האוסטרי הענק הגיע סוף סוף לעידן הסטרימינג, ואנחנו מודים שהתגעגענו למבטא המטופש שלנו. אך למרות שזו הסדרה הטלוויזיונית הראשונה אי פעם של כוכב הקולנוע האגדי, ולמרות הלוקיישנים הרבים והאפקטים, "פובאר" מרגישה בעיקר זולה
"פובאר", הסדרה החדשה בכיכובו של ארנולד שוורצנגר בנטפליקס (באנגלית "FUBAR" – ראשי תיבות של "Fucked Up Beyond All Repair") נפתחת עם מה שהאמריקאים מכנים "נידל דרופ"- כלומר, שימוש בשיר מוכר כמוזיקת רקע כדי להקנות אווירה מסויימת לסצנה. במקרה של ארני היקר, השיר שנוחת על הפתיחה הוא "Sympathy for the Devil", הלהיט האלמותי של להקת "הרולינג סטונז" שבטח תזכרו מאינספור סרטים (למשל: "יחידת המתאבדים", "רעם טרופי", "הטיסה", "קרואלה" ועוד), עד כדי כך שהשימוש בו הפך לקלישאה הוליוודית. משהו ברמת לשים את "All by Myself" כשהדמות בודדה או "I Feel Good" כאשר היא שמחה.
https://www.youtube.com/watch?v=f6A56zcGeWE
ולמה אני בכלל מעלה את זה? כי זו רק דוגמה מוקדמת לחוסר המקוריות הכללי שאופף את "פובאר", סדרה שמרגישה כאילו נכתבה על ידי מערכת AI לא מתקדמת במיוחד. והחלק הכי גרוע: אין אפילו קשר בין השיר ההוא לדמות של שוורצנגר! "Sympathy for the Devil" אמור להתנגן כאשר מציגים דמות רעה או שנויה במחלוקת, לא סוכן CIA קשוח-אך-נחמד כמו זה ששוורצנגר מגלם. אם הוא היה דמות עם חוש מוסר יותר מפוקפק זה היה יכול להיות מעניין, אבל אז היתה נפגמת אווירת ה"סדרת אקשן אמריקאית משנות האלפיים המוקדמות אבל עם יותר קללות" ש"פובאר" מנסה לייצר. כן, למרות שזו הסדרה הטלוויזיונית הראשונה אי פעם של כוכב הקולנוע האגדי, ולמרות הלוקיישנים הרבים והאפקטים, "פובאר" מרגישה בעיקר זולה.
שוורצנגר מככב בתור לוק ברונר, סוכן CIA ותיק שמתכנן לפרוש סוף סוף, אך נקרא למשימה אחת אחרונה – לחלץ מהג'ונגלים של אפריקהסוכנת שסיפור הכיסוי שלה עלול להיחשף. אה, וזו הבת שלו ואף אחד מהם לא ידע שהשני עובד בשביל ה-CIA. אמה ברונר (מוניקה ברברו) חשבה כל השנים שאבא שלה הוא מוכר ציוד התעמלות, בעוד שהוא חשב שהיא עובדת בשביל ארגוני צדקה – וה-CIA הקצה משאבים רבים כדי שהם לא יגלו אחד על השנייה, כי ככה סוכנויות ממשלתיות עובדות מסתבר. אבל העלילה הקלישאתית וחסרת ההיגיון היא לא באמת הבעיה ב"פובאר". בכל זאת, זו בבירור סדרה שרוצה להיות מחווה לסרטי האקשן מתור הזהב של שוורנצגר בשנות השמונים והתשעים. הבעיה היא שמדובר בסדרת "אקשן-קומדיה", והקומדיה פשוט לא עובדת.
בין אם זה שוורצנגר בן ה-75 ממלמל בעייפות פאנצ'ים עבשים, או צוות דמויות המשנה המורחב, הכתיבה הקומית פשוט לא שם. וזה היה בסדר אם הסדרה לא הייתה עוצרת את עלילת האקשן שלה כל כמה דקות כדי שבוקנר האב ובוקנר הבת יעשו איזה סצינת סיטקום מטופשת, או שהעוזר/חבר טוב של לוק יגיד איזה רפרנס לסדרת ילדים ישנה או חטיף. אם שוורצנגר באמת רוצה לעבוד בטלוויזיה – ולפי ההופעה שלו בסדרה הזאת, אני לא בטוח אם זה נכון – אז הייתי רוצה לראות אותו דווקא בסדרה קצת אלימה יותר, קצת רצינית יותר. הייתי רוצה לראות אותו באיזה קומדיה שחורה אולי, איזה "שובר שורות" משל עצמו אם צריך. מה שלא רציתי זה לראות אותו נוזף בבת שלו במשך שעה בזמן שיורים עליהם.
אם אתם פשוט מחפשים בינג' אקשן נוסטלגי, אולי "פובאר" תעבוד בשבילכם, אבל לטעמי היא הרבה יותר "גבר מי שמטפלת" מאשר "שקרים אמיתיים" או "שוטר בגן ילדים". אולי שוורצנגר ראה את הסרטים שכוכבי האקשן הצעירים כמו וין דיזל ודוויין ג'ונסון עשו בזמן שהוא היה עסוק בלהיות מושל קליפורניה, והחליט שגם הוא רוצה קצת מזה. "אבל תוסיפו קצת קללות ודם, כדי שלא יחשבו שאני רך!" הוא צעק לסוכן שלו במבטא האוסטרי הידוע והאהוב. בסופו של דבר עלילות הסיטקום-משפחתי של פובאר מאפילות על עלילת הריגול שלה, ולא בקטע טוב. עדיף כבר לזפזפ בין "משפחה מודרנית" ל"קומנדו".
עונה ראשונה של FUBAR זמינהעכשיו בנטפליקס