יום האישה הבינלאומי, שהפך לשבוע האישה הבינלאומי ובדרכו להפוך לחודש האישה הבינלאומי, מביא איתו תמיד שלל מבצעים וגימיקים מטומטמים שאמורים לגרום לנו לקלל באופן נמרץ יותר את הפטריארכיה (אנחנו לפחות מקוות שזה מה שהם אמורים לעשות, כי אם כן אז מדובר בהצלחה מסחררת ששוברת שיאים מדי שנה). פעם במאה גימיקים כאלה בערך מגיע רעיון ממש חמוד מתוך הבליל המטופש, והפעם זו יוזמה של פרטנר TV ליום האישה 2022: קטגוריה שלמה של סרטים שעומדים במבחן בכדל לייצוג נשי הולם.

למי שנמנם בעשורים האחרונים אפשר לספר שמבחן בכדל, שנוצר ב-1985, בא לבדוק ייצוג נשים ביצירות קולנועיות, ספרותיות ובדיוניות באופן כללי. הוא קרוי על שם המאיירת האמריקאית אליסון בכדל, שהציבה לפני כמעט 40 שנה שלושה תנאים לעמידה במבחן: סצנה בהשתתפות לפחות שתי דמויות של נשים, המשוחחות ביניהן, ונושא השיחה אינו גברים. והמהדרין מוסיפות: אנחנו יודעים את השמות של שתיהן.

עם השנים הפך מבחן בכדל הפך שם נרדף לבחינת אפליית נשים בקולנוע, המשקף את המציאות החברתית, הפוליטית והתרבותית שלנו ומשפיע על עיצוב החברה. על פי מרבית המדדים, בין 30 ל-40 אחוז מסרטי הקולנוע היוצאים לאור בארצות הברית אינם עוברים את המבחן, מספר מדהים בהתחשב בתנאי הסף הנמוכים שלו.בין הסרטים שיוצגו בקטגוריה הייעודית: נקמה חריפה, אופליה, נוכלות בלי חשבון, אנה, ג'קי, הקריאה, כוננות עם שחר, גדולה מהחיים, סודות מדינה, המורה לאנגלית, לייט ניט, פנים רבות לאמת, מאמא מיה 2, מעודדת הזהב, לסדר את אמא, מיה והאריה הלבן ועוד.

בפרטנר מתגאים בכך שחרטו על דגל החברה עיקרון של קידום נשים, וכיום כ-50 אחוז מעובדי החברה הן נשים, כאשר את השדרה הניהולית תופסות כ-41 אחוז נשים.

• המסך
• פרטנר
• נשים בקולנוע

• Facebook
• Twitter
• Email

ערוץ חדש יעלה בחודש הבא בפרטנר TV, שיכלול תכנים קומיים וסטנדאפ מקורי מהארץ ומהעולם. "ערוץ טדי" יעלה ב-15 בנובמבר וישודר באפיק 15. תכני הערוץ יהיה גם זמינים באמצעות Catch Up עד שבועיים אחורה וב-VOD של פרטנר TV.

הערוץ בנוי בקונספט Bite Size TV, ויתמקד בקומדיה ישראלית מעולמות הסטנדאפ והרשתות החברתיות. בנוסף לתכני וכוכבי רשת כשחר חסון ואמני הקומדי בר, שוגר זאזא, שרוטונים ועוד, יפיק הערוץ תכנים מקוריים, וישודרו בו גם תכנים של טדי הפקות, שמשתתפת בהפקת הערוץ.

בין הסדרות החדשות שישודרו בערוץ נמצאות "סחילנד" – קומדיה על עולם ההיי-טק הישראלי עם קובץ' ודובדבני, "שומרת" – סדרה על חייה של רווקה דתייה בתל אביב, "אמוג'יניישן" – סדרת נונסנס באנימציה, "אמת אמנותית" עם ניר פרידמן, על אגדת רוק שמוצא השראה לשירים במקומות לא צפויים, "ג'נטלמנים ישראלים" המתמקדת בשיחות טינדר אמיתיות, ועוד.

בנוסף מפיק ערוץ טדי סדרת ספיישלים בהנחיית יונתן ברק ובהשתתפות סטנדאפיסטים אורחים בכל פרק, בקומדי פקטורי, בית ציוני אמריקה והקאמל קומדי קלאב.

• המסך
• פרטנר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

ביום שישי האחרון השתתפו כאלף אנשים בהפגנה לציון עשר שנים למאבק נגד הגדר בכפר בילעין. אף שהפגנות כאלו מתקיימות גם במקומות אחרים, הפכה בילעין בעשור הזה לסמל בינלאומי להתנגדות פלסטינית לא חמושה לכיבוש.

הסיפור בבילעין פשוט מאוד: כשישראל החליטה להקים את גדר ההפרדה בינה לבין השטחים היא לא מתחה אותה על הקו הירוק, אלא סיפחה באמצעותה חלק מאדמות הגדה המערבית לשטחה, ובמקרה של בילעין מדובר בחלק ניכר מהאדמות החקלאיות של הכפר. ההפקעה המקורית הייתה של כ־2,000 דונם, אולם פסיקת בג"ץ הזיזה את הגדר כמה מאות מטרים והחזירה 700 דונם לכפר. בית המשפט בחר שלא להשיב את יתר השטח (שעליו כבר הוקמה שכונה של מודיעין עילית), ומאז נמשכות ההפגנות.

להפגנות בבילעין יש שגרה די קבועה: שיירה של פלסטינים, כמה תומכים בינלאומיים וישראלים אחדים צועדת לכיוון הגדר עד שהיא נתקלת בגז מדמיע. בשוליים יש גם זריקות אבנים, ירי כדורי גומי ולעתים אפילו נשק חי. לעתים הצבא מחכה למפגינים כבר בצד "הפלסטיני" של החומה ומבצע מעצרים. לפעמים הגז המדמיע מקדים את זריקות האבנים, לפעמים להפך.

אבל מאחורי הריטואל השבועי מסתתר סיפור גדול יותר. הפלסטינים הם הרי נתינים חסרי זכויות. לא רק שהם לא יכולים להצביע – כל התארגנות פוליטית בשטחים אסורה אלא אם ניתן לה אישור מהמפקד הצבאי. זו משמעות הכיבוש, לצד שורה של דברים נוספים שרוב הישראלים לא מבינים, כמו מגבלות על חופש תנועה, בתי משפט צבאיים, הגבלים על מסחר ובנייה, מגבלות מים ואפילו העובדה המוזרה שישראל לא מרשה לפלסטינים להקים רשתות סלולריות מהדור השלישי.

לפלסטינים יש זכות להתנגד לכיבוש. השאלה היא כיצד. יש מי שבוחרים במאבק חמוש. תושבי בילעין, לעומת זאת, נוטלים על עצמם מגבלות. רוב ההפגנות ורוב המשתתפים הם לא אלימים לחלוטין, ואפילו פעולות כמו זריקת אבנים לא מתקרבות לאלימות העצומה שמפעיל הצבא בכפר (בבילעין נרשמו אלפי פצועים, מאות מעצרים ושני הרוגים – אח ואחות). תושבי בילעין גם מקפידים שהמאבק שלהם לא יוגדר לפי קווים לאומיים או דתיים, אלא מאפשרים לכל אדם לקחת בו חלק. זו גישה נדירה שבזכותה זכו אלפי ישראלים שהגיעו לבילעין להכיר את המציאות מנקודת המבט הפלסטינית. להריח את הגז המדמיע ולראות את החיילים מהצד של הקנה ולא של ההדק – וכל זה במרחק 20 דקות נסיעה מתל אביב. מדובר בחוויה מטלטלת מאוד, באופן אישי היא שינתה לי את צורת המחשבה על הכיבוש לחלוטין. אבל המאבק הזה לא חדר את גבולות תודעת המיינסטרים הישראלית. הקונצנזוס עדיין סבור שכל התנגדות פלסטינית לכיבוש – ודאי הפגנה נגד חיילים – היא מעשה טרור ואיום קיומי.

גם היום אין לישראלים פרטנר טוב יותר מאשר תושבי בילעין. לא החמאס ואפילו לא אבו מאזן. סעו לשם באחד מימי שישי בבוקר ותראו את זה בעצמכם.

• אנשים
• זכויות
• פרטנר
• טרור
• פלסטינים
• בג"ץ
• טורים אישיים ובלוגים
• הפגנה