• Facebook
• Twitter
• Email

"אופנה בסופו של דבר זה להיות רלוונטי. אני שונא את המילה 'טרנד', הבגדים שאני עושה הם לשנים, אבל אם אתה לא רלוונטי ולא קורא את המפה אז אתה נמס", מסביר ששון קדם (53) את אחת הסיבות להולדת אמה, מותג האופנה החדש שלו. "אחרי 25 שנות אופנה שבהן עברתי וראיתי כמעט הכל ובכיתי ושמחתי כמעט בכל מצב, אני מוצא את עצמי מתרגש מבייבי חדש: ששון קדם, אבל לקטנטנות".

הבייבי החדש שעושה בימים אלה את צעדיו הראשונים בעולם האופנה המקומי, מיועד לנשים קטנות ממדים בעולם המונחים של קדם. אם המותג הראשי שלו נולד מתוך הרצון לספק מענה לנשים מלאות, אמה פונה לנשים ממידה 38 עד מידה 42.

"עשיתי כמה ניסיונות כאלה בעבר, אבל אף פעם לא הגעתי למקום שלם שכולל חנות ושם חדשים", הוא מספר ממקום מושבו החדש של המותג בנווה צדק. המותג נפתח בתחילת החודש בדממה האופיינית שליוותה את כל תהליך העבודה שקדם להשקה ("הכל אצלי תמיד מתבשל על אש קטנה"). בזמן שהקולגות שלו הקדישו את חצי השנה האחרונה להכנות לשבוע האופנה המקומי, הרזידנט הוותיק העדיף לוותר על השואו הגרנדיוזי בחסות גינדי ולנצל את הזמן אחרת.

"רציתי לעשות בגדי חופש", הוא מסביר. "אם המותג המוכר שלי הוא תיאטרלי, מורכב וגדול, כאן רציתי ליצור דברים פשוטים ונקיים שאפשר להבין בוואן שוט. אלה החיים האמיתיים, לא תצוגות אופנה".

קולקציית הביכורים של אמה מונה כ־60 דגמים, בהם פריטים בסיסיים כמו טי שירטס בהדפס פסים וחולצות מכופתרות עם טוויסטים שונים בצד פריטים מורכבים יותר כמו סטים המורכבים מחצאית מצנח במרקם מקומט וגופייה ספורטיבית עם גימורים פריכים בהתאם, אוברולים חובקי גזרה ושמלות הולי הובי שנעות על התפר שבין שמלה כפרית לכתונת לילה. הדגמים שופעי בד ואלמנטים שזועקים 'קדם' כגון כיסים נסתרים, קווים עגולים, משחקי נפח וגזרות מבניות.

"לא חסכתי בבד", הוא אומר בביטחון. "אני אוהב את העודף הזה גם כשמדובר בבגדים קטנים, אפילו אם לא כל אחת יודעת להחזיק אותם. אני לא יכול לרמות את עצמי ולהימנע מדברים שהם ששון קדם. שיניתי פאזה אבל המהות היא אותה מהות. אלה בגדים כיפיים שלא מתחנפים לגוף. אוהבת? זה שלך. לא אוהבת? אז לא. אני קודם כל חסיד של גזרות. לא מעניין אותי לקחת הדפסים של פרחים ועלים ורק אחר כך לחשוב מה לעשות בהם. גזרה היא הפיגום של הבגד, והיא חייבת להיות מדויקת מבחינה אנטומית, גם אם מדובר בגזרה רחבה. לא עשיתי כאן דברים דרמטיים. להפך, הלכתי על הדברים הקלאסיים והמוכרים אבל עליתי אוקטבה".

קדם התחיל לפלרטט עם עולם המידות הקטנות עוד לפני כשנתיים, כשהשיק יחד עם הסטייליסטית דורין אטיאס את המותג פטיט דוריס.

השפיע עליך כל הפטיט הזה.

"ועוד איך ששפיע. דורין היא השראה, היא כמו משפחה והיא חלק בלתי נפרד ממני, אבל יותר מכל היא נתנה לי חיים. פתאום התחיל לבקר אותנו קהל צעיר שלא הגיע קודם לכן לחנויות. אין ספק שדורין הייתה זרז גדול מאוד ליצירה של אמה".

דורין הייתה מעורבת בבניית המותג?

"לא, אבל כל הבגדים עברו את האישור שלה. יצא שגנזתי חצי מהדגמים ושלחתי אותם למגירה. דורין חייבת תמיד שהכל יהיה סקסי, וכשזה לא קרה היא אמרה לי 'ממי, דחיל רבאק, מי תלבש את זה'. היא נתנה לי פרופורציות".

אז ההקטנה שאתה מדבר עליה היא לא רק במידות, אלא גם בווליום.

"לחלוטין. אפשר לומר שבמקום מסוים הקטנתי את עצמי בשביל להתפתח ולהתקדם".

ולמה אמה?

"השם אמה הגיע מכמה מקומות. אחד מהם הוא חזון גרפי שהיה לי ללוגו של המותג, השני הוא ההשראה מהאם המחבקת שחיבקה עד היום למעלה מ־34 מיליון איש (גורו הודית ידועה המכונה אמה, ר"ו). מי שמכיר אותי יודע שאני אדם מחבק שאוהב להיות מחובק, וכך גם הבגדים שלי עוטפים ומחבקים כמו בית. הדבר השלישי – טיפשות".

אתה בעצם אומר שיש בתוכך חתיכת אמה?

"אין לי בעיה להגיד את זה – בכל בוקר שאני קם אני קצת טיפש וקצת חכם. הדואליות הזאת היא המנוע שלי לכל מה שאני עושה בחיים וככה אני מתנהל. בתוכן אני אוהב לצרוך דברים חודרים, אבל כשמדובר באסתטיקה אני אוהב שיש ניקיון. נשים בנות 25 ,35 או 45 לא רוצות לקום בבוקר ולהתעסק במה שהן לובשות. הרי לא משנה כמה אני משקיע בבגד, בסופו של דבר התוצאה צריכה להיות נטולת מאמץ. אלה בגדים שיבוא לך לעשות בהם הכל – מללבוש אותם בבוקר כשאת יורדת לטיול עם הכלב בכפכפים ועד למות בתוכם".

Amma,י350-2,500 שקלים שבזי 28 תל אביב

• ששון קדם
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

"פשוט לא היה לי זמן הפעם, יש לי כל כך הרבה דברים על הראש כרגע", משיב ששון קדם לשאלה מדוע בחר לא להציג בשבוע האופנה בתל אביב, שהתקיים בשבוע שעבר. התשובה נפלטת במהירות, כמי שנשאל אותה שאלה פעמים רבות בשבועות האחרונים. "כבר כמעט הרגשתי שהשתתפתי", הוא מתבדח.

אפילו סחרחורת של 21 תצוגות בתוך שלושה ימים לא הצליחה לטשטש את היעדרו של קדם, וזו עדות לאפקט החזק של המעצב הוותיק. את הפלטפורמה הגרנדיוזית שהעניקה נותנת החסות של שבוע האופנה, חברת גינדי, המיר קדם באירוע צנוע בהרבה. בסוף השבוע האחרון הציג את קולקציית החורף שלו בפני קהל מצומצם בהיכל התרבות, במסגרת אירוע אופנה מטעם עמותת לילך, המסייעת לילדים ונוער בסיכון. אך הוא הפתיע לא רק בבחירת הפלטפורמה, אלא גם בקולקציה עצמה: קדם, שנוהג לרקום מבנים רכים וסמיכים ולתרגם אותם לבגדים פואטיים ומלאי דרמה, התרחק הפעם מהצבעים הקודרים שמזוהים עמו. התצוגה הזאת יכלה להיות המקורית והסוחפת ביותר בשבוע האופנה, לו רק הייתה מוצגת בו.

צבעים עשירים והדפסים הם לא אלמנטים שמזוהים איתך.

"נכון. הגזרות שלי הן עצמן 'צבעוניות', לכן אני נוהג להתמקד בגוונים מונוכרומטיים שישקיטו אותן, אך סקרן אותי לגלות מה יקרה אם פעם אחת אחרוג מכך. ברגע שמחליטים 'ללכלך' קולקציה בצבע או בהדפס – חייבים לטהר את מה שמסביב. לכן הפעם יצרתי הרבה פחות שכבות, כי לא הייתה לי ברירה אלא לנקות. רוב מערכות הלבוש מורכבות מפריט אחד או משני פריטים. הפעם השמטתי גם את התיקים, התכשיטים ואפילו הצעיפים. לא רציתי שדבר יסיט את העין מהבגדים עצמם, העדפתי שמרכז הכובד יהיה ברור. השאיפה הייתה להגיע לסוג המסוים של הצללית שאני רוצה, ושם לעצור. רציתי שקט, ויותר מזה – אוויר. לראשונה הרמתי את המכפלות מקו הקרסול וחשפתי 30 ס"מ מהרגליים. כך חדר אוויר מהקרקע, וזה הוסיף הרבה קלילות".

הייתה השראה ספציפית לקולקציה, או שתהליך העבודה שלך – הממוקד בגזרה ובצללית – הוא שהנחה אותך?

"אני אבסולוטי מאוד, גם כמעצב וגם כאדם, ותהליך העבודה שלי תמיד מתחיל ונגמר בגזרה. אני לעולם לא סומך על הבד שיעשה את שלו, אני חייב להתערב ולשלוט בו. אני עושה זאת באמצעות גזירה, בעיקר דיגום חופשי, אני אחד המעצבים היחידים בארץ שעדיין נאמנים לטכניקה הזאת. אין לי לוח השראה, אני לא יודע לצייר איורי אופנה יפים ואין לי גזרות בסיס שאני מפתח או דגמי עבר שאני חוזר אליהם. כל קולקציה היא תהליך בריאה מחדש. אין שום שכל ישר, הכל אינטואיטיבי מאוד. זה תהליך תובעני וסיזיפי, בייחוד מפני שלפעמים צריך לקחת הפסקה מהיצירה וללכת לבנק, להריץ עסק. ובכל זאת, בכל קולקציה חשוב לי למתוח עוד קצת את החבל".

אתה לא מרגיש צורך להמציא את הגלגל מחדש מדי עונה?

"אני לא מחפש מהפכות, ואין לי עניין בכותרות 'ששון קדם השתנה'. אחרי 23 שנים יש לי מספיק ביטחון בעצמי. את הקולקציות שלי לא מספיק לראות, צריך לקרוא אותן ולחקור כדי להבין אותן לעומק, וזה ממלא אותי".

הלהט שבו מתאר קדם את תהליך היצירה הטוטאלי שלו, יכול להטעות ולתאר אותו כאמן שחי בוואקום, מנותק מהקצב התובעני של תעשיית האופנה, אך ההפך הוא הנכון. עם הפרויקטים שכילו את זמנו ומנעו ממנו להשתתף בשבוע האופנה, נמנים דוריס פטיט, שיתוף הפעולה שהשיק בעונה שעברה עם הסטייליסטית דורין אטיאס, התלבושות שעיצב ללהקת המחול ורטיגו ולמופע החדש של עידן רייכל, ועוד לא דיברנו על היצוא לחו"ל.

מעל כל אלו מתנוסס קו הבלאק לייבל החדש של קדם עצמו, שאותו יחנוך בשבוע הבא ללא קשר לקולקציה העונתית שהציג בשבוע שעבר: "אני לעולם לא עושה בגדים עונתיים, אבל בקבוצה הזאת, הכוללת 35 פריטים שמבוססים על טפט יפני וסריג פוטר פשוט על טוהרת הצבע השחור, רציתי ליצור משהו אלמותי שכמעט נוגד את הקצב המהיר של תעשיית האופנה. אני הרי נהיה חולה בסוף העונה, כשאני רואה בגדים שלי נמכרים ב־30 אחוזי הנחה. התרבות הזאת עושה לי רע".

בוא נדבר על דורין אטיאס.

"זהו קו בסיסי וצעיר, אלה בגדים שכל אישה הייתה רוצה לשמור בארון לשנים. האתגר לא היה ליצור משהו שלא נראה קודם לכן, אלא להפך: לעצב בגדים שנדמה שכבר ראית. החיבור עם דורין הוא מעניין ומפרה. היא מביאה את התובנות שלה על מה נשים רוצות, ואני את הידע והניסיון שלי. כיף לנו מאוד לעבוד יחד".

קדם אמנם לא הציג את הקולקציה שלו בשבוע האופנה, אך לא מדויק לומר שלא השתתף בו כלל: ביום התצוגות האחרון עלה המעצב על המסלול כנציג הוועדה האמנותית ששפטה בפרויקט Upcoming Designers מטעם מפעל הפיס. בצד קולגות כגון דורין פרנקפורט ומאיה נגרי, התבקש קדם לסמן שמונה כישרונות מבטיחים מתוך 80 מעצבים צעירים שניגשו לתחרות על מענק בסך 150 אלף ש"ח לעיצוב קולקציה.

"היה לי מרתק לעבוד איתם", מסכם קדם, ששימש גם כמנטור עבור הדור הבא בתעשייה. "רוב מבקרי האופנה ציינו שזו הייתה התצוגה החזקה ביותר בשבוע האופנה. הייתי כמו אב גאה, זה ממש גרם לי להרגיש כאילו הצגתי בעצמי. התמיכה הכספית היא כל כך חיונית. כסף מאפשר דבר גדול – להיות נטול דאגה. החופש הזה הוא תנאי הכרחי ליצירה. אני צריך להרגיש כמו ציפור. התמיכה הזאת אפשרה למעצבים הצעירים להיות ציפורים לעונה אחת".

לאן הציפורים האלה נודדות?

"אני רואה עתיד חי ובועט. שבוע האופנה היה חזק, לכל המעצבים היו קולקציות ייחודיות ושונות זו מזו. אף אחד לא חיפף, וניכר שהעשייה הייתה ברמה גבוהה. חייבים לזכור שהתעשייה שלנו צעירה מאוד, וזו התחלה נהדרת".

ששון קדם 190־3,500 ש"ח, להשיג בחנויות המעצב

• עידן רייכל
• דורין אטיאס
• ששון קדם
• ורטיגו
• בלאק לייבל
• החיים היפים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

שבוע האופנה התל אביבי (19.10־21.10) חוגג בסך הכל ארבע מהדורות במתכונתו הנוכחית. כמו בכל אירוע ייצוגי המבקש לבסס את עצמו ולהפוך למסורת, גם כאן עדיין ניכרים כאבי הגדילה וגיבוש הזהות. בעוד בשבועות האופנה מעבר לים יש ייצוג גורף לכל המעצבים הגדולים והחשובים בעולם, בתל אביב המצב קצת מוזר.

אלון ליבנה, קום איל פו וששון קדם שהשתתפו באירועים הקודמים הדירו השנה את רגליהם מן המסלול, בין היתר עקב אילוצים כלכליים, ומנגד אפשר להבחין יותר מבעבר בנוכחותם של שמות חדשים כמו מעוז דהאן וגדי אלימלך, או של מעצבים לא מוכרים שברובם אינם מצוידים בתקציב העסיסי הדרוש להשתתפות באירוע ולכן חולקים משבצת משותפת.

לצד עמודי תווך מרכזיים שממלאים את לוח התצוגות, כגון דורין פרנקפורט, אלמביקה, גדעון וקארן אוברזון, טובהל'ה, דודו בר אור ושי שלום; קשה להתעלם השנה מהפן המסחרי שמטיל צל כבד מתמיד על המסלול. במקרים מסוימים ההתערבות של נותני החסות אורגנית יותר, כמו במקרה של הרומן המתמשך בין המעצבת טובהל'ה ומותג הספורט פומה, שבא לידי ביטוי גם על המסלול ולא רק בפרסום. אפשר לקבל בהבנה גם את בקשתה של רשת אירוקה מחלק מהמשתתפים (כולל מפיק האירוע מוטי רייף) לעצב עבורה דגמי משקפיים שייחשפו על המסלול, אך במקרים אחרים המעורבות צורמת למדי. למשל, מה לעידן לרוס הנועז, אחד המעצבים הצעירים והמדוברים בשוק המקומי, ולספונסרית נטולת זוהר כמו קולגייט?

מפעל הפיס מצדו פרש את חסותו על שטחי הפרסום הנלווים לשבוע האופנה אך גם על שמונה מעצבים מבטיחים שזכו כל אחד לתמיכה כספית בסך 150 אלף ש"ח. במציגים הצעירים אפשר למנות את הד מיינר, אסף ריב, Hannah ו־Northern star, וגם מותגים מבוססים יותר כגון קומון רייבן והאחים מוסלין, שהיו הראשונים להכריז על סטריט קאסטינג דרך עמוד הפייסבוק שלהם ולהתחבר למגמה העולמית המתחזקת של הרחבת מודל היופי המוצג על המסלולים. טיפוח דור המעצבים הצעיר הוא קריטי להמשך גיבוש הזהות האופנתית המקומית. יום אחד השמות האלה עוד ימלאו שמונה משבצות נפרדות בלוח התצוגות, ואז שבוע האופנה יהיה מרגש באמת.

• שי שלום
• אסף ריב
• ששון קדם
• קומון רייבן
• טובהל'ה
• עידן לרוס
• HANNAH
• אלון ליבנה
• Northern Star
• הד מיינר
• דורין פרנקפורט
• אלמביקה
• האחים מוסלין
• קום איל פו
• אופנה
• החיים היפים
• דורית בר אור
• שבוע האופנה תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בתחילת השבוע הוכרזו שמותיהם של שמונת הזוכים במענק הראשון של מפעל הפיס למעצבי האופנה. הפרס, שכמותו הוענקו עד כה רק ליוצרים מצטיינים מתחומי התרבות, האמנות והספורט, זיכה את כל אחד מהשמונה בסכום של כ־150 אלף ש"ח, בליווי מנטורי של אחד מחברי ועדת השופטים שהורכבה בין היתר מדורין פרנקפורט, ששון קדם ומאיה נגרי, בייעוץ עסקי ובתצוגה בשבוע האופנה הבא של גינדי – חבילה שנשמעת כמו סינופסיס ל"פרויקט מסלול" ישראלי חדש, מינוס הריאליטי הפולשני שנוטה לחנוק את היצירה.

למי שלא עוסק בתחום הדבר אולי נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אך רבים מהמעצבים שהגישו את מועמדתם למענק, וכך גם בכירי תעשייה נוספים, רואים בו צעד נדרש של הכרה ממסדית בתחום ויישור קו עם יוזמות דומות בבירות האופנה המובילות. בלונדון יש פאשן איסט וניו ג׳ן, בפריז פרס ה־lvmh, בניו יורק פרסי CFDA ו־Style Files – כולם נועדו לתמוך בכישרונות צעירים (במקרה הספציפי של מפעל הפיס – מעצבים שפעילים פחות מחמש שנים בישראל) שהיצירה שלהם יוצאת מגדר הרגיל, נבדלת בקול הייחודי שלה ויכולה לשמש שגרירה בינלאומית ואטרקציה תיירותית.

שמונת הזוכים במענק הראשון הם בדיוק כאלו – מעצבים שעוסקים באופנה ולא רק בהלבשה, שנותנים או יכולים לתת לתל אביב ייחוד משלה שלא רק מחכה טרנדים מרחבי העולם: האחים מוסלין, נדב רוזנברג ל־Northern Star, גל שיינפלד ל־Mews, רחל כהן ל־Common Raven, ניר ורותם גואטה מ־Hannah, אלירן נרגסי, הד מיינר ואסף ריב. שני השמות האחרונים מסקרנים במיוחד כי הם אנונימיים יחסית לאחרים, בגלל היותם מעצבי גברים לא מתפשרים ומפני שהם פונים מישראל החוצה, עם הבנה של השוק הבינלאומי ועם תוכניות מעשיות להשתלבות בו.

הד מיינר הציג לפני שבועות אחדים בשבוע האופנה של פריז את הקולקציה השלישית שלו – אוסף של מחויטים מוקפדים שנבנו בעזרת שימוש בטכניקת דה קונסטרוקציה. למרות גילו הצעיר של המותג ולמרות העובדה שהוא מיוצר בארץ למרות כל קשיי הבדים והתפירה בארץ – הוא כבר הספיק להשתלב ברשימת המותגים של חנויות מובילות בלוס אנג׳לס, ניו יורק והונג קונג ולקבל התחייבויות עקביות במגזינים בינלאומיים נחשבים כגון "ID" ו"Elle".

"אני לא עומד לשנות הרבה באופן הפעולה שלי. זה פשוט נותן לי כמעצב הכרה מערכתית ודחיפה משמעותית להמשיך לבסס את המותג שלי. אני מתחיל קולקציה חדשה בידיעה המרגיעה שאצטרך לעשות פחות פשרות, שאוכל לעבוד על הדברים עם הרבה פחות לחץ".

מיינר מוסיף שימשיך לכוון לקהל בינלאומי בשל ההבנה שהשוק המקומי לבגדים הייחודיים שלו הוא מצומצם ובשל סירובו לעבוד בשיטת הקונסיגנציה הבעייתית, שלדעתו היא עדיין אחד המכשולים המשמעותיים ליוצרים צעירים בארץ.

"יש יותר ויותר גברים שמגיעים לרכוש בסטודיו שלי, מגילים ומתחומים שונים. אני חושב שהמכנה המשותף לכולם הוא שהם גברים פואטיים. אני רוצה להגדיל את השוק כאן, אבל מרגיש תחושת שליחות לייצג את ישראל לעולם. המזרח התיכון הוא היום המקום הכי מעניין ומעורר השראה ליצור בו. יש כאן סקרנות ורעב גדולים הרבה יותר מאשר באירופה. אני מאמין שליוצר כאן יש אחריות לעשות משהו יוצא דופן, שהוא שלנו".

גם המעצב אסף ריב מאמין שתוצרת מקומית, למרות כל המכשולים, יכולה להיכלל במובילי שוק האופנה הבינלאומי. ריב הוא יוצא דופן ברשימת הזוכים כי היה היחיד שהציג בפני ועדת השופטים מותג בשלבי פיתוח שעדיין לא העמיד קולקציית בכורה, אבל למעצב הצעיר יש קבלות בשפע: כבוגר מסלול התואר השני היוקרתי של הקולג' הלונדוני סנטרל סיינט מארטינס, פריטים מקולקציית הגמר הגברית שלו הופיעו במספר רב של מגזינים מובילים כדוגמת "ווג", "interview" ו"GQ". הוא שיתף פעולה עם חברת הסריגים פירנגל אוף סקוטלנד ובשנה שעברה עם בית קום איל פו, בקולקציה שהתבססה על דפוסים שיצר אביו, האמן דוד ריב.

"המותג בהתהוות שואב השראה מתחום הבלט הקלאסי, תחום שמתבסס על נושאים שמעניינים אותי בעשייה שלי: יופי, שפת גוף, הישגיות, רוטינות ושליטה עצמית. אני רוצה לבסס אותו בטווח שבין פרימום אקטיב־וור לאופנה גבוהה, שיהיה שימושי לעוסקים בתחום אבל יתפקד גם כמוצר בעל ערך עיצובי גבוה לאלו שאינם רקדנים", הוא מסביר את האני מאמין שלו. לדבריו המענק יוצר תקווה: "זה ייתן לי גישה לחומרים שאולי הייתי מוותר עליהם מראש, יכולת לא להתפשר על שום גימור ובגדול לייצר משהו שעומד בסטנדרט בינלאומי ולא להיות במלחמת הישרדות מקומית". מבחינתו מדובר באיתות ראשון בדרך לשינוי בגישה הממסדית, שעד כה לא נתנה גיבוי לתעשיית האופנה. "זה מראה שיש הערכה לתחום, שלא הייתה מובנת מעליה עד לפני כמה שנים. עד עכשיו השקיעו רק בתחומי תרבות אחרים, וזוהי הכרה בכך שאופנה היא חלק מהתרבות שלנו. אני מלא הוקרה למפעל הפיס על כך שהרימו את הכפפה ונכנסו לוואקום הזה".

• ששון קדם
• אסף ריב
• פרס מפעל הפיס
• דורין פרנקפורט
• הד מיינר
• מאיה נגרי
• אופנה
• החיים היפים