1. לשוודיה נמאס שאתם מבלבלים בין שוויץ לבינה

למשרד התיירות השוודי נמאס מהבלבול המתמשך בינה לבין שוויץ – וזה במיוחד נכון אחרי הבלבול של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בנושא לפני כשנה. בעקבות כך הם השיקו קמפיין שמטרתו למנוע את הבלבול בעזרת עם סרטון סאטירי המציג "נציגה בכירה רשמית" של שוודיה המציעה פתרון יצירתי למניעת הבלבול: חלוקה בין שתי המדינות של נושאים עליהן ידברו. לדוגמה: שוויץ תקדם רעשים חזקים כמו יודלים, ושוודיה תקדם שקט ושלווה (ובלי יודלים). שוויץ תקבל את ה-LSD כי הם המציאו את זה בעוד שוודיה תקבל את האור הצפוני, חוויה פסיכדלית כשלעצמה. קצת סחי, וההומור השוודי יכול להרגיש קצת מוזר, בזמנים כאלה ניקח כל הפוגה קומית.

2. באנגליה איתרו את הבונה הראשון שנולד מזה כמה מאות שנים

עובדה מעניינת ולא חשובה: מסתבר שבונים הם חיה מונוגמית, וזאת ככל הנראה הסיבה לקצב ילודה נמוך. קבוצת חוקרים בצפון לונדון איתרה באמצעות ציוד צילום לילי גור בונים קטן משכשך במים, הראשון שנצפה בטבע מזה מאות שנים. בבריטניה הבונים נמצאים בסכנת הכחדה בעקבות ציד שהחל עוד בתקופה האליזבתנית, אך כעת יש ניסיונות רבים לשמר אותם – בין היתר בזכות היתרונות שלהם בניהול שיטפונות, באיכות המים וכמו כן בטיפוח המגוון הביולוגי. מי אמר שאין חדשות טובות בתקופה הזאת? ברוך הבא, בונה קטן. נקרא לך בוני גינצבורג.

3. מיצג של אלף רחפנים כובש את שמי ניו יורק

בשבת של ה-21 באוקטובר, הסטודיו "דריפט" שחרר לשמיים אלף רחפנים שיצרו מיצג שהם מכנים "פסל קינטי אווירי". לפי מקימי הסטודיו, לונקה גורדין וראלף נאוטה, הפסל האווירי אמור לחקות את תנועתן של ציפורים ואת האופן בו הן יוצרות מבנים ונעות בשמיים בהרמוניה מושלמת. המיצג שכבר הופיע במקומות רבים, הגיע לניו יורק במטרה לספק לתושבי העיר הגדולה לחוות מחדש חיבור לטבע, הגשמה של החזון המקורי לסנטרל פארק – להביא לתושבי העיר שחיים בין בניינים וכבישים תחושה של טבע.

4. טייס לשעבר לקח פטריות וניסה לכבות את המטוס באמצע הטיסה

הטייס לשעבר ג'וזף די. אמרסון, בן 44, טס בקוקפיט יחד עם שני הטייסים אחרים. בזמן הטיסה הוא ניסה להסיח את דעתם עם שיחה על מזג האוויר, ומיד אחר כך אמר "אני לא בסדר" וניסה להפסיק את הזרמת הדלק אל מנועי המטוס. הצוות טיפל בכך באופן מהיר והספיק להפעיל מחדש את זרימת הדלק למנועים, ולאחר מאבק קצרצר בן דקה וחצי, אמרסון הסכים לצאת מתא הטייס. אמרסון בזמן הזה אמר לאחת הדיילות שצריך לאזוק אותו, או שהמצב יתדרדר, ואז ניסה לפתוח גם את דלתות החירום של המטוס. אחר כך אמרסון הודה שלקח פטריות 48 שעות לפני הטיסה, ולפי טענתו הוא ער מעל ל-40 שעות, והוא היה בטוח שהוא חולם. הטיסה שהייתה מיועדת לוושינגטון נחתה במקום בפורטלנד אורגון ללא נפגעים, ושם חיכה לאמרסון צוות אבטחה שעצר אותו ובתקווה סיים את הטריפ.

5. מחקרים חדשים טוענים כי מתחת לאדמת מאדים יש אוקיינוס לבה רדיואקטיבי

מחקרים על מאדים יוצאים כל הזמן ועם זאת, מרגיש שאנחנו יודעים ממש מעט על הכוכב האדמדם. נתונים סיסמיים חדשים מהחללית של נאס"א על מאדים חושפת כי מתחת לאדמת הפלנטה מסתתר אוקיינוס בעומק של מעל ל-200 ק"מ של מגמה רדיואקטיבית, כך לפי הגאופיזיקאי השוויצרי אמיר קהאן, שאחראי על חלק מניתוח הנתונים. "לא קיים דבר כזה בכדור הארץ", הוא אמר. הגילוי החדש עשוי להסביר מדוע בעבר העריכו כי ליבת מאדים הייתה גדולה יותר באופן משמעותי מכדור הארץ ובדחיסות נמוכה יותר, טענה שלא שכנעה את כל קהילת המדע. לפי הממצאים האלה, לפחות, הליבה ככל הנראה בערך בגודל של ליבת כדור הארץ ועם אותה דחיסות, ומעטפת המגמה בעצם מערפלת את גודלה האמיתי. התגלית יכולה להוביל בסופו של דבר לתגליות חדשות בנוגע לאבולוציה של מאדים, וכמו כן של כוכבי לכת אחרים – כולל הכוכב הקטן שלנו.

6. יפן חוקרת יוטיוברים כי לא שילמו ברכבת וגנבו אוכל

אחת החקירות המשעשעות בעולם כרגע מתנהלת על ידי ממשלת יפן כנגד קבוצת יוטיוברים זרים מוכרה שמתחרה ביניהם מי יכול לחצות את יפן מבלי לשלם. אחד החשודים, למשל, הוא יוטיובר קפריסאי בשם פידיאס פאנאיוטו שהעלה סרטון שלו עולה לרכבת ומתחבא בשירותים כדי להתחמק מהכרטיסן – כאשר הכרטיסן מתעמת איתו לבסוף, הוא מעמיד פני חולה. בקליפ אחר היוטיובר מגיע למלון ומתחזה לאורח על מנת לאכול בחינם ארוחת בוקר, ומתרברב שהצליח להתגנב לבופה חמישה כוכבים בקיוטו מבלי להיתפס. בסרטון אחר אפשר לראות אותו ואת חבריו מעמידים פני הומלסים, ומתחננים לכסף עבור הרכבת. למרות שחלק מעוקביו הריעו לו על מעשיו, היו גם כאלה שפחות התחברו וטענו כי הוא מנצל את טוב ליבם של היפנים, ואת אופן הכנסת האורחים שלהם. בתגובה פאנאיוטו שחרר סרטון התנצלות בו הוא מסביר כי לא ביצע תחקיר הולם על התרבות היפנית לפני הגעתו, ובפעמים הבאות יבדוק את הדברים האלה.

7. יש מה לראות בטלוויזיה חוץ מחדשות

גם מלחמה במזרח התיכון לא יכולה לעצור את האולפנים, וגם השבוע קיבלנו כמה סדרות מעניינות. "שותפים למסע" של שואוטיים, שלוקחת אותנו למסע בזמן עם רומן בין שני גברים שמתחיל בשנות החמישים וממשיך לאורך השנים בנקודות מפגש שונות. אם אתם מעדיפים להאזין לקול של השחקן המרגיע ביותר בהוליווד, אז מורגן פרימן מקריין את "החיים על פני האדמה" של נטפליקס, דוקו-טבע העוק אחר התפתחות העולם בימיו הפרה-היסטוריים. בגדול – דינוזאורים ומורגן פרימן. מה רע? אה, ויש גם בונוס לאוהבי סאות' פארק: יצא ספיישל חדש בשם "סאות' פארק: מצטרפים לפנדה-ורס" ב-Paramount, ככה שלא חסר מה לראות השבוע.

• תל אביב נלחמת
• מסביב לעולם
• ❤ תרבות

1. האדם שתקף את הקפיטול עם טומוהוק נשפט לשבע שנים בכלא

אירועי השישי בינואר 2021 בגבעת הקפיטול היו נזק לא מבוטל מבית מדרשו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, והטיפול בו עדיין לא נגמר. ביום שישי לפני פרוץ המלחמה הוכרז גזר הדין על תושב טקסס שתקף את הקפיטול עם טומוהוק, שיין ג'נקינס. במהלך התקיפה על הקיפטול האמריקאי, ג'נקינס ניסה לשבור את החלונות תוך כדי שהוא זורק כלי נשק מאולתרים על השוטרים, וכאמור, נעזר בגרזן הטלה. בנוסף הוא ייסד אתר הדורש לשחרר את כל העבריינים שהיו מעורבים בפשיטה, ומתייחס אליהם כאל "אסירים פוליטיים", ועושה אחלה של כסף ממכירת מרצ'נדייז רפובליקני קיצוני. הפרליקטות מתקשה כעת להעריך כמה כסף הרוויח ממכירות, אך טוענת שג'נקינס גייס באמצעות אתר תרומות אחר יותר מ-118,000 דולר. גזר הדין של ג'נקינס על הפריצה הוא שבע שנות מאסר, והוא רק אחד מתוך מעל 1,100 נאשמים שהיו מעורבים באירועי השישי בינואר. מעל 650 מהם כבר נשפטו, אשר מהם שני שליש קיבלו עונש מאסר, כאשר גזר הדין החמור ביותר שניתן הוא 22 שנים מאחורי סורג ובריח.

2. נאס"א חושפת אוצר מדעי שנאסף מאסטרואיד

אתם חושבים שעכשיו המצב לא טוב? אז יש סיכוי קטן שבשנת 2,135, אסטרואיד יפגע בכדור הארץ. סורי, תינוקות שנולדו הרגע ומתכננים לחיות עד גיל 115. שמו של האסטרואיד הוא אוסיריס-רקס, ובשל האיום נאס"א שלחו גישושית בלתי מאוישת שנועדה לאסוף ממנו קצת חצץ ואפר מהאסטרואיד. בפחות מעשר שעות לקח כדי שהמשימה תושלם והגשושית חזרה ארצה, אך כשפתחו את רכב החלל הם ראו שנאספה אבקה שחורה מסתורית, והמדען הממונה על המשימה סיפר שהם חזרו עם יותר מדי מידע, ולכן צריכים לברור בקפידה את החומרים שקיבלו. וזה לוקח זמן. ד"ר דנטה לורטה אף הוסיף ואמר שמדובר ב"תיבת אוצר שלמה של חומר מחוץ לכדור הארץ". עד כה, רק היפנים הצליחו לאסוף ממצאים מאסטרואיד – וכעת האמריקאים יכולים להתגאות בהישג שיכול גם לחשוף לנו פרטים שלא ידענו על החיים שלנו בכדור הארץ. קיצר, טרם ידוע אם האסטרואיד באמת יפגע.

3. הסנטור בוב מננדז מואשם בריגול לטובת מצרים וקבלת שוחד

בוב מננדז, הסנטור הדמוקרט מטעם מדינת ניו ג'רזי, פועל בפוליטיקה האמריקאית המון זמן – כבר בשנות השמונים רץ לתפקיד ראש העיר של יוניון סיטי והפסיד בבחירות, מה שלא מנע ממנו להתקדם פוליטית בהמשך. בעבר הסתבך מננדז בפרשת שחיתות ממנה יצא זכאי, אבל כעת הוא נמצא במרכזה של פרשה חדשה, בה הוא מואשם בריגול לטובת מצרים. לפי כתב האישום, מננדז מסר מידע רגיש למצרים ושימש כסוכן עבור הממשלה המצרית תמורת כסף. למרות שחזר והכחיש את ההאשמות נגדו, שלושים מחבריו בסנאט דחקו בו להתפטר. לבסוף הוא פרש מתפקידו כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט, אך סירב להתפטר מהסנאט. הסיפור הזה נמצא רק בתחילתו, אבל כבר נחשפים לנו פרטים מאד מעניינים מהחקירה – בביתו של הסנטור נמצאו מעל 480,000 דולר במזומן, ומטילי זהב בשווי של מעל 100,000 דולר. מה שבטוח, הדוקו שנטפליקס יעשו על המקרה יהיה מעניין.

4. ליקוי חמה בשם "טבעת האש" התרחש בשבוע שעבר

נכון שכל ליקוי חמה מקבל את הטייטל הנחשק של "ליקוי חמה נדיר", אבל זה תמיד מחזה מרהיב. לפני כשבוע וחצי היה ניתן לחזות ברחבי ארצות הברית בליקוי חמה טבעתי, במהלכו הירח מסתיר את השמש, מה שמייצר מראה של טבעת אש. האשליה הטבעתית נוצרת כי הירח נמצא בנקודה הרחוקה ביותר במסלול שלו מכדור הארץ, ובגלל שהירח רחוק יותר – הוא לא מכסה לגמרי את השמש, וכך נוצרת הטבעת. למרות שכל התהליך לקח מעל לשלוש שעות, את טבעת האש ניתן לראות למשך חמש דקות בלבד, וכפי שתראו בסרטון המצורף – זה שווה את ההמתנה.

5. דגם חללית מקורי מהסט של סטאר וורס נמכר במעל לשלוש מליון דולר

פריטי אספנים הם דבר יקר ערך, ולא חסר מה לקנות: קלפים, פסלים, בובות פופ, חוברות קומיקס ושות'. חלקם יכולים להגיע לסכומים אסטרונומיים, כמו לדוגמה קלף בייסבול מקורי מ-1952 של השחקן מיקי מנטל, שנמכר במעל ל-12 מיליון דולר. גם למלחמת הכוכבים יש לא מעט מרנצ'דייז לאספנים, וחלקם יכולים לעלות ממש ביוקר. כמה ביוקר? 3,135,000 דולר ביוקר. גרג ג'יין, שעשה אפקטים ויזואלים וארט לכל הסרטים הכי גדולים (אווטאר, בין כוכבים וסטאר טרק) אסף במהלך הקריירה מאות פריטי אספנות, ולאחר מותו חבריו מצאו חללית מקורית מהסט של "מלחמת הכוכבים". אם אתם ממש מתמצאים, אז זה היה דגם מניטורי מקורי של X-Wing Starfighter. הוחלט למכור את הפריט במכירה פומבית שנמשכה יומיים, והמחיר ההתחלתי של הדגם היה 400,000 דולר. שני אספנים נלחמו על המכירה, אחד שנכח במכירה בדאלאס ושני שהיה לקוח מסתורי שביקש לא להזדהות, והגיש הצעות דרך איש קשר טלפוני שהיה נוכח. לבסוף הלקוח הטלפוני ניצח עם המחיר הזוי של מעל 3 מליון דולר. חבריו של ג'יין העידו שהוא תמיד אמר "קשה לי לזרוק דברים". כולם הרוויחו.

6. המשחק Marvel's Spider-Man 2 סוף סוף יצא

בשנים 2018 ו-2020 יצאו שני משחקי ספיידרמן ששברו שיאים – הראשון היה Marvel's Spider-Man של מפתחת המשחקים אינסומניאק, שלא היה דומה לשום דבר אחר. מארוול הוכיחו שגם הם יכולים לייצר משחק גיבורי על מושלם, והשתלטו מחדש על השוק מידי . המשחק השני בסדרה, Marvel's Spider-Man: Miles Morales היה בסדר גודל הרבה יותר קטן, אבל הרגיש עמוס בפרטים וסיפר סיפור שכונתי ומרגש על אחת הדמויות האהובות ביותר מהדור החדש של מארוול. המשחק השני בסדרה, Marvel's Spider-Man 2, היה אחד מהמשחקים היותר מצופים של השנה, זה שכולם חיכו לו, והטריילרים המשיכו להגיע בכמויות, איכשהו מבלי לחשוף כלום. ידענו שנוכל לעבור בצורה נוחה בין פיטר פארקר למיילס מוראלס, שניו יורק תהיה ענקית, שמערכת ה-Fast Travel היא המהירה ביותר שנוצרה אי פעם (ובאמת זה פלא ייחודי) עם סיפור טוב ויותר נבלי ספיידרמן מאשר בכל משחק אחר. אני משחק את המשחק מאז שיצא ביום שישי האחרון, עברתי את נקודת החצי ואני חייב להגיד שמדובר באחד המשחקים הכי מרשימים מבחינת סיפור, גרפיקה ומשחקיות. זה משחק מאד מספק, ויש בו כמעט את כל מה שקיוויתם שיהיה בו. חוץ מזה יש גם חבילת אספנים עם פסל עצום של ונום נלחם בשני הספיידרמנים. מה עוד אפשר לבקש?

7. יש מה לראות בטלוויזיה חוץ מחדשות

גם אני מחובר לחדשות 24/7, אבל צריך קצת הפסקה מהצפייה המרתונית שעשינו בשבועיים וחצי האלה, ורצוי לטובת צפייה מרתונית אחרת. הסיטקום המיתולוגי "פרייז'ר" חזר לאיחוד מרגש שממשיך את הסיפור של הפסיכיאטר פרייז'ר קריין. גם "לוקי", האסקפיזם שכולם ייחלו לו, חזרה למסכים, וגם הספין אוף המצופה של דה בויז, "דור ה-V", נחת סוף סוף וגם חבורת "פה גדול" חזרה בעונה השביעית, אבל יש אחת שגונבת את ההצגה – "ריק ומורטי", שחזרה לעונה שביעית, וללא ג'סטין רוילנד. לנעליו הצעקניות נכנסו איאן קרדוני (בתפקיד ריק) והארי בלדן (בתפקיד מורטי). שני פרקים ראשונים כבר יצאו, תשפטו בעצמכם אם הם עומדים ברף.

https://www.youtube.com/watch?v=BKYJ5AIOU9I&pp=ygUXcmljayBhbmQgbW9ydHkgc2Vhc29uIDc%3D

• תל אביב נלחמת
• מסביב לעולם
• ❤ תרבות
• מלחמת הכוכבים

• Facebook
• Twitter
• Email

הוא סיפר לי סיפור כשהתהלכנו בכרמל: כשהיה באמצע שנות ה־20 שלו, אחרי פרק זמן של עבודה כדייג במערב אוסטרליה, הוא פנה לעיתונות וקיבל כמעט מיד, באופן חסר תקדים, משרה ב"שיקגו טריביון" היוקרתי. כעבור חודש של עבודה הבין שמתחשק לו לחצות את מקסיקו ברכיבה על חמור ולכתוב על כך כפרילנסר. הוא נפגש עם עורך ה"טריביון" והגיש את התפטרותו.

"אנחנו ה'שיקגו טריביון'", הבהיר לו העורך.

"אה… כן, אני יודע", השיב לו פול סאלופק.

"אתה לא מקבל משרה בטריביון ואז תוך חודש פשוט פורש".

"כן. ברור… אבל אני נורא רוצה לחצות את מקסיקו על חמור".

העורך נשען לאחור בכיסאו, סקר היטב את האידיוט שמולו, הבחין בניצוץ הגאונות ואמר. "אוקיי. יש לך שנה חופשה ללא תשלום. סע".

המסע המקסיקני היה רק הקדמה חיוורת למה שעושה פול סאלופק בימים אלה. אחרי עשרות שנות כתיבה ל"טריביון", שכללו 16 שנות שירות ככתב באפריקה ושתי זכיות בפרס פוליצר, הוא חוצה כיום את העולם ברגל. מדובר בפרויקט מסע הכתיבה השאפתני ביותר שאפשר להעלות על הדעת. סאלופק הולך ברגל מאתיופיה לפטגוניה (חבל ארץ בדרום אמריקה) – מרחק שקשה לאמוד בקילומטרים, ועוד יותר מכך בשנים. בתוכניתו המקורית הקדיש שבע שנים לטיול, אבל מסתמנת הארכה.

הוא יצא לדרך לפני שני אביבים והגיע בינתיים עד טביליסי שבגיאורגיה. אתיופיה ופטגוניה נבחרו כשיקוף של מסע האנושות בימיה הקדומים ביותר: במשך מאות ואלפי שנים חיו אבותינו בתחום מצומצם במזרח אפריקה. הם פרצו ממנו כמעט בבת אחת (כנראה בזכות פיתוח השפה שהעניק להם יתרון על גזעים אחרים) וכיסו את התבל כולה. פטגוניה היא הנקודה המרוחקת ביותר שאליה הגיע המין האנושי ברגל.

האדם הקדמון הוא רק חצי מהסיפור; סאלופק מתחקה אחרי הנדידה האנושית בכלל, ובעיקר אחרי נדידת עמים בעידן הנוכחי. המסע קרוי "הליכה מגן עדן" (Out of Eden Walk). יוצרו נתמך על ידי “נשיונל ג'יאוגרפיק" ומזין את המגזין בשלוש כתבות בשנה ובבלוג שהולך ונהיה פופולרי ככל שהמסע מתארך. הוא גם מתכוון להפיק שני ספרים במהלך השנים.

הוא בן 52, ומתעקש שלא הוא העניין. הצעדים והעולם הם העיקר. בבלוג לא מופיעות תמונות שלו, אלא אך של המרחב מסביבו. הוא מצטלם כמי שכפאו שד. בתכתובת מיילים מטביליסי הוא מאשר לי לכתוב על המסע (ומדגיש: “הוא גם שלך"), אבל ברור שלא נערוך ראיון. אחרי שעוברים כמה דברים עם אדם, כבר אי אפשר לראיין אותו. ועברנו כמה דברים יחד, ראשית בארץ, אז זכיתי לשמש שותף ההליכה המקומי שלו, ואחר כך במזרח תורכיה – שבה מצאנו את עצמנו נסים מדאע״ש אל הרים מדבריים בין הפרת והחידקל.

בקיצור, במקום להשחית את זמנכם על זוטות, קבלו סיפור מסע.

גן עדן עכשיו

נתיב המסע של "הליכה מגן עדן" מזרחי. סאלופק מתכוון להגיע לאמריקות דרך מצר ברינג. למעשה, אלמלא מלחמות ואזורי האסון שנאלץ לעקוף, זה היה גוף המים הטבעי היחיד שהיה עליו לחצות בין אתיופיה וצ׳ילה (מלבד שתי תעלות מעשה ידי אדם: סואץ ופנמה). אבל העולם זרוע צרות ועל כן מחייב הפלגות. סאלופק נאלץ לדלג על סודן רווית המלחמות וחצה את הים האדום מג'יבוטי לערב הסעודית. משם המשיך לירדן וממנה הגיע לגדה המערבית בסתיו 2013, אחרי כשנה של צעידה. הוא התהלך בה כשבועיים עם המדריך הפלסטיני האגדי בסאם אל מוהור. אני פגשתי אותו במחסום ג'למה, מצפון לג'נין. העיר חיפה, שבה התכוון לבלות את החורף ההוא, הייתה קרובה מדי למחסום, וכדי שיכיר את ישראל התפתלנו כמה ימים באזור: חצינו את עמק יזרעאל שוב ושוב וחווינו את הקהילות ששוכנות בו וסביבו, מדבורייה עד מזרע ומעפולה עד המוחרקה.

דיברנו ימים על גבי ימים. הוא סיפר על התקופה שבה היה שבוי בסודן בידי גורמים שחשבו אותו למרגל אמריקאי. יותר מחודש הוא עונה במרתפים. הוא אמר שלעולם לא יסלח לעצמו על שאילץ את אשתו דאז לצאת למאבק נואש להצילו. הוא סיפר גם על הפעם שבה ניצל מפעילי בוקו חראם בניגריה בקפיצה מחלון חדר המלון שלו. הוא שמע אותם מסתודדים עם פקיד הקבלה בלובי וידע שקפיצה מהקומה השנייה היא הסיכוי היחיד שלו.

אלו שני סיפורים מימי ה"טריביון", אבל הוא סיפר גם על המסע הנוכחי. הוא סיפר למשל שחצה את ערב הסעודית עם שני גמלים. העיירות שם מרוחקות זו מזו לעתים ביותר מ־200 ק"מ ולא הייתה לו ברירה. שאלתי אותו מה הוא עשה עם הגמלים כשהגיע לגבול, והוא סיפר שנתן אותם במתנה לשותף ההליכה המקומי שלו.

לא ציפיתי לקבל מפול מתנה, אבל זכיתי במשהו מוצלח יותר מגמל ואפילו משניים: כשנפרדנו בסוף החורף הוא הזמין אותי להצטרף אליו לשבוע נוסף של הליכה, במזרח תורכיה. אחר כך הוא ירד ברגל מחיפה לאשדוד ועלה שם על אוניית מטען כדי לעקוף את המלחמה בסוריה. הוא עגן בקפריסין, חצה את האי ברגל, ומחופו הצפוני המשיך לתורכיה.

דאע"ש סימנו אותנו

בסוף הקיץ האחרון והמזוויע מצאתי את עצמי בפורטוגל עם שלושה שבועות חופשיים. זה היה הצ'אנס שלי. הכרתי את קצב ההתקדמות של פול, ולפי החישוב שערכתי הוא אמור היה להימצא בשערי כורדיסטן התורכית. שקלתי לטוס לדיארבקיר, אבל זה לא נראה נכון. הייתי זקוק למסע משלי שיתמזג במסע שלו. טרמפים הם הספורט האתגרי שלי. נסעתי לקאבו דה רוקה, הנקודה המערבית ביותר באירופה, זקרתי אגודל ועפתי מזרחה.

תוך 11 ימים של טרמפים חציתי את נהר הפרת והגעתי. פול ביקש שניפגש בעיר העתיקה אורפה, שבה עצר לכמה ימים כדי לארח ולהדריך את עורכת ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", סוזאן גולדברג. הוא היה עדיין עסוק איתה כשהגעתי, אז התהלכתי לי יום שלם בעיר, ועם כל צעד שלי הבנתי שזהו המקום המופלא ביותר שכף רגלי דרכה בו אי פעם. אורפה מוכרת במסורת כעיר הולדתו של אברהם אבינו. היא נווה מדבר חשוב על דרך המשי והעיר הצפונית ביותר של הלבנט (מרבית תושביה הם ערבים צאצאי סורים וכורדים). בלבה מצויה בריכה של דגים מקודשים, שהיא אולי האתר המכושף ביותר שפקדתי מימיי. הגבול הסורי הסמוך והידיעה שדאע"ש שולטים בעברו האחר הוסיפו לביקור אדרנלין בריא.

בערב פגשתי את פול ואת שותף ההליכה התורכי שלו במלון, סוג של "אמריקן קולוני" אוריינטליסטי ומטופח, הבנוי סביב חצר פנימית שוקטת. הם נחו שם אחרי חודשיים וחצי של הליכה עם פרדה בחום הלוהט בין מטעי פיסטוקים, הרי סלעים וישימונים של דרדרים. בכל לילה לנו על גגו של בית בכפר אחר, ובכל הכפרים זכינו להכנסת אורחים אוהבת.

שניהם היו לבושים חולצות לבנות נקיות, מגולחים ורעננים. ציפיתי שיהיו במצב רוח מצוין, אבל שרתה עליהם רוח מוזרה, קודרת. בהדרגה התחוורה הסיבה: בגדה המזרחית של הפרת היה אמור פול לנטוש את שותף ההליכה התורכי, דניז, ולחבור לשותף כורדי בשם עומר, אבל עומר נעלם.

אשתו של עומר צלצלה וסיפרה שברח מכפרו כי משתוללת בו נקמת דם. היא סיפרה עוד דבר, מדאיג יותר. לדבריה, עומר קיבל שיחת טלפון משירות הביטחון התורכי, ובה נאמר לו: "אנחנו יודעים שאתה עומד ללכת בכפר עם האמריקאי. אל תלך איתו. יש גורמים משני צדי הגבול שמחפשים אותו".

בלעתי כף של צ'ורבה וניסיתי לעכל את משמעות הדברים. "גורמים משני צדי הגבול? זה נשמע כמו דאע"ש". "זוכר את ג'יימס פולי, העיתונאי האמריקאי שדאע"ש ערפו את ראשו? אז הם התחילו לעקוב אחריו כאן בתורכיה, באנתקיה", ציין דניז. "פול ואני עברנו באנתקיה וראינו את החבר'ה של דאע"ש ברחובות". "אז אתם מנסים לומר לי", השתעלתי, "שיש לנו מודיעין שלפיו דאע"ש יודעים שאתה באורפה וסימנו אותך". הם הנהנו. "ומה הסיכוי שהם צופים בנו כרגע ויארזו אותנו בלילה בשקים?". "בוא נאמר שעדיף שלא תגלה לאיש שאתה ישראלי", אמר פול.

זה היה מאוחר מדי. במשך כל יומי באורפה שוחחתי בפתיחות עם כל מי שפגשתי. פול הרים טלפון ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" בוושינגטון. הוא חזר והכריז שלמחרת ניקח מכונית על הבוקר ונעוף כמה שיותר רחוק מהגבול. פרויקט המסע הרגלי חוצה העולם עמד לקבל גלגלים. אין כמו המזרח התיכון לקלקול תוכניות. עליתי לחדרי, וזכרתי היטב את הסיפור של פול על ההימלטות מבוקו חראם. בדקתי מה המצב מחוץ לחלון. הייתה שם סמטה צרה שאוכל בקלות לקפוץ אליה, משם לגג הבניין שמנגד, וממנו לרדת לרחוב, במקרה שמישהו לא נחמד יקיש בדלת. איך קשרתי את עצמי עם אדם קיצוני כל כך? ואיך אירדם? באופן בלתי ייאמן – הצלחתי.

בכיוון אחד

למחרת נסענו ארבע שעות להרים שמצפון לעיר. יש שם מעט תיירות ולכן גם כמה מלונות. לקחנו לנו חדרים במוטל הרים קטן וריק, שבריכת שחייה מלוכלכת בחזיתו. היה ברור שאנחנו האורחים היחידים בו. נכנסנו לעשות צ'ק אין והגשנו את מסמכינו לפקיד הקבלה הכורדי. הוא פתח את דרכונו של פול, קרא את השם, הניח את הדרכון, קם על רגליו והושיט את ידו ללחיצה. חשבנו שאולי הוא מכיר את הפרויקט, אבל לא זה היה העניין. "אני עומר", אמר. המקריות הייתה עוצמתית כל כך שלא קלטתי בתחילה מה מתרחש. התברר שלא רק אנחנו ברחנו להרים. "אה", אמר פול, "אתה החבר הדמיוני שלי". סעדנו עם פקיד הקבלה על שפת הבריכה. עבר זמן עד שהעזתי לשאול: "עומר, האם קיבלת שיחת טלפון ובה נאמר לך שדאע"ש סימנו את פול?". התברר שהסיפור עוות במקצת במסגרת הטלפון השבור: עומר עצמו פנה לשירותי הביטחון, ליידע אותם שהוא מתכוון להצטרף ל"הליכה לגן עדן". במקצוע כזה ובמרחב כזה, הסביר, תמיד טוב שידעו איפה אתה. התורכים הסבירו לו שהם יודעים מיהו פול סאלופק, והוסיפו עצה מנדיבות לבם: "בשלב זה בהיסטוריה, לא היינו מתהלכים לאורך הגבול הסורי עם אמריקאי".

זה כבר היה הרבה פחות מלחיץ. למחרת שבנו לאורפה. פול נשאר בשטח לראיין פליטים. תנועת מאות אלפים פליטים מסוריה בשנים האחרונות היא אחת מתופעות נדידת העמים הבולטות ביותר של זמננו.

אני המשכתי מזרחה, לחוות את דיארבקיר ואת המרחב הכורדי. עומר בחר להישאר בהרים. הוא התייחס לאזהרת שירותי הביטחון ברצינות. כעבור שבועיים חטפו דאע"ש מפקד מורדים סורים שנפש במלון באורפה שבו שהינו. אבל פול כבר לא היה שם: הוא המשיך מזרחה עם מדריך תורכי אחר. בשלב מסוים נלכדו שניהם בידי כורדים כפריים חמושים שחשבו אותם למרגלים תורכים, אבל לאחר משא ומתן הם שוחררו.

אירן לא הסכימה להעניק לו ויזה, ולכן פנה לנתיב צפוני והגיע לטביליסי לפני כחודשיים, בתום נדודים אינסופיים בהרי הקצ'קר המושלגים. זהו נתיב בעייתי, כי המשכו עובר במדבר אדיר בטורקמניסטן. הליכה כזאת אפשר לערוך רק בחורף ולכן ימתין סאלופק בטביליסי עד יולי לפני שיצא שוב לדרך. צפי שבע השנים הולך ונראה שמרני יותר ויותר. האיש הזה עומד לבלות חתיכה אדירה מחייו בהליכה בכיוון אחד. בסוף הדרך – הוא יהיה היסטוריה.

• אנשים
• דאעש
• פול סאלופק
• מסביב לעולם
• בוקו חראם
• פוליצר
• עיתונאים
• פליטים