• Facebook
• Twitter
• Email

בשבוע החולף של הסגר התרבו תלונות וטרוניות של תושבי העיר על פקחים בחולצות כתומות שמפטרלים בחופי הים, מרחיקים מהחוף באיומי קנס גם תושבים שבאו לקיים בו פעילות ספורטיבית יחידנית מותרת, ודורשים משחיינים לצאת מהים ולעזוב את המקום בניגוד לתקנות הקורונה שמאפשרות אותה.

נ', תושב העיר שמתגורר בסמוך לחוף, מספר ש"אני שוחה כל יום בים. זה הספורט שלי. לפעמים בבוקר, לפעמים בצהריים, לפעמים בערב. לפעמים יש מציל, בדרך כלל אין. התקנות של הקורונה בסגר מאשרות לי להמשיך לעשות ספורט. גם בסגר הקודם שחיתי. פתאום באים פקחים ואומרים שאסור. באיזו סמכות? אתם המשטרה? בחיים שלי לא ראיתי פקחי עירייה מוציאים אנשים מהמים ככה".

גם א', יפואית משכונת נגה, מדווחת ש"הלכתי לשחות בים כמו בכל יום, הבנתי שזו פעילות מותרת ואני מטופלת נפש וזקוקה לזה, אבל אחרי שתי דקות באו פקחים בחולצות כתומות והתחילו לצרוח שאצא מהמים. נבהלתי נורא. הם גירשו אותי מהחוף ומאז אני מפחדת לחזור, כאילו אני איזו פושעת והים הוא זירת הפשע. שאלתי אותם למה הם עושים את זה והם אמרו שזה חוק עזר עירוני".

ראש העיר רון חולדאי וראש מערך הדוברות פרסמו אמנם בעמודי הפייסבוק שלהם פוסטים בהם הסביר שלשחות אסור ולגלוש מותר, אבל הציבור לא השתכנע. אלעד כרמל, תושב העיר ושוחר ים, פרסם בתגובה פוסט ובו קבל על כך שפקחי העירייה פועלים בחוסר סמכות ובחוסר סבירות, וכי לפי בדיקתו חוק העזר העירוני אינו מאפשר להם לגרש אנשים מהחוף.

"מי שדורשים לעזוב את החוף לאלתר, גם מהעוסקים בפעילויות ספורט, פועלים שלא בסמכות, תוך ניצול הערפול הקיים באשר לתקנות הסגר", כתב כרמל. "סגר הוא לא הזמנה לשלילת זכויות שרירותית. שהייה בים (לצרכי ספורט) היא לא פריווילגיה. בשביל רבים, ובשבילי, היא עניין של בריאות הגוף והנפש בתקופה מעורערת ומערערת. לאף אחד אין סיבה, ואין זכות, לקחת לנו גם את זה".

אבל גם אם חוק העזר העירוני אכן מאפשר לפקחי העירייה לשלוף שחיינים מהמים בהיעדר מציל, עולה התהייה מה קרה שפתאום אוכפים אותו בכזאת אדיקות והתלהבות. שחיינים קבועים בים מספרים כי מעולם לא נתקלו עד כה בפקח ששלף אותם מהים בגלל שאין שירותי הצלה.

בעיריית תל אביב-יפו התחמקו מהשאלה והשיבו ש"עם ההכרזה על הסגר, המדינה הורתה על ביטול שירותי הצלה בחופים. זו הסיבה שאי אפשר לשחות – מדובר בפעולה אסורה ובעיקר מסוכנת. במקביל, הממשלה התירה 'ספורט יחידני', ובמקרה של ספורט ימי מדובר בפעולות שממילא אמורות להתבצע רק בחופים שאינם חופים מוכרזים לרחצה (למשל גלישה). שחייה אינה כלולה בהגדרה של ספורט ימי והיא כאמור אסורה בחופים ללא מציל".

יש לציין, בשלב זה, שהשחייה בים בהיעדר מציל אכן מסוכנת ביותר אבל דוברות העירייה כנראה שוגה בעניין האחרון. מעבר לסוגיית שירותי ההצלה, שחייה ספורטיבית בים כלולה בתקנות הספורט היחידני, לפחות על פי הודעת משרד התרבות והספורט לתקשורת.

בנוגע לשהייה בחוף עצמו, בעירייה הרבה יותר נחרצים (וגם תקנות הסגר אוסרות על כך). "כמו בנקודות אחרות בעיר שבהן זוהו התקהלויות, העירייה והמשטרה פועלות על החוף עצמו לאכיפת איסור ההתקהלות ואכיפת עטיית מסכה", הבהירו מדוברות העירייה והוסיפו כי "אנחנו .ממשיכים להפציר בתושבים: שימרו על ההנחיות! הורדת התחלואה היא משימת-העל של כולנו, והיא בידיים שלנו".

• הישרדות: קורונה
• הבועה
• חופים בתל אביב
• עיריית תל אביב
• שחייה
• גלישה
• גלישת גלים

• Facebook
• Twitter
• Email

ספרינט לאוטובוס עושה לכם סחרחורת? אם תתעוררו מוקדם בשבת הקרובה, תוכלו לחזות באנשים שמסוגלים לשחות, לרכוב על אופניים, ועוד לקנח בריצה של 10 קילומטרים. ביום שבת (18.6) ייצא לדרך טריאתלון תל אביב, המהווה שיתוף פעולה בין איגוד הטריאתלון הישראלי לבין עיריית תל אביב־יפו. בטריאתלון ישתתפו כ־1,500 טריאתלטים בארבעה מקצים שונים בדרגות קושי שונות – אולימפי, ספרינט, מיני־ספרינט וכן מקצה של ספרינט נוער. מההזנקה במקצה השחייה בחוף מציצים בתל אביב, יתקדמו המשתתפים לכיוון מסלול אופניים לאורך ציר רוקח ונתיבי איילון, ומשם לריצה לאורך הטיילת בחוף תל ברוך. נקודת הסיום תוצב בגבעת המופעים, ואת תוצאות הטריאתלון תוכלו לראותכאן.

רוצי בובה: המדריך שיגרום גם לכם להתמכר לריצה

אם מה שמקשה על הנשימה שלכם הוא פחות הספורט, ויותר המחשבה על צירי התנועה החסומים – אלה הפרטים שעליכם לדעת:

הרחובות הבאים ייחסמו לתנועה בין השעות 04:00–11:00:

• רחוב הירקון ייחסם לתנועה משדרות נורדאו ועד לאזור דיזינגוף בשני הכיוונים;
• רחוב התערוכה ייחסם לכיוון מערב, מאבן גבירול עד רחוב דיזינגוף;
• שדרות רוקח – ייחסמו מאבן גבירול ועד נתיבי איילון בשני הכיוונים;
• רחוב אבן גבירול ייחסם לתנועה לכיוון צפון החל מש"י עגנון ושדרות לוי אשכול;
• נתיבי איילון ייחסמו ממחלף שבעת הכוכבים ועד מחלף ההלכה.

כמו כן, ייחסמו הכניסות לנמל תל אביב, והמשטרה ממליצה לא לנסוע סמוך למוקדי החסימות. החסימות ודרכי גישה יעודכנו באפליקציית Waze.

• טריאתלון
• שחייה
• ריצה
• ספורט
• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• טריאתלון תל אביב 2016
• עירוני
• אופניים

• Facebook
• Twitter
• Email

השנה היא 1995, לונדון. אני בת 9, ילדת דיפלומטים בצורת אבוקדו קטן, שנשלחת מדי יום שישי לחוג שחייה בבריכה בריטית מקומית. להורים שלי חשוב שאדע לשחות כמו בת אדם, אני לא אוהבת להכניס את הראש למים. זה שורף לי בעיניים, שמגיל שלוש מוכות באלרגיה לקרדית אבק הבית, ולכלור, כך מתברר. אבי מסיע אותי לבריכה ומחכה לי בחוץ, שומר על פתח הקאנטרי קלאב פן תחמוק בתו החוצה, כפי שעשתה כמה שנים לפני כן בחוגי הבלט בנתניה. אני כלואה בבריכה עם עוד שישה ילדים בריטים שמאוד אוהבים מים בעיניים. המאמנת פוקדת על כולם לעשות גלגול בתוך המים. זו מיומנות מאוד חשובה לשחייה, היא טוענת. כולם עושים גלגול חוץ ממני. אחר כך כולם שוחים חתירה עד סוף הבריכה האולימפית, חוץ ממני. הם מקבלים פאטץ' שעליו רקום המספר 50 – מספר המטרים שצלחו. אני מקבלת את הפאטץ' של קבוצת הפעוטות, עליו רקום המספר 25 – מספר המטרים שצלחתי עד שבלעתי מים וכמעט נפטרתי. אני יוצאת החוצה עם הפאטץ' ואבא שלי קונה לי בקיוסק הבריכה נקניק פפרוני כפרס ניחומים.

מאז אני שוחה רק חזה וגב, וכמה שפחות. אין לי מינוי לקאנטרי מקומי, ואת הטכניקה הלא מפוארת שלי אני מדגימה בעיקר כשאני נופשת בבתי מלון. גם אז ריח הפפרוני לא עוזב אותי. אני צמחונית כבר 15 שנים, והחטיף הפאלי הזה רודף אותי ומזכיר לי שבתוך תוכי אני עדיין ילדה קטנה בצורת אבוקדו שלא יודעת להתגלגל בתוך המים.

אך אין כמו מדור הכושר בשביל להפגיש אותי עם השדים שלי. זה זול יותר מטיפול פסיכולוגי, זה מחטב וזה מביא לי ציוד שווה של ספידו עד הבית. כן, חברות וחברים, מגיע שלב בחייה של בחורה שבו היא צריכה למצוא את עמוד השדרה שלה, להתבונן במראה ולהגיד לעצמה: את כבר לא אבוקדו, את אישה בשלה. אישה שיודעת בדיוק מה היא צריכה בשביל להתמודד עם מגבלותיה ולהתפתח כאדם: מאמן מאוד מאוד חתיך. ואם כבר חתיך, אז שיהיה ברמה שלי, עלמה שזכתה בלונדון בפאטץ' של 25 מטרים. ובמילים אחרות: גל נבו, שחיין שייצג את ישראל באולימפיאדת לונדון בשנת 2012, בעל שבע מדליות באליפות אירופה בשחייה.

בעולם מתוקן הייתי מגיעה למפגש שלנו בפן. בעולם השחייה האכזרי נאלצתי לקבל את פניו בכובע בריכה ששיווה לי מראה של חיפושית זבל. בחיי, האם בעולם שבו כבר המציאו פצצת אטום, הפריה מלאכותית וסוכרזית לא יכולים למצוא פתרון לדבר המגוחך הזה? למה צריך לנשל נשים רווקות משיערן?

בלי טיפת איפור או פסון, נותרתי רק אני והאופי המחורבן שלי. אלה שחו הלוך וחזור במגוון תרגילים שנתן לי נבו – משחיית חזה ועד תרגילים שמרכיבים את טכניקת החתירה. ולמרות היותי חזקה וספורטיבית – קל זה לא היה. שמירה על בלאנס במים, שאיפת אוויר במקומות מדויקים, כדי לא לבלוע חצי בריכה, וניסיון (עלוב) להקפיד על טכניקה גרמו לי להבין שאין לזלזל בזקנים הפוקדים את הבריכה. ובאמת, מיתוג צעיר וסקסי אינו הצד החזק של התחום: אולי בגלל האוכלוסייה המבוגרת שמתמסרת אליו, כי הוא מפעיל פחות לחץ על המפרקים והעצמות מכל פעילות גופנית על היבשה (ולכן הוא מומלץ ברפואת שיקום לאחר פציעות); אולי בגלל הציוד שמלווה אותו – מהמכוערים שנבראו ואולי בגלל העובדה שאיש לא נראה טוב כשהוא משפריץ סילוני מים מהפה או כשהוא מגיע לשפת הבריכה ונחש נזלת נמתח לו מהנחיר לאוזן. עם זאת, מדובר בחתיכת פעילות קורעת דופק, שמצריכה אספקה קבועה של חמצן לרקמות השריר. זה הופך את האימון לנטול בולשיט, כי כשאין אוויר בריאות נותנים כבוד לכל מילה ומזקקים את השיחה להברות קצרות. כך יצא שהמילים היחידות שנזרקו לעברי מכיוון השחיינים האחרים היו "זוזי", ו"עברי מסלול", פרט לאישה אחת בעלת ריאות מפותחות שהגדילה לעשות ושחררה "פה לא שוחים עם סנפירים". שאגב, בשילוב עם קרש ציפה, התגלו כאביזר חיטוב נפלא לרגליים ולבטן, עניין די פופולרי בחו"ל, לדברי נבו. גם אני בחרתי את מילותיי בקפידה, שכן ריאותיי, שעל היבשה סופגות כל אימון אירובי בגאון, איימו להפוך אותי לגרסה הפוסט מודרנית של הטיטניק. “שיט", "סעמק" ו-"בלעתי", הן, לפי הניסוי, מילים שכיחות בקרב ליידיז מתחילות.

לא אשקר לכם: לא די בשבוע בבריכה בשביל ללמוד טכניקת חתירה מושלמת. האימונים שלי כללו בעיקר ניסיונות להציף את כבודי מהמעמקים, לנשום בלי להכניס כלור לקנה ובלי להיכנס לפאניקה כשזה אכן קרה. אך היו גם רגעי סיפוק, כמו ניסיון הפיק אפ של גבר בן 80 על שפת הבריכה או האפשרות לשחות בתנועה של דולפין ולדמיין שאת אכן דולפין בלי שיגידו שנדפק לך הראש בהודו או הבוקר שאחרי האימון שכולל פתאום שריר חדש בכתף. עולם המים מצריך עבודה וסבלנות, והוא לא עושה הנחות, גם לא לאלה שבקלות רצים חצי מרתון או מככבים באימוני יוגה. אני עדיין לא נמו, אבל אני אופטימית. ילדת האבוקדו שבי צלחה את מבחן ה־50 מטרים, וכעת היא מרגישה שהיא יכולה לנוח. מזל שכבר לא מחכים לי בחוץ עם נקניק פפרוני.

גל נבו, 400 שקלים לאימון, תיאום בפייסבוק

הרהורי הבטטה – הסיבות להתחיל או לוותר מראש

יתרונות

• השחייה מאפשרת לחזק את הגוף בלי להפעיל עליו עומס גבוה. משקל הגוף במים הוא כחמישה אחוזים ממשקלו ביבשה, ולכן העומס המופעל על הגוף במים נמוך בהרבה מזה שמופעל עליו באימונים אחרים. כפועל יוצא מכך, מספר הפציעות בשחייה נמוך יחסית לענפי ספורט אחרים.
• האימון מתאים לכולם – ספורטאים, מתאמנים בתהליכי שיקום או מוגבלי תנועה, קשישים ואנשים בעלי משקל עודף שמתקשים לבצע פעילות גופנית על היבשה.
• אידיאלי לאנשים סוליסטים. לא צריך לתקשר עם הזולת, לעבוד בצוות או לחייך לעוברים והשבים. מיזנתרופים, הבריכה היא חברתכם.
• האימון מרגיע יותר ממרתון יוגה.
• מחטב. ראיתם גוף של שחיין, הבנתם הכל.

חסרונות

• דורש מינוי לבריכה. והעיר שלנו, עד כמה שזה מפתיע, לא בורכה בהרבה כאלה.
• שעמום. היעדר גירויים חיצוניים כמו מוזיקה, אנשים ותפאורה עלולים להכניס אתכם למחשבות עודפות על שכר הדירה, המצב הפוליטי והאיום האיראני.
• בשל הצורך של הגוף לחמם את עצמו, היציאה מהמים מלווה בתחושת רעב השמורה לענק הירוק. אם אינכם רוצים להפוך לכזה, כדאי שתזכרו שאם אינכם שחיינים אולימפים, הסיכוי ששרפתם קלוריות רבות הוא קלוש, ועל כן כדאי להימנע מביקור באבולעפיה.
• כובע ים. גם מכוער, וגם לא באמת מציל את הפן.
• בניגוד לאימונים אחרים, זה לא בדיוק המקום לפיק אפ (ראו סעיף קודם).

• שחייה
• גל נבו
• החיים היפים
• כושר ובריאות