הניסיון הראשון של מאן-סו (לי ביונג-הון מ"משחק הדיונון") להרוג מישהו הוא רגע קולנועי אבסורדי ונהדר. מאן-סו עולה על גג של בית, תופס עציץ בינוני, חוכך בדעתו ומחליף אותו בעציץ יותר גדול, ואז מניף אותו מעל לראשו בכוונה להפילו על גבר שמדבר בטלפון למטה ברחוב. מים מהעציץ זולגים כמו דם שקוף, או זיעה קרה, על פניו של מאן-סו, ועל החליפה הנאה שלבש לראיון עבודה, והוא מתמהמה. הניסיון אינו מסתיים בהצלחה. כאיש משפחה ומנהל מזה 25 שנים במפעל למוצרי נייר, מאן-סו חסר כל כישורי הרג, וצעדיו הראשונים בתחום מלאים טעויות מבדרות. אבל מקורבן לקורבן הוא צובר ניסיון, ונעשה הרבה יותר מחושב ומתוחכם. זה מעיד על יכולתו ללמוד דברים חדשים ולהתמודד עם אתגרים – תכונות הנדרשות לתפקיד ניהולי, כמובן.

>> "על כלבים ואנשים": שבעה באוקטובר מעולם לא הרגיש קרוב כל כך
>> האישה שלנו באוסקר: הסרט על נועם שוסטר אליאסי – לצפייה חינם

מאן-סו אינו מתכוון להתמקצע כמתנקש. הוא רוצח אנשים משום שפוטר מעבודתו כשהמפעל נרכש על ידי חברה אמריקאית, ולמרות כל התרגילים למחשבה חיובית שלימדו אותו, הוא לא הצליח למצוא תחליף ראוי. יש משרה אחת בחברת נייר אחרת שמתאימה לו בול, אלא שיש עוד כמה אנשים עם הכישורים הנדרשים. לכן הוא מחליט לחסל את המתחרים.

"אין ברירה אחרת" הוא העיבוד הקולנועי השני ל"הגרזן" מאת סופר המתח האמריקאי דונלד ווסטלייק, שעשרות מספריו הגיעו למסך (בהם "הצייד", שב-1967 הפך ליצירת המופת האבסורדית "Point Blank", וב-1999 ל"פייבאק" עם מל גיבסון). העיבוד הקודם מ-2005 נוצר בצרפת בידי קוסטה גברס, ונקרא "Le couperet". הספר עצמו נכתב ב-1997, בהשראת סדרת כתבות ב"ניו יורק טיימס" על קיצוצי עובדים בתאגידים. שלושים שנה אחרי, הנושא נותר רלוונטי כשהיה – גם בעידן הדיגיטלי שבו הצורך בנייר הולך ופוחת – והסיפור על קורבנות השוק החופשי נקלט היטב בקוריאה הדרומית.

לצד בונג ג'ון הו ("פרזיטים"), פארק צ'אן-ווק הוא מבכירי הקולנוענים הקוריאנים. סרטיו כמעט תמיד אלימים מאוד ומגוללים סיפורי פשע ונקמה, מרוססים בהומור שחור. "אין ברירה אחרת" הוא הסרט השלישי שלו שמופץ בישראל, אחרי "חמישה צעדים" ("Oldboy") ו"החלטה לעזוב" המופתיים – לשניהם נתתי חמישה כוכבים. הפעם שכבת ההומור השחור עבה במיוחד, ללא ההדים הטראגיים שליוו את היצירות הקודמות. לכן, אף שנהניתי מהבימוי המדויק ומהמהלכים העלילתיים, הרובד הזה היה חסר לי.

הבסיס התמטי מזכיר לא מעט יצירות אמריקאיות, דוגמת הסדרה "החברים והשכנים שלך", שעוסקות בחיי המעמד הנינוח (הסנובי והצבוע) המתגורר בפרוורים האמידים, ובמי שנזרק מהם. כשאנחנו צופים בחזות המשפחתית המושלמת מדי שמוצגת בפתיחה – כולל חיבוק משפחתי וזוג כלבים שנקראים על שמות הבן והבת – ברור לנו שהיא נועדה להיפרע תוך זמן קצר. כך אכן קורה כשמאן-סו מגלה שהבונוס שקיבל לא מעיד על הערכה לעבודתו, אלא להיפך. אחרי האירוע המחולל של הפיטורין, הסרט לא ממהר לשום מקום ובונה בדקדקנות את הייאוש הזוחל שמניע את מאן-סו לבחור באסטרטגיה של רצח.

הקצב האיטי של הסרט, שאורכו שעתיים ועשרים, יאתגר את סבלנותם של חלק מהצופים (כפי שניכר בהקרנת העיתונאים), אבל אוהדיו של פארק יתענגו על כל פריים, כמעט. הרצח הראשון הוא המפורט והארכני ביותר, בהיותו הכי פחות מתוכנן. יש שם כמה דקות של התגוששות שמבוימת בגסות, בעיניי. אבל כל השאר עשוי בחדות ובאלגנטיות, בתוספת זוויות צילום ביזאריות שמייצרות תחושה כאילו משהו אורב לנו בכל פינה נסתרת. גם הפעם פארק משלב בפסקול יצירות קלאסיות של מוצארט וויואלדי – לצד בלדות קוריאניות – הפעם לא כקונטרפונקט לתמונה, כפי שעשה באופן בלתי נשכח ב"חמישה צעדים".

לי ביונג-הון מתגלה כשחקן קומי מצוין בתפקיד הגבר שמשתדל להיות אבא טוב לילדיו, ובעל טוב לרעייתו, והופך בשל כך לרוצח. האופציה של התחלה חדשה אינה עולה בדעתו, כי הוא מרגיש ש-25 שנים בתעשיית הנייר הגדירו את זהותו והוא מסרב להיפרד ממנה. סון יה-ג'ין משתווה אליו בתפקיד רעייתו התומכת. סון זכורה לטוב מהסדרה הקוריאנית הפופולארית "נחיתת חירום לאהבה", שם היא גילמה יורשת/סלבריטי/אשת עסקים. כאן היא פחות זוהרת אך לא פחות נבונה ובעלת תושיה. הסיום נפרש על פני כמה סצנות. האחרונה שבהן אירונית כדבעי, ומותירה אותנו עם שאלה מהדהדת לגבי מהות הקיום האנושי בשלב הבא של עידן התאגידים.

4 כוכבים
No Other Choice בימוי: פארק צ'אן-ווק. עם לי ביונג-הון, סון יה-ג'ין. דרום קוריאה 2025, 139 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע קוריאני
• סרטים מומלצים
• סאטירה

בבילון

3 שעות ו-9 דקות נמשך סרטו של דמיאן שאזל ("וויפלאש", "לה לה לנד") על הוליווד בשנות העשרים ההוללות. הסרט מתמקד בשלוש דמויות מרכזיות – כוכב וותיק (בראד פיט) ושחקנית עולה (מרגו רובי) שמתמודדים עם המעבר לקול, ועוזר הפקה צעיר (דייגו קאלבה) שנע בין שניהם. זה סרט דחוס ופרוע (ומלא הפרשות מכל הסוגים, כולל חרא של פיל כבר בפתיחה) על הקסם של ראשית ימי הקולנוע ועל הנהנתנות היתרה שהביאה לקיצו. הסרט פיצל את המבקרים וכשל בקופות בארה"ב. הפצתו בשאר העולם התעכבה, כנראה בשל ציפיות לגרוף פרסים שיעזרו לשכנע אנשים לרכוש כרטיסים. שלושת השחקנים והסרט היו מועמדים לגלובוס הזהב, אבל רק המלחין ג'סטין הורוויץ זכה.
מועד יציאה לאקרנים: 19.1

הלוויתן

דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "ברבור שחור") עיבד למסך מחזה מאת סמואל ד. הנטר (שגם כתב את התסריט) על גבר שסובל מהשמנת יתר חולנית ואינו יוצא מביתו. צ'רלי המתבודד מעביר שיעורי ספרות בזום ומנסה לחדש את יחסיו את בתו המנוכרת. כוכב שנות התשעים ברנדן פרייזר ("המומיה") עטה על עצמו חליפת שומן לצורך הקמבק שזיכה אותו בשלל פרסים. עם זאת, נשמעו גם קולות שביקרו את הבחירה ללהק שחקן שאינו שמן באופן טבעי, וטענו שהסרט מחזק סטריאוטיפים שליליים על שמנים.
מועד יציאה לאקרנים: 26.1

סנט-עומר

זוכה אריה הכסף (הפרס השני) בפסטיבל ונציה, שנבחר לייצג את צרפת באוסקר 2023. סרטה העלילתי הראשון של הדוקומנטריסטית אליס דיופ עוקב אחר סופרת בשם ראמה שנוסעת לעיירה בצפון צרפת לסקר את משפטה של מהגרת מסנגל, שזנחה את תינוקה על שפת הים כדי שהגאות תשטוף אותו. הצעירה מודה באשמה, אבל לא מספקת הסברים. ראמה, שרוצה להשתמש בסיפורה של הצעירה כבסיס לגרסה מודרנית של המיתוס של מדאה, מופתעת לגלות שחייה דומים לשלה בשלל מובנים. דיופ כתבה את התסריט בהשראת מקרה אמיתי, ואף השתמשה בתמלילים מהמשפט המקורי.
מועד יציאה לאקרנים: 2.2

רוחות אינישרין

סרטו של מרטין מקדונה הוא אחד המהוללים ועתירי הפרסים של 2022, וצופים לו אוסקרים לתסריט, לקולין פארל, ואולי עוד. פארל וברנדן גליסון, שכבר שיתפו פעולה עם מקדונה ב"ברוז'", מגלמים שני חברים המתגוררים באי בדיוני באירלנד של 1923, ימי מלחמת האזרחים. פארדיק (פארל) וקולם (גליסון) נהגו ללכת מדי יום לפאב לשתות בירה יחד, עד שיום אחד קולם מנתק את יחסיו עם פארדיק בלי לתת סיבה. פארדיק הפגוע והנואש לא מוכן לוותר, וזה דוחף את השניים להתנהגויות קיצוניות עם תוצאות הרות גורל. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר בקטגוריית הקומדיה, אבל רבים יתקשו להבין איפה הקומדיה. הדמות הכי חביבה בסרט היא האתון הקטנה של פארדיק, שמקדונה הזכיר אותה שוב ושוב בנאומי הזכייה שלו.
מועד יציאה לאקרנים: 2.2

TAR המנצחת

16 שנים חלפו בין "ילדים קטנים", סרטו השני והמשובח של טוד פילד, וסרטו הנוכחי. בין לבין הוא השקיע את מרצו בכמה פרויקטים שלא צלחו, אבל הוא לא אמר נואש וזכה בחתיכת קאמבק. הסרט עתיר הפרסים – רובם הולכים לקייט בלאנשט שמרביצה הופעה מזהירה – עוקב אחר המנצחת הראשונה של תזמורת ברלין, שמעשיה המפוקפקים מסבכים אותה. דמותה של לינדה טאר היא תרכובת של מנצחות ומנצחים מוכרים, ובאמצעותה הסרט קורא תיגר על פוליטיקת הזהויות (המנצחת מרין אולסופ כבר הביעה התנגדותה לסרט). זה סרט יוצא דופן, חד כמו סכין, כתוב, מבוים ומשוחק לעילא.
מועד יציאה לאקרנים: 9.2

אנטמן והצרעה: קוואנטומניה

השלישי בסדרת סרטי אנטמן של מארוול, שולח אותו ואת זוגתו הצרעה (ואת הוריה מייקל דאגלס ומישל פייפר) אל יקום שבו ההוויה שונה מזו שהם מכירים. הסרט בכיכובו של פול ראד (כבר בן 53!) זוכה בכבוד לפתוח את השלב החמישי של היקום הקולנועי של מארוול (הרביעי היה לא משהו). הבא בתור יהיה "שומרי הגלקסיה 3" שייצא למסכים במאי. במאי הסרט הוא פייטון ריד, שביים גם את שני סרטי אנטמן הקודמים. ביל מאריי, שלאחרונה המוניטין שלו התערער בשל האשמות בהתנהגות לא נאותה שהגיעו מכיוונים שונים, מגלם את אחד האנטגוניסטים שבני המשפחה יידרשו להתמודד איתם.
מועד יציאה לאקרנים: 16.2

החלטה לעזוב

המותחן הבלשי המהפנט של המאסטר הקוריאני פארק צ'אן ווק ("שבעה צעדים") זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, ומוקם בראש טבלת המבקרים שם. אני הצבעתי עבורו בקטגוריית הסרט בשפה זרה בגלובוס הזהב, אבל הוא הפסיד למועמד הארגנטינאי. לאחר שמטפס הרים נופל אל מותו, מגיע חוקר משטרתי לבקר את אלמנתו הסינית (טנג וויי מ"תשוקה, זהירות" של אנג לי), ומתרשם שהאישה היפה אינה נראית כאילו האובדן זעזע את עולמה. במהלך המעקב אחריה הוא מפתח כלפיה עניין שמטשטש את חושיו כשוטר. בהוליווד כבר מזמן שכחו איך עושים סרטים כאלה.
מועד יציאה לאקרנים: 16.2

לחיות

סרטו של אוליבר הרמנוס – על פי תסריט מאת קזואו אישיגורו זוכה פרס נובל לספרות – הוא רימייק בריטי ל"איקירו", יצירת המופת של אקירה קורוסאווה מ-1952. הסרט מתרחש בלונדון של 1953, וכמו המקור הוא עוקב אחר עובד עירייה שכל חייו עסק בלדחות בקשות של תושבים או להעביר אותן לאגפים אחרים, שהעבירו אותם לאגפים אחרים וחוזר חלילה. רק כשהוא מגלה שהוא גוסס מסרטן הוא מחליט לשלוף תיק אחד מתוך הערמה ולטפל בו באופן אישי. ביל ניי (הזמר המזדקן ב"אהבה זה כל הסיפור") נפלא בתפקיד הבירוקרט שמתעורר לחיים, ואיימי לו ווד ("חינוך מיני") מתוקה כפקידה שמקדישה לו תשומת לב.
מועד יציאה לאקרנים: 23.2

שהאזאם 2! זעם האלים

"שהאזאם!" הראשון, שיצא ב-2019 והתברך בהרבה הומור עצמי, היה הפתעה חביבה. הסרט של DC קומיקס על ילד האומנה שהופך לגיבור-על, לא זכה להצלחה כבירה כמו אחיו הבוגרים באטמן ואקוומן, אבל הוא הכניס מספיק כסף כדי לזכות בסרט המשך, גם הוא בבימויו של דיוויד פ. סנדברג. זאכרי לוי, שהופעתו הנלהבת והמצחיקה תרמה רבות לחינו של הסרט, שב לגלם את הילד המגודל. יחד עם שאר ילדי האומנה, שזוכים גם הם בכוחות-על, הוא יוצא להציל את העולם מבנות אטלס, המונהגות על ידי הלן מירן. צוות השחקנים כולל גם את לוסי לו ורייצ'ל זגלר, בתפקידה הראשון אחרי שהתגלתה כמריה ב"סיפור הפרברים".
מועד יציאה לאקרנים: 16.3

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• סרטים מומלצים
• בראד פיט
• קייט בלאנשט
• קולנוע זר
• קולנוע קוריאני
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 929 // איפה החורף?