• Facebook
• Twitter
• Email

*הזוכים בקטגוריה ייבחרו בידי פורום הקולינריה הישראלי שייסד מגזין טיים אאוט, המורכב ממאות אנשי מפתח בענף: מסעדנים, שפים, בלוגרים קולינריים, עיתונאי אוכל, צלמי אוכל, סטייליסטים מזון, ייננים ופודיז. 13 הקטגוריות הנוספות יועמדו לבחירתכם, בלינק המצורף ממש כאן

אואזיס

מסעדת השף של רימה אולברה, אישה דעתנית וקפריזית, שפית טוטאלית ומלאת תשוקה שמתאבדת על החזון שלה – מטבח שף אקלקטי. בקרב מעריציה היא נחשבת למומחית גדולה בבישול אסייתי, על אף שבתפריט יש גם מנות איטלקיות ברוחן. רוב המנות בתפריט מקוריות ובעלות טעם מובחן ושונה. בין המנות בתפריט יש גרבדלקס סלמון שמוגש עם ריבת מלפפונים ולואיזה עם תוספת של קרוסטיני וגבינת עזים, נתח קצבים צרוב במרק מיסו עם איטריות סובה, סלט זוקיני ופקורינו ומנה של פילה דניס ברוטב ויאטנמי.

אואזיס

בר א ווין

בירכתי הדא דא ודא מסתתר לו בר היין הצרפתי של עינב אזגורי. התפריט, שמתבסס בעיקר על קלאסיקות צרפתיות, לוקח את היושבים במקום לסיבוב פריזאי מעורר. תוסיפו לזה את העיצוב המודרני, את הרחבה החיצונית מלאת השולחנות (והבריזה המעולה שנוצרת בין הבניינים) ואת תפריט היין המגוון – וקיבלתם מקום קצת חו"לי שרק מתבקש לחזור למלון בוטיק אחרי בילוי בו.

בר א ווין

ברוט

בר יין חף מגינונים בבעלות השף יאיר יוספי, השף עומר בן גל וזוגתו אשת היין ג'מה נווה. קהל היעד המוצהר של המקום הוא פודיז ואנשים העוסקים באוכל וביין כמקום שבו ניתן להחליף דעות, ללמוד, לבחון, לטעום ולהשתכר יחד. מרק דגים, טרטר סלמון בציר דאשי עם אצות וואקמה, המבורגר אנטרקוט עם פירה, או ספיישלים על בסיס האוצרות שמביא מוסי הדייג, זה בעיקר מה שיציעו לכם לאכול. המיסיונרים של היין האיכותי ישדלו אתכם לטעום יינות שנמכרים כמעט כולם לפי כוס, חלקם נדירים. זהו המקום להתחיל לתחוב את האף שלכם לגביעים לא שלכם.

ברוט

ג'וז ולוז

מהרגע שאורית רביבו ועלמה פוגל ירדו מירושלים לתל אביב ופתחו את ג'וז ולוז, הוא הפך מיד למקום של יודעי דבר. השנה, מכרו השתיים את המקום לבני הזוג נאור לוי ושי קניגסברג, שהשאירו על כנו את העיצוב הבוהמייני, ביטלו את שיטת הטיפים, ויצרו ביחד עם השף הותיק של המקום עידו קרמסקי תפריט נפלא ששם דגש על חומרי גלם ויינות מקומיים. ממנות הדגל בתפריט החדש: תמנון ברוטב סגול עמוק וירוקים עדינים; ספירבס בציר בשר, בוטנים וליים; סלט פאפאיה ועוד.

ג'וז ולוז

גריג

צריך לא מעט חוצפה ללכת מול הזרם ולהכריז על שובו של הפיין דיינינג. להצהיר על מטבח אירופי (גם אם הוא לא נוכח בהיכל של מיליונים ומעוצב על ידי אלכס מיטליס) ושיזדיינו כל החצילים בלאדי בטחינה. אבל אם אתה בוגר מצטיין של מול ים – המסעדה שהגדירה מה זה פיין דיינינג מקומי ובזה בבוטות לא מנומקת ללוקאלי – טבעי שתרשה לעצמך. וזה בדיוק מה שעשה עידו פיינר, השף של גריג, אחת המסעדות הכי מדוברת בעיר.

גריג

דוק

מסעדה קטנטנה שהצליחה לרכוש לה מעמד ייחודי של נציגת המטבח המקומי בזכות אג'נדה קפדנית של הבעלים – האחים אסף ויותם דוקטור (ממסעדת האחים הסמוכה) – לבשל ולהגיש חומרי גלם מקומיים ועונתיים בלבד.

דוק

הבסטה

הבסטה נוסדה בתחילת שנת 2008, ותוך חודשים ספורים (ואינספור בקבוקי יין) הייתה למוסד. למרות, ואולי בגלל, המחירים הגבוהים והעיצוב הפשוט, הבסטה זוכה למעמד ברנז'אי ולמחמאות מחובבי אוכל. מאחורי הבסטה עומדים השף איתי ג'וניור הרגיל ואיש היין מעוז אלונים, השף בפועל אילון עמיר ואיש היין אבירם כץ. ביחד הם מקום שמשתדל מאוד לא להשתדל, אבל איכשהו עושה הכל במדויק. המיקום, על קו התפר בין נחלת בנימין לשוק הכרמל, מספק חוויית קז'ואל עירונית. הסיפור כאן הוא כוס יין וכמה מעדנים המבוססים על בישול קצר של חומרי גלם טריים באיכות הכי גבוהה. התפריט דינמי ומשתנה בכל יום, וכולל מנות כמו סרטנים כחולים בתנור, "אשכים, ככה בקטן", ו"קצת שכל על שלישיית ברוסקטות". רוב קסמו של המקום טמון בבר היין העשיר, שלעומת האוכל ניחן במחירים ידידותיים. במשפט אחד: באסטה מבחוץ, מטבח מעדנים מבפנים

הבסטה

החלוצים 3

החלוצים הוא ביסטרו שמתחמק מהמושג "טרנד" כפי שתמנון מתחמק מכריש: הוא נצמד לסלע, מכהה את עורו ונותן לזעם לעבור. החלוצים אכן מוסווה היטב בסביבה האפרורית שבה היא נטועה. מבחוץ קל לחלוף על פניה מבלי לתת דעת לקיומה. תל אביב חייבת לעצמה עוד מקומות כאלה: קטנים, צנועים, שקטים ובעלי טעם אישי מובהק, מסוג הביסטרו המשפחתיים שמעלים חיוך גדול כשנתקלים בהם במקרה בטיולים בצרפת או באיטליה. רשימת היין, כמו גם תפריט האוכל, קצרה וקומפקטית. הכי מכאן והכי לא. ברוסקטות עם עגבניות ופרמזן היא מנת פתיחה פשוטה, כל כך פשוטה שכבר כמעט ולא מכינים אותה. אבל כשהעגבניות, השום והבזיליקום נקצצים במקום וריח הלחם הקלוי מזדחל מהטוסטר אל הנחיריים, ברור שזה לא ישעמם לרגע. מנת תפוחי האדמה של וענונו היא מסוג המנות הרגישות שגורמות לך לחשוב מחדש על חומר גלם שכבר מזמן שכחת להתרגש ממנו. המטבח של וענונו את שטרנליכט הוא מינימליסטי עד כאב. מדובר בכאב מענג שבוודאי לא יתאים לכל אחד.

החלוצים 3

מלגו ומלבר

המסעדה שהקימו השפים אור מיכאלי ומוטי טיטמן (בינתיים עזב מיכאלי ורק טיטמן נשאר) מצטיינת בכל הפרמטרים: מרמת הטיפול בחומרים והיצירתיות של הרכבת המנות ועד לאסתטיקה יוצאת הדופן של הצלחות היוצאות מן המטבח. טיטמן מביא את הידע שרכש במסעדות מכוכבות מישלן והופך אותו להרפתקה תל אביבית מרתקת העוסקת בחומרי הגלם והטעמים המקומיים. מנות הסשימי דגי ים יפיפיות, הדגים במרקם מצוין ברטבים שאינם אגרסיביים. מנת השרימפס ביין לבן וחמאת ג'ינג'ר נדיבה והשילובים המתוחכמים אינם מכבידים על החיך. הלברק בתנור עשוי בדייקנות וטעים. אל תעזבו בלי קינוח עוגת תפוחים המוגשת עם קרם ברולה. האנרגיות הסואנות על הבר הופכות את הקולינריה העילית של מלגו ומלבר לבילוי סקסי.

מלגו ומלבר

סנטה קתרינה

השף תומר אגאי, בן טיפוחיו של השף הלאומי, חיים כהן, הקים מסעדה מעט היפסטרית המתבססת על טאבון איטלקי גדול. אגאי מעמיס על הטאבון תבשילי קדרה ללילה למשל תבשיל צוואר טלה בירקות שורש, ובערבים הוא ממלא את תנור הלבנים בפיצות ובגרסאות אישיות של לחמג'ון. אגאי מגדיר את המקום שלו כקנבס ריק שהבליינים צובעים אותו. התפריט המגוון והוויב הסוער גורמים לכך שסנטה קתרינה היא בטח לא מקום לנזירים.

סנטה קתרינה

• ג'וז ולוז
• גריג
• החלוצים 3
• דוק
• מלגו ומלבר
• הבסטה
• אואזיס
• סנטה קתרינה
• ברוט
• פרסי האוכל
• בר א וין

• Facebook
• Twitter
• Email

מתקפת הסליידרים היא הדבר הכי חמוד שצנח על חובבי המנצ'יז התל אביבי בזמן האחרון: המבורגר קטן ומספק למי שלא רוצה להתחזר, אבל עם אופציה להגדלה ולהרחבה עד לרמת שחיתות מטורפת. "סליידר הוא המבורגר קטן במשקל 80־120 גרם", אומר השף עומר מילר. "חוץ מהמשקל הוא נבדל מהמבורגר רגיל גם בכך שלקציצה אין דרגת עשייה".

הסליידר נולד בשנת 1921 ברשת הפאסט פוד האמריקנית White Castle ועלה אז 15 סנט. בשנת 2014 בחר בו ה"טיים מגזין" כהמבורגר המשפיע ביותר בכל הזמנים, יותר מביג מק ו־Whopper. שם הכריך נובע מהפועל slide, "להחליק", ומתייחס לשמנוניות שגורמת לסליידר להחליק בכל מקום שבו הוא נמצא: על הגריל, מהקופסה שליד ומשם בקלילות אל הבטן. מאז המצאתו נקבע לסליידר פורמט אחיד של קציצת בקר דקה ומרובעת בלחמנייה מרובעת עם בצל מטוגן ומלפפון חמוץ. במהלך השנים התרופפו גבולות הגזרה, וזה מה שיצר פילוג אידאולוגי: הטהרנים טוענים שסליידר אמיתי מכינים רק מבשר בקר, ושאדי הבצל הם שמטגנים את הקציצה, לא פחות מאשר הפלנצ'ה. הטהרנים פחות אומרים שמיני המבורגר וסליידר הם היינו הך ומוכנים להכניס להגדרה גם קציצות סרטן ועוף. בארץ הקודש מוטיב הגודל נשמר, אבל התוכן פתוח לפרשנות אקלקטית.

אגאדיר

באגאדיר הגדילו ראש והלכו על שני סוגים של סליידר'ס, כדי שכולם יהיו מרוצים. האחד הוא בשרי (70 גרם) שמגיע עם שלוש תוספות מלמעלה: אבוקדו, בצל מטוגן ופטריות (66 ש"ח לשלוש יחידות) ואילו השני נותן מענה לצמחונים: המבורגר על בסיס פטריות שמפניון, פורטובלו ושבבי סויה (70 גרם) וגם הוא מגיע עם אותן שלוש תוספות לבחירה (59 ש"ח לשלוש יחידות).

לכל סניפי אגאדיר

אמריקה

במתחם של צביקי עשת הלחמנייה מרובעת כמו במקור, אבל התוכן מגוון ועשיר הרבה יותר. אפשר לבחור בין קריספי צ'יקן סליידר לצ'יזבורגר סליידר עם בצל מקורמל וצ'דר, סליידר פורק בלי וסליידר סרטן רך שריון – כולם מושחתים לתפארת. לצמחונים יש סליידר בצל מטוגן במילוי ראגו פטריות וצ'דר טוב לכשעצמו (28־34 ש"ח).

אמריקה

בנדיקט

הרשת שפתוחה 24/7 וחרטה את ארוחות הבוקר על דגלה, מחברת את הסליידר לקונספט הבייקון אנד אגז. בהזמנת סליידרס בייקון וצ'דר תקבלו שלוש לחמניות מרוחות בחמאה וחרדל ובתוכן ביצה מקושקשת, רצועות בייקון פריכות וגבינת צ'דר מותכת. לפי מיטב המסורת האמריקאית, המנה מוגשת עם צ'יפס (67 ש"ח).

בנדיקט בן יהודה|בנדיקט רוטשילד|בנדיקט שרונה

גריג

השף עידו פיינר שמר על השם סליידר כדי לתת לאורחים מושג במה מדובר, אך מבחינת מרכיבים וטעמים תמצאו פה את מטבחי אירופה שאליהם הוא מתחבר: לחמנייה פריכה ושחומה שנאפית במקום ובתוכה פרוסות דקיקות של פסטרמה עגל מתוצרת בית במשקל 120 גרם וחרדל מעקצץ. התוספות ליד מרפררות למקור אך בגרסה אלגנטית – קורנישונים, בצלצלים כבושים וצ'יפס דקיק וקראנצ'י שגונב את ההצגה (45 ש"ח).

גריג

דאבל סטנדרט

התפריט בבר הקוקטיילים של המיקסולוג יותם שילה מיועד לתמוך באלכוהול מבלי להאפיל עליו. הסליידר לקרניבורים הוא שני מיני בורגרים במילוי בשר בקר בבישול ארוך (90 גרם האחד) ובצל מקורמל, שמוגשים עם צ'יפס (54 ש"ח). בתוספת תשלום אפשר להוסיף אמנטל או גבינה כחולה. הגרסה הצמחונית מבוססת על פטריות: שתי לחמניות מיני במילוי פטריות פורטובלו קצוצות וגבינת בושה עזים עם תוספת צ'יפס (48 ש"ח).

דאבל סטנדרט

דא דא ודא

כחלק מתפריט חדש יצר השף עינב אזגורי עם מנהלי המטבח החדשים טל פרקש ודודי מרטין סליידר סופר מושחת: לחמניית בריוש רכה, מתקתקה ומרובעת ובתוכה שני המבורגרים במשקל כולל של 160 גרם, גבינת צ'דר מותכת, ריבת בצל וציר בקר. אם זה לא מספיק, המחיר כולל צ'יפס או תפוח אדמה אפוי במלח גס (56 ש"ח).

דא דא ודא

מאריס

דוכן הדגים ופירות הים בשוק צפון מציע סליידר סרטנים: המבורגר עשוי מבשר סרטנים, שרימפס, עשבי תיבול וצ׳יפוטלה בלחמניית חמאה עם צ׳ימיצ׳ורי ורוטב טום יאם הום מייד. הקציצה אוורירית, פיקנטית וכיפית אבל בגזרת הלחמנייה המחוממת יש מקום לשיפור. הסליידר מוגש כיחיד או כפול (25/50 ש"ח).

מאריס סביצ'ה בר

מוזס

המיני מי של מוזס היה פה הרבה לפני שהסליידר עשה עלייה, אבל תואם לקטגוריה במסגרת הפרשנות הרחבה והמשקל הזעיר. מדובר בשלושה המבורגרים (100 גרם כל אחד): מיני ארטבורגר ומיני בקר קלאסי קבועים, ומיניחובק עולם מתחלףשיגרום לכם לחזור בגלל אלמנט ההפתעה – קריביאן צ'ילי בורגר עם קטשופ צ'ילי ואננס צלוי, אטאטורק בורגר מתערובת פרגית, כבש ועגל, פרנצ'בורגר עם גבינה כחולה וגבינת עזים ועוד (66 ש"ח).

מוזס רוטשילד|מוזס סטיישן|מוזס רמת החייל

סוסו אנד סאנס

בדוכן של עומר מילר יש שני סוגי סליידרים: קלאסי מתערובת בשרים מהמיט מרקט, והמבורגר מאותה תערובת בתוספת טלה (80/20), מוח עצם, צ'דר או חזה אווז מעושן. על הקציצות – 120 גרם האחת, שמוגשות כסינגל או כדאבל – אפשר להעמיס מתוך רשימת תוספות אינסופית כמעט, כך שכל מנה היא בעצם הוט קוטור תואם לחך הפרטי. הלחמניות סופגות את הטעמים והתוצאה היא ביס נפלא.

סוסו אנד סאנס

ספייס האוס

בבר הקוקטיילים של המיקסולוגים יותם שילה (דאבל סטנדרט) ודן קרייצר מגישים סליידרס כמעט קלאסיים: זוג בייבי בורגרים (80 גרם ליחידה) שמוגשים על לחמניית המבורגר קטנה בתוספת חסה, עגבנייה ותוספת צ'יפס בצד (54 ש"ח). כדי להפוך את המנה לצ'יז סליידר אפשר להוסיף גבינה בעלות של 10 ש"ח. ריפוד מוצלח לבטן כדי שאפשר יהיה להמשיך לשתות.

ספייס האוס

Steve's Food Bar

הגלגול הנוכחי של המקום שנקרא בעבר אוגי'ז השכיל לשמר את הסליידר, אחת המנות הכי מוצלחות בתפריט. הבסיס הוא קציצת בקר במשקל 70 גרם שמוגשת בכל פעם בצורה אחרת: בבראנץ' – שתי לחמניות עם צ'יפס, סלטון קולסלאו וחמוצים (62 ש"ח), בצהריים – דאבל בלחמנייה עם צ'יפס ושתייה (49 ש"ח), ובערב – סינגל, דאבל או טריפל בלחמנייה אחת בתוספת צ'דר, מיונז חלפיניו, רוטב ברביקיו ביתי וסלטון קולסלאו וחמוצים (48/38/28 ש"ח). עסיסי והכי וליו פור מאני בכל שעה שלא תגיעו.

Steve's Food Bar

• אוכלים שותים
• סוסו אנד סאנס
• ספייסהאוס
• גריג
• אמריקה
• דא דא ודא
• בנדיקט
• מוזס
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

פורים, החג בו כולנו אוהבים לשים עלינו עשרה קילוגרם של חומר דליק בצורת תחפושת ולהתנהג כאילו הכל רגיל. בעצם מדובר במשחק של ״מה היה קורה אם״. מה היה קורה אם היינו צב נינג׳ה? קאובוי? אלאור עזריה? אלאור עזריה לבנות? מה היה קורה אם היינו מישהו אחר? בגדול, התשובה היא תמיד ״היינו רעבים״, ומכיוון שבנמצא רק אוזני המן שכבודן במקומם מונח אבל הן לא בדיוק מספקות תזונה מאוזנת, הגיע הזמן להתחפש וללכת לאכול. אבל איפה היינו אוכלים אם היינו מישהו אחר?

מירי רגב | פלאפל רצון

כי מי אתם חתיכת אליטה כסף ישן מפא״יניקים גוזלי אדמות משמיעי אריק אינשטיין שכמוכם שתעיזו להגיד שיש אוכל טוב יותר מפלאפל? כל המסעדות שלכם מלאות בתל אביבים שלא מכירים את התרבות העשירה של עולם הפלאפל, עם ה״מולקולרי״ שלהם בבתי הקפה הטבעונים שלהם. אם רק הייתם יוצאים מהבועה שלכם הייתם רואים שמה שעובד הכי טוב זה אוכל רחוב, איפה שיש קהל אלקטורלי ענק שרק מחכה שיעשו עליו הון פוליטי, כלומר מחכה לעמבה, סליחה, התכוונו לעמבה.

אבי ביטר | הקוסם

זה טראשי, עממי ולא מתוחכם בשום צורה ולמרות זאת כולם אוהבים אותם בקטע שפעם היה נראה אירוני וכמה שנים אחר כך כבר נראה כמו אהבה אמיתית מהלב. אבי ביטר כנראה היה שמח להתחכך בעדות המעריצים התל אביבים בפלאפל הקוסם, אם כי סביר להניח שהיה מציין שחלמון נשפך זה לכוזרים.

תום יער | פורט סעיד

מכירים את זה שמשהו מגניב הופך לכל כך מגניב עד שכל העולם רוצה חתיכה ממנו ומרוב מגניבות כבר אין לכם מקום לשבת והמלצריות מזלזלות בכם ואתם מרגישים שנלקח מכם משהו שפעם רק אתם הכרתם למרות שבתכלס מי אתם ולמה שתשמרו לעצמכם משהו שלא היה שלכם אף פעם יא סנובים? אז כזה.

ברלד | ננוצ׳קה

כי מה יותר מתאים לקומיקאי שרזה, השמין, רזה שוב וכרגע אנחנו לא בטוחים, בוא נחכה קצת, מאשר ללכת לאכול במסעדה הגרוזינית שהפכה לטבעונית, אז כרגעננוצ'קההיא טבעונית-גרוזינית? השאלה היחידה היא האם הוא יזמין סלט או שווארמה טבעונית. או אולי את שניהם.

סטטיק, בן אל וג׳ורדי | שגב

כמו שגב משה, גם חברי השלישייה שכל אמא בישראל הייתה שמחה להכיר לבת שלה יודעים לאסוף השפעות בדוקות שעובדות בכל מקום ועל כל קהל, לארוז אותם תחת טייטל כללי של ״ים תיכוני״ ולשווק את זה לשוק שבו כל אחד יכול למצוא משהו שהוא אוהב. קללל.

יוסף סוויד | מאייאר

יוסף סוויד שימש במשך שנים כ״ערבי המחמד״ שהברנז׳ה התל-אביבית אהבה לאמץ אל חיקה כי הוא עשה את כל מה שצריך כדי להיראות בול כמו שאוהבים פה, כדי שחס וחלילה לא נאתגר את עצמנו. בהתאמה, די ברור שהוא היה הולך לאכול במאייארשל אוסאמה דלאל, עוד עילוי ערבי צעיר שנראה נכון ועושה אוכל שגרם לפודיז מהעיר לנסוע עד לעכו כדי להרגיש קצת יותר פלורליסטים.

רמי קלינשטיין וקרן פלס | ג׳פניקה וריבר

נכון, במציאות מדובר ברשתות מתחרות אבל מי בכלל יכול להבדיל? שניהם מצליחים כלכלית, שניהם מוכרים בטירוף ושניהם פחות אהודים על כל אניני הטעם למיניהם. השיתוף בין קרן פלס לרמי קלינשטיין גרם לכל מבקרי המוזיקה לסתום את האוזניים כמו שהתחרות על לב המיינסטרים הקולינרי ביןג׳פניקהלריברגורם עדיין למבקרי המסעדות לתהות מה ההבדל ביניהם. חוץ מהשם.

מוש בן ארי | מונאר

כל אדם ששומע את צירוף המילים ״מוש״, ״בן״ ו״ארי״ חושב מיד על הודו, למרות שבתכלס הקשר העיקרי בין המוזיקאי המצליח והמבוסס לבין תת-היבשת הוא בעיקר בראסטות, בנטייה להשתמש במילה ״ג׳ה״ ובהיגיינה שמעלה תהיות. בהתאם,מונארהחדשה מתיימרת להכין את המטבח העשיר של דרום הודו למרות שהיא מעוצבת, ממותגת וממוקמת במרכז תל אביב. מה קרה למסורת ההודית המפוארת של בישול בסיר לילה?

איתי טיראן | גריג

הטכניקה מושלמת, כל פרט מחושב מראש וההקפדה על הפרטים מדהימה. למרות זאת, גם אצל איתי טיראן כמו בגריג, המסעדה החדשה של עידו פיינר, יש תחושה של חוסר מקומיות. הגינונים האירופאים של שניהם נראים הכי רחוקים מעם ישראל.

אביבית בר זהר | אמריקה

היא טראשית, היא מוגזמת, היא לא יודעת מתי להפסיק והיא באה בצבעי ניאון. אביבית בר זהר הייתה הראשונה שעומדת בתור לאמריקה, החדשה של צביקי עשת, כדי לאכול עוף מטוגן על וופל, עם מייפל. ואז מזמינה על זה רוטב גבינה כחולה, ועוד בייקון, ומילק שייק ככה שיהיה למה לא. הניסיון הכי כנה והכי ישראלי לחקות את הטראשיות המפורסמת מהצד השני של האטלנטי.

מירי מסיקה | המטבחון

מירי מסיקה היא תבשיל מנחם, מצליח ופופולרי ממש כמו כמה מהתבשילים שתקבלו במטבחון. אם עכשיו שישי בצהריים ואין לכם שום חשק למשהו מאתגר, האוכל שלהמטבחוןהוא התשובה. זה לא המקום לחפש אתגרים קולינריים (או מוזיקליים), זה המקום בו מתנחמים אחד עם השני על קערת מפרום.

ערן זהבי | לונג סנג

כן, ברור שסין זו אימפריה עצומה ושכנראה הם ישלטו בכולנו ממש עוד מעט. אבל כשאנחנו בוחרים בסין אנחנו עושים את זה בדרך כלל משיקול כלכלי: טלפונים, בגדים, אביזרים לבית וברוב הפעמים גם אוכל. ערן זהבי הוא אחד שמכיר היטב את הנטייה הישראלית לעזוב את כל מה שמקומי בשביל תועלת כלכלית. היי, אי אפשר להאשים אותו, זה עובד.

• אוכלים שותים
• מונאר
• גריג
• שגב אקספרס
• לונג סנג
• אמריקה
• הקוסם
• ג'פניקה
• המטבחון
• פורט סעיד
• ננוצ'קה
• ריבר
• חדשות האוכל
• פלאפל