בסעיף המאנצ'יז, בנקודה שבה רחוב הרצל פוגש את שדרות רוטשילד תמיד אפשר למצוא משהו מעניין. יש כאן כמה עוגנים קבועים כמו הרצל 16 ומאפיית מייזון קייזר, וביניהם נובטים עסקי אוכל קטנים וממזריים שמביאים קהל סקרן. גם באופן היסטורי – הלחמניות המוגזמות של נונונו, סביח אריכא המיתולוגי מירושלים, הפלאפל של אפי מסביח פרישמן ואפילו שיפודייה של שף שרון כהן (שילה) – כולם בחרו להתמקם בצומת העמוס בניסיון להטביע חותם על סצנת האוכל בעיר, או לכל הפחות לעשות בוננזה כלכלית. למרות שעל האידיליה מעיבות כבר תקופה עבודות בינוי מסיביות, הלוקיישן המרכזי מנצח.

>> אם יש גן עדן: דנה לי ברמן חוזרת למטבח האיטלקי. אבל בקטע אחר

כיום ההיילייט של הצומת הוא ההמבורגריה הכשרה "אסתר המלכה". פרופיל תקשורתי גבוה של הבעלים אדל בספלוב וחוות דעת טובות על המוצר יצרו מול הדלת פקק ארוך ומייגע, שרק לאחרונה נרגע קצת. במרחק כמה צעדים משם, במקום שבו פעל סניף של "עראייס מחנה יהודה" מירושלים, נפתח ספוט קטן של פיתות בשר שמוציא את השד העדתי מהבקבוק לצלחת. "לקחנו את הקונספט של פיתה ובשר טחון ויצרנו מנות לפי עדות" מסביר הבעלים אורי יצחקי.

איך בונים מטבח ישראלי מייצג של כל העדות? ובכן, רק עם קצת דעות קדומות. "מנה תימנית עם תבלינים תימנים ותוספת טחינה, רסק וסחוג ירוק בצד, ומנה מרוקאית שהיא חריפה יותר ומוגשת עם אריסה. לאשכנזים יש מנה רומנית מתובלת בשום", צוחק יצחקי, ושולף מהטאבון "מגולגלת" לוהטת – מעין סיגר ממולא בשר, עוף או תערובת טבעונית מעדשים טחונות (52-54 ש"ח).

אותה פיתה דקיקה ומתפצחת מוגשת גם בצורתה המקורית כפיצת בשר (74-76 ש"ח) עם אותם טופינגז, רק לקרוע ולזלול ולהיזהר לא לחטוף כוויות. אפשר לקבל את הבשר גם בפיתה רגילה (48 ש"ח) או עם סלט או תפוחי אדמה, צ'ימיצ'ורי מתוצרת בית ותוספות (56-69 ש"ח). כשהרעב אינו כבד מספיק לבשר, כנפיים במרינדה (39 ש"ח) ותפוחי אדמה ובטטות בטאבון (19 ש"ח) יסדרו לכם ארוחה קלילה בלי לקרוע את הכיס.

על אף שהוא אינו מגיע מהתחום ולמרות עבודות הבינוי שמסבכות את החיים לו וללקוחות, יצחקי אופטימי. "לאזור יש פוטנציאל. בדקנו את האופציות וגילינו שאנחנו יכולים לפנות למגוון רחב של קהלים, למשל בליינים בשעות המאוחרות וחבר'ה שעובדים במשרדים. אנחנו יכולים לספק קייטרינג לחברות, וכשנסיים לשפץ את הקומה העליונה נוכל לערוך בה אירועים קטנים. אנחנו מכוונים לכל הנישות האלו".

לכאורה זהו עוד מקום קטן, אבל בישראל 2025 אי אפשר לזרוק אבן בלי שיכאב: רק כשחופרים בהיסטוריה של המקום מגלים שבעלי "עראייס מחנה יהודה" היה יהונתן קן-דרור ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים בשבעה באוקטובר. סטיקרים לזכרו עדיין מודבקים על החלון, ויצחקי מספר שהוא שוקל להקים במסעדה פינת הנצחה קטנה. ובתוך כל הכאב – שיפוץ, תכנונים לעתיד, ותפריט טעים במיוחד מצליחים להכניס קצת תקווה וטעם ללב של כולנו.
הרצל 12, ראשון, שני ורביעי מ-11:00 עד חצות, שלישי 17:00-11:00, חמישי 05:00-11:00, שישי סגור, שבת 03:00-20:00

• אוכלים שותים
• טאבון
• הרצל
• אוכל רחוב

• Facebook
• Twitter
• Email

זה שני עשורים שבליני מגישה חוויה איטלקית ארוזה היטב במפות משובצות במרכז סוזן דלל. יכולת הישרדות מפליאה שכזאת בעולם המסעדנות התל אביבי ההפכפך היא אחד מרזי המקצוע הכמוסים, שרונן ארדיטי, אחד השותפים במקום, חולק בנדיבות במסגרת כהונתו כראש החוג ללימודי מסעדנות בבית הספר שנקר. "לפני 20 שנה פתיחת מסעדה לא הייתה משימה מורכבת כמו היום. כמות הדרישות בימינו היא גדולה כל כך – החל מתקנים של איכות הסביבה, דרך כיבוי אש ובטיחות, החוקים של משרד הבריאות ועד נגישות לנכים – עד שלפעמים הסטודנטים שלי תוהים אם בכלל כדאי להם לפתוח מסעדה".

מה השתנה ב־20 שנה?

"הנגישות של חומרי הגלם וההתייחסות למקצוע. כשפתחנו את בליני מסעדנות לא נחשבה לקריירה, ודאי לא קריירה מכובדת. אנשי עסקים פתחו מסעדות כעסק נוסף ואנשים צעירים ניהלו אותן והמשיכו הלאה. עם השנים וההתפתחות הקולינרית, הקהל הבין שנדרשת מקצוענות כדי להרים מסעדה טובה ולגרום לה להצליח".

בשנים האחרונות מסעדת בליני לא מככבת בכותרות, הנוכחות שלה ברשתות החברתיות דלה ונדמה כי כוכבי הרגע הקולינריים ממעטים להתייחס אליה. עם זאת ארדיטי שולל בתוקף את הטענה כי היא נשכחה עקב ריבוי מסעדות איטלקיות חדשות ועדכניות.

"בליני הפכה עם השנים למסעדה ותיקה ששומרת היטב על מה שהיא יודעת לעשות", הוא קובע. "אני מנסה להימנע משימוש במילה 'מוסד', היא נוראה בעיניי, כי אף מקומי לא אוכל במוסדות יותר. כשמטיילים בחו"ל אוכלים במוסד – פיטר לוגר בניו יורק או ל'אנטריקוט בפריז – אבל מי שגר בעיר תמיד ירצה לאכול במקום החדש, הטרנדי, האיני. כדי להשאיר את הלקוחות יש צורך להמציא את עצמך מחדש, להתאים את המסעדה לרוח התקופה".

ביוש מפות משובצות

רוח התקופה גרמה לארדיטי ולשותפו אסף לב־שמו להבין שזה הזמן להשתדרג, ולפיכך מקצה השינויים שנעשה במהלך השבועות האחרונים בבליני ראוי להתבוננות מיוחדת: בכניסה למסעדה הוצב טנדרון פיאג'יו איטלקי על שלושה גלגלים, המתפקד כנקודת מכירה של פיצות, יין בכוסות וברד ליוצאים ממופעי התרבות בסוזן דלל. בתוך המסעדה השתנתה התפאורה והמפות המשובצות, שבשנים האחרונות נחשבות דווקא למאפיינות מלכודות תיירים באיטליה, הומרו במפות לבנות מעומלנות.

בתוך המסעדה הוצב טאבון אבן עצום שממנו בוקעות מבחר של פיצות קלאסיות (מ־44 ש"ח) וגם אחת טבעונית עשירה בתוספות. במרכז חלל המסעדה הוצב ארון נמוך ועליו מונחות קערות ענקיות עם מבחר של יותר מתריסר ירקות אנטיפסטי צלויים ומתובלים, וכן נקניקים וכיכר שלמה של פרמזן שממנה אפשר לגלח שבבים על הירקות (64 ש"ח לפלטת אנטי פסטי או 44 ש"ח למזנון אנטיפסטי בצהריים).

בתפריט החדש של המסעדה קרפצ'יו פילה בקר (52 ש"ח), סלטים איטלקיים (48־49 ש"ח), מבחר סוגי ריזוטו עם ירקות, אנטרקוט או פירות ים (44־54 ש"ח), פסטות, למשל פפרדלה ברוטב ציידים בציר בקר עם נתחי פילה (84 ש"ח) וכן שלושה סוגים של ניוקי (68־69 ש"ח). חבית של יין עם ברזים מאפשרת הזמנה מהירה של כוסות יין איטלקי ידידותי וקליל (לבן או אדום, 24 ש"ח לכוס).

בכניסה למסעדה הוצב מזווה שממנו אפשר לרכוש ולקחת הביתה לימונצ'לו, יינות, שמני זית, רוטבי בלסמי ומטבלים. "הכנסנו את השינויים האלה כי אנחנו לא רוצים שאנשים יפחדו לאכול בבליני מפני שהיא מזוהה עם ארוחה כבדה", מסכם ארדיטי. "העם מכלכל את צעדיו ושומר על בריאות, ובשביל זה אנחנו כאן".

בליני

• אוכלים שותים
• ניוקי
• רונן ארדיטי
• פסטה
• בליני
• סוזן דלל
• טאבון
• אוכל איטלקי
• נווה צדק
• חדשות האוכל