בספר דברי הימים של ענף המסעדות בעיר, 2025 תיזכר כשנה דיכוטומית של פתיחות גדולות וסגירות כואבות. בעמודת הפתיחות ניצבים פרויקטים מרשימים שבהקמתם הושקעו מיליונים כמו ASA היפנית מקבוצת הלנה, שילה החדשה ו-O של תומר אגאי והאחים אבידן. לא פחות מרשים אבל הרבה יותר כואב הוא טור הסגירות, שאינו מבחין בין מקומות ותיקים (מאנטה ריי, סאלוף ובניו, קפה מרסנד) לחדשים (קונתאי, פרדס) ובין ברים (דדה, וינונה פוראבר) לבתי קפה (הסטריטס, נחמה וחצי). קבוצת גוצ'ה נמצאת משני עברי המתרס: הדיינר באבן גבירול נסגר לאחר 14 שנות פעילות, אבל המסעדה בדיזינגוף נפתחת מחדש לאחר מתיחת פנים ותפריט יסודית.
>>משהו חדש לנגב: ב"חומוס פרנקל" חולמים לבסס קהילה סביב החומוס

עבור תל אביבים בורן אנד רייזד, גוצ'ה היא נקודת ציון עירונית חשובה. בעשרים השנים האחרונות חולשת המסעדה על פינה בצומת דיזינגוף-בן גוריון, "עוד מהימים שלא היה פה כלום. היינו המסעדה היחידה ברחוב במשך עשר שנים", צוחק שף איתן ששון, שכיום מוקף מכל עבר במסעדות אופנתיות. התחרות העזה והחלל שהתבלה במהלך השנים התכנסו לשיפוץ בשיטת זבנג וגמרנו – חמישה שבועות שבמהלכם קירות נשברו, ויטרינות הותקנו והמקום כולו עבר מייקאובר יסודי. "עשינו עדכון גרסה ושיפור מתקנים. האופי נשאר והקסם ממשיך, אבל צריך להתחדש". צבעי אדמה ונגיעות של כחול עמוק, שולחנות עגולים ובר ישיבה חדש יוצרים חלל פתוח, דינמי וסקסי שמשתנה במהלך היום ומתאים לארוחת צהריים וגם לדייט רומנטי.

הבר החדש, גוצ'ה (צילום אפיק גבאי)

במקביל לשינוי הקוסמטי-מבני עבד ששון על עדכון התפריט. בשלב ראשון נוספו כעשר מנות חדשות שתכליתן חיזוק מעמדה של גוצ'ה כמסעדת דגים. "אנחנו מוכרים המון דגים, ובגלל שבשלט כתוב 'גוצ'ה פירות ים' – אנשים לא מזהים אותנו כמסעדת דגים. בפועל אנחנו מוכרים יותר דגים מאשר פירות ים ורצינו לתת לזה במה", הוא מסביר, ודוחה חשדות להדתה. המנות החדשות, רובן בגודל בינוני ומתאים לחלוקה, שואבות השראה מהמטבח היפני (ראשון ברשימתהטרנדים הקולינריים שעשו את השנה) ומעונות השנה.

כך למשל מנת טרטר טונה אדומה מוגשת עם אבוקדו ברוטב ויניגרט יוזו־זעפרן וסלט מלפפונים מתובל בפוריקקה (82 ש"ח), ופילה קוד שחור במיסו עם אורז קוקוס, בוק צ׳וי, ג׳ינג׳ר כבוש ורוטב חמאת מיסו (147 ש"ח). ומה יהיה בתום עונת האבוקדו? "אאתגר את עצמי ואחשוב על מנה חדשה, בדיוק כפי שקורה עם השרימפס במנגו", מסביר ששון, ומתייחס למנה ותיקה ואהובה – באנקר בשפה המקצועית – שנולדה לפני שנים רבות כאשר אחיו, חקלאי במקצועו, הביא מהמטע כמות גדולה של מנגו, והשאר היסטוריה.

גוצ'ה (צילום אפיק גבאי)

קרפצ'ו טונאטו, שילוב של קרפצ'ו פילה בקר מיושן ופרוס בסכין ורוטב על בסיס טונה אורטיז ואנשובי (82 ש"ח) ובשר סרטנים ברוטב בר־בלאן עם כיסוני אניילוטי במילוי קרם מסקרפונה (98 ש"ח) משקפים את אירופה הקלאסית, לצד פיש אנד צ'יפס (83 ש"ח), קארי פירות ים וחלב קוקוס (105 ש"ח) וצ'יזבורגר (78 ש"ח) משאר קצוות העולם.

קרפצ'ו טונאטו, גוצ'ה (צילום אפיק גבאי)

בשעת ערב מוקדמת הבר החדש תפוס כמעט כולו. זוגות ישראליים צעירים מנשנשים מצלחות ולוגמים קוקטיילים, וכמה חבר'ה שלא ברור אם הם תיירים או עולים חדשים מפטפטים בצרפתית. הרשו לנו להמר שהם בעלי נכס פה. האווירה זורמת ונעימה, ונראה שגוצ'ה 2.0 נמצאת לא רק במקום הנכון, אלא גם בכיוון הנכון. "בעבר היה לנו הרבה נחת מתיירים. עכשיו אנחנו מנסים להביא קהל מקומי שגר באזור ומסתובב כאן, וליצור מקום שהוא גם לבילוי ולא רק לאוכל", מסכם ששון בסיפוק. "הבנו שאנחנו לא צריכים להפוך לבר יין סופר טרנדי – זה לא מה שהקהל שלנו רוצה – אלא להתחדש ולהתעדכן ולהתאים את עצמנו. אחרי השיפוץ גוצ'ה מרגישה ממש כמו מסעדה חדשה".
דיזינגוף 171, ראשון-שבת 23:00-12:00, 03-5222886, ראשון-חמישי 19:00-16:00 האפי האוור 20 אחוז הנחה על כל התפריט

• אוכלים שותים
• גוצ'ה
• רחוב דיזנגוף
• פירות ים
• מסעדות דגים

התמורות התחבורתיות ברחוב דיזינגוף מאלצות את בעלי העסקים לתרגל גמישות אולימפית. שף אבי ביטון ידע מראש שיצטרך לערוך שינויים בקפה פופולר, אך בכל זאת הופתע מהעמידה בלוחות הזמנים, כשלפני כחודשיים השטח העליון של המסעדה הופקע על ידי נת"ע.

>>טופ שף: 25 מסעדות הפיין דיינינג הכי טובות שיש בתל אביב

"כשנכנסנו למקום לפני כעשור, החתימו אותנו על סעיף שאומר שבשנת 2025 תהיה רכבת קלה. וזה אכן קרה", הוא צוחק. "אזור הישיבה שפונה לרחוב ארלוזורוב הופקע לטובת הרק"ל אז הכנסנו את המקומות שהיו בחוץ פנימה, הרחבנו את המסעדה והפכנו אותה ללאונג' מדליק. באופן טבעי יש ברחוב פחות הולכי רגל בגלל העבודות, אבל דיזינגוף עדיין שוקק חיים. בכל מקרה, קפה פופולר הוא דסטיניישן ומגיעים אלינו".

מה, לא תבואו במיוחד לזה? זרוע תמנון, פופולר (צילום חיים יוסף)

הלאונג' בר החדש/מחודש ממוקם בקומת הכניסה, מעל לבר הוותיק שפועל כסדרו במרתף. יש בו 50 מקומות ישיבה ועיצוב חם שהושג בשילוב של פרקט, תקרה בגוון כתום־חמרה וחיפויים בכחול כהה (אל תנסו את זה בבית). יחד עם השינוי החזותי, האוכל עבר התאמה והפך לבוגר ונקי יותר. "עשיתי מתיחת פנים לתפריט מקצה לקצה. הוא מתבסס על מנות ביניים שהן יותר קלאסיות ומאופקות בטעמים. אם במרתף זאת תזמורת אנדלוסית, למעלה זו מוזיקה קלאסית. האוכל שקט יותר. אין טחינה ואין פלפלצ'ומה".

צבעים חמים ובית טוב. פופולר לאונג' (צילום חיים יוסף)

מה כן יש? פטריות פורטובלו על בריוש עם איולי לימון כבוש וגספצ'ו עגבניות, סביצ'ה דג על קרם סלק ולואיזה, זרוע תמנון בציר מרוקאי עם לימון כבוש וכמובן סלט הכרובית האיקוני, עם משמש אוזבקי ופקורינו. באגף המנות המעט יותר גדולות תמצאו ריזוטו שעועית יריחו עם עגבניות, שמנת ופרמז'ן, פסטה פיצ'י בעבודת יד ומולים, ואניילוטי טלה בציר עוף עם לימון פרסי.

עשור משותף. שפים נעם שלום ואבי ביטון, פופולר (צילום חיים יוסף)

ביטון מספר שיצר את התפריט יחד עם שף נועם שלום, שעובד איתו כמעט עשור. למחירים הוא קורא "שפויים", ולראייה המנה היקרה ביותר בתפריט היא פרגית לולו בציר חמוסטה עם תרד טורקי וקרקר סולת ב-118 ש"ח. שאר התפריט מתחיל ב-48 ש"ח, ורובו ממוקם בטווח שבין 70-80 ש"ח. שפוי? במציאות התל אביבית נכון להיום, כנראה שכן.

הרף העליון. פרגית לולו בציר חמוסטה. פופולר (צילום חיים יוסף)

קפה פופולר נפתח בשנת 2018 על חורבות קפה בתיה המיתולוגי. בכלום זמן הבר שבקומת המרתף הפך למקום בילוי מבוקש, ועל הבראנץ' נרשמה הסתערות. תפריט הלאונג', שמתכתב עם בישול ביתי מצד אחד ועם עישון, יישון והתססה מצד שני, משקף שלבים בקריירה של ביטון – מרפאל ויועזר דרך מסעדת אדורה בראשית שנות ה-2000 ועד יאסו היוונייה ורשת המעדניות המרוקאיות סוליקה כיום.

אוכל שמשקף את הדרך. פטריות פורטובלו על בריוש, פופולר (צילום חיים יוסף)

מיקום המטבח כחלק אינטגרלי מהחלל, פתוח יותר מההגדרה המקובלת למטבח פתוח, משקף ניסיון להעביר לקהל חווייה בלתי אמצעית. "בפנטזיה שלי אני רואה זוג יושב על קוקטיילים או יין ומנה-שתיים ונהנה מהאווירה. התחושה היא שמגיעים לבית של מישהו שמבשל עבורך". במילים אחרות, נראה שביטון מנסה לייצר בית מחוץ לבית, ובנוף ההרוס מעבודות רכבת מדובר בשינוי משמח – מקום שאשכרה נולד מחדש מתוך ההריסות, ומציע משהו חדש.
דיזינגוף 197, ראשון-חמישי 18:00-חצות, שישי-שבת 11:30-15:30, 03-5552020,להזמנות

• אוכלים שותים
• קפה פופולר
• לאונג'
• השף אבי ביטון
• רחוב דיזנגוף

משהו טוב קורה בדיזנגוף. לא, המדרחוב הטקטי עדיין רחוק מלקרות, אבל בתי אוכל חדשים כבר מביעים אמון ברחוב הוותיק, בעיקר בחלק שקרוב לכיכר. "הכיכר כאילו שואבת את התנועה מהרחוב. אם פעם התנועה הייתה מתפזרת שווה בשווה לאורך כל הרחוב, כיום הכיכר היא עוגן, וככל שמתרחקים ממנה המצב פחות טוב. זה הגיוני, כי מאז ההנמכה הכיכר הפכה להיות סמל לסיטי סנטר של תל אביב, שלא היה קיים קודם לכן", מאבחן ארז אביב (ג'ניה, רובינא, רוף טופ 98 ועוד), שמבין דבר או שניים בהרגלי הבילוי בעיר. כעת הוא פותח בקומת הקרקע של מלון "מאייר האוס" את סאצ'י סושי, מסעדת פיוז'ן יפנית-תאילנדית חדשה.

>> דף חדש: הטאבון ברחוב הרצל מוציא פיצות בשר חמות ומגולגלות
>> אם יש גן עדן: דנה לי ברמן חוזרת אל המטבח האיטלקי בבר פרדיסו

"כבר המון זמן חסר בכיכר סושי ומטבח יפני", הוא אומר. "למעשה, זאת הייתה התוכנית הראשונה שלנו אבל לא הצלחנו להרים אותה מבחינה כלכלית. להביא טבחים מתאילנד לקח לנו שנה. הרבה יותר מורכב לפתוח מקום אסיאתי מאשר עוד מסעדה או בר". סאצ'י סושי – שאי אפשר לפספס בגלל לוגו החתול המחייך (Kawaii קוראים לזה ביפנית, כלומר "חמוד") – מחליף את בורדו, מעין ביסטרו ששימש כאמור כברירת מחדל.

סאצ'י סושי (צילום לישי זטלאוי)

אביב מדגיש שזו אינה סושייה קלאסית אלא שילוב של המטבח היפני עם נגיעות מתאילנד. את התפריט הרכיב שף עידן מליסי (אובן קובן), שלמד את המלאכה מהסושי מאסטר מידד סיבוני, והמנות הראשונות יפניות ברובן – מרק מיסו (29 ש"ח) וסשימי סלמון צרוב עם סלט עשבים ורוטב פיקנטי (57 ש"ח), דג פריך בציפוי פנקו עם רוטב "טרטר" יפני וטוגראשי (44 ש"ח), גיוזות במילוי עוף (46 ש"ח ל-4 יחידות) וצ'יקן קאטסו (54 ש"ח).

סאצ'י סושי (צילום לישי זטלאוי)

גם אגף הסושי יפני מן הסתם, אם כי ברוח מודרנית. לדוגמה: אינסייד אאוט פילי סטייל עם סלמון וגבינת פילדלפיה; סאצ'י רול עם דג לבן וסלמון, מלפפון ובצל ירוק במעטפת אבוקדו עם מיונז יפני ואורז פריך; ספייסי טונה וטריפל פיש – סלמון, דג לבן, קנפיו ואבוקדו במעטפת טונה אדומה וגרידת לימון (68-47 ש"ח). עוד תמצאו כאן מאקי אבוקדו וקנפיו, סלמון ואבוקדו ועוד (39-29 ש"ח), ניגירי (42-36 ש"ח) וסשימי דג לבן, סלמון וטונה אדומה (36-32 ש"ח).

סאצ'י סושי (צילום לישי זטלאוי)

והתאילנדי איפה? בסלטים ובווק – סלט אטריות זכוכית (52 ש"ח) וסלט סום טאם (54 ש"ח), פאד תאי עם טופו או עוף (73/67 ש"ח) ופאד סי יו באותן אופציות (75/69 ש"ח). הקינוחים נמצאים על קו התפר שבין מזרח למערב: מוס שוקולד עם קראמבל חמאה וקוקוס (39 ש"ח) ופנקוטה תה יסמין עם סירופ סאקה, אוכמניות וטוויל שומשום (42 ש"ח). "זה תמיד היה חלום שלי, לפתוח מקום שיש בו סושי ונגיעות קטנות מיפן במנות הראשונות והרבה נגיעות מתאילנד. פיוז'ן תאילנדי ויפני בלבד, לא אסיאתי. אנחנו בטוחים שאם נעשה ביצוע מדויק וטוב, זה יכול לעבוד", מסכם אביב.

סאצ'י סושי (צילום לישי זטלאוי)

עבור פודיז שחורשים את העיר בחיפוש אחר הדבר החם הבא, סאצ'י סושי אולי אינו נושא בשורה. עם זאת, אפשר לראות בו עוד צעד בשינוי שעובר על מקומות הבילוי בדיזינגוף מברים לטינאייג'רז למקומות מתוחכמים יותר. יחד עם תאי 148 התאילנדית, שה ויוי המצוינת בהובלת שף אסף גבאי, הקפה ביסטרו AT8 ועוד כמה בתי אוכל קטנים ומעניינים, עורק הבילוי מהסבנטיז משיב לעצמו את תהילת העבר, או חלק ממנה לפחות. זו אינה אותה סצנה זוהרת כמו פעם, אבל בדיזינגוף 2025 ניכרים ניצני תחייה של תרבות בילוי עם פחות צ'ייסרים ויותר שיק.
סאצ'י סושי, דיזינגוף 98, שני-שבת 02:00-17:00, ראשון סגור

• אוכלים שותים
• סושי
• רחוב דיזנגוף
• כיכר דיזנגוף

התוכניות להפיכת דיזנגוף למדרחוב במקטע שבין דיזנגוף סנטר לשדרות בן גוריון עדיין לא יצאו לדרך, אך עצם פרסומן מזריק לרחוב חיוניות. ההשפעה כבר מורגשת בשטח, במיוחד בתחום האוכל, בעסקים חדשים ומתחדשים. לקטגוריה האחרונה שייך הקוזינה ורדה, גלגול עדכני לקפה ומשתלת "אוזן פיל" מימי הקורונה. המקום עבר שיפוץ והגדלה, וכעת יש בו המון חללים חמודים לכל סיטואציה ומזג אוויר – שולחנות על המדרכה וחצר אחורית אינטימית וירוקה, חלל פנימי נעים ואזור שמיועד לאירועים קטנים.

>> גם גבעתיים מיוחדת: הבשורה של קופישופ 51 לצד השני של האיילון
>> הנשים הכי טעימות בישראל: חמשוש של חגיגת קולינריה נשית בשרונה מרקט

"אני רוצה שתהיה פה כמות מטורפת של צמחים, מעין ג'ונגל אורבני. צמחייה מסוגלת לשנות מצב רוח", צוחק הבעלים אמיר אפרתי (פור דו סול, פיצה אליעזר), חובב צמחים שיודע לנקוב בשמו של כל עץ ושיח במקום. "חווינו כאן פיגועים ותקופות קשות ואנחנו רוצים ליצור מקום שיהיה לטובת הקהילה. דיזינגוף הוא מוסד שצריך להיות הרבה יותר חי מאשר הוא כיום".

קוזינה ורדה (צילום שי משה)

בעבודות השיפוץ התמזג האוזן פיל/קוזינה ורדה ("מטבח ירוק" בספרדית) עם הבר הצמוד איז'ו ובבט, וצמח לקומפלקס כפול. על תפריט האוכל הופקד השף דין דניאל נגוין (לשעבר צ'יקטי, רדלר וקפה מרטיני), שיצר תפריט אקלקטי כמו המקום עצמו, למשל טרטר בקר עם חלמון כבוש בסויה וברוסקטת חמאה חומה (58 ש"ח), טרטר דג על לחם מחמצת (64 ש"ח), סלט מלפפונים ופיסטוק על צזיקי שמנת חמוצה (56 ש"ח) וסלט מיקס חסות וגבינה כחולה עם אגסים וויניגרט חרדל ודבש 58 ש"ח). המנות העיקריות מוגשות כצו השעה בגודל בינוני (אך עדיין נדיב למדי), שמכווץ את המחיר ומאפשר להתנסות במגוון טעמים.

קוזינה ורדה (צילום: שרון בן־דוד)

תמצאו כאן גם כיסוני מנטו בעבודת יד במילוי תפוחי אדמה וגבינת בושה ברוטב חמאת מרווה ויין לבן (68 ש"ח), חצי כריך דייגים תאילנדי וצ'יפס קייל (59 ש"ח), שיפוד כף בקר ופירה חלבי קטיפתי וטוב (82 ש"ח), סמאשבורגר כפול ברוטב רמולד, מלפפונים חמוצים וגאודה (72 ש"ח) ופיש אנד צ'יפס מדג קוד ברוטב בר בלן עם צ'יפס הולנדי (75 ש"ח).

קוזינה ורדה (צילום: שי משה)

"תמיד דיברנו על טריות וחומרי גלם שעליהם אנחנו לא מתפשרים, וביקשנו מדניאל ליצור מנות שהקהל אוהב מכל העולמות", מסביר אפרתי. בשעות הערב המוקדמות מתקיים אפרטיבו שמעניק 25 אחוז הנחה על כל התפריט (ראשון-חמישי 19:30-17:30), ובימי שישי מתקיים "שישי ישראלי" – אירוע צהריים שמחבר בין סנדוויץ' שניצל חלה מפנק, קוסקוס ירקות, קציצות בקר, סלטים ועוד, ופסקול ישראלי למצברוח טוב. "עבור הקהילה שמרנו על המנהג שמלווה אותנו כמעט שמונה שנים, אוכל ביתי שמושך משפחות עם ילדים וקהל מבוגר. זה אומר הרבה על חיים של מקום".

קוזינה ורדה (צילום: שרון בן־דוד)

מטבע הדברים, עם פתיחתו ניכר בקוזינה ורדה שהוא חזק יותר באוכל מאשר בצמחיה ויש בכך היגיון, כי מה שהתאים לימי הקורונה כבר אינו רלוונטי לזמן מלחמה. עם זאת, לאפרתי כבר יש תוכניות להשיב למקום את הלוק הירוק – בהתחלה בגדר חיה ותוספת צמחייה ובהמשך בהחזרת המשתלה מימי אוזן פיל. "חד משמעית אני מתכנן להחזיר את המשתלה", הוא פוסק. "כרגע אין מספיק צמחים, אבל אני מגדל בחממות שלנו בפתח תקווה הרבה דברים יפים. אנחנו מגיעים משנה קשה וייקח זמן עד שנתייצב. מעבר לאוכל אנחנו רוצים להחזיר למקום את האהבה לצמחים, שמרגיעה ויוצרת חוויה בילוי קצת אחרת". ורוגע הוא בדיוק מה שכולנו צריכים עכשיו, גם אלה מבינינו שלא מצליחים לגדל אפילו קקטוס.
דיזינגוף 143, ראשון-חמישי מ-17:30, שישי (11:00-17:00 שישי ישראלי) ומ-17:30, שבת מ-14:00

• אוכלים שותים
• רחוב דיזנגוף
• צמחים

>> אפרת לוי היא פסנתרנית מובילה ומוערכת ומנהלת מוזיקלית בקונצרטים ברחבי העולם. בחודש הבא (20.3) היא תשתתף בסדרת קונצרטים של מוזיקה קלאסית שמקיימת עיריית תל אביב-יפו החל מהשבוע (20.2) ומדי יום חמישי במרכז הקהילתי בית השחמט ברמת אביב, בהשתתפות טובי המוזיקאים בתחומם, חלקם תושבי ותושבות השכונה וסביבתה.פרטים נוספים על סדרת הקונצרטים כאן.

>> רחוב שלם בבר אחד ומקום של אמת // העיר של רועי פריצי פרידמן
>> קיבוץ בתוך תל אביב וחלום של כל גרגרן // העיר של עמרי הכהן

1. קונסרבטוריון שטריקר

מקום שהיה לי בית שני מאז שאני זוכרת את עצמי. ביליתי שם ימים שלמים, אם בחדר של המורה האהובה והאגדית שלי מלכה מבורך, ואם בחזרות באולם האודיטוריום, לפעמים אפילו היינו נחים על הרצפה בין שורות המושבים כשהשעות היו מאד מאוחרות. המשכתי שם בשלל תפקידים גם כשסיימתי את לימודי, סדרנית, ספרנית, מדפדפת בקונצרטים. כיום אני מלווה שם את המקהלה והילדים שלי לומדים שם פסנתר. המקום שינה את אופיו וצורתו וזה תמיד קצת צובט בלב, אבל עדיין יש שם אנשים שאיתם אני יכולה להתרפק על העבר והזכרונות.
לואי מרשל 25

2. דיזנגוף פינת בן גוריון

אחת הפינות התוססות והאהובות עלי בעיר. אני קשורה באופן אישי למקום כי יש לנו שם חנות משפחתית שהיתה של סבתא שלי (הוקמה ב-1950).בחלק מהחנויות השכנות עובדים אנשים נפלאים והפינה הזו היא כמו בית. אמנם הרבה עסקים התחלפו עם השנים וזה תמיד קצת עצוב, אבל עדין יש מקום לזכרונות.בשנות העשרים של חיי גרתי שם עם חברה וזו זכורה לי כאחת התקופות הכי כייפיות ויפות שלי בעיר.

הצומת הכי תל אביב בעיר. בן גוריון פינת דיזנגוף (צילום: shutterstock)

3. קפה גרונימן

אני מודה שלא יוצא לי לשבת שם הרבה, אבל זו אחת הפינות הקסומות בעיר. חבר'ה צעירים שפתחו מקום שהוא הרבה מעבר לרק אוכל, הוא קהילה. הם מרימים שם שלל פעילויות קהילתיות ואפילו יצא לי לשתף איתם פעולה ולהופיע שם עם סדרת הקונצרטים שלי "אופרה למשפחות". זה היה אחד המופעים היותר מוצלחים שהיו לנו וזה בזכות האווירה המיוחדת שהם הביאו לחורשה.
רידינג 34

4. סטודיו אנט

ה-מקום בעיר להופעות. סטודיו אנט נמצא בדרום העיר ברחוב שביל המרץ וזה מקום פשוט מושלם מכל בחינה. העיצוב יוצא דופן ביופיו ויש ממש אווירה של סטודיו ניו יורקי סופר מגניב. היחס לאומנים והתמיכה בהם, אפשר לומר, נדירים בנוף ארצנו ופשוט תענוג שיש מקום כזה להופיע. לא מספיק קהל מגיע לשם לדעתי וזה ממש חבל. שווה לעקוב אחרי לוח המופעים.
שביל המרץ 2

פשוט תגיעו. סטודיו אנט (צילום: איציק בירן)

5. פארק הירקון

המדשאה הגדולה בפארק הירקון בה נפגשים אנשים עם כלבים – אחד המקומות היחידים שמרגישים לי כמו הפארקים בקליפורניה. ירוק ירוק ירוק, גדול, פתוח, אוויר טוב ואפשר לזרוק למרחקים לכלב המאושר (רק שלא יביאו לשם עכשיו פקחים).

כל כך הרבה ירוק. פארק הירקון (צילום: שאטרסטוק)

מקום לא אהוב בעיר:

הפרויקט שבונים בכיכר המדינה – שלושה מגדלים אימתניים שנראים כמו נלקחו מסרט אימה.גדלתי בויצמן, כיכר המדינה היתה במסלול הקבוע שלי לקונסרבטוריון. כילדים, כל ל״ג בעומר היינו חוגגים בחלק המרכזי של הכיכר, המדשאה והשביל שמסביב לה, שהיום הופך לגוש הבניינים הכל כך לא קשור הזה. כל בוקר כשאני עוברת שם נחמץ לבי למראה הבניינים האלה.

הייתה לנו כיכר ועכשיו היא איננה. כיכר המדינה (צילום: shutterstock)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחת היצירות היותר חזקות שראיתי לאחרונה – "רקוויאם המלחמה" באופרה בבימוי הגאוני של עידו ריקלין. התחושה הזו שאנחנו כל כך זמניים פה, הזילות של חיי האדם, המוות שמרחף מעל ראשנו כבר שנה וחצי (והיסטוריה שלמה של עם) – הרגשתי איך כולם בקהל מצטמררים יחד, מעולם לא זכורה לי הופעה שהיה בה כזה שקט מופתי בקהל. כולם היו פשוט המומים. חייבים חייבים להפסיק את המלחמה וההרג המיותר ולהחזיר את כל החטופים הביתה!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
העבודה השוטפת עם תאטרון הנוער שלי, ובשיאה הפקה שהעלנו של "אנני", נתנו לי אינסוף כוח ותקוה בימים אחרי שהמלחמה החלה. על אף הקושי הרב, נפגשנו קבוצה של ילדים מדהימים שמגיעים מרחבי הארץ, לשיר ולרקוד וליצור יחד. במרכז עמד השיר הידוע "Tomorrow" מתוך המחזמר, שכל מילה בו היתה כאילו נכתבה למצב בו אנו נמצאים. שיר של תפילה ותקוה לימים יפים יותר, מושר על ידי דור העתיד, שכל מה שהוא רוצה זה חיים יפים שלווים של מוזיקה ויצירה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושבת שכל מטרה שאדם בוחר לתרום או להתנדב עבורה היא מבורכת. לצערנו לא חסרים תחומים שבהם יש צורך בהתנדבות ותרומות ולכן כל עוד תורמים אני חושבת שזה העיקר.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היחידים שצריך להרים להם ולחזק אותם עכשיו הם משפחות החטופים, שבעל כורחם גם הפכו לסוג של תל אביבים. אני לא יכולה לדמיין איך הם עוברים את מה שהם עוברים. כולנו צריכים להיות שם עבורם ולעשות הכל על מנת שיקיריהם יחזרו הביתה.

מה יהיה?
אני באמת לא יודעת מה יהיה. אחרי יותר מעשור בחו״ל, חזרנו הביתה לפני שנתיים, לכל הבלגן. ועם כל זה שאנחנו יכולים בקלות לקום וללכת, לא מתחשק לי להיות בשום מקום אחר. אז אני מאד מקוה שמהמקום הנמוך הזה נוכל רק לצמוח וכולנו נוכל לגדל פה את הילדים שלנו בשקט ושלווה ובלי מלחמות, מחוץ ומבית.

• העיר שלי
• פסנתר
• קונצרט
• פארק הירקון
• סטודיו אנט
• גרונימן
• רחוב דיזנגוף
• כיכר המדינה