי מאש שחורים שנקנו אצל חבשוש בשוק לוינסקי. כניצולים על אי בודד תוכלו להכניס לפויקה כל מה שתלקטו בטבע ושאינו רעיל. אם אתם לא מטיילים בעולם עם סירי ברזל יצוק כבדים, תוכלו להשתמש בכל כלי קיבול מתכתי שמעביר חום היטב ואינו נשרף (למשל חבית ברזל שנסחפה אל החוף).

מרכיבים לארבע מנות:

• 4 פרוסות עבות של אוסובוקו בקר על העצם
• בצל אחד חתוך לרבעים
• שומר אחד חתוך לרבעים
• 3 ראשי שום ירוק
• חבילת תפוחי אדמה קטנים ושלמים
• חבילת פטריות שמפיניון שלמות
• חבילת פטריות פורטובלו קטנות
• שקית פטריות פורצ'יני מיובשות
• רבע צרור תימין טרי
• 6 עלי דפנה טריים
• חצי בקבוק יין לבן
• חצי כוס שמן
• מלח ופלפל
• פלפל אנגלי
• תערובת עלי מנגולד, עלי קייל וכרוב שחור
• מים

אופן ההכנה:

1. מדליקים מדורה ומניחים את הפויקה על גחלים לוחשות עד שהוא מתחמם. יוצקים שמן לסיר ומוסיפים את הבצל, השומר והשום. מטגנים עד הזהבה, מוסיפים את תפוחי האדמה ומערבבים.
2. זורים על האוסובוקו שכבה דקה של מלח ופלפל ומוסיפים לסיר. צורבים קלות כל פרוסה משני צדיה.
3. מוסיפים לסיר את הפטריות הטריות, חצי בקבוק יין לבן ומים עד לכיסוי התבשיל. מביאים לרתיחה ומוסיפים את עלי הדפנה, פלפל ומלח לפי הטעם, פטריות מיובשות ותימין. מכסים את הסיר במכסה ומבשלים שעתיים. מערבבים מדי פעם.
4. לקראת סיום הבישול חותכים גס את תערובת עלי המנגולד, הקייל והכרוב השחור, מוסיפים לסיר ומבשלים 20 דקות נוספות. בסיום הבישול מוודאים בזהירות בעזרת סכין שפרוסות הבשר רכות.

ברווז קבור בגחלים

מדפונה היא שיטת צלייה שנפוצה עד היום בקרב הבדואים ובדרך כלל משמשת לצלייה ממושכת של כבש, עז או עוף. שנער וצוק עפים כאן על ברווז, אבל אפשר בהחלט להסתפק בעוף מהסופר.

מרכיבים לארבע מנות:

• ברווז שלם (מזמינים מראש אצל הקצב)
• 7 תפוזים
• 2 שומרים בינוניים חתוכים לרבעים
• שמן זית
• כף סוכר
• חופן זרעי ינסון (אפשר להמיר באניס)
• נייר כסף

אופן ההכנה:

1. מבעוד מועד: חוצים שני תפוזים עם הקליפה ויחד עם השומר מכניסים לבטן הברווז. מצפים את הברווז בשמן זית, סוכר, מלח, פלפל וזרעי ינסון. לוקחים שני תפוזים נוספים, פורסים לפרוסות דקות ומניחים על הברווז. מעבירים את הברווז לקערה, סוחטים מעליו מיץ משלושה תפוזים נוספים ומשרים במקרר ללילה.

2. חופרים באדמה בור בעומק 30־50, מניחים בעומקו גחלים ומדליקים אותן.

3. עוטפים את הברווז עם הנוזלים בנייר כסף עד לאטימה מוחלטת ומניחים על הגחלים. מעל הברווז העטוף מניחים שכבה נוספת של גחלים חמות. מכסים באדמה ומחכים שעה ורבע. מוציאים בזהירות, מסירים את נייר הכסף, פורסים ואוכלים בתאבון.

דג על הגריל במרינדת גפנים

דגי ים על הגריל מייצרים מקסימום טעם במינימום חומרי גלם והתעסקות. כדאי שתמצאו חפץ חד לנקות את תוכן הדגים לפני שאתם צולים.

מרכיבים למנה־שתיים (תלוי בגודל הדג):

• דג ים שלם (מוסר ים, לוקוס, בורי, דניס)

למרינדה:

• צרור פטרוזיליה
• לימון חתוך לחתיכות קטנות
• בצל בינוני חתוך לחתיכות קטנות
• 15 עלי גפן
• שן שום
• 3 כפות שמן זית
• מעט מים
• מלח

אופן ההכנה:

1. מכינים מראש את המרינדה: טוחנים במעבד מזון את כל המרכיבים עד לקבלת תערובת אחידה, טועמים ומתקנים תיבול לפי הטעם.
2. מחממים גריל. חותכים את הדג לאורכו, ממלאים ומצפים אותו במרינדת עלי הגפן משני צדיו.
3. מניחים על הגריל וצולים למשך רבע שעה. לא לשכוח להפוך את הדג מדי פעם. הדג מוכן כאשר חלקו הפנימי משנה את צבעו מאפרפר ללבן.

פויקה טבעוני

אם אפילו על האי, כשגארי יורופסקי לא רואה, אתם מתעקשים להמשיך לדבוק בטבעונות, כנראה שזה הייעוד האמיתי שלכם.

מרכיבים לארבע מנות:

• בצל, גזר, חציל וכרובית חתוכים גס
• 6 תפוחי אדמה קלופים פרוסים
• 6 קישואים חתוכים לפרוסות עבות
• חצי כוס שמן
• 750 גרם שעועית מאש
• כפית כמון
• כפית בהרט
• מעט קינמון
• מלח ופלפל
• חבילת צנוברים לקישוט

אופן ההכנה:

1. מניחים את הפויקה על גחלים, מוזגים חצי כוס שמן ומכניסים פנימה את כל הירקות: בצל, גזר, חציל, כרובית, תפוחי אדמה וקישואים עד שהם מתרככים מעט. מתבלים בכמון, בהרט וקינמון וממשיכים לטגן קלות 2־3 דקות. מוסיפים את המאש ובוזקים מלח ופלפל. שופכים מים לתוך הסיר עד לכיסוי כמעט מלא של התבשיל, ומביאים לרתיחה. טועמים את הנוזל ומתקנים תיבול. מכסים ומבשלים 40־60 בחום בינוני. מקשטים בצנוברים ומגישים.

סלט ירוק־ירוק

אם לא יפתיעו אותנו גשמי אביב פרועים אפשר להכריז בימים אלה על סוף עונת הליקוט, שכן תתקשו להשיג עלי גרגיר הנחלים או חוביזות בשדה מצהיב. השאלה היא כמובן באיזה חלק של העולם האי הבודד שלכם ממוקם. אם יש ירקנים בסביבה, תמיד תוכלו להשלים את חומרי הגלם בעזרת חסות, ארוגולה ושלל עלים.

מרכיבים לארבע מנות:

• צרור עלי תרד תאילנדי מופרדים מהגבעולים
• צרור עלי קייל
• חסה צעירה קרועה ביד
• 200 גרם תרמילי אפונת גינה
• 100 גרם תרמילי אפונת שלג
• צרור עלי רוקט
• צרור עלי ארוגולה
• 4 כפות שמן זית
• מיץ מלימון שלם
• מלח פלפל
• 80 גרם גבינת עזים כחולה חצי קשה או גבינה צ'רקסית

אופן ההכנה:

1. שוטפים את כל הירקות והעלים ומייבשים היטב. מחלצים את האפונה מהתרמילים ומעבירים הכל לקערת סלט. מוסיפים שמן זית, לימון, מלח ופלפל ומפזרים מעל חתיכות גבינה.

2. 

פונדו שוקולד וקוקוס

אוצר מטבעות השוקולד טובל בחלב קוקוס שנפל הרגע מהעץ. מזל שלקחנו את הפנייה הלא נכונה בבורה בורה.

מרכיבים לשתי מנות:

• חצי קילו שוקולד מריר משובח חתוך לקוביות
• פחית קרם קוקוס
• קמצוץ פלפל שאטה
• שתי כפות ג'ין
• פירות העונה: תותים, בננות, אפרסמונים ותפוחים חתוכים לחתיכות גדולות
• שיפודי עץ

אופן ההכנה:

1. אל סיר פויקה קטן על גחלים, או כל סיר קטן אחר על הגריל, יוצקים את קרם הקוקוס ומחממים עד סף רתיחה.
2. בקערה שמתאימה לבישול בחום שוברים את קוביות השוקולד ושופכים מעליהן את קרם הקוקוס החם. מערבבים עד שהשוקולד נמס ומתמזג עם קרם הקוקוס. מוסיפים לתערובת פלפל שאטה וג'ין ומערבבים.
3. מומלץ למלא את סיר הפויקה במים, להניח שוב מעל הגחלים ובתוכו או מעליו להניח את קערת השוקולד כדי לשמור על הפונדו חם. משפדים את הפירות וצולים מעט על הגחלים. טובלים אותם בפונדו ואוכלים.

למסעדת חוות צוק

• מיוחדים
• אפשרות של אי

• Facebook
• Twitter
• Email

יוסף סוויד, שחקן

האלבום "Wish you were here"שלפינקפלויד

"צריך להסביר למה? טוב. מאז גיל 15 זה האלבום שאני עף ממנו בכל מצב רוח, עושה איתו מדיטציות או דמיון מודרך, אבל אף פעם לא סתם שם ברקע. אפשר להגיד שהתחתנתי איתו".

הסדרה "Family guy"

"בשביל שיהיה מצחיק. לא הייתה ולא תהיה לדעתי סדרה מצחיקה, מפגרת ומשוגעת יותר ממנה (מלבד 'הקרקס המעופף' של מונטי פייטון). היא בדיוק בחיבור טוב בין הילד הפשוט שבי ובין האיש הבוגר שלא מבין שחוכמה זה סתם עניין חברתי".

"אוטוביוגרפיהאוסיפורניסוייעםהאמת": מהטמהגנדי

"משתי סיבות: ידע בסיסי באמנות הלחימה למקרה הצורך ואיך להסתפק במועט אם לא יהיה הרבה אוכל על האי".

ועוד משהו:"אפשר טחינה? אין על טחינה. אם לא טחינה, אז מערכת סאונד בת זונה כדי להרים את כל האי על הרגליים פעם בשבוע לפחות (וגם הרי צריך איכשהו לשמוע את פינק פלויד, לא?).

ניר צוק, שף ובעל המסעדות קורדליה וביסטרו נועה

"שנה בפרובאנס" מאת פיטר מייל

"מייל מספר על החוויה שלו ושל אשתו, שהלכו בעקבות החלום ועברו לגור שנה בלב כרמים צרפתיים. בספר תיאורים קולינריים מגרים והוא מתחבר בדיוק לחלום שלי – לגור בפרובאנס בטירה מעוצבת מוקף אוכל, נופים ואהבה".

כל השירים של חוה אלברשטיין

"היא הזמרת האולטימטיבית בעיניי. אני לחלוטין מאוהב בקולה, בעומק שהיא מביאה איתה, בכבוד לשפה העברית. לו הייתי יכול, הייתי משמיע את שיריה יום ולילה במסעדות שלי, אבל המלצרים לא מרשים לי".

ספריה של המשוררת ויסלבה שימבורסקה

"קשה לי להתביית על ספר ספציפי כי יש לי כמה מהם ובכל פעם אני שולף מהמדף אחד ומעיין בו. באחת השבתות ישבתי במסעדה שלי, קראתי את שיריה, ומפה לשם יצא בהשראתה קינוח של כוסמת עם וויסקי".

ועוד משהו:"חכת דייגים. זה פרקטי מההיבט הקולינרי וגם, בתור אחד שלא יכול לשבת לשנייה במקום, זה היה מלמד אותי לשבת שעות ארוכות ולחכות למשהו טוב".

טלי שרון, שחקנית

מארז סרטים של ז'אק טאטי

"גם הרווחתי מוזיקה מדהימה, גם הזדמנות להיזכר כמה מצחיק ומקסים היצור האנושי, ולכמה שעות להיכנס לעולם האבסורדי והמתקדם מדי טכנולוגית בשביל מר הולו, הליצן המודרני הקלאמזי".

האלבום "The Heart of Saturday Night" של טום ווייטס

"דיסק שעומד במבחן הזמן מאז שהייתי בת 15 וכנראה לנצח, כך שגם אם אתקע באי עד זִקנה אוכל לצעוק את השירים שלו בקולי קולות, להירגע איתו על ערסל, לחמם את הלב בימים קרים, ואף פעם הוא לא יימאס".

התנ"ך

"אני זוכרת את שיעורי התנ"ך המשעממים בתיכון, ואיך הבטחתי לעצמי שאני חייבת לעבור שוב על הספר הזה, שהוא אוצר בלתי נדלה של סיפורים ודברי חוכמה. על האי יהיה לי זמן! אוכל להתעכב על כל משפט שבוע".

ועוד משהו:"אולר שווייצרי. קראתי את 'רובינזון קרוזו' והבנתי שלא אשרוד יום במצב כזה. הבן אדם שייף חתיכת עץ עם אבן במשך חודש. הייתי מתייאשת אחרי דקה".

אביעד קיסוס, שדרן רדיו

הספר "אידיופתיה" מאת סאם ביירס

"אני קורא אותו כרגע, ואין לי כוונה להפסיק אותו באמצע, לכן סביר להניח שימשיך איתי לאי. ספר מצחיק וחכם על ילדים אבודים שכלואים בתוך גוף של מבוגרים תפקודיים. מסוג הספרים שביושבי לבד, לא יגרמו להתגעגע יותר מדי לחברה אנושית".

יצירת המחול "שדה 21" של להקת בת שבע

"היא נגעה ללבי באופן מאוד לא קונקרטי, ולמעשה עד עכשיו אני לא ממש יודע להסביר מדוע טלטלה אותי כך. בהנחה שיופיו של האי הבודד, רב ככל שיהיה, יתחיל להישחק מתישהו, נראה לי שהאפשרות לראות שוב ושוב את "שדה 21" זו השקעה טובה. גם אם כל פעם מחדש אצטרך לאסוף את שבריי מהרצפה כשההופעה תסתיים".

"הקוסם מארץ עוץ" מאת ל. פרנק באום, הספר המוער בתרגומה של גילי בר הלל־סמו

"אחד הספרים הבודדים שאני יכול לקרוא בהם שוב ושוב, ואף פעם לא לגמרי לרדת לסוף דעתו. התרגום המוער פותח דלת לעולם שלם של רבדים ומשמעויות בסיפור המפואר הזה, מבלי לגרוע מהקסם שמצאתי בו כילד".

ועוד משהו:"משחה לשפתיים יבשות. איכשהו אין מזג אוויר שלא מפריע לשפתיים שלי להיסדק, להיפצע ולהתייבש. ואף על פי שאין על האי אף אחד שחשוב לעשות עליו רושם (חוץ מהרקדנים של בת שבע אולי), זה יהיה נחמד להיות מסוגל לחייך בלי לדמם".

צ'יקי(רועיארד), עיתונאי,משורר ומעורכי "מעין"

הדיסקהראשוןשלג'קאיןדהבוקס

"הלהקה הנערצת עליי בזמן האחרון. אולי מתוך איזה אוטיזם היא מצליחה לעשות פופ אינטליגנטי, דבר שלא פוצח כאן מאז הג'ינג'יות. האמת היא שאני אוהב גם פופ סטנדרטי או מטופש ואפילו מטופש מאוד. הבעיה היא שהם עדיין לא הקליטו אלבום. זו הזדמנות ללחוץ עליהם שיוציאו אחד. אני משועמם באי, הצילו!".

הספר "תודה" מאת פבלוקצ'אז'יאן

"לדעתי זה הספר המוצלח ביותר שיצא בהוצאת זיקית. זה סיפור על הקלות שבה עבד משוחרר הופך לבעל עבדים. זו השאלה הגדולה – להיות עבד או בעל עבדים, כשאתה בסך הכול רוצה לחיות בשקט".

הספר"עיןהכמהין" מאת ואן נוין

"טוב, אני המו"ל שלו, אז לפחות אוכל להשיג בהנחה".

ועוד משהו:"משחה נגד יתושים".

נירגרברוגליאדלבאום,אנימטורים (ניר וגלי, "ארץ נהדרת")

"שתיקתהברווז" של דודו גבע

ניר: "דודו גבע תמיד ידע להצחיק אותי גם ברגעים העלובים יותר בחיים, אני מניח שיהיו לא מעט כאלה שם על האי".

הסרט "הפסנתר" שלג'יןקמפיון

גלי: "הסרט והפסקול ארוגים אצלי בהרבה זיכרונות ואנשים. מניחה שבאי מבודד אמצא בו נקודות הזדהות חדשות".

השיר "חתול בדירה ריקה" מאת ויסלבה שימבורסקה

"פשוט כי זה שיר מושלם".

ועוד משהו:"משקפי ראייה רזרביים ואקדח, למתי שיימאס".

רועי חסן, משורר

האלבום "A Love Supreme" של ג'ון קולטריין

"כאיש של מילים דווקא אלבום נטול טקסט כביכול מהווה בשבילי את אחת התפילות הגדולות מכולן ומסמל עבורי גאולה ושחרור, עם פראזות סקסופון שהן שירה שכנראה לא ניתן לכתוב במילים. מסוג היצירות הנדירות שרוח אלוהית מרחפת מעליהן".

האלבום "אוהב לחיות" של עופר לוי

"הוא מסמל בשבילי את הדרך שעברתי כילד שנורא אהב אותו, כנער שסלד והתבייש שזו המוזיקה ששומעים בבית ועד לחיבור והתאהבות מחדש כאדם בוגר. 'אוהב לחיות' הוא לדעתי אלבום מופת שכל שיר בו יהלום מוזיקלי, אבל יותר מכל – הוא בית".

הספר "ערש הנוכריה" של מחמוד דרוויש

"ולו רק בשביל הסונטות הפורמות את הלב חוט אחרי חוט. געגוע. היכולת לחלום בעיניים פקוחות, הערגה לאדמה, לנחל, לאישה – לדברים החשובים באמת".

ועוד משהו:"קוצץ ציפורניים. מגיל 15 הלכתי על דעת עצמי ללמוד הלכות בישיבה חרדית, כל יום אחרי בית הספר. הדבר היחיד שנשאר איתי מאז הוא שציפורניים הן דבר טמא. זה הדבר שהכי מגעיל אותי".

אריאל הורוביץ, מוזיקאי

הרצאות של טד

"אני משוגע על זה. טד יצרו מין מבנה של עץ דעת כזה, שגדל כל הזמן ואתה יכול לקבל תקציר של איפה האינטליגנציה האנושית נמצאת כרגע. זה מעביר את הזמן מצוין".

הספר ״קרקס הפרעושים״ מאת מרדכי הורוביץ

"כדי לזכור מי אני, אקח את הספר שכתב אבא שלי ז״ל, שהיה סופר מצוין של ספר אחד שאותו הוא כתב במשך 18 שנה – יצירה מורכבת ומקורית שהנרי מילר כתב עליה אחרי שתרגמו ושלחו לו כמה פרקים – ״מי זה הבנאדם הזה? הכתיבה שלו היא מחוץ לעולם הזה!״.

הקלטה מקול ישראל בשנת 1969

"אימא שלי, נעמי שמר ז״ל, מלווה את עצמה בפסנתר ושרה את 'בהיאחזות הנח״ל בסיני'".

ועוד משהו:"'אבודים בטוקיו' של סופיה קופולה. בשביל לרצות לצאת מהאי ולחזור לעולם".

הלנה ירלובה, שחקנית

"הקפלה הסיסטינית"

"פסגת האמנות, יצירה אלמותית, המכילה אינספור שאלות פילוסופיות על טבע האדם ועל משמעות חייו משחר הבריאה ועד אחרית הימים (כולל)".

התנ"ך

"הקודקס למערכת החוקים והמוסר האנושי והבסיס לכל סוגי הסיפורים באשר הם – מהפרוזה, המחזאות והשירה ועד לקולנוע ולטלוויזיה".

"הרקוויאם" של ורדי

"העוצמה של האריות והמקהלה מלאות דרמה ותיאטרליות. יצירה שמשאירה אותי מוצפת ברגשות והמומה בכל פעם מחדש".

ועוד משהו:"סמארטפון. איזה עוד חפץ סוגר כל כך הרבה פינות?".

טליהלנדא,רקדניתבאנסמבלמריהקונג

הסרט "סיפור הפרוורים"

"סרט שהשפיע עליי בתור ילדה כשראיתי אותו פעם אחר פעם. הוא השראה לאמנות שיוצאת ממני (בכל זאת, 'מריה' היא הדמות הראשית בסרט). אפשר לראות בו סרט מטורף ואנושי או פשוט ליהנות מהמוזיקה של לאונרד ברנשטיין שמעיפה את המוח".

המחזה "בדלתיים סגורות״ מאת ז׳אן פול סארטר

"מחזה קצר שממחיש שהגיהינום האמיתי הוא להיכלא בחדר סגור עם כמה אנשים לנצח נצחים, אין הולך ואין בא. זה יזכיר לי שיש גיהינום קשוח יותר מאי בודד. חוץ מזה שאוכל לשעשע את עצמי ולשחק את הדמויות עוד פעם ועוד פעם, תמיד קצת אחרת".

האלבום "Bob Marly and The Wailers LIVE"

"עד ששמעתי את התקליט הזה בגיל 30 לא הבנתי מה הקטע של בוב מארלי. אני זוכרת את הרגע שקלטתי שזה גדול מהחיים. אני יכולה עוד פעם ועוד פעם להחליף צד בתקליט ולא נמאס לי אף פעם".

ועוד משהו:"צ׳לו. כי אף פעם לא למדתי לנגן ועל אי בודד יהיה לי אין סוף זמן לזה".

נליתגר, שחקנית

האלבום "Harvest" שלניליאנג

"יצירת מופת על זמנית שניתן באמת לשמוע שוב ושוב בלי סוף. הגעתו לישראל בקיץ מרגשת אותי במיוחד (ובגללו התחלתי לנגן במפוחית).

כל יצירותיו של חנוך לוין

"שהן בעצם אוסף של פיסות פילוסופיות בעיניי".

כל סרטי ווס אנדרסון

"ובמיוחד האחרון,'מלון גרנד בודפשט'. החוויה הקולנועית שהוא מעביר ברמת הארט המוקפד, העולם הבדיוני והסיפורים המורכבים והנוגעים ללב – מצליחים באמת לנתק אותי מהמציאות".

ועוד משהו:"אם לא אייפון, אז מפוחית. בסרטי כלא היא מספקת את הסחורה".

ירוןטראקס, בעל מועדון הבלוק

הפודקאסטRA-300שלדי.ג'ייהארווילרזידנטאדוויזר מ־2012

"אחד הסטים המוקלטים הנדירים שלוקחים את אמנות התקלוט לשלב הבא. קליידוסקופ פסיכדלי של רוקנ'רול, אופרה מהחלל החיצון, מוזיקה קלאסית, אסיד, דיסקו, אפרו־ביט ואלקטרוניקה מופשטת".

הקליפ "You'll Never Walk Alone" שלפאטילאבלומקהלתגוספל

"תיעוד הופעה מ־1985 בתיאטרון אפולו המיתולוגי בהארלם, ניו יורק, בממד אחר של שלמות ורוחניות. קצת לא הגיוני שזה קרה בכלל. זה יעשה את העבודה בכל פעם שארצה לבכות ולהרגיש את הנשמה שלי יוצאת מהגוף ויקל על הבדידות".

כל העונות של הסדרה "תרגיע" של לארי דיוויד

"זאת נראית לי כמו אחלה דרך להעביר את הזמן".

ועוד משהו:התלבטתי בין קובייה הונגרית, בובת מין, פסנתר וזרעים של מריחואנה, אבל בסוף החלטתי ללכת על רפסודה. יותר מדי שקט יכול להטריף אותי אחרי יום־יומיים".

ירמי שיק־בלום, במאי, תסריטאי, סטנדאפיסט וטרוריסט רשת

הספר "סוף דבר" מאת יעקב שבתאי

"אף על פי שזה סוג של ספר המשך ל"זכרון דברים" ששבתאי כתב קודם והוא ספר מופת, הייתי לוקח אותו מהסיבה שיש בו את תיאור המוות הכי מרגיע שיצא לי לקרוא ונראה לי שזה יכול לתרום לי כשאגסוס כמו אחרון נוסעי המטוס המלזי".

הסרט "מציצים" של אורי זהר

"בתנאי שיש באי טלוויזיה עם DVD. אורי זהר הוא הבמאי האהוב עליי ובאווירת חוף ים בתולי הסרט יכול להשתלב נהדר בנוף".

פסל "המשתנה" של מרסל דושאן

"יצירת האמנות הכי פרקטית שאפשר לקחת לאי בודד".

ועוד משהו:"כשהייתי ילד שמן עם פאוץ', טרנינג, משקפיים וחצ'קונים היה לי חלום שתהיה לי בבית מכונת צמר גפן מתוק ו/או ברז קוקה קולה ו/או מתקן שווארמה. יש מצב שהייתי מתפשר על אחד מהם וסוגר על הדרך חלום ילדות. גם מגלשת מים יכולה לבוא טוב. אבל נראה לי שבסופו של דבר הייתי בוחר בחסקה, או במזרן ים".

אלכס אפשטיין, סופר

ספרי "אלף לילה ולילה"

"כדי שתמיד יהיה סיפור חדש לקרוא, גם אם נדמה לך שכבר קראת את כולם".

הספר "הברון המטפס" מאתאיטאלו קאלווינו

"כדי להתרגל לישון על עצים. העקרבים לא מגיעים לשם".

״ספר הישויות הדמיוניות״ מאת חורחה לואיס בורחס

"כדי למצוא קורטוב היגיון במבוך ההזיות".

ועוד משהו:"מאוורר תקרה. כדי שיהיה משהו לתלות על הירח".

• מיוחדים
• אפשרות של אי