תוכן

ברים מעסיקים אחראי תוכן, מסיבות חייבות לכלול מופעי דראג ואפילו דירות הן "חוויית מגורים". גיא פרחי רואה תסמונת ממאירה שתשתלט על השנה הקרובה. המילים שיגדירו את 2019 - פרויקט מיוחד

אני רוצה הכל (צילום מסך מתוך הסרט Spirited Away)
אני רוצה הכל (צילום מסך מתוך הסרט Spirited Away)
3 בינואר 2019

מבחינים בה קצת לאחר ארוחת הצהריים, משעה שבה נוצלה נקודת הציון שלקראתה ניתן היה להתוות את מהלכי הבוקר. מין תחושה של דכדוך טורדני, ספק מועקה, כאשר האין הקיומי מתגלה בחטף מתוך כמה רגעים של חוסר מעש. או אז יש להיתלות מיד באירוע עתידי, אווילי וחסר חשיבות ככל שיהיה: האם יש לי פילאטיס הערב? האם נותר לי פרק בסדרה שטרם התאכזבתי ממנה? האם יתקיים משחק של ליברפול במפעל המחייב את צפייתי? והמחשבות מתרוצצות ונסוגות זו מזו בבהלה, מבקשות להיאחז בכל אמתלה שתשכיח את ריקנותו המוחלטת של הקיום. שאלה יומיומית שגורה, אך חיונית להישרדותו של אדם בתל אביב של 2019: האם לעזאזל יש לי תוכן ליום זה?

התוכן הוא מושג השאול מעולם השיווק, אתר בעל חשיבות בהיגיון התרבותי המפוקפק של התקופה. אנשים רבים מדי עוסקים היום ב"כתיבה" או "עריכה" של תוכן. למעשה מדובר בקטגוריות עמומות שתחתן יכולים להתכנס משלחי יד בעלי אופי שונה במובהק. אין ל"תוכן" משמעות קונקרטית, חוץ מכך שהוא מסמן ערך עודף של משמעות. ברים זקוקים היום ל"תוכן" ועל כן מעסיקים בהם "אחראי תוכן", משום שאף אחד אינו מסתפרק יותר בתכונה המהותית המגדירה אותם: מקומות שאפשר לשתות בהם. על פי אותו ההיגיון, רבים לא הולכים למסיבות כדי לרקוד (בלי איוונט הנתלה באירוע אקטואלי כלשהו ומצהיר על שלוש הופעות דראג שיתקיימו בין לבין) או למסעדות כדי לאכול (ע"ע מערך האווירה של רשת מזנון) ולא קונים דירות כדי פשוט לגור בהן (זו, הרי, כבר "חוויית מגורים", בלב האמיתי של תל אביב).

האירועים רודפים זה את זה בקצב כה מהיר, עד שיש לשוות משמעות חטופה לכל אחד מהם. שום אירוע לא מספיק כשלעצמו, ולפיכך לכל אירוע יש לסנף את אותה שארית חמקמקה המכונה "תוכן". כך התוכן הסתנן מחדרי ישיבות של אנשי שיווק דיגיטלי לתוך המצוקה היומיומית של כולנו. כדי לא להיקלע לערב סר טעם בבית, שלא מספק לנו כלום מלבד הדבר כשלעצמו (לראות טלוויזיה, לקרוא, ללכת לישון – לחיות), עלינו לנהל את חיינו כמו פוליטיקאי המייחצן עצמו לדעת, לחלץ משמעויות סרק מכל פעולה בעולם, לאכול פיתה מול עובד דלפק עם חצוצרה שלופה, לשתות בירה רק אם מישהו יקרין מולנו סרט זר במסגרת "ליין מיוחד". התוכן עולה בבילויים מיותרים, במפגש עם אנשים שלא בא לנו לראות, בשתייה, בעישון, בסמים ובכסף.

תוכן היא לא רק מילה המגדירה את ההווה כי אם שם של תסמונת ממאירה המושתלת לגופנו בצלמה של התקופה. ממאירה לא רק כדימוי, שכן הצורך לצבור משמעות החוצה ומתעלה על משמעויות קודמות מביא לפיצוץ שסופו מגוחך כמו פרסונת בני ציפר. שנת 2019 תהיה אם כך שנה של תוכן, והכוונה איננה רק לספרים הכי טובים, לאלבומים הכי מרעננים ולסרטים החתרניים ביותר שייצאו בה. זו תהיה שנה של חיפוש נרקוטי אחר פעולות, הנאות ורווחים סמליים, שיעבירו אותנו לשנה הבאה עם התעסקות מינימלית בחומר הגלם הסורר הזה שנקרא, בפשוטו, חיים.