Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
זה אמנם לא מפתיע במיוחד, אבל גם הפעם גרפו מפלגות גוש המרכז-שמאל את מירב הקולות של התל אביבים בבחירות לכנסת ה-24 שהתקיימו אתמול. יש עתיד בראשות יאיר לפיד השיגו כמעט 22% מקולות הבוחרים בעיר, בעוד הליכוד קיבלה 17% – ירידה ביחס לבחירות הקודמות אז קיבלה כמעט 22% מהקולות. כ-246 אלף בעלי זכות בחירה בעיר מתוך 411 אלף מימשו אתמול את זכותם והלכו להצביע.
העבודה המתחדשת בראשות מרב מיכאלי קיבלה 14.73% מהקולות, בעוד מרצ זכתה ב-13.94% מקולות התושבים. לאחריהן הגיעו כחול לבן עם 10.71%, תקווה חדשה של גדעון סער עם 4.17%, ש"ס עם 3.67% וימינה עם 3.66%. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן קיבלה 3.63% והרשימה המשותפת 1.96% – ירידה חדה ביחס לבחירות הקודמות אז קיבלה 4.27%.
נראה שאחוזי ההצבעה בעיר נותרו פחות או יותר דומים לבחירות האחרונות לכנסת ה-23 (אך עדיין לא התקבל השיעור הרשמי). בפעם הקודמת, בשנה שעברה, גרפה מפלגת כחול לבן את מירב הקולות עם 48.16%. החיבור בין העבודה, גשר ומרצ קיבל אז 14.53% מהקולות – פחות ממה שקיבלה השנה העבודה בלבד, ולא רחוק ממה שקיבלה מרצ. 736 מהקולות נפסלו בבחירות הנוכחיות.
הפגנה של ערבים ישראלים נגד טרור תתקיים באוניברסיטת תל אביב
ביום חמישי ה-22.10, תיערך באוניברסיטת תל אביב הפגנה של ערבים ישראלים נגד הטרור. "אני רוצה שהסטודנטים הערבים והיהודים יבינו שיש קול אחר בחברה הערבית, שגאה בזהות הישראלית"
את ההסלמה במצב הביטחוני קשה לפספס, כמו גם את התגובות שמתעוררות בקרב הציבור כלפיה, ושמגיעות מכיוונים שונים, חלקם מפתיעים – העיתונאית לוסי אהריש האשימה בשידור את חברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת בהסתה לאלימות, או עלי סלאם, ראש עיריית נצרת, שצולם צועק בכעס על העומד בראש אותה הרשימה, ח"כ איימן עודה.
מחר (חמישי, 22.10) צפויים ערבים ישראלים להפגין נגד הטרור באוניברסיטת תל אביב. על המודעות שנתלו בקמפוס האוניברסיטה לקראת ההפגנה, שתתקיים בכיכר אנטין הסמוכה לשער 7 ב-20:30, נכתב כי מדובר ב"הפגנת כבוד וגאווה נגד קולות ההסתה הערביים"."ההפגנה היא נגד הטרור הערבי, הפגנת הזדהות עם העם היהודי", מוסרת יוזמת ההפגנה, אנט חאסכייה. "זו הפגנה הקוראת לשותפות נגד הטרור הערבי הפלסטיני ביהודים".
הקול האמיתי. מתוך הכרזה בעמוד הפייסבוק
חאסכייה, ערבייה-מוסלמית חילונית ילידת עכו, עומדת בראש העמותה "הקול האמיתי" שמבקשת להשמיע את קולם של ערבים ישראלים ציונים, ושמסייעת בין היתר גם לצעירים מהמגזר הערבי המבקשים להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי. שלושת ילדיה של חאסכייה שירתו בצה"ל, ובנה הצעיר אף השתתף במבצע צוק איתן כחייל גולני. לקראת הבחירות האחרונות, התמודדה חאסכייה בפריימריז של מפלגת "הבית היהודי". התכנית לעתיד היא להפוך את העמותה שבראשותה – למפלגה.
"אחרי כל פיגוע אני מתכנסת בעצמי, בוכה, מבקשת סליחה ומרגישה רע", מספרת חאסכייה. "תמיד רציתי לארגן אירוע כזה". ההפגנה עתידה להתקיים דווקא במקום בו נערכה השבוע הפגנה של התאים הערביים נגד הכיבוש – הפגנה שהפנתה אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל. "הסטודנטים הערבים המהללים את השאהידים ויורקים לבאר ממנו כולם שותים", היא מסבירה. "במדינה אחרת היו נזרקים מאחורי סורג ובריח. אני רוצה שהסטודנטים הערבים והיהודים יבינו שיש קול אחר בחברה הערבית, הגאה בזהות הישראלית. גם אם יגיעו רק עשרה מפגינים, מבחינתי זה ניצחון על היריבים הקיצוניים ועל הח"כים הערבים והמסיתים למיניהם".
"ערבים נגד טרור" – הפגנה נגד קולות ההסתה הערביים יום חמישי – 22.10, בשעה 20:30 שער 7, אוניברסיטת תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אין דרך טובה יותר לחסל חשבונות עם נציגים של מיעוטים או של קבוצות מוחלשות מאשר להאשימם האשמות מעורפלות בדבר "נורמות לא ראויות". קחו למשל את הקמפיינים האחרונים של התנועה לאיכות השלטון: בבחירות סימנו שם את אריה דרעי כמי שלא ראוי לחזור למשרד הפנים. השבוע הם גם פרסמו ברעש גדול את רשימת חברי הכנסת שהוציאו הכי הרבה כסף בסעיף "קשר עם הציבור": במקומות הראשונים מצויים ארבעה חברי כנסת ערבים, אחריהם ניצן הורוביץ ממרצ ואיתן כבל מהעבודה. הכי חסכניים היו הצנועים הידועים ליברמן, נתניהו, לפיד ועוזי לנדאו. "כשזה מגיע לכספי ציבור, אפשר לנהוג בחסכנות!", נזפו בתנועה בח"כים הערבים.
ברור לגמרי מדוע חברי הכנסת מהאופוזיציה נזקקים לתקציב הקשר עם הציבור, ואילו שרים שמתוקף תפקידם מופיעים בתקשורת, נהנים מתקציבי פרסום עצומים של המשרדים ומשירותים מאורגנים של קבלת קהל ודוברות, זקוקים לסעיף הזה הרבה פחות. מי שמנהל משרד ממשלתי לא צריך אתר אינטרנט או תקציב למשלוח מכתבים. הכל ממילא בסמכותו. לא במקרה מרבית הח"כים שמנצלים את סעיף הקשר עם הציבור באים מהפריפריה, מהאופוזיציה ומרקע שמחייב אותם להשתמש בכלים המוגבלים של הכנסת (ולראיה, רוב ההוצאות רשומות בסעיפים כמו "שכירת לשכה פרלמנטרית" או הדפסה ופרסום). התנועה לאיכות השלטון מציגה חלק ישיר מעבודת הח"כים כשחיתות. אפשר לקחת את הרעיון הזה קדימה, ולברך מדי שנה את חברי הכנסת שיחזירו את המשכורת שלהם למדינה. אמנם רק מיליונרים יוכלו להרשות לעצמם לשבת בפרלמנט, אבל התנועה לאיכות השלטון תרשום עוד ניצחון.
להתקפות על אריה דרעי הצטרפו גם יאיר לפיד ומאמר המערכת של עיתון "הארץ". לפיד ו"הארץ" מתקשים כנראה עם העניין הזה של הכרעת הציבור, ולכן בשם כל מיני "נורמות" שקיימות בעיקר בראש שלהם, מבקשים לטאטא את מי שמאות אלפי ישראלים נתנו בו את אמונם. בלי קשר לוויכוח אם דרעי נשפט לחומרה או לקולה, צריך להזכיר שהוא ריצה את עונשו ואחריו תקופת צינון ארוכה מאוד, שנועדה להסדיר בדיוק את העניין הזה של חזרת מי שהורשעו לחיים ציבוריים. מתברר שהמנגנונים שהחברה הישראלית הגדירה לעצמה, כמו מאסר או צינון, לא מתאימים ל"הארץ", ליאיר לפיד או לתנועה לאיכות השלטון. להם יש סטנדרטים אחרים. גם הדמוקרטיה – בחירתו של אדם באופן הישר והחוקי ביותר – היא לא כזה ביג דיל בהשוואה לאותן "נורמות" מעורפלות.
יותר משיש פה ניקיון כפיים, קיים זלזול במאות אלפי המצביעים של ש"ס וחברי הכנסת הערבים. גם כשהם עומדים בחוקים שהחברה קבעה, נגד קבוצות המיעוט מופעלים כל מיני חוקים לא כתובים, שמוציאים אותם תמיד כעסקנים מושחתים, כגנבים בפוטנציה או בפועל. השחיתות האמיתית נמצאת כמובן במקומות אחרים – בהכרעות על ההפרטה, למשל, שמתבצעות על ידי אליטה עשירה ומצומצמת ונציגיה בכנסת. במקומות האלו, הנורמות מצוינות ורק המעשים איומים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מצע קצר הממותג באופנתיות כ"מסמך עקרונות". היחיד שבו מופיע שיר (גם אם לא הייתה כוונה לכתוב אחד): "הממשלה – צריכה למשול / הכנסת – צריכה לחוקק ולפקח / בית המשפט – צריך לשפוט". מלבד זאת, המפלגה מתחייבת להילחם בתפיסה של מדינת ישראל כ"מדינת כל אזרחיה" ודבקה במנטרה המפורסמת של נאמנות ואזרחות. סעיף שהופיע במצע בבחירות הקודמות, על מלחמה בשחיתות הציבורית, נעלם באורח פלא.
במילה: קשוחים.
הבית היהודי
המצע מבטיח חיזוק ותמיכה לכל דבר שאפשר להצמיד לו את המילה "יהודי": חינוך יהודי, מדינה יהודית, הסברה יהודית, משפט יהודי, כריך יהודי. תחת קורת הגג של הבית יכולים לחסות גם ערבים יהודים, כלומר "ערבים הרוצים בטובת ישראל". סעיף מסתורי במיוחד יוצא נגד סירוב פקודה בצה"ל – יותר חשוב להוגי המצע, למשל, מהתייחסות למערכת הבריאות.
במילה (ואמוטיקון): 3> מתנחלים
יחד – העם איתנו
מילת המפתח כאן היא "תורה", והיא מופיעה כמעט בכל סעיף במצע הקצר והתכליתי. הסעיף "ניקיון כפיים": "התורה כמכוננת המוסר האלוקי, מחייבת את נציגי ציבור הבאים מחינוך תורני לטוהר מידות", נקרא כרמז עבה במיוחד. עוד סעיף מעניין הוא "דת ומדינה", המקבל טוויסט רענן בקריאה לביסוס מדינת הלכה ומתהדר בניסוח ההיי־טקי למהדרין "ממשק בין התורה למדינה".
במילה: מר"ן.
כולנו
יותר זול, יותר שקוף, פחות פערים ופחות שחיתות. לצד כל אלה גם שואפים לשקם את היחסים עם ארצות הברית ומכפילים את תקציב ההסברה. הסעיף העוסק במקורות המימון לתוכניות מרחיקות הלכת מסתפק באופטימיות באווירת "הרפורמות יצליחו ולכן יהיה כסף".
במילה: אופטימיות.
יהדות התורה
לא פרסמו מצע, אך ברשת אפשר למצוא מצע משנת 1999, שבו יש כמה סעיפים לוהטים ומקוריים: שמירה על השבת, ביעור נגע המיסיון (כלומר, חב"ד), איסור על "ספרות תועבה" וההוראה החידתית "טיהור האווירה". כמו כן, מעמד הביניים מכונה "המעמד הבינוני"! אימצנו.
במילה: ניינטיז.
יש עתיד
המצע אורכו 300 עמודים, כלומר אפשר לראות בו רומן ואולי אף להעמיד אותו לפרס ספיר (ספריו הקודמים של לפיד, כגון "אלבי, סיפור אבירים" או המותחן "שקיעה במוסקבה" לא זכו בכבוד הזה). כמו כן יש בו ניסוחים מבריקים כמו "מתן נקודות זיכוי להורים שהם זוגות חד מיניים בעבור ילדיהם".
במילה: חופרים.
ש"ס
פרסמו מצע כלכלי בלבד הכולל העלאת שכר מינימום, הורדת מע"מ על מוצרי יסוד ועידוד הדיור הציבורי. סוגיות אחרות, ודאי כאלו שעשויות להקשות על ישיבה בקואליציה כזו או אחרת – למשל דת ומדינה או הסדרים מדיניים – נשארות, לעת עתה, שקופות.
בשתי מילים: קומפורט זון.
המחנה הציוני
המחיה יקרה, הגרעין האירני מפחיד וארצות הברית וישראל חייבות לשקם את היחסים. מוזכר גם שוויון מגדרי (בקצרה), אבל אין אף לא מילה על זכויות להט"ב. כמו כן שום סעיף במצע, למרבה ההפתעה, לא עוסק בצורך להיפטר מנתניהו. לא נורא, הם הדגישו זאת במסיבת העיתונאים.
במילה: מיינסטרים.
הרשימה המשותפת
מצע קצר ותכליתי, בעיקר בגלל הפערים שבין ארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה. הארבע הצליחו בכל זאת להסכים על צדק חברתי, מאבק בגזענות וחתירה להסדר מדיני, אך הסעיף המרתק ביותר הוא דווקא השמיני – הקורא לפירוק המזרח התיכון מנשק גרעיני, לרבות ישראל, בלי ההסתייגות האהובה "לפי פרסומים זרים".
במילה: פשרה.
מרצ
מצע מפורט מאוד עם כל הסעיפים היפים והנכונים: נגד גזענות, בעד זכויות להט"ב, בעד לגליזציה, נגד מתקן חולות וכו'. רק חבל שיש חזרה טרחנית על המשפט "מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים", כאילו הודגש בטושים צבעוניים במחברת.
במילה: השקיעו.
ליכוד
אמ;לכ (איזה מצע? לא כתבנו).
עלה ירוק
לגליזציה, כן? אבל גם כמה הצעות מפתיעות כמו התקנת מצלמות על בגדי שוטרים (דיון שהצית את ארצות הברית אחרי מהומות פרגוסון), עידוד תרבות בילוי (!) ומשאלי עם על כל דבר, כאילו חסרות לנו בחירות לאכול את הראש עליהן.
במילה: אזוטריה.
כולנו חברים
המפלגה היחידה שמקדמת במצע שלה את ערכי "הפשטות, האושר והתמימות", לא פחות, ואף מתהדרת בלוגו של הרצל חובש כיפת ברסלב. כמו כן, החברים רוצים ליזום לימודי נהיגה כחלק מתוכנית הלימודים בתיכון ולבטל את חשבונות המים, הגז והחשמל, מתנגדים ללגליזציה אבל תומכים באי הפללה.
במילה: מאומן.
מגנים על ילדנו
או בשמם המלא, "מפלגת מגנים על ילדים מפסיקים להאכיל אותם פורנו". זה גם המצע פחות או יותר. במפלגה חבר אחד בלבד בעל שם חנוך לויני: יחזקאל שטצלר. לא ברור מה יעשה אם יזכה בארבעה המנדטים הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה. האם יתפרש בנחת על ארבעה מושבים במליאה?
במילה: פורנו.
מפלגת הפיראטים
מצע שאפשר לערוך בסגנון ויקיפדיה, מדגיש כצפוי סוגיות של קניין רוחני, שקיפות וחופש מידע. הפתעה מצפה למתעניינים באופק המדיני של המפלגה: ראשית, הוא נארז מתחת לכותרת "מלחמה ושלום"; שנית, הוא מסתפק בהרהור הפואטי "שלום, ביטחון ואהבה – פעם היה לזה קהל ;)" והופך רשמית למצע הראשון בישראל הכולל אמוטיקון.
במילה: קצרמר.
מפלגת כלכלה
המפלגה השמחה של האחים גולדשטיין לא עדכנה את האתר או את דף הפייסבוק שלה מאז הבחירות הקודמות ולפיכך הוא עדיין טוען כי האותיות שלהם הן פ"י (למעשה הם קיבלו את האות ז'). מצע המפלגה מפתיע – לצד תמיכה ב"ימין מדיני ושמאל כלכלי" גם התנגדות נחרצת לפמיניזם הרדיקלי.
במילה: גולדשטיין!
מפלגת פרח
המפלגה החידתית ביותר בבחירות מתהדרת באתר באנגלית בלבד, ובו היא לא מציגה מצע אבל כן מוכרת חברויות במסלולים שונים, החל ממועדון הנחושת ב־360 ש"ח ועד למועדון היהלום העולמי ב־12 אלף ש"ח בלבד. לא ברור מה מקבלים בתמורה, אבל האתר קשור איכשהו לרבי שלום הרבסט, המדורג במקום הרביעי ברשימת המפלגה לכנסת.
במילה: אניגמה.
מפלגת אור
מפלגה הומניסטית המתרכזת בהפרדת הדת מהמדינה. גם אם היינו מנסים לא היינו מצליחים להמציא למנהיג שלה שם הולם יותר – ירון ידען. המצע קורא לחינוך חובה חינם ולחיזוק ההשכלה הגבוהה. זו המפלגה היחידה שמאתגרת את ציבור הבוחרים במושגים כמו "מקרו כלכלה" – למי שתהה למה אתאיסטים לוחמניים הם דמויות שנואות בציבור.
במילה: נישה.
תומכי מפלגת הדמוקראטורה
שימו לב: "תומכיה" ולא, "מפלגת הדמוקראטורה". מצע המפלגה קורא לפתוח בתי קזינו ולהכיר בזנות, אבל גם לשמור על ערכי היהדות וכן להביא לכניעה מוחלטת של האויב. או להגיע להסדר שלום בר תוקף.
במילה: הא?
ובזכותן
מפלגת הנשים החרדיות בולטת בעיקר בהיותה המפלגה היחידה שפרסמה "מצע מגדרי", שרובו מוקדש לשינוי חקיקה ביחס לבתי הדין הרבניים, לנשים עגונות ולסוגיות דומות. שאר המצע קצר ובוחר להתמקד דווקא בסוגיות של בריאות ושל בעלי חיים.
בשלוש מילים: ממלאות את החלל.
מנהיגות חברתית
מתחייבים "להפוך את הכנסת לחברתית", מנהלים קמפיין נגד ההוצאה לפועל וטוענים כי הם "לקראת סיום עריכת מצע המפלגה" ושזהו רק הטריילר. המצע – כנראה היחיד שמוצג בהמשכים – מסתיים בהבטחה "ממשיכים לערוך". נשמע מבטיח.
בשתי מילים: המשך יבוא.
נבחרת העם (הזמנית)
המפלגה עם השם היפה ביותר מסתפקת במצע "צדק חברתי" גנרי למדי – הורדת יוקר המחיה בדגש על דירות, נגד טייקונים וכדומה. הסעיף המעניין היחיד הוא סבסוד מדיני לעיקור חתולים וכלבים.
בשתי מילים: שולי המחאה.
הרשימה הערבית
רשימה המתחרה ברשימה הערבית המשותפת, בטענה כי זו אינה מייצגת את הציבור הערבי. לא פרסמה מצע בעברית. עד למועד סגירת הגיליון לא ברור אם פרשה מהמירוץ או לא.
בשתי מילים: גוגל טרנסלייט.
התקווה לשינוי
מפלגה ערבית קטנה שהקישור לאתר שלה מוביל לדף שבור. אפשר למצוא סעיף אחד מהמצע שלה לבחירות הקודמות דווקא, באתר תנועת הצופים בישראל, שם מתחייבת המפלגה לתמוך בכל תנועות הנוער בישראל ולעודד אותן, ואף מתהדרת בכך שמוחמד אבו אל היג'א, אז מקום רביעי ברשימת המפלגה לכנסת, הוא בוגר הנוער העובד והלומד.
במילה: 404.
שכירות בכבוד
במקום מצע מציגים את "שבעת העקרונות", ביטוי בעל טון מאואיסטי משהו. קוראים לאי אלימות, לשקיפות ולמלחמה בריכוזיות וכן תומכים בדמוקרטיה ישירה.
במילה: סקרים.
מפלגת הירוקים
המפלגה היחידה המציגה באתר שלה את המועמדים שלה לכנסת בשמותיהם הפרטיים בלבד. היא מתחייבת לטפל בזיהום אוויר, להציל את החופים ולעודד תחבורה ציבורית. שגיאת כתיב אהובה מהמצע: "מיסוי יורק" (צ"ל "ירוק").
במילה: היפים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שנים בתור אוהד הפועל ירושלים הכשירו אותי לבחירות האלה. הקבוצה שלי אינה הלוזרית ביותר ובטח שלא הכי ענייה, אבל אין עוד מועדון ישראלי שגרם לאוהדיו להאמין פעמים רבות כל כך שיש מצב לאליפות – רק כדי שזה יתפוצץ להם שוב בפנים. אני סאקר של ציפיות ותרחישי עתיד ורודים. הפוזיציה הזו אולי נחשבת חתרנית בכדורסל, אבל בבחירות האלה הפכה אותי האופטימיות לקשישה שמטיפה לפרגמטיזם. אני מסתובב בין ויכוחי פייסבוק לשיחות ברזייה וטוען שיש מצב שתקום ממשלת מרכז־שמאל.
לא תמיד הייתי אופטימי בענייני פוליטיקה, אבל המחאה החברתית שינתה אותי. התחלתי אותה בחמיצוּת, מתוסכל מכך שעד שאלפים יוצאים לרחוב הם מתלוננים על מחירי הדירות ולא על הכיבוש, שבעיניי היה ועודנו אם כל חטאת. אבל אז קלטתי את העוצמה של האירוע – המון אנשים בגילי שמפגינים יחד – והיא המיסה את ההתנגדות הרציונלית. ראיתי לצדי הרבה פרצופים שמחשיבים עצמם שמאל, רדיקלי אפילו, ועדיין זרמו עם המחאה כי הייתה בה אנרגיה חזקה מדי בשביל לעמוד מהצד ולצקצק.
המומנטום של המחנה הציוני בבחירות האלה נצבר אף שמובילי דעת הקהל בשמאל מקפידים לטעון שאין סיכוי למהפך, שבוז'י יישב בממשלה עם ביבי ושהכל אחיזת עיניים. אני משוכנע שבתור חבר במחנה האנדרדוג הפוליטי אין לי את הלוקסוס להיות בררן ולכן אצביע למחנה הציוני אף שאני מסכים עם האידיאולוגיה שלהם באופן חלקי בלבד, אבל מלבד הוויכוח בין פרגמטיזם לאידיאולוגיה יש פה עניין נוסף: דיבורים יוצרים מציאות, ורוחות הציבור משפיעות על הפוליטיקאים.
[interaction id="550052d47fdf079b4ee6534a"]
נמאס לי להיות הגיוני ומחושב ולנמק טיעונים בלינקים. לא בא לי יותר לכתוב על פוליטיקה באופן הגותי. זו הפעם הראשונה מאז שהשתחררתי מהצבא שיש מצב להחליף ממשלה ימנית שמרנית בממשלה סבירה יותר שבראשה אדם שדוגל בשינוי, ונראה לי מטורף לוותר על זה רק כי הרצוג יצא נקניק מול חנין זועבי. השמאלני האופטימי ביותר בנמצא, איימן עודה, מסכים איתי.
אנחנו שנינו מאותה הברזייה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
