כשהיא אינה נמצאת במקום העבודה שלה ועוסקת בארגון כנסים בינלאומיים, סביר להניח שתמצאו את נופר (30) רוקדת באלפאבית או עושה דרינק בפיי. היא בזוגיות פלוס כלב וכל הסימנים מצביעים על בחורה תל אביבית טיפוסית. אלא שכשמשהו בחיים לא הולך לה כמו שצריך היא מדליקה נרות, לוקחת מים, שמן ובצק ומבצעת ריטואל להסרת עין הרע שלמדה מסבתה הרומנייה – מסורת כישוף שעברה מדור לדור והגיעה עד למרכז תל אביב של 2019 . "זה לא יכול לכאוב, אז למה שלא אעשה את זה", היא אומרת ומפרטת את הקונפליקט: "אני ברגשות מעורבים לגבי זה. אני אדם הגיוני ורציונלי, ומצד שני אני מאמינה בוויצ'קראפט ובאנרגיות".

טנץ' (29), עובדת במרפאת שיניים, היא לא אדם דתי ואינה מאמינה בשום דבר חוץ מאנרגיות. "תעשה טוב – יהיה לך טוב", היא קוראת לזה. "הגעתי לתקופה שבה כל מה שנגעתי בו נורא לא הצליח. חברה סיפרה לי שהיא הלכה לאיזו אישה בחולון שפתחה לה בקלפים ועשתה דברים עם קבלה ונומרולוגיה". טנץ' נזכרה שעוד כילדה ברוסיה לקחה אותה אמה למכשפה המקומית, אז היא החליטה לעשות מעשה. "הגעתי לחולון ועשיתי איתה טקס של הסרת עין הרע. הבאתי צלחת מהבית והיא שפכה עליה שמן. יש לי גם קמע בארנק שהיא הכינה לי נגד עין הרע. הוא תקף לשנתיים אבל אני באמת הולכת איתו בארנק". היא מוציאה אותו כהוכחה. בסיום הטקס שלחה אותה האישה לנפץ את צלחת הזכוכית בצומת בחולון. "שברי אותה לרסיסים ואל תסתכלי אחורה", היא ציוותה, וטנץ' צייתה. "האמת שהשתפר מאז", היא אומרת, "זה יכול להיות גם פסיכוסומטי, אבל יש לי עוד שתי חברות שהלכו אליה מאז ואמרו שהיא קלעה. כולן חילוניות".

גם מיטל (34), שעובדת בתחום האופנה, נפתחה לאפשרויות ההשפעה על היקום ועל המציאות בזכות אמה. "היא לימדה אותי לזמן דברים שאני רוצה", היא מעידה. כשהיא עוברת דירות היא שוטפת את הרצפה במי ים, לטיהור מאנרגיות שליליות. רונה (28), אשת תקשורת מוערכת, מגדירה את עצמה כמי שנעה בין התפעלות מהנושא לחשדנות בריאה. בכישוף היא החלה להתעניין לפני ארבע־חמש שנים, "נראה לי בעקבות מקומות רגשיים שאתה לא מצליח למצוא להם מקום קונקרטי בחיים המאוד קונקרטיים של הדור שלנו", היא מתארת את הסיבה. "הכל עבודה, עבודה ועבודה, אבל הדור שלנו אופן מיינדד ומוכן לראות מופעים של דברים ואנשים שונים, והוא מוכן לקבל את העל טבעי יותר".

ארבע המילניאליות האלה, כמו נשים נוספות שאיתן דיברנו לצורך הכנת הכתבה, העדיפו לא להזדהות בשמותיהן המלאים, אבל יכול להיות שהן כבר לא צריכות לחשוש מתיוגן כהזויות או מוזרות. בני ובנות דור ה־Y נפתחים בשנים האחרונות עוד ועוד בפני הקסם שבעולם. הציניות והייאוש מוחלפים בהקשבה לאנרגיות של היקום וריטואלים שבעבר נשים הועלו בגינן על המוקד מתבררים כאלטרנטיבה לא רעה לחיים השטחיים שהקפיטליזם מעודד.

"הכישוף מכבד את הגוף ואת הטבע, נותן קשר מיידי אל האלוהי ומציע חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו דתי ותרבותי. אין ספר אחד, מנהיג אחד או נתיב אחד לכישוף, ולכן הוא אישי מאוד, בלתי מאורגן, ושל העם"

הפריזמה התל אביבית הזאת היא עדיין אנקדוטה שלא מגובה בנתונים, אבל אנחנו לא לבד. נתוני מכון המחקר PEW מציירים מגמה ברורה: בעוד 34 אחוז מדור הבייבי בום בארצות הברית מאמינים באלוהים, בקרב המילניאלים הנתון יורד ל־11 אחוז בלבד. מנגד האמונה בתחומים רוחניים אזוטריים נמצאת בעלייה, ואין כמו השוק הכלכלי כדי להוכיח את זה: בין 2013 ל־2018 חלה עלייה של שני אחוזים במכירת מוצרי אסטרולוגיה, כישוף וטארוט בארצות הברית. מחקר של טריניטי קולג' בקונטיקט הראה שבין 1990 ל־2008 מספר האמריקאים שמזדהים כוויקאנים (מאמינים במסגרת הוויקה, תנועה דתית מודרנית ששואבת השפעות ממסורות כישוף אירופיות קדם נוצריות) עלה מ־8,000 ל־340 אלף. היום, להערכת PEW, יש כמיליון וחצי אמריקאים שמזדהים כוויקאנים או כפגאנים. הכישוף בארצות הברית מגוון, והוא נע בין הקוטב ההיפסטרי המודע לעצמו ובין כישוף רציני ששואב ממסורות כמו וודו וסנטריה מחד גיסא ופגאניות אירופית מאידך.

בתל אביב ובישראל אולי אין נתונים רשמיים, אבל יש מקום אחד שבו אפשר להרגיש את הסנטימנט. החנות הוותיקה יער הפיות בדיזנגוף סנטר מציעה מלבד בובות חמודות גם ערכה למכשפה המתחילה וספרי כישוף למתקדמות ומתקדמים. בעבר זה היה רק לפריקים של השכבה, היום תקרת הזכוכית נופצה. שרון וילד לוי, בעלת החנות, אומרת שעיקר קהל הלקוחות מורכב מנערות ונשים בגילי 14־28 . "החילוניות בתל אביב אמנם רחבה, אבל אני לא חושבת שאנשים לא מאמינים אלא מאמינים בקארמה. הם כן מאמינים שהם יכולים להשפיע, והם ירצו למשל לעשות כישוף להחזרת אהוב. מה שהיום אנחנו מכנים רוחניות, לפני 20 שנה קראו לזה ווירדו. היום זה מיינסטרים".

חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו

פאם גרוסמן, שספרה "Waking the Witch: Reflections on Women, Magic, and Power" יוצא בימים אלה, היא פובליציסטית מוערכת ומתחזקת פודקאסט מצליח בשם "The Witch Wave", וכן, היא גם מכשפה בעצמה. בריאיון מניו יורק היא מנסה להסביר מדוע יש עלייה בהתעניינות בכישוף. "יש הרבה סיבות לכך שאנשים נמשכים לכישוף או לשיטות רוחניות אחרות, פגאניות יותר", היא אומרת. "אחת מהן היא שרבים מחפשים מערכת רוחנית בלתי אמצעית, כזאת שמנוגדת להשקפה הפטריארכלית שעדיין שולטת בדתות, בממשלות ובעסקים הגדולים בעולם. הכישוף מכבד את הגוף ואת הטבע, נותן קשר מיידי אל האלוהי ומציע חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו דתי ותרבותי. אין ספר אחד, מנהיג אחד או נתיב אחד לכישוף, ולכן הוא אישי מאוד, בלתי מאורגן, ושל העם. הוא שייך לכל מי שנמשך אליו ואף אחד הוא לא הבעלים שלו".

"עם כל גל של פמיניזם יש עניין מחודש במכשפה כסמל לכוח הנשי. אני רואה את הגל הרביעי של הפמיניזם, את MeToo ואת ההתעניינות הגוברת בכישוף – הכל כמו אדוות בים של שינוי גדול יותר. מכשפות הן העתיד"

מכשפות נוכחות מאוד בתרבות האמריקאית הפופולרית היום, אפילו יותר מבימים העליזים של "באפי קוטלת הערפדים" ו"הארי פוטר". יש להן חשבונות אינסטגרם בעלי מאות אלפי עוקבים, הטלוויזיה מאמצת אותן בחום (ב־2018 נטפליקס החייתה את דמותה של סברינה המכשפה הצעירה וגם "ברוד סיטי" לא טמנו ידן בקדרה) וכמובן, בתקופה הסוערת שארצות הברית נמצאת בה, גם הפוליטיקה קשורה. עלייתו של טראמפ וגלי ההדף של תנועת MeToo חיברו בין עבר והווה, בין המאות ה־16 וה־17 אז נשים הועלו על המוקד באשמת כישוף לעידן הנוכחי שבו נשים מועלות על המוקד כי הן העזו להתלונן. תנועת Bind Trump מנסה כבר כמה שנים להדיח את הנשיא באמצעות כישוף וב־2018 התכנסו יחד 1,000 מכשפות בניסיון לעצור את מינויו של ברט קבאנו, שנגדו עלו טענות לתקיפה מינית, לבית המשפט העליון.

"בשבילי, מכשפה היא אדם שמשתמש בכוחו של החזון שלה ובמתנות מולדות כדי ליצור שינוי בעצמה ובעולם", אומרת גרוסמן. "אנשים מכל מין יכולים להיות מכשפות ומכשפים, אבל משמעות המילה נקשרה באנרגיה נשית. עם כל גל של פמיניזם יש עניין מחודש במכשפה כסמל לכוח הנשי. אני רואה את הגל הרביעי של הפמיניזם, את MeToo ואת ההתעניינות הגוברת בכישוף – הכל כמו אדוות בים של שינוי גדול יותר. נשים לומדות לכבד את עצמן ולדרוש שיתייחסו להן בשוויון זכויות עם אוטונומיה מלאה על חייהן. מכשפות הן העתיד".

רונה מוסיפה שמבחינתה כפמיניסטית החיבור לאינטואיציה הוא תהליך טבעי ומתבקש בסך הכל. "לכישוף יש גם פן היסטורי־מגדרי", היא אומרת. "הכינוי מכשפה בא תמיד ממקום של דה הומניזציה לנשים".

מגששים באפלה

ואולי סיבה נוספת לצ'ארם הנוכחי היא חוסר הוודאות הגלובלי. אם מסתכלים אל העבר רואים שפרקטיקות ספיריטואליות היו בשיאן תמיד בתקופות משבר: כתגובת נגד למהפכה התעשייתית, לפני המהפכה הצרפתית, ברוסיה של לפני המהפכה, באירופה בין שתי מלחמות העולם, בשנות ה־60 עם הניו אייג' על רקע החרדה ממלחמה אטומית. ומה מאפיין את הדור הנוכחי? מה משותף למילניאליות תל אביביות וניו יורקיות? אולי זה הייאוש מהסדר הפוליטי. אולי זה משבר האקלים המרחף ברקע. אולי הסדר הכלכלי החדש והטכנולוגיות שמחלחלות לכל פינה בחיינו עם הרובוטים שמאיימים לייתר מקומות עבודה. ואולי זה מה שעוטף את כל אלה – הלחץ, החרדה והדיכאון שמושלים בדור ה־Y.

במאמר שפורסם בוושינגטון פוסט בנובמבר האחרון תחת הכותרת "דור שלם מאבד תקווה, ואז הגיעה המכשפה", מציינת הפובליציסטית כריסטין אמבה שהכישוף מדבר לדור הצעיר אשר חש חוסר תקווה, ומשלא מצא שום דבר להיאחז בו, מושיט יד ומגשש באפלה. "עבור רבים הכישוף – או אפילו רק השימוש בזהות כישופית – הוא צעד לקראת החזרה של תחושת שליטה בעולם שבו נדמה שדברים קורים לך במקום שיקרו בשבילך". מיטל, שמגששת באפלה בעצמה, מעידה כי "אנחנו דור מיואש הרבה יותר. זה כמו להאמין באלוהים, אבל לחפש תשובות במקום אחר. אני מאמינה באנרגיה שיכולה לכוון אותך ושאפשר להבין ממנה מלא דברים". טנץ' מחזקת: "אני חושבת שצריך תקווה, ואנחנו לא אנשים מאמינים, אני לא אלך לרב. צריך תשובות כשמרגישים אבודים, וזה מספק איזה יצר קטן". נופר נותנת הסבר מתובל יותר לתופעה: "אנחנו המילניאלז מאוד אוהבים רטרו, ואני גם חושבת שאנשים צריכים להאמין במשהו כדי לקבל תשובות לדברים שקורים בחיים. קשה מאוד להתנהל בעולם כשאתה רציונלי כל כך, לחשוב שאם משהו רע קורה זה מפני שהעולם פשוט רע. זה דבר שנורא כבד לחיות איתו וצריך משהו לאחוז בו, משהו שייתן לך משמעות – אם זה כישוף, מדע, פוליטיקה או צרכנות".

בשיעורי תנ"ך בבית הספר מלמדים אותנו שכישוף הוא אסור. מצד שני אנחנו לומדים על שמואל שפגש בבעלת האוב מעין דור, מעין גרסה תנ"כית של מליסנדרה מ"משחקי הכס", שהחייתה נער מת. הפולקלור היהודי מלא בכישוף, השבעות, לחשים, קמעות וחזיונות. בסרט הדוקו של כאן על גדול חכמי ומשוררי תימן, שלום שבזי, מוזכר כי הוא רצח את בנו רק כי הוא התפאר בכישוף מוצלח שביצע. אפילו סעיף 417 בחוק העונשין עוסק בעברות כישוף וקובע עד שלוש שנות מאסר לאדם שהתחזה לעוסק בכישוף, או שביצע מעשה כישוף כתמורה לאתנן או תחת מרמה, סחיטה ועושק. הכישוף היה פה הרבה לפנינו, לפני הגל הרביעי של הפמיניזם, לפני הייאוש, לפני טראמפ וביבי. המסורות עתיקות היומין הללו מעולם לא עזבו אותנו, אלא אנחנו אותן. הן המשיכו לעבור מסבתא לאימא לנכדה, אמנם בשקט אך באופן שאפשר להן להתגלגל ולהתמגז בכור ההיתוך הישראלי, עם הניו אייג', עם מסורות קדומות אחרות, עד לסוף העשור השני של המאה ה־21 שמוכיח שוב שהכל קשור להכל. מי יודע, אולי כישוף הוא מה שיציל בסוף את העולם.

• כישוף
• מיסטיקה
• דור ה-Y
• רוחניות

• Facebook
• Twitter
• Email

"רוצה לשתות משהו? קפה?", שאל אותי הנומרולוג. הוא נראה כבן 50, על שיערו השחור כיפה ובין הלחיים השמנמנות שלו נמתח חיוך רחב. נכנסתי פנימה לאט, בזהירות, כמו לבית כנסת. את הקירות כיסו מהרצפה עד הגג ספריות עם כתבי קודש צפופים. התיישבתי מצדו האחד של שולחן עץ גדול, לפניי הונחה כוס קפה חד פעמית ועליה הכיתוב "שהכל נעשה בדברו". משהו בי התכווץ. האיש הזה, שאליו הפנתה אותי חברה, נצבע בדמיוני בגוון מודרני, צעיר יותר. שילבתי את הידיים ונשענתי לאחור.

>> כשהלכתי למיסטיקנית שחזתה כי לעולם לא אהיה מאושרת

הוא ביקש לדעת את שמי הפרטי, שמה הפרטי של אמי ואת תאריך הלידה שלי. אחר כך ערך על דף מיני חישובים של מספרים ובסיומם אמר, "תראי, את מזל דלי. כל מזל מורכב משני יסודות, דלי הוא אוויר-אוויר. המזל שמקיף אותך, שמקרין עלייך, זה מזל דגים והוא מים-מים. את מבינה? יש בך שני מזלות שכל אחד סגור בתוך עצמו. הדלי הוא השכל, היצירה, העשייה, והוא שונא את הדגים, מפני שהדגים רגיש, מופנם ומרחם על עצמו, כך שגם הוא לא סובל את הדלי. והשניים האלה לא מסכימים על שום דבר, החל ממה ללבוש בבוקר ועד באיזו קריירה לבחור". מנקודת המוצא הזו הוא המשיך לניתוח ארוך שהתפרש על פני שעתיים, ונתמך בדוגמאות מציאותיות להכאיב. לא היו שם ניחושי עובדות מפעימים, כי אם ניסוח מחודש ומדוייק של עצמי לעצמי.

למשל, הוא תיאר אך ביום שישי אחד אני עשויה להימצא ב"מצב הדגי" שלי, ולהעדיף להסתגר בבית עם ספר טוב וקפה. "בהתחלה נחמד לך ככה", אמר, "כי הדגים אוהב להסתגר. אבל לאט לאט מתחיל לחלחל אלייך הדלי, והדלי אומר לך: 'תראי את עצמך, את עלובה, את סמרטוטה. כולם יוצאים, עושים דברים – ואת כלום'. בסוף את מקשיבה לדלי הזה ויוצאת, וטוב לך שם, כי את יודעת להתמנגל, להצחיק אחרים וליהנות מחברה, אבל הדגים שונא את זה. הוא מתחיל ללחוש לך, 'לכי מפה, המקום הזה לא בשבילך. את חושבת שהם באמת אוהבים אותך? את לא קולטת שזה מזוייף?'. כל הריבים הפנימיים האלה יוצרים אצלך חרדות ואובססיות". הוא סיפר את כל זה מבלי לדעת שהוא מתאר, אחד לאחד, את אותו יום שישי שבו נשברתי לרסיסים בדירה שלי ועלה בדעתי לפנות אליו.

בסיום הפגישה הוציא דף עם שמות שלדבריו יבשרו לי טובות, וסימנתי בהם חמישה. "תבחרי שם שיאיר אותך, שיצחיק אותך", אמר. הקראתי את השמות בקול רם, וכשהגעתי לאופיר השתלט עליי צחוק שלא יכולתי להפסיק, הרגשתי שמדגדגים אותי מבפנים. יצאתי החוצה, צלצלתי לאמא שלי, ואמרתי "שלום, אני אופיר". "אופיר?", היא שאלה ואז ענתה לעצמה, "יאללה, בסדר". פתאום זה נראה לי פשוט ואפשרי כל כך. גם אם הדיוק של הנומרולוג היה מקרי, גם אם הכל שטויות ולכוכבים אין דבר עם הנפש שלנו, מה זה משנה? אופיר גורמת לי לצחוק, ולראשונה מזה שנים של טיפול פסיכולוגי, נטילת תרופות ועבודה עצמית יום יומית- אני מרגישה שיכול לקרות בי שינוי, ושהעצב העמוק, התהומי, שאין לו הסבר, יכול להתחלף בשמחה.

• מיסטיקה
• קבלה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

לכבוד יום הולדת 25, לפני שנה, הענקתי לעצמי במתנה שיחה עם גרפולוגית שהיא גם אסטרולוגית. לא לקחתי את הנושא ברצינות מדי, ובכל זאת מסרתי לה 300 ש"ח תמורת פגישה טלפונית, כך שכנראה נואשתי לתשובות ברצינות. לאחר שמסרתי לה כמה פרטים אישיים ודגימות של כתב ידי, ביקשתי לקבוע פגישה בתאריך יום ההולדת שלי, וכך קרה.

>> למה דור ה-Y החזיר את הטארוט למיינסטרים?

"תראי", היא פתחה, "את מסיימת עכשיו שבע שנים רעות". היא צדקה, והוקל לי. "שבע שנים מאז גיל 19. זה אומר שהן יסתיימו, פחות או יותר, בגיל 26". סבבה, לוקחת. "תראי, גם אז לא יהיה לך מדהים, כן? אבל משהו אצלך יירגע קצת". אוקיי. "בגיל 30 אני רואה עוד השתפרות, בקריירה שלך. למעשה את תגיעי לשיא – ותעבירי שיעורי תיאטרון לקבוצות קטנות, של שלושה־ארבעה אנשים". מעבר לזה שמי לעזאזל מלמד תיאטרון בקבוצות של ארבעה אנשים, הרעיון שבשיא הקריירה שלי אלמד משחק עורר בי חלחלה. הבעתי תרעומת, אבל זה לא עצר אותה מלטבוח בעתיד שלי. "לגבי בן זוג, אני לא רואה פה בתמונה. בכלל. אגב, עברת הפלה כבר? – אז חכי. כן, זה מה שאני רואה. שלושה הריונות ושני ילדים. את תגדלי אותם לבד".

בקרוב יום הולדת 26. אני עדיין רווקה, כמו שאמרה, ועדיין עצובה, רק קצת פחות. האם היא באמת קראה את מסלול חיי והטילה עליי קללת בינוניות או שמא פשוט עברה על הפייסבוק שלי והניחה הנחות הגיוניות? כך או כך, ביום ההולדת הקרוב אקנה לעצמי סוודר.

• מיסטיקה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

על הכביש הפתלתל, בדרך לחלקה סודית ביער הכרמל, ראינו גופה של תן דרוס. אסף, מי שעתיד להעביר לנו את סדנת "נקודת החיבור – מסע שמאני ביער" (וגם דאג לפנות את הגופה מהכביש), טען שבתרבות השמאנית, הקויוטי הוא סימן לריפוי אך גם לתעתוע. רפואה בהפוך על הפוך. הגענו לשם כעשרה אנשים, זרים מוחלטים. בהודעה בבוקר נמסר לנו לבוא בבגדים חמים ונעליים נוחות, ושהגשם והרוחות יחלפו עד עשר בבוקר, אז יתבהר. לספיריט של הקויוטי היו כנראה תוכניות אחרות.

אני בכלל תכננתי להעביר כמה שעות ביער בסבבה. שמאניזם או לא, לאכול בורקסים בשמש חמימה של צהרי שישי, מדורה וקצת דיבורים על רוחניות נראו לי משימה ראויה למדי. העניינים התחילו להסתבך בזמן שישבנו על המחצלת, שותים תה ושורפים טבק בטקסיות. אט אט חלחלה בי ההכרה כי חמים לא הולך להיות. הגשם לא הפסיק לרדת, ובזמן שהאחרים שכבו על המחצלת ואסף הכה בתוף האינדיאני, אני נמלטתי למחסה תחת העצים. לא רציתי להירטב. התקווה להתקפל משם הפכה להבנה עצובה שזה לא הולך לקרות. ברקע שמעתי את מהלומות התוף, ואז זה הכה בי – הבורקסים, החץ וקשת שלי למסע הזה, כבר נרטבו כליל.

ספוג מגשם ובצעדים כבדים מבוץ, יצאתי לדרך השמאנית לחפש את החיבור שלי לאדמה ולרפואה. או כמו שהאדם שנראה כמו רס"פ בנח"ל, חמוש בתוף אינדיאני, הורה לנו: אתם תלכו ואני אקרא לספיריט. הרעיון היה שבמהלך השעות הקרובות נשהה ביער, ולאחר מכן, תוך שהרוח הגדולה מראה לנו את הכיוון, נתאחד עם שאר השבט מול המדורה לאחר השקיעה. בשלב מסוים, רטוב עד לשד עצמותיי ובבטן נפוחה מבורקסים רטובים, מצאתי את עצמי נאבק כדי לטפס אל נקודת הגובה מהוואדי שאיכשהו מצאתי את עצמי בתוכו, כשמאחוריי גדר של בסיס צבאי שנראה כמו הגרסה המקומית לאזור 51. כך, מבקש את חסדם של הענפים, הטחב, השורשים והסלעים שיעזרו לי להתרומם אל מעבר למדרון החלקלק והבוצי למכביר, שחלילה לא אחליק במדרון, אשבור עצם ואתבוסס בקור, בבוץ ובגשם, הפכתי בעל כורחי לשחקן הראשי במופע ויזואלי של התת מודע שלי, שבו דימויים מסביב לבשו צורה מופשטת בטבע ובמזג האוויר הסוער.

כשאחרון המשתתפים חבר אל האש לאחר רדת הלילה, הבנתי שגם לאנשים סביבי, כולם בני אדם מתפקדים וככל הנראה גם רציונליים, היו חוויות משמעותיות ביער. אולי זה היה צירוף מקרים, אולי זו הייתה הסביבה המכילה, אולי זה היה האפקט של האש מחממת כשאתה ספוג מגשם. כל איש ואישה חלקו בתורם בכנות את חוויית המסע שלהם. בשלב מסוים התחבקנו. ההבנה כי החוויה הייתה משמעותית ברובד הישרדותי עבורי – עירוני שתקופת שירותו הקרבי כבר עשור מאחוריו – שטפה את הכרתי, למרות אחוז הציניות הגבוה והסקפטיות שבה חימשתי את עצמי מול המיתוג הזר שנראה לי תחילה משונה. האם היה מדובר במקסם שמאני או שמא בחיים עצמם?

סווט לודג' במדינה של 37 מעלות

דמיון מודרך, תקשור, מדיטציה טרנסצנדנטלית, אנתרופוסופיה, קבלה – עכשיו הטרנד הנוכחי בשדה הרוחניות המתרחב תמידית הוא שמאניזם, הדרך הרוחנית העתיקה ביותר בהיסטוריה האנושית. כמעט כל הדרכה רוחנית המוצעת היום לקהל הרחב תשרבב לתוכה את השורש ש-מ-א-נ בצורה כזו או אחרת. חיפוש מהיר בפייסבוק או בגוגל יגלה מניפה רחבה של פעילויות שמאניות, מתקשור שמאני לטקסי ירח שמאניים, מסדנאות חיבור שמאניות לקריאה בקלפי טוטם שמאניים. הקו בין ישראל 2018 לעולם העתיק הצטמצם. כמו בכל שדה רוחני, על הצועדים בדרך לברור בין מה שנכון עבורם למה שהמיינד, בחוכמתו העקשנית, מסמן שלא. במהלך החודש האחרון ניסיתי לצעוד גם אני בדרך השמאנית. יצאתי למסעות והשתתפתי בטקסי ירח, הלכתי לשמוע מסרים מהצד האחר בערב תקשור שמאני ואפילו זכיתי להשתתף במפגש עם שמאנית בת 12 אלף שנים בנחל חילזון.

שמאניזם הוא לא תחום מוגדר. בהגדרתו הפשטנית הוא מתייחס לתרבויות ילידיות (אם באוסטרליה, באמריקות או בסיביר הקפואה) שבהן מתקיים קשר רוחני בין האדם לטבע. תפקידו של השמאן לשמר את ההרמוניה בשבט ובין השבט לכוחות הטבע. השמאן הוא "המהלך בין העולמות" – הוא ניחן ביכולת רוחנית מיסטית, הנקנית בדרך חניכה ארוכה ובניסיונות קשים, לצאת מן המציאות המוכרת ולהרחיק באמצעות טראנס אל מה שמעבר לקיום המוכר, אל עולם הרוחות, כדי לחזור משם עם תובנות – בין שזה נעשה באמצעות ריכוז, שימוש בחומרים שונים, שירה או ריקוד. כך, השמאן יכול לאבחן מחלות, להביט אל העתיד או העבר ולהיוועץ בישויות שונות. מירצ'ה אליאדה, גדול חוקרי הדתות במאה ה־20, הגדיר את השמאניזם בפשטות: "טכניקה של אקסטזה דתית".

עוד כתבות מעניינות:
הגרייטפול דד קמו לתחייה וסוחפים את הדור הדיגיטלי
טורפים את הקלפים: הטארוט חוזר למיינסטרים

השמאניזם, או נכון יותר הניאו שמאניזם הנפוץ בישראל כיום, שואב סממנים רבים מהתרבויות הילידיות בדרום אמריקה ובצפונה, אך לא רק מהן. סיבה אפשרית אחת לפופולריות ההולכת וגדלה של התחום בישראל היא התרמילאות בדרום אמריקה וההתפשטות של פרקטיקות רפואה ילידיות כמו טקסי האיוואסקה בעולם המערבי. יעיד כל מי שלקח בהם חלק שלא צריך להיות שמאן כדי להלך בין העולמות, אבל רצוי להיות תחת השגחתו של אחד כזה הבקיא בהלכות הלא נודע כאשר מחליטים לצעוד בדרך הזאת. אולי בזכות האיוואסקה, מערבים־חילוניים־עירוניים ולאו דווקא היפים מוצאים כיום עניין בפרקטיקות שמאניות שונות כגון טקסי חילופי עונות וסווט לודג'ים, והתחום עצמו מתמזג לא פעם עם פרקטיקות המיוחסות לעולם הניו אייג' כמו טיפול בקריסטלים ותקשור. חשוב לציין שחלק גדול מהניאו שמאניזם כלל לא מסתמך על שימוש בחומרים מרחיבי תודעה, וכפי שהאיוואסקה מתמזגת לתרבות המערב תוך ויתור על הקונטקסט השבטי הילידי שלה והופכת לא פעם לאלמנט צרכני בתמורה ל־150 דולר בקליניקה או דירה פשוטה, כך גם התחום עצמו נע ונד בין האותנטי למתיימר להיות אותנטי.

בדוח על ניאו שמאניזם שיצא ב־2016 מטעם מכון ון ליר ומרכז המידע הישראלי לדתות עכשוויות נכתב שהניאו שמאניזם החל עם פועלו של האנתרופולוג האמריקאי מייקל הארנר, שבשנות ה־80 ביקש לזקק מתוך מגוון פרקטיקות שמאניות טכניקות ריפוי שיתאימו לקהל מערבי. לישראל נכנסו הפרקטיקות הללו בשנות ה־90, והדוח מציין שבארץ פעילים שני מרכזים ניאו שמאניים בולטים בצפון הארץ, וכן יחידים שמציעים ברחבי הארץ טקסים, סדנאות וטיפול פרטני. בשנים האחרונות התרבו היחידים שמציעים טקסים וסדנאות, חלקם קשורים למרכזים הבולטים וחלקם פועלים באופן עצמאי לגמרי.

לפני עשור זו דווקא הייתה זו דווקא תורת סוד מקומית שסחפה את העולם ואת תל אביב – הקבלה, אותה מסורת יהודית עתיקה שחסידיה אומרים שדרך למידה בה אדם זוכה בצוהר לתוככי נפשו ולצפונות הבריאה כולה. בזמן שידוענים הוליוודיים כמו מדונה ואשטון קוצ'ר החלו לענוד חוט אדום על ידיהם ולדבר בשבחי תורת הסוד היהודית, בתי ספר ומרכזים ללימוד קבלה צצו להם כמו פטריות הזיה אחרי הגשם ביער סיבירי. נראה היה אז שחצי עולם כבר בדרך להיות מקובל, והחצי השני, מהרגע שייחשף לאורה הנוגה של התורה יצטרף גם הוא, והנה בא משיח. זה לא קרה. לפחות בינתיים. עכשיו נראה שזוהי שעתו הגדולה של השמאניזם. חסידיו, ולא מעט חוקרי דת ורוחניות, אומרים שמדובר בפרקטיקה הרוחנית העתיקה בעולם, שלמרות הכל הצליחה להשתמר לאורך אלפי שנים, ומתוקף טבעה גם מצליחה להתאים את עצמה לעולם המשתנה ולאתגרים שהוא מעמיד בפנינו. האם מדובר רק בצו השעה או אולי במשב קוסמי של הרוח הגדולה שבאה להטוות לנו את הדרך?

לדבריה של האנתרופולוגית ד"ר רחל ורצברגר מאוניברסיטת אריאל ומרכז המידע לדתות חדשות, התשובה אינה חד משמעית. "יש פה עניין של אופנות שמתחלפות. אנחנו מושפעים מטרנדים שמגיעים מחו"ל, לפעמים באיחור. ניאו שמאניזם מוכר בארצות הברית וגם באירופה כבר עשרות שנים ולארץ הגיע יותר מאוחר". לטענתה, מה שמקל את חבלי הקליטה של הניאו שמאניזם כאן אצלנו בווילה המזרח תיכונית הוא ש"בניגוד לקבלה שמתקשרת עם הזהות היהודית המקומית, הניאו שמאניזם מביא משהו אקזוטי יותר. הניאו שמאניזם הוא כל כך אחר, כל כך לא קשור לחיים בישראל – לדוגמה סווט לודג' במדינה של 37 מעלות ו־40 אחוז לחות. יש משהו מושך בתרבויות האחרות, הפשוטות יותר, האותנטיות".

סדנאות מיניות והלאה לדבר הבא

דירת הפרטר בצפון הישן שהוסבה לקליניקה טיפולית משרה הרגשה נעימה ומרגיעה. אמנם רצפת הדק המעוצבת והקירות הלבנים לא בדיוק הולמים את החוויה השמאנית העולה בדמיוני, הכוללת מדורה וטבע פראי, אבל זה מה יש. הגעתי לערב תקשור שמאני. על ההזמנה היה כתוב "הו מיטאקוי אויאסין", אמרה באחת השפות האמריקאיות הילידיות שמשמעותה "כולנו אחד" ושהפכה נפוצה מאוד בקרב חוגי הניו אייג' והרוחניות בארץ. הוזמנו להדליק נר ולזמן נשמה או הדרכה גבוהה. בחרתי באפשרות השנייה מתוך חשש להפריע את מנוחת יקיריי, יש גבול לכמה רחוק צריך ללכת עבור כתבה. בעוד ריח המרווה השרופה מתפשט בחדר קיבל איש איש בתורו את המסרים שנשלחו אליו מהעליונים. כנראה היו בחדר כאלה שקיבלו יותר מסרים מכפי שקיבלתי אני. מה שכן, עד שנשלח דרך המתקשרת מסר שנשמע מתאים במידה מסוימת עבורי, הייתי צריך להיאבק על זכאותי אליו.

בחורה נחמדה שקיבלה את המסר שלה ממש זה עתה, התעקשה שגם המסר שלי הוא בכלל מקרוב משפחתה. יכולתי לכעוס, אבל היא בסך הכל ייצגה את המצב האנושי. אנחנו צמאים להדרכה, שמאנית או לא, משהו להיאחז בו, שייתן משמעות לסבל שאנו חווים, שיראה לנו שמעבר לעולם היומיום יש קיום גבוה יותר עם חוקים משלו ותופעות משלו. לא משנה אם זה מגיע משמאן, מקובל, מתקשר או סתם אדם מן השורה שניחן ביתר אינטואיציה, מבלי לזלזל חלילה ביכולתה של האישה שהעבירה את הסדנה תוך שהיא מסבירה על הצורך שלנו לקיים אינטגרציה בין חלקי הנפש של הילד, הזקן והאני הנוכח. תהיתי אם לא שמעתי את הדברים האלה בעבר, אולי בגלגול קדום שלי, אז הייתי צ'יף אינדיאני זקן מעוטר במצנפת נוצות קונדור מפוארת, יושב מול מדורה במעבה היער עם בני השבט שלי.

"אנחנו מכניסים את הניאו שמאניזם במכלול של תרבות הניו אייג'", מסבירה ד"ר ורצברגר, "שזה מכלול עצום – רשת של פרקטיקות וצורות חשיבה שונות מזו מזו אבל עם דברים משותפים: המיקוד הוא בעצמי. זה לא על אלוהים, זה עליי, על הריפוי שלי, החוויה שלי. גם אם יש משהו אלוהי, או משהו נשגב כמו הרוח הגדולה, המקור יהיה אני ואיך זה משרת את הצרכים הטיפוליים שלי. אני יכול ללכת לתקשור, לטקס ניאו שמאני או ניאו פגאני, לעשות יוגה או טארוט, ובכולם המיקוד יהיה עליי".

עת התעוררתי מהרהורי הרוח במסע שלי, התפנו מחשבותיי לענייני יומיום כמו כסף. היכן מתקיימת האינטגרציה בין נשמתי לרוח העולם הקפיטליסטי? האם חיי רוח אפשריים בכלל בעולמנו זה? לדברי ד"ר ורצברגר, "המודל הכלכלי של פרקטיקות הניו אייג' הוא שאני משלם תמורת טיפול. זו מין מסחרה – אני קונה את המוצר הרוחני. ברגע שזה מנוסח במונחים האלה אני יכול לבחור – אני יכול להיות בעניין של שמאניזם ואחר כך קבלה. לפני רגע עשיתי ניאו טנטרה וסדנאות עירום ומיניות מקודשת וכשנמאס לי אני עובר לדבר הבא".

נתניהו ושמאנית בת 12 אלף שנה

בשנת 2008 התגלה במערת קבורה בנחל חילזון שבגליל שלד אישה, מכוסה בכנף עיט, ולידו 50 שריונות צבים. התגלית הארכיאולוגית, שמקורה בתרבות הנטופית לפני 12 אלף שנה, זכתה לכינוי "המכשפה מנחל חילזון". האישה בגובה מטר וחצי שנקברה שם בגיל 47 הייתה השמאנית של השבט ששכן שם. אני יושב עם אישה שטוענת שהספיריט של המכשפה מחילזון – השמאן צבים – נגלתה אליה והפכה אותה לתלמידתה (השם צבים, מתברר, מקורו בחיבתה הקולינרית לבשר צבים). היא טוענת שהעת שבה אנו נמצאים היא עת שבה האנשים מגלים מחדש את ההוד של אימא טבע. בזמן שהיא מנגנת בתוף אינדיאני ומלווה בתיפוף ובשירה ערבה מתחת לעץ חרוב עתיק בנחל, היא מספרת את סיפורה של השמאן צבים, והנוכחים מוזמנים לשאול שאלות. אני שואל את רוחה של השמאן צבים, בתיווכה של תלמידתה, אם נתניהו יהיה ראש הממשלה גם אחרי הבחירות הבאות. נמסר לי שהשמאן לא תשיב לשאלה מכיוון שמדובר בבחירות של בני אדם, אבל שכדי להביא את השינוי נצטרך לפתוח את לבנו, בכך יתאפשר לנו להביא את השינוי בעצמנו. לגיטימי. הנוכחים האחרים משתפים בחוויות אישיות יותר, לבטים, זיכרונות טובים וטובים פחות מהילדות, כר פורה לעבודה עם התת מודע. בשלב הזה אני קצת פחות מתחבר לשיתוף ומעסיק את עצמי בענפים ובעלים הפרוסים סביבי בערוץ הנחל היפה והמרגיע. לקראת סיום אנו מתבקשים לשכב והשמאן צבים מנצחת בתיווכה של תלמידתה על תהליך ריפוי עמוק הכולל נגינה בתוף, שירה ורשרושי רעשן.

ניאו שמאניזם תל אביבי

עם כל חוויית העצמה שמאנית שנכחתי בה כך התעצמו הרהורי הלב שלי. אחד המשפטים האהובים עליי, דווקא מהמסורת היהודית, הוא "לך דומייה תהילה", המבטא את חוסר היכולת שלנו להגדיר את החוויה הרוחנית במילים. הרחקתי לעיר נתיבות, מקום מושבם של מקובלים בעלי שם כמו הבבא סאלי, ופגשתי שם את דןדן בולוטין, גם לו זקן מפואר. הוא אמנם לא מקובל אלא מדריך טיולים, הרפתקן וביולוג, אבל על אף היותו חילוני גמור, הוא נחנך בשנות ה־90 באקוודור כשמאן, בזמן לימודי התואר השני שלו באתנו־בוטניקה כשטס לחקור שבטים באמזונס. "חקרתי צמחי רפואה אינדיאניים באמזונס ועבדתי עם שמאנים. העבודה שלי הייתה לשבת איתם ולראיין אותם על צמחים. חוץ מטקסים שמאניים רגילים יש קטע של צמחי הזיה, זה חלק מהמחקר", הוא אומר. כשסיים את ההכשרה שלו כעבור חמש וחצי שנים, ואף שלא היה לו כל עניין להתנסות בחומרים כאלה ("אני לא מאמין בנשמה ולא בנשמה של הצמח"), התבקש בולוטין על ידי השמאן שלו לעבור טקס חניכה באיוואסקה. מתוך כבוד הוא נענה לבקשת מורהו. הוא גם אחד הישראלים הראשונים שכתבו על החוויה אי שם באמצע שנות ה־90, הרבה לפני הפופולריות של האיוואסקה בימינו.

רציתי לשמוע מבולוטין, שמאן בעל כורחו, מה דעתו על הבום השמאני שאנו עדים אליו. הוא מספר על מורהו מאקוודור, שלמד 15 שנה עד שהוסמך. "נכון שזה לא לימודים מדעיים אבל במונחים שלהם הוא למד לטפל בצמחים, לתקשר עם רוחות ולהגיב נכון לאיוואסקה. דוד שלו ואבא שלו לימדו אותו, ואז הוא החליט שהוא צריך עוד שמאן והלך ללמוד אצל שמאן נוסף". כלל אצבע חשוב בכל פרקטיקה רוחנית הוא להבין מה טיב ההכשרה ומיהם המורים. מבט חטוף באתר של המרכז לנפגעי כתות יעיד שהשרלטנות, כמו הרוחניות, היא אוניברסלית ולא פוסחת על שום מסורת או אזור גיאוגרפי. לעתים השרלטנות מקורה אף בארץ המקור. "צריך להגיד את האמת, האינדיאנים בצפון אמריקה כבר מזמן איבדו את התרבות שלהם", אומר בולוטין, "כיסחו, חיסלו, נגמר השמאניזם, הם עושים טקסים אבל הכל בכסף. אתה בא, עובר טקס, נותנים לך בסוף בסודי סודות את השם הרוחני שלך והכל חארטה".

ביום חמישי האחרון בחודש, עת הלבנה בשמים הייתה בשיא תפארתה העגלגלה והצחורה, מצאתי את עצמי בחלל מעוצב בטוב טעם במרכז תל אביב. הגעתי לשם להשתתף בטקס ירח מוזהב, שמתקיים במקביל בנקודות שונות בארץ וכנראה גם בעולם. קרל גוסטב יונג טען שטקסים דתיים קשורים לחלקי נפש נסתרים שלנו, ארכיטיפים של תת מודע. הפרקטיקות אולי תלויות מקום וזמן אך המצע, הלוא הוא תת המודע האנושי, נשאר בעינו. טקסי הלבנה באים להאדיר את הנוכחות הנשית בעולם. במרכז המעגל מונחת קערת מים וסביבה קריסטלים שקופים שמקרינים טוהר ואמורים לספוח אנרגיה של התחדשות. את הטקס ליוותה נגינה על תוף פאנטם ותוף בופלו, מדי פעם התעוררה שירה ספונטנית בקרב המשתתפות – שהיו הרוב – והמשתתפים. האווירה בטקס הייתה טובה, אולי בזכות הפמיליאריות התל אביבית הלא מחייבת שהפכה את ההרגשה למקורקעת יותר ופחות מביכה.

בקפה יום טוב שבפאתי שוק הכרמל הסואן פגשתי את קרן שטרנפלד שהעבירה את הטקס. היא מגיעה בבגדים יומיומיים, תל אביבית מלידה שהולכת בדרך השמאנית. שמאנית אורבנית, אם תרצו. לשמאניזם, היא מספרת, היא הגיעה בעקבות משבר. "מתוך הכאב הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ואז הבנתי שמצאתי בית. היו שנים לפני כן שלא מצאתי את עצמי בגוף הזה, במקום הזה, באדמה, ואז גיליתי שאני פתאום טובה במשהו. אני מכירה את העיר, מי שחי את העיר יש בו אור מאוד מיוחד, רצון לחיים, לתסיסה, לחיבור, לביחד. וזה לא מתורגם בגלל החברה שלנו והמטריקס, אני רוצה להביא בשורה של חיים". שאלתי את שטרנפלד מה לדעתה מוביל אנשים לחזור לאותן פרקטיקות של העולם העתיק. "שמאניזם זה להגיע למקור, לגלי האלפא, וזה מה שהמדע גם מגלה ומוצא היום. החיפוש אחר בריאות מוביל אנשים לשמאניזם. המדע מתנקז לשם, הפיזיקה של איינשטיין מתנקזת לשם".

זה זמן קסם

יעיד כל מי שהתנסה בחוויות פסיכדליות או מיסטיות אחרות שקיימים רבדים נוספים במציאות. אנחנו אולי מתקשים להסביר או לתאר אותם, אבל הם שם. שאלתי את בולוטין אם במשך התקופה שלו באמזונס הוא הצליח לחזות בנסים ונפלאות. "אני לא מאמין בנסים ונפלאות. אני חילוני לגמרי, במובן הרחב של המילה, לא מאמין בשום דבר לא טבעי, ביולוג בכל רמ"ח איבריי. ראיתי שמאנים שיש להם יכולות מאוד חזקות, שיכולים לזהות מחלות או לקלוט את האנשים, אבל אלה יכולות שיש לאנשים שהם רגישים". הוא מוסיף ומציין: "יש פה הרבה באבות בנתיבות, זה לא כוחות על טבעיים אלא פשוט לקלוט יותר טוב את האנשים". שאלתי גם את ד"ר ורצברגר אם במהלך מחקריה במשך השנים היא חזתה באנשים שמחזיקים בידע יוצא דופן ובעל ערך. "פגשתי אנשים שבתחומים שלהם יש להם ידע", היא אומרת. "כמה הידע הוא בעל ערך אני לא יכולה לקבוע, אבל היו אנשים שהתרשמתי מהם. מבחינתם הם עושים את הדבר האמיתי, אני לא בעמדה צינית כלפי זה. רובם ישרים כשלעצמם, הם מאמינים במה שהם עושים".

הגלובליזציה הצליחה לחבר בין תרבויות, להקטין את המרחק אל מקומות שבעבר יכולנו רק לחלום עליהם, והפכה ידע לנגיש יותר. אומרים שהמודרנה השכלתנית הוציאה את הקסם מהעולם. בעידן המסכים והדיגיטל המנוכר ניכר שהצורך המחודש בקסם הוא צורך אנושי עמוק. מספיק להביט במירוץ הקדחתני הבלתי פוסק בעיר גדולה־קטנה כמו תל אביב, שמאפשרת לך להרגיש בודד עם עוד אלפי אנשים, שמגשימה חלומות ומורידה לקרשים בנשימה אחת. בשלב מסוים תם האפקט של הסקס, האלכוהול, הסמים והבילויים, ואנשים צמאים ולו לטיפת קסם אחת שתאפשר להם להביט אל מעבר למבני הבטון הקשים והאפורים, מחילה קוסמית לחטאינו שתעזור לנו להמשיך במירוץ. האש של מדורות השבט שעליהן גדלנו נחלשת – מוסד המשפחה, הקהילתיות, הביטחון האישי. לא משנה כמה נהיה מרוכזים בהגשמה עצמית, הכמיהה לשבט משלנו ולמשמעות עדיין תנקר. אפשר להבין למה בכל הארץ – בצפון, בדרום וגם בתל אביב – אנשים מחפשים קצת קסם בחיים. רק צריך לזכור שתו התקן של רוחניות אינו מזכה אוטומטית את האדם בקדושה, ושבעולם צרכני מותר ואף רצוי להחליט מה טוב עבורנו מבלי לפגוע בזכותו של אדם אחר להחליט מה הוא ומי הוא רוצה להיות. תנו לרוח הגדולה והפרטית שלכם להוביל אתכם אל הדרך, בין שמוצאה בסיביר, באקוודור, בערבות אוסטרליה, בנחל חילזון או אפילו בבית הכנסת השכונתי. היכולת להקשיב לעצמנו היא לא מונופול של אף אחת מן הדרכים. זאת המתנה שלנו. הו מיטאקוי אויאסין.

• תל אביב
• רוחניות
• איוואסקה
• שמאניזם
• ניאו שמאניזם
• עירוני
• מיסטיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

על רקע שמים תכולים, בינות עשבים ירוקים, עומדת בחורה בגילי ה־20. היא מתכופפת קדימה, מותחת את רגלה הימנית הכרוכה במכנסי טייטס צבעוניים. על כתפה קעקוע, משקפי שמש מסתירים את הפנים. זהו קלף מספר 6, "מדריכת היוגה". תיאור הקלף כולל את המשפט "נמסטה, רוח טופו שכמוך" ותכונותיו הן "גמישות, רוחניות אבל לא דתיות, טבעונות". מדריכת היוגה היא חלק מחפיסת טארוט מיוחדת למילניאלים שמוצעת למכירה באינטרנט: "טארוט מדומיין מחדש עבור הדור המילניאלי. השתמשו בקלפים כדי להתגבר על בעיות העולם הראשון שיש לכם עם ה־BFF שלכם".

החפיסה המילניאלית (שכוללת גם קלפי "תקרת זכוכית", "לוחמת הצדק החברתי" ו"הגוסטר") היא אמנם רק סאטירה בטעם טוב, אבל סאטירה לא יכולה להתקיים ללא בסיס של אמת. והאמת היא שנדמה שלא הייתה תקופה בהיסטוריה המודרנית שבה קלפי טארוט היו פופולריים כמו היום. חפיסת הקלפים מהמאה ה־15 מזמן לא שייכת רק למגידות עתידות ולנוודים הזויים. קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו הטארוט תפס את מקומו בארגז הכלים של ההיפסטרים, אבל אחד הרגעים המשמעותיים בפריצה שלו למיינסטרים היה ב־2016, אז דיור עיצבו שמלות בהשראת חפיסת טארוט פמיניסטית משנות ה־70, ואליהן הצטרפו תיקים וארנקים. אחר כך גם קים קרדשיאן הצטרפה למסיבה. אינסטגרם ופינטרסט החלו להתפוצץ בקלפים מסוגים שונים. המכירות נמצאות בשיא של 50 שנה. אינספור אפליקציות, סרטוני יוטיוב וקבוצות פייסבוק מוכיחים: דור ה־Y מחבק את אי הרציונליות, גם את זאת שמתבטאת באיורים של חרבות, מטבעות, כהנים ותכונות מסתוריות.

נהוג לומר שבתקופות משבר האנושות עושה לה פתח יציאה דמיוני מהמציאות הקשה באמצעות מדע בדיוני ופנטזיה, אבל הספרות מלאה בהיפר מציאות, בממוארים ובביוגרפיות; הטלוויזיה המסחרית כולה ריאליטי; הקולנוע מעריץ סרטים שמבוססים על סיפור אמיתי; סדרות דוקו־פשע הן הדבר הכי מבוקש בנטפליקס. אם בגזרת המדע הבדיוני "מראה שחורה" היא השיא של ימינו, אולי האנושות בעצם לא במשבר כל כך גדול כפי שאנחנו אוהבים לחשוב. ואולי פשוט הכנסנו את המדע הבדיוני והפנטזיה אל החיים עצמם, מחוץ לספרים ולמסך. אולי המשבר הפוליטי והחברתי כל כך גדול שלהסתפק בנרטיבים בדיוניים על עולמות אחרים לא מספיק, ואנחנו צריכים נרטיב שונה בחיים שלנו, ממש כאן מולנו: אסטרולוגיה, פסיכדליה, קריסטלים, תקשור, שמאניזם, אימוג'ים של פיות ומכשפים – וגם טארוט.

המודרניות חיסלה את הקסם. מטרת הנאורות הייתה להוציא מהמשוואה את הלא רציונלי, להסביר הכל באמצעות המדע. אבל המודחק תמיד מוצא דרך לחזור. הלא מודע תמיד מעניין יותר מהמודע, והלא מודע הקולקטיבי של האנושות עובר בירושה עם כל השדונים, האלים והרוחות שליוו את התודעה שלנו מהרגע שבו ירדנו מהעצים. תיאוסופיה, כישוף, תקשור ושאר טכניקות מיסטיות ורוחניות הן חלק בלתי נפרד מהתפתחות החברה המערבית המודרנית. המדע של הרנסנס לא היה קם ללא אלכימיה וכתבים מיסטיים אזוטריים, במאה ה־19 האמריקאים חגגו את גילוי האלקטרומגנטיות עם הטלגרף וסיאנסים באופן שלא תמיד אפשר לדעת מה הגבול ביניהם, והאינטרנט נחזה ופותח על ידי היפים חובבי חומרים פסיכדליים. איך שלא מסתכלים על זה קשה לומר שהאי רציונליות של המילניאלים היא משהו חריג. בעולם שבו גם המודרניות עצמה קורסת אל עתיד לא ברור, האימוץ של טכניקות שבחוגים מסוימים מושמות ללעג רק מתבקש. הטארוט, עם הפלואידיות שלו לגבי מושג האמת, המשחקיות, הדגש על הפרשנות האישית והאלמנט הוויזואלי הקורץ, הוא חלק מהותי מהסיפור הזה.

הלאה הרציונליות

בסוף אותה שנה שבה דיור הכניסו מחדש את הטארוט למרחב הציבורי, 2016, הורגשו האדוות גם בישראל, אם כי הן הגיעו ממקור אחר. ד"ר יואב בן דב, פילוסוף והיסטוריון של המדע ומומחה בעל שם לקלפי טארוט, נפטר. בן דב היה דמות נדירה בנוף האקדמי הישראלי. הוא כתב את הדוקטורט שלו בפריז על הפילוסופיה של תורת הקוונטים והיה מרצה פופולרי ואהוב מאוד באוניברסיטת תל אביב, עד שנאלץ לצאת לגלות אקדמית בשל ההתעניינות ההולכת וגוברת שלו במיסטיקה וקלפי טארוט, שאותה לא ראו בעין יפה באוניברסיטה. אבל עבור בן דב התחומים לא סתרו זה את זה. להפך. בריאיון שנערך עמו ב"הארץ" שנה לפני מותו אמר: "השפה המיסטית של הקלפים היא דרך ליצור שינוי תודעתי. יש לי את המעגל הזה, מבחוץ זה פיזיקה ומבפנים זה משהו אחר כי בסיטואציות האלה פיזיקה לא תעבוד. הרציונליות לא תעזור לי ואני צריך שפה אחרת, שפה חווייתית, סמלית, שתעזור לאנשים לזוז. אלו שיטות שעובדות, תרבותית, כבר אלפי שנים". במהלך עבודתו באקדמיה ולאחר פרידתו ממנה המשיך להרצות על קוונטים וטארוט, כתב ספרים בנושא, השתלם אצל הקולנוען האגדי, ממציא הפסיכומאגיה ומומחה הטארוט אלחנדרו חודורובסקי, ואף שחזר את הטארוט של מרסיי מהמאה ה־18, שנחשבת לחפיסה החשובה בהיסטוריה של הקלפים. הוא שימש השראה לצעירים רבים שניסו לפסוח על שתי הסעיפים – הרציונליות ואי הרציונליות – ומותו הדהד את תורתו גם אל מי שלא הכירו אותו אישית.

לילה גל, צלמת ועורכת וידיאו בת 26 מהרצליה, התחילה להתעניין לפני כשלוש שנים בטארוט. "יום אחד אחרי העבודה הרגשתי קריאה לקנות לי חפיסת קלפים", היא מספרת. "הגעתי לצומת ספרים וקניתי את החפיסה של יואב בן דב ואת הספר שלו 'הקריאה הפתוחה'. משם המשכתי להעמיק. אחרי שהתחלתי לפתוח לעצמי ולחברים קרובים התעניינתי בקורס אצלו והלכתי לערב מבוא בדירה שלו בתל אביב. היה ממש מעניין אבל התלבטתי אם להירשם או לא, לא ידעתי אם זו השקעה נכונה כי בדיוק עזבתי את העבודה. בסוף הערב יואב חילק לנו פתקים קטנים שבתוך כל אחד כתובה מילה. אני הוצאתי את המילה 'הימנעות'. ראיתי בזה סימן והחלטתי לא להירשם לקורס. באותו חודש יואב נמצא בדירתו ללא רוח חיים. מהמעט שיצא לי להכיר היה בו קסם אמיתי".

איך את פותחת לאנשים?
"כשאני פותחת לאנשים שלא מכירים את הקונספט אני מציגה את זה בפעם הראשונה בתור 'מבחן רורשאך' – מתוך הקלפים, הסימבולים, הצבעים, הדמויות והכיוונים, ולפי השאלה של השואל אנחנו רואים מה עולה בנו. אחר כך אני גם משאירה מקום למסתורי – אף פעם אי אפשר להסביר איך עלו קלפים מסוימים לקריאה. פה יש איזה ממד קסום, מאגי. טארוט, כמו הרבה דברים מיסטיים אחרים, יש בו מן המדע, אפשר לקרוא לזה פסיכולוגיה. הרבה פעמים לא צריך 'להאמין', רק צריך לאפשר".

כלומר, את לא תופסת את הטארוט כחוזה עתידות.
"נכון. אני לא מאמינה שממש אפשר לחזות את העתיד, אלא לאפשר לעולם, לאלוהים, לרנדומליות, לומר לך לרגע משהו. אני מסתכלת על זה בעיקר כסימבול ולא כאמת מוחלטת".

יש אנשים שמגיבים לזה שאת פותחת בקלפים בזלזול? זה נראה לאנשים מוזר?
"יש תגובות שונות. לא נתקלתי בזלזול – אבל בהחלט בסקפטיות. בדרך כלל הסקפטים שיצא לי לפגוש השתכנעו לנסות ואכן קיבלו דבר או שניים מההתנסות. לא כולם בעניין, אבל מי שכן תמיד שמח מההזדמנות – וכנראה גם מהרגע של תשומת הלב לשאלה שלו".

לצאת מהפלונטר

ד"ר מריאנה רוח־מדבר שפירא, ראש החוג למיסטיקה ורוחניות במכללה האקדמית צפת וחוקרת רוחניות עכשווית, קושרת את העלייה בהתעניינות בטארוט בהתפשטות הכללית של הרוחניות העכשווית מוכוונת הפרט. "הטארוט לובש היום צורה שונה מבעבר – הוא לובש אופי של ייעוץ פתוח שמעביר את האחריות לפונה ונותן תשובה מעורפלת. האחריות לפירוש ולקבלת ההחלטות היא על הפרט. זה מאפיין את כל הרוחניות העכשווית הניאו ליברלית. אנחנו מוצפים במומחים מסוגים שונים אבל במקרה של הטארוט אני מקבלת ייעוץ הוליסטי, ובסופו של דבר אם אני מתייעצת עם הטארוט אני בעצם מתייעצת עם עצמי. האינדיבידואל צריך לקבל מלא החלטות בימינו והוא לא מבין בהרבה מהנושאים, אז הטארוט מוציא אותנו מהפלונטר ונותן תשובות שאנחנו בסוף נותנים לעצמנו".

רוח־מדבר שפירא מוסיפה ש"ברוחניות העכשווית צומחת תופעה בציבור הרחב שהצעתי לכנות אותה 'קידוש האקראיות'. התפיסה המודרנית ביטלה את הקסם בחיינו וחילנה את העולם, ועכשיו יש השבה של הקסם לעולם דרך האקראיות – זו הדרך שאיתה אנחנו יכולים לפגוש את הקסם מחדש".

דבריה מהווים תשובה לאלה שרואים בפתיחה החדשה בטארוט שטות של פתיים שמאמינים בחיזוי עתידות. הקלפים, שמוצאם בצפון איטליה של המאה ה־15, שימשו בתחילה בכלל למשחק, עם סמלים שהיו קשורים הדוקות לעולם האירופי של ימי הביניים – על המבנה החברתי, ההומור, הסטיות והפולקלור שלו. במאות ה־16 וה־17 הם קנו לעצמם מוניטין רע כ"כלי השטן", אבל לא בגלל קשר כלשהו לחיזוי עתידות או כישוף אלא בגלל מגפת ההימורים. רק במאה ה־18 החלו לקשר את החפיסה – שמורכבת מארבע סדרות של 14 קלפי מספר וחצר (הסדרה המשנית) ו־22 קלפי דמויות ותכונות (הסדרה הראשית) – למצרים העתיקה, לקבלה ולתחומי עניין אזוטריים נוספים שהיו פופולריים בחוגים מסוימים באירופה. באמצע המאה ה־19 טען המיסטיקן הצרפתי אליפז לוי, אבי האוקולטיזם המערבי המודרני, שללא הטארוט כל דתות העולם העתיק חסומות בפנינו, והוא קשר בין מספרי הקלפים לאותיות הא"ב ולספירות בקבלה. היום המחשבה על הטארוט מושפעת מאוד מהחפיסה של ריידר־ווייט־סמית מ־1911 שהרחיבה את מעגל הפרשנות לכל 78 הקלפים, וגם מהגותו של קארל גוסטב יונג, שראה בקלפי הטארוט ("מוות", "הירח", "הכהנת") ארכיטיפים שתואמים את תיאוריית הלא מודע הקולקטיבי שלו. עם כל הכלים הללו ברקע אפשרויות הפרשנות רחבות מאוד, והקלפים יכולים לשמש להעלאת מחשבות, רגשות ותכנים מהלא מודע.

הקולנוע והטלוויזיה עשו מהסמליות של הטארוט קריקטורה, בייחוד עם קלפים כמו "מוות" ו"האיש התלוי", שמספקים תמונה שבמוסמכות תסריטאיות אומרת יותר מאלף מילים. בכל פרק שלישי של "באפי קוטלת הערפדים" מעורבת חפיסת טארוט ובלתי אפשרי למנות את כל הסרטים והסדרות שבהם מישהו הולך לקוראת בקלפים שמנבאת רעות או נתקל בקלף כלשהו שאמור לשמש אקדח שיירה במערכה השלישית. אבל כיום, כאמור, נוצר שוב פתח להתייחסות מורכבת ומתונה יותר לקלפים.

טרנספורמציה לעידן החדש

סאמי זיבק, בן 29 מיפו, הוא אחת הדוגמאות הבולטות לגל החדש של הטארוט. הוא מעורבב בברנז'ת האופנה וחיי הלילה של תל אביב כבר כמה שנים טובות, ומגדיר את עצמו מדריך תודעתי. הוא מקיים מפגשי ייעוץ שבמסגרתם גם פותח בטארוט, ומנהל את פרופיל האינסטגרם Tarot With Sami. גם הוא מציין את הנזילות המושגית ושבירת המוסכמות כסוגיות מרכזיות בנושא. את דרכו לטארוט מצא אחרי שחיפש כלי שמחבר, לדבריו, בין החומרי לרוחני. "התחברתי לציורים של חפיסת ריידר, אהבתי את הסגנון של הבגדים והאנשים. נראה לי שבגלגול קודם הייתי מישהו שגר בארמון", הוא אומר. "ראיתי שבטארוט יש הרבה סימבוליקה. זה מאגר שבו לכל סמל יש משמעות שיכולה לכוון את הבן אדם למחשבה או התנהלות מסוימת, והסמלים האלה מוכרים לרוב בני האדם, פשוט רובם לא יודעים מה המשמעות שלהם. אני אוהב את זה שאין להם משמעות נקודתית – הטארוט הוא כלי מאוד נזיל, הפירוש משתנה מפתיחה לפתיחה לפי השאלה, הנושא, המסגרת של הקלפים ליד. הכל מאוד גמיש וזה כיוון שאליו האנושות הולכת. היום אנחנו מטילים ספק לגבי תפיסות שבעבר היו מאוד ברורות בנושאי אהבה, זוגיות ואמונה. אנחנו מנסים לתת משמעות אישית לדברים, לשבור מוסכמות. זו טרנספורמציה לעידן החדש".

אתה לא חושב שמישהו שמייעץ לאחרים צריך איזו הכשרה? פסיכולוג לומד שנים עד שהוא מקבל תעודה.
"תראה, פעם חשבו שהולכים ללמוד ידע רק באוניברסיטה ואז מקבלים תעודה. אני לא פועל באופן הזה, אני דוגל בלייצר ידע חדש דרך חקירה של האדם והתודעה. אני עושה את זה כבר עשור באופן יום יומי, ומהחקירה הזאת יש לי כל מיני מסקנות והן לא תבניתיות. אין כאן עשרת הדיברות. המסקנות גמישות. אני לא אומר לאנשים 'אלה המסקנות וגמרנו'. תמיד יש דיון וחוקרים ביחד. יונג אמר שהקלפים של הארקנה הגדולה (הסדרה הראשית – נ"נ) מייצגים ארכיטיפים בנפש האדם, והפסיכואנליזה חקרה את זה, כך שהטארוט הוא גם כלי שקשור לעולמות המדעיים. זה לא סתם כלי רוחני או דתי. זה מפנה אותך לידע הפנימי שלך וזה לא מיועד רק לאנשים רוחניים".

https://www.instagram.com/p/BjjWD8TBNl2

ד"ר תומר פרסיקו, חוקר של הדת העכשווית, עמית מחקר במכון שלום הרטמן ומרצה במכון למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת ברקלי, לא ממהר לקשור את השימוש העכשווי בטארוט לנזילות במושג האמת. "כבר עשרות שנים שיש ערעור של תפיסת האמת שירשנו מהנאורות, דהיינו האמת כתוצר של הסקת מסקנות מתודית ושיח תבוני", הוא אומר. "ובאמת בהתאם לכך החל משנות ה־60 אנחנו רואים פריחה של מעגלים וכיוונים שונים של חיפוש רוחני, אם בתנועות דתיות חדשות ואם באופן אינדיבידואלי. השימוש בטארוט הוא עוד נתיב של התופעה הזאת. כמובן יש כאן גם היענות של השוק לדרישות, ומעבר לכך יצירה על ידי השוק של מוצרים שיעוררו דרישות שכאלה. במילים אחרות, הטארוט הוא עוד מוצר ניו אייג'י שנמצא על מדף הסופרמרקט הרוחני".

אבל למה דווקא טארוט?
"האמת היא שאני לא יודע, אני מניח שמדובר בטרנד הפופולרי בעת הזאת, שמחליף טרנדים אחרים כמו אסטרולוגיה או קבלה, שחוו שיאי פופולריות בעבר. אבל יש עוד זווית לכל הסיפור, וכאן אני מגיע לנקודה השנייה שבגללה אני לא חושב שמה שאנחנו רואים כאן הוא רק מערכת קלוקלת עם האמת. מי שמשתמש בטארוט, אם הוא משכיל בצורה מינימלית, יודע שהוא לא מקבל 'אמת' במובן המדעי־אובייקטיבי. וזה גם לא מה שהוא או היא מחפשים. הטארוט משמש דרך לחדור לרבדים תת מודעים – ושמא, על מודעים – בתודעה, ולחלץ מעצמנו תובנות על החיים שכרגיל נסתרות מאיתנו. לכן העיסוק כאן אינו באמת אלא במשמעות. ומשמעות היא צורך נצחי. הטארוט, לפחות במיטבם, הם מענה עכשווי לצורך הזה".

אל העיסוק במשמעות מצטרף תוכן מסוים שגם הוא מענה לצורך עכשווי – החיבור לנשי. העלייה הגלובלית הנוכחית של נשיות ופמיניזם מתבטאת בעיסוק הגלוי יותר ויותר בטכניקות רוחניות אלטרנטיביות. בדומה למה שקרה עם אסטרולוגיה, מי שמביאות את הטארוט לקדמת הבמה היום, ומי שתראו נושאות חפיסה איתן לבתי קפה, הן לרוב נשים. לא בכדי בחרו בדיור לעצב את הליין שלהם על פי חפיסת טארוט בעלת מאפיינים פמיניסטיים מובהקים. "באופן כללי הרוחניות העכשווית האלטרנטיבית מדגישה פמיניזם ונשיות, וגם יש דגש גדול על נשים כדמויות מובילות, כהנות, מתקשרות", אומרת רוח־מדבר שפירא. "בראייה של שוק – אם יש שורה של דתות שחוסמות את דרכן של נשים, אל תופתעו שהן עושות את דרכן בערוצים שיש להן אפשרות להתקדם בהם".

"אנחנו חיים בזמנים של גישור בין ישן לחדש, בין אדמה לטכנולוגיה", מוסיפה לילה גל. "נפלא שיש לנו גם כלים ששוברים קצת את הרציונל. זה גם חיבור לנשי שבנו, למסתורי, צד שלאט לאט מקבל יותר מקום. אני מאמינה שזה חלק מהאיזון שהעולם מבקש עכשיו".

טארוט תל אביבי

• תרבות
• מיסטיקה