>> פורסם לראשונה ב-27.2.26
נודה ולא נכחיש, ישנם חודשים שבהם אנחנו צריכים לחפש ולחפור לעומק ולהיות קצת סלחנים כדי להרכיב ולבחור רשימת סדרות חדשות מגוונת ופתיינית שתגזול מכם עשרות שעות צפייה שלא יחזרו לעולם. אבל לא החודש. כי איכשהו החודש היינו צריכים לגרש עם מטאטא סדרות מהכניסה לרשימה הזאת, וגם אחרי שכל סדרות הריאליטי ורוב סדרות הדוקו לא עברו את הסלקציה שלנו, נשארנו עם כמות בלתי סבירה של סדרות ועונות חדשות שחייבו סינון קפדני נוסף. מה יצא? רשימת סדרות מהודקת וסלקטיבית לחודש הקרוב, רק דה בסט אוף דה בסט בשבילכם אחים שלנו.

>> נטרף המוח: רצינו אקשן. רצינו דם. מה לעזאזל ראינו עכשיו
>> "בהצלחה, תהנו, אל תמותו": כולנו זכינו. סם רוקוול יש רק אחד
>> הרגת: האפוס המופתי של קוונטין טרנטינו מצדיק כל דקה על המסך

1.3 // DTF St. Louis //ןHBO Max

זה מתחיל כמו דרמה קומית רומנטית עם ג'ייסון בייטמן, דיוויד הארבור ולינדה קרדליני והמשולש הרומנטי המזדקן שביניהם, ונגמר איכשהו בזה שאחד מהם מת והכל נהיה מאוד אפל, וזה קשור לאפליקציה שנקראת DTF שזה קיצור ל-Down to Fuck שבה גברים במשבר אמצע החיים מחפשים איך להרוס לעצמם את החיים, ולפעמים ממש מצליחים.

2.3 // האחים פריק // The Freak Brothers // נטפליקס

סדרת אנימציה למבוגרים שרצה במשך 2 עונות בשירות הסטרימינג טובי, ועכשיו מגיעה לנטפליקס באותה סטלנות של הדמויות שלה, המבוססות על קומיקס מחתרתי מהסבנטיז. שלושה אחים (בדיבוב פיט דיווידסון, וודי הארילסון וג'ון גודמן) מחפשים את הטריפ המושלם, ובטעות מתעוררים באיחור של 50 שנה. יש להם גם חתולה מדברת בדיבוב טיפאני האדיש, מה יכול להיות רע?

4.3 // פוטנציאל גבוה 2 High Potential // דיסני+

הסדרה הפרוצדורלית של קייטלין אולסון הנפלאה כמנקת משרד שהופכת לבלשית רק ממשיכה לצמוח, להשתפרולהצליח יותר, והחלק השני של העונה השנייה בא להוכיח זאת עם מה שהוא הפרק שמדורג הכי גבוה בתודלות הסדרה (9.3 ב-IMDB!, פרק 13), ורצף שהפך אותה לאחד הלהיטים הכי גדולים של Hulu. פוטנציאל התמכרות גבוה.

4.3 // שרלוק הצעיר // Young Sherlock // אמזון פריים

גיא ריצ'י ממשיך את פרץ היצירה הטלוויזיוני שלו, ואחרי "הג'נטלמנים" המצוינת הוא חוזר אל דמותו של שרלוק הולמס, שכבר סיפקה לו שני שוברי קופות ב-2009 וב-2011 בסרטים שביים בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור. הפעם זה "שרלוק הצעיר", כלומר סקסי יותר ופרחחי יותר והולך יותר מכות ומסתבך במהומות, כמו שגיא ריצ'י אוהב, עם כל השטיקים והטריקים שלו. נשמע כיף.

4.3 // המצוד // The Hunt // אפל TV

סדרה קנדית דוברת צרפתית ומלחיצה ביותר – יש משהו מלחיץ בקנדים צרפתים, מה לעשות – על קבוצת חברים שיוצאים לצוד ביחד, עד שאחד מהם נפגע מכדור של קבוצת ציידים אחרת ומתברר שזה לא בטעות. הם משיבים מלחמה, הורגים את אחד מתוקפיהם ומבריחים את השאר זה ומנסים לשוב לחייהם. אבל אז זאת תהיה סדרה מאוד משעממת, לא? כן. אתם כבר יודעים לאן זה הולך.

5.3 // ולדימיר // Vladimir // נטפליקס

דרמה קומית סקסית בכיכובה של רייצ'ל וייס ("המועדפת"), שמגלמת מרצה לספרות שמפתחת אובססיה לקולגה חתיך בשם ולדימיר (ליאו וודול, "הלוטוס הלבן"), תוך כדי ניסיון לשמור על מערכת יחסים שפויה עם בעלה (ג'ון סלאטרי, "מד מן") ועל שפיותה. הטריילר מציג איזון מותח בין משיכה למתח, אבל הפוסטר כבר מרמז לסקסיות מוחלטת עם ספר שנעוצות בו שתי אצבעות בצורה אסטרטגית. עוד נראה לאיזה כיוון זה יקח.

טד 2 Ted // פיקוק

לא ברור איך ההזייה הזאת של סת' מקפרלן הפכה מסרט קאלט של סטלנים לסיטקום תיכונים של סטלנים ועוד קיבלה עונה שנייה, אבל אין לנו שום כוונה להתלונן על זה. עולם שבו אפשר לראות סדרה על דובי מדבר שרק רוצה לחגוג, להתמסטל ולזיין הוא בוודאי הטוב שבכל העולמות.

6.3 // זרה 8 Outlander // סטארז

הסדרה שבישרה את עלייתו המחודשת של ז'אנר הפנטזיה הרומנטית, ואחד מסיפורי האהבה הגדולים שראתה הטלוויזיה, מגיעים לסיומם בעונה שמינית שמבטיחה להביא את כל העסק לאורגזמה מספקת מעבר לזמן. נחזיק אצבעות ואיברים נוספים.

8.3 // רוסטר // Rooster//יHBO Max

ביל לורנס נמצא בכל מקום בימים אלה – הרימייק של "סקראבס", "שרינקינג" , "טד לאסו" – והנה הוא גם כאן, נהנה מהחיים עם סטיב קארל בסיטקום על סופר שעובר להתגורר בקמפוס הקולג' שבו לומדת בתו במטרה להתקרב אליה. לא נשמע מצחיק, אבא' אבל זה ביל לורנס ובטיב קארל אז הם יקבלו מאיתנו צ'אנס.

10.3 // וואן פיס 2 One Piece // נטפליקס

עונה שנייה לפנטזיית ההרפתקאות מבוססת המאנגה שאמנם השאירה את המעריצים חלוקים, אבלאנחנו דווקא אהבנו. הפיראט עם כובע הקש מאנקי די לאפי ממשיך להימתח בדרך לאוצר ובשאיפה להפוך למלך הפיראטים, אבל המציאות עומדת בדרכו. מצד שני, ממתי מציאות עצרה כוכבי מאנגה?

11.3 // הפכים סולאריים 6 Solar Opposites // דיסני+

סדרת החייזרים של ג'סטין רוילנד כבר מזמן התנתקה מספינת האם (ומהיוצר הבעייתי שלה), והתפתחה לעולם משל עצמה. עולם מוזר, דבילי וקורע מצחוק, אבל משלה. העונה השישית והאחרונה מביאה איתה קו עלילה שכולל את השמדת מכונת היהלומים שלהם, מה שאומר שהיצורים האהובים עלינו יאלצו לחיות את חיי המותרות שלהם בצמצום – ולסיים את המשימה שלהם בשלום.

11.3 // לילות שמשיים // Sunny Nights //יHulu

מאז שראינו את ד'ארסי קארדן ב"המקום הטוב", אנחנו סאקרים שלה ושל כל מה שהיא משחקת בו. אז עכשיו אנחנו סאקרים של קומדיית הקרינג' האוסטרלית "לילות שמשיים" שבה קארדן מצטרפת אל וויל פורטה ויחד הם מגלמים אח ואחות אמריקאים שיוצאים לכבוש את אוסטרליה עם פטנט לשיזוף בהתזה. אפשר להיות סאקרים של דברים הרבה יותר גרועים.

11.3 // לואי ת'רו: בעומק המנוספרה // Louis Theroux: Inside The Manosphere // נטפליקס

הדוקומנטריסט המצוין והתמיד מתוק מגיע לנטפליקס עם נושא כל כך נטפליקסי שהוא כואב – המנוספרה, כלומר, כלכלת גברי האלפא של האינטרנט, מאצ'ואיסטים בשקל שמלמדים בני נוער להתנהג כמו מפלצות, מוציאים להם את העיניים עם דוגמניות בביקיני ואופנועים ומרוויחים מזה מיליונים. בדרכו כגבר בטא, ת'רו יעמיק בנושא עד שלא תוכלו שלא להיכנס ממנו לדיכאון. מה רע?

14.3 // המדיסון // The Madison // פרמאונט+

מישל פייפר הנפלאה מקבלת כאן סוף סוף תפקיד תפור למידותיה, כשלצידה קורט ראסל ולפניה סיפור רומנטי אפי על אהבה ואובדן. טיילור שרידן, יוצר הטלוויזיה המצליח ביותר בארה"ב בימים אלה, חתום על הדרמה הרומנטית העוצמתית הזאת במפתיע, זאת למרות שלא מדובר בסיקוול ל"ילוסטון".

18.3 // בלתי מנוצח 4 Invincible // אמזון פריים

מישל פייפר הנפלאה מקבלת כאן סוף סוף תפקיד תפור למידותיה, כשלצידה קורט ראסל ולפניה סיפור רומנטי אפי על אהבה ואובדן. טיילור שרידן, יוצר הטלוויזיה המצליח ביותר בארה"ב בימים אלה, חתום על הדרמה הרומנטית העוצמתית הזאת במפתיע, זאת למרות שלא מדובר בסיקוול ל"ילוסטון".

18.3 // נשים לא מושלמות // Imperfect Women // אפל TV

אליזבת' מוס האדירה, קרי וושינגטון וקייט מארה משלימות כאן שלישיה נשית מעולה שמגלמת שלוש חברות טובות שמגלות שהן אולי לא כאלה טובות. אם זה נשמע לכם מוכר זה כי בדיוק בחודש שעבר דיברנו על "איך להגיע מבלפאסט לגן עדן" שבעצם מספרת סיפור די דומה, רק במצחיק ובמבטא אירי.

18.3 // איש משפחה 24 Family Guy // דיסני+

כן, זה עדיין נמשך – העונה ה-24 של "איש משפחה" כנראה שלא תפתיע אתכם עם חוכמה עתיקה או הומור חדש, אלא תספק עוד מאותו הדבר שלמדנו להכיר, כשמדי פעם תספק רעיונות מעניינים שבעונות קודמות אולי היו תופסות את תשומת ליבנו – כמו למשל פרק פתיחת העונה, שמביא לראשונה את לואיס להבין את מה שסטואי אומר כל הזמן הזה. נחמד, עוד מאותו הדבר.

25.3 // דרדוויל: נולד מחדש 2 Daredevil: Born Again // דיסני+

חזרתו של צ'ארלי קוקס למסיכת הדרדוויל היתהאחת הסיבות הכי משמחות להתלהב שוב מטלוויזיה בשנה שעברה, כך שזה רק טבעי שנתלהב עוד יותר לקראת העונה השנייה – במיוחד עם חזרתה של קריסטן ריטר לתפקיד ג'סיקה ג'ונס. וילסון פיסק (וינסנט ד'אונופריו העם), מהנבלים המושלמים על המסך, ממשיך לרדוף את מאט מרדוק עד אבדון של שניהם, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לסצינות מכות אייקוניות חדשות.

25.3 // פיתיון // Bait // אמזון פריים

קומדיה מפתיעה מאוד שיצר ריז אחמד והוא גם מככב בה, ובמרכזה ארבעה ימים בחייו של שחקן שעומד להתייאש מהקריירה ומוצא עצמו מועמד לתפקיד ג'יימס בונד וכל העולם סביבו מתחרפן. הסדרה הוקרנה בפסטיבל סאנדנס וזכתה לביקורות מעולות. זה דייט.

26.3 // משהו רע עומד לקרות // Something Very Bad Is Going to Happen // נטפליקס

קצת פחות מחודשיים אחרי סיומו הדרמטי של "דברים מוזרים", ובנטפליקס לא נגמלו מהפרה החולבת – ואנחנו אפילו לא מדברים על סדרת הספין-אוף אנימציה, היא תגיע רק בחודש הבא. בחודש הזה נקבל את המיני סדרת אימה הזו, בהפקת האחים דאפר, זוג מאורס נאלץ לעכב את חתונתנו כי – כבר ניחשתם – משהו רע עומד לקרות.

26.3 // הארי הולה // Jo Nesbø's Detective Hole // נטפליקס

דרמת פשע שמעבדת לטלוויזיה את סיפורי הבלש הארי הולה, גיבור סדרת הספרים של יו נסבו שכבר עובדה בעבר לסרט הכושל "איש השלג" בכיכובו של מייקל פסבנדר. הפעם מדובר בעיבוד נאמן יותר למקור, במובן שזו הפקה נורווגית, שמשום מה מתחילה את העיבוד דווקא בספרו החמישי "כוכב השטן", בו הבלש מתמודד עם סדרת רציחות מסתוריות ודילמות קשות מול קולגה שמעורב בפעילות פלילית.

28.3 // למען כל האנושות 5 For All Mankind // אפל TV

דרמת המד"ב/היסטוריה אלטרנטיבית/אפוס חלל של אפל TV חוזרת לעונה חמישית, בעולם שבו הרוסים ניצחו במרוץ לירח, המרוץ לחלל מעולם לא נפסק, המין האנושי התיישב על המאדים ומצא סיבות חדשות להילחם בעצמו, ונראה לאן זה הולך עכשיו, בשנת 2012 של היקום המוזר הזה שבו ג'ון לנון לא נרצח ואל גור ניצח בבחירות. יש עתיד, פשוט לא העתיד שלנו.

31.3 // אם זה יום שלישי – זה רצח // If It's Tuesday… It’s Murder // דיסני+

סדרת תעלומת רצח ספרדית בהפקת Hulu, שעוקבת אחר קבוצה של טיול מאורגן לליסבון שהופכת בעל כורחם לבלשים עצמאיים ברגע שהם מבינים שאף אחד לא מתכוון לפתור את הרצח שהם חזו בו. האווירה צועקת "רק רוצחים בבניין", עם טון קליל וקומי, והטוויסט הספרדי עם הנופים הפורטוגלים מביאים יחוד לז'אנר הכבר כמעט שחוק.

• המסך
• דיסני+
• סדרות
• סדרות מומלצות
• נטפליקס
• HBO
• אמזון פריים
• אפל טיוי

הטלוויזיה היא המקום שבו המהפכה הנשית כבר קרתה. החל משנות התשעים ועד ימינו, הציפו את הסדרות שעל המסך עשרות דמויות מעוררות השראה של נשים מובילות, מרכזיות, חזקות ויפות שמביסות את הפטריארכיה בפריים טיים. "האישה החזקה" של הטלוויזיה היא כבר קלישאה פמיניסטית, מין וונדר וומן שיכולה לג'נגל בקלילות קריירה, משפחה, חיי אהבה ולעיתים גם את הצלת העולם כולו, במין אפליה מתקנת משונה מאוד שמייצרת שוב אידיאה נשית בלתי ניתנת להשגה. בתוך השיטפון הזה יש מספר דמויות שהצליחו להתעלות מעל הפנטזיה הטלוויזיונית ולהפוך למודלים מרשימים של נשיות במאה ה-21, תוך כדי שהן כובשות את הלב שלנו ושוברות אותו לסירוגין. עכשיו רק נשאר שהעולם ידביק את הקצב.

>> נשים כמונו: מה קרה לדמות האישה בטלוויזיה בשנים האחרונות?
>> הכי שוות בתל אביב: 10 בתי עסק מהממים של נשים מעוררות השראה

כרמלה סופרנו ("הסופרנוס")

קודם כל הזיטי, ואז הקנולי, ורק אחרי כל השאר. ולמרות זה, אנחנו מעריכים את כרמלה הרבה יותר מרק בזכות פועלה במטבח. אפשר להתחיל בנאמנות שלה לטוני, שמשאירה אותה לצידו גם כשהיא יודעת שהוא בוגד בה על ימין ועל שמאל – אבל אל תטעו לחשוב שמדובר פה בקורבן, כי כרמלה הרבה יותר מתוחכמת מזה. גם היא, בדומה לטוני, מעוררת בנו שילוב של אמפתיה ובוז, שכן על אף הייסורים הרגעיים מול כספי הדמים של בעלה, נראה שהיא נהנית מחיי המאפיה והמותרות לא פחות ממנו ומכל הגברים שבחבורה. וזה הופך אותה לדמות מורכבת ומעניינת, כזו ששותקת על פועלו של בעלה למען שלום בית, ולא פחות מכך, למען הכוח, עגילי היהלום ושיפוץ הבית.(יעל שטוקמן)

באפי סאמרס ("באפי ציידת הערפדים")

"הדבר הכי קשה בחיים – זה לחיות". את המשפט המכונן הזה אמרה באפי סאמרס האחת והיחידה, הדמות הכי בדאס על המסך מסוף שנות התשעים עד תחילת המילניום, והמשפט הזה מלווה אותי עד עצם היום הזה בכל צעד ושעל. כי הוא כמו באפי עצמה – דוך לפנים, לא מתייפייף, אמיתי מהחיים ועדיין מלא תקווה. כן, היו שם גם ערפדים ושאר ווירדוז, משולש רומנטי עם אנג'ל וספייק (הכי team ספייק), ולמרבה הצער, גם סט שופע גבריות רעילה במיוחד – אבל מעל כל זה התנוססה בגאון בחורה צעירה שפירקה את הצורה לכל מי שהיווה איום קיומי, וגרמה להמוני ילדות שיום אחד יהפכו לנשים בעולם גברי רגיל, להרגיש הכי חזקות שיש. אני אחת מהן.(רוני ודנאי)

ג'ואן הולווי ("מד מן")

היו דמויות של פאם פאטאל לפניה, וברור שיהיו אחריה – אבל אף אחת לא הגדירה מחדש את המונח כמו ג'ואן מ"מד מן". הדמות שהתחילה כאם כל הקלישאות המיזוגניות על נשים, המדאם המניפולטיבית של משרד הפרסום סטרלינג קופר ששוכבת עם הבוס, הפיחה חיים בחד מימדיות של כל מה שאמרו אי פעם על דמות האישה-זונה, והפכה אותה לדמות עגולה ומורכבת שלא נופלת לאף סטריאוטיפ. במהלך של 7 עונות, רווי רגעי גלאם ושפל מרהיבים, היא הפכה מאובייקט מיני מורם מעם לסובייקט שמסובב את העולם – גברים ונשים כאחד – על האצבע הקטנה ונוטפת התשוקה שלה. ולא, לא תשוקה מינית, אלא תשוקה לחיות טוב. רעב של ממש להפוך את הגורל שלה ממי שמנהלת את הגברים במשרד בזכות הכוח המדוד שהם נותנים לה, לאישה שמכופפת אותם ועל הגב שלהם רוכבת אל העצמאות שלה.(עינת שחק)

שירה שטיינבוך ("קופה ראשית")

אין ספק שבסוף, כוכבה היא הדמות הבולטת של "קופה ראשית" – אוסף קלישאות צעקני בפאה בלונדינית וטייטס ממיטב אופנת עזה. על רקע הזוי כל כך, שמתוגבר בדמויות גבריות הזויות לא פחות, שירה שטיינבוך מרגישה כטעות בתסריט – קלישאת הישראלית היפה, כולל שירות בצה"ל כקצינת שלישות, עובדה שהיא מקפידה להדגיש בכל הזדמנות כסימוכין להתאמתה לתפקיד מנהלת הסניף. שירה ("במלעיל ולא במלרע") מלאת מוטיבציה, מעריצה את סטיב ג'ובס ומנסה ליישם את שיטות הניהול שלו על צוות העובדים, שמצידו מזלזל ומסרב להתיישר לפי הסטנדרט ההייטקי. היא האליטה שמודעת לאליטיסטיותה, קלולסית עם רצון טוב שאינו מוביל לשום מקום פרודוקטיבי ושאיפות שאינן מתיישבות עם הסופר השכונתי הקרתני. האינפוף ומחוות הידיים, הטון הכאילו מבויש והסמנטיקה הדידקטית מכוונים להגחיך את שירה, אך בבסיס יש לה לב זהב. וכשהזהב מתנגש עם לב הפח של כוכבה, אי אפשר להפסיק לצחוק.(שרון בן דוד)

ליז למון (30 רוק)

אם אי פעם מישהו יעז למלמל לידכן את המשפט "אין נשים מצחיקות", אתן מוזמנות לבעוט לו בביצים, ואז להקרין לו פרק של 30 רוק, קומדיה כל כך מצחיקה עד שהיא יכולה להסיח את הדעת גם מכאב. וזה לא היה קורה בלי ליז למון. כלומר ברור, טינה פיי היא המאסטרמיינד המוחלט של הסדרה, אבל גם מעבר לכך, תפקידה בתור ליז היה מבריק, כי הוא היה כל כך קרוב לאיך שהיא וכל כך הרבה נשים מרגישות – לא מספיק. לא מספיק ליד החברה הבלונדינית, לא מספיק מול הבוס הקשוח או העובדים שזורקים זין או – או לא מספיק לעצמך, כשאת חוזרת הביתה ורק רוצה לאכול גבינה על המיטה. ליז למון היתה כנראה הראשונה להרשות לעצמה להיות כל כך מג'ייפה, זרוקה ובעלת הומור עצמי על הריקבון העצמי. וזה, גברותי היקרות, זכות שלפניה היתה שמורה רק לקומיקאים.(מתן שרון)

אליזבת ג'נינגס (האמריקאים)

גיבורת העל הגדולה בתולדות הטלוויזיה. אין לה כוחות על מיוחדים, חוץ מהעובדה שהיא אישה חכמה, אמא מדהימה והפאקינג מרגלת הסובייטית הכי טובה בכל הזמנים. קרי ראסל, מהשחקניות הכי אנדרייטד על המסך בסדרה הכי אנדרייטד של תור הזהב, גילמה במשך שש עונות מופלאות דמות עוצרת נשימה של אישה חזקה באמת בעולם של גברים אלימים, חמת מזג וקרת רוח בו זמנית, קשוחה ופגיעה, רוויית טראומות נשיות ולא דופקת חשבון לאף מאד'רפאקר. בניגוד לנשים קרביות רבות על המסך, היא לא מנכסת לעצמה תכונות גבריות כדי לנצח אותם במשחק שלה, אלא משתמשת דווקא בכל התכונות הנשיות שלה כדי לשרוד ולנצח. בסצנת הסיום של הסדרה היא תשבור לכם את הלב כמו שרק אישה ואם יכולה. אין ולא היו עוצמות כאלה באף אישה פיקטיבית אחרת בתולדות הטלוויזיה, ספק אם עוד יהיו עכשיו כשהפטריארכיה יצאה למלחמת המאסף שלה נגד נשים.(ירון טן ברינק)

סקיילר ווייט (שובר שורות)

נכון, רבים שנאו את סקיילר, וכמו כל שאר הדמויות בסדרה יש לה לא מעט פגמים – אבל הם טועים. סקיילר בסך הכול רוצה שהמשפחה שלה תהיה בטוחה, ואם מסתכלים על הסדרה בכללותה, היא כנראה גם הדמות הכי צודקת. וזה קשה להיות צודק. כשהיא משתפת פעולה עם וולט היא לא עושה זאת בעיוורון מוחלט, אבל כן נכנסת לזה בתנאים שלה, ועדיין במטרה להגן על הבית. מאחורי כל צעד שהאישה הזאת עושה יש רציונל, ובתור בני אנוש ולא דמויות טלוויזיונית, היא מגיבה באופן הכי ריאליסטי: בעלה מתנהג מוזר ומתרחק ממנה, היא מגלה שהוא סוחר סמים ושיש חיים שלמים שהיא לא יודעת עליהם, ובתגובה מצטרפת אליו, אבל בזהירות ששמרה על משפחתה. או לפחות על מי שרצה להישמר. אם ההתנהגות שלה עצבנה את הצופים, זה רק כי הם קיבלו את הכל דרך הפרספקטיבה של וולט – הנבל, תכלס. כי היא בסך הכל עושה הכל בשביל המשפחה שלה. ובדיעבד, הצליחה להיכנס לחיי הפשע של בעלה, ולצאת מזה כשהילדים מוגנים, ואפילו עם קצת כסף. זו ווינרית.(לירון רודיק)

קלי טיילור ("בוורלי הילס 90210")

היא התחילה את דרכה על תקן בלונדינית הורסת עם מלתחה מעוררת קנאה, הורים עשירים ואטיטיוד של בחורה מתנשאת. כולן אהבו לשנוא אותה, במיוחד כשהיא סו-קולד גנבה את דילן לברנדה (סליחה, אבל קלי נדלקה עליו קודם). אבל בתכלס, קלי טיילור הייתה דמות מורכבת, רגישה ואמיצה שחטפה מהחיים כאפות על ימין ועל שמאל, וזה רק על קצה המזלג: איבוד הבתולים בדייט-רייפ בגיל 15, סלאט שיימינג, אימא אלכוהוליסטית ומכורה לסמים, הפרעות אכילה שהובילו אותה להתמוטטות ואשפוז, שריפה שצילקה אותה פיזית ונפשית, חברות בכת, התמכרות לסמים קשים אחרי שאבא שלה נטש אותה בפעם האלף, ירי על ידי בריונים שכמעט גרם לה למות ואונס אלים באמצע הלילה בפינת רחוב. תודו שזה טו מאץ'. קלי עברה חתיכת מסע בחיים, וכך הפכה לכנראה הדמות שהכי התפתחה על המסך, לפחות בסדרת נעורים. היא לימדה אותנו שאנחנו יכולות לאהוב בגדים ובנים ושטויות של בנות, לעשות מלא טעויות בדרך, ועדיין לצמוח להיות נשים עגולות ומורכבות, או בקיצור, אנושיות. וגם, שזה ממש בסדר אם לא כולם יאהבו אותנו. איזה משחרר זה, נכון?(רוני ודנאי)

דיאן לוקהארט ("הטובות לקרב")

מעט מדי נשים בטלוויזיה חוצות את גיל 70. דיאן לוקהארט (כריסטין ברנסקי) היא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, אישה לא צעירה ששברה את תקרת הזכוכית, ואינה רואה את הפנסיה ממטר. היא שותפה בכירה בפירמת עורכי דין מצליחה שרובה אפרו-אמריקנית, שמאלנית-דמוקרטית ליברלית שאינה מסתירה את סלידתה מממשל טראמפ. היא מתנגדת לתיקון השני לחוקה המאפשר לשאת נשק, עובדה שגורמת למשבר ביחסיה עם בן זוגה, והאיפור והעקבים שהמעמד מחייב אינם גורמים לה למכור את נשמתה לשטן. להיפך – היא עושה סקס וסמים (אפיזודות הסוטול מהעונה האחרונה נהדרות), ולא חוששת להביע את דעתה גם מול גברים לבנים פריווילגים. בקיצור כל מה שאנחנו חולמות להיות כשנגיע לגיל 70, כולל השיק והסטייל.(שרון בן דוד)

קארה סטארבאק ("בטלסטאר גלקטיקה")

סטארבאק היא הטייסת הכי טובה בפער בצי המטוסים באנושות של 50 אלף בני האדם האחרונים שנותרו ביקום, אחרי שהאנושות הושמדה על ידי סיילונים, רובוטים מתוחכמים דמויי אדם, אי שם בעבר. סתם, למקרה שבטעות פספסתם את סדרת המד"ב המשובחת מ-2004, עם אחת מדמויות הנשים הכי מעולות אבר. סטארבאק ניחנה בכל התכונות שבדרך כלל נותנים לדמות ראשית של גיבור מסוג גבר (מה ניש פיקי בליינדרז) רק שפה יצקו אותן לדמות נשית: היא יפה, היא מוכשרת יותר מכל מי שמסביבה, היא מנצחת כנגד כל הסיכויים, היא אלכוהוליסטית, היא מזיינת בלי רגש ואי אפשר לומר לה מה לעשות. גם לא הבן החתיך של ראש הצבא, שמקבל לנהל את הטייסת, כל עוד היא מאפשרת לו לנהל. כי כשהיא לא – היא סוסת פרא נדירה ובלתי ניתנת לאילוף שגם לא ממש טועה ולא נכשלת. היא מעל זה.(עינת שחק)

קימי שמידט ("קימי שמידט")

"קימי שמידט" היא סדרה על אישה שעברה חוויה נוראית. היא נחטפה בגיל צעיר על ידי כומר מטורף כדי להיות חלק מהכת שלו, וננעלה בבונקר עם שלוש נשים אחרות – אבל היא עדיין אופטימית, מאמינה בטוב האדם ורואה את העולם דרך משקפיים ורודות. לכאורה, כי חלק מהגאונות של הסדרה של טינה פיי ורוברט קרלוק היא השילוב בין "בהיר" ו"אפל", בין "אופטימי" ל"פסימי", בין קימי המחייכת ורוקדת לזכרונות הטראומטיים שמאיימים לפרוץ ממנה בכל רגע. אם כל זה נשמע מבאס, אז תשכחו מזה – כי קימי, כמו כל דמות בסדרה, היא דמות קומית מעולה שפולטת בדיחות ומשפטים אייקוניים בכל רגע. בין אם זה הבלבול שלה לגבי סלנג וטרנדים עכשווים, הביטויים שהיא ממציאה או פשוט הדרך המיוחדת בה היא מסתכלת על החיים החדשים שלה בחוץ. בפועל, דרך טוויסט על קלישאת הנערה פעורת העיניים שנוחתת בניו יורק, פיי יצרה דמות נשית באמת חזקה, ובאמת יוצאת דופן.(יונתן עמירן)

נעמי שחר ("השיר שלנו")

תקשיבו לנו ותקשיבו לנו טוב: לא רבים זוכרים את "השיר שלנו" בתור מופת של כתיבה, אבל מתוך "הדרמה המוזיקלית היומית" יצאה הדמות המופלאה של שחר – אישה דומיננטית וחזקה בתוך עולם הבידור הישראלי, עולם של הגברים, וגם ייצוג של תופעת ה"נפו בייביז" – עוד לפני שמישהו למד לאיית את המילה. בוגרת להקה צבאית שמגדלת כוכבת בבית, ומוכנה לעשות בשבילה הכל. אם תרצו, מעין תשובה נשית לאבות הכדורגלנים – אלה שלא הצליחו בעצמם, ובונים דרך הבן שלהם את התהילה. ולצד כל זה, חנה לסלאו חזרה בגדול למרכז הבמה, עם אחת הדמויות שהפכו את "השיר שלנו" לסדרה כל כך בלתי נשכחת. וד"ש לקלאודיו.(אבישי סלע)

דורות'י ליון ("פארגו", עונה 5)

את דורות'י ליון הכרנו כשבבית הספר של הבת שלה התחילו מהומות במסגרת ועדת קישוט-שקר-כלשהו בין הורים. אז, במטרה להגן על ילדתה, דורות'י ניסתה לחלץ אותה במהירות וללא עימותים, אבל יוצא שהיא מחשמלת שני אנשים ושוטר. הסצינה הזאת היא נקודת הפתיחה של מרדף המפורר את חייה השלווים בגלל חייה הקודמים, אבל מה שבאמת הופך את דורות'י לדמות חזקה הוא שהיא עברה פעמיים אירועים אלימים ומזעזעים, ובכל פעם היא מרימה את הראש כמו לביאה ולא מפסיקה להיאבק לרגע, גם כשנדמה שהיא נכנעת. דורות'י היא אמא אכפתית, רעיה אוהבת ואישה שמוכנה להגן על משפחתה בכל אמצעי שהיא יכולה. ברצינות – אל תתעסקו עם דורות'י ליון.(לירון רודיק)

דריה מורגנדורפר ("דריה")

לאורך השנים דמותה של דריה התקבעה כאייקון לכל מה שנייטיז ואחד מסממני דור ה-X הבולטים ביותר, והסיבה לכך היא שעד שהיא הגיעה להתנשא על האדיוטיזם של ביוויס ובאטהד, לא היתה אף אחת כמוה. החנונית, העכברית, הנעלמת ברקע שמשתמשת בסרקזם ואירוניה כדי להתגונן מהסביבה המיינסטרימית מדי שלה. מבחינה מסוימת, מדובר בנערת האינדי המתנשאת המקורית. ועד שדריה לא השמיעה את קולה המונוטוני, נשים מהסוג שלה פשוט לא הגיעו למסך. עכשיו תחשבו כמה בחורות אתם מכירים שמזדהות עם האופי של דריה, ואפשר כבר להבין איך היא הפכה לאייקון שהיא. והיא בכלל רק רצתה שיניחו לה בשקט.(מתן שרון)

ברי ואן דה קאמפ ("עקרות בית נואשות")

הרבה יותר מעקרת בית, ובטח שהיא רחוקה מלהיות נואשת. כלפי חוץ, ברי נראית כמו ההתגלמות האידאלית של עקרת הבית האמריקאית – זו שיש לה נישואים מושלמים, שני ילדים מהז'ורנל, דשא ירוק וגינה מטופחת. היא מכינה מאפינס לכל תושב חדש בשכונת הפרברים, ומעוררת קנאה עזה בזכות חייה נטולי הרבב, לכאורה. שכן עד מהרה החזות המושלמת מתפרקת כליל, וכל שערורייה שתוכלו לחשוב עליה נקלעת בדרכה. בעלה בוגד בה עם מלכת הסאדו השכנותית, חבר שלה מתחיל לעסוק בזנות (וגם דורס אישה), והבת שלה עוזבת את הבית. אולם ברי לא מפגינה חולשה לרגע, והופכת את הלימון ללימונדה – או את המאפינס, לכאלה עם שטרויזל. היא מצליחה לצאת מהכל שידה על העליונה, ועושה הכל בקלאס מעורר השתאות שאי אפשר שלא להעריץ.(יעל שטוקמן)

סולי ברזל ("פולישוק")

עוד עולם מאוד גברי שבו אישה אחת, בתכל'ס, ניהלה את כולם. הפעם, מדובר בעולם הפוליטי הישראלי, כפי שהשתקף ב"פולישוק", ככל הנראה הסאטירה הכי טובה שנכתבה על הפוליטיקה הישראלית. ובתוך העולם הדי שרוט הזה, היתה שם סולי – אישה מזרחית שלמרות כל הקומבינות והשטיקים, מצליחה להתקדם בזכות עצמה. ברזל היא כמו תמונת המראה של קוזו אביטל, היועץ הערמומי של חומי שליט; שניהם בסופו של דבר הגיעו מאותו מקום, אבל ברזל ייצגה את האמת הפשוטה. את איך שהיינו רוצים שהפוליטיקאים שלנו ייראו. חנה אזולאי-הספרי היא שחקנית מאוד אנדרייטד בעולם הבידור שלנו, אבל בעיניי מדובר בתפקיד הטוב ביותר שלה על המסך. כן, אפילו יותר מגילה אסולין.(אבישי סלע)

"סוויט" די ריינולדס ("פילדלפיה זורחת")

דמות טובה היא לא אדם מושלם. לדמות יש טובה חסרונות ומגרעות שהופכים אותה לאנושית יותר. וזה בהחלט נכון לגבי דיאנדרה "סוויט די" ריינולדס – השחקנית-בשאיפה… סליחה, הברמנית האגואיסטית, השחצנית, הנקמנית והלא מוכשרת של "הפאב של פאדי" בפילדלפיה. כאשר הסדרה נוצרה לראשונה על ידי רוב מקלאהני, הוא דמיין את די כ"קול ההיגיון" של הקבוצה, או במילים אחרות – סתם דמות נשית רגילה ומשעממת. אבל כאשר השחקנית הקומית האדירה קייטלין אולסון הצטרפה לקאסט, היוצרים הבינו שזה יהיה בזבוז של הכישרון שלה, והפכו את די למשוגעת בדיוק כמו שאר החבורה. מסוג האישה שתתמכר לבשר אדם, תהרוס את חייו של כומר או תשחק מספר דמויות גזעניות גרועות. היא לא אדם מושלם, אבל היא בהחלט האישה הכי נוראית בטלוויזיה. וזה, דווקא הופך אותה לדמות מושלמת.(יונתן עמירן)

• המסך
• סדרות
• טלוויזיה
• נשים

העשור האחרון היה עשור הפריצה של טסה תומפסון וג'ון ברנטל. עבור תומפסון זה היה תפקידה ב"ווסטוורלד" ועבור ברנטל זה היה התפקיד המצוין שעשה בעונה הראשונה של "המתים המהלכים" ולאחר מכן הופעתו כפרנק קאסל ("המעניש") בסדרות המארוול של נטפליקס, תפקיד אליו חזר מאוחר יותר בסדרה "דרדוויל: נולד מחדש". בנובמבר נחשפתי מחדש לתומפסון כשביצעה בסרט "הדה" תפקיד ראוי לאוסקר עליו היא גם קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב. מאז שצפיתי בסרט חיכיתי לפרויקט הבא שלה והנה הוא הגיע – סדרת המתח "שלו ושלה" בנטפליקס, שם היא משחקת לצד ברנטל. הקאצ': זאת סתם סדרת מתח גנרית.

>> מה יהיה: הגיע הזמן שגם האופוזיציה תחטוף קצת ב"ארץ נהדרת"
>> החדשות הרעות: נטפליקס חושבת שאנחנו סתומים. ואולי היא צודקת

הסדרה עוקבת אחר מגישת החדשות לשעבר אנה אנדרוז, שחוזרת לעיר הולדתה סמוך לאטלנטה לאחר שנמלטה מאור הזרקורים לאחר טרגדיה משפחתית, הסיבה הגנרית ביותר והנפוצה ביותר כיום במותחנים מסוג כזה. היא חוזרת לעבוד בערוץ, הפעם ככתבת, בעקבות רצח שהתרחש בלילה שבו חזרה ואותו חוקר בלש המשטרה ג'ק הארפר, שהוא במקרה גם בעלה. כל הסיפור מלא בטוויסטים מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון של הסדרה, ועדיין היא פשוט לא מספיק טובה.

למרות שהצילום מעולה, ולמרות שנטפליקס מערימה תפניות מכל פינה, עדיין יש כשלים מהותיים בדבר הבסיסי ביותר: התסריט. ביצירות רבות יש שימוש בכלי שנקרא "השהיית הספק". זהו עקרון שלפיו הצופה מוכן להעלים עין ממידת הסבירות או מההגיון של הנחות יסוד או פרטים בסיפור, כדי להתמסר לו. הבעיה היא שיש לזה גבול. וכאן חוצים אותו שוב ושוב. יש כל כך הרבה בעיות בהגיון הפנימי של הדמויות. למשל, בשום שלב אף אחד לא מציע אפילו לבלש ג'ק הארפר לקחת צעד אחורה ולהימנע מחקירת הסיפור כי הוא יותר מדי קרוב אליו. זה נראה לי דבר די בסיסי. גם ההליכים הרשמיים במשטרה עובדים מאוד מהר, וזה לא שאני צריך עכשיו טונות של ניירת, אבל כל החקירה מרגישה על טורבו ובמותחן דווקא צריך לקחת את הזמן בלי לרוץ על הדברים.

עם זאת, קשה להתעלם מתצוגת המשחק של ברנטל ובטח מזו של תומפסון. אם התסריט היה מהודק יותר, אם היו מראים לנו יותר עבודת משטרה אל מול עבודת תחקיר עיתונאית, אם היו בונים ומתזמנים נכון את הטוויסטים ולא דוהרים אליהם ב-250 קמ"ש, זאת הייתה יכולה להיות סדרת מתח מעולה שמערערת באופן קבוע את הנחות היסוד של הצופה.

אבל בשלב מסוים לברנטל נגמר החומר לעבוד איתו, בעיקר לקראת הסוף. העלילה וההתפתחות של הדמות כבר לא מצליחות לספק מטען רגשי מספיק גדול כדי לעבוד איתו והוא כורע תחת האחריות שהפילו עליו יוצרי הסדרה. לעומת זאת, תומפסון נוכחת עד השנייה האחרונה. כשאנה מעבדת מידע חדש שהיא קיבלה – רואים את זה עליה. כשהגישה שלה כלפי מישהו משתנה מספיק להסתכל לה על העיניים כדי לקלוט את זה ויותר חשוב מהכל – מאמינים לה. היא מציבה רף שברנטל לא מצליח להגיע אליו. ניכר שהשקיעו בדמות שלה הרבה, ובדמויות אחרות – פחות.

נאמר בפשטות: "שלו ושלה" היא סדרת המתח הכי גנרית שיש. במרכז שלה יש שחקן מצוין שלא מצליח לעמוד בקצב ושחקנית מקצוענית שטורפת את המסך ובאה לעבוד. בלעדיה, לא בטוח שיש מה להסתכל על הסדרה הזאת. שחקנים טובים הם כמעט אף פעם לא הסיבה היחידה לראות סדרה, וגם הפעם לא, אבל זה בהחלט קרוב מאוד לשם. תענוג לראות את טסה תומפסון על מסך, אבל עדיף שזה לא יהיה בסדרה שרצה מטוויסט לטוויסט בלי לבנות מתח, תוך ניצול יתר (בלשון המעטה) של השעיית הספק ועם חוסר יכולת להבחין בין טפל לעיקר. עדיף פשוט לצפות בטסה תומפסון בכל דבר אחר.

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• המסך
• סדרות
• בינג'

אם תציצו ברימת הטופ 10 של נטפליקס, כנראה שעדיין תמצאו שם את "הרלן קובן: הבריחה", סדרה שלמרות שהמבקרים פשוט תיעבו, עדיין הפכה ללהיט ענק. זוהי, כמובן, ממש לא הפעם הראשונה שאירוע כזה קורה, וגם מעמדת תפקידי כמבקר, נוכחתי לגלות שאני והקהל לא לגמרי מסונכרנים. מסתבר שאני לא היחיד – וזוהי הזדמנות להיזכר בסדרות שהמבקרים שנאו, אבל הקהל הצביע להן בשלט.

10. גורל: סאגת ווינקס // 2021-2022 // נטפליקס

במשך תקופה לא מבוטלת בהיסטוריה, נטפליקס עשתה לעצמה הרגל לקחת תכנים שאהבנו בתור ילדים, ולהפוך אותם לסדרות טלוויזיה בוגרות ואפלות. זה התחיל עם ריברדייל, וכשחושבים על זה, נמשך עד לאחרונה – 2022, היום בו ביטלו את הסדרה הזו. הפעם היתה זו סדרת הפיות המאוירת שקיבלה את "טיפול ההארי פוטר", ושלחה את הפיות של ווינקס לבית הספר, ואחרי שהיא גררה מספר שערוריות, לבסוף הסדרה בוטלחה לאחר כמה ביקורות קשות. עם זאת, היה לה קהל נאמנים קטן, לכן למרות שלא חודשה לעונה שלישית, היא כן זכתה לסיומת בצורת קומיקס. לפעמים מעריצים מצליחים להשפיע.

9. הראנאראונדס // 2025 // אמזון פריים

אחת הסדרות היותר כיפיות שיצאו השנה, אך המבקרים פספסו אותה לגמרי. היא מספרת על להקת נוער שמנסה לפרוץ, ובגדול מתמודדת עם כל הצרות שרק יכולות להגיע – החל מוויתור על אחד מחברי הלהקה וכלה בהסתבכות עם גורמים מפוקפקים. באתר Rotten Tomatoes היא מדורגת עם 67%, בעוד הצופים נתנו לה 90% – ואני נוטה לצד של הצופים. במקרה הזה. זה סיפור נעורים כיפי, עם קאסט צעיר ומרענן שמעלה ניחוחות של מרד נעורים. עדיין לא קיבלנו אישור לעונה שנייה, אבל יוצר הסדרה, ג'ונאס פייט, הביע אופטימיות זהירה.

8. סמאש // 2012-2013 // NBC

בשתי עונות הסדרה הזאת היה פער מסוים בין דעת הקהל לדעת הצופים. זו סדרה שעוקבת אחר שני יוצרי מחזמר שמנסים ליצור ביחד להיט ברודוויי, ומלווה את תהליך היצירה משלב הבנייה הראשוני, דרך שלבי הליהוק והחזרות ועד להצגה – ובשתי העונות של הסדרה יש ביצועים מוזיקליים נהדרים, רגעים כוריאוגרפיים עוצרי נשימה והמון פאן של תיאטרון על המסך הקטן. העונה השנייה הלכה והסתבכה בתוך עצמה, נתוני הרייטינג צנחו והעבודה על מחזמר שמבוסס על הסדרה החלה, במקום לייצר עוד עונה, שכבר לא עבדה. עם זאת, המעריצים עוד זוכרים את הסדרה ואת הפעם הראשונה שבה הם שמעו את קתרין מקפי מתחילה לשיר, ושמרו על הפער מהמבקרים וטעמם.

7. החדר הצפוף // 2023 // אפל TV+

אולי לא שמעתם על הסדרה הזאת, אבל מדובר באחד הפערים הגדולים ביותר בין צופים למבקרים – 33% אצל המבקרים ברוטן טומטוז, אל מול דירוג של 92% אצל הצופים. בסדרה טום הולנד מגלם צעיר שנעצר בחשד למעורבות בתקרית ירי, ואתם רואים אתהריאיונות שעורכת חוקרת כדי לנסות לפתור את הפשע. המבקרים קטלו את הקצב האיטי והסיפור, שנוטה לרוץ במעגלים, בעוד הצופים ראו בסיפור משהו אחר – זה היה סיפור שמייצר חיבור אנושי. הקהל ראה את חשיפה אמיצה ופגיעה היכן שהמבקרים ראו ניסיון גלוי מדי לקטוף פרס עם הפקה יקרה וכוכב מבטיח. אנחנו אומרים – תנו צ'אנס, מקסימום תעבירו למשהו אחר. זה אפל TV+, בטוח תמצאו משהו לראות.

6. הפלאש // 2014-2023 // The CW

דוגמה מושלמת לכך שמעריצים יכולים להחזיק סדרה שנים, לא משנה מה האיכות שלה. במרכז הסדרה עומד גיבור העל המהיר ביותר שקיים, ואם נהיה כנים, זה גיבור על די מעפן, בסך הכל. אבל בקומיקס דאגו לפצות על זה עם סיפורים ממש טובים, ו-The CW, שהיו ידועים כפח הזבל של DC, ניסו לספר את הסיפורים הטובים ביותר של הגיבור הזה. המבקרים קטלו את הסדרה על ימין ועל שמאל, אבל המעריצים הצליחו לשמור עליה במשך 9 עונות שלמות. אני אמנם עדיין כועס על הביטול של "קונסטנטין", אבל אין ספק ש-The CW נתנו לצופים שלהם בדיוק את מה שרצו.

5. היילו // 2022-2024 // פרמאונט+

אין הרבה סדרות טובות שמבוססות על משחק מחשב. רק לאחרונה הצליחו להבין את הנוסחה, אבל "היילו" הייתה הצעד הראשון לכך. עם זאת, נדמה שהמעריצים והמבקרים לא הצליחו להגיע להחלטה – היא קיבלה תגובות מצוינות ותגובות מזוויעות ממבקרים ומהצופים, שלא הצליחו להגיע לקונצנזוס לגביה. יש סדרות שקל להגיד אם הן גרועות או טובות, אבל "היילו" הוכיחה שזה לא שחור או לבן. אם לא יצא לכם לשחק במשחק, אז הסדרה עוקבת אחר מאסטר צ'יף, סופר-חייל קיברנטי שמגן על האנושות מגזע חייזרי מסוכן במאה ה-26. הדרך היחידה להבין אם הסדרה טובה או לא, במקרה הזה, היא לצפות בעצמכם ולהחליט.

4. האורוויל // 2017-2022 // דיסני+

סת' מקפרלן ידוע בעיקר בזכות סדרות האנימציה שלו, אך האורוויל היא מקרה מיוחד. גם הפעם הוא משתתף בסדרה של עצמו, ונוסע 400 שנה קדימה כדי להיכנס לנעליו של אד מרסר, קפטן של חללית "האורוויל", שמגלה שאשתו שבגדה בו עם חייזר מצטרפת לסגל החללית שלו. כשרק יצאה, התחושה הייתה שהמבקרים לא בדיוק הבינו אותה, כשרק 31% מהם נתנו ביקורת חיובית, לעומת 93% של ביקורות חיוביות מהקהל. כשמתחילים לראות אותה צריך לזכור שזאת בראש ובראשונה קומדיה של סת' מקפרלן. יש שם סאטירה, המון רפרנסים, הומור לעתים מתוחכם להפליא ולעתים מטומטם להחריד וארסנל של דמויות מעולות, שכל אחת מהן זוכה לרגע משלה באור הזרקורים. לא צריך לצפות פה לסדרה זוכת אמי, אבל ההנאה מובטחת.

3. פיירפליי // 2002 // דיסני+

עד היום מעריצים זועמים על הביטול של סדרת המד"ב הזאת, וחייבים להודות שדי בצדק. "פיירפליי" של ג'וס ווידון ("באפי") סיפקה פרמיס מבטיח עם הפקת ענק שלא נראתה כמותה בטלוויזיה באותם השנים, סיפרה על עולם שבו האנושות התפתחה להתיישבות על כוכבי לכת אחרים והתמקדה בספינת המבריחים "סרניטי", חללית מדגם "גחלילית" המשויכת לצבא שהובס במלחמה. הסדרה בוטלה אחרי עונה אחת בלבד לאחר שקיבלה ביקורות די פושרות מצד המבקרים, אבל צברה קהל נאמן להפליא, שהיה מהראשונים לייצר קמפיין לחץ ציבורי להשבתה למסך. זה אמנם לא קרה, אבל ב-2005 זכתה לסרט "סרניטי" שהיווה המשך וסיום הגון לסדרה, אך כולנו יודעים שזה לא אותו הדבר.

2. טד // 2024-הווה // פיקוק

הדובי המדבר של סת' מקפרלן (כן, אנחנו יודעים, המבקרים לא מתים עליו) קיבל תוכנית טלוויזיה משלו, והפעם בדמות פריקוול לסרטים שמחזיר אותנו ישר לשנות ה-90. מבחינתי,הסדרה הזאת שמה את שירות הסטרימינג של "פיקוק" על המפה ואני פה לגמרי בצד של הצופים. לאורך כל הצפייה נתקלתי בעוד ועוד רגעים קורעים מצחוק עם משפחת בנט, ואני חייב להודות שאני קצת התאהבתי במשפחה הזאת. כל אחת מהדמויות מקבלת זמן מסך ראוי, ולכל אחת מהן יש לב ענק, גם כשהן בלתי נסבלות. ממש אוטוטו מגיעה עונה שנייה, אז זה הזמן להדליק שכטה, לשבת מול המסך ולהינות, בדיוק כמו שטד היה רוצה שתעשו אם הוא היה אמיתי. קצת חבל שהוא לא אמיתי.

1. אמילי בפריז // 2020-הווה // נטפליקס

גילוי נאות: אני מת על "אמילי בפריז". זה גרוע, ואני יודע שזה גרוע וכך גם כל מי שצופה בסדרה. מעולם לא שמעתי מישהו מגן על הסדרה הזאת בטענה שהיא איכותית, אבל כל מה שכיף בה זה כמה היא גרועה, מטומטמת לחלוטין, חסרת טעם, פוגענית וגזענית ברמה שלא מביישת את דונלד טראמפ בכבודו ובעצמו. המבקרים, מן הסתם, לא הבינו למה זה כל כל כיף ולקחו את הסדרה ברצינות שהיא לא ראויה לה, ותכלס? הפסד שלהם. כי אין סדרה יותר מופרעת, בדרכה, מאשר "אמילי בפריז". וזה אומר הרבה בעידן טלוויזיוני שבו ג'וני נוקסוויל מנחה את "אפקט הפחד".

• המסך
• סדרות
• נטפליקס

ז'אנר סדרות בתי החולים זוכה לרגע מעניין עכשיו: "האנטומיה של גריי" בדיוק נחתה בדיסני+ עם עונתה ה-22, דווקא בתקופה שריעננה מחדש את הז'אנר עמוס הרופאים. זה הגיוני מאוד בסך הכל, שהטלוויזיה נדבקת לרופאים. עוד מימי ER הגדולה, הסקרנות בנוגע למה האנשים בחלוקים הלבנים חווים ורואים נשארה נקודת מוצא שממנה מוצאים דרמה וקומדיה בקצב מסחרר. יצאנו לחפש את 10 הסדרות הרפואיות הגודלות – חלקן עדיין רצות, חלקן קלאסיקות וחלקן אשכרה מבדרות, אבל כולן יודעות איך להציל לכם את החיים, או לפחות איך עושים קטטר.
>>לראות אותן היום: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בדיסני+ עכשיו

10. האנטומיה של גריי (2025-הנצח) // דיסני+

לא בטוח שנכון לקרוא לטלנובלת בית החולים הזו אחת הגדולות, אבל קשה מאוד להתעלם מסדרה שמתחילה את עונתה ה-22. למרות העלילה הלעיתים מגוכחת ולפעמים קרינג'ית (אנחנו עוד זוכרים את קו העלילה שכלל יחסי מין עם רוח רפאים), היא עדיין מעבירה את הזמן בכיף והיתה המקום בו שונדה ריימס שיכללה לשלמות את פורמט ה"רופאים אבל גם חתיכים עם חיי מין סוערים" – ז'אנר שהופך לפופולרי יותר ויותר ככל שהזמן עובר. עכשיו אפשר רק לנסות להבין אם אי פעם יש להם תכנון לסיים את הסיפור, ולגלות אם כל הרופאים מצאו אהבה.

9. הרופא הטוב (2017-2024)

הגרסה האמריקאית אמנם מבוססת על סדרה קוריאנית, אבל היא לא פחות מעניינת מהמקור. במרכז העלילה עומד מנתח צעיר מבריק ואוטיסט בעל כשרון רב בתחומו, ומה שמעניין כאן אלה היחסים שנוצרים עם הצוות מסביבו. ולמרות שגיבור עם אוטיזם זה כבר לא דבר חדש בימינו, ההופעה של פרדי היימור בתפקיד המנתח בעל המוגבלות שמגיע לעיר הגדולה בהחלט שווה צפייה.

8. ניפ/טאק (2003-2010) // אמזון פריים

כשחושבים על דרמות רפואיות לרוב נחשוב על רופאים חמורי סבר שמטפלים במקרים חמורים כמו התקפי לב וסרטן. אבל הסדרה הזו חושבת על ניתוחים פלסטיים, כמו שעשה בתחילת שנות האלפיים מי שלימים יתגלה כמפעל טלוויזיה שלם – ריאן מרפי. הסדרה המצוינת האת עוקבת אחר מרפאת ניתוחים קוסמטיים, אחרי הצוות וכמובן – המקרים של המטופלים בקליניקה. יש לה 6 עונות, וקל לראות ממנה שכבר אז מרפי ידע לעשות טלוויזיה מושכת אש.

7.הסקס של מאסטרס (2013-2016)

גם הסדרה הזאת לא בדיוק מתמקדת בבית חולים, והיא מבוססת על סיפור אמיתי – על צמד החוקרים מאסטרס וג'ונסון שהמחקר החלוצי שלהם לגבי מיניות האדם. ויליאם מאסטרס הוא גניקולוג והסדרה אכן מתרחשת בבית חולים אוניברסיטאי, אבל הדבר המרכזי כאן (מלבד מערכות היחסים בין הדמויות) הוא המחקר, ולאו דווקא המטופלים (למרות שגם הם מעניינים בפני עצמם). סדרה קלילה, כיפית, סקסית ומי יודע – אולי תלמדו משהו.

6. ER (משנת 1994-2009)

עוד סדרה ותיקה ונפלאה היא ER, קלאסיקה שהחלה בשנות ה-90 וסיימה את דרכה במילניום הנוכחי. הסיפור הוא הקלאסי מכולם כמובן – צוות בחדר מיון בבית חולים בדיוני בשיקגו והיחסים בין העובדים. אבל לא פעם הסדרה הרגישה כמו סרט אקשן או מתח עם קצב מהיר, רגעים דרמטיים ומלחיצים והמון איברים ודם. ER היתה *ה*דרמה הרפואית, במלוא מובן המילה.

5. זה הולך לכאוב (2022) // BBC ו-AMC

רפואה זה נושא שתמיד יהיה מהול בכאב, וכשמשלבים בזה הומור אתם יודעים מה יוצא – קומדיה בריטית. "זה הולך לכאוב" מתמקד במחלקה פחות סופנית הפעם – מחלקת יולדות. יש בזה המון לב, המון כאב ורגעים יפים ושמחים שמייצרים תמהיל אבסורדי-קומי-עגום שלא ראיתם כמותו בטלוויזיה.

4. The Pittי(2025-?) // HBO

כמעט 30 שנים אחרי ER, נואה ויילי חוזר למדי הרפואה בסדרה שמצד אחד מזכירה הריאליזם של ER, רק בקצב "זמן אמיתי" בסגנון של "24", ועם המון פוקוס על הפוסט-טראומה של עבודה רפואית. ההצלחה חסרת התקדים שלה לא מתבטאת רק בפרסים, אלא גם בריענון הז'אנר והיצמדות באמת יוצאת דופן למציאות האמתית של רופאים ב-2025. כבר מחכים לעונה הבאה, שבטוח תהיה חתיכת יום אחד ומטורף.

3. האוס (2004-2012) // נטפליקס

הסדרה שהכירה לנו את הרופא האפרורי גרגורי האוס ידעה עליות ומורדות (שהגיעו בעיקר לקראת סופה), אבל היא גם כנראה הסדרה שהשפיעה הכי הרבה על הדרמות הרפואיות כיום. "האוס" הייתה התוכנית הראשונה שהתייחס לאנליזה רפואית כאל תעלומה שצריך לפענח, ולמרות שקל לשנוא את הנוסחתיות של הסדרה, אין מנוס מלהכיר בהישגים שלה – שכוללים פרס פיבודי, שני פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי אמי ותפקיד אייקוני אחד של יו לורי – ולתת לה את המקום השלישי והמכובד.

2. מ.א.ש (1972-1983) // CBS

מלחמה היא דבר אבסורדי ואחת הדרכים הכי טובות להתמודד עם סיטואציות אבסורדיות היא קומדיה. "מ.א.ש" המבריקה, שבדרכה מבוססת על "מלכוד 22", הצליחה לייצר סאטירה טלוויזיונית חסרת תקדים על הסיוט האמריקאי שהוא מלחמת ויאטנם דרך התמקדות בצוות בית חולים צבאי דווקא במלחמת קוריאה. היא האבטיפוס לכל סדרות בתי החולים שנעות בין דרמה קורעת לב לרגעים קומים שעוזרים לעבד את הטראומה מלעבוד בתוך מערכת בריאות דווקא דרך הצחוק. היא גם אחת הסדרות הכי חשובות בתולדות הטלוויזיה. עם זאת, אנחנו ניתן את המקום הראשון לזו ששכללה את הנוסחה הזו לכדי שלמות.

1. סקראבס (2001-2010) // דיסני+

סקראבס היא לא רק סדרת הרופאים הכי טובה, היא גם אחת הקומדיות הכי טובות שעלו על המסך. היא בין הסדרות הבודדות שאני מסוגל לצפות בהן יותר מפעם אחת ובכל סיבוב אני מגלה מחדש כמה היא גאונית. הצוות של "בית החולים הקדוש" הוא בין המגוונים ביותר שיש על המסך וקשה לא להתאהב בכל אחת מהדמויות הללו. כל דבר בה עובד כל כך טוב, הצחוק, הבכי, ואפילו כיף לצפות בפרקים פחות מוצלחים (כמו פרק האגדה שהיה יחסית משמים ועם אפקטים גרועים, אבל איזה כיף), אז תכינו את שרירי הצחוק ואת הממחטות לבכי שבא מיד אחר כך, כי אם לא ראיתם אצ זה – זה הזמן. עם זאת, אסיים כמובן באזהרה הקבועה מלצפות בעונה התשיעית והמיותרת כי הסדרה נגמרת באמת בסוף עונה 8.

• המסך
• סדרות
• רפואה
• רופאים