מעולם לא העליתי על דעתי, שיום אחד אמצא את עצמי עומד על הבמה בצוותא ומבצע הצגת יחיד על חיי האישיים, אבל נראה שלא היה מנוס. מתישהו בינואר 2023, החלטתי שהפרויקט הבא שאביים בתיאטרון יהיה טרילוגיה של טרגדיות יווניות מאת סופוקלס, אבל לא הייתי בטוח שאוכל למצוא חיבור רגשי מספק לחומר. בערך באותו זמן, פגשתי את חיה (לא באמת קראו לה ככה). בדייט ראשון, היא אמרה לי שמעולם לא הייתה לה מערכת יחסים משמעותית, ואולי היא בכלל "לא מחווטת לזוגיות". התאהבתי בטירוף.
>>טרנטינו בחר את 20 הסרטים הגדולים במאה ה-21. אחד מהם ישראלי

ביולי 2023, חיה, שבאותו שלב כבר הייתי משוכנע שהיא החצי השני שלי, והתפקעתי מגאווה על כך שהייתי היחיד איתו הצליחה לבנות זוגיות יציבה ואוהבת, שברה לי את הלב באופן שלא האמנתי שהוא מסוגל להישבר. עמדתי מול הבשורה שניחתה עליי ללא יכולת לעשות דבר, חסר אונים מול כוחות הגורל, שלכדו אותי במלכודת ההיבריס ושברו אותי לרסיסים. כל מה שחשבתי שאני יודע על אהבה, על החיים ועל היכולות האישיות שלי נחרב באופן ברוטאלי. קצת יותר מחודשיים אחרי זה, בשבת, התעוררתי מוקדם בבוקר בגלל עוד מתקפה של מחשבות אובססיביות על חיה, ואז נשמעה האזעקה. כמו בתיבת תהודה מפלצתית, שברון הלב שלי הפך בין רגע לשיברון לב של המדינה כולה. פתאום כולנו למדנו מהו חוסר אונים מול כוחות הגורל, בעודנו משלמים מחיר נורא על ההיבריס שלנו ושל המנהיגים שלנו. פתאום כולנו הבנו מה היא טרגדיה.

כשביימתי את "הטרגדיות של בית אדיפוס", טרילוגיית המחזות של סופוקלס, שהוצגה בבכורה בדיוק לפני שנה באמפי וואהל ואחר כך בהבימה, כבר הרגשתי שגם אני וגם הקהל יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים. בשורה התחתונה, זה היה מסע התחקות אוהב שלי בעקבות שני הגיבורים הטראגיים הגדולים – אדיפוס ואנטיגונה. הכוונה הייתה להישיר מבט להזדהות היתר האישית שלי עם האתוס של הגיבור הטראגי: ההליכה עם הראש בקיר, ההתעלמות מנורות אדומות, ההתעקשות להיות היוצא מהכלל והפניית העורף האידיאליסטית לנורמות חברתיות וצווי שליט. זה היה מסע פנימי כואב, קשה פיזית ונפשית, שהיה גם מספק מאוד וגם מתסכל מאוד, כי למרות המחמאות ומחיאות הכפיים, לעשות הפקת ענק בתנאי פרינג' זאת טרגדיה בפני עצמה.

אחרי שסיימתי – הרגשתי שמשהו עדיין חסר. לפני 2500 שנה, כשהטרגדיות עלו בפני קהל, הן הוצגו בטרילוגיות, בינג'ים של שלושה מחזות ברצף, שסיפרו בדרך כלל סיפור בהמשכים. אלא שאחרי מסע הייסורים של שלוש הטרגדיות, היה נהוג להציג גם נספח קצר, שזכה לשם "מחזה סאטירי" והיה מעין אפילוג משחרר ומסכם, שאפשר לקהל פורקן רגשי קטן לסיום היום המפרך עם עלילות קומיות במידה, בעלות אופי רומנטי-מיני, אף כי גם הם עסקו באותן דמויות ונושאים "כבדים" מהמיתולוגיה.

אם כן, השנה, בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא, אני אציג גרסה שלי למחזה סאטירי, שיעסוק באותו סיפור של אהבה ושברון לב עם חיה, שהניע את העיסוק שלי בטרגדיות. זה יהיה נספח כואב אבל גם משעשע, שכמו המחזות הסאטיריים המקוריים עושה פירוק והרכבה מחדש למוסכמות הז'אנר, אבל דרך פריזמה קלילה ומודעת לעצמה. אותו גורל מתעתע שהפיל עליי את הסיפור הזה לפני שנתיים וחצי, יצר כעת מצב בלתי סביר, שבו מבלי שבכלל התכוונתי, אני הולך לבצע אותו בעצמי. נראה שזה חלק מהמסע הזה שאני חייב להשלים, וזה אף פעם לא יכול היה להיות אחרת.

בשלב מתקדם בעבודה על ההצגה, באחד הסשנים עם שני שבתאי המבריקה, שמלווה אותי אמנותית מטעם הפסטיבל, היה לי רגע של גילוי מרגש, כשהבנתי שגם ב"פרויקט חיה" אני עושה את מה שעשיתי ברוב יצירות שלי: לנסות להקים לתחייה את העבר כדי לרפא את ההווה. תמיד האמנתי שפעולת ההחייאה הבימתית הזאת, והדיאלוג עם הקהל שנוצר עליה ובאמצעותה, לוכדת משהו עמוק במהות התיאטרון ותפקידו החברתי. ההבדל הוא שקודם עשיתי את השטיק הזה עם קלאסיקות כמו "הנסיכה האמריקאית", "האם יש מקקים בישראל?", "הגולם" ו"מלכת אמבטיה", או עם סיפור מלחמת העצמאות ב"1948".

ב"פרויקט חיה", מה שאני הולך להקים לתחייה הוא העבר הפרטי שלי, חומרי הגלם הם הארכיון המאולתר של סיפור האהבה ושיברון הלב הזה – תמונות, צילומי מסך, דפי יומן ישנים – וההווה שאני מבקש לרפא באמצעותו הוא ההווה הכי אישי וקרוב. כמו בעבודות הקודמות, גם ב"פרויקט חיה" הדרך לריפוי עוברת קודם כל דרך הודאה בכישלון: אי אפשר באמת להקים את העבר לתחייה. כן אפשר, ואולי אפילו חיוני, ליצור משהו אחר, שניזון מהעבר, מנהל איתו דיאלוג, ובעצם ממציא אותו מחדש. לא להכריח את ההווה לדבר בשפת העבר, אלא להרפות ולנסות לתת להם לשוחח זה עם זה. אני חושב שהניסיון הזה הוא הדבר הכי מרגש והכי אנושי שיש.
פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא בניהולם האומנותי של עדי גורל ומולי שולמן חוזר זו השנה ה-27 ויעלה בין ה-4-9.12 במתכונתו המסורתית על 3 במות שונות בסוף השבוע הראשון של דצמבר, ומיד בעקבותיו עם עוד 3 ימי הצגות אורחות שליקטה נועה שכטר. ההצגה הקצרה "פרויקט חיה" תעלה בפסטיבל במסגרת מקצרון "אישי קצר" באולם "צוותא 2".

• תיאטרון
• יוצרים כותבים
• הצגות קצרות

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל התיאטרון הקצר מפציע לסופ"ש שכולו הצגות קצרות בצוותא. התיאטרון, שזוהי השנה ה-17 שלו, מורכב משלל הצגות שאורכן 5-20 דקות מז'אנרים שונים, החל מיצירות דרמטיות ועד לקומדיות נונסנס פרועות. השנה יוצגו בו 10 הצגות בהן המשתתפים והיוצרים: ליאור אשכנזי, אלמה דישי, פיני טבגר, דביק בנדק, גור קורן, ארנון צדוק, שמרית לוסטיג, מיכאל כורש ואחרים.

פתיחה חגיגית, יום חמישי, 26.11 בשעה 20:00 באולם צוותא 1.

מקצרון 1 יוצג בנוסף ביום שישי 27.11 בשעות 14:00, 22:00 ובמוצ"ש 28.11 בשעה 20:30.
מקצרון 3 יוצג ביום חמישי 26.11 בשעה 20:30, ביום שישי 27.11 בשעות 13:30, 21:30 ובמוצ"ש 28.11 בשעה 21:00.

כרטיסים: 90 ש"ח. למחזיקי כרטיס דיגיתל: 55 ש"ח.

תקצירי ההצגות:

מקצרון 1:

"826 ליקנעם" | מאת ובבימוי דניס שמע
שחקנים: פיני טבגר, ענת פדרשניידר.
תחנת אוטובוס מוזנחת, שוממת, מאוחר בלילה. אישה מחכה לאוטובוס האחרון ליקנעם. היא עולה למונית שירות. יש מקום פנוי ממש מאחורי הנהג. היא מנסה לנוח. לאיש שיושב לידה יש כוונות אחרות. יקנעם רחוקה מאד. המונית, מלאה בנוסעים, נהפכת אט אט למלכודת מסוכנת.

"ארוחה אחרונה"| מאת ובבימוי אלי חביב
שחקנים: דביר בנדק, ארז דריגס, יעל איתן, עומר עציון.
נידון למוות ברגעיו האחרונים צריך לבחור את הארוחה האחרונה שיאכל. הוא יושב מול שולחן בכלא, כשמלצרית עצבנית, סוהר פילוסוף שרוצה להמשיך את היום שלו והנידון הבא ברשימה דוחקים בו לבחור את הבחירה האחרונה שלו. מולם הוא מנסה לאחוז בשארית חייו.

"אי קאנט גט נו" | מאת יובל ברגר, בימוי יניב לוי
שחקנים: יובל ברגר, אפרת ארנון, שמרית לוסטיג, חייקה מלכה, יואב יפת, שלומי אדרי.
אחת בלילה ושחר יודע שאסור לו לעצור. אם עגלת התינוק שהוא דוחף לא תהיה בתנועה, בנו בן השלושה חודשים יתעורר ויבכה. בעוד הוא מחפש שלווה, הלילה מזמן לו מפגשים מפתיעים ואפלים עם חיי הרווקות שנטש. עד 4:00 בבוקר, יראה עומריקי הקטן דברים ששום תינוק לא צריך לראות. ויותר גרוע – אימא שלו תדע מזה.

"יובי 34" | מאת קרן אור, בימוי יעל גולדברג
שחקנים: קרן אור, רון ריכטר, ארז שהרבני.
יובי בת 34 ועדיין רווקה. ניסיונותיה למצוא חתן מובילים אותה לאתר הכרויות. כשהיא ממלאת את הפרופיל שלה, היא נתקלת בקשיים שמוציאים אותה למסע של הגדרה עצמית. דרך מפגשיה עם רונן, די ג'י תל אביבי, ועודד, גיאולוג ירושלמי, נחשפות הסיבות האמתיות לרווקותה. סיפור על האומץ לפתוח את הלב, הכמיהה לאהבה, לשייכות ולנראות בחברה פוסט מודרנית.

"הטסט" | מאת גור קור,ן בימוי ליאור אשכנזי
שחקנים: מורן רוזן, ליאור אשכנזי
גיתית גולדין ניגשת לטסט הראשון שלה. שמואל הטסטר מגיע אל הטסט שהוא מצוי בליבו של משבר משפחתי קשה עם בתו. שניהם והנהגים סביבם לא ישכחו את הטסט הזה לעולם.

מקצרון 3:

"בקשה אחרונה" | מאת ובבימוי אמיר דוליצקי
שחקנים: ארנון צדוק, אמיר דוליצקי.
ליצן הולך ביער כשידיו כפותות בחבל, מאחוריו צועד עם חרב, המוציא להורג. בלב היער, לרגלי גזע כרות, יורד הליצן על ברכיו, המוציא להורג מניף את החרב. מחזה על מערכת יחסים קצרה.

"הביצית הטובה שלי" | מאת לימור גינצבורג, בימוי מאיה ניצן, אלה ניקוליבסקי
שחקנים: עדי גילת, ארז כהנא.
תמר במירוץ נגד הזמן למציאת ביצית תקינה בגילה המתקדם. וגבר. סביר. בלבד. שיחבור לביצית ההיפותטית שלה. ואם זה לא קשה מספיק, לכל גבר יש דרישות מופרכות, קופת חולים מפסיקה עוד רגע את התמיכה, וההליכים מעל ומעבר ליכולתה הכלכלית. כולם לבד מול הגורל, והרשות נתונה.

"ריב" | מאת אלמה דישי, בימוי יהונתן רון
שחקנים: תמר אלקן, דני איסרליש
"לפני יומיים ראיתי קליפ של איזו זמרת. היו שם גבר ואישה בתוך כלוב. הם הלכו מכות. מכות מכות, כמו חיות. זה כלוב קטן. היא בורחת – הוא אחריה, היא שורטת אותו והוא צורח מכאב. בסוף היא מצליחה לעבור את הסורגים, הוא תופס לה חזק ביד, היא מסתכלת עליו. ופתאום לא הבנתי אם היא מנסה להיכנס חזרה או שהיא רוצה לצאת. לא הבנתי אם הוא דוחף אותה החוצה או עושה הכל כדי להשאיר אותה אצלו בין הידיים. זה מה שאני רוצה."
"ריב" הוא מחזה שמחפש חיכוך, חותר למגע. "ריב" הוא חדירה לאזור הרך שכולנו מחביאים. "ריב" הוא מחזה קצר על אהבה. ועל הקושי שמאיים להכחיד אותה.

״לינדה, ויקטור״ | מאת עדו סתר, בימוי אפרת שטינלאוף
שחקנים: מיכאל כורש, מיקי מרמור.
לינדה יושבת על כיסא בצד הבמה. ויקטור יושב על כיסא בצידה השני של הבמה. דרך מונולוגים פיוטיים הנשזרים זה בזה נפרשים חייהם המשותפים כזוג, כהורים, כסבא וסבתא. קולם המוקלט מהעבר מלווה אותם לאורך ההצגה ומעלה זכרונות ודמיונות מתקופות חייהם השונות, בעוד הם מנסים, כל אחד בדרכו, ליצור קשר אחד עם השנייה.

"חופשת השבת של אלוקים" | מאת ובבימוי דניאל זהבי
שחקנים: יאיר להמן, רוני גורנשטיין, אורי סממה
בשבת הראשונה של בריאת העולם, מבקש אדם מאלוהים לתקן אי אילו ליקויים שנתגלו בבריאה. אלוהים מצדו מעדיף לנוח אחרי השבוע המתיש שהסתיים זה עתה, ובין לבין מקפיד מאוד דווקא על זה שאדם יכבד אותו בשם "אלוקים". כשחווה נכנסת לתמונה, צלע מצלעו של צלם בצלמו, מתברר לשניים כי עכשיו רק מתחילות הצרות האמתיות…

• אלמה דישי
• תל אביב-יפו
• צוותא
• ליאור אשכנזי
• הצגות קצרות
• תיאטרון