שגיא זהבי הוא די.ג'יי ישראלי שמדלג בין טכנו לנגינת בוזוקי חיה ובין ישראל לזירה הבינלאומית. בחודש ספטמבר האחרון הוא שיחרר את "פאטה מורגנה", שיתוף פעולה ראשון שלו עם אמן ישראלי, שהוא במקרה הזמר המצליח איתי לוי. עם הבטחות לטומורולנד וערבוב בין מזרח למערב (וגם צלחת חומוס טובה), זו העיר שלו.

1. חוף גורדון

זה המקום שבו אני מרגיש הכי חופשי. הים, האווירה של המקום הפסטורלי, עם האנשים שעושים ספורט, ולצד המוזיקה, השקיעות, האוכל והתרבות. אתה נהנה מכל מה שקורה מסביב, מקבל השראה. יש משהו בחיים של תל אביב שמצליחים לשלב בין פשטות לפעלתנות, בין אנרגיה לרוגע. זה גם המקום שבו אני מקבל השראה. אני אולי מנגן על במות בינלאומיות, אבל הלב שלי תמיד נשאר בתל אביב.

2. גואט (GOAT)

זה הבית השני שלי. לאונג’־בר ברוטשילד שבו אני גם מנגן הרבה כדיג’יי קבוע. אני מבלה שם המון עם המשפחה והחברים הקרובים שלי, נהנה לבלות שם כל פעם מחדש. זו סצנה חיה: דיג’ייז מהשורה הראשונה, אמנים שמתערבבים אחד עם השני, שיח פורה לצד אווירה מגניבה וקהילתית. מבחינתי זה המקום שבו התרבות האלקטרונית המקומית באמת נושמת.
רוטשילד 24, תל אביב

3. קולנוע לב

יש בו משהו נוסטלגי, עתיק ואותנטי. קולנוע שנשאר נאמן לעצמו, בלי רעש ובלי פוזה. אני אוהב ללכת לשם לבד, לראות סרטים ישראליים. לאחרונה צפיתי ב‘קרוב אליי’ של תום נשר ויצאתי ממנו מרוגש ובוכה. הסרט הזה פתח לי את הלב. אני נהנה מהזמן איכות שלי שם.
דיזנגוף 50, תל אביב

4. קאסה מיה

מסעדת שף בלב רוטשילד עם גג פתוח, שמשלבת אוכל אסייתי מעולה. מקום מושלם לדייטים, זה המקום שאליו אני לוקח את רוב הדייטים שלי. יש משהו באווירה שלו שמאפשר פשוט להיות. זו תל אביב ברמה אחרת.
רוטשילד 24, תל אביב

5. חומוס אבו חסן

אני מכור לחומוס. אני אוכל שם כבר חמש עשרה שנה, וקוראים לי שם כל הזמן 'השייח זהבי' או 'אדון זהבי'. אני אוהב את השילוב בין התרבויות של הערבים והישראלים. מבחינתי, זה תל אביב האמיתית – הדיסוננס, השילוב תרבויות, והאהבה הפשוטה לאוכל טוב.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים. הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי לפקקים האלו בעיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט 'קרוב אליי’ של תום נשר. סרט אישי, אמיץ, כזה שמוציא ממך רגשות שלא ידעת שיש לך. הלכתי לראות אותו לבד בקולנוע לב, ובאיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי בוכה. יצאתי ממנו מרוגש, בוכה, שמח – הכל ביחד. כשאמנות נוגעת לך בלב ככה, אתה יודע שהיא אמיתית. סרט משמעותי עבורי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ‘אור ראשון’, גילמתי בה תפקיד של קצין יס"מ. הסדרה מגוללת 4 אירועים אמיתיים מהשבעה באוקטובר שהשתלבו אחד בתוך השני. היא נותנת את הסיפור המתומצת של מה שחווינו באירועי השבעה באוקטובר מכל מיני זוויות שונות. אני חושב שכל אחד חווה את השביעי באוקטובר בצורה אינדיבידואלית. יש אנשים שלראות את הסדרה לוקח אותם לתהומות ומקומות חשוכים ואפלים, ומנגד, יש אנשים שהסדרה נותנת להם איזושהי תקווה ובעיקר תחושת הזדהות. יש מקום לשני בצדדים. אנחנו חיים בחברה מסובכת ורגישה שעברה טראומה. הסדרה מצליחה לתפוס את הרגעים האלה בצורה שמזכירה לכולנו גם את הכאב וגם את הכוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולעזור ל'אחים לחיים’. ניגנתי בעצמי לחבר׳ה שנפצעו במלחמה, והייתה לי חוויה מדהימה איתם. אתה מבין כמה כוח יש לדברים הכי קטנים, הבנתי כמה זה עוזר להם ונותן להם טיפה יכולת לצאת מהמחשבות והכאבים שהם חווים. אני הבאתי מוזיקה, אבל כל אחד יכול להביא מעצמו משהו אחר – שיחה, חיבוק, אוכל, אוזן קשבת. בעקבות הפידבקים שקיבלתי מהעמותה לאחר שניגנתי להם, הבנתי כמה זה משמעותי עבורם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני קושמרו, אני נשבע לכם, כל ערב אני מחכה לשמוע אותו. זה הפך לטקס יומי – ארוחת ערב עם חדשות. יש משהו בקול שלו שמרגיש כמו ‘הכול יהיה בסדר’. אני אוהב להיות מול הטלוויזיה ולשמוע אותו, זה מרגיע אותי.

מה יהיה?
יהיה מוזיקה. יהיה אור. ויהיה טומורולנד! ניפגש שם.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• אלקטרוני
• אבו חסן
• קולנוע לב

>> זיו בראשי, המוכרת גם בשם הבמה שלה Ziv, היא מהמוזיקאית, הזמרות והדי.ג'ייאיות הבולטות והמיוחדות בעיר. בשבוע הבא היא תשתתף בפסטיבל קווינטה ליצירה נשית (15.5-13.5) המנוהל אמנותית על ידי דנה ברגר, הילה רוח וגל דה פז. בראשי תופיע בערב השני של הפסטיבל (רביעי 14.3) שמנוהל אמנותית על ידי הילה רוח, במופע "מחווה ליוצרות בעברית – Girl in a Band" יחד עם אפרת גוש, עמיר לב, קרני פוסטל, מעיין ליניק וקוסטה קפלן. נשמע כמו משהו שאתם לא רוצים להחמיץ.פרטים וכרטיסים? למה לא.

>> הקולנוע הכי לא קולנוע וסיפור אהבה עם פיל // העיר של דן פילץ
>> בריכה של תמימות ופסל שמרגיש כמו בית // העיר של מאיה קדישמן

1. לב שמח

חנות כלי נגינה מזרחיים על אלנבי שצריך לצלצל בפעמון כדי להיכנס כמו לחנות יהלומים.בעל החנות יושב בפנים ומתקן כלים עם תוכי על הכתף ואם יש לכם מזל הוא גם ינגן לכם שיר ואז הלב שלכם באמת יהיה שמח.
אלנבי 97

לב שמח (צילום:פייסבוק/Delshad Music(

2. קפה אלנבי

נמצא במרחק של כמה דקות הליכה מלב שמח אחרי שתיקנתם את החליל המצרי שלכם.יש קפה טעים ושמש נעימה על הפנים שכותבים עליה שירים.יש אנשים יפים והכי חשוב,יש חביתה בפיתה.
לבונטין 2

3. פארק המסילה

על פארק המסילה,קצת לפני רכבת אליפלט היסמין עכשיו פורח!גם בזמנים קשים,לא לשכוח להריח את הפרחים.רוכבי האופניים יוכלו להנות משבריר שנייה של ריח שיכול להאיר ולשנות את כל יומם.

4. סטודיו 108

ללכת עד הסוף לרמקול ימין ליד עמדת הדי.ג'יי ולרקוד עד שהשמש עולה ויוני שרוני פותח את הווילונות.קרני שמש חודרות פנימה והדי.ג׳יי ינגן את השירים הכי יפים שלו.יוצאים מאוהבים ומדדים בחזרה הביתה.
שביל התנופה 5

5. אזולאי תקליטים

שני אחים עם לב גדול שאחראיים לחלק נכבד מהמוזיקה המזרחית בארץ בראשית ימיה.להגיע ולנבור בין הקסטות,להסכים לשאול שאלות וככה לקבל את הסיפורים הכי יפים על תל אביב של פעם.לבחור את הקסטות לפי העטיפות ולגלות מה יצא כשחוזרים הביתה.
רזיאל 29

מקום לא אהוב בעיר:

רוטשילד ביום חמישי בערב זה לא קל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה של דניאלה ליונסברג,מוזיקאית שתמיד מצליחה להיכנס ולרפא את הלב, שהתרחשה ביום האהבה ב״ענן״,בר וחנות תקליטים שמהווה בית שני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המוזיקה של דנה ברגר תמכה בי לאורך המלחמה, ואני גם אבצע שיר שלה בפסטיבל קוינטה בצוללת.היו ימים שממש לא יכולתי לשמוע שום שיר חוץ מהשיר שלה "מחכה לו", ואני מקדישה אותו לכל הנשים שמחכות למישהו במלחמה הזו.דנה אם את קוראת את זה תודה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריותתמיד.החברות הטובות שפועלות למען ובשביל כל מי שצריך.לעקוב,לתמוך ולהתנדב איתן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ערן קוינט.

מה יהיה?
נעשה טוב ויהיה טוב.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• אינדי ישראלי
• מוזיקה
• פארק המסילה
• שדרות רוטשילד
• רכבת קלה: תחנת אליפלט

>> מיסטרמיס הוא חיים סהר אפריאט, כוכב עולה בשמי חיי הלילה בתל אביב, מפיק ודי.ג'יי במגוון ליינים. הלילה (חמישי, 6.2) הוא ינגן עם השמות הכי חמים ברייב של האגודה למען הלהט"ב במועדון הסינדי ג'ין החדש שליד התחנה המרכזית, באיוונט בסימן אהבה, גאווה ותקווה שכל הכנסותיו תרומה להמשך פעילות האגודה. יהיה חם.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו
>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש

1. קפה עוטף רעים

בתור אחד שגר בסביבה, אני נהנה לשבת שם. בכלל, כל מתיחת הפנים שהאזור ליד הקאנטרי עבר בשנים האחרונות עשתה לכל השכונה רק טוב.
וולפסון 54

2. השטוביה

מתחם שמפעיל אולפנים ברמה גבוהה, ושם בעצם אני יוצר ומפיק את כל המוזיקה שלי. בכל פעם שאני שם אני פוגש קולגות או אמנים צעירים, כולם בעלי אותה מטרה: לעשות מוזיקה טובה.
קפלן 2

3. מונדו 2000

רוף-טופ מהמם שיושב מעל שוק לוינסקי. את ההתחלה שלי בחיי הלילה עשית תי שם בתור סלקטור, ותמיד כשאני מחפש אווירה ביתית וכיפית – אני חוזר לשם.
לוינסקי 39

4. האומן 17

אין הרבה מה להוסיף – אגדה תל אביבית. שם קורות המסיבות הכי טובות שיש לעיר להציע, ובתור די.ג׳יי זה אחד המקומות שהכי כיף לי לנגן בהם אם לא ה-.
אברבנאל 88

5. סנדי ג’ין

מקום יחסית חדש בעיר שמכיל בתוכו שני מועדונים. שניהם נבנו על חורבות הקולנוע הישן בתחנה המרכזית ושימרו אותו, ככה שברגע שאתה נכנס אתה ממש מרגיש שחזרת בזמן. אני מת על זה!
מנשה בן ישראל 17

מקום לא אהוב בעיר:

נווה שאנן. למרות שגרתי בה קרוב לשמונה שנים, כי זה בערך האזור הכי זול בתל אביב, תחושת ההזנחה באזור הורגשה מאוד. חוסר בתשתיות, ריח של שתן, זבל בערימות, מראות לא נעימים. וחבל, כי זה אזור מרכזי בעיר שגם ככה יש בה מצוקת דיור גדולה.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עצרת הגאווה בשנה שעברה ריגשה אותי מאוד והצליחה להיחרט אצלי חזק. הרגיש שהגאווה לא הייתה רק על הייחוד שלנו בתור להט"ב, אלא גם על הסולידריות ועל הצורך להילחם יחד, בכל מצב, למען הערכים של חופש, שוויון וביטחון.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני כל כך מתמקד בעשייה שלי שכמעט ואין לי זמן לצרוך שום דבר אחר. הלוואי והיה לי!

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שקשור לקהילת הלהט"ב. יש יוזמות ועמותות נפלאות שעושות עבודת קודש שצריכות את החיזוק הזה:
–האגודה למען הלהט”ב, שעוזרת לקהילה הלהט”בית עם סיוע משפטי, תמיכה ואירועים למען זכויות שוות.
–איגי, שמספקת קבוצות תמיכה ופעילויות שמחזקות את הקבלה העצמית.
–מכללת מרשה, המכללה הגאה שמטרתה להיות מרכז לפיתוח אישי ותעסוקתי של צעירות וצעירים גאים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מילואימניקים. קצר וקולע, אין שאלה בכלל.

מה יהיה?
אני מאמין שהעיר מתעוררת לאט לאט, בקצב שלה. אני מרגיש את זה בכל מקום – גם כשאני מנגן במועדונים בתור די.ג’יי בעיר. המוזיקה נותנת לתל אביב את הדחיפה שהיא צריכה. לא סתם אומרים שמוזיקה מחברת בין אנשים.

• העיר שלי
• האגודה למען הלהט"ב
• די.ג'יי
• האומן 17
• מונדו 2000
• קפה עוטף
• נווה שאנן

כבר התחלנו להתרגל לבידוד התרבותי החדש של ישראל ולעובדה שדי.ג'ייאים גדולים מחו"ל הפסיקו להגיע לתל אביב. חשבנו שיעבור הרבה זמן עד שיחזרו. אבל טעינו. הנה, ממש הערב, נוחת עלינו הורקהיימר, די.ג'יי הטכנו האימתני בעל המראה הויקינגי שהוא הרזידנט של רוברט ג'ונסון, הקלאב מספר אחת של פרנקפורט רבתי כבר 25 שנים ומוסד בעל שם עולמי בסצנת המועדונים הגלובלית.

>> עוד ריקוד אחד: מועדון הבלוק חוזר לפסטיבל מדברי תחת כיפת השמיים
>> כדור דיסקו במקום שנדליר: "המקום" שחלום לרשת את הבלוק
>> קלאבינג 101: חופרים על הרחבה בסדרת מפגשים מיוחדים לבליינים

הורקהיימר, בן 36, ינגן הלילה במסיבת אנדרגראונד טכנו בליין הנצחי פאקוטק, בערב מהפנט שיתרחש במועדון הסול:אר שברחוב החשמונאים 90, לפניו יעשו לכם חם וואן אייג'נט וג'קמן, אחריו ירצח את הזריחה המייסד צחי סוזאנה, אבל המנה העיקרית של הערב תהיה כזו שלא טעמנו כבר הרבה זמן: די.ג'יי בינלאומי מבוקש ומוערך שלא רק מסכים לבוא לבקר, אלא גם מקדם את המסיבה בעמוד האינסטגרם שלו בלי להתבלבל.

"יש די.ג'ייאים שלא צריכים שישכנעו אותם", מספר צחי סוזאנה למי ששואל איך הצליח לשכנע את הורקהיימר לבוא למחוזותינו מוכי המלחמה. "הוא בדיוק נחת בארץ ואמר לי שהוא יודע מה בולשיט ומה לא. ושביבי פושע שצריך ללכת לכלא. הוא בא לתקלט בשבילנו ובשביל אנשים כמונו, שהוא יודע שלא תומכים בממשלת ישראל.
ושיש הבדל בין אנטישמיות ובין אנטי-ממשלת ישראל. הוא רק היה צריך לשכנע את אמא שלו שדואגת לו וכבר כתבה לו פעמיים בשעתיים שהוא פה: 'r u safe!'.
הוא סיפר לה שנסע לתקלט באוקראינה ולא סיפר לה על תל אביב :)".

הורקהיימר מצטיין בסטים של טכנו עמוק ומהפנט, וידוע גם כתקליטן ורסטילי שמפתיע לא מעט בסטים שלו ומלהטט בין סגנונות טכנו שונים ללא קושי. "הוא אומן ומוזיקאי שבא מלמטה ועבר דרך ארוכה", מסביר סוזאנה. "הוא היה מתופף שנים בלהקת פאנק רוק, עד שעבר למוזיקה אלקטרונית, הפיק וניגן ברייבים והתקדם עד שהגיע להיות הרזידנט של הרוברט ג'ונסון ולנגן בכל העולם. הוא אוהב להגיע למקומות עמוקים והיפנוטיים בסטים שלו, אבל הוא גם יפתיע עם טראקים שהם לא בהכרח טכנו עמוק".

כמה סירובים קיבלתם מדי.ג'ייאים בחו"ל עד שמצאתם אותו שהסכים? וכמה זה כאב?
"האמת שלא שאלנו הרבה, כי היה לנו די ברור שקלוש שיבואו. אולי שניים או שלושה. מה שקצת כאב זה שגם כשהצענו שינגנו ללא פירסום שמם, הם העדיפו לא לקחת סיכון של פגיעה בקריירה. צריך לקחת בחשבון שלפעמים אנשים עם משפחות גם מפחדים פיזית מהמלחמה.

יש דיבור שהסצנה מתחילה להתעורר. אתה מרגיש את זה?
"לא יודע מה זה להתעורר, לא חושב שהיא הלכה לישון. אני כן יכול לבשר שהורקיימר הוא רק הסנונית של אורחים מחו"ל, ושכבר סגרנו עם עוד כמה שמות (גם גדולים ואגדיים) לעתיד המאוד קרוב והקרוב פלוס".

מה השתנה השנה במסיבות, אם בכלל?
"קודם כל, הדי.ג'יי'ז המקומיים מחזיקים את הליינאפ ולא רק פותחים וסוגרים, ולגמרי הוכיחו שהם עושים את העבודה. מבחינת אנרגיות ובכלל, לפעמים יש הרגשה שלא השתנה הרבה, ואחרי הכל אנשים באים לרקוד ולהתפרק. כמו שהיה משחר ההיסטוריה. אני כן מרגיש לעיתים הרגשה של שחרור, של לחגוג כאילו אין מחר, ומצד שני תחושת מועקה מהאסון והמלחמה הלא נגמרת. יש הרבה חוסר יציבות. אם פתאום יש אזעקות באותו הערב אז אנשים פחות יוצאים. ומצד שני, יצא לי לנגן ולהיות במסיבות כשיש אזעקה והמסיבה ממשיכה ומלאה".

חגגתם לאחרונה 20 שנות פאקוטק. אתה יכול לסכם אותן במשפט?
"ממשיכים לאהוב מה שעושים ולעשות מה שאוהבים".
>> וורקהיימר X פאקוטק, חמישי 23:00, סול:אר 90, חשמונאים 90 (ליד "המקרר". יש כניסה גם מכיוון קרליבך ליד כניסת הספקים של קניון TLV אם אתם חייבים להתחכם כי אתם מיוחדים)

• טכנו
• חיי לילה
• די.ג'יי
• מסיבות מומלצות

בסוף השבוע האחרון, לאחר מאבק בסרטן, נפטר אחד מאגדות התרבות הכי תל אביביות שהיו פה. איש המוזיקה והרדיו, די ג'יי ותיק ומוערך, עורך מוזיקלי יוצא דופן ומנהל תחנות המוזיקה בתאגיד – עפרי גופר.לנסות לנסח את טביעת האצבע של האיש הזה על סצינת המוזיקה המקומית זה מעשה כמעט בלתי אפשרי: הדיי ג'וב שלו לאורך השנים היה עורך מוזיקלי ושדרן כמעט בכל תחנות המוזיקה בארץ – גל"צ, גלגלצ 102FM, 99FM, הקצה, ערוץ המוזיקה וכמובן, התאגיד – ובכך השפיע ועיצב את החזון המוזיקלי שלהן תחת כובעים שונים.

>>לשתות בקפה תמר ולראות חשפניות בבר 51. העיר של עמוס גוטמן ז"ל

אך בלילה, ואולי לא פחות חשוב מהדיי ג'וב, אנחנו הכרנו אותו בתור די.ג'יי עם יותר משני עשורים של תקלוט בכל המועדונים בעיר, אלה שנפתחו והספיקו להסגר כבר. הוא ייסד ליינים שהיו ברמת הנוכחות חובה על הרחבה, וניגן במסיבות שהפכו כמה מהלילות בעיר למה שהם.אז כדי להפרד מעפרי גופר כראוי ביקשנו מחברים שלו, קולגות ומי ששיתפו איתו פעולה לחלוק רגע קטן שחוו איתו, ולתת הצצה למה שהפך אותו לדמות תרבותית כל כך משמעותית בעיר.

"היתה לו משימה והוא נתן הכל"

אסף אמדורסקי, מוזיקאי
כשאתה פוגש בוס, אתה ישר יודע שיש נוכחות חזקה לידך ואפשר להוריד הילוך. הבטחון, המיקוד והתשוקה לנוע קדימה אפיינו כל מפגש שלנו, בין אם זה לפנות בוקר במשרד אחורי באומן 17 הירושלמי, במחסני חברת שירותי מוזיקה לאירועים או במשרדי התאגיד לאור יום. יכולנו לדון באותה הרצינות ברפרטואר שיוצמד לנציגת ישראל באירוויזיון או בהבדלים במיקסרים קוסטום-מייד, בהדפסות שונות של ויניל לאלבום רוק או בהלחנה לפרויקט שואה.

עפרי היה מסוגל למשוך דיג'יים בינלאומיים לתת סטים אגדיים בחדר אחורי של דלפק נקניקיות ב-deli, הוא ידע לדבר הומואית שוטפת מבלי להתאמץ או לאבד את הסמכות והכריזמה הגברית, הוא ידע לעודד תקליטניות ותקליטנים ושדרניות ושדרים להעמיק.

מפעים לראות את הבחירות וההספק של אדם שיודע שהזמן שלו בעולם קצוב; לתת הכל בסטים של אול נייטר, לקחת את אביה ולתת לה בית וחתונה ומעטפת של אהבה ונאמנות, להשקיע את כל מרצו ושכלו בניהול כמה תחנות רדיו מיתולגיות במקביל ולדייק, לשפר ולייעל אותן ולנהל מאבק בפאקינג סרטן בלי לתת לקרבות האלה להסיט את הפוקוס מהנתיב ומבלי לוותר על הפאסון. בכל פעם שהטיפולים כפו עליו שינויים גופניים נראים לעין – הוא אימץ סגנון לבוש ומראה שלקח את מה שיש ולא ניתן לשינוי – ועשה ממנו מטעמים.

דיג׳יים יכולים לנגן טראקים, ואנשים יבואו וירקדו, אבל כשעפרי מגיע אתה רוקד וחוזר הביתה עם רצון להשתתף בחיים. אתה שומע תכנית רדיו שערך ורוצה לקחת עוד ביס. אתה רואה את העיצוב והלוגו של הליין שהקים, ׳ריקאברי׳ ורוצה להחלים, כי אתה רואה איך החיים מקבלים צבע ומשמעות. וזה התפקיד שעפרי לקח על עצמו ברצינות ובשליחות ובהקפדה. היתה לו משימה והוא נתן הכל.

רציתי עוד ממנו.
עוד לשבת ולשמוע תקליטים
עוד לצחוק ולתכנן קדימה
עוד.

"שכינה ירדה על הרחבה"

ירון טראקס, הבעלים של הבלוק
ביקשו ממני לספר עליך עפרי, ואני לא יודע איך עושים את זה. אתה התקשרת לבשר לי בלילה ההוא כשדני מת (דני בר, די ג'יי ומייסד הליין "איסט אוף אידן" יחד עם גופר, ע"ש), קבענו להיפגש ברחוב, וכשהגעתי חיבקת אותי חיבוק חזק שחיפש נחמה, ואני לא ידעתי איך לנחם. עכשיו זה אתה, ואין לי מועדון לעשות לך מסיבה כמו שעשינו אז לדני בבלוק, זוכר? איזה סט ניגנת, איזו שכינה ירדה על הרחבה באותו יום. מי שהיה לעולם לא ישכח. אבל כבר אין מועדון ואין איסט אוף אידן, נשארו רק זכרונות דהויים.

הפעם הראשונה שהגעתי מהצפון היתה למסיבת Recovery שלך בחצר של האומן. קפצתי לעיר, דבר שאני לא עושה הרבה מאז שהבלוק נסגר. הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בפורים. בפעם הזו, אני שוב מגיע – וזה לסט שלך. ראיתי אותך מתחת לעמדה קצת לפני שעלית ודיברנו על הסאונד. ניסיתי לעזור קצת בכיוון, הגבוהים נשמעו חזק מדי בחוץ, וחיפשתי למי אומרים את זה, אבל כשעלית לנגן זה התאזן, כנראה בגלל הויינל. הסאונד היה חם ואתה ניגנת סט טוב, רקדתי, וכשסיימת באתי להחמיא לך והלכנו קצת ביחד במסדרון של בית פנורמה בחוץ.קשקשנו קצת על מוזיקה ונפרדנו בחיבוק. אני חשבתי על זה שאנחנו שוב מתקרבים מוזיקלית ושבטוח עוד יצא לי לעשות לך בוקינג מתישהו בעתיד, ובטוח עוד יצא לנו לשבת על איזה בירה ולדבר על כל השנים שעברו.

תודה על כל מה שהיית עפרי. תודה על המוזיקה ועל הויינל, על ההתעקשות והכבוד למסורת, על הרצינות וההתמדה, על זה שהיית תמיד הקלף המנצח של כל ליינאפ, ובעיקר תודה על האהבה. אהבה בלתי נגמרת, אהבה יוקדת שאין לה גבולות ואין לה סוף, ושהצלילים שלה ימשיכו להדהד גם אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה.

"קנדריק חשוב לא פחות מדילן"

ניר גורלי, עורך בכאן הסכתים וכאן 88
פגשתי את עפרי כשנכנס לתפקיד מנהל תחנות המוזיקה של כאן, שכללו גם את כאן 88 בה ערכתי ושידרתי. הוא היה בסך הכל המנהל השלישי של התחנה הצעירה שקמה לאחר סגירת רשות השידור. הוא הביא איתו גישה רעננה שמאוד הזדהתי איתה, שהתחנה שהמוטו שלה הוא "המוזיקה הכי טובה" צריכה לספק את המוזיקה הזו גם לדורות צעירים יותר. כלומר לא רק לשדר את המוזיקה הכי טובה שנוצרה עד שנות התשעים, אלא גם לטפח ולתת מקום לקלאסיקות מודרניות מעשרים השנים האחרונות.

קנדריק לאמאר חשוב לא פחות מבוב דילן, ארקטיק מנקיז לא פחות מלד זפלין, בילי אייליש לא פחות מקייט בוש. במשמרת שלו הקו המוזיקלי של התחנה הפך לצעיר יותר ולדעתי יש לכך השלכה ישירה להמשך הרלוונטיות שלה גם בשנים בהן ההאזנה לרדיו דעכה. עפרי הבין שתחנות רדיו במילניום הנוכחי צריכות לחיות גם מחוץ ל-FM. בזכות זה הוא תרם רבות להסכתים שיצאו בכאן 88 ולגיוון שבהם: ממרווין גיי וג'וני מיטשל ועד דוקטור דרה ורדיוהד. הוא מאוד אהב מוזיקה, אהב לדבר על מוזיקה, אהב לערוך מוזיקה והקול הייחודי שלו יחסר.

"הגופר סשנז"

מיכאל כהן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי
רגע שהיה לי מיוחד עם עפרי היה כשבאתי אליו לחפור קצת בתקליטים. תמיד דיברנו על זה שיש לו ספריית התקליטים עצומה, והוא הזמין אותי לבוא ולחפש סמפלים ולמצוא דברים. היה לו אולפן מגניב, אני חושב שאפילו עשינו ביט, אולי גם עם אח שלו הקטן, תור. פשוט החוויה הזאת של לחפור איתו במוזיקה, ולקבל ממנו את התחושה הזאת שבאמת כל המוזיקה היא מעניינת, וגם כל הז'אנרים. הידע שלו על כל כך הרבה דברים, זה פשוט היה כל כך מעורר השראה, ומדליק כמוזיקאי להתקרב לזה.

הוא באמת הביא לי שם כמה סמפלים – אני חושב שעדיין יש לי הקלטות על המחשב של "הגופר סשנס". ישבנו אני, הוא ותור, אחיו הקטן, וזה פשוט היה מדהים לקבל קצת מהמעיין העשיר הזה של האהבה שלו ושל המוזיקה שהוא כל כך אסף בקפדנות ולראות איך הכל כל כך מוחזק. זה היה פשוט כמו להיות באיזו ספרייה מדהימה ואינסופית, זה משהו שאני לא אשכח בחיים, באמת. אני חושב שהוא אחד האנשים האלה שמלמדים אותך איך בעצם צריך להתייחס למוזיקה ולתרבות, ואיך צריך להוקיר הכל ולכבד הכל. הוא היה מדהים.

"מיוזיק הד במלוא מובן המילה"

גיל מטוס, עורך ומגיש בכאן 88
עפרי זרח כשהוא דיבר על מוזיקה, הוא היה מיוזיק הד במלוא מובן המילה. בשניה אחת אתה רואה סטורי שלו מתקלט האוס, רגע אחרי הוא שולח לך הודעה על תקליט פולק-רוק נדיר בהדפסה פרטית שהוא בדיוק הצליח להשיג, ביום אחר אתה איתו ביחד באולפן משדר ספיישל על מגהדת' ותוך כמה שבועות הוא כבר עורך יום שידורים של גילטי פלז'רס – ועל הכל הוא דיבר באותה התשוקה.

בתוך העומס של ניהול תחנות רדיו בגוף ציבורי ושלל הבירוקרטיות, אחד הדברים שעפרי תמיד חיכה להם היו ישיבות התוכן של כאן 88 – הישיבות האלה שבהן אנחנו מתכננים קדימה אילו ספיישלים ואילו פודקאסטים ניצור, או במילים אחרות – מדברים רק על מוזיקה. אלו היו המפגשים הכי כיפיים ופוריים, שתמיד נגמרו מהר מדי אחרי שהתפזרנו בהם לכל כך הרבה מקומות. הוא תמך ברעיונות היצירתיים שלנו, קידם את לוח השידורים האלטרנטיבי של 88 בערב-לילה ותרם להסכתים של כאן 88 שהיו יקרים לליבו.חלק משגרת העבודה עם עפרי הייתה לקבל ממנו פתאום באמצע היום רצף של הודעות עם המלצות על אלבומים ושירים, או תמונות של תקליטים נדירים שהוא קנה – הוא חי ונשם מוזיקה עד הרגע האחרון. והוא יחסר.

"בסופה של כל מוזיקה בתחנות כאן, יושב עפרי גופר ומחייך"

תומר מולוידזון, עורך לשעבר בכאן 88, יוצר פודקאסטים, מרצה ועיתונאי מוזיקה
התשובה הכי מעצבנת לשאלה "איזו מוזיקה את/ה אוהבים" היא "הכל" (וכן, גם השאלה עצמה מעצבנת). אבל עפרי גופר באמת אהב הכל (חוץ מאת השאלה והתשובה הזו). הוא היה מוזיקאי בלי להיות מוזיקאי, אהב מוזיקה בלי תנאים.הוא גם היה אדם כן בצורה חסרת רחמים, תמיד ידעת שתקבל ממנו את האמת המכוערת, כמו הרבה אנשים שהתשוקה מובילה אותם, הכל היה בחוץ גם כשזה לא נעים. לכן אני מעדיף לכבד אותו עם האמת – גם כן התנגחנו לא פעם, ריבים קשים ועוצמתיים, כי לשנינו היה אכפת בצורה יוצאת דופן מהתשוקה המשותפת שלנו. מוזיקה חיברה בינינו, אבל העיסוק בה במסגרת כאן 88 – הוא, כמנהל תחנות המוזיקה ואני, כעורך הבכיר של התחנה – גם הכניס אותנו לפינות חשוכות. אבל תמיד כשאבק שקע, עפרי היה בנאדם רגיש, דואג, אכפתי ועם לב ענק. הלב הפסיק לפעום, אבל הרוח תמשיך לנשוב ובסופה של כל עריכת מוזיקה בתחנות המוזיקה של כאן, יושב עפרי גופר ומחייך.

• ❤ תרבות
• עפרי גופר
• חיי לילה
• מוזיקה
• די.ג'יי