היום נכנסים לסרטים: איך לא לפספס את יום הקולנוע. 5 המלצות חמות

יום הקולנוע הישראלי שייערך היום (רביעי, 13.9) מספק הזדמנות להשלים סרטים שהתכוונתם לראות אבל לא הגעתם לזה, ולהציץ על סרטים חדשים שמיועדים לצאת למסכים בעתיד הקרוב והרחוק. בשבוע שעבר השתפכתי כאן על "7 ברכות" של איילת מנחמי. מאז הוא כבר הספיק לזכות בעשרה פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, כך שנראה שאין צורך שאמליץ עליו שוב. לכן בחרתי להמליץ על חמישה סרטים אחרים. 

המשלחת

הנושא של מסעות של תלמידי תיכון למחנות השמדה בפולין כבר נבחן במדיות שונות, אבל זה ככל הנראה הסרט העלילתי הראשון שהוקדש לו. אסף סבן ("בית בגליל") כתב את התסריט בהשראת חוויותיו כתלמיד במסע שכזה, ויצר סרט התבגרות אותנטי ושובה לב, עם קורט אירוניה דקה. הדרמה מתמקדת בשלושה חברים טובים – עומר (יואב בבלי), ניצן (נעמי הררי) ועידו החתיך (לייב לב לוין). ניצן דלוקה על עידו ועומר חושש שהמשולש האפלטוני שלהם יתפרק. החיבוטים והרגישויות של גיל ההתבגרות מועצמות בקונטקסט של המסע הטעון בארץ הזרה, והסרט מאזן יפה בין רבדיו וטעמיו השונים, לא מעט בזכות שלושת כוכביו המקסימים. גם עזרא דגן (שהיה מועמד לפרס אופיר) נהדר בתפקיד סבו ניצול השואה של עומר, שמלווה את הקבוצה. 

חדר משלו

אני לא נוהגת להמליץ על סרטים שעדיין לא ראיתי, אבל במקרה זה אני חורגת מהרגלי, כי עד כה אהבתי את יצירתו של מתן יאיר, שניחנה בשילוב של אותנטיות אנושית ועדנה. שתי המועמדויות של "חדר משלו" לפרסי אופיר על התסריט והבימוי מסמנות שהוא שומר על הרגישויות שייחדו את "פיגומים", "בגרות" והסדרה "אחד על אחד". כמו "המשלחת" של אסף סבן, גם הסרט הזה מתייחס למסעות של תלמידי תיכון לפולין, אבל הוא מתרחש לפני היציאה. הדרמה מתמקדת בנער מופנם וחריג בשם אורי (גלעד לדרמן) שנישואי הוריו מתפוררים, ואמו (ירדן בר-כוכבא) עברה לישון יחד איתו בחדרו. אורי זקוק לחתימת אביו הנעדר (ישראל ברייט) על טופס היציאה לפולין, וזה מסבך את יחסיו עם מרכז המשלחת לפולין (דרור קרן). ואז מגיע צו ראשון שמזמן אותו לפגישה עם קצין בריאות הנפש.

המזח

בכאן 11 כבר רצים פרסומים לסדרה בת חמשת הפרקים שתעלה באוקטובר, אבל כדאי בהחלט לראות בקולנוע את הסרט שנגזר מתוכה. הצפייה הרצופה בשבוע הראשון של מלחמת יום כיפור, כפי שנחווה על ידי החיילים במוצב הדרומי ביותר ביותר ליד תעלת סואץ, מספקת חוויה רגשית אינטנסיבית מאוד. פרט לסצנות בודדות כמעט כל הסרט מתרחש באתר המצומצם של המוצב. שאר אירועי המלחמה בחזית הדרומית מועברים לצופים כפי שהם נקלטים במכשירי הקשר שבמוצב, ומותירים את רישומם על פניהם של החיילים הלכודים. הדרמה נבנית סביב קונפליקט בין ערכים מנוגדים – קדושת החיים מול אתוס מצדה – המיוצגים באופן סמלי (והיסטורי) על ידי רופא (מיכאל אלוני) ומפקד (דניאל גד). ליאור חפץ כתב וביים סרט מלחמה שהוא דרמה אנושית ומוסרית מטלטלת.

העיר הזאת

הבלש ג'ו חלפון (עמית אולמן) נוהג לפענח רמזים באופן מילולי, או להסתמך על ניחושים פרועים, מה שמעצבן את השותף שלו (עומר הברון) שלא מבין את שיטותיו. כשצמד הבלשים יוצאים לחקור מה קרה לאחותה של שרה בנט המפתה, מצטרפים לסיפור אלון נוימן בתפקיד מפקח משטרה ועידן אלתרמן כשליחו של מנשה המסתורי, מלך העולם התחתון שאף אחד לא יודע מיהו. אופרת הראפ הבימתית שהפכה לקאלט זכתה לעיבוד קולנועי משובח, שאינו דומה לשום דבר שנראה על המסך הישראלי עד כה. אולמן, הברון ועומר מור יצרו תרכובת ייחודית ומגובשת של מותחני בלש אפלים בנוסח ההוליוודי, עם הגיון ישראלי פרוע אך מוקפד עד לפרט האחרון, והכל בקצב היפ הופ ובחריזה מלאת השראה. זהו מין חלום על חלום על אמריקה, שמסובב את המבט לתרבות הישראלית שבה הוא נטוע, והוא עשוי עם המון סטייל וכישרון.

סרט בסנטר

לקינוח, צאו לסיור בדיזנגוף סנטר בסרטם התיעודי של קובי פרג' ומוריס בן-מיור, שמציע דיוקן תוסס, הומוריסטי ולפעמים גם צובט בלב של החיים במבנה המבולגן. "סרט בסנטר" מספק רקע היסטורי (פעם היתה שם מעברה) וארכיטקטוני (בשנות השישים הארכיטקט הברזילאי המהולל אוסקר נימאייר עיצב עבור האתר תכניות גרנדיוזיות שלא יצאו אל הפועל) מרתק, ומשלב אותו בתוך מיקס עשיר של דימויים וראיונות עם אנשים מהעבר ומההווה של העיר הקטנה שבתוך העיר הגדולה. זה בופה שופע של פוליטיקה, היסטוריה, מסחר, צבע, ודרמה אנושית.