אתמול קמתי עם קרייב מאוד ספציפי. כן, לפעמים אני אישה בהיריון, מה אני אגיד? יש המון כוחות חזקים ביקום – כח רצון, כח האינרציה, לטאות כח – אבל מעטים הכוחות שיכולים להניע אותי כמו כוחו של הקרייב. והקרייב שאיתו קמתי, יש להודות, לא אמור להיות כל כך קשה לספק. בסך הכל רציתי לאכול שניצל בחלה, עם מטבוחה וחציל בבקשה. אני יודע, הרבה נוטים לאכול את זה ביום שישי, אבל הקרייב לא שאל אותי איזה יום היום. וכך במשך יום שלם הסתובבתי עם מנה אחת בראש. אפילוהמלצתי לכם להזמין אותה במשלוח, כי קרייב זה דבר שמשתפים. אבל מסתבר שדווקא לי, זה היה קרייב לא פשוט לספק.

אתם צריכים להבין, יש המון יתרונות לתפקיד מבקר אוכל הרחוב, אבל גם כמה חסרונות. למשל, ביום שבו אני אמור לקפוץ למקום לטובת ביקורת, אנסה לא לאכול משהו לפני. למה? כי אני רוצה לבוא רעב ולתת לאוכל את הצ'אנס לספק או לאכזב אותי. כך שלמרות ההמלצה, התאפקתי כל היום במטרה ללכת ולטעום, לראשונה, את השניצל בחלה הכבר-מפורסם של הנורמן – זה שהתחיל את הטרנד בשישי לפני כארבע שנים. רציתי לשלב את הקרייב עם ביקורת, אבל האדם מתכנן תכניות, והחלה צוחקת.

שש בערב, סוף יום עבודה, ואני סוף סוף מגיע לנורמן. חיכיתי לזה הרבה, אבל למרבה אכזבתי כשביקשתי חלה, ענו לי שאין חלה. קח שווארמה. כשהקרייב קורא, הרעב מחכה. חוץ מזה, כאן נכנס עוד אלמנט בעייתי בתפקיד – אם אני רוצה לאכול במקום שראוי לכתוב עליו ביקורת, כדאי מאוד שזה יהיה מקום שטרם טעמתי. מה הטעם לקפוץ שוב לחַלָּה אםכבר כתבתי עליהם בעבר? רעב ועייף, בחרתי לנסות את מזלי בריכוז המסעדות הכי גדול באזור שליד הנורמן, ושמתי פעמי לאזור אפל שאני תמיד מנסה להתחמק ממנו בשעות העומס – מרכז שרונה. מה לא עושים עבור קרייב?

מרכז שרונה מרקט הוא מקום שלא כיף להסתובב בו רעבים, במיוחד בשעות העומס של בין ערביים. המוזיקה חזקה מדי, הקהל צפוף ומפריע, והכי גרוע – ההיצע פשוט גדול מדי. וכשבאים לשרונה עם קרייב ספציפי, קשה להתמודד עם כל האופציות האחרות. חוץ מזה, האלמנט של מקום שלא אכלתי בו גם תרם לאתגר. תפרתי את כל ההמרכז, קינאתי באנשים שאוכלים המיטבר, נעצתי עיניים רעבתניות לאנשי הפיתות של המנזר והמשכתי לחפש. עברתי מקום מקום, הצצתי בתפריט וניסיתי להבין אם יש סיכוי לספק את הקרייב. בשלב הזה כבר הייתי מוכן להסתפק בכל עוף מוצלח בפחמימה, אבל בכל מקום שמצאתי כזה – כבר טעמתי אותה בעבר. אפילו כבר נכנעתי והייתי מוכן לאכול את המנה המבוקשת ב"Free 2Eat", דוכן שמתמקד באוכל נטול גלוטן – אבל גם שם אמרו לי שנגמרה להם החלה. מה זה, יש שד שואב חלות במרכז העיר?

לבסוף, מצאתי את מבוקשי בפינה הכי מזרחית של המבנה. הפיתרון קרץ לי ברגע שראיתי עופות שחומים מתגלגלים ברוטיסרי ענק – מה שנתן את שמו ל"רוטיסרי צ'יקן קלאב", מקום שעד כה די דילגתי עליו מפאת התנשאות, אני מניח. אבל אם יש מקום שידע להכין לי כריך עוף ראוי – כל כריך עוף ראוי בשלב הזה – כנראה שבשמו תהיה המילה רוטיסרי. הצצתי בתפריט, וממנו קרא לי כריך העוף. זה אמנם לא היה שניצל בחלה, אבל הקרייב המפלצתי שלי חבר לרעב המתעצם, וביחד הם קראו לי לנגוס בכריך הזה. הזמנתי אותו, יחד עם תריסר כנפיים ברוטב צ'ילי מתוק ועוד רבע עוף כדי לדגום מהרוטיסרי, והתיישבתי בשולחן ענקי מדי. אין לי כח להתחשבן עכשיו, האוכל פה, והוא נראה– מוזר?

לא כל כך הבנתי מה זה כשקיבלתי את הכריך, כי הוא נדחק לתוך קופסת טייקאווי בלי מקום פנוי. לחמניית הפארקר האוס (לחמניות קטנות ורכות, במקרה הזה מחולקות לארבע לחמנית קטנות שמחוברות יחדיו בעדינות) נדחסו בדיוק לגודל הקופסה, ורק כשפירקתי את צדדיה התגלה טבעו של הכריך הזה שהזמנתי בלי הרבה מחשבה. עוף צלוי מפורק עם בצל קונפי, חסה וממרח חרדל ברבעיית לחמניות (46 ש"ח). נגעתי בלחם, הוא היה קר. זה די הדאיג אותי, אבל כבר מאוחר מדי.

בצעתי אחת מהפארקריות מחברותיה, ונגסתי כדי לגלות שהקרירות של הלחמניה כמעט ולא פגמה בטעם הנהדר של מה שנח בתוכה. זה ביס מושלם בפשטותו. חתיכות העוף בילו זמן רב ברוטיסרי, והפכו לרכות ומתפרקות מבלי לאבד עסיסיות ועם כל הטעם של שעות בסיבוב. הבצל נתן מתקתקות קלה, החסה סיפקה קרירות וממרח החרדל העדין הוסיף את מדרגת הטעם האחרונה. אם רק היו זורקים את הלחמניות לשתיים-שלוש דקות של חימום (אולי מתחת לעוף המסתובב ברוטיסרי, שיספוג טעם) זו היתה הופכת למנה באמת חלומית, אבל גם במצבה הנוכחי והקצת עצלני היא היתה טעימה מאוד.

פייר, הפתעה. לא ציפיתי שהקרייב המוגזם שלי יסופק דווקא מסניף רשת שממוקם בשרונה, ועוד על ידי כריך אחר מזה שחלמתי עליו. המשכתי לטעום את הכנפיים הלוהטות, וגיליתי שלמרות הרוטב הכבר יותר מדי קלישאתי, גם הן היו מצוינות. זה היה צ'ילי מתוק אולדסקול, אבל לא הרגיש מתוק מדי כמו הצ'ילי המתוק שאנחנו רגילים אליו, והסתפק בלהיות דליל ומתקתק מבלי להפריע לטעמי הבשר. לקינוח, כי אני אדם מוזר, אכלתי את רבע העוף בעל העור השחום המושלם – שהיה עסיסי ומלא טעמי רוטיסרי מצוינים כולל ציפוי עור קריספי קל, עמוס בטעמי אומאמי. איזו הפתעה נעימה. נראה לי שיש לי קרייב חדש.

רוטיסרי צ'יקן קלאב, אלוף מגן 3 (שרונה מרקט), א'-ה' 11:30-21:30, ו' 10:00-14:00,למשלוחים

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• שרונה מרקט
• עוף
• רוטיסרי
• כנפי עוף

>> לאכול בשוק הכרמל //1 מ-74 דברים שכל ישראלי צריך לנסות לפני המוות

מה יש בו, בעוף רוטיסרי, שכל כך מעורר את בלוטות הטעם? האם זו טעמי הגריל העמוקים שנספגים בבשר העוף? אולי זה הצבע השחום לשלמות איתו יוצא, מלווה בריח ממגנט? או שאולי זו בכלל פעולת הסיבוב המהפנטת שמושכת אותנו להביט בחלונות ראווה של עוף מסוחרר כאילו היו הסדרה הכי מרתקת ברחוב? אה, זה רק אני? טוב, לא משנה. גם בלי ההיפנוזה, הרוטיסרי הוא אחד מהגיבורים הלא מושרים של האוכל הישראלי, חבר יציב ונאמן שתמיד מוכן לקראתכם, נוצץ בשומניו, מספק ארוחה חמה זולה (יחסית) וקצת עוף לשבת.

אבל מחוץ למסגרת הסכין-מזלג , העוף של הרוטיסרי הוא חומר גלם לא מנוצל מספיק. מדובר, בסופו של יום, בבשר רך בעל טעם גריל עדין שיכול להתאים את עצמו לכמעט כל פורמט – חם, קר, בלחם, כתוספת או כרכיב עיקרי. שחקן כל-בו, כזה שיכול לתפוס כל עמדה במגרש. ועדיין, יש מעט מאוד כריכי עוף רוטיסרי בתל אביב, ועוד פחות כאלה שאשכרה ראוי לציין. בשנה שעברה, כשאהרוני פתח את הרוטיסרי שלו בשנקין, עפתי על כריכי העוף המקוריים שיצר בהשראת חומר הגלם הורסטילי, אבל מאז שום כריף עוף מרשים שכזה לא נולד. חזה עוף, פרגיות, סלט עוף, אבל הרוטיסרי נשאר בצד.

עכשיו שני מקומות שואפים לכרוך מחדש את הרוטיסרי: האחד דוכן חדש שהתמקם במורד שוק הכרמל, השני פינה ותיקה שהתחדשה, בין היתר, גם בכריך חדש. אז נתחיל מהטרי מבניהם, "הלול של מוחי", שמעורר חשד קל כבר בשלב השם, ומעצים את אותו החשש כשרואים את הלוגו של המקום – קריקטורה של עוף גברתן מרים את אגודלו למעלה, כאילו אומר "תאכל אותי, אני עוף!". תודה אחי, לא תודה. הזמנתי את כריך העוף (35 ש"ח) שמוגש שמתחיל בחימום בצל ופלפלים קלויים על הפלנצ'ה, אליהם מתווסף העוף רוטיסרי המוכן מראש לחימום קל, ואז נזרק לג'בטה פשוטה אך נדיבה למדי יחד עם עלי אורגולה, ועוד שפריץ מיונזי נכבד מבקבוק לחיץ של הלמנ'ס.

הכריך של לולי (אה, מוחי? סליחה. מוחי) מספק מאוד, אבל יש לו בעיה מבנית, ואני לא מדבר על העובדה שאם מזמינים בטייקאווי הוא מוגש בקופסת טאפוור של אמא. תערובת העוף-בצל-צ'ילי-צלוי נזרקת כלאחר יד לתוך הג'בטה, עליהם נדחף האורגולה ולבסוף, לפני הסגירה הסופית, המיונז שנוסף פוגע בעיקר בעלים. התוצאה היא כריך לא מאוזן שבצידו האחד מכיל את רוב החלקים החמים, ובקצהו השני, ליד פתח הכריך, מצוי סלט מיונז-אורגולה מינימליסטי. כשמצליחים להשיג בביס את שניהם, התוצאה באמת טעימה. קצת חסר את תחושת ההתנגדות של הבשר בכריך (כמו שקורה, למשל, עם חתיכות פרגית), אבל העוף רך ועסיסי בטעמי גריל אהובים, אבל בסך הכל אין כאן יותר מדי הפתעות או ייחוד. כריך עוף טעים, אבל עדיין רק כריך עוף.

בצידו השני של השוק, ממש על הכניסה של נחלת בנימין, נמצא "טיפיקו", פינה קטנה שניצבת מול אגאדיר, ולא במקרה. טיפקו שייך לבעלים של רשת ההמבורגרים הותיקה, וקיים בעצמו כבר כמעט 20 שנים, אך לאחרונה התחדש ברוטיסרי חדש, עיצוב משודרג וגם כריך עוף טרי. הכריך מעט יקר יותר מחברו מהלול (38 ש"ח), וגם קטן ממנו, אבל כל כך נהניתי ממנו יותר. מעבר לעובדה שנחלת בנימין נעימה יותר מהדלפק על השוק, הביס של טיפיקו היה פשוט נפלא. הג'בטה, כאמור, היתה קטנה ואף נראה קצת מצ'וקמקת, אבל אסור לתת למראה להטעות – ראשית, היא היתה פריכה יותר והתאימה הרבה יותר למילוי הרך של העוף. ושנית, המילוי עצמו היה קסם מזוקק.

אחת החוכמות בכריך שבנוי על עוף מרוטיסרי היא להבין שהעוף הוא לא העיקר, אלא רק רכיב נוסף. טעם העוף לא מספיק עוצמתי כדי להחזיק כריך על גבו, אבל בתור חלק מסימפוניה שלמה של טעמים הוא הבוסטר האולטימטיבי, וכך הכריך של טיפיקו התייחס אליו – כחתיכות קטנות, ענניות, עסיסיות ומלאות טעם עדין שרק הודגש מהיותו כריך קר. בדיעבד, גם העוף של מוחי לא היה צריך את החימום על הפלנצ'ה.

שאר הרכיבים קיבלו לא פחות כבוד, כמו הבצל שנחתך לצ'אנקים שעושים רעש ונצלים עד למתקתקות מושלמת, כמו העגבניות השרופות שהוסיפו קרירות מתבקשת, כמו מלך הקראנצ' הסודי הסלרי וכמו האיולי הנהדר והמרענן שנמרח בנדיבות והוסיף חלקלקות עם דגדוג של חריף. ככה עושים כריך מעוף רוטיסרי, עם מחשבה על התמונה הרחבה והבנה שהבשר הוא לא העיקר, אלא רק עוד חתיכה בפאזל.

טיפיקו, נחלת בנימין 1, א'-ה' 17:00-11:00, ו' 16:00-10:00, 03-5104442
הלול של מוחי, הכרמל 32, א'-ה' 07:00-19:00, ו' 07:00-16:00

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• עוף
• עוף צלוי
• רוטיסרי
• שוק הכרמל
• נחלת בנימין
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 894 // עצמאות 2022