מחר (רביעי, 16.9) ייערך יום הקולנוע הישראלי השני השנה. במסגרתו יוקרנו בטרום בכורה כמה מהסרטים שיתמודדו הערב (שלישי, 16.9) בטקס פרסי אופיר (בהם"כן!" המדובר שכבר כתבתי עליו), וגם סרטים שכבר ירדו מהמסכים וזאת הזדמנות נוספת לראותם. מתוך המבחר הגדול בחרתי להמליץ על חמישה סרטים שעדיין לא יצאו להפצה.

>> זאת הייתה שנה מעולה לקולנוע הישראלי? אולי אם אתם מיקי זוהר
>> תכלה תשפ"ה וקללותיה: סיכום שנה של דעיכה בתרבות הישראלית

1. הים

אל תיבהלו מ-13 המועמדויות לפרסי אופיר שגרף "הים". מדובר בסרט קטן ושובה לב על ילד שרוצה בכל מאודו להגיע לים. משום שהילד הוא פלסטיני מכפר ליד רמאללה, זה מעניק לסרטו של שי כרמלי-פולק רובד פוליטי מטאפורי (התשוקה להגיע לים כדימוי לתחושת הכליאה של הפלסטינים בגדה, זכתה לקו עלילתי מקסים גם ב"עניינים אישיים" של מהא חאג'). העלילה עוקבת במקביל אחר חאלד בן ה-12 (מוחמד גזאוי) שיוצא לדרך לבדו, ואחר אביו (ח'ליפה נאטור המצוין) – פועל בניין שעובד בישראל ללא אישור – היוצא לחפש אחריו. הנרטיב וסגנון הסרט (בעיקר הצילום של שי גולדמן) מושפעים מאוד מסרטיו של הבמאי האיראני הגדול ג'עפר פאנאהי (בהם "הבלון הלבן" ו"המראה") המשלבים ריאליזם חשוף עם פואטיקה מרומזת. כרמלי-פולק מצא דרך יפה לסיים את הסרט, שמותיר הד רגשי.

2. כי את מכוערת

סרטה היפה של שרון אנגלהרט מאתגר אותנו עם גיבורה שלא מבקשת מאיתנו שנאהב אותה, ודווקא בשל כך התאהבתי בה. אביגיל (ריקי רייף סיני) היא חיילת המועמדת לקצונה, אם רק תלמד להיות יותר ממושמעת. אבל דווקא מה שעושה אותה ראויה לקצונה, ככל הנראה ימנע זאת ממנה. כי כשהיא חוזרת הביתה לסופ"ש – עם מטרה מוצהרת לאבד את בתוליה – היא מגלה שאחותה בת ה-15 (אורי אבינועם) נכנסה להריון לא רצוי, ועוד מחבר של אביגיל (בן סולטן) שאף פעם לא התייחס אליה כאל בת זוג פוטנציאלית, מן הסתם בגלל שהיא שמנה ואגרסיבית. אמן של השתיים (יעל אבקסיס) לא מתפקדת, ולכן אביגיל לוקחת אחריות על אחותה. השחקניות הצעירות נהדרות (שתיהן מועמדות לפרסי אופיר), והדינמיקה האינטימית ביניהן מייצרת תחושה שהן באמת אחיות. זה סרט חי ובועט, ומלא אהבה לגיבורותיו.

3. בלה

בלה הוא שמה של יונה לבנה ויקרת ערך, שהיא גם, כמובן, סמל לשלום החמקמק. זהר שחר וג'מאל ח'לאילה יצרו יחדיו קומדיית מסע קלילה, מבדרת וקצת עצובה שמתרוצצת בין ישראל לגדה המערבית, בעקבות היונה שהשאיר אחריו אביו המנוח של יקי (אלישע בנאי), מוזיקאי גולה בבריסל ששב ארצה להלוויה, ונחפז לחזור לבלגיה. יקי, חבר ילדותו בילאל (חנא ביראך) ובנות זוגם, לימור (ג'ייד דייכס וויקס) ונרג'יס (אסיל פרחאת), נדחפים למכונית אחת, ואחרי כן לאחרת, בניסיון להביא את היונה מהגדה לתערוכה בירושלים, שם הם מתכוונים למכור אותה לנסיך אמירתי. ז'אנר ההרפתקאות בדרכים מקבל כאן רובד פוליטי מהדהד, שאינו מטביע את הסרט במסר.

4. נאנדאורי

סרטה של אתי ציקו מתרחש ברובו בגאורגיה, לשם מגיעה עורכת הדין הישראלית מרינה (נטע ריסקין) במטרה להשיב לישראל ילד בן 11 שננטש על ידי אמו בינקותו. סצנת הפתיחה העזה מציגה את תנאי החיים הקשים והמרים שהביאו את מרינה עצמה לברוח ממולדתה, ואף להתכחש אליה במשך שנים רבות. בכפר נידח בהרים היא מאתרת את דודו של הילד, שגידל אותו ואינו ממהר לוותר עליו. למרות זעמו על אחותו הנוטשת ועוינותו למי שמייצגת אותה, בין הבריון הכפרי והאישה האלגנטית במעיל האדום מתחיל להתפתח משהו. הסרט מבוים לעילא (בסגנון מדוד שמזכיר את סרטיו המוקדמים של רובן אוסטלונד) ומצולם להפליא על ידי שי גולדמן. "נאנדאורי" מועמד לתשעה פרסי אופיר, בהם לסרט, לבימוי, לשחקנית הראשית ולצילום.

5. בנות כמונו

אין לי מושג למה סרטן של בת אל מוסרי (תסריט ומשחק) ולי גילת (בימוי) מחכה על המדפים כבר יותר משנה. זה סרט ריאליסטי בסגנונו, מצחיק ומרגש ומלא חיים, על שחר בת ה-17 (היאלי יוסף זאדה) שמתגוררת בשכונה קשה בבת ים ולומדת ב"בית גילה" – מוסד שאליו נשלחות נערות במצבי סיכון. אביה (יעקב זדה-דניאל המעולה, שזכה על התפקיד בפרס אופיר 2024) מאושפז במוסד לחולי נפש, ואמה (מוסרי, שזכתה גם היא) רחוקה מלהיות מודל של יציבות. לכן שחר צריכה לקחת אחריות גם על אחותה הקטנה שמתכוננת לתחרות ריקוד. אל "בית גילה" מגיעה מורה חיילת (הדר דרור), ושחר מוצאת עצמה נמשכת אליה. הסרט מלוהק נהדר (המלהקת חלי מון סונגו זכתה בפרס אופיר), ניחן באותנטיות אנושית ורגשית נדירה, והוא מזכיר את הקולנוע של קן לואץ' במיטבו.

• המסך
• קולנוע ישראלי
• סרטים מומלצים
• יום הקולנוע

יום הקולנוע – או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לו, היום הזה שבו אנחנו רואים ארבעה סרטים בבית הקולנוע בזה אחר זה – חוזר אלינו ביום רביעי הקרוב (15.1), פחות מארבעה חודשים אחרי שבא לבקר בפעם האחרונה בספטמבר 2024. וכן, זה אומר מה שאתם חושבים שזה אומר: כל הסרטים ב-10 שקלים לכרטיס בכל בתי הקולנוע.

>> העתיד הקולנועי של DC נראה מבטיח. ועכשיו הוא מתחיל לקיים
>> אינטימי, נוגה, מהורהר: הסרט הזה מצליח לצבוט נפש יהודי

בניגוד ליום הקולנוע הקודם שהתמקד בלעדית בסרטים ישראליים חדשים וחדשים פחות, הפעם יאפשר יום הקולנוע גם גישה מוזלת אל שוברי הקופות הבינלאומיים שרצים על המסכים בימים אלה ממש, לצד בכורות ישראליות של "״סודה", סרטו של ארז תדמור בכיכובם של רותם סלע וליאור רז; "לוחמות ללא גבול" האמריקאי בהשתתפותה של רונה-לי שמעון; הסרט "דברים קטנים כאלה עם קיליאן מרפי; וגם "איש זאב", "תעלול של מירוץ" (מדובב) ו"הממלכה של קנסקי" (מדובב).

בנוסף יוקרנו במהלך יום הקולנוע גם הלהיטים הגדולים של הרגע, ביניהם "הטבעת", סרטו של אדיר מילר; "בחורים טובים 2" סרט נוסף של ארז תדמור בכיכובם של מאור שוויצר וניב סולטן; וגם "מופאסה: מלך האריות", "סוני 3", "מואנה 2", "מאורת הגנבים: פנתרה", "מרשעת" והזוכים הגדולים של פרסי גלובוס הזהב, "יופי מסוכן" ו"אמיליה פרז".

יום הקולנוע הישראלי נערך ביוזמת התאחדות ענף הקולנוע בישראל, ונערך על רקע העלאה נוספת במחירי הכרטיסים בבתי הקולנוע, כשברשתות בתי הקולנוע פלאנט ורב חן כבר בישרו על עלייה מ-42.5 ש"ח ל-44 ש"ח לכרטיס וזינוק במחירי הפופקורן במזנון (מ-31 ש"ח ל-34 ש"ח עבור פופקורן גדול). עד שגם הבילוי הזה יהפוך יקר מדי לכולנו, מומלץ להתנפל על הכרטיסים ליום רביעי הקרוב.

• המסך
• יום הקולנוע
• בתי קולנוע
• סרטים מומלצים

ביום רביעי הבא (14.8) ייפתח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב ה-26 במספר. אם לא יהיו שינויים עקב מה שנהוג לקרוא לו "המצב הביטחוני", אירוע הפתיחה יתקיים כמו בשנים קודמות, בגן הפסגה ביפו. בימים שאחר כך הפסטיבל יעבור לסינמטק תל אביב, שם יוקרנו סרטים קצרים מהארץ ומהעולם במסגרות תחרותיות שונות.

>>היא אמרה לי תקרא: הלוקיישן החדש של האחים גרין הוא שדרוג מתבקש

אירוע מיוחד יוקדש לזכרה של מאיה פודר, מי שהיתה סטודנטית לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וגם התנדבה בפסטיבל הקודם, לפני שנרצחה ב-7.10 במסיבת הנובה. בגלל שאהבה לשיר ולרקוד, הפסטיבל בחר לציין את זכרה בהקרנה פעילה של "מאמא מיה!" (20.8 בשעה 20:30), שבה הנוכחים יוזמנו לשיר ולרקוד עם הסרט. בנוסף, יתקיימו שלל כיתות אמן בהשתתפות יוצרים מקומיים ובינלאומיים, ביניהם המחזאי-קולנוען המהולל דיוויד מאמט והעורכת הצרפתיה המעוטרת ז'ולייט וולפלינג ("חלודה ועצם", "הפרפר ופעמון הצלילה"). בתחרות הבינלאומית יוקרנו סרטים מסין, פולין, גרמניה, צ'כיה, דרום קוריאה, יפן, הודו, צרפת, ארגנטינה וארצות נוספות. צפיתי בכמה מהסרטים הישראלים ובחרתי להמליץ על שמונה מהם.

1. השומרת

באירוע הפתיחה של הפסטיבל יוקרן "השומרת" של רועי קנבסקי, שהופק במסגרת פרויקט "קצר על הדרך". הסרט מתבונן באנשים שלרוב אנחנו מתייחסים אליהם כאלה חלק מהתפאורה: לודה היא אישה מבוגרת עם מבטא רוסי שעובדת כשומרת במוזאון לאמנות (הצילומים התקיימו במוזיאון יעקב אגם בראשון לציון, שהתחפש למוזאון כתר לאמנות מודרנית). הסרט מדגיש את היותה של לודה כרואה וכמעט בלתי נראית, עד הרגע שבו ילד מרדן קורא עליה תיגר. הבימוי החד והמדויק עושה שימוש יפה בחללים של המוזיאון והתוצאה היא מעין דרמה קומית נוגה.
אירוע הפתיחה,14.8 בשעה 20:20

2. פרמיירה

סרטים שמתרחשים על רקע פסטיבלי קולנוע כמו נועדו להקרנה בפסטיבלי קולנוע. "פרמיירה" של עומר בן-דוד הוא אחד הטובים שבהם. דניאל (אריה הספרי) נמצא במה שאמור להיות רגע שיא בקריירה שלו כקולנוען – הקרנת בכורה של סרטו בפסטיבל קולנוע בניו יורק. אבל במקום להתרגש הוא חמוץ וכועס ומקנא, כי בתחרות מוקרן סרט ישראלי נוסף, שככל הנראה חביב יותר על השופטים. לא רק זאת, יוצרו הוא האקס של זוגתו של דניאל (דפי אלפרן מ"פאודה"). אז דניאל מתנהג באופן מגעיל, ולא אומר בבקשה ותודה גם לברמן – או שאולי הוא תמיד כזה. זה סרט דחוס, מבוים ומצולם לעילא – מעין גרסה ישראלית של הקולנוע הנוירוטי של וודי אלן.
התחרות הישראלית, מקבץ 5, 18.8 בשעה 16:00

3. פרחי חורף

סרטו היפהפה של ניקולאי קולשוב הוא כמו סיפור קצר עם מהלך דרמתי שלם, לצד היותו קולנועי מאוד. אדם ושיר, אח ואחות, אוהבים להציץ על השכנים בבניין הסמוך דרך המשקפת, במה שנראה בהתחלה כגרסת הילדים של "חלון אחורי" של היצ'קוק. כשאדם מגלה במקרה שאביו (אודי רצין) מנהל רומן עם אחת הנשים בחלונות ממול, הוא מתחיל לבלוש אחריו, ומוצא דרך מחוכמת לטפל בבגידה בלי לפרק את המשפחה.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 1, 15.8 בשעה 18:30

4. חמוצים

גם סרט האנימציה של אניה כספי שמאע ומירי דוחיקיאן יוקרן במסגרת תחרות הסרט העצמאי הקצר. אינה בת ה-14, עולה חדשה, מנהלת התכתבות – במכתבים שמגיעים במעטפות – עם חברתה קטיושה שנשארה באוקראינה, כשעוד היתה חלק מברית המועצות. קטיושה מדווחת על אהבה ראשונה שמסעירה את חושיה, ואינה חשה צורך לענות באופן דומה. אבל המציאות הרבה פחות רומנטית ונעימה מזו שבמכתב שהיא כותבת: בארץ אולי לא קוראים לה ג'ידובקה, אבל מדביקים לה כינויים מעליבים אחרים, ומצפים שתתנהג בהתאם לסטריאוטיפ שהלבישו עליה. האיורים יפהפיים ובתום שבע דקות קצרות הסרט מותיר הד רגשי.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 1, 15.8 בשעה 18:30

5. אוף, תקשיבי

סרט אנימציה מוצלח נוסף פרי יצירתן של עלמה קיני ואביב גפני מבצלאל. הסרט, המתואר בתקציר כדוקו-ארכיוני, מבוסס על הודעות קוליות אמיתיות בווטסאפ, שנארגו על ידי היוצרות לרצף של תלונות ותיאורים מתוסכלים הנשלחים לחברה שעובדת בפיצריה. פקקי תנועה, סרטים גרועים, גברים דפוקים – הכל מתערבב לרצף שנון של דימויים מאוירים ביד. בסוף זה סרט על חברות נשית.
התחרות הישראלית, מקבץ 1, 15.8 בשעה 16:00

6. מיתוס

מלחמות ישראל והסרטים שנוצרו עליהן (בעיקר "בופור" ו"ואלס עם באשיר") הותירו סימנים בנפשותיהם של לוחמים רבים. סרטו של עומר מלמד מאוניברסיטת תל אביב מציע טוויסט מעניין על הנושא הזה (שמזכיר במידה את סרטו של דן וולמן "חייל הלילה"). באישון לילה בחור במדי צבא פורץ לדירת אביו, מעירו משנתו, וחוטף אותו באיום אקדח כמו היה פלסטינאי בשטחים הכבושים. אבנר (רפי קלמר) הוא זוכה פרס בטחון ישראל, ובנו המבולבל אוהד, שגם המטען הזה רוכב עליו, מצלם את חטיפתו ומעלה אותה בלייב לרשת חברתית. הסרט, המציץ לתוך עולמו הפנימי המעורער של בחור רדוף שחי בסרט, עשוי ומצולם באינטנסיביות מרשימה.
התחרות הישראלית, מקבץ 1, 15.8 בשעה 16:00

7. תמונת מראה

נעמה להב מסם שפיגל יצרה דרמה קומית מבדרת על שתי שותפות לדירה שדורכות זו לזו על הרגליים. נעמי (להב) משכפלת מפתח לחבר שלה, וזה לא מוצא חן בעיני סתיו (שירה אבן). היא דורשת מנעמי לעזוב את הדירה, אך היא מסרבת, והיריבות בין השתיים הולכת ומסלימה באופנים מפתיעים, המעידים על סוג של סימביוזה, שבמרכזה אביזר מין.
התחרות הישראלית, מקבץ 6, 18.8 בשעה 18:30

8. היד של קטיה

תום שובל הוא כבר במאי ותיק, עם רפרטואר של שני סרטים ארוכים ("הנוער", "הסירו דאגה מלבכם") ומקבץ של סרטים קצרים משובחים ("הלב הרעב", "פתח תקווה"). סרטו החדש, שמתחרה גם על פרס אופיר, הוא אחד הסרטים המותחים ביותר שראיתי מעודי, בכל אורך. ביום סגרירי, המנופאית קטיה (אנסטסיה פיין) מקבלת הזמנת עבודה שהיא לא יכולה לוותר עליה, בהיותה מהגרת ואם חד הורית. היא משאירה את בנה בן ה-11 לטפל באחיו התינוק, ויוצאת מהבית. קטיה מטפסת אל מרומי עגורן ענק, והמעקב אחר מאבקה ברוח העזה עוצר נשימה, לא פחות. הסרט המצולם (רותם ירון) והערוך (ז'ואל אלכסיס) להפליא, מתמודד בתחרות הסרט העצמאי הקצר, אחרי שכבר זכה בפרס הסרט הקצר בפסטיבל ירושלים 2023.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 2, 16.8 בשעה 14:40

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב, 14-20.8.24.כל הפרטים כאן

• המסך
• פסטיבל סרטי סטודנטים
• יום הקולנוע
• סינמטק תל אביב
• גן הפסגה
• אוניברסיטת תל אביב
• סם שפיגל
• בצלאל
• אנימציה

חצי שנה בלבד לאחר הפעם האחרונה, יום הקולנוע הישראלי שב לספק לקהל הרחב הזדמנות לצפות ביצירה מקומית במחיר של בקבוק קולה. ביום רביעי הקרוב (7.02) יוקרנו 26 סרטים ישראלים ב-10 שקלים לכרטיס בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. אלו המלצות לחמישה סרטים ישראלים שכדאי לכם להספיק.

>>30 שנה לרגע השיא של ג'ים קארי: איך זה שכוכב אחד פורץ כל כך חזק?

מלך החגיגת

ב-2003 נפוץ בתל אביב סם פסיכואקטיבי בשם חגיגת שהופק מצמח הגת ונמכר בפיצוציות. ב-2004 משרד הבריאות הכניס אותו לרשימת החומרים האסורים והסם ירד למחתרת. האיש שפיתח אותו, והרבה לצרוך אותו בעצמו, המשיך לחפש ולייצר אמפטמינים חלופיים בעלי מעמד חוקי, מה שסיבך אותו עם שותפיו העסקיים ולא שימח את רעייתו. סרטו של אורי מרנץ מגולל את סיפורו האמיתי של מלך החגיגת בכלים קולנועיים משולבים. זה מין סרט תיעודי (במובן זה שיס דוקו מושקע בו) שבו אושרי כהן מגלם את המדען החנון ומספר לצופים את סיפורו מנקודת מבטו – הווה אומר הוא לא בדיוק מספר מהימן – ודבריו מאוירים באנימציה פסיכדלית עתירת המצאות ואסוציאציות תרבותיות. זה סרט ייחודי, מפתיע ומבדר, ותל אביבי מאוד.

שבע ברכות

זוכה 12 פרסי אופיר, בהם לסרט ולבימוי הטובים ביותר, הספיק להפוך ללהיט לפני שהמלחמה קטעה את מסע הניצחון שלו. הוא עדיין מוקרן פה ושם, אבל יום הקולנוע עשוי וצריך לתת לו דחיפה מחודשת. הסרט, הנפרס על פני סדרה של ארוחות ערב של משפחה גדולה המתכנסת לרגל חתונת הבת מארי (ריימונד אמסלם, שגם כתבה את התסריט עם אלינור סלע המגלמת את אחותה) מגיש לצופים ארוחה דשנה וטעימה מאוד. מארי, שעשתה קריירה מרשימה בצרפת וחזרה להתחתן בארץ, כועסת על בני משפחתה משום שבינקותה אמה (תיקי דיין) מסרה אותה לאחותה חשוכת הילדים (רבקה בכר). הדינמיקה בין הדמויות מבדרת מאוד, ולעיתים גם כואבת. חלק מקרובי המשפחה מגולמים על ידי קרובי משפחה של צוות ההפקה, והם כה טובים כשאי אפשר להבחין בינם לבין השחקנים המקצועיים. הסצנות מרובות המשתתפים ניחנות בזרימה טבעית ואותנטית, המשולבת בכוריאוגרפיה מושלמת של השחקנים והמצלמה, והתוצאה היא חגיגה קולנועית מסעירה בניצוחה של איילת מנחמי.

הפילגש

ב-2023 סרטה של מעיין רייף היה מועמד לתשעה פרסי אופיר, בהם לסרט ולבימוי הטובים ביותר (הוא הפסיד את רובם ל"שבע ברכות"). דאנה איבגי טובה כתמיד בתפקיד אלה, מעצבת תלבושות בתאטרון שמזה ארבע שנים מנהלת רומן עם הבמאי אסף, שנשוי לאישה יפה ועשירה. כשאסף מת במפתיע שבוע לפני הבכורה של "מדיאה", כל אנשי ההפקה מתייצבים בבית האלמנה, ואליהם מצטרפת אלה, שזקוקה גם היא להתאבל (אבל רק השחקנית הראשית בהצגה, בגילומה של מונא חוה, מכירה בכך ומקדישה לה תשומת לב). לראשונה אלה מתוודעת לאישה האחרת (אנייה בוקשטיין), לאחיו של אסף (שנראה בדיוק כמותו), ולאמו הדמנטית. מדי יום היא מוצאת תירוץ להגיע לשבעה וחוצבת לעצמה מקום כאלמנה הסודית. הסרט מייצר סיטואציות לא טיפוסיות, ומוצא את ההומור שבדרמת האבל.

המשלחת

כבר המלצתי על הסרט הזה ביום הקולנוע הישראלי הקודם שנערך בשנה שעברה, לפני המלחמה. כמו סרטים רבים אחרים שנתקעו בקנה הוא עדיין לא יצא להקרנות רגילות ובינתיים לא ידוע על מועד הפצה עתידי, ולכן אני ממליצה עליו שוב. אסף סבן ("בית בגליל") כתב את התסריט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע למחנות השמדה בפולין, ויצר סרט התבגרות אותנטי ושובה לב, עם קורט אירוניה דקה. הדרמה מתמקדת בשלושה חברים טובים – עומר (יואב בבלי), ניצן (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין). ניצן דלוקה על עידו ועומר חושש שהמשולש האפלטוני שלהם יתפרק. החיבוטים והרגישויות של גיל ההתבגרות מועצמות בקונטקסט של המסע הטעון בארץ הזרה, והסרט מאזן יפה בין רבדיו וטעמיו השונים, לא מעט בזכות שלושת כוכביו המקסימים. גם עזרא דגן נהדר בתפקיד סבו ניצול השואה של עומר, שמלווה את הקבוצה.

המזח

באוקטובר 2023 היתה אמורה לעלות בכאן 11 הסדרה בת חמשת הפרקים שהסרט הזה נגזר ממנה, אבל אז הגיע ה-7.10 שהזכיר לכולם את מחדל מלחמת יום כיפור, וכל התכניות השתנו. על רקע זה מומלץ לנצל את ההזדמנות לצפות בסרט הזה, שמציג את השבוע הראשון של מלחמת יום כיפור, כפי שנחווה על ידי החיילים במוצב הדרומי ביותר ליד תעלת סואץ. הדרמה נבנית סביב קונפליקט בין ערכים מנוגדים – קדושת החיים מול אתוס מצדה – המיוצגים באופן סמלי (והיסטורי) על ידי הרופא (מיכאל אלוני) שמציע לארגן כניעה מסודרת לצבא המצרי, והמפקד (דניאל גד) שרוצה להלחם עד הסוף המר. פרט לסצנות בודדות כמעט כל הסרט מתרחש באתר המצומצם של המוצב, והוא מספק חוויה רגשית אינטנסיבית מאוד. שאר אירועי המלחמה בחזית הדרומית מועברים לצופים כפי שהם נקלטים במכשירי הקשר שבמוצב, ומותירים את רישומם על פניהם של החיילים הלכודים. ליאור חפץ כתב וביים סרט מלחמה, שהוא דרמה אנושית ומוסרית מטלטלת.

• יום הקולנוע
• קולנוע ישראלי
• המסך
• המלצות צפייה

יום הקולנוע הישראלי שייערך היום (רביעי, 13.9) מספק הזדמנות להשלים סרטים שהתכוונתם לראות אבל לא הגעתם לזה, ולהציץ על סרטים חדשים שמיועדים לצאת למסכים בעתיד הקרוב והרחוק. בשבוע שעבר השתפכתי כאן על"7 ברכות"של איילת מנחמי. מאז הוא כבר הספיק לזכות בעשרה פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, כך שנראה שאין צורך שאמליץ עליו שוב. לכן בחרתי להמליץ על חמישה סרטים אחרים.

המשלחת

הנושא של מסעות של תלמידי תיכון למחנות השמדה בפולין כבר נבחן במדיות שונות, אבל זה ככל הנראה הסרט העלילתי הראשון שהוקדש לו. אסף סבן ("בית בגליל") כתב את התסריט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע שכזה, ויצר סרט התבגרות אותנטי ושובה לב, עם קורט אירוניה דקה. הדרמה מתמקדת בשלושה חברים טובים – עומר (יואב בבלי), ניצן (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין). ניצן דלוקה על עידו ועומר חושש שהמשולש האפלטוני שלהם יתפרק. החיבוטים והרגישויות של גיל ההתבגרות מועצמות בקונטקסט של המסע הטעון בארץ הזרה, והסרט מאזן יפה בין רבדיו וטעמיו השונים, לא מעט בזכות שלושת כוכביו המקסימים. גם עזרא דגן (שהיה מועמד לפרס אופיר) נהדר בתפקיד סבו ניצול השואה של עומר, שמלווה את הקבוצה.

חדר משלו

אני לא נוהגת להמליץ על סרטים שעדיין לא ראיתי, אבל במקרה זה אני חורגת מהרגלי, כי עד כה אהבתי את יצירתו של מתן יאיר, שניחנה בשילוב של אותנטיות אנושית ועדנה. שתי המועמדויות של "חדר משלו" לפרסי אופיר על התסריט והבימוי מסמנות שהוא שומר על הרגישויות שייחדו את "פיגומים", "בגרות" והסדרה "אחד על אחד". כמו "המשלחת" של אסף סבן, גם הסרט הזה מתייחס למסעות של תלמידי תיכון לפולין, אבל הוא מתרחש לפני היציאה. הדרמה מתמקדת בנער מופנם וחריג בשם אורי (גלעד לדרמן) שנישואי הוריו מתפוררים, ואמו (ירדן בר-כוכבא) עברה לישון יחד איתו בחדרו. אורי זקוק לחתימת אביו הנעדר (ישראל ברייט) על טופס היציאה לפולין, וזה מסבך את יחסיו עם מרכז המשלחת לפולין (דרור קרן). ואז מגיע צו ראשון שמזמן אותו לפגישה עם קצין בריאות הנפש.

המזח

בכאן 11 כבר רצים פרסומים לסדרה בת חמשת הפרקים שתעלה באוקטובר, אבל כדאי בהחלט לראות בקולנוע את הסרט שנגזר מתוכה. הצפייה הרצופה בשבוע הראשון של מלחמת יום כיפור, כפי שנחווה על ידי החיילים במוצב הדרומי ביותר ביותר ליד תעלת סואץ, מספקת חוויה רגשית אינטנסיבית מאוד. פרט לסצנות בודדות כמעט כל הסרט מתרחש באתר המצומצם של המוצב. שאר אירועי המלחמה בחזית הדרומית מועברים לצופים כפי שהם נקלטים במכשירי הקשר שבמוצב, ומותירים את רישומם על פניהם של החיילים הלכודים. הדרמה נבנית סביב קונפליקט בין ערכים מנוגדים – קדושת החיים מול אתוס מצדה – המיוצגים באופן סמלי (והיסטורי) על ידי רופא (מיכאל אלוני) ומפקד (דניאל גד). ליאור חפץ כתב וביים סרט מלחמה שהוא דרמה אנושית ומוסרית מטלטלת.

העיר הזאת

הבלש ג'ו חלפון (עמית אולמן) נוהג לפענח רמזים באופן מילולי, או להסתמך על ניחושים פרועים, מה שמעצבן את השותף שלו (עומר הברון) שלא מבין את שיטותיו. כשצמד הבלשים יוצאים לחקור מה קרה לאחותה של שרה בנט המפתה, מצטרפים לסיפור אלון נוימן בתפקיד מפקח משטרה ועידן אלתרמן כשליחו של מנשה המסתורי, מלך העולם התחתון שאף אחד לא יודע מיהו. אופרת הראפ הבימתית שהפכה לקאלט זכתה לעיבוד קולנועי משובח, שאינו דומה לשום דבר שנראה על המסך הישראלי עד כה. אולמן, הברון ועומר מור יצרו תרכובת ייחודית ומגובשת של מותחני בלש אפלים בנוסח ההוליוודי, עם הגיון ישראלי פרוע אך מוקפד עד לפרט האחרון, והכל בקצב היפ הופ ובחריזה מלאת השראה. זהו מין חלום על חלום על אמריקה, שמסובב את המבט לתרבות הישראלית שבה הוא נטוע, והוא עשוי עם המון סטייל וכישרון.

סרט בסנטר

לקינוח, צאו לסיור בדיזנגוף סנטר בסרטם התיעודי של קובי פרג' ומוריס בן-מיור, שמציע דיוקן תוסס, הומוריסטי ולפעמים גם צובט בלב של החיים במבנה המבולגן. "סרט בסנטר" מספק רקע היסטורי (פעם היתה שם מעברה) וארכיטקטוני (בשנות השישים הארכיטקט הברזילאי המהולל אוסקר נימאייר עיצב עבור האתר תכניות גרנדיוזיות שלא יצאו אל הפועל) מרתק, ומשלב אותו בתוך מיקס עשיר של דימויים וראיונות עם אנשים מהעבר ומההווה של העיר הקטנה שבתוך העיר הגדולה. זה בופה שופע של פוליטיקה, היסטוריה, מסחר, צבע, ודרמה אנושית.

• יום הקולנוע
• ❤ תרבות
• קולנוע ישראלי
• בתי קולנוע