>> בתל אביב אפשר למצוא בקלות פיצה טובה –את 24 הטובות ביותר תמצאו כאן– אבל רענן נוסל יש רק אחד (כדאי שתעקבו): פיציולו ומומחה לפיצה איטלקית, והישראלי היחיד שזכה להיכלל בפרויקט היוקרתי "100 הפיצות הטובות בעולם" מטעם האקדמיה האיטלקית הרשמית לאמנות הפיצה (A.O.C.R.I – Association of Official Certified Italian Restaurateurs). כבנו של מייסד ומנכ"ל "פיצה דומינו", נוסל חי ונושם פיצה מילדות. במקביל לתפקידו כסמנכ"ל הרשת וכיצרן בצק ("רענני'ס"), הוא עורך סדנאות מאסטר קלאס פיצה בכל העולם, מייעץ למסעדות פיצה מובילות ושופט בתחרויות בינלאומיות. זאת העיר שלו, רק אל תשאלו אותו אם אננס על פיצה לגיטימי או לא.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון

1. הדסון

בעיניי, הדסון היא מסעדת הבשרים הטובה בישראל, נקודה. זו לא רק ארוחה, זו חוויה קולינרית שלמה. השף מתן אברהמס, מומחה בשרים ברמה הגבוהה ביותר, מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש עם טעמים עמוקים, ביסים מדויקים ושירות שאין שני לו. במיוחד בשבילי הוא מכין שקדי עגל, שזה מעדן מלכים – אי אפשר לאכול הרבה אבל כל ביס הוא חלום. לכל חובב בשר מושבע בארץ ובעולם, זהו המקום לחוות את הטיפול הטוב ביותר בנתחים. אני תמיד בוחר רק את הטובים ביותר, ובהדסון עומדים בסטנדרט הזה תמיד.
הברזל 27 תל אביב (רמת החייל) // לילינבלום 41 תל אביב

2. חומוס אשכרה

אני מחובר לחומוס אשכרה בקשר רגשי עמוק – זהו החומוס האהוב עליי ומקום של מסורת. עוד כשהייתי צעיר, לפני הלחץ של הפיצריה שלנו בבן יהודה-ירמיהו (דומינו), הייתי עוצר שם עם אבא שלי בדרך לעבודה. היינו יושבים יחד על מנה אדירה של "משולש" – טעם שמחזיר אותי לאותם רגעים. זו נוסטלגיה שעד היום מצליחה לרגש אותי ומשמרת את הזיכרונות המתוקים של התקופה ההיא.
ירמיהו 45 תל אביב

3. מתי המקלל (אצל מתי)

אצל מתי המקלל יש את הבירה מספר 1 בעיר. המקום הוא מוסד אמיתי: שתיתי שם עוד כשהסבא, מתי "המקלל", ניהל את המקום, ואני ממשיך להגיע עד היום לנכדים שממשיכים את דרכו. זו חוויה אותנטית של בירה קרה וטובה באווירה שאין דומה לה. במיוחד בימי שישי, האווירה הופכת לחגיגה של ממש, מלאה בכיף והרבה קללות ססגוניות ביידיש ואוכל של פעם – דג מלוח אדיר עם לחם לבן. זו נוסטלגיה שאין שניה לה ואני ממליץ בחום לכל מי שמחפש מקום עם אופי והיסטוריה.
מטלון 41 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. a

מסעדת a היא דוגמה למטבח שף מודרני בשיאו. יובל בן נריה הוא אחד השפים האהובים עליי בארץ ובעולם, והוא תמיד מצליח ליצור חוויה בלתי רגילה ואירוח מושלם. הטעמים שם הם אומאמיים ומדויקים, וכל חומר גלם מספר סיפור. למעשה, את כל חומרי הגלם המיוחדים שאני משתמש בהם לפיצות שלי, אני מביא משם, מיובל. זו הוכחה לרמת האיכות והחדשנות שהוא מביא לשולחן. האווירה והעיצוב מדהימים, וכשיובל יודע שאני בא – אני מקבל ביס ישר ממנו לפה שלי, וזה משהו שרק מיוחדים מקבלים.
מנחם בגין 121 תל אביב

5. פארוק בשוק

אני משתדל ללכת לפארוק בשוק בימי שישי. זו חוויה יפואית נעימה וטעימה שפותחת את סוף השבוע בצורה מושלמת. המקום מגלם את האווירה הים-תיכונית והשוק הצבעוני. אני אוהב את כל השוק, וחושב שהוא מזכיר לי את השווקים התוססים בחו"ל. הלוואי ששוק הפשפשים והאזור יחזור להיות תוסס ושוקק כמו שהיה בעבר.
רבי נחמן 6 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית היא לא רק "מקום", היא החמצה של עשרות שנים בלב העיר הכי מבוקשת בישראל. בזמן ששאר העיר דוהרת קדימה, האזור הזה נשאר מאחור, מוזנח ורווי בלאגן. החזון פשוט: ניקוי השטח, הוצאת גורמי הפשיעה והבלאגן והזרמת תקציבים ומשקיעים. אפשר להפוך את המקום הזה לפנינה של מסחר ומגורים ברמה הגבוהה ביותר בארץ. הגיע הזמן שהעירייה והמדינה יפסיקו להתעלם ויתחילו לבנות כאן עתיד חדש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של התקווה 6 שעשתה לי טוב בלב. זו להקה מדהימה עם שירים כמו "בעולם שלה" שנותנים ללב וראש לעבוד. עומרי הסולן איש מדהים ויוצר מוכשר, ואני אוהב אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
את הכוח להמשיך שאבתי לאחרונה מהסיפורים על החטופים, אבל כתבה אחת שריסקה אותי במיוחד ונתנה לי כוח היא הסיפור של לירי אלבג. אני מכיר את בני המשפחה וקרוב אליהם, ולראות את הכאב שלהם היה פשוט מצמרר. המאמצים הנואשים של אלי אלבג שניסה הכל – כולל הצעות כסף וזעקה שהוא מוכן "לחתוך יד בשביל הבת" – עשו לי צמרמורת עזה והזכירו לי כמה גדולה אהבת אב וכמה אנו פגיעים. זה המסר החשוב מכל: ילדים הם החיים שלנו והעתיד שלנו, ובלעדיהם אנחנו לא שווים שקל. משפחת אלבג, אני אוהב אתכם מאוד ומחזיק אצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני משתדל לתרום המון, ואני מאמין שזו חובתנו. אם אפשר להמליץ על כיוון, אני קורא לתרום לארגונים המסייעים לילדים נזקקים שמתמודדים עם בעיות נפשיות ובריאותיות (ויש לצערנו המון כאלה), ובמיוחד לעמותת "עת לעשות". העיקרון המנחה אותי הוא פשוט: חשוב מאוד לדעת לתת ורק אחר כך לקבל. הנתינה קודמת. אני איש של אהבה, וזה חשוב שכולם יאמצו את גישת הנתינה הזו – כי רק כך נבנה חברה טובה יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני משוכנע שהדור הבא של הנהגת העיר נמצא בידיים של אסף זמיר. הבחור הוא לא רק מוכשר, אלא מבריק וחכם, והוא כבר עשה דברים מדהימים. גם עכשיו נוכחותו מורגשת בעיר, והאסטרטגיה שלו לטווח ארוך משפיעה. אני רואה בו מחליף ראוי מאוד לרון חולדאי – הוא מביא עמו ניסיון עשיר גם בחברה האזרחית וגם בקשרי חוץ. זהו המכלול המדויק שנדרש לעיר גלובלית כמו שלנו. החלום שלי הוא שאסף יקח את המשוכות ויצעיד את תל אביב קדימה לשנים יפות, טובות ומפותחות עוד יותר. הוא הדור הבא של העיר שלנו, ללא ספק.

מה יהיה?
אני חושב שבסוף בסוף בסוף יהיה פה טוב כמו פעם. אני לא נכנס לפוליטיקה, אני רק יודע שלנו יש את החומר גלם האנושי הטוב בעולם ומקווה באמת באמת שיהיה פה שקט ונצליח לחיות אחד עם השני באהבה ובנתינה. ישראל זאת המדינה שלי ותל אביב היא העיר שלי.

• העיר שלי
• פיצה
• הדסון
• מתי המקלל
• יובל בן נריה
• פארוק בשוק
• התחנה המרכזית הישנה
• אסף זמיר

סיון סבג זלנסקי (כדאי שתעקבו), אמא של אמה וארתור, נשואה לפבל. עברה לגור עם משפחתה בקיבוץ מרום גולן, אבל חיה ונושמת את תל אביב כל הזמן. סבג היא יועצת אמנות, מפיקה ואוצרת בזירה המקומית והבינלאומית והבעלים של Sebbag Art Advisory & Productions. כסגנית יו"ר הידידים הצעירים של מוזיאון תל אביב, היא פועלת לקידום אמנות ישראלית ולפיתוח קהילות תרבות חדשות. בימים אלו היא אוצרת את התערוכה "המבנה" (בשיתוף עם המנהל האמנותי אריאל קוצר), יוזמה של קבוצת הנדל"ן מבנה,שתפתח לציבור את אחד המבנים הכי מסקרנים במרכז העירברחוב אחוזת בית 6 (28.12-23.12). בתערוכת הענק יציגו עשרות אמניות ואמנים יצירות עכשוויות שמתכתבות עם העיר, עם אדריכלות, ועם מרחבים בנויים.וכן, אתם רוצים להיות שם.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. מוזיאון תל אביב לאמנות

והכי שאני אוהבת שם, זה להתחבא עם ספר אמנות על הפוף בין המדפים של ספריית אריסון.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

2. סיור אמנות בקריית המלאכה

מתחם שופע בגלריות מעולות, אפשר לבקר גם בסטודיואים של אמנים שמארחים ומאפשרים להתבונן בתהליך היצירה שלהם, וכמובן ארטפורט, מרכז אמנות מעורר השראה, עם אירועים מיוחדים ותערוכות מתחלפות.

3. קלארו

מסעדה ישראלית במתחם שרונה. מנת הדג השלם בתנור מנצחת ללא ספק, לצד קוקטייל לונה אבטיח ג׳ינג׳ר.
הארבעה 23 תל אביב

4. עלמה ביץ'

בימים עמוסים של עבודה אני לוקחת הפסקה לנשימה בעלמה ביץ', על חוף הים בטיילת תל אביב-יפו, ממש ליד פארק צ׳רלס קלור. עם תצפית מושלמת לנוף מופלא של הים, כוס יין, קוקטייל ולפעמים אפילו רק קפה – עושה את העבודה ומחזיר לי נשימה.
קויפמן 7 תל אביב (הטיילת)

5. פארק המסילה

המקום הכי חם בעיר. הפארק מחבר בין שכונות, בין אנשים, בין עבר תעשייתי להווה יצירתי. הכי תרבות אורבנית והכי אמנות רחוב של דדה וניצן מינץ (אפילו קניתי מהם עבודה משם), הכי באסטות של צורפים, הכי אוכל רחוב טעים, הכי כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Dance in peace 107",מופע רב תחומי מבית Heartivism של דנה ספיר. נשמטה לי הלסת ובכיתי הרבה. אמיתי, חד ונוקב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
חד משמעית, "פלוריבוס".סדרה מטורפת שנותנת הצצה למה שאנחנו. פילוסופיה אינסופית ומצבים מורכבים אנושיים. לא יכולה לחכות לפרק הבא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבלי למצמץ"אחים לנשק", כמי שלקחה חלק פעיל במלחמה על הקמת מרלוג צפון – זה המקום האמיתי שפועלים בו ישירות למען החיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר, נכנס לנעליים ענקיות וצריך לחבר את הפאזל לצעירים ולרוח הזמן העכשווית, צריך לתת לו תמיכה אמיתית בתהליכי שינוי שהוא מוביל.

מה יהיה?
מאמינה שיהיה טוב. אין עוד אנשים מדהימים כמונו הישראלים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון תל אביב
• קריית המלאכה
• קלארו
• עלמה ביץ'
• פארק המסילה
• אסף זמיר

בשבוע שעבר נתקלתי בידיעה הבאה באתר החדשות החרדי "כיכר השבת":
בעיריית תל אביב: חגיגת יום הולדת לרבי מליובאוויטש
מחזה מרגש בעיריית תל אביב: בקומה ה-12 חגגו שלוחי חב"ד בעיר את יום הולדתו ה-123 של הרבי מליובאוויטש | מצות שמורות הוענקו לכל סגל העובדים בעירייה | אסף זמיר, ממלא מקום ראש העיר חולדאי: "כל שליח בשכונתו מצליח להיות אהוב על כל התושבים, מכל הסוגים והדעות"

>> על זה נלחמנו: רון חולדאי ומיטל להבי, אל תמכרו את המחנה שלכם
>> חולדאי, איך אתה מאפשר ל"ראש יהודי" לזרוע כאוס בתל אביב?

בתמונה שמלווה את הכתבה נראה ממלא מקום ראש עיריית תל אביב-יפו, אסף זמיר, עם כיפה מעוטרת בלוגו חב"ד לראשו, נואם בפני כ-50 "שלוחי" התנועה. אלה העוסקים יום וליל בניהול הפעילות המיסיונרית הענפה של חב"ד ברחבי העיר. לא נצפו נשים בחדר מלבד נשות הצוות של זמיר, למקרה שתהיתםן.

החדר אינו בית כנסת ולא קבר של צדיק, אלא אולם הישיבות של מועצת העיר תל אביב-יפו, המקום בו מתקבלות החלטות ומתעצבים פני העיר וצביונה. אמנם יש שיראו בָּמקום קודש, אך לא עד כדי כיפה על הראש. בוודאי לא הכיפה הספציפית הזאת, שאינה אלא כלי של הנכחה, אמצעי לסימון טריטוריה וכפייה של יהדות מסוג אחד על יהדותו של אחר. לא יכול להיות שזמיר, שאמור להכיר את התנועה מלגו ומלבר ומודע להיקף פעילותה בעיר ולמטרותיה הברורות, לא רואה את זה.

החנפנות הבלתי נתפסת של נבחרי הציבור החילונים הליברליים כלפי תנועות ההדתה הופכת לשיתוף פעולה מלא להצמדת הדת למושג ממלכתיות. הפחד הבזוי שלהם ממכונת הרעל האמונית מאפשר את הנגיסה המתמשכת במרחב הפעולה ובגבולות החופש החילוני

החופש להיות חילוני

לצד הפעילות המסיונרית הענפה של חב"ד במוקדי הטיולים של אחרי צבא וערי הרילוקיישן ברחבי העולם, בתנועה שכללו ביד אמן את השימוש בערכי הדמוקרטיה והליברליזם כדי לכפות יהדות מסוג מסוים על המרחב הציבורי הישראלי כולו. מה שהיה "התחשבות ברגשות הדתיים" הפך בשנים האחרונות לפועל "לכבד". כל סירוב או התנגדות לסממן דתי, כל סירוב לשיתוף פעולה מלא – מסומן כחוסר כבוד ומכאן קצרה הדרך לכתב אישום חברתי על אוטו-אנטישמיות.

וכך, בלי ששמנו לב, החופש לא לבצע פולחן דתי נלקח מהציבור החילוני. איבדנו את הזכות להתנגד להצבת דוכני שידול הנחת תפילין במרחב החילוני של תל אביב. והתודעה הזאת הושרשה כל כך, שזמיר כבר אינו יכול להעלות על דעתו שתמונתו בכיפת חב"ד מול קהל גברי לחלוטין, חרדי מאוד והמייצג הישיר של הדתה במרחב הציבורי, היא אצבע בעין לציבור שלו.

מזה למעלה משנתיים, שהציבור החילוני ליברלי בתל אביב בפרט ובישראל בכלל נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים על הלכות חייו החילוניות וערכיו הליברליים. מזה למעלה משנתיים, שהציבור הזה נלחם באופן עיקש, שלא לומר סיזיפי, על מרחב הזכויות שלו, על ההכרה בתרבותו ובערכיו החילוניים. ומי שאמור לתת לו גב, מי שאמור להגן על התרבות החילונית, מותיר אותנו לבד במערכה.

החנפנות הבלתי נתפסת של נבחרי הציבור החילונים הליברליים כלפי תנועות ההדתה הופכת לשיתוף פעולה מלא להצמדת הדת למושג ממלכתיות. הפחד הבזוי של נבחרי הציבור החילוני-ליברלי ממכונת הרעל האמונית מאפשר את הנגיסה המתמשכת במרחב הפעולה החילוני, בגבולות החופש של הציבור הלא אמוני.

בעוד אנחנו משקיעים שעות וימים בהדיפת הגורמים האנטי-ליברליים, שליחינו בעירייה דואג לחבק את אותם גורמים ממש. "בכל יום אני מוקיר מעומק ליבי את פעילותכם המסורה… כל שליח מצליח להיות אהוב על כל תושביו בשכונתו", בירך זמיר את הנוכחים. אלה שכל פעילותם המוצהרת היא להפוך את בוחריו לדתיים יותר ואת תל אביב לחילונית פחות.

הרבי אמר אסור לחתום על עסקה

התמונה הופכת בעייתית עוד יותר, כשאנחנו רואים את הפעילות האגרסיבית של חב"ד במאמצים לטרפד עסקת חטופים. בינואר השנה, בעוד נרקמים פרטיה של עסקה שתוציא אנשים מתופת הגיהנום, דאגה התנועה לציין בפני מקבלי ההחלטות כי עמדתו של הרבי מילובביץ' – זה שלא הביע דעתו מאז מותו בשנת 1994 – היאשאין להסכים לעסקת החטופים. לצד הבעת עמדה נחרצת ואכזרית זו, קראו ראשי התנועה לחבריה לצאת ולחבור להפגנות המחנה המשיחי המתנגד לעסקה.

אותה תנועה שמפלסת דרכה אל לבבות ההמונים בחיוכים ושמחת חיים בלתי מוסברת בעודה כובשת את המרחב הציבורי בסממנים דתיים, תורמת באופן פרו-אקטיבית להפקרתם של 59 האחים שלנו, שנמקים במנהרות. ומקבלת חיבוק חם מעיריית תל אביב-יפו, שעוד מעזה להודות להם בשמנו.

זמיר היה "משלנו". רבים מבוחריו הם אותם צעירים שהגיעו לעיר בסוף שנות ה-90 תחילת ה-2000 ולא עזבו כשנולדו הילדים. נשארו כי רצו לגדל ולחנך את הדור הבא במקום בו הם עצמם פרחו, בעיר שחופש ותרבות וביטוי עצמי הם חלק ממנה.בשנים האחרונות הדור הזה לא רק נלחם כדי להישאר בעיר היקרה בעולם, אלא נלחם עליה ועל הציביון החילוני הליברלי החופשי שלה. בשנתיים האחרונות, בצל הנסיונות לצמצום זכויות החילוני המצוי, צצו בעיר עשרות אם לא מאות התארגנויות קהילתיות, שביקשו ליצור לעצמן תוכן. סוכה שכונתית של שלום ולא של חב"ד, חנוכיה בגינת דובנוב עם מסר קצת יותר מורכב ובמקום זו של חב"ד, וחפש את המטמון על אופניים בכיפור.

קהילות העיר החילוניות שחשות את השינויים במרחב, דואגות בעצמן להנכיח עבור הדור הבא את תרבות החופש, החשיבה העצמאית, השוויון והסולידריות.אם אנחנו לא נהיה מי שאנחנו, תל אביב לא תהיה תל אביב. ואם קברניטי העיר לא ישמרו עלינו, לא ילחמו ביחד איתנו על הערכים המשותפים שלנו, על הבועה הזאת שלנו – לא תהיה תל אביב,כמו שאם המשיחיות תנצח את הדמוקרטיה, לא תהיה מדינה.

ראש העירייה וממלא מקומו מסכימים ב-100 אחוז עם המשפט האחרון. השניים גם מכירים את האמת שמסתירה חב"ד מאחורי החיוכים והכרפס ומצה באיזה חור בתאילנד. הם מודעים לעובדה שחב"ד היא תנועה פוליטית מיסיונרית קיצונית, שכבר מזמן חברה לזרם המשיחי-לאומני במטרה המשותפת: פעילות הדתה אינטנסיבית ברחבי ישראל החילונית ובדגש על תל אביב, פעילות שאינה נעצרת ברחוב – היא מגיעה עמוק לתוך מוסדות השלטון.

אנחנו מצפים מנבחרי הציבור שלנו לחדול הריקוד בשתי החתונות, להפסיק את הדילים מאחורי הגב, לשים אופורטוניזם בצד ולהילחם על החיים שלנו. במקום לסגור עם חב"ד על 30 נקודות הדתה בעיר ובעלות על סוכות, חנוכה ופסח בעבור מיקור חוץ של פעילות רווחה ועזרה למשפחות נזקקות בעיר, תדאגו לציבור שעושה את העיר, לא זה שבא אליה עם מטרות נסתרות. נכון להיום מפעילה חב"ד למעלה מ-50 סניפים בשכונות העיר ובאוניברסיטה. עיריית תל אביב מנהלת פחות מ-30 מרכזים קהילתיים ברחבי העיר. זה לא נראה לכם מוזר?

• טור דעה
• אסף זמיר
• כפייה דתית
• עיריית תל אביב
• הבועה
• חב"ד

בסערת האירועים, נדמה שהבחירות לעיריית תל אביב-יפו התקיימו לפני עידן ועידנים. אבל מתחת לפני השטח הרוחות סוערות, והשבוע נפוצו ההערכות (הנכונות ככל הידוע לי) שרון חולדאי פועל להגדלת הקואליציה שלו בזמן הקרוב – ומתכנן לצרף אליה את סיעת "מאמינים" המייצגת את הזרם החר"דלי ואת חסידות גור (עם 2 מושבים במועצה) ולתת לחיים גורן, מוביל הרשימה, תפקיד של סגן ראש עיר.

>> תושבי ת"א בחרו למנוע (גם) דוכני תפילין מחוץ לבתי ספר. תתמודדו
>> עיריית ת"א-יפו, למה (וכמה) את מרפדת את הכיסים של הגזען הזה?

ארגון "החזית החילונית" כתב לחבריו כי "השמועות אומרות שזה יקרה כבר ביום ב' הקרוב (15.4.24) בישיבת מועצת העירייה. למרות ההבטחות שקיבלנו ממי שרצו את הקול החילוני שלנו".בסיעת מרצ-חוזה חדש, שכבר הצטרפה לקואליציה, מתלבטים כיצד להגיב לצעד שכזה. רשמית, הם התחייבו לא לשבת לצד הליכוד/בן גביר ולא הטילו וטו על "מאמינים". אבל ברור להם שמבחינת חלק לא מבוטל מהמצביעים שלהם זה קו אדום.

את הישיבה לצד ש"ס, שצורפה לקואליציה, עוד אפשר לבלוע, מאחר שהיא מייצגת ציבור גדול בדרום העיר, ומאחר שברמת הממשלה, היא נחשבת כיום למפלגה הכי מתונה בזכות שרים כמו משה ארבל ואחרים.מצד שני, בסיעה חוששים שחולדאי יצליח להרכיב קואליציה גם בלעדיהם אם יפרשו, ביחד עם פירורי סיעות אחרות (ישראל ביתנו, הליכוד, צלנר, צעירים, גמלאים).

מבחינתו של חולדאי, אגב, נראה שאין בצירוף של "מאמינים" שום בעיה. בקרב אנשי ראש העיר חושבים שאם הסיעה החרד"לית מקבלת עליה רשמית את קווי היסוד שהוסכם עליהם שישמרו על הקו הליברלי, היא זכאית לייצוג ותפקידים ליד שולחן מקבלי ההחלטות. ההדרה שלהם, אומרים מקורבי חולדאי, כמוה כהדרה של כל הדתיים בעיר שלהם כיפה סרוגה.

ובכן, זה הזמן להבהיר להם וגם לחולדאי ולאנשיו, ובראשם אסף זמיר, שהקמת קואליציה שנותנת תפקידים וכוח וכסף לנציגים מובהקים של הזרמים הפוליטיים שבהם נאבק הציבור הליברלי בכל כוחו, במלחמת קיום של ממש מזה שנה וחצי, היא טעות פוליטית קשה שתעלה להם במחירים כבדים.

אין שום סיבה בעולם שמצדיקה "קואליציות מקיר לקיר" כמו שחולדאי כל כך אוהב. מי שהפסיד, יתכבד ויישב באופוזיציה וייצג משם את הציבור שלו. קווי יסוד זה קשקוש. יש חשיבות עצומה לסמליות ולנראות, בוודאי בתקופה כזו. תושבי תל אביב-יפו הצביעו ברוב גדול ועצום בעד עיר ליברלית, חופשית ודמוקרטית. אנחנו לא בזמנים רגילים, אלא בעיצומו של מאבק מכריע, נואש, לשמר סיכוי כלשהו לחיות במדינה – גם אם אתה חילוני, רפורמי, להט"בי.

במשך שנים רבות, עיריית תל אביב-יפו עשתה מעט מדי כדי לייצג את תושביה במאבקים ערכיים. אירועי הדת בעיר הופקרו לטובת תנועת חב"ד המשיחית שמזוהה פוליטית עם בן גביר. הגרעינים התורניים שגשגו והביאו לחרפת "ראש יהודי" שהתפוצצה בצורה שסיכנה את שלום המדינה כולה ביום כיפור האחרון, לא מעט בשל המחדלים של ראשי העירייה שלא השכילו להוביל ולנווט את הנושא הרגיש למקום מבטחים.

כעת, הציפיות שלי (ואני מאמין שגם של עוד רבים מתושבי העיר) מנבחריה של תל אביב ברורות: להפוך את תל אביב למגדלור למדינה כולה ולמבצר של זכויות אדם, חופש ופלורליזם, בלי שום פשרות. אנחנו רוצים לראות את הנבחרים שלנו נאבקים איתנו בשער בגין במוצ"ש ב-20:00 נגד ממשלת הכישלון המוחלט, אנחנו רוצים שבית דניאל יוביל את הדלקת הנרות בכיכרות בחנוכה, אנחנו רוצים לקדם רישום לנישואים אזרחיים בעירייה, לתמוך ביוצאים בשאלה בתקציבים עירוניים. אנחנו רוצים חזון, אומץ והנהגה, כל הדברים שנעלמו לחלוטין בזירה הארצית.
מי שחושב שעיריית תל אביב צריכה להתמקד רק בנושאים מקומיים ועירוניים, לא מבין מהי "תל אביב".

• טור דעה
• בחירות 2024
• רון חולדאי
• אסף זמיר
• כפייה דתית
• גרעינים תורניים בתל אביב