>> חנה רדו (כדאי מאוד שתעקבו) היא מהנשים המשפיעות בישראל, יזמית עסקית-חברתית הפועלת לקידום נשים וליצירת תעסוקה איכותית בפריפריה. היא זכתה בפרסים רבים על מנהיגותה ופעילותה בתחום האקטיביזם המגדרי, מייסדת ומובילתגרופ19,סופרסונסובית הראשונות, ומובילה מודל ייחודי של "יזמות פרקטית" שמתרגם חזון לעשייה בשטח. בשבועות האחרונים היא הצטרפה לוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון, ואלה חדשות טובות מאוד לאוניבסיטת בן-גוריון. "תל אביב שלי עוברת תקופה מורכבת", היא אומרת. "עיר שנלחמת ונשברת וממשיכה לעמוד. בתוך כל זה יש לי כמה מקומות בעיר שמחזירים לי נשימה, מחשבה, השראה וגם פרופורציות. מקומות קטנים, רגעים קטנים – אבל הם אלה שמחזיקים אותי".

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. ברשל

אחרי יום של 300 ק”מ בין ירוחם, צפת ושאר האהובים בפריפריה, אני נוחתת בברשל ברמת אביב. כמה צעדים מהבית, כוס יין ישראלי שאילי מנהל המקום המתוק מאוד יודע לבחור לי בדיוק, נשים צעירות ומדליקות שמחזירות לי אנרגיה – וברגע אחד היום כולו הופך קליל. ברשל הוא תחנת הנשימה שלי בעיר.
ברודצקי 19 תל אביב (רמת אביב)

2. כחול

בשישי או שבת אני הולכת לים בחוף תל ברוך. שם, מול הכחול האינסופי, אני נושמת אחרת. שם גם נולדים הפוסטים הכי טובים שלי על Group19 ועל Supersonas. הים מרגיע אותי ומסדר לי את הראש. תמיד אותו משפט עולה בי: למה לטוס ליוון כשיש כאן את הים הכי יפה בעולם?
יצחק ארצי 2 תל אביב (חוף תל ברוך)

3. התיאטרון בתל אביב

התיאטרון הוא מקור ההשראה שלי. גשר והקאמרי הם הבית התרבותי שלי. ובקאמרי, באמצע הצגה, היתה לי הארה, נולד לי הרעיון למועדון האלף של סופרסונס – אלף נשים משקיעות 1,000 ש"ח לחודש בשוק ההון במשך שנה, בליווי חמישים מנטוריות. הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות, וביחד עם כל מי שמצטרפות אלי, נשנה את העולם. שולמית מהמנויים שתמיד דואגת שאגיע להצגות הנכונות היא חלק מהרגע הזה.
תיאטרון גשר/ שדרות ירושלים 9 יפו // תיאטרון הקאמרי/ שדרות שאול המלך 19 תל אביב

מקום של השראה והארה. תיאטרון הקאמרי (צילום: שאטרסטוק)

4. מוזיאון תל אביב

עם כל הנכדים שלי (חמסה) אני הולכת לתיאטרון אורנה פורת במוזיאון תל אביב. הםן מאוהבים בהצגות, ואני מאוהבת בהםן. המוזיאון תמיד מפתיע ומחדש, וגם הקפיטריה סבבה, רגע קטן של קפה שחור וסנדוויץ’ טוב. אחרי ההצגה אנחנו יוצאים לכיכר החטופים. לא מקום לילדים, אבל הוא חלק מהמציאות שלנו, והמפגש בין התמימות שלהםן לבין הכאב של המדינה מחזיר אותי למציאות בכל פעם מחדש.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

תמיד מפתיע ומחדש. מוזיאון תל אביב (צילום: גיא יחיאלי)

5. ארקפה קניון רמת אביב

אני שם הרבה בזכות יונתן. הוא מהאנשים הנדירים שמרימים מקום שלם רק עם טוב לב. ושם, על קפה סביר ויונתן מצוין, מתנהלות הפגישות החשובות שלי: הטיקטוקיה, פותחות יומן, "מועדון האלף" "גרופ 19" סופרסונס + סניף חדש מהניילונים "סופרסונס בית שאן" שבדרך להיות אימפריה. אצלי תמיד מי שעושה את ההבדל הם האנשים, והמקום עצמו במקום שני 🙂
אינשטיין 40 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב איינשטיין ברמת אביב! מקום שאני שוהה בו הרבה, וכרגע אני פחות מתחברת אליו. שיפוצים שלא נגמרים, רעש יום ולילה, מדרכות שמשתנות כל שבוע, רכבת קלה, חפירות כבדות ואוטובוסים לא צפויים. החיים כאן מרגישים כמו מגורים באתר בנייה. ובנוסף, במלחמת 12 הימים של איראן, חלק מהרחוב ממש נפגע ועדיין אין שיקום מסודר. אומרים שב־2037 יהיה מדהים. בינתיים? רחוק מזה.

החיים באתר בנייה. מבט מממערב על רחוב אינשטיין (צילום מסך: youtube/רם הנדסה)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האקט התרבותי שהכי פתח לי את הלב לאחרונה היה ההופעה של איה כורם. זמרת אדירה, פמיניסטית – עם אימא פמיניסטית לא פחות – מצחיקה, כנה ומרגשת. היא מנצרת, מדברת על הפריפריה שאני כל כך אוהבת, והיא מנגישה את המציאות בצורה חדה ומדויקת. יצאתי מההופעה הזאת מחוזקת ומלאה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר"השמש לא מעניינת אותי"של יעל טבת־קלגסבלד. ספר חכם על אימהות, חמלה ואתגרים. בכלל, ספרים שנשים כותבות הם מקור כוח עבורי – אני תמיד מוצאת את עצמי בדמויות שלהן, הראשיות והמשניות, והכתיבה שלהן מרגישה כמו החיים עצמם. קוראת לפחות שלושה ספרים בשבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99 מיסודה של לינור דויטש!רעיון גאוני שהוליד קבוצה לוחמנית, חרוצה ואותנטית של א.נשים שנלחמים בשבילנו בכנסת ובממשלה. הם מגנים עלינו מחוקים דרקוניים, עוצרים מהלכים ציניים, ודואגים שהמדינה תעבוד למען הציבור ולא על חשבונו. זה אחד המקומות הבודדים שאני מרגישה שבאמת נלחמים עבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הדס רגולסקי! היא מסמלת את מה שישראל עברה בעשורים האחרונים. מפונה מפתחת־רפיח, חיה בנתיב העשרה, הבית של הוריה נפגע בשבעה באוקטובר, וגם הם נפגעו כמו כל אנשי המקום. היום היא חיה בתל אביב ופועלת בזירה הציבורית באומץ גדול, מקדמת מהלכים חיוניים ומביאה חדשנות. אני עוקבת אחריה ולומדת ממנה בכל פעם מחדש.

חברת מועצת עיריית ת"א יפו, הדס רגולסקי (צילום: ליאור שגב)

מה יהיה?
אני מאמינה שיהיה טוב – אבל זה תלוי בנו. אם נבחר בחמלה במקום בכעס, בסבלנות במקום בפזיזות, ובהקשבה במקום בצעקה, בפמיניזם ושיוויוניזם במקום בשוביניזם, נוכל לבנות כאן משהו טוב יותר. תל אביב מוכיחה את זה בכל יום: בכיכר החטופים, בחלוקת מנות חמות, במתנדבים אנונימיים שעשו את הבלתי אפשרי ברגעים הכי קשים. ראיתי את האנשים האלה גם בצפת, בירוחם, באופקים, ובשדרות, וראיתי שהטוב בארץ הזאת עמוק יותר מהרוע. והכוח לשנות? הוא אצלנו. תמיד היה!

• העיר שלי
• אקטיביזם
• ברים בתל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון גשר
• תיאטרון הקאמרי
• מוזיאון תל אביב
• קניון רמת אביב

>> נועה כרמי, 24, היא שחקנית בנסיקה שמתגוררת ועובדת בתל אביב כבר שמונה שנים, ואולי כבר ראיתם אותה בסדרה "בת השוטר" ובסרט "חמדה של שמי זרחין. בימים אלה היא מככבת ב"קרום", המחזה הפרוע של חנוך לוין משנת 1975 שזוכה במלאת לו 50 לעיבוד חדש ומסקרן של תיאטרון גשר.כל הפרטים ואפילו כרטיסים להצגות קרובות (12.7-11.7) כאן.

>> דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר // העיר של מיכל גבע
>> בית של חמלה ועדינות וחנות של הפתעות // העיר של ניצן פינקו

"קרום", תיאטרון גשר (צילום: ישעיה פיינברג)

1. תיאטרון גשר

גשר זה היה מקום שאהוב עליי כקהל המון זמן, ואז לפני שנתיים הוא הפך גם למקום עבודה אהוב, שאני מתחילה לקרוא לו לאחרונה אפילו בית.נכנסתי לתיאטרון עם ההצגה “התנצלויות פומביות”, והתאהבתי ישר במקום ובאווירה. בתור ילדה תמיד הייתי מגיעה לצפות בהצגות ורק מדמיינת את עצמי על הבמה הזאת. היום, כשאני מגיעה לחזרות של ״קרום", הילדה הקטנה מבפנים משתוללת מאושר. בכלל, כל מתחם נגה ממש מיוחד בעיניי. יש בו שקט מיוחד כזה, אנרגיה קצת אחרת. לפני הצגה אני אוהבת לשבת בג'מה או בסן רמו, לשתות קפה ולספוג את האווירה. מעבר לזה שהמתחם עצמו יפהפה ומלא בהיסטוריה – האנשים הם שהופכים את התאטרון למה שהוא, השחקנים, עובדי הבמה, ההנהלה, הצוותים – כולם מלאי תשוקה מאחדת וגם כאלה מקסימים ומצחיקים ומלאי חיים. תענוג להגיע לשם כל יום.
שדרות ירושלים 9 יפו

מרגישים בבית. תיאטרון גשר (צילום: יח"צ)

2. ביצ'יקלטה

לביצ’יקלטה יש וייב מעולה. זה מתחיל בזה שהמקום קצת מסתתר – מין מקום כזה שלא קופץ לעין מיד, וכשאתה נכנס יש תחושה כאילו גילית חצר סודית. לא משהו מתאמץ או פלצני, פשוט אווירה נעימה וכיפית. אני לרוב יושבת בחצר, למרות שגם בבר למעלה תמיד נחמד ויש בו מוזיקה טובה. תמיד השירות קליל ונעים, ויש להם אחלה יין.
נחלת בנימין 29 תל אביב

נעימה וכיפית. החצר של ביצ'יקלטה (צילום: אינסטגרם/ביצ'יקלטה)

3. Purple pig & Jadid

החנות הזאת היא נקודת החולשה שלי. כל פעם שאני עוברת בהרצל אני פשוט חייבת להיכנס. הכול מסודר בטוב טעם ויש הרגשה שמישהו חשב על כל פרט. יש שם פיסים שפשוט מרימים לי את הנשמה. אין על שופינג כשהוא מדויק לסגנון שלך. אז כשאני מרגישה שמגיע לי להתפנק – זה ה-go to שלי. תמיד מוצאת שם איזה חצאית מיוחדת או שמלה יפה שתגרום לי להרגיש יפה ומיוחדת.
הרצל 20 תל אביב

4. קוקו נקו

היה הייפ גדול ברגע שהמקום נפתח ובתור חובבת ראמן גדולה (מאוד!) באתי עם ציפיות גבוהות. והאמת – ההייפ לגמרי מוצדק. הראמן שם פשוט טעים בטירוף. זה לגמרי הפך לאחד המקומות הקבועים שלי.
פלורנטין 5 תל אביב

ראמן כמו שצריך. קוקו נקו (צילום: אפיק גבאי)

5. מוז"א (מוזיאון ארץ ישראל)

אני מופיעה שם לא מעט עם ההצגה “בן המלך והעני” של אורנה פורת, ובכל פעם שאני מגיעה – יש תחושת התרגשות באוויר. המקום עצמו פשוט נעים, ירוק, שקט. יש שם משהו שמנתק אותך רגע מהרעש של העיר ונותן תחושת רוגע. תמיד כיף לי להגיע לשם – גם כי אני מאוד אוהבת את ההצגה הזו, וגם כי האווירה במוזיאון תמיד נעימה – אנשים מחייכים, הקהל מקסים, והצוות שמארח אותנו פשוט מהמם.מה שאני הכי אוהבת זה שיש לזה גם ערך מוסף, הילדים שמגיעים לא רק נהנים מההצגה, הם נחשפים על הדרך גם לעולם של תרבות והיסטוריה, של סקרנות. זה מקום שמעורר השראה, וזה כיף גדול להיות חלק מחוויה כזאת שאני יודעת שאני נהניתי ממנה מאוד כילדה.
לבנון 2 תל אביב

אל תחמיצו את הבוסתן. מוז"א מוזיאון ארץ ישראל (צילום: אורי לווינגר)

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר המדינה.מאז שהתחילו העבודות בכיכר המדינה, התחושה הפכה מאזור נעים למין שטח בנייה מאובק ומתוח. זה מקום שפעם היה בו קסם, אהבתי ממש את המדשאות. היום קשה לי להתחבר אליו – תמיד רועש ועמוס בשיפוצים ובנייה. לא בכל מקום חייב לתקוע מתחם מסחרי!

הייתה לנו כיכר ועכשיו היא איננה. כיכר המדינה (צילום: shutterstock)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט Wicked.הוא ממש החזיר לי את התחושה שהילדה הקטנה והתמימה שבי עדיין שם, גם כשקשה. מאז המלחמה חיפשתי רגעים של רוך ותמימות, והסרט הזה פשוט נגע בי במקום הזה.אני גם מאוד מחוברת לסיפור – זה תמיד מזכיר לי את סבא שלי, רפי כרמי ז”ל. ברגעים האחרונים שלו הוא ביקש שאשיר לו, ושרתי "אי שם מעבר לקשת" מהקוסם מארץ עוץ.המוזיקה של Wicked כל כך מרפררת לשם, וזה תמיד לוקח אותי לאותו מקום בלב. כל כך מחכה לסרט המשך!

איזו יצירה נתנה לך כוח או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כחול", האלבום של ניר כנען.מעבר לזה שניר אחד החברים הכי טובים שלי בעולם, המוסיקה שלו (אובייקטיבית! או שלא) הכי יפה בעולם.חשבתי אולי לבחור שיר ספציפי אבל כל הרצף של האלבום פשוט עושה לי טוב כל פעם מחדש.הרגישות והאינטליגנציה בשירים שלו פורטת על כל המיתרים של הלב ומיידית אתה מרגיש לא לבד.מתרגשת בטירוף להופעה הראשונה שלו בבארבי!

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב?
מטה החטופים. התקופה הזאת דורשת מאיתנו להיות עם אחד – ומטה החטופים הוא ביטוי ישיר לכך. הם עושים עבודת קודש במאבק להחזיר את היקירים שלנו, והעזרה שם היא לא רק תרומה חומרית אלא גם עמדה מוסרית – להיות בצד של התקווה והאנושיות.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?

נעמה כרמי.אמא שלי. אין שאלה בכלל.היא אמנם לא בליינית תל אביבית קלאסית ולא מסתובבת עם אספרסו ביד, אבל היא אמא שתמיד שמה את כולם לפניה, שתמיד יודעת מתי להרים גם כשאף אחד לא שם לב שצריך. היא מורה לילדי פנימייה בכפר הירוק, נותנת את הלב שלה יום אחרי יום, גם כשזה קשה, גם כשלא רואים.אני רואה מהצד כמה מורים לילדי פנימייה עושים עבודה שהיא הרבה מעבר ללמד – הם הופכים לדמויות משמעותיות בחיים של ילדים שלפעמים אין להם תמיכה קבועה מהבית. הם עוזרים לילדים לגדול, להאמין בעצמם, להרגיש שרואים אותם. וזה מעורר הערצה בעיניי. אז אם יש מישהי שצריך להעריך ולהרים לה – זו היא. על הלב הענק, הנתינה בלי תנאים, והאהבה השקטה שמחזיקה כל כך הרבה אנשים. אני מסתכלת עליה ולומדת מה זה להיות חזקה באמת.

מה יהיה?
על אף שזו תקופה קשה ומבלבלת, אני בוחרת להישאר אופטימית. אני מאמינה בכוח של אנשים טובים, באמנות שמחברת בין לבבות, ובזה שבסוף – אנחנו נחזור לחיים מלאים באור, בשמחה ובחיבוק. התקווה היא בחירה יומיומית, ואני בוחרת בה כל בוקר מחדש.

• העיר שלי
• תיאטרון גשר
• ביצ'יקלטה
• קוקו נקו
• מוזיאון ארץ ישראל
• כיכר המדינה

עידו קולטון, במאי ושחקן, משחק בין היתר בסדרת הלהיט "כראמל" בכאן חינוכית. בימים אלו הוא מביים בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער את מחזות הזמר "בן המלך והעני", "כראמל 2 ותעלומת הילד ויש" ואת ההצגה "מעבר לאופק", שיעלו במסגרת פסטיבל חנוכה של התיאטרון (החל מהיום ועד יום חמישי כולל, 2.1-27.12,פרטים על הפסטיבל וכרטיסים כאן), ובנוסף הוא משחק במחזמר "דייט ראשון" של התיאטרון העברי (בבימוי עוז מורג). בקיצור, עסוק מאוד.

>> העיר של ג'וני שועלי: המכולת שיש בה את כל הודו וכלבים של שבת
>> העיר של עידן אלתרמן: ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים

1. סטודיו לאמנויות התיאטרון יורם לוינשטיין

בלב שכונת התקווה קיים מפעל חיים שמוציא מדי שנה אל עולם התרבות עשרות שחקנים מצוינים מן השורה הראשונה שכובשים את הבמות והמסכים. הרומן שלי עם המקום התחיל לפני ארבע שנים בפרויקט שנקרא "בימאים צעירים". הגעתי לסטודיו, במאי צעיר עם הרבה אמביציה ורצון, ביימתי שתי סצנות במסגרת שיעור של שנה א' והתאהבתי במקום בצוות ובעיקר בסטודנטים. עד מהרה אימצו אותי והפכתי לבמאי ומורה מן המניין. אני כל כך אוהב את המקום הזה – בעזרתו הגשמתי הרבה חלומות והוא עבורי בית אמיתי. יש בו הצגות נפלאות וסטודנטים מוכשרים עד כאב – ואני ממליץ לבוא ולראות אותם בכל ליבי (ואל תשכחו איפה ראיתם אותם בפעם הראשונה לפני שהם כבשו את נטפליקס).
חנוך 19

2. שיפודי בוסי

אני אדם שאוהב לאכול – אני מת על זה וסיימתי להתנצל על כך. המנה המנצחת מבחינתי היא שווארמה – אני יכול לאכול אותה בכל שלב ומצב. בוקר צהריים וערב. השחקנים שעובדים איתי יודעים שאם אני אוכל שווארמה – זה או שאני בנפילת מתח וחייב פרס ניחומים או שהייתה חזרה ממש מוצלחת ומגיעה לי מנה של מלכים – בכלל מקרה כנראה שאני כבר אמצא אישזהוא נימוק לפנק את עצמי באושר עטוף בלאפה. אכלתי בהמון שווארמיות בחיי – אבל השווארמה של בוסי בשכונת התקווה היא הטובה ביותר. ואם לא בא לכם שווארמה, לכו לשם לפתוח שולחן – סלטים, שיפודים, לאפות – לא תישארו רעבים, אני מבטיח לכם.
אצ"ל 41

מהשיפודיות האמיתיות האחרונות בעיר. שיפוד אצל בוסי (צילום: ניב טובול)

3. פיקוק

כסית המודרני של ימינו. כל הדרכים מובילות לפיקוק. תמיד אני אמצא את עצמי שם אחרי הצגה או חזרה. תמיד אפגוש שם אנשים שאני אוהב. אוכל מעולה, אלכוהול טוב ושירות אישי ושתי דקות מהבית שלי – יותר טוב מזה נשתגע.
מרמורק 14

איך אפשר לא לאהוב. פיקוק (צילום: לילך ספיר)

4. מוזיאון תל אביב

מעבר לזה שהוא מקום יפהפה וכה אסתטי, שתמיד מתחדש ומחדש, הוא מכיל גם את אולמות המופעים בהם מוצגות ההצגות של תיאטרון הבית שלי – תיאטרון אורנה פורת – שבו אני מביים ומשחק. המקום הזה בימי ההצגות תמיד מלא בצחוק של ילדים ובהורים שבאים לעבור יחד עם ילדיהם חוויה תיאטרלית איכותית. כשאני רואה ילדים יושבים ומצפים בכיסא לפני תחילת ההצגה, אני תמיד נזכר בילד שהייתי שכל כך התרגש ומתרגש עד היום מהצגה טובה.

כמה טוב לנשום. מוזיאון תל אביב (צילום: גיא יחיאלי)

5. תיאטרון גשר

כשיש לי ערב פנוי, אני תמיד אשמח ללכת לתיאטרון. זה לנצח יישאר הבילוי המועדף עליי. ואם זאת תהיה הצגה בתיאטרון גשר, השמחה וההתרגשות שלי אוטומטית תהיה גדולה יותר. מדובר בתיאטרון בו צפיתי בהצגות הטובות ביותר שראיתי בחיי. תמיד הוא מאתגר את הצופה בצורות חדשות ובבחירת חומרים. קיימת בו להקת שחקנים מצויינת ורפרטואר עם בשורה. הוא לא מתמסחר ולא מתחנף לקהל – וזה נדיר במחוזותינו. בנוסף הוא ממוקם ביפו במתחם נגה, ותמיד כשאני מגיע לשם אני מרגיש שעשיתי טיול קטן לחו"ל ואחריו קשה לי לחזור לארץ.
שדרות ירושלים 9

שינה את פני התחום בישראל. תיאטרון גשר (צילום: יח"צ)

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי.מעולם לא הייתה לי סימפטיה גדולה לרחוב הזה, הוא מזכיר לי דייטים גרועים, משמרות עם "פיקים" מימי המלצרות שלי, חסרי בית שזועקים לעזרה ונרקמונים שאיבדו קשר עם המציאות.

פעם היה פה רחוב. אלנבי (צילום: יעל שטוקמן)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני בערך חודש צפיתי בסרט המדובר "אמיליה פרז". מדובר במיוזיקל מרהיב, חכם, מפוצץ ברגש עם מוזיקה מרהיבה ותצוגות משחק חד פעמיות. יצאתי מקולנוע לב מרחף, עם לב פתוח ועיניים נפוחות מדמעות. מאז הפלייסליסט שלי משמיע את שירי הסרט ואני עוקב כאחרון הסטוקרים אחרי כל השחקנים והיוצרים באינסטגרם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הילד", סרט קצר זוכה פרס אופיר שיצר הקולנען יהב וינר שנרצח בשבעה באוקטובר. מעבר לזה שהוא סרט חזק ונוגע ללב בשקט ובעדינות שלו. אתה לא יכול לנתק אותו מהסיפור של יהב. יצאתי מהסרט מצד אחד עם טעם מר על יהב, שיכול היה ליצור לנו עוד כל כך הרבה סרטים יפים, ומצד שני עם תקווה שהסרט הזה והוא יקבלו כמה שיותר חשיפה. מגיע לסרט הזה כל כך.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. איך הם עדיין לא כאן? איך אנחנו לא שורפים את המדינה ומשביתים את הכל עד שאחרון החטופים יחזור? הצליחו שם למעלה לעייף אותנו ואנחנו צריכים להילחם ולצעוק את צעקתם בכל הכוח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
עינב צנגאוקר, תל אביבית בעל כורחה. אמא לביאה. אשה שהיא השראה. כל כך מחכה כבר לראות אותה מחבקת את מתן שלה. זה יהיה יום חג.

מחאת משפחות החטופים. עינב צנגאוקר, 6.5.24 (צילום: איתי רון/ מידל איסט אימג'ס/AFP/גטי אימג'ס)

מה יהיה?
אני מרגיש שאם החיים שלנו הם סדרה, אז כרגע אנחנו נמצאים בעונת ספיישל גרועה מאין כמוה, עם מיטב התסריטאים והבימאים הכי גרועים ואכזריים בארץ. אבל עוד מעט תגיע עונת הסיום ויהיה חייב להיות לה סוף טוב, אחרת כולנו נצטרך לעצור את הצילומים על הסט. אני משנן את זה כמו מנטרה: מוכרח להיות לנו סוף טוב. אני מתפלל ומייחל ליום הזה.

• העיר שלי
• אורנה פורת
• הצגות ילדים
• סטודיו יורם לוינשטיין
• פיקוק
• שכונת התקווה
• מוזיאון תל אביב
• תיאטרון גשר

דיסקליימר לפני שמתחילות: אתם לא תספיקו הכל. אלא אם כן יש לכם יומיים-שלושה, ואזדברו איתנו לגבי המלצות איפה לישון באזור. אם ברשותכם כמה שעות בלבד, בחרו את אחד-שניים מהאזורים או דגמו את מה שהכי מדבר אליכם מתוך הרשימה. מרחקי ההליכה אינם גדולים ותמיד אפשר ללכת על רצועת החוף (אם אתם באים מצפון, אנחנו תמיד ממליצים לעשות את זה חמושים במרגריטה קפואה מעלמה ביץ'. גם אם קריר בחוץ, ההליכה תחמם אתכם). במיוחד עכשיו, כשאירועי "מאירים את יפו" של עיריית תל אביב-יפו צובעים את הרובע באורות החגים, השוטטות בין מוקדי התרבות והאמנות של יפו יכולה לזמן הפתעות רבות וכדאי להתעדכן מראש באתר העירייה.

>> יפו זאת אהבה: 31 המלצות לוהטות לסופ"ש של רומנטיקה יפואית
>> יפו של הילדים: כל הדרכים ליהנות מיום יפואי מושלם לכל המשפחה

אפשר להתחיל מהשכונה הצפונית של יפו,שכונת נגה, המוכרת בעיקר הודות לתיאטרון גשרהנהדר והמדרחוב שבו הוא שוכן. המדרחוב מאובזר בבתי קפה, ברים וחנות טבע מעולה, ואם תזוזו מעט לצדדים תמצאו אתחנות הספרים החדשה והלוהטת אובלומובעל שלל אירועי התרבות שהיא מקיימת, גינה קטנה שמסביבה אופציות רבות לקפה ופחמימות איכותיות, עצי הדרים שפורחים בעונה ויופי רב. ממש מעבר לקצה הדרומי של השכונה תמצאו אתבית הבאר היפהפה בדרך סלמה, עוד זירה מקומית רוחשת של סדנאות, הופעות ותערוכות.

שכונת נגה (צילום: איל תגר)

תיאטרון גשר (צילום: דר אבישי טייכר)

משכונת נגה על שלל חנויותיה המיוחדות אפשר להמשיך אל אזורשוק הפשפשים, מומלץ ורצוי לעשות את זה דרך הרחובות הקטנים שלהשוק היווניו/או גם לתפור על הדרך סיבוב בשדרות ירושלים המתחדשות, לצפות ברכבת הקלה, לחוש עצמכם בחו"ל ואולי אפילו לעלות עליה סתם בשביל החוויה. ואז לרדת. בסוף דצמבר יתהדר השוק היווני גם באירוע"מרימים את השאלטר"– אירוע האמנות של עיריית ת"א-יפו שחוזר בפעם השביעית, וישתלט על האזור עם עבודות פנים וחוץ של אמניםות כמו סיגלית לנדאו, מרים כבסה, דוד עדיקא, רפאת חטאב ואחרים.

השוק היווני ביפו. צילום: נטלי פיק

האזור שלכיכר השעון, שהוא בעצם אחת הכניסות הרשמיות ליפו, הוא הכי יפה בעונה הזאת של השנה. לא, זה לא אומר שאין בו פקקים, אבל אנחנו בלי רכב באירוע הנוכחי אז איך אומרות, בעיה שלהם. מה שכן קורה בו הוא עץ כריסטמס ענקי שמוצב מדי שנה, ולצידו מיצבי אור חמודים שעושים קצת טוב על הלב. אז אם בחו"ל עסקינן – סיבוב בכיכר השעון יתבל עבורכם את החוויה. עכשיו שמישהו רק ידאג לשלג (מלאכותי, כן? אנחנו סובלים מהקור).

מגזין III (צילום: יובל חי)

ברחוב שמעון הצדיק הסמוך נמצאתהגלריה של יערהשמציגה תערוכות מתחלפות; ובדרככם לשוק, או אחרי שתבקרו בו, אתם יכולים לעבור בגלריה המשגעת שלמגזין 3ברחוב עולי ציון, שהיא בכלל שלוחה של מוזיאון באותו השם שפועל בשטוקהולם. מי חשבה. מגזין 3 מפעילה גםחנות ספרי אמן קטנהומשובחת מעבר לרחוב, ואם תחליטו לרכוש משהו תוכלו לעלעל בו כשאתם עוצרים לקפה או לאכול באחד מבתי הקפה או המסעדות הרבות שמפוזרות ברחבי שוק הפשפשים – ובאמת, כל האופציות קיימות. בליבו של השוק תמצאו אתמרכז עמיעד,שבמסגרת אירועי "מאירים את יפו" עומד לארח את"בית המלאכה לממתקים של סנטה", אך לאורך השנה מארח גם תערוכות אמנות רבות.

סועדים בשוק הפשפשים. צילום: shutterstock

שוק הפשפשים (צילום: שאטרסטוק)

תיאטרון הביתשל בית הספר למשחק ניסן נתיב גם הוא נמצא ממש באותו האזור, כך שאם אתם מגיעים בשעות הערב – מומלץ לבדוק מראש מה יש לראות, כי תמיד זה שווה (והרבה פעמים גם בועט, פרוע ונורא נורא כיף).

בשלב הזה תוכלו לחתוך רגע מזרחה, ולפני שאתם מתקדמים לכיוון הים יש שלושה מוקדים אמנותיים שנמצאים באזור של אצטדיון בלומפילד וממש לא כדאי לכם לפספס:

הראשון הואהתחייה 14, קומפלקס תעשייתי שהפך למרחב מלאכה ויצירה, שחלק ניכר מהחללים בו הוסבו לסטודיואים של אמניםות ומעצביםות בשלל ז'אנרים. היום הוא משלב 44 בתי עסק שונים: בתי מלאכה מסורתיים, גלריות לאמנים ותעשיות טכנולוגיה מתקדמת. בתחייה 14 מתקיימות כדרך קבע תערוכות מתחלפות, סיורים מודרכים וביקורי סטודיו, ובפטיו המלבלב שבמרכזו מתקיימות מדי פעם הופעות ומוזיקה חיה. זה גם מקום שבו תוכלו פיזית להתנסות באמנות, בסדנאות מעשיות שונות כמו זו הקרובה שבה תוכלו ליצור אהילים מנייר פליסה (כן, כן).

התחייה 14. צילום: יח"צ

בהמשך רחוב התחייה שוכן אחד המתחמים הכי לוהטים בשנה האחרונה –מרחב 3426, שהיום אולי מכירים אותו יותר תחת השםבית רדיקל– אבל בית רדיקל הוא רק אחד המרכיבים בו. לצד החלל של הוצאת הספרים שמקיימת הרצאות ומפגשים עם האנשים הכי מעניינים בעיר, פועלת במקוםהגלריה של בית האדריכלשמציגה תערוכות אמנות ואדריכלות עכשווית, ופועלים בה עוד כמה מיזמים שבטח עוד נשמע עליהם. נציין רק שמדובר גם באחת החצרות הכי נעימות בעיר, שלאחרונה גם מתהדרת בבית קפה/מסעדה שכ-ו-ל-ם מדברים עליו.

גלריית בית האדריכל החדשה. צילום: לימור יוסיפון גולדמן

3426. צילום: אביעד בר נס

בדרך, אם חלפתם בגינת כרונינגן הנעימה שליד האצטדיון, בטח ראיתם גם את המבנה הנאה שלמרכז המוזיקה העירוני של תל אביב-יפו, מקום שכולו אהבת מוזיקה ומאות ילדים, ילדות ובני ובנות נוער שמנגנים בו בשלל תזמורות, ומקיים באודיטריום היפה שלו שלל קונצרטים והופעות. שווה לעקוב ולראות אם אחת מהן משתלבת לכם בלו"ז.

התחנה הבאה שלנו, עם הפנים מערבה, היאיפו העתיקה, והיא, איך נאמר זאת בעדינות – עולם ומלואו. קודם כל, מדובר באחד המקומות אובייקטיבית הכי יפים בארץ. איפה עוד תמצאו סמטאות כאלה, מבנים אדריכליים כל כך מרתקים ואפס קליטה סלולרית? ובכן, זו כנראה ההזדמנות שלכם להתנתק קצת. מגיע לנו.

כל האזור של יפו העתיקה משופע בטבע עירוני, נוף לים והמון היסטוריה ותרבות. ברחוב הצורפים תוכלו למצוא אתגלריה שלושהנהדרת שמציגה תערוכות מתחלפות של כמה מהאמנים והאמניות הכי מעניינים בסצנה המקומית; אתבית קנדינוףשמלבד אוכל טעים יש בו גם אמנות ואירועים וגם גלריות נוספות וכמה סטודיואים של המעצבים הכי לוהטים במחוזותינו.

"עץ תפוז מרחף", הפסל של רן מורין ביפו העתיקה (צילום:סווארשיק/גטי אימג'ס)

גלריית הרחוב בסמטאות יפו העתיקה (צילום: עידו בירן)

יפו העתיקה (צילום: שאטרסטוק)

בין סמטאות יפו העתיקה עצמה, כן, כל אלה עם המזלות, יש מלא מה לראות גם כן.גלריות קטנות,סטודיואים פרטיים,חדרי תצוגהוגלריית חוצות בדמות קופסאות אור שמציגה תערוכות קבוצתיות מתחלפות והכי שווה לצפות בה בשעות החשכה. בגן הפסגהתוכלו לתפוס את התצפית הכי יפה לחוף הים, וכשתרדו ממנו לכיוון טיילת מפרץ שלמה – חפשו את התרנגולים שחיים שם על העצים. באלוהימה. על הטיילת עצמה פועלמוזיאון יפוותיאטרון יפו, שהוא במה לתרבות עברית-ערבית וגם בו רפרטואר של הצגות ומופעים כיפיים ביותר.

מהטיילת אין מנוס אלא להמשיך לנמל יפושלא מפסיק להתחדש.מרכז נא לגעתשנמצא בכניסה לנמל הוא אחת החוויות היותר מעניינות שאתם יכולים להעניק לעצמכם, והמחסנים 2 ו-3 שעברו לפני כשנתיים שיפוץ מאסיבי מלאים אפשרויות תוכן ובילוי – ממועדון הבארבי החדשועדבית המכולותשמפעיל מיזמים ותוכניות בנושא קיימות ואקולוגיה. ובנמל, כמו בנמל, אין כמו לשבת עם דרינק ולצפות על הים.

את אותו הדרינק (או אחד נוסף, לא שופטים) תוכלו לקחת איתכם לפארק המדרון, החלק הכי ירוק של יפו, שצופה גם הוא כולו אל הים ולאחרונה התחדש בכמה מפסלי החוצות הכי יפים בעיר, במסגרת פרויקט "אבץ" של המחלקה לאמנויות של עיריית ת"א-יפו. בקצהו הצפוני נמצא הפסל "שער כוכב" של נועה יפה, שאפשר אפילו לעבור דרכו, בהמשך, קרוב יותר אל החוף נמצא "ציירים על החוף" של אפרת נתן שדרכו תוכלו להתבונן אל הים, ובראש הגבעה שבפארק "לונה" של משה רואס, שאם תצליחו לתזמן את ההגעה שלכם אליו בשעת השקיעה – אשריכם.

"לונה", משה רואס (צילום: כרמית חסין)

"שערי כוכב", נועה יפה, פארק המדרון (צילום: יעל צור)

יפו משופעת בעוד המון אפשרויות לחוויות. המרכזים הקהילתיים –מרכז אניס,בית צ'רנר,המרכז היהודי-ערבי,מרכז מנדלוגםמרכז פרס לשלום– הם כאלה שאפשר להעביר בהם ימים שלמים ולהשתתף בפסטיבלים, אירועים, שיחות, מפגשים, מופעים, הקרנות סרטים, פעילויות לילדים וכן הלאה.

וכמו שהתחלנו – כך נסיים – עם הים. הדבר הזה שנראה לנו כל כך מובן מאליו, אבל יש א.נשים ברחבי העולם שלא זכו לראות אותו אפילו פעם אחת בחייהם. והוא שם, לאורך כל הדרך וכמעט בכל מקום. אז אפשרו לעצמכם קצת ים, גם אם זה רק בפורמט של התבוננות אל האופק. גם זאת תרבות. אנחנו צריכים את זה.

פארק המדרון ביפו (צילום: שאטרסטוק)

>> אירועי "מאירים את יפו" של עיריית תל אביב-יפו מתקיימים כבר שנים בתקופת חנוכריסמס וכוללים השנה שלל פעילויות מיוחדות וסיורים בתשלום.כדאי להתעדכן כאן

• מאירים את יפו
• יפו העתיקה
• תיאטרון גשר
• תיאטרון יפו
• תיאטרון הבית
• גלריות

ד"ר רוביק רוזנטל הוא בלשן, עיתונאי, סופר והמלך שלנו בכל הקשור לשפה העברית ומכמניה. ספרו החדש "המסע המופלא לארץ השפות" – סיקוול לספרו האדיר מ-2011, "המסע המופלא לארץ המילים" – יצא לאחרונה בהוצאת כתר ואנחנו ממליצים לכםלרכוש אותו בדחיפות כאןאו במקומות אחרים.

>> העיר שלנו: 8 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע על ובתל אביב
>> אור בימים חשוכים ומקום ליצירה חתולית // העיר של אילנה זפרן

1. אנגוס

מצאנו את המסעדה המשפחתית שלנו לאירועים מיוחדים: אנגוס.תפריט משובח ללא התחכמויות, טעים בטירוף ומאחד את כל הדורות במשפחה: כולם אוהבים ולא מחפשים חלופה פלצנית כלשהי.רחוב הארבעה 20

בלי התחכמויות. אנגוס (צילום: אנטולי מיכאלו)

2. גן מאיר

הגן הזה מלווה אותי מאז ילדותי ועד הטיולים היום עם הנכד החדש. כמוסה תל אביבית מרוכזת.

הכי תל אביב שיש. גן מאיר (צילום: Shutterstock)

3. בריכת גורדון

האהבה העמוקה שלי שמורה למקומות ילדות שהיו ואינם, ובראשם בריכת גורדון של פעם, בריכה פתוחה רחבת ידיים, שכל העיר השתכשכה בה יחדיו ועדיין היה מקום.

כל העיר במים. בריכת גורדון (צילום באדיבות "הצלמניה")

4. גן החיות

את גן החיות ברחוב הדסה, היכן שגן העיר ממוקם היום, הייתי פוקד בכל שבת.

גן החיות הדסה בגן העיר (צילום: איתן בר און)

5. בתי הקולנוע של פעם

אני מתגעגע לבתי הקולנוע הקטנים שהיו פזורים בעיר: הסרטים הצרפתיים בקולנוע שדרות, הסרטים הרוסיים בקולנוע תכלת, ופנינת הכתר, קולנוע פריז של סרטי האיכות.

קולנוע שדרות, רוטשילד 80. נהרס בשנות ה-70 (צילום: לע"ם)

2. מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אין לאן לברוח מהרחובות המתכווצים ומתמלאים בגדרות וחפירות על כל צעד ושעל. המטרה ראויה, אבל בקצב הישראלי זה ילווה אותנו עוד שנים רבות. רכבת קלה אחת עובדת, אבל כדי להשתמש בה צריך לעבור חצי עיר.

עיר בהריסות. אבן גבירול (צילום: דין אהרוני רולנד)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ריצ'רד השלישי", אחת ההצגות הנפלאות, בוודאי של השנים האחרונות. תיאטרון גשר מחזיר לי את האמונה בתיאטרון, וכמובן שריצ'רד מרפרר למנהיגות האקטואלית שאינה מכירה בגבולות הכוח ובידיעה מתי לפרוש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"רקוויאם" של אהרן שבתאי החזיר אותי למחוזות ילדותי בתל אביב, לימי התום של מדינה צנועה ושל אנשים קשי יום שאינם מתלוננים, ממש כמו אימי שגידלה אותנו ללא אב ובעבודה קשה, ולשירה מדברת כמו שרק אהרן יודע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים,כמובן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זאב דגני, המוהיקני האחרון של החינוך הנאור והאקטיבי. אנחנו במלחמת תרבות, וזקוקים למנהיגים שאינם פוליטיקאים אלא אנשי רוח וחינוך.

מה יהיה?
הדור שלי, ילדי המדינה, נאחז בשאריות תקווה. אין בשורות, אבל צריך להילחם, מדינת צבא-דת פשיסטית ממש מעבר לדלת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• אנגוס
• גן מאיר
• בריכת גורדון
• גן העיר
• בתי קולנוע
• תיאטרון גשר