ככה נראית פמיניסטית: 10 הנשים ששמחנו לקבל מהן שיעור
אמה ווטסון, רוזאן בר ועוד פמיניסטיות מהמאה ה־21 שלימדו אותנו דבר או שניים על החיים
אמה ווטסון
ווטסון עומדת מאחורי היוזמה He for She, שקוראת לגברים להצטרף למאבק למען שוויון מגדרי. ממנה למדנו שאפשר להיות פמיניסטית רדיקלית בגיל 25, שאפשר להיות פמיניסטית שאוהבת אופנה, שאפשר לעודד נשים וגברים להצטרף למאבק כשמדברים איתם בהיגיון וברהיטות ושיש דור חדש של נשים חזקות וצעירות שעוד ישנו את העולם.
רוזאן בר
רוזאן בר הגיעה לפריים טיים עם ג'ורה גדולה וגוף כבד משקל, וזה היה מחזה לא רגיל בהוליווד הפלסטית. לצערנו המהפכה של בר רחוקה מלהיות שלמה – התפקידים הראשיים בהוליווד עדיין הולכים לנשים רזות, יפהפיות ועדינות, והדרך היחידה לשרוד עם מראה שאינו מושלם הוא להיות קומיקאית מושחזת ובעלת מרפקים, אף שגם אלה בסופו של דבר נכנעות לזוהר ולשגרת הטיפוח ההוליוודית.
לזלי ג'ונס
ג'ונס היא אולי השם הכי פחות מוכר ברשימה, אבל היא הצליחה להתברג לקאסט הלבן, הגברי והצעיר ברובו של "סאטרדיי נייט לייב". נוסף על כך היא אישה שחורה וגדולה בת 48 שמעזה להרגיש נחשקת. גם כשהיא מדברת על גברים, ההומור שלה נותר הומור של אישה חזקה שממש לא צריכה להיות נסיכה עדינה כדי להרגיש שהיא אלילת מין. גם אם ההשפעה שלה לא נרחבת (עדיין), אנחנו מריעות לה על כך שהיא מייצגת לבדה אוכלוסייה נכבדת של נשים – כאלה שהן לא כוסיות אבל כן עושות סקס.
צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
יש מי שעיקם פרצוף על השימוש של ביונסה בקטעים מהרצאת ה־TED של הסופרת הניגרית בשיר Flawless, אבל כך הדברים שלה הגיעו לציבור נרחב יותר מאוהבי הספרות. אדיצ'יה מקפידה לכתוב פמיניזם ולדבר פמיניזם, ואף הגנה על ביונסה כשאמרה "מי שאומרת שהיא פמיניסטית היא פמיניסטית". וורד.
מדונה
במקום לקרוא למדונה פתטית ולזלזל בה על כך שהיא עדיין חושפת את גופה בגיל שבו נשים אמורות להתעטף בבורקה, כדאי שנזכור כולנו מאיפה באנו. בלי מדונה לא הייתה מיילי סיירוס. היא זו ששחררה את כוכבת הפופ מהמבט הגברי וגם מהשליטה הכלכלית הגברית, והזכירה לנו שמיניות היא כוח.
איימי שומר
אי אפשר להשלים רשימה כזאת בלי להתייחס לשומר, שהיא הדוברת הבולטת ביותר נגד ההפנמה הפטריארכלית בייצוגים תרבותיים. סדרת המערכונים שלה, "בתוך איימי שומר", נוגעת בכל אספקט של היות אישה בעידן המודרני בכלל ובהוליווד בפרט. הטרדות מיניות מול סלאט שיימינג, סטנדרטים פיזיים בלתי אפשריים מול באדי שיימינג, הדרישה לפוריטניות מול שחרור מיני – אין נושא שחומק מלשונה העוקצנית של שומר, ואת כל זה היא עושה על עקבים.
רייצ'ל בלום
גם אם היא מוכרת פחות משומר, בלום מקבלת את הקרדיט על כך שהיא לא מתאמצת להנגיש את התכנים הפמיניסטיים שלה לקהל הרחב ומצליחה לתבל את הקומדיה המוזיקלית המטופשת שלה "Crazy Ex-Girlfriend" במונחים מהסוג ההארד קורי ובמסרים מגדריים מורכבים ומתוחכמים.
שונדה ריימס
אף שאיכות העשייה הטלוויזיונית שלה מוטלת בספק, המפיקה והתסריטאית שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי", "סקנדל" ועוד) הצליחה למקם את עצמה כאחת הדמויות המשפיעות בהוליווד, תוך שהיא מקדמת שוויון מגדרי חסר פשרות ומקפידה להציג דמויות נשיות ולהט"ביות מגוונות ולשנות את הטלוויזיה האמריקאית במו ידיה.
לינה דנהאם
דנהאם הצליחה לכתוב ארבע דמויות נשיות בלתי נסבלות שדומות יותר לאנשים אמיתיים מאשר לסטריאוטיפים הנשיים ההוליוודיים, ובכל זאת להפוך את "בנות" לסדרה אהובה. נוסף על כך היא לא מחמיצה הזדמנות להתריס עם עירום, שמטרתו היא אחת – להרגיל את העין שלנו לגוף נשי שאינו פורנוגרפי. השמועות מספרות שיש כמה גברים שהצליחו להסתכל עליה ישירות.
מרב מיכאלי
לא קל לקרוא לעצמך פמיניסטית בהוליווד. קשה אף יותר לעשות את זה בעולם הבידור הישראלי, כך שלא מפתיע שמיכאלי פנתה בסופו של דבר לפוליטיקה. אפשר לומר שמיכאלי ויתרה על הפופולריות שלה למען השמעת הקול הפמיניסטי בכנסת, שכן את רוב הרעיונות שנראים לנו כל כך טריוויאליים כיום היא הביעה בקול רם בתקופה שבה הם נחשבו קיצוניים והקימו עליה מסתלבטים, ואנחנו מעריכות ביצים. כלומר, שחלות.
