לפני בדיוק עשור תל אביב התעסקה באיום אחר מאשר טילים איראניים. לא, הסיפור הכי גדול בעיר, הדבר שהטריד את התושבים יותר מהכל, היה "הצועק" – בחור צעיר שצועד ברחובות העיר עם אוזניותוצורח את נשמתו עד אין קץ. אז זה היה קוריוז עירוני חמוד, אבל ככל שחולפות השנים כך אנחנו מתחילים להבין שאולי הוא בכלל היה נביא. אנחנו רוצים לצעוק את התסכול שלנו כבר המון זמן, אבל בחצי השנה האחרונה זה כבר הפך לבלתי נסבל, ואנחנו פשוט רוצים לשחרר. מצאנו את המקומות הכי טובים בעיר בשביל שתוכלו לצעוק בהם את כל הכאב*, ובתקווה לסיים בלי קול ועם פחות משקל על הלב.
*קחו את ההמלצות בערבון מוגבל – זו תקופה רגישה עם המון פוסט טראומה, ואף אחד לא באמת צריך להיות מופתע מצעקה אקראית ברחוב.

>>נפלנו ברצפה: השעשועון הלוהט ביותר בעולם בדרך לכאן 11

הים

משורר בינוני פעם כתב "כשעצובים הולכים לים, לכן הים מלוח". אנחנו חושבים שלא צריך בהכרח לבכות (למרות שזה ממש בסדר אם אתם כן), כי אפשר פשוט לצעוק. מצאו חוף מבודד, אולי בשעת לילה לא חשודה, אולי ביום סוער, וצעקו לחמכם על פני המים ואל תוך הגלים. הדגים לא יענו, אנחנו מבטיחים.

סירת פדלים בירקון

דמיינו את זה לרגע: אתם שטים בפסטורליות המצחינה של הירקון, נישאים עלי המים העכורים, נעים ונדים לפי הרוח. לפתע צעקה מפלחת את האוויר, וזה בכלל אתם שצועקים. אף חיה לא בורחת (כי מי יכול לחיות שם), ואף אדם שפוי לא שומע, כי איזה אדם שפוי שהוא לא תייר עדיין שוכר סירת פדלים בירקון? בכל מקרה, רצוי רק להזהיר את הפרטנר שלכם לפדלים. אתם לא רוצים שיקפוץ בבהלה לתוך המים, רק כדי לא להיראות שוב לעולם.

שוק הכרמל

נכון, זה אולי יהיה מביך לצעוק בין כל האנשים האלה, אבל היי – אם תעמדו מספיק קרוב לקובי בוריקה, זה אפילו לא ירגיש רועש מדי ביחס אליו. נכון, זה גם לא הכי חכם לצעוק בשוק הומה אדם, אבל אם תתנו אזהרה ברדיוס סביר מראש, סביר להניח שרוב האנשים יצטרפו אליכם בשמחה ובזעם.

בעבודות הרכבת באלנבי

היי, אם כבר להוציא תסכול בצעקה חסרת אחריות ומעצורים, אז שלפחות יופנה למשהו שאנחנו כועסים עליו. ברור, הצד ההגיוני שלנו מזכיר שזה הכרחי ושכולנו נרוויח מזה בסוף, אבל הצד האנוכי שלנו רוצה להגיע למקומות במרכז העיר בקלות והכל פקוק. כשהמכונות שם רועמות – צעקו כאילו אתם מקדחת ענק שחופרת בלב אלנבי, שחררו כאילו אתם פטיש האוויר של בומבה צור.

גינת לוינסקי

פינת הנרקומנים הכי מוכרת בעיר היא נקודה נהדרת לצעוק בה, כי גם ככה אדם שעומד וצורח את נשמתו החוצה זה לא מראה חריג באזור. אולי אפילו תמצאו פרטנר לצעקה. ברגע שהוא מתחיל לצעוק על אלוהים, זה הזמן שלכם להתחפף. אתם אולי קצת משוגעים, אבל לא עד כדי כך.

מתחת לגשר רוקח

על אי התנועה הרועש של אחד הצמתים המרכזיים בעיר אפשר לצעוק ולצרוח עד ככלות הקול, די בקלות ומבלי להפריע לאף אחד. מקסימום תפתיעו איזה ליצן רחוב שעושה ג'אנגלינג. זה בונוס.

פארק בגין

קודם כל – וסליחה מאנשי מזרח העיר – לא נורא אם תבהילו קצת מהאנשים שמבלים בפארק היפהפה הזה. הם צריכים ריגושים בחיים. אם תעשו את זה קרוב מספיק לרעש הסקי מים באגם, לא בטוח שישמעו אתכם בכלל. מצחיק, אדם צועק תוך כדי גלישה מהירה על המים ואף אחד לא מניד עפעף, אבל אדם שצועק 10 מטר משם על שפת האגם, ופתאום כל האמהות בורחות. עולם עקום.

בארבי

טוב זה חישוב קל יחסית – מצאו את ההופעה המתאימה (מרסדס בנד, למשל, נשמע מתאים), תגיעו בשעה הנכונה, עברו את התור, חכו לשיר הראשון ואז צעקו בלי שום קשר לשיר. אתם יכולים להמשיך עד ששאול יגיע לצעוק עליכם, ואז תשבו בשקט ותחשבו טוב טוב על מה שעשיתם.

ליד פהקפה

ובכן, אנחנו חייבים להתוודות – כאן מדובר נטו באינטרס אישי. הפינה היפהפיה הזו כל כך עמוסה כל הזמן, שצעקה משוחררת ומופרעת אחת עשויה לפנות אותו לגמרי מכל הנוכחים. אחרי שכולם ילכו תוכלו להזמין כוס מקיאטו שיבולת ולהמתין למשטרה שבוודאות בדרך אליכם, אבל הנהגים שמנסים לקחת את הסיבוב יריעו לכם. וזה מה שחשוב.

ההפגנה במוצ"ש

מרוב צעקות לרגע שכחנו למה אנחנו צועקים – ממשלת עלובים לא מתפקדת, בידוד עולמי, 1600 הרוגים ו-133 חטופים. ובניגוד לכל הצעקות בכל המקומות האחרים, צעקה בהפגנה היא אשכרה משהו שעשוי לשפר את המצב המחריד הזה. אל תבזבזו את האוויר שלכם, בואו במוצ"ש להפגנה וצעקו כאוות רצונכם עם אנשים שצועקים איתכם מאותו תסכול. זה מרגיש הרבה יותר טוב ככה.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• צעקה
• רעש

הסמארטפון של בלונדינית יפהפייה מצלצל והיא עונה. היא אמנם יושבת ליד הבאר במסעדה מלאה אנשים, והבחור בטלפון אמור להיות הדייט שלה שמאחר, אבל לסרט קוראים "צעקה 6", אז אנחנו יודעים איך זה ייגמר. כלומר, איך זה יתחיל, כי הסיפור שלה נגמר לפני ששם הסרט מופיע על המסך. הפעם הבלונדינית (סמרה וויבינג) היא מרצה לקולנוע באוניברסיטה, והיא מספרת לבחור בטלפון שהיא מעבירה קורס על סרטי סלאשר. למרות זאת היא לא מזהה שהיא עצמה נמצאת בסרט כזה, ולכן אין לה סיכוי.

"צעקה 6" הוא המשך ישיר של הריבוט/ריקוול שיצא לפני שנה, ולקח לעצמו את השם "צעקה", בלי מספר, כדי לסמן שמדובר במעין התחלה חדשה של סדרת הסרטים שנולדה ב-1996 עם "צעקה" הראשון. שנה אחרי הרציחות בוודסבורו, טארה (ג'נה אורטגה מ"וונסדיי") ואחותה הבכורה סם (מליסה באררה) עברו לניו יורק כדי להתרחק מהזיכרונות. אליהן הצטרפו צמד התאומים צ'אד (מייסון גודינג) ומינדי (ג'סמין סאבוי בראון), ששרדו את הסרט הקודם. שני זוגות האחאים האלה מכנים עצמם "רביעיית הגרעין" (The Core Four), כבני הדור הבא שהופיעו לראשונה בריבוט והצעידו את הפרנצ'ייז לסבב חדש.

את הכינוי הזה אפשר להדביק גם לרביעיית התסריטאים והבמאים (שניים מכל סוג) שהחיו את המותג. הם שבים גם בסרט הנוכחי, שבסוף השבוע שחלף רשם את הפתיחה הכי גדולה בתולדות הסדרה: סכום ראשוני של 67.1 מיליון דולר אומר שהדור הנוכחי של צופי קולנוע רעב לסוג הזה של סרטי אימה מודעים לעצמם. וזה לא מזיק שהם מובלים על ידי צמד שחקניות היספניות מגניבות (שלושים אחוז מהצופים בסופ"ש היו היספנים) ושני שחורים (בהירי עור) – אלה שבעידנים הקודמים של הז'אנר היו הראשונים לפנות את המסך.

כזכור, מינדי היא המומחית לחוקיות של סרטי סלאשרים, שאוספת את כולם, כמו הרקול פוארו, כדי לנסות לפענח מי החשודים העיקריים שמסתתרים מאחורי מסכת רוח הרפאים הלבנה. אבל גם היא חייבת להודות שבעידן הנוכחי של פרנצ'ייזים אינסופיים, הכללים הישנים כבר לא כל כך עובדים. דמויות מורשת, למשל, יכולות למות, כמו שקרה לדואי ריילי (דיוויד ארקט) בסרט הקודם. אבל האם הכללים באמת לא רוונטיים, או שמא מינדי אומרת את זה כדי לבלבל אותנו? והאם השאלה הזאת היא ספוילר, או שגם היא נועדה לבלבל אתכם?

ב"צעקה 6" יש רק דמות מורשת אחת – כתבת הטלוויזיה גייל ווית'רס (קורטני קוקס), שהאחיות כועסות עליה בגלל הספר שכתבה על הרציחות. סם טוענת שהספר תרם לכך שאנשים החלו להאשים אותה ברשתות החברתיות שהפלילה את החבר שלה ברציחות שהיא עצמה ביצעה. גם קירבי ריד (היידן פנטיר) ששרדה את "צעקה 4" הכושל, חוזרת בתפקיד סוכנת אף.בי.איי, אבל קשה לקרוא לה דמות מורשת. אל אלה מצטרף דרמוט מלרוני בתפקיד בלש במשטרת ניו יורק. מלרוני לא השתתף בסרטי "הצעקה" של שנות התשעים, אבל אלה היו השנים שבהן הקריירה שלו הגיעה לשיאה הלא מאוד גבוה בסדרה של תפקידי הבחור הנחמד ("החתונה של החבר שלי"), כך שהוא משתלב באופן טבעי כמי שהיה יכול להיות שם מלכתחילה. ויש, כמובן, גם מקבץ של שחקנים צעירים ופחות מוכרים בתפקידי קורבנות/חשודים.

שלוש הרציחות הראשונות בסרט מגיעות בזו אחר זו וחברי רביעיית הגרעין עושים כמיטב יכולתם להישאר יחד כדי לגונן זה על זה. הטריק של המסכה הלבנה שמאחוריה יכולים להסתתר רוצחים שונים, כולם בני תמותה, הוא בסיס פורה לעלילות שמשלבות תבניות של סיפורים בלשיים בינות להבהלות ולשיסופים הגרפיים. הפעם יש לא מסיכה אחת, אלא אוסף מסיכות שקובצו מהסרטים השונים – "הצעקה 6" הוא גם מעין מוזיאון חי, שמכיל את הסרטים הקודמים.

התסריט המוצלח שכתבו ג'יימס ונדרבילט ("זודיאק") וגאי ביוסיק משלב היטב בין המרכיבים השונים, כולל שכבה לא עבה מדי של נוסטלגיה, ומצליח לתעתע בנו עד לחשיפה הגדולה, שמתרחשת באולם קולנוע ישן שדלתותיו נעולות – אתר מתאים למשחקי ההשתקפויות של הסדרה. והבימוי של מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט הומוריסטי ומלחיץ במידה הנכונה. רק דבר מטריד אותי סרט אחר סרט – למה תמיד אחרי שהגיבורות חובטות בראשו של הרוצח במסיכה, נגיד במחבת, והוא נופל ארצה, הן לא מנצלות את היתרון וממשיכות לחבוט בו, אלא זורקות את המחבת ובורחות? כך הן מאפשרות לו להתאושש ולדלוק בעקבותיהן. ברור שזה נובע מהצורך למתוח את האקשן עוד ועוד, אבל מהי ההצדקה הדרמתית לכך שהגיבורות, שכבר התנסו על בשרן במפגשים עם רוצחים, וגם מכירות את הכללים של סרטי סלאשרים, לא למדו שהם תמיד מתאוששים אחרי המכה הראשונה?

3.5 כוכבים.Scream VI בימוי: מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט. עם ג'נה אורטגה, מליסה באררה, מייסון גודינג, קורטני קוקס, היידן פנטיר, דרמוט מלרוני. ארה"ב 2023, 122 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטי אימה
• המסך
• קולנוע
• צעקה