פייק
ביד אחת הרשתות החברתיות נלחמות בפייק ניוז וביד השנייה הן נותנות להן לזרום. קרין נהון מזהירה שהסכנה שלהן לדמוקרטיה ולבחירות גדולה מתמיד, בעיקר בגלל 50 גוונים של אפור
בשלוש השנים האחרונות המושג Fake News הופיע בבולטות הולכת וגוברת באמצעי התקשורת הממסדיים וברשתות החברתיות ברחבי העולם. בספטמבר 2018 האקדמיה ללשון אף קבעה מילה חדשה בעברית למושג הלועזי – "חדשות כזב".
חדשות כזב היו חלק מסדר היום הציבורי והפוליטי מאז ומעולם. תשאלו את גלילאו גלילי, שניסה לשכנע ציבור רחב שמרכז היקום הוא לא כדור הארץ. גם אצלנו – הערבים לא נעו בכמויות אדירות לקלפי בבחירות 2015, אימא של שמעון פרס לא הייתה ערבייה, ממשלת איראן לא שיתפה פעולה עם הקרן של ג'ורג' סורוס, שחקני סכנין כן עמדו דום בשירת "התקווה" באפריל 2018, ואין רובוט שמסוגל לחסל את ראשי החמאס ושאי אפשר לחסל אותו. אבל אלה דוגמאות קלות. הביטוי חדשות כזב קצת מטעה, כי לא תמיד מדובר רק בתכנים. חדשות כזב יכולות להופיע בגוונים שונים, החל מסאטירה, מסגור מניפולטיבי של מידע, חשבון מזויף, תוכן פרשני וכותרת לא מתאימה, ועד לתכנים המערבים מעט מהכל. את גוני האפור קשה לאתר בעין בלתי מזוינת.
חדשות כזב מעניינות היום יותר מתמיד. בעזרת רשתות חברתיות הן מתפשטות מהר יותר, להרבה יותר אנשים ולקהלים מגוונים יותר. כמה מהר? במדינה קטנה ודחוסה כמו ישראל יש צורך בדקות ספורות בלבד. הסיכוי שנחשף לחדשות כזב הוא גדול. מה הסיבות לכך? חדשות כזב נוטות להיות יותר בוטות, צהובות וקיצוניות. חייבים להודות בצער שבדרך כלל הן מעניינות אותנו, הקוראים, יותר מידיעות אפרוריות. בעלי אינטרסים משתפים את חדשות הכזב בניסיון לייצר תהליך ויראלי שיסחוף עוד קהל קוראים. ולבסוף, הפלטפורמות משחקות תפקיד קריטי בעניין. ביד אחת הן מאפשרות זרימה של מידע כוזב בצורה טובה יותר, כי הוא מייצר יותר עניין ולכן מגדיל את תעבורת המידע, מה שמיתרגם לעלייה בנתח הפרסומות ובהכנסות. ביד השנייה, בשל לחץ גובר מצד הממשלות, הפלטפורמות מודיעות שהן נלחמות מלחמת חורמה בחדשות כזב. פייסבוק, למשל, מחקה יותר מ־1.5 מיליארד חשבונות מזויפים בין אפריל לאוקטובר 2018 – ומספר המשתמשים החודשיים שלה עומד על 2.27 מיליארד.
השאלה היא לא כמה ואם יש חדשות כזב אלא מה ההשפעה שלהן עלינו כחברה וכפרטים. מאז ומעולם בעלי אינטרסים הפיצו חדשות כזב שהיו אמורות לשרת את מטרותיהם. עם זאת, הבחירות בארצות הברית ב־2016, כמו גם אלו בבריטניה, גרמניה וצרפת ב־2017, הביאו עדויות רבות שמראות כיצד מימון פרסומות כוזבות, שימוש בפרופילים מזויפים ובבוטים והפצת חדשות כזב באופן ויראלי על ידי בעלי עניין (פוליטיקאים, קמפיינרים ומדינות זרות) אפשרו לשנות ולעתים אף לשלוט בשיח ובסדר היום הציבורי, ובכך להשפיע על תוצאות הבחירות באמצעים לא הולמים. היכולת לייצר מסר שמתאים לנרטיב של בעל העניין, להדהד מסרים שקריים כנגד יריבים במטרה להכפיש אותם, לשכנע ציבור שמידע אמיתי הוא בעצם כזב, לחנוק דעות לא רצויות ולהניע לפעולה – כל אלה השפיעו ומשפיעים על ההתנהגות שלנו, על סדר היום שלנו, על התודעה ועל ההעדפות שלנו. על כן חדשות כזב מאתגרות משטרים דמוקרטיים באופן כללי ואת מוסד הבחירות בפרט, כעת יותר מתמיד.
ומה עם פתרונות לצמצום התופעה? אין פתרון קסם. ייתכן שחלק מאיתנו מספיק ביקורתי כדי לזהות ידיעת כזב, אך לרובנו אין עדיין את המיומנויות והאוריינות הדיגיטלית הרצויות בעניין, והחינוך בנושא משתרך מאחור. טכנולוגיית בדיקת עובדות, זיהוי חשבונות מזויפים בעזרת בינה מלאכותית, דרישה לשקיפות מצד הפלטפורמות, הדהוד עובדות על ידי גורמים מוסמכים – אלה רק כמה מארסנל הכלים שימשיך להתפתח לנגד עינינו. מה שבטוח, עד אז הרבהתוכןכוזב יזרום ברשת. אם חשבנו עד עכשיו שהפייק היה הרסני, 2019 תוכיח שעוד לא ראינו כלום.
פרופ' קרין נהון, המרכז הבינתחומי הרצליה ונשיאת איגוד האינטרנט הישראלי
