Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
קווין סמית' הוא דוגמה לבמאי סרטי קאלט מעולים, כוכב הרצאות וטייקון פודקאסטים, שמייחס חלק גדול מיכולותיו היצירתיות לצמח. "לעשן מריחואנה זה לא תחביב – זו דרך חיים", הוא אמר. "ברגע שאני מתחיל לעשן, אני מתחיל לכתוב". אם כך, נייחס את "ג'רזי גירל" לחומר רע.
טד טרנר
טייקון תקשורת, המקים של CNN, שמרן, עשיר ומעשן קבוע. למעשה, הוא אפילו נתפס בימי הקולג' כשהוא מגדל עציצי מריחואנה במעונות. טרנר לא נוהג לדבר על הרגליו כמעשן, לפחות לא באופן פומבי, אבל עובדיו לשעבר נהגו לספר שהם כבר התרגלו להיכנס למשרדו ולראות אותו יושב עם צינגלה. כלומר, ככה הוא בטח קרא לזה, כי הוא בן 75.
טד טרנר. צילום: Getty Images
וופי גולדברג
על אף שהיא נראית כמו חקיין בוב מארלי צעיר, וופי גולדברג לא מקושרת לסמים בדעת הציבור. עם זאת, לגולדברג עצמה לא הייתה שום בעיה להודות באהבתה לעישון לא מחייב. למעשה, היא אפילו סיפרה שהיא עישנה "ג'וינט נפלא, האחרון מהגידול הביתי שלי" רגע לפני שזכתה באוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "רוח רפאים" ב־1991. כיום היא אחת המנחות של תוכנית הבוקר המצליחה "The View" ועושה קריירה נאה מלהיות דמות אהובה בקרב עקרות בית, על אף שהיא סטלנית, דבר נדיר לכשעצמו.
סנופ דוג
סנופ דוג לא הצליח למרות המריחואנה, אלא בזכותה. כלבלב הגנגסטה הדגיש את חיבתו לצמח עוד עם השקת הקריירה שלנו לפני יותר משני עשורים, ולא כיבה את הג'וינט מאז. גם כשהוא משחק בשדות אחרים של מוזיקה (כסנופ ליון בגרסת הרגאיי או כסנופזילה בזווית הפאנק), סרטים ("סול פליין" או "מאק ודוויין הולכים לתיכון") או מוצרים נלווים (נחשו מאיזה סוג), ברור כשמש מה מוביל אותו לשם.
סת' רוגן
אם לא היה לכם מספיק ברור מהמראה המרושל, שער הפנים המשתנה או הקול האטי, הוא ידאג להבהיר לכם את זה בכל סרט, ראיון או תצלום שרק ניתן. למרבה השמחה, רוגן נראה כמו דוב קואלה חביב כשהוא מעשן, והמראה הזה של הסטלן החביב, שגם במקרה כותב סרטים מעולים ומצחיקים, מוצא את עצמו כמעט בכל קומדייה שנייה בשנים האחרונות.
ג'יימס פרנקו
חברו של סת' רוגן ל"פיינאפל אקספרס" כבר ויתר על מריחואנה, לפחות כך הוא טען ב־2008 כשהוכתר בתואר "סטלן השנה" מטעם מגזין High Times. בטקס הוא ביטא בבהירות מעורפלת את דעותיו על הצמח. מעבר להיותו שחקן מצליח, פרנקו בן ה־35 כבר מועמד לדוקטורט במדעי הרוח באוניברסיטת ייל, מרצה על קולנוע ותסריטאות באוניברסיטת קליפורניה וכותב מאמרים ל"ניו יורק טיימס". וכל זה עם מבט שנראה מזוגג גם בלי קשר לעישון.
בראד פיט
כן, היפיוף, המצליחן והבייבי דדי של הילדים של אנג'לינה ג'ולי הוא חתיכת סטלן ואפילו לא ידעתם. למעשה, במשך שנים ארוכות בהוליווד רצו דיבורים על זה שפיט הוא המגלגל המהיר במערב. הוא עצמו מודה שבעבר היה מעשן באופן קבוע "כמויות מפחידות של סמים", אבל כיום הוא הצטמצם למינימום מתוקף תפקידו כאבא במשרה מלאה.
התספורת רמזה שמדובר בהיפי. בראד פיט
ביל מאהר
זה לא מפתיע שהסאטיריקן הפוליטי הדמוקרטי תומך בלגליזציה, אבל הוא גם מתאר את עצמו כמשתמש כבד ונוטה להיות אחד מהכתבים הפוליטיים הבודדים שמדברים בעד הנושא העדיין־שנוי־במחלוקת הזה ברהיטות בלתי רגילה ובחוש הומור מבריק. מקרה נדיר של סטלן שהצליח לא רק לצאת מתדמית הסטלן בעיני הציבור, אלא גם המשיך לקדם את האג'נדה שלו מבלי להחליק חזרה לאותה משבצת מרופדת בפירורי דוריטוס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הקנביס הוא צמח ככל הצמחים, ולכן זקוק לשילוש הקדוש של כל מה שירוק:
מים – מי הברז בהחלט יעשו את העבודה.
אדמה – כל "תערובת אדמה" לגידול צמחים שאפשר לרכוש במשתלה תספיק.
אור – כאן העסק מסתבך מעט. מפאת החשש מהחוק, רוב הצמחים מגודלים בתוך הבית, מה שמחייב נורה ייעודית. את הנורה אפשר לקנות בחנויות ההידרופוניקה השונות תמורת כמה מאות שקלים, מה שהופך אותה להשקעה הראשונית הגדולה ביותר. עם זאת חשוב להבין שכדי לקבל יבול נאה אי אפשר להתפשר על פלורסנט מאולתר.
שלב ראשון – הנבטה
השיטה הישנה והטובה של צמר גפן שעליו מניחים את הזרע – בדיוק כמו שעשינו בגן – תהיה טובה מספיק גם עבור זרעי הקנביס. מניחים צמר גפן או מגבת נייר, מפזרים כמה זרעי קנביס, מניחים עוד פיסה מעל, משפריצים בעדינות מעט מים ומגיעים ללחות אחידה. מכסים בשקית ניילון כדי לשמור על הלחות ומניחים במקום מעט חמים. חשוב להקפיד שלא לתת למגבת הנייר להתייבש.
לאחר שהתחיל לצאת שורש קטן באורך של כמה סנטימטר אפשר להעביר את הזרע לאדנית עם אדמה: חופרים גומה קטנה (בעזרת קצה הזרת) ומניחים בה בעדינות את הזרע כאשר קצה השורש מופנה כלפי פנים. מכסים במעט אדמה (לא ללחוץ יותר מדי) וזהו. כעת אפשר להניח את העציץ מתחת למנורת הגידול ולעבור לשלב הבא.
שלב שני – צמיחה
בשלב הצמיחה הצמח בונה את עצמו להיות חסון מספיק כדי לשאת את הפרחים. את זמני התאורה נהוג לכוון בעזרת שעון חשמל פשוט על פי מחזור של 18 שעות אור ושש שעות חושך. אפשר ללכת גם על 24 שעות אור רצופות, מה שיעכב את את שלב הצמיחה במעט אך יצמיח גבעול חזק יותר. מגדלים המעוניינים לפנק את הצמח במעט דשן בשלב זה יכולים לרכוש דשן עשיר בחנקן ולדשן בזהירות לפי הוראות היצרן. סביבה לחה (מעל 50 אחוז לחות) תעזור לצמח להתפתח, ולאחר כמה שבועות כבר אפשר יהיה לעבור לשלב הגידול האחרון.
שלב שלישי – פריחה
ההבדל המהותי ביותר בין שלב הצמיחה לשלב הפריחה יהיה צמצום שעות האור של הצמח ל־12 שעות ולהותיר 12 שעות חושך מוחלט – שינוי שישמש כטריגר לצמח להתחיל לפרוח. בשלב זה מומלץ להכניס לחדר מאוורר שישמור על סירקולציה בריאה של אוויר ויעזור להוריד את הלחות בשלב הזה לרמה אופטימלית של כ־40 אחוז.
במהלך הפריחה יצמחו בנקודות החיבור של ענפי הצמח מין שערות לבנות שיהפכו בהמשך לחומות. צבען של השערות מהווה אינדיקציה כדי לדעת מתי כדאי לקצור: כאשר יותר מ־80 אחוז מהשערות שינו את צבען מלבן לחום (בדרך כלל לאחר חודשיים בקירוב) – זה סימן שהגיע הזמן לקצור את הגאנג'ה.
בעזרת מספריים פשוטים אפשר לחתוך את כל העלים מסביב לתפרחת ואחר כך לתלות את הענפים המלאים בפרחים לייבוש בחדר כשהם הפוכים. את התלייה עדיף לבצע בחדר עם מעט אור, ורצוי להשאיר חלון פתוח שיאפשר כניסה ויציאה של אוויר. לאחר כמה ימים הפרחים יתייבשו דיים ויהיו מוכנים לצריכה.
כל מעשן חובב מכיר היטב את הקשר בין קנאביס לכסף. בימים שבהם מחיר גרם מריחואנה מגיע ל־130 ש"ח, רבים מעדכנים עמודת "כיף" בטבלת האקסל של תכנון ההוצאות החודשי. בדיון הכללי על שינוי מדיניות הסמים נדחק הנושא הכלכלי לשולי השיח -אולי כדי להשאיר את השיח העקרוני והערכי במרכז – אך מתסכל לראות שבתקופה שבה כל הוצאה ממשלתית נבחנת באופן מדוקדק והקופה הציבורית מתקשה לספק שירותים נאותים לאזרחים, ההשלכות הכלכליות האפשריות שלהמהלך נותרות לא ברורות במשך שנים. אחד האנשים שמנסה לתת פרשנות כלכלית־חברתית לנושא הוא ירדן גזית – חוקר במכון ירושלים לחקר שווקיםשעם קורין סאור, מנכ"לית המכון, ביצע בשנה האחרונהמחקר מקיף בעניין.
"על רקע הדיון הציבורי בסוגיות שנוגעות לקנאביס, שמנו לב שיש מחסור בנתונים מהימנים הנחוצים כדי לקבוע מדיניות באופן רציונלי", מסביר גזית את המניעים לביצוע המחקר, ומפרט:"במיוחד חסרו נתונים על עמדות הציבור ועל ההיבט הכלכלי של שוק הקנאביס".
תוצאות הסקר שביצעתם מראות פער מעניין בין היחס לקנאביס בשימוש רפואי לבין היחס לשימוש הנועד להנאה.
"נכון. יש תמיכה גדולה בקנאביס הרפואי. רוב גדול, כ־75 אחוז, סבור כי למריחואנה יש שימוש רפואי לגיטימי. בנוגע ללגליזציה מלאה הציבור מסויג הרבה יותר, ורק רבע מהנשאלים תומכים בה. אחד הגורמים להתנגדות ללגליזציה היא התפיסה שלפיה שימוש במריחואנה מוביל לשימוש בסמים קשים (תפיסה המכונה 'סם מעבר'– ב"ט). יותר מחצי מהנשאלים הסכימו עם תפיסה זו, לעומת 38 אחוז בארצות הברית".
הבשורה הגדולה במחקר שלכם היא סכום הכסף שאותו אתם טוענים שהמדינה יכולה לחסוך ולהרוויח משינוי במדיניות הסמים -1.6 מיליארד ש"ח בשנה. זו הערכה זהירה?
"בהחלט. במחקר הערכנו שלגליזציה של קנאביס תחסוך 690 מיליון ש"ח בשנה בעלויות אכיפה, ותניב כ־950 מיליון ש"חבשנה בהכנסות ממסים ממכירת קנאביס. אחת התוצאות של מדיניות ההפללה היא מחסור בנתונים מהימנים, מכיוון שאף אחד לא עונה בסקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למשל, שהוא עוסק בסחר בקנאביס. לכן מחקר כזה חייב להתבסס על הערכות, והן זהירות מטבען".
מה הופך אותן לזהירות?
"יש הרבה דוגמאות. הערכנו לדוגמהשצרכן ממוצע צורך 94 גרם בשנה, בעוד שצרכן של קנאביס רפואי צורך בממוצע יותר מפי ארבע. הערכנו שכמות הקנאביס הנצרכת בישראל מדי שנה היא כ־25 טון, בעוד שהרשות למלחמה בסמים מדברת על הברחות שנתיות בהיקף של 100 טון".
במחקר אתם מציגים נתונים על מצב האכיפה והענישה של צרכני קנאביס. יש תפיסה עממית הגורסת כי בישראל מתקיימת סוג של "אי הפללה אפורה",שבמסגרתה המשטרה ובתי המשפט מפחיתים בצורה עצמאית את כמות המועמדים לדין על עברות סמים קלות. המגמה הזו קיימת?
"לא. המשטרה פותחת תיק פלילי ומעמידה לדין כל מי שנתפס עם כמות קטנה של קנאביס לצריכה עצמית. מדובר על כ־18 אלף תיקים פליליים בעברות קנאביס מדי שנה, כ־70 אחוזמהן בגין אחזקה לצריכה עצמית. זה נכון שבמקרה של אחזקה לצריכה עצמית, במידה שמדובר בעברה ראשונה והנאשם מודה ומתחייב לא לחזור על העברה, המשטרה נוהגת לסגור בסופו של דבר את התיק, אבל זה קורה רק אחרי הליך ממושך ויקר עבור כל הצדדים. המרחק בין המצב הקיים לבין אי הפללה רב".
הופתעתי לקרוא במחקר על מדיניות אי ההפללה הכוללת המונהגת בפורטוגל. איך דווקא הפורטוגזים הפכו לפורצי דרך בעניין הזה?
"בשנת 2001 החליטה פורטוגל להעביר את הטיפול בכל הסמים, קשים כקלים, מהתחום הפלילי לתחום הבריאותי. החוק עדיין אוסר על שימוש בסמים, אבל אין כל אכיפה פלילית נגד צרכנים. במקום זאת יש נכונות להעניק למכורים טיפול רפואי הולם. נוצרה אלטרנטיבה עבור משתמשים, שקודם לכן חששו לקבל טיפול בגלל חשש מהמשטרה. שיעור השימוש בסמים לא השתנה בהרבה, אבל שיעור המקרים הפתולוגיים – כגון הידבקות במחלות מין העוברות בהזרקה או מקרי מוות כתוצאה ממנת יתר – ירד באופן משמעותי".
נשמע כמו הצלחה. איך הם הגיעו להחלטה הזו?
"זה עניין פוליטי. בזמנו היו להחלטה לא מעט מתנגדים שחששו מההשלכות של אי ההפללה. כיום יש בפורטוגלמי שמציע תיקונים ורפורמות מתונות במדיניות, אבל אף אחד לא מערער על העיקרון".
וליסבון לא הפכה למוקד משיכה ל"תיירות סמים"?
"לא. רשויות האכיפה בכל העולם נכשלו במאבק, והסמים זמינים גם במדינות אשר מפלילות צרכנים. צריך להכיר במציאות – מדיניות סמים חכמה אינה מציבה כיעד את הורדת הצריכה, אלא את הפחתת הפשע ואת שיפור בריאות הציבור. גם במהלכים הטריים בקולורדו ובאורוגוואי, שעליהם אין עדיין נתונים ממשיים, אני מעריך שנראה דפוס דומה: שיעור הצריכה לא ישתנה באופן משמעותי, שיעור הפשיעה המאורגנת יַרד, וייחסכו משאבים רבים".
באשר להליך הלגליזציה בקולורדו שבארצות הברית, שהחל ב־1 בינואר, כבר בסוף השבוע החלו להגיע נתונים ראשוניים באשר להשפעות הכלכליות של המהלך: בעלי חנויות הקנאביס דיווחו על הכנסות של יותר ממיליון דולר ביממה הראשונה בלבד. קולורדו החליטה מבעוד מועד כיצד תשתמש בכסף שעתיד להיכנס ממסים על הצמח: 40 המיליונים הראשונים יוקדשו לבנייה ולשיפוצים במערכת החינוך, והשאר ישמש לשיפור ההסדרה של מכירת הקנאביס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
משה פייגלין הוא מחברי הכנסת הבודדים המובילים את המאבק למען שימוש במריחואנה רפואית, ולא אכפת לו שבבוא העת תוכלו לעשן גם סתם בשביל הכיף. אבל לא הכל שמח איתו: פלסטינים? "הם לא רוצים מדינה", נישואים גאים? "אני עומד על המשמר של ערכי המשפחה", והעתיד שלנו? "מדינת מופת יהודית על בסיס ערכי הנצח של עם ישראל"
לפני כחודש עלה חבר הכנסת משה פייגלין לבמה בעצרת הלגליזציה שנערכה בכיכר רבין והתחיל לשיר את "אני ואתה" של אריק אינשטיין. עיריית תל אביב אסרה על הופעות במהלך העצרת ולכן החליט פייגלין לנצל את החסינות הדיפלומטית שלו, וגם את האקס פקטור שבו ללא ספק בירך אותו האל הטוב, ולתפוס את המיקרופון לקול שאגות ההמון. זה היה אחד מאותם הרגעים האלה שבהם נדמה שהיקום הולך לקרוס לתוך עצמו. הנה האיש שהיה אחד המתנגדים החריפים ביותר להסכמי אוסלו ושרק לפני כמה חודשים הואשם בהסתה נגד רבין בסטטוס ויראלי שכתבה נכדתו, עולה על במה בכיכר שקרויה על שמו של ראש הממשלה המנוח וזוכה למחיאות כפיים רועמות מחבורה של סטלנים כאילו היה רוח הרפאים של בוב מארלי.
אבל אם יש משהו שלמדנו על פייגלין בשנים האחרונות, זה שפרדוקסים כאלה הם בדיוק מה שמאפיין אותו. קשה לחשוב על חבר כנסת שמאתגר את המערכת הפוליטית בישראל יותר מאשר אדם זה, שבידו האחת נושא את דגל ארץ ישראל השלמה ובידו השנייה ג'וינט של קנאביס רפואי. עמדותיו הליברליות, אשר בגללן הוא תומך בין היתר גם בנושא הנישואים האזרחיים, גרמו לו להתחבב אפילו על חוגים מסוימים בקרב השמאל החילוני התל אביבי, אף על פי שעמדותיו המדיניות רחוקות מהם כמרחק השמש מפלוטו.
משהו פה מסריח
בשנה האחרונה הפך פייגלין לחבר הכנסת שמזוהה יותר מכל עם המאבק ללגליזציה של סמים קלים, מאבק שבו מצא את עצמו פועל בעיקר לצד נציגי מפלגות שמאל. רק לפני כמה חודשים הגיש הצעת חוק שקראה לאפשר לכל רופא לחלק מרשמים לקנאביס רפואי, אך זו טורפדה על ידי משרד הבריאות והומרה בהצעה של יעל גרמן, לפיה יוסמכו עוד 10 רופאים בלבד."בהתחלה הצעתישיאפשרו לכל רופא לתת מרשם, ואז קם קול זעקה שיופעל לחץ על הרופאים והם לא יוכלו לעמוד בזה, ולכן הוספתי שזה יהיה רק רופא שמעוניין ושעבר קורס הכשרה בנושא, והפלא ופלא, ההתנגדות נותרה בעינה", מסביר פייגלין. "מה שזה מלמד זה שהחשש הוא לא מהלחץ על הרופאים, אלא ממשהו אחר. יש פה הרבה מאוד אינטרסים כלכליים של חברות תרופות וחברות אחרות. בהצעה האלטרנטיבית שהביאה שרת הבריאות מופיעה פתאום חברה פרטית שבעצם מקבלת לידיה ללא מכרז את כל שוק הפצת הקנאביס".
אתה מדבר על חברת "שראל".
"נכון. היותה חברה פרטית מאפשרת לה לשמור את הדוחות שלה באופן חסוי, ולהערכתי זה כל העניין פה. אני לא מכיר פטנט כזה של חברה ציבורית שהיא פרטית או פרטית שהיא ציבורית. זה מסריח באופן שהוא יותר ממעורר חשד".
הטענה של משרד הבריאות היא ששראל מתווכת בין המגדלים למטופלים.
"הטענה שאסור שיהיה קשר בין המגדל לחולה ושצריךשיהיה איזשהו גורם ביניים,היא פשוט קשקוש. היום החולים מקבלים את הקנאביס הביתה דרך חברת משלוחים, שהיא זו שלוקחת את החומר מהחווה לחולה בצורה מפוקחת ומאובטחת ברמה של ברינקס. אין שום קשר בין החולה לחווה, זה בלבול מוח. ניכר שמישהו דוחף לנו בכוח חברה פרטית שתשתלט על שוק מתפתח. כל הסיפור של חברת שראל הוא לא פתח לשחיתות, הוא הרבה יותר מזה. אני אעצור כאן כי אני לא רוצה לנפנף בהאשמות, אבל כל הסיפור הזה מסריח. לקחת חברה פרטית, שאין לך שליטה על תהליך קבלת ההחלטות שלה ואתה לא יודע מי בעלי האינטרסים שלה, ולתת לה במתנה שוק פרטי ללא מכרז, זה בלתי נסבל. יש ל'טבע' חברת הפצה משלה – למה לא נתנו לה להתחרות בשראל? יש פה הרבה שאלות, ואני מציע למשרד הבריאות להוציא את חברת שראל מהמשחק כדי שהן לא תישאלנה, כי התשובות הולכות להיות לא נעימות".
אתה חושב שכל עוד גרמן שרת בריאות, יכולה להיות בכלל לגליזציה?
"אני אופטימי, כי מדובר פה במשהו שלא נראה לי שאפשר לעצור אותו. יש גבול לכמה אפשר למנוע מחולים תרופה שהם יודעים שמגיעה להם, ולכן אני מאמין שבסוף זה יקרה, בין אם בתקופת גרמן או לא. לגבי לגליזציה, אני לא עוסק בנושא הזה. ההצעה שלי מדברת על קנאביס רפואי. אבל אני באופן אישי תומך במה שנקרא לגליזציה מבוקרת, שזה אומר מעל גיל 21, בבתי מרקחת, עם הסברה שתתלווה לזה. אני לא רואה בזה בעיה".
כשאתה מדבר על לגליזציה, זה רק של קנאביס או גם של חשיש? כי אתה יודע שהרבה מהכספי חשיש האלה הולכים לארגוני טרור בעזה.
"אני מדבר רק על מריחואנה".
הפלסטינים לא רוצים מדינה
פייגלין(51), תושב ההתנחלות קרני שומרון, פרץ לראשונה לתודעה הציבורית כשהקים בשנות התשעים את זו ארצנו, תנועה שהתנגדה להסכמי אוסלו ודגלה במרי אזרחי בלתי אלים ובפעולות של חסימת צמתים ובניית מאחזים בלתי חוקיים. באותה תקופה נעצר מספר פעמים ואף הורשע בעבירות כגון המרדה והתקהלות אסורה. לאחר שריצה את עונשו, פנה להקים את חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, שדגלה בהתפקדות המונית למפלגה במטרה להריץ את פייגלין כמועמד לראשותה ולראשות הממשלה. מאז מעמדו רק הולך ומתחזק, חרף הנסיונותהמתמשכים של גורמים במפלגה לדחוק אותו לשוליים. בבחירות האחרונות התמודד בפעם השלישית נגד נתניהו והפסיד שוב עם 23.2 אחוז מהקולות, אך זכה בהישג מרשים כשהגיע בפריימריס למקום ה-15 ברשימה ונבחר לראשונה לחבר כנסת. זמן מה לאחר מכן הפך ליושב ראשה ונבחר לכהן כחבר בלא פחות מ-7 ועדות. תגידו עליו מה שתגידו, עצלן הוא לא.
הפופולריות הגוברת של פייגלין היא בעיקר תוצר של עמדותיו בעד חירות הפרט ונגד כפייה דתית, שהרחיבו את מעגלי התמיכה שלו גם בתוך גבולות הקו הירוק. חיבוק הדוב החמים לו הוא זוכה בקביעות מהתקשורת הגיע לשיאו בראיון שערך בחודש שעבר עם גיל ריבה בערוץ 10. לאורך הראיון הסנטימנטלי דילג ריבה בין מחלת הפרקינסון של אשתו לבין תאונת הדרכים שעבר בנו לבין הקשר שלו עם חולים סופניים שמטופלים בקנאביס, ולא טרח בכלל להתעכב על עמדותיו ביחס לפלסטינים או להומוסקסואלים, למשל. למעשה, ריבה אף ציין לטובה את העובדה ש"לאחרונה קיבלה ממנו הקהילה רוח גבית", ואף קבע כי הרצון שלו להביא את ילדי ישראל בהמוניהם לשטחים כדי שיטעו כרמי ענבים "זו שליחות". האם אכן כך? "היה פה תהליך דיאלקטי, אני לא יודע בדיוק איך להסביר את זה, זה פשוט קרה", הוא עונה כשאני שואל על המהפך התדמיתי שעבר. "שלא תבין אותי לא נכון, אני לא עצוב שזה קורה, אני שמח. חלק מזה קשור בתאונה שעבר הבן שלי שחשפה צדדים אחרים באישיות שלי ואפשרה לציבור להכיר אותי. הבחירות לכנסת יצרו אפשרות לחשיפה הרבה יותר גדולה, ויותר משחל אצלי שינוי אני חושב שתהליך של דמוניזציה שנמשך הרבה שנים התפוגג”.
נראה שהפופולריות שלך גוברת ככל שהעמדות שלך מתמתנות. אתה מצטייר כסוג של זיקית פוליטית שיודעת להתאים את עצמה לסביבה.
"אני חושב שכיום אני מסוגל יותר להכיל דעות אחרות ואנשים אחרים. אם הייתי משנה את עמדותיי היית יכול לקרוא לי זיקית, אבל אני לא עושה לעצמי חיים קלים. אני דבק באמונתי ואני חושב שאני עקבי. אני מציע זהות ומשמעות על בסיס של חירות. אני טוען שאין חירות שלא נותנת זהות".
ובמקרים שיש התנגשות בין החרות ובין הזהות היהודית שאתה מציע, אתה מעדיף את הזהות היהודית.
"אני לחלוטין לא חושב שזה מתנגש, להפך. אני חושב שזה נותן. אני יכול להגיד לך שהיו לי הרבה שיחות עם אזרחים ערבים וחברי כנסת ערבים, ולהם יש את הזהות שלהם ולנו יש את שלנו. כשבאו הגרמנים לקחת מאתנו את החירות שלנו, מה הדבר הראשון שהם עשו? הם הפכו אותנו למספרים. כדי לשעבד אדם הדבר הראשון שאתה לוקח ממנו זה זהות. לכן אני אומר שעל מנת להיות בני חורין אנחנו צריכים לשוב לזהות שלנו”.
זה מצחיק שאתה אומר את זה, כי לא רחוק מכאן יש פלסטינים שבזהות שלהם אתה לא מכיר וגם את החירות אתה לוקח מהם.
"תראה, אני מביט למציאות בעיניים. גם אינטלקטואלים פלסטינים אמרו שאין כזה דבר 'עם פלסטיני'. מה לעשות, אני דבק באמת שפעם היתה למנהיגי השמאל בישראל. הם חיים הרבה יותר טוב מכל הערבים שסביבם. הם בכלל לא רוצים הגדרה לאומית. הם לא רוצים מדינה, הם רוצים שלא תהיה מדינת ישראל. ברגע שניעלם מהמפה, גם השאיפות למדינה פלסטינית ייעלמו. לכן אני לא חושש – מדינה פלסטינית לא תקום אלא אם נקים אותה בכוח".
אתה עדיין רוצה לשלול את הזכויות האזרחיות של הפלסטינים ושל כל מי שאינו מכיר בריבונות של ישראל על השטחים?
"השאלה היא לא מה אני רוצה. אני מציע אלטרנטיבה. בעצם, הציבור הישראלי כיום עומד בפני רודנות רעיונית גמורה. כי כל הצדדים, כולל שמאל וימין ומי שמאחוריי ומצדדיי, כולם נותנים את אותו פתרון. איך זה קרה? ברגע שלחצת את היד של ערפאת, הכרת בכך שיש שם פלסטינים, בשונה מכל מנהיגי ישראל עד אוסלו. הכרת בכך שלעם הזה יש זכות על לב לבה של הארץ. כלומר, התחיל תהליך שבו אתה מאבד את הלגיטימיות שלך. אנחנו גם רואים שככל שניסינו לחלק את הארץ, קיבלנו יותר טרור. מאז הסכמי אוסלו עקומת הטרור ושפך הדמים עלתה בצורה דרמטית, כך שאתה רואה שרעיון חלוקת הארץ לא מוביל לשלום".
אז מה הפתרון שלך?
"הפתרון שלי הוא זה של רמת הגולן. אנחנו צריכים להחיל את הריבונות על כל שטחי ארץ ישראל שבידינו, ומה שאמרתי עכשיו זאת מילה במילה חוקת הליכוד. לגבי הערבים, צריך לתת להם את כל זכויות האדם שמגיעות להם. אסור לפגוע בהם וברכושם או לגרש אותם מבתיהם. כל עוד הם מכירים בריבונות הישראלית בכל שטחי ארץ ישראל אזי הכל טוב".
מה לגבי הזכויות האזרחיות שלהם? למשל הזכות להצביע.
"הם יכולים לממש את הזכות הזאת בירדן או בכל מדינה ערבית אחרת".
אבל לא במדינה שהם חיים בה.
"זה נכון, אלא אם תחליט לאפשר להם את זה בשלב מסוים. החיבור הזה שבין זכויות אדם לזכויות אזרח הוא טעות. יש היום חיילים אמריקאים שנלחמים באפגניסטן, שאין להם זכויות הצבעה במדינה ששלחה אותם. צריך להפריד בין זכויות אדם שמגיעות לכל אדם באשר הוא, לבין זכויות אזרח שאותן המדינה נותנת לפי האינטרסים שלה".
אם אתה רוצה לספח את השטחים מבלי לתת לפלסטינים זכויות שוות, אתה לא באמת דמוקרט.
"זה לא נכון, אפשר להיות דמוקרטי גם בלי לתת להם להצביע. יש הרבה דוגמאות למדינות נאורות ודמוקרטיות שלא נותנות זכויות הצבעה לכל אחד. כשגירשו יהודים מבתיהם בהתנתקות אני לא שמעתי את השמאל מדבר על כך שזאת פגיעה בזכויות האדם שלהם. מה שעומד מאחורי הדרישה הזאת למתן אזרחות וזכויות לערבים, לטעמי לפחות, אינה דמוקרטיות יתרה או זכויות אדם, אלא חוסר אמונה בכך שזו ארצנו. אותו איש שמאל שלא היתה לו בעיה עם גירוש יהודים מגוש קטיף, פשוט לא האמין שגוש קטיף שייך לנו. הוא חשב שאנחנו כובשים בארצנו וקיווה שאם נגרש את עצמנו מחלקים ממנה, נקבל לגיטימציה על חלקים אחרים. אבל התהליך הוא בדיוק הפוך. כשאנחנו מגרשים את עצמנו מכיבושי 67, אנחנו קובעים את העיקרון לפיו גם כיבושי 49 אינם לגיטימיים".
בעיני הקהילה הבינלאומית הלגיטימציה שלנו תעלה באלפי מונים אם נחזיר את השטחים.
"באמת? מאז אוסלו הלגיטימיות שלנו עלתה? מאז ההתנתקות היא עלתה? הטרור נפסק?".
בעיניי הדיכוי הוא זה שמוביל לטרור, לא מסירת השטחים. גם יהודים עשו טרור כשלא נתנו לנו את הזכות להגדרה עצמית.
"אתה מדבר פה על משהו מדיד – מה עקומת הטרור עד אוסלו ומאוסלו? מה הלגיטימיות הבינלאומית עד אוסלו ומאוסלו?".
מה עם מעשי הטרור של יהודים בימינו? כריתת עצי זית, פעולות תג מחיר, הצתת מסגדים?
"אני מתנגד נמרצות לכריתת עצי זית ולכל מעשה שלא יעשה. אבל ההשוואה בין שני הצדדים היא באמת מופרכת. כשאתה משווה כתיבת כתובת על מסגד לרצח של חפים מפשע, אלה שטויות".
היו גם לינצ'ים בפלסטינים. היה אחד לא רחוק מפה בכיכר ציון לפני קצת יותר משנה.
"אני מתנגד לדברים האלה, אין ספק. יחד עם זאת, לעשות פיגועי התאבדות, לפוצץ אוטובוסים עם נוסעיהם, זה משהו אחר. הנסיון לשים את הדברים על סקאלה שווה הוא מופרך".
בעיניי זה אותו דבר בדיוק – אנשים קיצוניים שעושים פעולות קיצוניות. השאלה היא אם הגישה הזאת שלך, שהארץ הזאת שייכת רק לנו, ושאנחנו העם הנבחר, ושאין כזה דבר פלסטינים אלא רק ערבים שצריכים להיות אזרחים סוג ב' במדינה שלנו – האם אתה לא יוצר פה תורת גזע חדשה שמעודדת גורמים קיצוניים בחברה לבצע פעולות טרור?
"אתה זורק פה ססמאות שלא אמרתי ולא התכוונתי. להסיק מהדברים שלי שאנחנו עליונים ולדבר על תורת גזע, מה זה הקשקוש הזה? כן, אני חושב שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי ורק של העם היהודי, מאלף סיבות. אין עם שיש לו זכות על ארצו יותר מעם ישראל. עד שההכרה הזאת לא תחלחל לחברה ולהנהגה הישראלית לא יהיה פה שלום, כי חוסר ההכרה היא זו שמזמינה את הלחצים והמלחמות, אבל מכאן ועד לנסות להסיק שאני יוצר תורת גזע, זה ממש מוגזם"
עיר ללא גברים
מה אתה חושב על תל אביב כשאתה מגיע אליה?
"לדעתי כמו שבני ברק היא עיר ללא נשים, ככה תל אביב היא עיר ללא גברים. אני אוהב את תל אביב. יש לי סימפטיה, כמו ששר גרוניך. תל אביב היא המנוע הכלכלי של המדינה. היא הבטן, הרגליים. ירושלים היא הנשמה. צריך את שניהם, אין אחד בלי השני. אני אוהב את החופש שתל אביב נותנת. מצד שני, לחופש הזה יש מחיר. אנשים מאוד בודדים בתל אביב. מהות המשפחה נעקרה מהם. משפחה, אפשר לומר, זאת גבריות במובנה החיובי. הרי ברוב התרבויות שם המשפחה הולך אחרי הגבר, ולא בכדי. זה לא עניין דתי, אלא עניין שהתקבל בכל התרבויות כי מה שיוצר את המשפחה בסופו של דבר זה הגבר".
זה לא ככה בגלל שגברים הם אלה ששולטים בחברה?
"אני לא נכנס כרגע לשאלה אם זה טוב או רע. ברגע שניטרלת את הגבריות החיובית, ואני לא מדבר על מאצ'ואיזם, ניטרלת גם את מוסד המשפחה".
אתה לא מדבר על גבריות מאצ'ואיסטית, אלא על סטרייטיות.
"יש בזה משהו, כן. הגבריות נדחקה לארון. לצד העניין הזה יש גם את הבעיה של בני ברק. שם הבעיה הפוכה, כי ניטרלו את הנשיות. אתה פותח ספר לימוד ואין שם תמונות של נשים. אפילו את האישה מהמלחיות של סלית הם מחקו. אז בבני ברק מוחקים את הנשים ובתל אביב מוחקים את הגברים".
ביקרת בשנה שעברה בברנוער. זה אומר שהדעות שלך בנושא הומוסקסואליות התמתנו קצת?
"קודם כל, הלכתי לשם כי קיבלתי הזמנה. הדבר הראשון שאמרתי בברנוער היה איפה בדיוק עובר מבחינתי הקו, איפה אני איתם ואיפה לא. הנקודה שאני לא יכול לקבל היא כשמנסיםלשנות את ערכי המשפחה שמחזיק בהם הרוב, כי המשפחה המסורתית היא עדיין אבן הבניין של החברה כולה".
כלומר, אתה נגד הזכות של הומואים להתחתן.
"אני עומר על המשמר של ערכי המשפחה. לכן אני מאוד תומך בחוק של ברית הזוגיות.זה חוק מעולה כי הוא נותן את כל הפתרונות, מבלי לתקוף את מוסד המשפחה הנורמטיבית".
איך שאני רואה את זה, זה עוד מקום שבו יש התנגשות בין הגישה הליברלית שלך לבין הערכים היהודיים, והערכים היהודיים מנצחים. כלומר, במקרה הזה מותר למדינה להחליט מה זו משפחה ולהפלות אנשים שחושבים אחרת.
"קודם כל, אני בכלל לא חושב שזה עניינה של המדינה להחליט מי נשוי ומי לא. צריך לתת לחברה האזרחית להחליט בעצמה את מי היא מחתנת. מרגע שהחלטנו, לצערי הרב, שהמדינה קובעת מה ערכי ומה לא ערכי, אז אין לי ברירה אלא להיות בתוך המשחק הזה, ואז אני אומר את דעתי".
אתה עדיין מתנגד למצעד הגאווה?
"אני מבין שבתל אביב זה חלק מהנורמה, ולכן על אף שאני לא אוהב את זה, אני לא יכול להתנגד. בירושלים זה סיפור אחר. מי שדוחף למצעד דווקא בירושלים צריך להבין שמה שהוא עושה זה לחסום את השיח במקום לאפשר אותו, כי הוא מכניס אנשים כמוני שמחפשים את הדיאלוג לאיים של התגוננות".
אבל אתה מבין שלמיעוטים יש זכות בסיסית להפגין ולצאת לרחובות ולהביע את זהותם איך שהם מוצאים לנכון. למה כשמדובר בהומואים העקרונות הדמוקרטיים האלה לא תקפים?
"בטח שהם תקפים. לרוב הציבור בתל אביב זה לא מפריע ולכן אני אומר שזה לא מפריע לי. לרוב הציבור בירושלים זה כן מפריע, אז למה לתקוע לו אצבע בעין?".
כתבת בעבר "יש לי פחד גדול מתופעת ההומוסקסואליות כשזו יוצאת מהארון ומקבלת לגיטימציה ציבורית. אם זו הומופוביה – אזי אני הומופוב גאה". אתה עדיין עומד מאחורי הדברים האלה?
"אני לחלוטין לא הומופוב. ממש לא מפחד מהומואים. גם במאמר ההוא שכתבתי את זה, מי שקרא את גוף הדברים יודע שזה לא כך. יש לי חברים הומואים, כולל הומואים דתיים, ואני ממש לא פוחד מהם".
ג'וינט בהר הבית
אתה עדיין מתכנן לעמוד בראשות הליכוד? עד כמה שאתה פופולרי שם, גדעון סער ודני דנון עדיין חזקים ממך.
"הסיבה שאני בפוליטיקה היא שסימנתי מטרה והיא להנהיג את המדינה. הסיבה שאני בליכוד היא שזהו מכשיר ההנהגה של המחנה הלאומי שאליו אני בכל זאת משתייך. מבלי להיכנס לאם אתה צודק או לא, תאמין לי שכשהתחלתי הייתי הרבה יותר חלש מאשר היום. אני רץ למרחקים ארוכים ואפילו ארוכים מאוד. אין לי בעיה עם זה".
אתה חושב שהייעוד שלך הוא להקים את בית המקדש השלישי?
"הייעוד הוא מדינת מופת יהודית על בסיס ערכי הנצח של עם ישראל. חברת מופת שכל האנושות מצפה לה".
מדינת המופת הזאת כוללת בית מקדש שיעמוד על הר הבית?
"תראה, אני מתעקש להמשיך ולחלום את החלום שחלמו אבותיי ואבותייך. לפי החלום הזה גם בית המקדש קיים, זה לא אומר שמחר אני הולך לפתוח במלחמה על זה, אבל אין ספק שבצורה הסופית של הייעוד שלנו בית המקדש עומד על כנו. אני מקווה שאזכה לראות את זה ואם לא אז ילדיי או נכדיי”.
למה הר הבית כל כך חשוב לך? בגלל אבן השתייה? הרי לפי התנ"ך אסור לסגוד לאבנים.
"מי אמר לך את זה? הדת שאתה מתאר היא נצרות. היהדות היא בדיוק העניין הזה- היכולת לחבר בין חומר ורוח, שזה בדיוק החיים, החיבור בין נפש לגוף. זה סוד הקיום היהודי, והוא בא לידי ביטוי פיזי כאן בארץ הקודש ובמיוחד במקום בו בחר השם, שהוא הר הבית. כלומר המקום שבו המטאפיזיקה נוגעת בפיזיקה ויוצרת את יסוד החיים. לא מדובר כאן בעניין קטן. המקום המקודש ביותר לעם ישראל הוא הר הבית. שם היו בתי המקדש, הוא סלע הקיום שלנו, בלעדיו אין משמעות והצדקה ולגיטימיות לקיום שלנו בארץ ישראל. על הלב אי אפשר לוותר".
אתה חושב שיום יבוא ותוכל לעשן ג'וינט בבית המקדש על הר הבית?
"תראה, לעשן ג'וינטים זה יכול להיות נחמד, בהר הבית ומחוצה לו. יש שאומרים שהקנאביס הוא קנה הבושם המקראי שהיה אחד החומרים ששימשולקטורת שיצרה ריח מאוד מיוחד בבית המקדש, ככה שיש דווקא קשר בין הדברים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בזמן שמדינות רבות באירופה ובארצות הברית נוקטות מדיניות של אי הפללה ואף מנהיגות לגליזציה מלאה של קנאביס, ישראל משתרכת מאחור - חולים עדיין מתקשים לקבל אישור למריחואנה רפואית, המשטרה ממשיכה לרדוף מעשנים ואנשי ציבור מפחדים לצאת מהארון הירוק. ועדיין, חברי כנסת בודדים, מטופלים נואשים וסטלנים שמחים פותחים מלחמה בכל החזיתות. האם קרב היום שבו גם אנחנו נוכל לעשן בראש שקט?
בדומה ללא מעט מדינות מערביות, גם בישראל הולך ומתגבר בשנים האחרונות השיח על לגליזציה של גראס. גם אצלנו יש (מעט) פוליטיקאים מעודכנים ואופורטוניסטים שמדברים על התמורות שתעשה לגליזציה להיבטים הכלכליים והפליליים של הסחר בסמים, לצד אקטיביסטים צנומים שמצקצקים על זכותם המוסרית לעשן ג'וינט בתוך המרחב הישראלי הערכי והצדקני. המוסרנות הישראלית המובנית והאתוס הערכי הם גם מה שמוביל את תומכי הלגליזציה לטשטש את הגבולות בין הזכות לעשן ג'וינט לסגולות הרפואיות של המריחואנה. כלומר, אם הגראס לא ייכנס דרך הדלת הקדמית והחוקית, לפחות שיגיע בדלת האחורית הרפואית.
"אני לא מאמין לכל הפעילים האלה", מבהיר מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, יאיר גל, שמתעמת בכל פלטפורמה אפשרית עם תומכי לגליזציה. "אני חושב שהחבר'ה שפועלים בנושא של הקנאביס רוצים פשוט שזה יהיה חוקי לגמרי, נקודה. הם מתכסים בנושא של הקנאביס הרפואי כמו בשמיכה צדקנית כזו. הם רוצים לגליזציה מוחלטת אבל מסתתרים מאחורי חולים ואנשים עם צרכים. הם לא תמימים, הם יודעים להציג את הקנאביס כמין תרופה ירוקה וטבעית כזו, אבל בשורה התחתונה – העניין הרפואי הוא רק תירוץ".
הטענה הזו מקוממת את שלומי סנדק, אחד הפעילים הבולטים בתחום "שיפור מערך מתן הקנאביס הרפואי בישראל" – שעובד למחייתו בהשגת האישורים הדרושים לקבלת מריחואנה רפואית לחולים. הוא בעד לגליזציה עוד מהניינטיז – אז התארח ב"פופוליטיקה", סיפר שעישן ג'וינט במונית בדרך לאולפן וגרם לטומי לפיד לרתוח ולדרוש משוטר שהתארח בפאנל לעצור אותו תכף ומיד. "למה לגליזציה?", הוא שואל רטורית ומכין את הקרקע לאחת התשובות השחוקות בסוגיה. "כי בורא עולם נתן את כל הצמחים לאדם, ומי נתן למדינה את הזכות לומר לי איזה צמח מהצמחים של בורא עולם הוא אסור לי ואיזה מותר?".
זנדברג בעקבות קולורדו
מי שהבינה ששיח המריחואנה הישראלי סובל משימוש יתר של המצדדים בלגליזציה בנימוקים ערכיים ולכן נתפס כצבוע היא ח"כ תמר זנדברג. "זה צמח שזכה להרבה מיתולוגיות", היא אומרת, "למשל אנשים שטוענים שמומלץ לעשן ג'וינט ביום אם אתה מעל גיל 50 ודברים דומים. בסופו של דבר זה חומר משנה תודעה – כמו אלכוהול, סוכר או קפאין – והרגולציה עליו צריכה להיות פונקציה של הנזק הפוטנציאלי שלו. הנזק של הקנאביס מאוד מועט, והוא עושה כיף להרבה אנשים ועבור אחרים משמש אפילו כתרופה. לא חייבים להיות צדקנים בשביל לדבר בעד הגראס, אפשר פשוט לומר שזה הרגל כיפי שהמון ישראלים נורמטיביים אוהבים לעשות, כמו לשתות כוס יין".
זנדברג, שעושה הון פוליטי בזכות ניכוס נושא הלגליזציה, מודה שציפתה לקבל יותר ביקורת על הבחירה לקדם את הנושא הזה ממה שקיבלה בפועל. "זה היופי בשמאל", היא מספרת. "אתה מתעסק בנושאים לא פופולריים כל הזמן ומדי פעם יוצאת לך בהפתעה תהילה מאחד מהם". בימים אלה מונחות על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק שונות שלה, שעוסקות בהסדרת הנושא בחוק הישראלי. הראשונה היא הצעה מתונה יחסית שמדברת על שינוי החוק הישראלי למצב של "אי הפללה" בשימוש אישי. הכוונה היא שישראלים יוכלו להחזיק לכל היותר 15 גר' ולעשן אותו, והדבר ייחשב פלילי רק אם ייתפסו עם כמות גדולה מזו או שיהיו צעירים מהגיל המותר בחוק. מכירת הגראס תמשיך להיחשב פשע, אבל השימוש בו יהפוך חוקי. הצעת החוק השנייה שלה מרחיקת לכת הרבה יותר ומדברת על החלת מודל קולורדו בישראל, כלומר התרת מכירה, קניה, גידול ועישון גראס תוך מעורבות ממשלתית במכירה (חנויות רשמיות של המדינה), בצריכה (קורסי הדרכה לאזרחים) וכמובן ברווחים, מאחר שכל קניה תחויב במס. זנדברג מודה שלא ברור עדיין לאן הרוח נושבת בארץ לגבי הנושא הזה ולכן כתבה שתי הצעות חוק שונות, ובבוא היום תחליט טקטית איזו מהן לקדם.
עיני העולם כולו נשואות בשבועות האחרונים לקולורדו. לא כל יום קמה מדינה שמוכנה לנדב עצמה לניסוי תקדימי שכזה. קולורדו היא המדינה הראשונה בארצות הברית שמתירה בחוק צריכה של גראס לאנשים שאינם סובלים ממחלות כרוניות ומכאבים, ומדינת וושינגטון אמורה להצטרף אליה לקראת סוף 2014. בגזרת הגראס הרפואי, לעומת זאת, וושינגטון וקולורדו אינן לבד. 20 מדינות נוספות בארצות הברית מתירות לחולים במחלות שונות להשתמש בגראס באופן חוקי, ורשימת המחלות המצדיקות מתן קנאביס משתנה בין מדינה למדינה. מהיום הראשון של 2014 רשאי כל תושב קולורדו לרכוש גראס בכמות של 28 גר' ולגדל לעצמו בבית שיח בשטח שלא יעלה על 2.5 מ"ר. תיירים ואמריקאים שאינם תושבי קולורדו רשאים לרכוש שבעה גר' בלבד בעלות של כ־50 דולר, מחיר כפול מזה של הגראס הרפואי. חנויות הגראס המורשות בקולורדו הרוויחו למעלה ממיליון דולר ביום הראשון לפתיחת המסחר, אבל טרם ברור אם זו התלהבות התחלתית או מספרים שמלמדים על העתיד.
זנדברג טוענת שהרבה מהח"כים שאיתם היא מדברת על נושא הלגליזציה מסכימים איתה, גם אם לא מודים בזה מול המצלמות. אורן ליבוביץ', מקים ומנהל המגזין האינטרנטי"קנאביס – מגזין עם כיוון"– שמרכז את כל התכנים והנתונים הרלוונטיים לנושא הלגליזציה והגראס הרפואי – משוכנע שהלחץ ארוך השנים של פעילי הגראס על פוליטיקאים וסלבריטאים בדרישה שיתמכו בלגליזציה הוא זה שנותן כעת פירות.
"הקטע הזה, למשל, של לגרום לח"כים להודות שהם עישנו – זה לגמרי בעקבות לחץ שלנו", הוא טוען. "זנדברג ומשה פייגלין הרימו את הכפפה בנושא הזה, ויש ח"כים נוספים שתומכים בזכות זה שאיימנו עליהם שנוציא אותם מהארון אם הם לא יודו שעישנו. אותו הדבר עם סלבס. בסילבסטר מישהו שלח לי למייל תמונה של זמרת מפורסמת שמעשנת ג'וינט, פניתי למנהל שלה והוא השקיע הרבה מאוד אנרגיות כדי שלא אפרסם את זה. בפעם הבאה שהיא תעשן אולי היא תגיד: 'נמאס לי מההכחשות הטיפשיות האלה' ותבחר בעצמה לדבר על זה בתקשורת".
הקמפיין של פעילי הגראס בשנים האחרונות כלל גם כמה פרובוקציות שעזרו למשוך תשומת לב והביאו לחשיפה תקשורתית. האחראי העיקרי לאגף היצירתי של הקמפיין הוא פעיל בשם עמוס סילבר שחתום על פעולות כמו שתילה מצולמת ומשודרת בלייב של שתילי גראס בכיכר רבין והכרזה מעל דף הפייסבוק של המשטרה שהוא מעשן ג'וינט ענקי ברגעים אלה ממש.
"הבשורה של השנים האחרונות היא שהפעילים בתחום הלגליזציה ומשתמשי הגראס עברו מהגנה להתקפה", טוען ליבוביץ'. "אנשים מפסיקים להתנצל ומתחילים לתקוף, ליזום פעולות ולדרוש תשובות מהממסד".
שומרי הסף של הגראס
בחמש שנים מאז שעזב את תפקידו כמנכ"ל הקודם של הרשות למלחמה בסמים, מסתובב חיים מסינג בתחושה שרוב מי שמתעסק בנושא המאבק בשימוש בסמים בארץ פשוט לא מבינים מהחיים שלהם. "רק לפני כמה ימים נתקלתי ברוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע", הוא מספר." רוביק סיפר על חוק עירוני חדש לגבי הגבלת שתיית אלכוהול במקומות ציבוריים, קנסות וכו'. אני – בתור אדם שחקר את סוגיית האלכוהול בעולם – מקשיב לו ולא יודע אם לצחוק או לבכות. הוא לא מבין שאי אפשר להתמודד עם צריכה של משהו חוקי בעזרת הפחדות, זה פשוט לא עובד. אלכוהול הוא חוקי, וזה שרירותי במידה רבה כי באותה מידה הגראס יכול היה להיות חוקי והאלכוהול לא. לא יעזור לך אם תקנוס אנשים על אופן השימוש בו. זה מזכיר לי את הקמפיין של 'אם שותים לא נוהגים'. זה הרי קמפיין שקרי. מה, לא שתית פעם ואז נהגת?".
תכלס כן.
"וקרה לך משהו? לא. אנשים יכולים לנהוג אחרי ששתו כי השאלה היא לא האם שתית או לא שתית, אלא האם אתה יודע כמה אתה מסוגל לשתות בלי שזה ישפיע על התפקוד שלך. שמע, בשנותיי ברשות למלחמה בסמים הבנתי שני דברים: אחד הוא שהמסר שלך לציבור חייב להיות אמת. אי אפשר למרוח את הציבור ולומר שמי שמעשן גראס עשוי למות! אי אפשר! דבר נוסף שהבנתי זה שאתה לא יכול להילחם בכל החזיתות. הרי יש הבדל בין הרואין לקנאביס, ולמדינה אין את המשאבים להילחם בכל הסמים. המצב נכון להיום הוא שמתוך 100 אחוז מאמץ שהמשטרה משקיעה במלחמה בסמים היא מצליחה לעצור רק עשרה אחוזים מעסקאות הסמים".
מסינג הגיע לתפקיד ראש הרושת למלחמה בסמים אחרי קריירה צבאית שבסופה שימש מפקד המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר. גם מחליפו גלר הוא קצין בכיר לשעבר (ששימש מפקד המרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות בחיל החינוך), מה שמסביר את הרוח הצה"לית ששורה מעל לדיון בנושא הלגליזציה ואת התחושה שמקבלי ההחלטות בזים לסטלנות של הפעילים.
"שמע, צר לי מאוד להיות משבית השמחות במקרה הזה", אומר גלר, "אבל לגליזציה זה פשוט טירוף. יש לי אינספור מחקרים על זה שקנאביס מזיק לבני 15־25 בצורה הרסנית, עשוי לפגוע בגדילה, בפריון, בקורדינציה ובמהירות התגובה, וכמובן גם להביא לפגיעות נפשיות. אני יודע שעל כל מחקר בנושא אפשר למצוא מחקר הפוך, אבל לא לגבי ההשפעה של הקנאביס על צעירים".
זה שהמדינה ממנה באופן שיטתי קציני צבא שיעצבו את מדיניות הסמים שלה, וספציפית אדם כמוך שניסיונו בעבודה עם אוכלוסיות "מיוחדות", מעיד על פספוס בהבנה של מה זה סמים קלים ומי משתמש בהם.
"כן, זה אומר משהו שאני איש צבא. שמע, יכול להיות שבדיעבר יתברר שאני מדבר שטויות, אבל כרגע המחקרים מראים שאני צודק ושיש פגיעה בחלק מהצעירים שמשתמשים בקנאביס".
אתה בטח נשבע שבחיים לא עישנת, נכון?
"לא, בחיים לא. אני שותה לא מעט בירה, זה כן".
וברור לך שאם אלוהים היה עושה רישאפל ומחלק שוב את הקלפים – ייתכן שהיית מספר לי עכשיו עד כמה בירות זה קטלני לצעירים ושבחיים לא שתית ושאתה רק מעשן ג'וינטים מדי פעם.
"אתה צודק. אם אלכוהול היה מומצא היום אז הוא היה בפקודת הסמים, בהחלט. זה נורא נחמד לדבר תיאורטית, אבל בשורה התחתונה מישהו צריך להיות רציני ולקבל החלטה, ולשם כך אני פה".
גלר עסוק בלהתייחס למשימה שקיבל מהממשלה כמו לאלונקה, ואולי רק לאחר שיפרוש, כמו קודמו בתפקיד, יצליח לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת. "משהו קורה בעולם", אומר מסינג, "הרבה מדינות מבינות שהתרה מדורגת של השימוש במריחואנה עדיפה ומורידה לחץ מהמשטרה כדי שתוכל לטפל בסמים הקשים והמסוכנים באמת. אני חושב שבישראל צריך ללכת על מדרוג: בשלב ראשון להפסיק לחפש את המעשנים הפרטיים, לא לעצור אותם, אבל גם לא לאפשר גידול פרטי. ואז, אם זה יתנהל בצורה טובה ואחוז המשתמשים לא יעלה בצורה דרסטית – אפשר להתקדם לשלב הבא שבו המדינה תאפשר גידול ציבורי ממשלתי מבוקר עבור משתמשי מריחואנה, לא רק עבור חולים. זה קריטי שהגידול בחסות המדינה יהיה מסודר והרמטי ושהחומר שיימכר יהיה רק משם".
קולגות שלך לשעבר בטח יגידו שהשתגעת.
"למה? הרי מריחואנה זה כמו מים, זה זורם בכל מקרה, אז עדיף להשתלט ולנתב את זה. חוץ מזה גם חיים מייל, הפסיכיאטר הראשי של הרשות, מסכים איתי".
אז אתה תומך בהצעת החוק המרוככת יותר של תמר זנדברג?
"זנדברג לא מעלה את הנושא לסדר היום באמת, היא לא עושה עבודה רצינית. במקומה הייתי פונה למומחים כמוני, מכנס פורום ועושה עבודה יסודית. אי אפשר להציע לגליזציה מוחלטת כמו בקולורדו מהיום למחר, זה לא עובד. זו סתם הצעה פופוליסטית".
אז למה תמיד בישראל בעל התפקיד מבין מה באמת צריך לעשות רק אחרי שהוא כבר לא בתפקיד?
"עכשיו אתה הפופוליסט. היית צריך לשאול אותי: 'אולי הבעיה היא שכשאדם בתפקיד מסוים הוא מזדהה איתו יותר מדי ולא רואה את הדברים נכוחה'; והתשובה היא 'כן', הכניסו לי לראש כל הזמן שאסור בשום מצב להתקרב לאנשים של עלה ירוק, שצריך להתרחק מהם כמו מאש ולא להיפגש איתם. אין לי תשובה אינטיליגנטית למה זה קורה, אבל אני יודע שלי אישית לקח שנים להבין שמזעור הנזק והשלמה עם תופעות שאי אפשר לנצח אותן זה המפתח לניהול נושא הסמים ברמה הממשלתית".
למה לא אמרת את הדברים האלה ליאיר גלר, כשהוא החליף אותך בתפקיד לפני חמש שנים?
"בחפיפה לא מדברים על דברים מסוג זה, מדברים על יעדים וכאלה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
