Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

כוכב נולד

כתבות
אירועים
עסקאות
זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי

טלוויזיה מהעבר: חפרנו באפליקציה של קשת 12 ומצאנו פנינים נדירות

טלוויזיה מהעבר: חפרנו באפליקציה של קשת 12 ומצאנו פנינים נדירות

זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי
זוכרים שהם היו בכלא? טל פרידמן ואייל קיציס, "מעצר בית" צילום: אלדד רפאלי

אפליקציית ה-VOD של ערוץ קשת, 12+, התמלאה לאחרונה בתוכן ישן של הזכיינית הפופולרית בישראל - אז כמובן שצללנו לעומקה כדי למצוא לכם את הפנינים אבודות ששכחתם שאי פעם שודרו על המסך, וחלקם גם דברים שלא היו שורדים דקה כיום בערוץ מסחרי. נגיד, טל פרידמן בתפקיד אלוהים

13 בנובמבר 2022

אנחנו הישראלים לא חזקים בשימור ארכיונים. למרות ההיסטוריה הרחבה של הטלוויזיה בישראל (בשנה הבאה נחגוג 55 שנים לשידור הישראלי הראשון), גופי שידור מתייחסים בעיקר להווה ומוותרים על אחזקת העבר. דווקא קשת, שלאחרונה השיקה את אפליקציית "12+" (זמינה בכל חנויות האפליקציות), הרימו בעזרתה ניסיון מעניין ומציעים, לצד התכניות העדכניות, גם מציעה שפע של חומרים מההיסטוריה של קשת: סרטים דוקומנטריים, תכניות אולפן וגם לא מעט יציאות פחות מוכרות ששווה לחזור אליהן. אז אספנו בשבילכם כמה דברים שכדאי לשים אליהם לב באפליקציה מימי השיא של הזכיינית/ערוץ. כי אלוהים יודע שהיום המצב פחות מוצלח.

"החטא ועונשו"

אייל קיציס וטל פרידמן נמצאים היום עמוקבליבו של המיינסטרים. קיציס הוא מגיש החדשות של "ארץ נהדרת", פרידמן הפך לאחרונה למגיש של מוסד טלוויזיוני אחר – אולפן ליגת האלופות. אבל פעם שניהם הרשו לעצמם יותר, למשל במסגרת "החטא ועונשו" – השעשועון החתרני ששודר בערוץ "ביפ". חשבתם ש"חלומות בהקיציס" הלכה רחוק? מה דעתכם על שעשועון שבו אלוהים בכבודו ובעצמו הוא דמות קפריזית שמחליטה על גורלם של המתחרים באופן שרירותי ומתגמלת את השקרנים בביצה של ג'יפה ירוקה? קבלו את התכנית שהיום לא היתה שורדת דקה בערוץ מסחרי, אבל למזלנו, פרקים של התכנית שרדו באפליקציה.

"מעצר בית"

עדיין באזורי קיציס ופרידמן, שהתנסו לראשונה ב-2010 במשהו משותף במקביל לארץ נהדרת – סדרה קומית טובה, אך כרגיל, קצרת ימים. סיפור הרקע הוא שקיציס ופרידמן, שמגלמים את עצמם, ניסו להקים פארק שעשועים שנגמר בטרגדיה גדולה – מה שמוביל אותם למעצר בית, למפגש עם לא מעט כוכבים (גם הם, בתפקיד עצמם) ומספק מבט קצת משועשע על תעשיית הבידור הישראלי, מאת שני כוכבים שהיו בשיא מעמדם באותה העת. מומלץ בחום.

"עפרה נגד ירדנה: זמרת השנה"

בתקופה שבה הארץ מלאה בסכסוכים אמיתיים וכואבים, זו הזדמנות טובה לחזור לסכסוך קטן שהסעיר מדינה שלמה: היריבות האדירה בין עפרה חזה לירדנה ארזי בשנות השמונים. היא קרעה מעריצות משני הצדדים, עברה דרך מצעדי שנה ואירוויזיונים שהפכו לזירת קרב, ואפילו הובילה לתקרית שבה צבע נשפך על השמלה של ארזי. הסרט של אורי סלעי ורז חיה בן הרוש מחזיר אותנו לרגע קאלט אדיר בתרבות הישראלית, כזה שמחייב כל אחד לקחת צד (אני הייתי בטים עפרה, אבל מוכן להושיט יד גם ליריביי. עת פיוס).

"האזרח קופטש"

אחד החלקים המעניינים ביותר באפליקציית "12 פלוס" היא התחייה של ערוץ "ביפ", שהיווה חממת גידול ללא מעט כוכבי בידור חדשים. תכניו לרוב נעלמו במעמקי ההיסטוריה, אבל עכשיו הם מקבלים סוף סוף בית VOD. דווקא אחד מותיקי הקומיקאים שקיבלו שם במה הוא גיל קופטש, שסדרת הדוקו המוצלחת הזו ליוותה את הניסיון שלו להפוך לפוליטיקאי. במסע של ארבעה פרקים, דמיון ומציאות מתערבבים: בתוך מערכת בחירות סוערת, שכללה סכסוך עם מייסדי "עלה ירוק", נסיקה והופעה תקשורתית (כולל חיקוי ב"ארץ נהדרת"), דרך מלחמה וירי של לחמניות עם שוקולד על עזה – ועד להפסד הבלתי נמנע. אל תפספסו את הרגע שבו קופטש דופק לאברום בורג את האוטו. בלתי נשכח.

גיל קופטש. צילום: יוסי צבקר
גיל קופטש. צילום: יוסי צבקר

ויש גם כמה פרקי מופת שאתם חייבים לראות

"מ.ק. 22": רובו רבי, 2004

לדעת רבים (וכותב שורות אלו ביניהם), "מ.ק. 22" היא מהסדרות היותר טובות שנעשו כאן. היא החזיקה רק עונה אחת בת 10 פרקים, אבל הפכה לקאלט שמצוטט לא מעט. "רובו רבי" הוא אולי הפרק האייקוני ביותר – זה שבו חבורה של רבנים מחליטה להתנקם במצעד הגאווה ולבנות רובוט-על שיבער את השיקוץ וישמיד את התועבה. אבל הרובוט נתקל בחנוכה, שולמן, לוינשטיין וגם יוסי ובאבר (טייק אוף על הסרט המפורסם של גל אוחובסקי ואיתן פוקס), שמחזירים מלחמה ומצליחים לנצח. בתקופה שבה זכויות גאים וגאות שוב עומדות על הפרק, יש בזה משהו כמעט מעודד שהיה פעם דבר כזה על המסך, גם אם בדרך דבילית במיוחד (ולמרות כמה בדיחות מאוד לא פוליטיקלי קורקט).

"ארץ נהדרת": משדר בחירות, 2009

ציפי לבני ובנימין נתניהו עומדים על הבמה. כל אחד מהם מכריז על נצחונו ומודה ליועץ שלו – אייל ארד. עד הרגע שבו החושך יורד, והמוזיקה של דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" מתחילה. מלפנים שני כלבים, עליהם רוכב אביגדור ליברמן. הוא תופס את מקומו ומכריז על נאום הניצחון האמיתי. "אזרחים", הוא פותח בדבריו, "אזרחים סוג ב', אזרחים סוג ג', וערבים". ליברמן קיבל 15 מנדטים בבחירות האלה, וזה נראה לכולם כמו סופה של הדמוקרטיה הישראלית. הימים אחר כך הוכיחו אחרת, בין היתר גם בזכות העמידה של תכנית כמו "ארץ נהדרת", שדאגה להשמיע קול מול הרגעים שבהם חופש הביטוי עמד בסכנה. בכל מקרה, זו תזכורת טובה לכך שלפעמים גם מה שנראה לנו נורא – מתברר בדיעבד כפחות. וחוץ מזה, זה היה אחד הרגעים החזקים בתולדות התכנית.

ארץ נהדרת (צילום מסך)
ארץ נהדרת (צילום מסך)

"כוכב נולד": הגמר הראשון, 2003

הרגע שבו מהפכה גדולה עמדה להתרחש. היום כוכב נולד/הכוכב הבא היא טייקון טלוויזיוני שאי אפשר להתכחש אליו. אבל אז? העונה הראשונה של "כוכב נולד", ששודרה בקיץ 2003, היתה בתולית לגמרי, אבל נגמרה באירוע שאי אפשר שלא להתרגש מולו – מצביקה הדר, שלראשונה עמד מול קהל גדול וחי בכפר המוזיקה של "קוקה קולה" בניצנים, ועד נינט טייב שבעטה בתקרת הזכוכית מול מדינה שלמה. וגם, אם כבר שכחתם, השמלה של שירי מימון ב"דון קיחוטה", שי גבסו קורא "ניצנים, שירו איתי" לפני השיר "אש" – אחרי כל אלה המוזיקה הישראלית, הטלוויזיה הישראלית ואולי אפילו מדינת ישראל כולה, כבר לא נראו אותו דבר.

"עובדה": רוני קובן על ענת גוב, 2013

רוני קובן הוא אחד המתעדים היותר טובים שצמחו כאן, שהיום מצליח בעיקר בתור מראיין ב"פגישה", שמשודרת זו את עונתה הרביעית ב"כאן 11". אבל הוא גם דוקומנטריסט מצטיין, והפרק המרגש הזה של "עובדה" הביע זאת היטב. שנה אחרי מותה, הוא חזר עם בני משפחת גוב והחברות הקרובות (עדנה מזי"א וענת וקסמן) אל הימים האחרונים של המחזאית המוערכת, שהפגינה גם גישה מעוררת הערצה לחיים ולמוות המתקרב. מישהי שלא רק השפיעה על היצירה הישראלית, אלא גם על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם הנורא מכל. אחת הכתבות היותר טובות של "עובדה" אי פעם, וזיכרון מאישה יוצאת מן הכלל.

רוני קובן. צילום: איליה מלניקוב

"ברוורס": מוטי קירשנבאום ז"ל, 2014

קירשנבאום, שנפטר בספטמבר 2015 בגיל 76, היה אחד מענקי הטלוויזיה הישראלית. כזה שעבר בכל הרגעים החשובים של הענף במהלך חייו, ושיחק תפקיד מרכזי בכל הערוצים. אבל האם הוא באמת נחשף? בפרק הזה של הפורמט קצר-הימים בהגשת ארז טל, קירשנבאום הולך בין תחנות חייו – מהרהר בראשית ימיה של רשות השידור, חוזר לסצנה אחת מדהימה בקיבוץ ואפילו משוטט בבית "האח הגדול" (שהיה, דאז, עוד שייך "קשת"). תזכורת חשובה לאיש בלתי נשכח.

מוטי קירשנבאום. צילום: איליה מלניקוב

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אפליקציית ה-VOD של ערוץ קשת, 12+, התמלאה לאחרונה בתוכן ישן של הזכיינית הפופולרית בישראל - אז כמובן שצללנו לעומקה כדי למצוא...

מאתאבישי סלע13 בנובמבר 2022
"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ

מי עשתה את זה טוב יותר – קשת או רשת?

מי עשתה את זה טוב יותר – קשת או רשת?

איזו זכיינית הצליחה להפיק אדפטציה פחות מביכה לסיטקום זר? איזו תוכנית אוכל סיפקה את הקתרזיס המושלם? האם זה הוגן להשוות כל תוכנית סאטירה ל"ארץ נהדרת"? לכבוד הפיצול: דו קרב היסטורי בין התוכניות של רשת וקשת

"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ
"סברי מרנן" נגד "שנות ה-80". צילומים: יח"צ
1 בנובמבר 2017

הקטגוריה: סאטירה המיועדת לפריים טיים

"ארץ נהדרת" (2003־היום) Vs. "שבוע סוף" (2008־2010)

במרוצת השנים ניסו ברשת, בעיקשות טורדנית כמעט, להדביק את ההצלחה של תוכנית הסאטירה הגאונית של הזכיינית המתחרה, מהלך שלעולם הסתיים בכישלונות מהדהדים (הכישלון של "זה המצב" עדיין מרטיט את האוזן). הפורמט שמצד אחד היה החקייני מכולם, ומנגד שרד הכי הרבה זמן על המסך, היה "שבוע סוף" בהנחיית אורי גוטליב ובהשתתפות מיה דגן, עופר שכטר, קובי פרג' ואחרים. בשלב מסוים, כחלק מניסיון לגבש עמוד שדרה עצמאי, הסירו בתוכנית את קטעי החדשות הסאטיריים ונותרו רק עם מערכונים בניחוח עממי. התוכנית ירדה אחרי ארבע תוכניות בפורמט החדש.
בחירת המערכת: "ארץ נהדרת" – קשת

[interaction id="59f9bb73571aff000123570b"]

הבשורה לצופים לא תבוא מפיצול ערוץ 2
שידור הפרידה של קשת מערוץ 2: כל מה שרע בטלוויזיה המסחרית
הריאליטי החדש של קשת דומה ל"קחי אותי שרון"

הקטגוריה:בחורות בביקיני ניזונות מאורז דלוח ותככים מבוימים

"הישרדות" (2015־היום) Vs. "המשימה: אמזונס" (2016)

"המשימה: אמזונס" הייתה ל"הישרדות" מה שבמבה שוש לבמבה אסם – לכל ברור שמדובר בחיקוי בוטה, אך זה, במקום להרכין את ראשו בהתרפסות מתהדר בזוטות המייחדות אותו ומבקש באורח נואש להצטייר כמוצר מקורי ובלתי תלוי במודל האב. כך או כך זה לא עבד, והליהוק לא הצליח לייצר אף דמות שתשרוד במהדורות של גיא פינס יותר מכמה חודשים. לעומת זאת "הישרדות" הצליחה לשרוד את המעבר מערוץ 10 כהלכה, וגם בעונה האחרונה הייתה מעניינת מספיק כדי להיחקק בשורת תוכניות הדגל של הזכיינית.
בחירת המערכת: "הישרדות" – רשת

[interaction id="59f9bbfd571aff000123570d"]

הקטגוריה:קתרזיס רגשי באמתלה קולינרית

"מאסטר שף" (2010־היום) Vs. "משחקי השף" (2014־היום)

ייחודה של "מאסטר שף" טמון ברגשנות המופגנת שלה; המרחק בין התבשיל העממי לפרץ הבכי הבלתי נשלט שזה מעורר מתקצר מעונה לעונה, תוך התמקצעות ערמומית בעריכה הפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. "משחקי השף" ביקשה להיות האנטיתזה לרגשנות הבלתי מרוסנת של המתחרה, והפכה את המטבח למרחב גברי השואל את אורחותיו ממבני ההיררכיה של יחידות צבאיות. שתי התוכניות מצוינות דווקא מאחר שאינן מתעקשות לחקות זו את זו, ורק הטאלנטים המהוקצעים של קשת – אייל שני בראשם – מקנה ל"מאסטר שף" את היתרון היחסי.
בחירת המערכת: "מאסטר שף" – קשת

[interaction id="59f9bdea4ba8890001aa3727"]

הקטגוריה:ריאליטי שירה שמנצחיו ההיסטוריים כלואים בתהום הנשייה

"כוכב נולד" (2003־2012) Vs. "דה ווייס" (2012־היום)

"כוכב נולד" שינתה את פניה של התרבות הישראלית, גילתה לנו את נינט ואת שירי מימון, נטרלה את העבר החתרני של צביקה הדר, ועם השנים הפכה מאוסה וכילתה את כל הכישרונות הצעירים שנותרו בישראל. מאז שירדה מהמסך "דה ווייס" השתלטה על השוק עם גישה אמריקופילית מעושה, כמו הילד הפריק שמצטט את "סאות' פארק" בהפסקת העשר. כל אחת מהתוכניות הייתה מהנה וחדשנית עם פריצתה, וכשנס לחה הזכייה הנכספת לא הקנתה דבר אלא חוזה בטוח לכמה ערבי זמר בבתי אבות (מישהו זוכר את בועז מעודה או את קטלין רייטר?). "כוכב נולד" לוקחת בזכות המורשת.
בחירת המערכת: "כוכב נולד" – קשת

[interaction id="59f9be3b4c83d80001bd2d94"]

הקטגוריה:אדפטציה ישראלית מצליחה לסיטקום קלאסי

"רמזור" (2008־2014) Vs. "החיים זה לא הכל" (2001־2011)

העמדה הגברית המרוכזת בעצמה שמתוכה נכתבה "רמזור" – חרף הדמויות המעולות ואינספור הרגעים הקומיים – מתחוורת אל מול הסיטקום המשפחתי "החיים זה לא הכל" שצמח בטלעד ועבר לרשת לאחר מכן. השני מטפל במתחים משפחתיים (לרבות גירושים ונושאים נוספים החורגים מן הגבולות הטהורים של הקומדיה) ברגישות ובבגרות שלעולם לא תמצאו ב"רמזור" – סדרה שאחרי הכל היא אינפנטילית למדי.
מנצחת: "החיים זה לא הכל" – רשת

[interaction id="59f9be714ba8890001aa372a"]

הקטגוריה:סיטקום עממי שופע בדימויים ארכאיים

"סברי מרנן" (2011־היום) Vs. "שנות ה־80" (2013־היום)

המבקרים נהנים לקטול ולדחות את שתיהן על הסף, אך בעוד "שנות ה־80" מלאה בחן בורקסי נוסטלגי (קחו לדוגמה את פרדי עובדיה), "סברי מרנן" היא גוש של סטריאוטיפים עדתיים ללא שום מאפיין קומי שיכפר על כך.
בחירת המערכת: "שנות ה־80" – רשת

[interaction id="59f9bea34ba8890001aa372c"]

הקטגוריה:סדרה קומית שהפכה לקאלט

"הפרלמנט" (2012־2014) Vs. "אחד העם 1" (2003)

הדו קרב הקשה מכולם, בעיקר כי שתי התוכניות מצוטטות כרונית בלהגי הסרק של היומיום וכולנו מכירים אנשים (תלוי בסטרייטיות או בלהט"ביות של סביבתכם הקרובה) שחיתוך הדיבור השאולי או המירי־פסקלי הוטבע בהם כל כך עד שבלתי אפשרי לזהות את הדיבור האותנטי שלהם. בכל זאת הפסקליזם שרד בשיח יותר מעשור ובעבע בצינורות תת קרקעיים רק בדיעבד, לאחר שירד משידור. על כך מגיע לו הניצחון.
בחירת המערכת: "אחד העם 1" – רשת

[interaction id="59f9becf4ba8890001aa372e"]

הקטגוריה:סאטירה גדושה בנונסנס

"רק בישראל" (1998־2003) Vs. "שידורי המהפכה" (2002)

במידה רבה סאטירות עדכניות כמו "טלוויזיה מהעתיד" לא היו יכולות להתהוות ללא "רק בישראל" ו"שידורי המהפכה" – הראשונה מתוקף קטעי האולפן המשוחררים מצווי התקינות הפוליטית, והשנייה בזכות מערכונים (ושירים) הגובלים בנונסנס טהור. אף ש"רק בישראל" שודרה בשעות מחמיאות יותר, ל"שידורי המהפכה" הספיק קיץ אחד כדי להפוך לקאלט, וזה עוד בלי כלב כריזמטי שיתרוצץ אנה ואנה לעיני המצלמות.
בחירת המערכת: "שידורי המהפכה" – רשת

[interaction id="59f9befd571aff0001235716"]

הקטגוריה:המעשר שהקצתה יחידת התוכן לבני מיעוטים

"עבודה ערבית" (2007־היום) / "נבסו" (2017־היום)

שתיהן גדושות במודעות עצמית, מהנות אך גם פוליטיות, חכמות ומצחיקות בעת ובעונה אחת. "עבודה ערבית" נגועה בקדרות ובמלנכוליה המפציעות מפעם לפעם מבעד למעטה הקומי, בעוד "נבסו" בורחת לשטותניקיות ולגיחי גיחי. זה בדיוק המתח שהופך את יצירתו של סייד קשוע לשלמה ומהודקת יותר.
בחירת המערכת: "עבודה ערבית" – קשת

[interaction id="59f9bf3e4ba8890001aa3731"]

הקטגוריה:להיות נתון בחסדיו של מושיע טלוויזיוני

"יצאת צדיק" (2004־היום) Vs. "אבודים" (2011־היום)

לכאורה מדובר בתוכניות השייכות לממלכות נפרדות: "יצאת צדיק" לממלכה הארצית של נותני שירות חמדניים ו"אבודים" לסוגיות משפחתיות הרות גורל. אך במרכזן אותו קתרזיס ישראלי המשתוקק אלי ישועה, ושני המנחים (חיים הכט וצופית גרנט בהתאמה) מחופפים כמעט באותה המידה. גרנט מרגשת יותר, אך מנגד מדובבת את הסדרה כאילו הייתה יומן אישי ובונה מתח מלאכותי במקום שאין אותו (ההפקה השתנעה למדינה מזרח אירופית שכוחת אל וצריך לחזור עם פרק), הכט נלחם ברעים ובאמתחתו השפעה ישירה על החיים הזעיר בורגניים שלנו, שלפעמים דורשים בפשטותם הגסה איש מקצוע שאפשר יהיה לסמוך עליו.
בחירת המערכת: "יצאת צדיק" – קשת

[interaction id="59f9bf834c83d80001bd2d97"]

הקטגוריה:"משחק טלוויזיה" שהוא למעשה שעשועון

"הכספת" (2000־2007) Vs.כ"1 נגד 100" (2007־2012)

אברי גלעד וארז טל – בעבר משתפי פעולה, כיום טאלנטים המאיישים את תפקיד המנחה הטפלוני בקשת ורשת בהתאמה. מי מהם מאוס פחות? "הכספת" הוא פורמט שפותח על ידי טל עצמו. הוא היה מותח, אינטליגנטי ונרכש (בצדק) על ידי רשתות בינלאומיות רבות. "1 נגד 100", מוכרחים להודות, הפיח חיים בז'אנר מנומנם וקדמוני, ורק הרי"ש המתגלגלת של גלעד הזחוח פגמה בהנאה ממנו. אם כך "הכספת" לוקחת ביתרון קל בלבד.

בחירת המערכת: "הכספת" – קשת

[interaction id="59f9bfea4c83d80001bd2d99"]

הקטגוריה:פורמט בינלאומי שפשוט לא עובד בישראל

"השגריר" (2005־2006) Vs. "מהפכה במטבח" (2015־היום)

איתן שוורץ נחשב לאדם היחיד שזכייה ב"מתמחה" (כלומר, בחיקוי הציוני החיוור שלה) הזיקה לקריירה שלו יותר מאשר מינפה אותה. הגרסה הישראלית לפורמט המזוהה עם דונלד טראמפ הייתה גרועה עד כדי כך. לעומת זאת אסף גרניט בתפקיד גורדון רמזי – הפוקד מזנונים אקראיים ביישובי לוויין ישראלים ומתנפל על טבחים שלא צריכים לדעת דבר יותר מלהפוך חביתה מבלי שתהפוך בלית ברירה למקושקשת – מצליח להביך את פורמט האב במידה כמעט שווה. רינה מצליח בתפקיד חייה תזכה את קשת בנקודה.
בחירת המערכת: "השגריר" – קשת

[interaction id="59f9c016571aff000123571d"]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

איזו זכיינית הצליחה להפיק אדפטציה פחות מביכה לסיטקום זר? איזו תוכנית אוכל סיפקה את הקתרזיס המושלם? האם זה הוגן להשוות כל...

מאתגיא פרחי1 בנובמבר 2017
NaMa (נעמה כהן) (צילום: אסף עיני)

בכורה: האזינו לסינגל החדש של NaMa והגיטריסט של איימי ויינהאוס

בכורה: האזינו לסינגל החדש של NaMa והגיטריסט של איימי ויינהאוס

מופע מחווה לאיימי ויינהאוס הוליד מפגש בין NaMa (נעמה כהן) והמוזיקאי רובין בנרג'י, שיצרו יחד את "Close To You". האזינו

NaMa (נעמה כהן) (צילום: אסף עיני)
NaMa (נעמה כהן) (צילום: אסף עיני)

אותה פגשתם לראשונה ב"כוכב נולד", אותו אולי קלטתם עם גיטרה מעל במות בעולם מלווה אחת, איימי ויינהאוס. המפגש הפורה בין NaMa (נעמה כהן) לבין המוזיקאי רובין בנרג'י התרחש כשהאחרון הגיע לישראל לרגל מופע מחווה לויינהאוס. אחרי שחזר ללונדון שמרו השניים על קשר והמשיכו לעבוד בשלט רחוק ועל קו ישראל והממלכה הבריטית. התוצאה: "Close To You", הסינגל השני מתוך האי.פי החדש של כהן שעתיד לצאת כבר בספטמבר הקרוב.

[tmwdfpad]

האי.פי החדש של כהן, בניגוד לאלבום הבכורה שלה, מושר באנגלית. למאזינים הייתה אפשרות לבחון את השינוי כבר בשנה שעברה, אז שיחררה כהן את הסינגל הראשון מתוכו, "Slave for the City". כהן שירתה בלהקה צבאית וכמעט מיד החלה ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון". את הקריירה המוזיקלית שלה התחילה לבנות לפני חמש שנים כשניסתה את מזלה בריאליטי המוזיקה "כוכב נולד". כמה חודשים לאחר מכן הוציאה באופן לא רשמי סינגל בכורה בשם "אולי תבוא" – את הלחן תרם בעלה יהל דורון (מהצמד גיא ויהל), שהיה שותף גם להפקה המוזיקלית של הסינגל הנוכחי. ב-2014 הוציאה כהן אלבום בכורה בשם "שאלות על החיים", ובספטמבר הקרוב, כאמור, יצא האי.פי החדש.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מופע מחווה לאיימי ויינהאוס הוליד מפגש בין NaMa (נעמה כהן) והמוזיקאי רובין בנרג'י, שיצרו יחד את "Close To You". האזינו

מאתמערכת טיים אאוט5 ביוני 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!