• Facebook
• Twitter
• Email

"עיר הרפאים עולה באש / ראיתי את זה שוב בחלומות שלי / עיר הרפאים עולה באש / ורק הזמן יהיה לה כמים", מלחששת דיין ג'ו על רקע המהום נמוך ומאיים בפתיחת השיר "Fever Dreams". אם השירים שלה היו נבחרים לפסקול סרט, כנראה היה זה סרט אימה על טבעי. אתם יודעים, סרטים שאין בהם איזה רוצח מטורף שרודף אחרי חבורה של צעירים אמריקאים, אלא יותר תופעות מסתוריות שלא משאירות יותר מדי ניצולים.

דיין ג'ו הוא שם הבמה של המוזיקאית עדי קום (29) – ירושלמית בוגרת בית הספר לאמנות מוסררה שחיה בברלין ושעומדת להשיק את אי.פי הבכורה שלה, "Detoxification", במסגרת אירועי "החזית" של עונת התרבות בירושלים. אפשר לתאר את המוזיקה שלה כאמביינט־פופ אלקטרוני אפל ומעוות, או בתואר שהוצמד לה לא אחת – מוזיקה של מכשפות.

"כנערה חשבתי קצת שאני מכשפה", היא מודה בריאיון לקראת ההופעה הקרבה, "אבל ניסיתי לעשות דברים וכלום לא קרה, אז כנראה אני לא מכשפה". ואכן, כשהיא שרה אי אפשר לא לשים לב למתיקות שבקולה.

לפני שהחלה לפעול תחת השם דיין ג'ו, הייתה קום חברה בהרכב הרוק האלטרנטיבי Dirty Hands on a Trash Like You שבו ניגנה בגיטרה ושרה, וגם הייתה חצי מהצמד "Subjunk" עם המוזיקאי אמיר בולצמן והוציאה אלבום רוק־קברט לו־פיי. לאחר תקופה של שיתופי פעולה – רבים מהם עם חברי הלייבל הירושלמי No Coast – החליטה קום להתחיל לעבוד על חומרים לבדה. "כשהתחלתי לנגן לבד רציתי שזה יהיה משהו שהוא יותר תמצית שלי. בלהקות הקודמות שלי השירה הייתה נורא צווחנית והנגינה חזקה. התחשק לי משהו יותר מרוכך ואפל, פחות Pאנק אגרסיבי", היא מסבירה.

כשהתחילה לנגן בגיטרה בגיל 14 חלמה להיות כמו גיטריסטים וירטואוזים ידועים, היא אומרת וצוחקת כשהיא מזכירה את שמו של סטיב ויי שאותו אהבה בצעירותה (גיטריסט שידוע בעיקר בשל טכניקה מטורפת ונגינה ראוותנית אך חסרת עומק), אך ככל שהתבגרה הבינה שהיא לא מהטיפוסים שיתאמנו יום ולילה בגיטרה.

אם יש שם שלא הייתי מעלה בדעתי בהקשר למוזיקה שלך, הרי זה סטיב ויי.

"ברור, עכשיו זה הכי לא. למדתי לנגן מכוער קצת. רציתי לנגן טוב, אבל מתישהו הפסקתי לרצות לנגן טוב טכנית. נראה לי מגניב יותר לדעת לנגן טוב ולנגן מכוער, מאשר לנגן מכוער כברירת מחדל. אני לא מתיימרת להגיד שהייתי וירטואוזית, אבל זה כיף לשבור את החוקים אחרי שאתה קצת יודע אותם".

במוסררה למדה קום לעבוד עם מחשבים וליצור מוזיקה אלקטרונית. כשעזבה לברלין לא ממש הצליחה להקים הרכב, אבל בכל מקרה התחשק לה יותר על אלקטרוניקה, ולדעתה "יותר נוח לעשות את זה לבד".

השנה תהיה השלישית ברציפות שבה קום מופיעה במסגרת אירועי החזית בירושלים, אך רוב ההופעות שלה מתקיימות באירופה, בעיקר בגרמניה ובפולין. "לאחרונה הייתי פעמיים בטורון שבפולין", היא מספרת בהתלהבות של גילוי מקום חדש ומוסיפה: "זו העיר הכי יפה בעולם בערך. היא כמו פראג, רק שאף אחד לא יודע עליה, ויש שם סצנה קטנה וממש חמודה".

לאחרונה פרסמה דיין ג'ו קליפ משותף ויפהפה לשני שירים. הראשון פרי עטה, "Minor Panic Attack", והשני הוא גרסת כיסוי לשיר "Open Heart Surgery" של בריאן ג'ונסטאון מסקר. "ניסיתי לחשוב על זה כשבחרתי את השירים, והנושא שלי היה בעיקר אובססיות", אומרת קום על השירים שמרכיבים את האי.פי החדש. "ניסיתי להבין איך יש דברים שאני אובססיבית לגביהם בקטע רע, וכאלה שאני רוצה להיות אובססיבית לגביהם אבל אני לא".

את "Minor Panic Attack" כתבה קום בעקבות התקף חרדה שחטפה במהלך ריאיון עבודה קבוצתי לתפקיד בחנות הבגדים אורבן אאוטפיטרז. בשיחה עם האתר Noisey מבית Vice סיפרה: "חיפשתי עבודה, הייתי מיואשת, והעובדה שהייתי צריכה להתחרות בכמה בנות 20 שלבושות מושלם, עם תיקי המעצבים המיניאטוריים האלה שלהן, על תפקיד שגם ככה בטח הייתי מזעזעת בו – לא ממש תרמה".

מה זה הסימפול של הגבר דובר הרוסית בתחילת השיר "Kamni" ("אבנים" ברוסית)?

"זה הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, מקסטה שקניתי פעם באלנבי באיזו חנות רוסית. סתם נכנסתי לשם ובחרתי לפי העטיפה. מתברר שכשאנשים דוברי רוסית שומעים את זה, לפעמים הם מגיבים ממש רע, כי הרבה אנשים לא אוהבים אותו – הוא היה אנטי קומוניסט מהסוג המעצבן".

ספרי קצת על שיטת העבודה שלך.

"אני תמיד מסתובבת עם מחברת בתיק, ואם יש איזה משפט שאהבתי אני מפתחת אותו, ואני מנסה להקליט הרבה רעשים בחוץ. באי.פי (שיוצא בלייבל העצמאי רעש האואר – אז"א), לדוגמה, יש קטע אחד שכל הבסיס שלו הוא סימפול של מערה".

איזה קול עושה מערה?

"זאת הייתה מערה שהייתי בה בהולנד והקלטתי צעדים ואנשים מדברים, אבל זה נשמע כמו הד של הד, ובעיקר הרבה תחבורה. אני אוהבת סאונדים של תחבורה ושל מכונות כביסה".

את מרגישה שאת חלק מאיזו קבוצה של יוצרים ישראלים שפועלת בברלין?

"לא, אני מרגישה שאני עדיין משתייכת יותר לסביבה שהשתייכתי אליה בארץ, שזה אחד הדברים המתסכלים בעיר גדולה. יכול להיות שקיימת סצנה כזאת, אבל מכיוון שיש כל כך הרבה סגנונות זה נורא מחולק. יש סצנה מובהקת של נויז ושל Pאנק. הם נורא לא פתוחים לדברים אחרים, וזה משהו שאני נורא מתגעגעת אליו".

לשכונתיות בירושלים?

"לא רק בירושלים. זה קיים גם בתל אביב, בצימר למשל".

דיין ג'ו תשיק את האי.פי "Detoxification" במסגרת פסטיבל החזית. הנסן, גדליה אלון 14 ירושלים, חמישי (20.8) 21:00, כניסה חופשית

• מוזיקה
• עונת התרבות בירושלים
• החזית
• dane joe
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע הבא (שני, 17.8) יעלה לראשונה דניאל קיצ'לס, איש להקת יאפים עם ג'יפים, להופעת סולו במסגרת פסטיבל החזית של עונת התרבות בירושלים. יאפים עם ג'יפים היא עמוד תווך מהוסס של מה שמכונה "הסצנה הירושלמית", החל מנושאי המגבעת ומע"צ, דרך דיואלט (הרכב מבריק ולא מוערך דיו שהתאחד להופעה אחת בפסטיבל החזית לפני שנתיים) ועד מוג'הדין. למרות הבדלים מוזיקליים משמעותיים יש גם קווים מאחדים: דבקות בעברית, תכנים קשים, אווירה פסימית וחיבה לטקסטים מעורפלים. ההופעה היא טבילת אש ראשונה לפאזה הבאה של קיצ'לס, אלבום סולו בשם "הימים הבטוחים" הצפוי לצאת בחודשים הקרובים.

"השירים הצטברו לאורך זמן רב כסקיצות", מספר קיצ'לס. "התחלתי לעשות מיפוי אחרי שצברתי בערך 30 שירים שהרגשתי שאפשר לעבוד איתם. הייתי בגרמניה כמה שבועות בשנה שעברה, ואיכשהו הבנתי שם שכשאני חוזר לארץ זה מה שאני צריך לעשות. זה הדבר הבא. כשחזרתי לארץ נכנסתי לשלושה חודשים של עבודה מרוכזת – הבדל גדול לעומת העבודה עם יאפים עם ג'יפים. לא הכרתי עבודה מהסוג הזה – שלושה חודשים וסיימתי להקליט".

יש איזו מוסכמה שתמיד אלבום הסולו, לעומת הלהקה, הוא המקום שאליו הולכים החומרים האינטימיים יותר של האמן. זה נכון גם כאן?

"כן, אני חלק מהקלישאה. השירים יותר אישיים, עם איזושהי נקודת מבט שמכילה את הסביבה דרך האישי. אם ביאפים זה היה ההפך, היו הרבה נקודות מבט והרבה קולות שדיברו בו זמנית ודרך הסביבה היה אפשר ללמוד משהו על הדובר, כאן הסיטואציה היא הפוכה. במקום תפאורה של עיר, של מדינה, של עם, כאן יש תפאורה שנכנסת לתוך הסיפור האישי. כשאתה מנגן בהרכב, בצמד, החתירה היא לסוג של שפה. מנסים להגיע למוסכמות לשוניות או מוזיקליות שיהיה תמיד אפשר לחתור אליהן, סמלים, רעיונות. בן אדם לבד לא צריך שפה, הוא עובד באופן תחושתי, אינטואיטיבי, יותר ברמה של מלמול שאין לו ממש משמעות כי הוא לא צריך לעסוק בלהסביר את זה, בלמלמל את הדבר הזה ולהפוך אותו למשהו מוגדר. זה קצת כמו בן אדם שהולך ברחוב ופשוט מדבר אל עצמו – האנשים שבחוץ לאו דווקא צריכים להבין את מה שהוא אומר. עשייה אישית חפה מכל הסברים, הדין וחשבון הוא רק מול עצמך".

יאפים עם ג'יפים החלו את דרכם בשותפות נעורים מוזיקלית לא מוגדרת במיוחד עם נועם יעיש, חבר של קיצ'לס מימי חטיבת הביניים, אבל התגבשו כלהקה רק לאחר שדניאל בילה פרק זמן בתור הגיטריסט של פוריטנים צעירים – ההרכב של אחיו הגדול, ישי (פוריטנים צעירים הוציאו מאז אי.פי ואלבום וישי צפוי להוציא בחודשים הקרובים אלבום סולו שני). אם בגלל הקרבה המשפחתית, אם בגלל השותפות בלייבל פאקט ואם מסיבות אחרות – שני ההרכבים הוזכרו לרוב באותה נשימה.

אני מניח שנתקלת הרבה פעמים בהשוואות בין יאפים עם ג'יפים לפוריטנים צעירים, אף שהן לא צודקות כל כך. פוריטנים היו בשורה התחתונה להקת רוק, יאפים לא.

"לא. ליאפים אין מתופף אורגני, פוריטנים הייתה להקת עם פוזיציות מסורתיות והדינמיקה אחרת. כמעט כל המוזיקה של יאפים עם ג'יפים נוצרה על ידי שני אנשים, והם לא מתמחים באף כלי נגינה באופן מלומד או מקצועי. אם אנגן בתופים, אני אביא רעיונות שמתופף לא היה חושב עליהם, לטוב ולרע. זה יוצר הכלאות מוזרות כאלה, של אנשים שנוגעים בכל הכלים ואז מביאים נגנים מקצועיים לנגן את התפקידים שכתבנו תוך כדי נגינה. הכתיבה של ישי והכתיבה שלי שונות מאוד: ישי בא ממסורת של כתיבה מסורתית של פופ, שיש בה מבנה ברור של בית, פזמון, ברידג'. אני כותב בצורה שבה השיר ממשיך קדימה ולאו דווקא עובד בתוך לולאה. פופ מבוסס על מכניזם של חזרתיות, אותי עניין ללכת קדימה, לבנות שירים שיש להם איי־פארט, בי־פארט, סי־פארט, די־פארט. אתה לא חוזר אחורה".

להקת האם שלך היא הרכב אניגמטי מאוד, לפחות מבחינה טקסטואלית. האם אלבום הסולו עוד יותר מוצפן?

"לא, וגם לא התייחסתי בהכרח לטקסטים אלא יותר לרעיון מבחינה תחושתית. אני לא חושב שהתוצאה היא חידתית יותר, מסתורית או קשה לעיכול, אבל להיות מאזין זאת עבודה. אני לא רואה טעם להקל על מאזין כנקודת מוצא. אם זה מה שמעניין אותך מראש, בסדר, אבל אותי מעניין – בתור צופה קולנוע, בתור קורא, בתור מאזין מוזיקה – להיות אקטיבי, להיות חלק מהיצירה, להשלים אותה. זה הופך את האמנות לחוויה הרבה יותר אישית וחזקה. ככל שהברגים יותר משוחררים ואין איזו קונקרטיות ברורה, יש יותר הזדמנויות לשתף פעולה עם היצירה. מאוד קל להירדם מול הטלוויזיה".

אתה אוהב טלוויזיה?

"לא".

בשבח הדעה הרעה על עצמך / ויסלבה שימבורסקה. הקלטה של דניאל קיצ'לס שיצאה לקראת הבחירות האחרונות ולא תיכלל באלבום.

בתנאים אידיאליים

האלבום הראשון של יאפים עם ג'יפים, "בשנת החרב בחוץ והרעב מבית", יצא בסוף 2002 – תקופה טובה למוזיקה עצמאית בישראל: מועדון ג'ה־פאן ומועדון הפטיפון, פיצוץ אוכלוסין קצר של לייבלים עצמאיים, קהילות אינטרנטיות שקמו באתרים כמו השרת העיוור ו־indie.co.il נתנו לראשונה אפשרות למאזינים מן השורה לכתוב על מוזיקה. יאפים עם ג'יפים היו בון־טון מובהק של הסצינה ההיא, להקת הדגל של פאקט.

"הרימו אותנו מאוד גבוה, באו הרבה אנשים להופעות וזה קרס", מספר קיצ'לס. "היינו צעירים מאוד, זו הייתה הפעם הראשונה שהתמודדנו עם זה, וזה בא בבום, די התפוצץ לנו בידיים הדבר הזה. אני מניח שגם לזה הייתה השפעה (לשתיקה הארוכה בין האלבום הראשון לאלבום שני – ע"ק). זה לא עודד אותנו לרוץ מיד ולעשות את הדבר הבא".

יהיו הסיבות אשר יהיו, ההיעלמות הארוכה אחרי אלבום ראשון שהיה גם מוערך וגם מסתורי באופיו, וכן חוסר הנכונות של קיצ'לס להתראיין (זה, הוא מעיד, מלווה אותו עד היום) ולבאר את היצירה שלו, תרמו את תרומתם לעמדה הייחודית שיאפים עם ג'יפים תופסת בדברי הימים של האינדי המקומי.

אתה בכלל מודע לתדמית שלך כאדם לא קל? מספרים שמאתגר לעבוד איתך.

"מה? מאיפה זה נולד, הדבר הזה? הכוונה לעיתונאים? למוזיקאים?".

לא. בוא נגיד, למישהו שעבד איתך על אחד האלבומים של היאפים.

"קודם כל אני שמח שאתה אומר לי את זה, כי אף אחד לא אמר לי את זה בצורה הזאת. תראה, אני בא מעט מאוד במגע עם אנשים, והדברים הופכים להיות איזשהו סוג של…".

מיתוס?

"לא יודע אם מיתוס. תשמע, אני בסך הכל בחור צעיר".

אבל אתה מבין שיש איזו מיתולוגיזציה של יאפים עם ג׳יפים, גם אם היא מוגבלת לשדה המצומצם יחסית שבו אתם מוּכרים.

״כן, אבל אני לא חווה את זה, לא עושה את זה באופן יזום. בעשייה בארץ, אולי גם בעולם, קל מאוד להחליק דברים, לעגל פינות. מאוד בקלות אתה יכול למצוא את עצמך בלב של חלטורה אם אתה לא זהיר. בתור מוזיקאי, בתור אמן בכלל. אני חושב שברגע שבן אדם עומד על עקרונות מסוימים של רמת גימור, למשל להקליט אלבום יותר מפעם אחת כי הקלטת ואתה לא רוצה לעשות שיפוצים דיגיטליים, אלא רוצה להקליט את האלבום עוד פעם כדי שייצא יותר טוב. אם אתה יושב על מישהו שעושה לך מאסטרינג ומעיר לו שבשנייה ה־35 של השיר השישי יש משהו שמפריע לך – זה דבר מקובל לחלוטין. הבן אדם נותן לך שירות ואתה מוציא אלבום כל כמה שנים ואתה רוצה את הטוב ביותר. אז אפשר להגיד, איזה בן אדם קשה. ועוד משהו, המשחק עם העיתונאים – אני לא אוהב להתראיין ולא אוהב לדבר, כי אני יודע שלא חשוב מה אני אגיד – אני לא אהיה מרוצה. למה? כי בסופו של דבר יש כותרת, יש משנה, יש כיתוב תמונה, וזה מה שזוכרים".

אני אנסח את זה ככה: שמעתי את הסינגל האחרון של ישי ("אתה והשטויות שלך"), והוא הזכיר לי שיר של סטיבן מלקמוס. שאלתי את יונתן (קוטנר, בעל הלייבל סוס שבו צפויים לצאת האלבומים הקרובים של האחים קיצ'לס) אם אתם אוהבים את מלקמוס. למחרת יונתן סיפר לי: "אתה יודע מה ההבדל בין דניאל לישי? שאלתי את ישי אם הוא אוהב את מלקמוס והוא ענה לי 'כן, מאוד'. שאלתי את דניאל אם הוא אוהב את מלקמוס והוא ענה לי 'כן'".

"אני בכלל לא כזה אוהב את סטיבן מלקמוס".

דניאל קיצ׳לס במופע ״הימים הבטוחים", הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים, שני 21:00, הכניסה חופשית

• פוריטנים צעירים
• דניאל קיצ'לס
• יאפים עם ג'יפים
• החזית
• עונת התרבות בירושלים
• סוס
• ריאיון
• מוזיקה
• ישי קיצ'לס
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שמענו עליכם, המלעיזים שאומרים דברים רעים ונבזיים על חיי הלילה של עיר הקודש. נפתח ביתרון המרכזי והבלתי מעורער של לילה, כל לילה, בירושלים על לילה בתל אביב רבתי – אוויר. מלא אוויר. בירושלים קריר בלילות, גם באוגוסט. עכשיו כשאתם משוכנעים בטיעון המשמעותי הזה ומצוידים בסוודר קליל, הרשו לנו לקחת אתכם למסע קיצי בין המקומות והאטרקציות המומלצים ביותר לביקור בירושלים במהלך הקיץ. תרשמו:

חמישי בלילה בשוק מחנה יהודה

עם רדת החשיכה הדוכנים בשוק מחנה יהודה נסגרים, אבל אם חשבתם שזה אומר שהשוק הולך לישון, שכחו מזה – ברים, מסבאות, מזללות, חללים אלטרנטיביים עם הופעות חיות של פצועים/פצועות ירושלמים שעוד רגע יהיו הדבר הכי חם בתל אביב ואווירה של חופש ויצירתיות של ההרים. אנחנו ממליצים להתחיל את הערב בדרינק עם צלחת מקודשת ביודל'ה, לעבור להופעה בבר התחריר ולקנח במכות מטובי 60 בסירא.

לתחריר

הכותל הנמס

גם אם אתם לא יודעים מי זה אלן קאפרו, תעשו כאילו אתם יודעים. האיש הזה המציא את המושג "הפנינג" עוד לפני שנולדתם, ויצר אירועי תרבות בני חלוף הרבה לפני שזה הפך לטרנד. בראשית שנות ה-80 של האלף הקודם, ביקר קאפרו בירושלים ויצר קיר מקרח שעמד בניצב לכותל המערבי. אתם יודעים, חומות נמסות וכאלה… במסגרת פסטיבל מתחת להר תוכלו להשתתף בשחזור של העבודה, באישור מנהלי העיזבון של קפרו, ולבנות את הקיר הזמני של הבית השלישי. לבני הקרח יוצבו בחמישי. בשישי – הכל יהפוך למים.

לפרטים נוספים

טבילה במעיין

שוב שלום לכם, תל אביביים מלעיזים. נכון, בירושלים אין ים ולא תמיד בגדי ים מתקבלים פה יפה, אבל לטבילה במעיין ירושלמי תקני יש, תופתעו, לא מעט יתרונות. ראשית, לעומת חופי תל אביב, המים כמעט תמיד צלולים, ונוסף עליהם, הזולות מוצלות ומציעות לא מעט פינות להתבודדות (עדיף בזוג). הוסיפו את העובדה שאין מדוזות ומטקות, וקיבלתם פיסה של גן עדן עלי אדמות. מעיינות ישנם לא מעט באיזור שעוטף את ירושלים – אנחנו הכי אוהבים את עין לבן שממקום בקרבת גן החיות התנ"כי – שיסחוף אתכם לנקודת מפגש מרתקת של בני אדם מכל הסוגים, ביניהם מתנחלים, חרדים וערבים. לא יכול להיות יותר ירושלים מזה.

לפרטים נוספים

השוחה (אירוע הסיום של החזית)

הליין Headz בשיתוף עם התדר מביאים את החזית לנקודת רתיחה במתחם הרכבת עם ליינאפ שהיה עושה כל אמא גאה. ירושלים מארחת אושיות מתל אביב, ארה"ב, צרפת ואנגליה לערב של הזיות, גרוב מהצד האפל, אלקטרוניקה לא ארוזה וניימדרופינג שכולל את מפיק העל הבריטי לוק וייברט שמגיע לביקור ראשון בירושלים; הופעה נדירה של תופעת הקאלט מסן דייגו Drumetrics Collective; ביצוע חי ובימתי ראשון לאלבום החדש של מארקי פאנק בהרכב של 12 משתתפים (Instinct Sound Company); תקלוט של הגאונים הצרפתים מ"זומבי זומבי" אטיין ז'ומה וקוסמיק נמן; ועוד מחסנית שלמה של תקלוטים וביטים מאת: הקטיק, יונתן בירי, גוביבוש, גילי דה קיד, סטינקי ראשנ'ס ויוג.

לפרטים נוספים

לילה באמריקן קולוני

פעם מזמן, כשעוד היה תהליך שלום ומזרח תיכון חדש, אמריקן קולוני נחשב לברנז'ה הדיפלומטית – כמו שדובנוב 8 שייך לברנז'ה המזדקנת, המרסנד לברנז'ה הצעירה והפורט סעיד לברנז'ה שבוחלת במונח העתיק והלא רלוונטי הזה. אם הייתם נקלעים לכאן בראשית שנות ה-2000 העליזות, הייתם יכולים, פוטנציאלית, כמובן – לישון כפיות עם נלסון מנדלה, ביל קלינטון, סאיב עריקאת או טוני בלייר (לבחירתכם!). היום, המקום קצת פחות שוקק. מזל שהסטייל לא נפגע אפילו במעט. לילה במזרח העיר עם אווירה אירופאית והמון המון אנגלית. ללא כל ספק הדבר הכי קרוב לחו"ל שאתם יכולים לאפשר לעצמכם בלי לעבור בנתב"ג.

לאתר של אמריקן קולוני

משחק פתיחת העונה של הפועל ירושלים

הפועל ירושלים כפי שהכרנו אותה מתה במשחק האחרון של העונה שעברה. החבורה של אורי אלון לקחה אליפות בענק, הם עשו היסטוריה, הפכו לאגדה, ואיבדו לנצח את מה שהגדיר את הקבוצה הזו מאז ומעולם – עמדת האנדרדוג. האדומים מירושלים, שהיו לוזרים כמעט כמו האחים הוותיקים מאוסישקין (השם יקום דמו), הפכו פתאום למעצמת כדורסל. כזו שמשלמת בזמן, כזו שגונבת שחקנים למכבי, כזו שלוקחת תארים. אנחנו מבולבלים ומוכי תדהמה עד עכשיו, וכעת מוכרחים לדעת מה ילד הצעד הבא: התרסקות או התפכחות.

לעמוד הפייסבוק של הפועל ירושלים

ביקור בהר הבית

אם יש משהו שמצדיק התייצבות בשבע בבוקר ברחבה הנפיצה של הכותל המערבי בירושלים, זה סיור קסום על רחבת הר הבית – ולא, תל אביביים, לא מדובר בבר שצץ בהרסי לשניה ונעלם. אפשר להסתובב שם לבד, בלבוש צנוע ובלי להיכנס למסגדים, להתרשם מהקדושה ומפיסת היסטוריה מרתקת – לא משנה לאיזה צד אתם שייכים, או להירשם לאחת מההתכנסויות של פסטיבל "מתחת להר" של עונת התרבות הירושלמית – וכך לזכות בהרחבת הדעת על אחד המקומות הכי מורכבים שידע העולם מראשיתו.

לפרטים נוספים על "מתחת להר"

הופעה של גלברט בתיאטרון החאן

הכירו את עדי גלברט – מלחין מחונן, בונה כלי נגינה ואוטודידקט שמנגן על שלל כלים: מקלדות, קונטרבס, גיטרה, צ'מבלו, בס, תופים, סקסופון, קלרינט ו"גם חצוצרה די גרוע, אבל מספיק בשביל תפקידים קטנים שאני כותב". אחרי כמעט עשור שבמהלכו לא הופיע גלברט בארץ, החזית ביקשו מהפנומן האלקטרוני ליצור הופעה מיוחדת עבורם. כנראה שביקשו יפה, כי התוצאה היא מסע הזייתי חד פעמי שבהחלט מצדיק עלייה לעיר הקודש. הכינו שנורקל, שחררו את התודעה, והתכוננו לצלול לתוך פסקול מוטרף בצבעים פסיכדליים. לפני ההופעה של גלברט יעלה לבמה אהד פישוף (הסולן של נושאי המגבעת שעלו לכותרות לאחרונה), עם המופע שלו HD.

לפרטים נוספים

שוטטות לבנה

16 מופעים, אינסוף סגנונות מוסיקלים, אמנים מכל העולם, לוקיישן בן אלפי שנים, פרצופים מוארים מסביב כל הלילה ומופע סיום של הבנות נחמה לאור הזריחה על רקע חומות העיר העתיקה. אם יש משהו יותר מרומם נפש, ספרו לנו – בינתיים זה השיא שהצלחנו למצוא.

לפרטים נוספים

חומוס בחנות המפעל של אחלה.

אנחנו לא באמת יודעים אם המפעל של אחלה יושב באזור חיוג 02, אבל בגלל שאי אפשר לעשות כתבה על ירושלים בלי אזכור של חומוס – אז הנה המלצה – חומוס תאכלו איפה שטוב לכם. אנחנו מעדיפים קישואים בטעם כבד.

בשיתוף עם עונת התרבות בירושלים

• עדי גלברט
• החזית
• הכותל
• החאן
• הפועל ירושלים
• מחנה יהודה
• הר הבית
• אהד פישוף
• אמריקן קולוני
• עירוני
• ירושלים
• עונת התרבות בירושלים