מתי נוכל לבלות בחופים מבלי לחורר את הכיס?
חוף הים אמור להעניק את הבילוי הזול בעיר, אבל מדי קיץ אנחנו נשחטים: מחירי האוכל והשתייה מופקעים, והרביצה כרוכה בתשלום על כיסאות ושמשיות. מי שרוצה לפרוש מגבת כמו פעם, נאלץ לנדוד לאזורים נטולי מציל. מי אחראי למצב הדפוק הזה? תנשמו עמוק, בקרוב הכל ישתנה
תל אביב היא קודם כל עיר חוף. החוף הוא הנכס הציבורי היקר ביותר שלה. חופים מככבים בפרסומות של משרד התיירות לחופשה בישראל, והקרבה אליהם מכתיבה את מחירי הנדל"ן. בפנטזיה החופים אמורים להציע את הבילוי הזול ביותר בתל אביב. כביכול אנחנו יכולים לעלות על האופניים ולרבוץ בחינם על החול. במציאות החוף הוא דווקא אחד המקומות היקרים בעיר. מחירי האוכל והשתייה בו מופרכים, וישיבה על חוף מוכרז כרוכה בתשלום עבור מיטת שיזוף, כיסא או שמשייה, והמחירים מטפסים לעשרות שקלים. עם בוא הקיץ מתכסים כל החופים הגדולים במיטות ובכיסאות האלו, שנפרשים עם אור ראשון על ידי בעלי המזנונים ונאספים אחרי השקיעה. אף שהתקנות דורשות שבעה מטרים פנויים מהים, המיטות הראשונות נוגעות לפעמים בקו המים והאחרונות מצויות הרחק מאחור, בחול הלוהט. החוף הפך לשטח פרטי, ואם אתם רוצים סתם לפרוש מגבת בקטע רטרואי תצטרכו לדדות אל מחוץ לאזור המוכרז, למקום שאין מציל (ויש מטקות).
ממש לפני פסח ביטל בית המשפט המחוזי צו של עיריית תל אביב שביקש לאפשר לתושבי העיר המחזיקים בכרטיס דיגיתל להשתמש במיטות ובשמשיות ללא תשלום, או להגביל את השטח שעליו ייפרשו. זכייני המזנונים טענו שפרישת הציוד להשכרה כלולה בתנאי המכרז שבו זכו, ושהעירייה אינה יכולה להתנער ממנו חד צדדית כל עוד החוזים תקפים. בית המשפט קיבל את הטענה. כעת, עם תחילת עונת הרחצה, כולם מחכים למועד פקיעת תוקפם של החוזים, אז תוכל העירייה להחזיר לידיה את השליטה בחוף. חוף הצוק יהיה הראשון שבו יסתיים החוזה, וההסדרים החדשים אמורים לצאת לפועל עוד בעונה הנוכחית. השימוש במתקני החוף לא יהיה חינמי, אבל הוא יוזל משמעותית: ארבעה ש"ח למיטה, שני ש"ח לכיסא ושני ש"ח לשמשייה למחזיקי כרטיס דיגיתל (בחוף יותקנו מכונות לתשלום).
פקחים מטעם עצמם
איך נמסר הנכס הציבורי הגדול בעיר לשנים ארוכות, לידי קומץ עסקים פרטיים, שהפכו אותו לחלק משטח המסעדות שלהם? עמותת צלול, העוסקת בשמירה על החופים והנחלים, הייתה מהראשונים להעלות את הסוגיה הזאת על סדר היום. בדיקה שערכה בשיא עונת הרחצה ב־2012 גילתה ש־90 אחוז משטח החוף המוכרז במרכז העיר מכוסה במתקנים להשכרה. "המצב הרבה יותר גרוע מששיערנו", אומרת המנכ"לית מאיה יעקבס. "יש חופים בתל אביב שבהם אין אפילו מטר פנוי מקו המים. פשוט אי אפשר ללכת על החוף. ואם הבאת כיסא או מגבת לשבת עליהם, הגיעו כל מיני 'פקחים' מטעם בעל הציוד שמנעו את הזזת המיטות".
בעקבות הדוח של צלול החלו להופיע עוד ועוד כתבות באמצעי התקשורת שעסקו בהשתלטות העסקים הפרטיים על חופי הארץ, ובעיריית תל אביב התחילו לחשוב מחדש על ההסדר. אחד הרעיונות שהועלו בעירייה היה לחלק את החופים "חצי־חצי", בין שטח עם ציוד להשכרה לשטח לישיבה חופשית. התוכנית הזאת, בצד תוכניות נוספות שבאו בעקבותיה, נגנזה עקב התנגדות הזכיינים שחששו מכרסום ברווחים. בעירייה אישרו השבוע שבמסגרת החוזים הקיימים, לבעלי הזיכיונות יש אפילו זכות למנוע מאנשים להזיז את הכיסאות ולפרוש ציוד שהם הביאו מהבית. החוף כרגע בידיהם.
"קל מאוד להיתלות בבית המשפט ולהאשים אותו שהוא לא מאפשר לנו להחזיר את החוף לציבור", אומרת יעקבס, "אבל מי שערך את החוזים והעניק את הרישיונות הוא העירייה. פעם העיריות גבו כסף בכניסה לחופים. ארגוני הסביבה נלחמו והצליחו לעצור את הנוהג הזה, ואז העיריות העלו בצורה דרמטית את מחירי הזיכיונות בחופים, וכדי לעמוד בהם בעלי המזנונים גלגלו את העלות על הציבור – גם במחיר האוכל וגם במחיר הציוד שהם משכירים. בשורה התחתונה אלו העיריות שעשו קופה על הציבור".
את החוזים עם בעלי המזנונים על החוף עורכת חברת אתרים, המצויה בבעלות משותפת של העירייה ושל המדינה. החברה אינה כפופה לפיקוח רגיל של מועצת העיר, ואין לחברי המועצה זכות לדרוש לעיין במסמכים ובהתקשרויות שלה. מעצם טבען חברות עירוניות עסוקות פחות באינטרס הציבורי ויותר במִקסום הרווח, גם כשהוא מגיע מכיסם של תושבי העיר, וכך טיפס מחיר זיכיון למסעדה בחופי תל אביב ליותר מ־2 מיליון ש"ח. את הסכום הזה משלמים, בריבית, המתרחצים."עיריית תל אביב יצאה במכרזים ובחוזים שממסחרים לחלוטין את חופי העיר לתקופה ארוכה בלי לחשוב על האינטרס הציבורי", אומרת עו"ד שלי דביר, חברת אופוזיציה במועצת העיר. "כשקמה צעקה ציבורית, העירייה נזכרה למי שייך הים, אבל עכשיו זה מאוחר מדי. הדבר העצוב הוא שהביקורת הזאת היא לא רק חוכמה בדיעבד – אנשים התריעו על זה בזמן עריכת החוזים עם הזכיינים. אני זוכרת ששרון מלכי (חברת מועצה מטעם עיר לכולנו בקדנציה הקודמת – נ"ש) דיברה על זה. עכשיו אומרים בעירייה 'אוי, טעינו', אבל יש פה דפוס של הענקת נכסים ציבוריים בקלות דעת לעסקים פרטיים".
[interaction id="554627a2749ab54a06ef8906"]
בימים אלה דביר מקדמת יוזמה שתאפשר לחברי המועצה לבקר חוזים של החברות העירוניות. "העירייה מופקדת על המשאבים הציבוריים של העיר, המטרה שלה היא לא להעצים רווחים", היא אומרת, "בטח לא במצב של עיריית תל אביב שנמצאת בעודף תקציבי. לעירייה יש מחזור הכנסות גבוה, הגבייה מעסקים מצוינת, היטלי ההשבחה בעיר גבוהים. לא צריך להפריט גם את החוף".
גורם בעירייה הודף את הביקורת על מחירי הזיכיונות המופקעים שמגולגלים על הציבור: "אי אפשר גם לדרוש להגדיל את ההוצאה כל הזמן, לרצות סייעת שלישית ועוד השקעות מוצדקות בכל תושב, ובאותו הזמן לדרוש מהעירייה שתצמצם את ההכנסות כי זה על חשבון התושבים. זה לא עובד ככה. צריך להבין שנושא החופים היה מוטה פשע ושחיתות במשך שנים", אומר אותו גורם. "הכל הלך שם לבני משפחה. לנהל חוף זה דבר קשה. יש איגוד מצילים, הסתדרות וזכיינים, והדרך לעשות סדר הייתה לערוך מכרז פשוט: מי שמשלם הכי הרבה, מקבל את המזנון. זה מייצר ניקיון. אבל המציאות השתנתה, עכשיו יש חשיבה מחודשת ונמצא דרך להקטין את המחיר שהתושבים משלמים". ייתכן שהישועה תבוא בכלל מהכנסת. ח"כ תמר זנדברג ממרצ עומדת להגיש הצעת חוק שתגביל את אפשרויות המסחור של החופים, זאת נוסף על הצעת חוק שכבר הגישה, לאסור גביית תשלום על כניסה לחוף. "בשנים האחרונות גוברת ההכרה שצריך להגן על החוף", היא מסבירה. "החוק מגביל היום בנייה על החופים, ועכשיו צריך להמשיך ולחוקק גם נגד מסחור". סגן ראש העירייה אסף זמיר טוען שבעוד שלוש שנים כבר נראה את השינוי בזכות חוזים חדשים שתערוך העירייה עם הזכיינים בחוף. זמיר: "צמצום יוקר המחיה הוא יעד של העירייה. העירייה הבינה שהכנסותיה מהחוף צריכות לרדת ושאי אפשר לשלם הון על בילוי בחוף".
ומי אחראי לאופן המוטעה שבו נערכו החוזים הנוכחיים?
"זו לא הייתה טעות, זו הייתה מדיניות לגיטימית, כמו שלגיטימי לערער עליה היום. טוב שעושים את זה וטוב שהמדיניות משתנה. לא הייתה פה שחיתות, אבל עכשיו יש ניסיון אמיתי להגיע למדיניות חברתית יותר".
מחירון מחייב בחופים (66% הנחה למחזיקי דיגיתל על אביזרי החוף)
קרטיב – 5 ש"ח
כיסא נוח – 6 ש"ח
בקבוק מים קטן – 7 ש"ח
כריך צמחוני – 12 ש"ח
מיטת שיזוף – 12 ש"ח
שמשייה – 6 ש"ח
