Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הפארק הסודי והספרייה שאינה בר: המקומות של אריאלה לאנדה
אריאלה בבר. הביאה גם בייקון. צילום: איליה מלניקוב
אנחנו גאים להציג לכם את "העיר שלי", מדור חדש (עדיין) שבו תבחר כל פעם דמות עירונית מוכרת את המקומות האהובים עליה ביותר בעיר. והפעם: כוהנת חיי הלילה והבעלים של 'בית אריאלה', שלוקחת אותנו למסעדה האהובה עליה ביותר, לאריאלה המקורית ומשם במונית לנתב"ג. זו העיר שלה
הייתי יכולה לכתוב פה על פרונטו, צ'יקטי, הבסטה, בר 51 או על ג'ורג' וג'ון, אבל מבחינתי הפשוט, התמיד טעים והשווה לכל כיס מנצח. כמישהי שמכורה לאוכל מקסיקני אני בוחרת מ'למעלה' בקריית המלאכה. גם בגלל המיקום הצמוד לגלריות אזוטריות ולסביבת הגרפיטי האוהדת. למעלה, שביל המרץ 5.לפרטים נוספים
מסעדת למעלה עושה תיאבון (צילום: תומר אבשלום)
3. פארק החורשות
במדרון יפו מנסים בכל דרך להסתיר את השמש (ולרוב כושלים), בפארק המסילה זה אהלן אהלן כל הזמן, ומנגד בפארק החורשות מניחים את הראש על הדשא אחרי קניית סל פיקניקבדליקטסן בבניין פנורמה. אפשר להעביר שם יום שלם של בהייה בעצים, בציפורים ובילדים מכל הקהילות.
פארק החורשות (צילום: נמרוד סונדרס)
4. בית אריאלה – הספרייה
זה לא משנה כמה ספרים בקינדל יהיו לי. מרכז לאוכל כגון 'אסיף' או מרכז תרבותי לשירה וסיפורת – חשוב שיהיה בכל עיירה. בלי סיפור אין מוסר, בלי דמיון אין עתיד וגם אין עתיד בלי עבר. בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25
בית אריאלה המחודש (צילום: מאיר שפירא)
5.איילון דרום/צפון
בסופו של דבר בשביל להעריך את ה'יש' צריך לפעמים להתגעגע. האיילון לוקח את המונית ואותי לנתב"ג ומשם למדינות אחרות; לדרום, למחוזות אחרים, לנחלים של הצפון ולעוד מקומות רבים וטובים.
שקיעה תל אביבית באיילון (צילום: שירה לוקסנבורג)
בית אריאלה (הבר!), מקווה ישראל 1. באחרונה הושק תפריט אוכל מעניין ומפתיע לצד הדרינקים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"גם כשהמצב ישתפר, ההתנהלות תהיה בחוץ ולא בפנים; מי שהזמין 8 חצאים בערב יזמין 2"
אריאלה בבר, מאחוריה העבודות על הרכבת הקלה. צילום: איליה מלניקוב
אשת חיי הלילה אריאלה לאנדה ('בית אריאלה') לא האמינה שתצטרך להציע אוכל כדי לפתוח שוב את הבר, מודאגת יותר מהמצב הכללי במדינה מאשר ממצבה האישי וחוזה תרבות פנאי מעט אחרת לאחר המגיפה. כך או אחרת, כשתפתח - ביבי לא מוזמן
מפגש הדרכים הרכבת-יהודה הלוי החל לתפוס צורה בזמן האחרון. לאחר תקופה ארוכה, הוסרו החומות שנבנו בגלל עבודות הרכבת הקלה, הכבישים נסללו ונפתחו ורכבים החלו למלא אותם. המדרכות והשבילים עדיין בעבודה. צמוד לשם ממוקם 'בית אריאלה', הבר כמובן, לא הספרייה. הוא סגור מאז שהחל המשבר למעט רגעי האופוריה שחווינו אז לאחר הסגר הראשון כשאמרו לנו לצאת לבלות.
את המקום מחזיקה אריאלה לאנדה, מלביאות סצינת הלילה בעיר, עם ותק במינרווה, בג'ואיש פרינסס ובמנזר ועם נוכחות תמידית בכל מסיבה טובה; מה שהפך למעין סטמפה של איכות: "אריאלה הגיעה? אה, מגניב, כנראה שאנחנו במקום הנכון". גילוי נאות: אני חבר שלה, לקוח קבוע, ורואה בה לעתים דמות הורית (סליחה ארי); גילוי נאות נוסף: אני רחוק מלהיות ייחודי עם זה. היא גידלה וחיברה דורות של א/נשים שישבו אצלה על הבר. היא גם ראתה וחוותה דבר או שניים בסצינה המקומית, אבל שום דבר כמו זה. כמו הקורונה המזורגגת.
יש לך מושג מתי את הולכת לפתוח? "לא. בגדול הלכתי והשקעתי המון כסף בבניית מטבח חדש ובשינוי הרישיון למזנון, כדי שאוכל לפתוח לטייק אווי. כל הראש הוא לכיוון הזה, כי נראה לי שגם אם המצב ישתפר ההתנהלות תהיה ברובה בחוץ ולא בפנים, מה גם שאנחנו מדינה חמה. הבעיה היא שגם לזה עושים בעיות כי יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה: פקחים נותנים דו"חות על ארגזים של תנובה שמונחים ליד הבר/מסעדה, אבל המשטרה אומרת שזה בסדר, כיסא לא יכול לתפקד כשולחן ולא ברור אם מדרכה היא כן או לא מקום הושבה. אני שומעת את זה מחברים מסעדנים. ממילא מי שפתחו לא מרוויחים מזה. מבחינתי אישית, בגלל הרכבת הקלה גם אם אעשה טייק אווי זה לא נעים לשבת כרגע מול אתר בנייה. אתה רואה את הטרקטורים ואת החריץ של הפועלים".
למה בעצם מבדילים בין ברים לבין מסעדות שפתוחות לטייק אווי? "ההבדל הוא בסוגי הרישיונות, למכירת אלכוהול בלבד או גם להסעדה. אז מה שרוב הברים עשו, אלה שלא נפלו, זה לשנות את ההגדרות של הרישיון, שזה אומר עוד 7,000 ש"ח ובנוסף לזה כל הנלווים: אישור מכבי אש, מצלמות, אישור אדריכלי ועוד ועוד – הדברים האלה עולים כ-30 אלף ש"ח. אז למי שחסך ויש לו כיסים עמוקים משקיע – ומי שלא אומר 'די'. יש אנשים כמוני שמחויבים לחוזה כך שאני לא יכולה לעזוב סתם ככה כי בא לי".
חשבת מתישהו לצפצף על ההנחיות? "לא, לא חשבתי על זה. לא כי אני לא מרדנית מטבעי, אני יכולה ללכת ברחוב בלי מסיכה ולעשן במקום סגור. אבל יש הבדל בין לקחת אחריות על החיים שלי לבין לקחת אחריות על אנשים אחרים – ולגבי זה אני לא בעניין".
אריאלה בבר. צילום: איליה מלניקוב
זכורה לך תקופה עגומה כזו בדברי ימי חיי הלילה בעיר? "לא. לפני עשרים שנה כשהייתי במינרווה חפרו את אלנבי, אבל לא היתה איזו סכנה בריאותית. שיחקנו כדורעף באמצע אתר הבנייה, היה כיף. אמנם הפסדנו קצת לקוחות כי היה קשה להגיע למקום פיזית, אבל לפחות לא היתה מגיפה".
אריאלה אשה אופטימית, שמחה מטבעה, גם בעיצומה של מגיפה ושל עבודות על הרכבת הקלה. היא מראה לי את עבודות השיפוץ בבר, את המטבח החדש שהקימה מאחורי הבר ואת הצביעות למיניהן – הרוב מעשה ידיה וחברותיה. הביורוקרטיות חונקות, המענקים רחוקים מלהספיק אבל היא חושבת על דברים גדולים הרבה יותר, כאלה שלא קשורים אליה ישירות אלא לכולנו. "אני לא חושבת שיהיה אי פעם מיתון כמו זה שעומד לבוא אלינו אחרי המגיפה. אנשים עוד לא שם: הם מרגישים חנק בגלל המצב הנוכחי, אבל מבחינה כלכלית אנחנו לא מודעים עד כמה הדבר הזה משמעותי עבורנו. אנשים שלא שילמו עד עכשיו משכנתא, כאלה שלוקחים הלוואות שיצטרכו להחזיר אחר כך".
ועדיין, חשוב לה לציין ש"זו תקופה מדהימה מבחינת אנשים. הם עושים את מה שהמדינה לא מצליחה. נכנסים מתחת לאלונקה. בפתרונות רווחה, בקופסאות אוכל, בבדידות. אני שומעת על יוזמות מדהימות. חבל שאנחנו עושים את זה בעתות מצוקה ולא כל הזמן, למרות שאלה דברים שהמדינה שלנו צריכה לעשות".
איך זה ישפיע על העסק אחרי שיוסרו המגבלות? "אני חושבת שאנשים שקנו שמונה חצאי בירות בערב יצאו עכשיו לשני חצאים. הם עדיין יצאו כי בבסיסנו אנחנו יצורים חברתיים, אבל אני לא חושבת שהם יבזבזו כמו פעם. עכשיו כולם מזמינים מוולט וממסעדות טובות אבל זה מתאזן כי ההוצאות שלהם יותר נמוכות; החיים פחות בזבזניים ויוצאים פחות. אנשים משלמים כרגע כסף על אוכל ואלכוהול, מוות וחיים. לשתות אלכוהול זה כמו שריר שאתה מפתח – 'נגעת-נסעת'. אנחנו לא נשב ספונים בביתנו, נצא ונסתובב. בהתחלה אולי קצת פחות ואחר כך נחזור להרגלים הישנים שלנו. מי שסחי יחזור להיות סחי ומי שמשוגע יחזור להיות משוגע. זה לא ישנה סדרי עולם, גג יביא את קץ האנושות יותר מהר ואולי יגרום לכך שביבי יעוף כבר", היא מציינת בצחוק, או שלא.
מה השתנה אצלך בתקופה הזו מבחינת לקחים אישיים ותובנות? "עד עכשיו לא חשבתי שאצטרך אוכל בבר – אבל עכשיו הבנתי שכן. עד עכשיו לא חשבתי שאני אצטרך להתאמן כדי לא לשקוע בספה – עכשיו כן. עד עכשיו חשבתי שסמים זה מגניב – אז זה כבר לא. עד עכשיו חשבתי שאלכוהול לא משפיע עלי ביום למחרת – היום הוא כבר כן. עד עכשיו לא חשבתי שאצטרך את העזרה של ההורים – עכשיו כבר כן. עד עכשיו חשבתי שאולי אקנה דירה – עכשיו כבר לא".
כמו לחזור אל הרמקול השמאלי ברחבה. מסיבת האופניים של FIT (צילום: גאיה סעדון)
לדעתך לחמו מספיק בקליקה של חיי הלילה והברים? "יש שתי קטגוריות, המסעדנים וחיי הלילה, עכשיו שניהם במחאה נגד ביבי. הם מנסים לקדם יוזמות שונות, למשל ריקודים בשטחים פתוחיםורכיבת האופניים הקבוצתית FIT. להגיד לך שצעקנו מספיק? אני חושבת למען האמת שיש דברים הרבה יותר חשובים כרגע מעניינו של מועדון או בר כאלה או אחרים. חשוב יותר להבריא את הכלכלה החולה, את מערכות החינוך והבריאות החולות. ישנם דברים עצומים יותר מאשר ההנאה של לשבת על בירה. בינתיים אפשר לקנות בירה בפיצוציה, אני אומרת את זה למרות שזה מנוגד לעסק שלי. אנחנו חיה סתגלנית, מתרגלים לכל שיט שנותנים לנו. אמרו לנו רכבת קלה – חיינו עם הרכבת הקלה; אמרו שאלפי עכברושים יסתובבו – התרגלנו גם אליהם. אבל אסור שנתרגל לדבר אחד וזה מנהלים גרועים כי זה ישפיע לא רק על העתיד שלנו אלא גם על זה של ילדינו".
מה הדבר הראשון שאת עושה כשהמקום ייפתח באופן מלא? "אשמח לראות מלא אנשים, שייקחו את האוכל ואת השתייה שלהם לכיסאות שהעירייה תפזר פה בחוץ, למדרכה ולמדשאה היפה (שיוקמו בהמשך, ס"ק). ננגן מוזיקה טובה, נעשה רעש לשכנים והכל בהתאם להנחיות. הכי חשוב".
ביבי מוזמן? "לא. לא הוא ולא רגב".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
2:00:אמצע השבוע. הלקוחה האחרונה הולכת. אריאלה לאנדה (50) מכבה את האורות ונועלת את המנעול של בית אריאלה – הבר, לא הספרייה. עכשיו תורה לצאת. תחנה ראשונה: Clavis Club. "אני הולכת לבד – אני מכירה שם אנשים וגם אמצע השבוע, רוב האנשים עובדים במשך היום. השעה שתיים־שלוש לפנות בוקר, מי יבוא להתקרחן איתי כשזה לא בסוף השבוע?". לאנדה מכירה את בעל המקום, הברמן אלעד ברוך, וטוענת כי הוא המומחה מספר 1 לקוקטיילים בארץ (אחריה), אבל מעדיפה את הדרינק הקבוע – קוורבו.
"זה בכל מקום ובכל מצב ולא משנה מה הספיישלים", היא מחייכת בזמן שהיא מרוקנת צ'ייסר אחרי צ'ייסר. אני תוהה כמה כאלה היא מורידה בלילה. "יותר מדי", היא מודה.
3:00:לאנדה נפרדת לשלום מציפורי הלילה המשוחחות וקופצת ל־K בר שמעבר לפינה. לשמחתה המקום ריק. "אני אוהבת ללכת כשמאוחר ואין אנשים, אחרת זה קצת קלסטרופובי, אבל חוץ מזה אני אוהבת את המקום ואוהבת את הבנות". להפתעתי הדרינק הקבוע לכל מקום ולכל מצב מתחלף בבירה. "אני לא אוהבת בירה", היא מבהירה, "בירה בדרך כלל רק… כזה… אם זה גינס טובה – או פה או במנזר".
בית אריאלה
4:30:נכנסות לסקסי פיש. חברה דורשת חיבוק. לאנדה לא משתפת פעולה וזו מחבקת אותה בלכ זאת. "היא לא אדם נחמד", טוענת הבחורה. "אלייך", מתפרצת לאנדה, "אבל שירות הלקוחות – וואו", היא מחמיאה. חפיסת הווינסטון לייט התרוקנה וחברה אחרת קופצת להביא עוד. היא משתדלת לא לעשן ביום, אך בלילה הסיגריות אינן מפסיקות לבעור. "הדבר הזה יכול להימשך אי אילו שעות, וההכרזה שאני לא שותה יותר בחיים, בעיקר בסופו של הלילה. לא שותה יותר בחיים – עד הלילה הבא".
6:00:ביום רגיל היא כבר הייתה הולכת הביתה, הבוקר יש עוד משהו באלפא. היא מעדיפה את הגמא ואוהבת גם את הסליפרס, כי זה קטן ואינטימי. אין לה העדפות לליינים. "קשה לי לקבוע", היא מתוודה, "כי בדרך כלל אם בא לי על משהו ספציפי, אז מכורח המציאות שזה לא יקרה, ובדך כלל אני גם לא מתכננת, לא אוהבת את זה. לפעמים בא לי, לפעמים לא בא לי, אז הלילה מכתיב את הצעדים". אחרי נצח של צ'ייסרים, עישונים, ריקודים ולרלורים לאנדה פורשת. "האהבה תנצח. יאללה, אני עפה!".
טייק אוויי:לילה, הפיצה בפלורנטין. תמיד יש בבית:ירקות – לא חיה בלי עגבנייה, מלפפון וגבינה לבנה ז'אנר:טכנו, אייטיז כשאני שוטפת את הבית די.ג'יי:אוהבת את כולם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מי שחובב אלכוהול, חיי לילה ומוזיקה טובה, בטח עדיין זוכר את ערבי השתייה על הבר של אריאלה לאנדה, בעלת הבר ג'ואיש פרינסס. לאריאלה היו כבר שלושה ברים בעיר שבהם השקו את מיטב שתייני העיר – מינרווה, ג'ואיש פרינסס וג'ואיש טיים – ועכשיו היא חוזרת בגדול עם בר חדש בשם בית אריאלה.
אריאלה התעקשה שבלוקשיין החדש יהיו חלונות גדולים המאפשרים לספוג את אווירת הלילה של רחוב הרכבת: כבר בכניסה אפשר להרגיש כי מדובר בבר שמגיעים אליו בשביל לשתות באמת. "פה לא מבלבלים ת'מוח", מצהירה לאנדה.
למה שוב לפתוח בר, לא הספיק לך?
"בשנה וחצי האחרונות ניהלתי את המנזר ונהניתי מאוד, אבל אם יש לך ג'וק של להיות בעלת עסק, לא תוכלי לעבוד אצל מישהו אחר לאורך זמן. לחזור להיות בעלת מקום זה מדהים, כי תהליך קבלת החלטות הרבה יותר פשוט. אחרי שנתיים שבהן קמתי בבקרים סדר היום שלי השתנה. פתאום את קמה באמצע היום ועובדת בלילה. אני אוהבת את זה".
הבר כהה ורחב ידיים ומוזיקת האלקטרו־טכנו שברקע משחררת ביטים עדינים ועושה נעים בקרקפת. הנרות הדולקים על השולחנות בחלל והדיספליי שנותן מענה לכל שתיין עושים יופי את העבודה ומעוררים חשק לעוד בירה ועוד צ'ייסר. בגזרת המטבח תוכלו להתפרע על מיטב "אוכל הברים הקלאסי", כפי שקוראת לו אריאלה, כלומר חטיפי בר קלים ומקבץ טוסטים.
"החלום שלי הוא להיות פתוחה עד השעות של הבוקר. במקומות הקודמים שלי הצלחתי ועכשיו יש מקום חדש וצריך לעשות הכל מהתחלה. כל הברים שהיו לי תמיד היו מאוד ליליים ואני באופן אישי מאוד אוהבת את הלילה האמיתי. אני חושבת שאנשים נפתחים יותר בשעות הקטנות ואני רק יכולה לקוות שזה יהיה מדיוק כמו במקומות הקודמים ומבטיחה לנסות שהפעם אעשה קצת פחות רעש".
