מה אומר יותר אמריקה מאשר דוקומנטרי בן 5 חלקים על מועדון החשפנות המפורסם ביותר באטלנטה? מסיפורים מופרעים על כדורסלנים וראפרים מפורסמים ועד שיחות עומק עם חשפניות מ-40 שנות המועדון, אמנם אין פה יותר מדי הרהורים על נזקי החשפנות, אבל יש פה דוקו מהנה ומרתק
חכמים ממני כבר אמרו שתזמון זה עניין של טיימינג. ובעיתוי די אירוני – דווקא בתקופה שבה ארצות הברית נמצאת בעיצומה של כאוס מתפתח – מגיעה סדרת דוקו שהיא אמריקה במיטבה, ובמירעה. "מג'יק סיטי: פנטזיה אמריקנית" (תרגום חופשי, משודרת בארה"ב ברשת STARZ), עלתה לפני כחודש, כאשר השבוע שודר הפרק האחרון שלה – והיא עוסקת ב"מג'יק סיטי", מועדון חשפנות יוקרתי שהוקם באטלנטה ב-1985, והפך לבית לא קטן לתרבות השחורה של העיר, שמשם כבשה את העולם.
>>מה ראינו בלילה: 7 סדרות, סרטים ודוקו שהחזיקו אותנו ערות השבוע
עבור ישראלים מועדון חשפנות הוא לא בדיוק מקום נוצץ, אבל באמריקה (ובאטלנטה במיוחד) תרבות מועדוני החשפנות היא המקום בו כולם נפגשים – מפוליטיקאים מקומיים, דרך כדורסלנים ידועים וראפרים גדולים – מטופאק וביגי ועד שאקיל אוניל ומייקל ג'ורדן. "מגיק סיטי" הוא מקום אפילו גדול מזה, שפיתח גם קריירות של לא מעט אמני היפ הופ מצליחים, ביניהם מיגוס ופיוצ'ר. חמשת פרקי הסדרה מלווים את ההיסטוריה המורכבת של המועדון דרך הסיפור של העיר אטלנטה. מראש עיר אחד שהחליט לפתוח את הכלכלה בעיר באמצע האייטיז על רקע עליית הקפיטליזם הרייגני, ושחרר את השסתומים כדי לאפשר לאיש עסקים מייקל "מג'יק" בארנס לבנות את המועדון שלו כבית לקהילה השחורה, שלא מצאה שום מקום אחר.
בדרך, קרה לה מה שקרה לאטלנטה ולהיפהופ – הצלחה אדירה וחדירה למיינסטרים, ראוותנות וזריקת כספים בלתי נתפסת, עבריינות שהטילה צל כבד על הרעיון, והתעוררות מחדש בשנים האחרונות, כשאטלנטה הפכה לבית של יצירה מקורית וחדשנית, עם השמות שהולידו את הטראפ והחזירו את המוזיקה לשנות הזוהר שלה – כשהיום, היא הפכה למיינסטרים האמריקני החדש. בסוף, לצד הראפרים ושחקני הכדורסל שמעטרים את הסדרה (כולל כמה מונולוגים מאוד משעשעים), במרכז עומדות החשפניות. והן מצליחות לאתגר לא מעט את הנחות היסוד של התרבות המערבית כלפי החשפנית – מי שנתפסת פעמים רבות בתור קורבן, מישהי שהיתה פאסיבית בתוך עולם גברי שהשתמש בה לצרכיה.
הגרסה של "מג'יק סיטי" שונה – רוב החשפניות שמופיעות בסרט מתעקשות שלא ליפול לתוך התדמית הזאת. הן, מבחינתן, נשים שעשו את הדבר הפמיניסטי ביותר – הצליחו בכוחות עצמן, בגלל מה שיש להן, עבדו קשה מאוד והרוויחו הררים של כסף. ואם אישה יכולה לעשות כל דבר, הרי שהיא יכולה לבחור גם במסלול החיים של חשפנית – אם זה רצונה. האמת היא כמובן יותר מורכבת – וצריך לשאול מה זה אומר על החברה שלנו (ועל אטלנטה ספציפית), כשנשים צריכות לבחור דווקא במסלול הזה כדי להצליח לעשות קופה אמיתית. השאלה הזאת נדחקת הצידה, ונדמה שלמעט רגעים ספורים, אף אחד בסדרה לא שואל את עצמו אותה. הם כמעט מקבלים את המצב כמו שהוא, כי זאת אמריקה. זה מה שצריך לעשות כדי לשרוד כלכלית ולשגשג, אלה הקלפים שניתנו לנו – ואיתם אנחנו משחקות.
ובכל זאת, היה רגע אחד בסדרה שבו הדילמה כן צפה. זה קרה בפרק החמישי, במונולוג של אחת החשפניות (המכונה "סטרוברי") – שהתוודתה כי בתקופה אחרת בחייה, היא עבדה בניקוי יבש. שם, היא סיפרה, סטרוברי הרוויחה 168 דולר בשבוע. במועדון החשפנות, היא הרוויחה של סכומים של 3,000 ו-4,000 דולר ליום אחד. מבלי משים, זה כמעט שם את הדילמה הזאת מול עיניך בצורה הברורה ביותר – למעט החשפנות, עם כל הבעיות המוסריות שיש בה, אין הרבה אפשרויות לאישה שחורה לקדם את עצמה במהירות שכזו.
עם זאת צריך להודות – "מג'יק סיטי" היא סדרה כיפית למדי. לצד רגעים יותר רציניים, היא מכילה בתוכה לא מעט הומור, סיפורים משעשעים, מרואיינים מדהימים וקצב גבוה. בדרכה, היא חוגגת את הקהילה השחורה של אטלנטה בג'ורג'יה על כל החלקים שלה; ראפרים מפעם ומהיום, כוכבי NBA מכל התקופות, וגם חשפניות מדורות שונים – מכאלה שבאות לעשות את הכסף וגמרנו, לאלה שניסו גם לשלב אמירה אמנותית. וגם אם הסאבטקסט הוא לפעמים בעייתי, בסוף כשאתה בתוך העולם הזה – אתה מצליח ליהנות.
וזו אולי הסיבה שהסדרה נקראת "פנטזיה אמריקנית" – היא משקפת בצורה מדהימה את החלום האמריקני, גרסת 2025. בעיקר, את העובדה שהבושה לגמרי נעלמה. אם תרצו, זו המשך לריאקציה של סידני סוויני – תגובת נגד לפוריטניות המסוימת שעטפה את ארה"ב בשנים האחרונות (מסיבות מוצדקות), לצד גאווה במיניות וביכולת לדבר על זה. כסף ואיך משיגים אותו הוא הערך העליון, מעל הכל – ואף אחד לא מרגיש צורך להחביא אותו. הוא מתגלה לעיני כל, בזריקה המונית של שטרות, בהפגנת עושר גדול מהחיים. גם זה חלק מהכיף של הסדרה.
זו האירוניה האמיתית. כנראה שאף אחד מהמרואיינים השחורים לא הצביע לדונלד טראמפ בבחירות האחרונות (למרות שליל ויין, אחד הלקוחות הקבועים של "מג'יק סיטי" שלא התראיין לסדרה, כן הזדהה כתומך של הנשיא המכהן), אבל הם אימצו כמעט לחלוטין את עולם המושגים שלו. על משקל פוליטיקאי עלוב אחר – כסף, כוח וכבוד. ואם אפשר, גם סקס. העכבות המוסריות זזות הצידה, לטובת עולם שבו החזק והדומיננטי יוצא עם ידו על העליונה. וככל שאתה עשיר יותר, כך כוחך עולה.
"מג'יק סיטי" לא מתיימרת לשנות את החברה האמריקנית – היא מקבלת את כללי המשחק, בין אם בהכנעה ובין אם בסיפוק. וכמו ברחובות של אטלנטה, היא מציעה בריחה נהדרת מהמצב לתוך עולם ראוותני שבו הכל אפשרי. כשיוצאים מהמועדון אל החיים האמיתיים, מתגלות הבעיות – אבל כל עוד אתה בפנים, המסיבה נמשכת. וומפ, דר איט איז.
"מג'יק סיטי: פנטזיה אמריקאית", 5 פרקים, עכשיו ב-Starz
!["הדבר היחיד שהשתנה זה שהלקוחות לא יושבים עם רגליים פתוחות" (צילום: shuttertstock)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/09/sizes/shutterstock_1103271839_wo_500_281.jpg ""הדבר היחיד שהשתנה זה שהלקוחות לא יושבים עם רגליים פתוחות" (צילום: shuttertstock)")
!["המטרה היא שהוא לא יגמור וכך לפתות להמשיך הלאה" (צילום: shutterstock)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/09/sizes/shutterstock_549081736_wo_500_333.jpg ""המטרה היא שהוא לא יגמור וכך לפתות להמשיך הלאה" (צילום: shutterstock)")
