אחרי שלאחרונהדיווחנו על יותר מדי מסעדות שנסגרות, זה מאוד משמח לעדכן על כאלה שנפתחות – ובמיוחד כשמדובר בסביח, מנה שלא תימאס עלינו לעולם, קסם פחמימתי מנחם שקשה להסביר במילים, אלכימיה יהודית-עיראקית כמו שרק הגירה יכולה ליצר. והסביח החדש של שוק הכרמל, ירדנה, הוא חתיכת סביך עם שושלת.

>>מתגלגלים: "זה סושי" שורד כבר 20 שנה ורק ממשיך להתפתח. ריאיון

מאחורי ירדנה עומד יונתן קרמן, בסך הכל בן 24, אבל עם מורשת סביח מפורסמת, שכן משפחתו עומדת מאחורי רשת סביח השרון המיתולוגית, וכמיטב הקלישאה, קרמן גדל בין החצילים. סבתו ירדנה, על שמה נקרא הסביח הנוכחי, היתה אוספת אותו מדי יום מהגן אל הבוטקה, אז היה קולף חצילים. בגיל 16 התקדם לעמדת הטיגון וההכנה, והתאהב. "יש משהו בסביח שממיס לבבות. אפשר תמיד לראות את ההבדל בין הבנאדם שבא להזמין את המנה, לבין הבנאדם אחרי שאכל ממנה. מדובר בשני אנשים שונים לגמרי".

את אהבת הסביח והמורשת המשפחתית הוא אף קעקע על ידו לפני קצת יותר משנה ("שבוע לפני המלחמה", הוא מספר), עד שבחודשים האחרונים החליט קרמן לצאת לדרך סביח עצמאית, ועל כן "סביח ירדנה" בשוק הכרמל, בוטקה סביח קליל ושמח עם רוחה של סבתו. ״יש לי ניסיון בלפתוח עסקים בתקופות גרועות" אומר קרמן. "שבועיים לפני הקורונה פתחתי שניצלייה, אבל אני לא דואג. הלבבות השבורים מסביב זקוקים למנה שממיסה את הלב, וזה חד משמעית הסביח שלנו״.

אז מה תאכלו בירדנה? קודם כל סביח. את הפיתות בעבודת יד מאדה יונתן בטמפרטורה של 200 מעלות, מה שמותיר אותן רכות וקלילות כענן, ואף מייתר לדבריו את הצורך בתוספת תפוחי אדמה לתוך הפיתה, שכן הם נוטים לטעמו להרטיב ולהכביד את הפיתה. למנת הסביח (27 ש״ח, או 18 ש"ח לחצי) נוספות ביצים קשות המבושלות 14 שעות עם תבלין סודי. את החצילים הוא קונה מחקלאי מקומי, מטגן בסבלנות עד למרקם קריספי מדויק, ולכל נוסף לפי מיטב המסורת סלט ירקות טרי, ירוקים, טחינה ועמבה למי שחובב. ותאמינו לנו שלא יהיה לכם חסר שום תפוח אדמה.

אם במקרה לא חשקה נפשכם בסביח, אתם יכולים לקבל בפיתה המאודה והמופלאה גם פלאפל (22 ש״ח, 15 ש"ח לחצי מנה), או להוסיף כדור פלאפל אל הסביח, אם ההתלבטות קורעת אתכם ואתם רוצים משני העולמות. ובגלל שאנחנו בכל זאת בתל אביב, ואנשים פה חסים על הפחמימות שלהם, יש גם סביח בצלחת שמכיל את אותם המרכיבים, מינוס הפיתה (33 ש״ח) – לאנץ׳ איכותי, בריא ומשביע, אבל גם נטול פחמימות, אז מה עשינו בזה?בהמשך קרמן מבטיח גם ברז בירה, יינות קלילים, והמקום צפוי להפוך לסוג של בר אוכל רחוב, לפי התכנית. רק שלא יאכזב את המשפחה.
רמב״ם 1, א'-ה' 10:00-20:00,ו' 10:00-15:00

• אוכלים שותים
• סביח
• שוק הכרמל
• חציל

• Facebook
• Twitter
• Email

זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי מישהו עושה את הדבר הזה, וזה היה ממש מזמן, בימים שעוד לא חלמו על אינטרנט כך שצ'י קונג היה בשבילי לא יותר מאשר שמועה רחוקה על תירגול עתיק ומסתורי, ואף אחד שהיכרתי, אפילו אלה שידעו משהו על אמנויות לחימה – טוב, תלמידים של דניס הישרדות, שידעו להגיד בעיקר "כבוד למזרון!" ו"הוס!" – לא ידעו עליו הרבה חוץ מזה שכנראה יש דבר כזה,

והסיבה השניה שאני זוכר את היום הזה היטב היא כי זה גם היה הבוקר שאחרי בחירות 1996, בהן נתניהו ניצח את שמעון פרס, וכל מה שעשו כולם במשך תרגול הצ'י קונג הזה היה לדבר על נתניהו, ועל הדיכאון הנורא שאפף אותם כאשר הבינו שתכלס, יגאל עמיר שיחק אותה,

ובכל פעם שהאיש שהביא אלינו את מסתרי הצ'י קונג ניסה להדריך אותנו בתנועה או נשימה או עמידה זו או אחרת, אשה אחת נאנחה אנחה גדולה ואמרה, "מה זה יעזור לנשום עכשיו, עם נתניהו וזה". ככה היא אמרה, נשבע לכם. הייתי חושב שלא שמעתי נכון, אבל היא אמרה את זה שוב ושוב ושוב, "איך אפשר לנשום עכשיו?"

לעזאזל, חשבתי אז, אני נמצא בפעם הראשונה בחיי עם אדם שיודע צ'י קונג – שיודע משהו, קמצוץ, מחוכמה עתיקה בת אלפי שנים – וכל מה שעובר לי בראש, ובאוזניים, ובגוף אפילו, זה תוצאות הבחירות. אז בהתחלה כעסתי על האשה,
ואחר כך על נתניהו,
ואחר כך על עצמי,
אבל בסוף העפתי לעצמי סטירת לחי מטפורית, הרי עוד מעט השיעור נגמר ואתה מפספס את הדבר שבגללו באת, הרי זה אתה הוא זה שרוצה לחשוב על הבחירות, אתה זה שלא רוצה לעמוד בתנוחה אחת ולנשום נשימות ולא לחשוב על כלום,

זה תמיד היית אתה, ונתניהו רק משל היה, והאמת ששנינו צדקנו: גם אני, וגם אני. כי נכון שזה הכל היה אצלי בראש, אבל נכון גם שלחיות עשרים שנה תחת שלטונו של פרנואיד חמוץ נפש, נקמן ותככן, זה לא תענוג גדול,

אבל בסופו של דבר החיים יותר דומים לתרגול צ'י קונג מאשר לשגיונותיו של אידיוט זה או אחר, גם אם האידיוט הוא כרגע מלך העולם. וניסיתי להזכיר את זה לעצמי אז, בעודי נושם ונושף ומנסה לחקות את תנוחותיו של האיש היותר־מדי־רזה שהעביר את השיעור (הוא באמת היה רזה בצורה קצת מדאיגה, ודיבר בקול חלש וכמעט שבור, ואם צ'י קונג אמור להיות טכניקת ריפוי אז אני לא רוצה לדעת איך הוא נראה לפני שהתרפא),

ואז כולם נפרדו בדכדוך חוץ ממני כי עצם המחשבה שניצלתי חוכמה סינית בת אלפי שנים כדי לא לחשוב על הבחירות שיעשעה אותי מאוד – זה סטארטאפ, לעזאזל, ואם הייתי מצליח להפוך את זה לאפליקציה ולייצר את זה בסין הייתי היום מיליונר – ביואן, אמנם, אבל זה מטבע מתחזק – וירדתי מדינגוף לים,

ולפתע,
נתקלתי בכל עוצמתו המשכרת של יום שמש חורפי מושלם, מאלה הכה נדירים בתל אביב, לפתע הים היה יותר כחול משניתן לדמיין, לפתע האוויר המלוח והעננים באופק והמים שאין להם סוף והחול הקריר בין האצבעות, ולפתע גם שני תאומים בני 15, בחזה חשוף ולבנבן ושיער ג'ינג'י בוער רצו על החוף בעודם צועקים, שוב ושוב, "אל תיגעו בחם־קר! אל תיגעו בחם־קר!" וכל כמה שהתאמצתי לא הצלחתי להבין מה זה חם־קר, או למי הם צעקו את זה – לא היה אף אחד אחר על החוף מלבדנו – והם המשיכו להתרחק בעוד קולם הולך ונאבד באקוסטיקה המוזרה של הים שהיא כמו מיקום מקביל, שבו אתה לפעמים שומע דברים רחוקים נורא קרוב, אבל מישהו שעומד לידך ומדבר ישר אליך, קולו כמו נעלם ואיננו,

ולפתע היה לי מוזר מאוד שאני חי, בכלל, ושאני חי בין אנשים בפרט, ואז חשבתי משהו על נתניהו, וזה היה מה שחשבתי: שהוא דומה לחציל. ואמרתי לעצמי, אם זאת המחשבה שלך ביום כזה, כנראה שהצ'י קונג הזה עובד בכל זאת,

ומיד החלטתי לחפש את המורה המסתורי ולהרים לו טלפון ולהתחיל ללמוד את זה ברצינות, יקח כמה זמן שיקח, עד שאדע את הסוד. כמובן שלא התקשרתי מעולם. שעה אחר כך כבר שכחתי שכל זה קרה בכלל.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• בחירות 2015
• ביבי
• צ'י קונג
• סין
• חציל
• בנימין נתניהו