הרחובות מתרסקים לאט: KLONE נזכר מה במה שהיה חסר כדי להיזכר
לפני עשור אמני רחוב כמו know hope ו־KLONE היו הדבר החם של הרגע - והיה נראה שיתקבעו בתודעה הציבורית בתור יוצרים עכשוויים רציניים. אבל הטרנד חלף והתקווה התמוגגה. תערוכה חדשה של KLONE מזכירה מה היה חסר לזרם הזה בשביל להתקבע בתודעה הציבורית לאורך זמן
כמעט עשור עבר מאז שאמנות הרחוב זכתה לרגעי התהילה שלה בארץ, והיום, חוץ מכמה שאריות מתקלפות וסיורי גלריות מנומנמים בדרום העיר, אפשר להגיד שההייפ סביב ז'אנר הפוסט־גרפיטי דעך ואיבד לחלוטין את ההילה המחתרתית שלו. אמני הרחוב הצעירים והבועטים של אז התבגרו, שינו פאזה ודי נעלמו מהמרחב העירוני.
באותו זמן היה מדובר בדבר הכי חם בעיר: אמני הרחוב והעקבות שלהם היו בכל פינה. האנונימיות היחסית שלהם ומפגשי הציור המשותפים – על גבול הלא חוקיים – במבנים נטושים בדרום העיר היו סוד שמור ליודעי דבר בלבד. כולם רצו נתח מאמני הרחוב שנשאו סביבם טונות של מגניבות וסקס אפיל: ב־2008 נפתחה בשינקין גלריית אורבניקס, שהייתה להם לבית, אוצרים חטפו אותם לתצוגות בחללים אלטרנטיביים, אספני אמנות צעירה התחילו לגלות עניין ועד מהרה גם הממסד לא נשאר אדיש לטרנד, שהגיע לשיא בקיץ 2011 כשמוזיאון תל אביב פתח את שעריו לאמני הרחוב וערך להם תערוכה מקיפה בביתן הלנה רובינשטיין. שמונה אמני רחוב מהבולטים באותה תקופה: נו הופ, , פומה, זירו סנטס, ברוקן פינגאז ויוחאי מטוס הציגו בתערוכה, שנתנה להם את חותמת הכשרות הסופית, אבל בסופו של דבר עשתה מה שכל ממסד עושה לז'אנר אמנותי חדש ובועט – עיקרה ממנה את הרוח החתרנית ועל הדרך הולידה דיונים סביב השאלה האלמותית אם אמנות הרחוב הוא מדיום שיכול בכלל להיות מוצג במוזיאונים.
חמש שנים חלפו מאז התערוכה בהלנה רובינשטיין, אמני הרחוב כאמור נעלמו מהמרחב הציבורי, מעטים התברגו בעולם האמנות והשאר התאיידו בתהומות הנשייה. נו הופ, המוצלח והאהוד מבין אמני הרחוב, נכנס מהר מאוד ללב לבו של הממסד: לפני שלוש שנים צירפה אותו גלריה גורדון לרשימת אמני הגלריה הוותיקים שלה וערכה לו עד היום שלוש תערוכות מצוינות, שנתנו פרשנות חדשה לז'אנר שהוא היה ממוביליו.
כעת בחלל החדש של גלריה גורדון ברחוב הפלך (על גבול יפו), שנפתח בחודש שעבר, מוצגת תערוכה לזוג האמנים האמריקאים FAILE, שידועים בעבודות הגרפיות שלהם ובקולאז'ים שיונקים מתרבות הרחוב והקומיקס האמריקאיים. אמנם הם לא אמני רחוב במובן המסורתי של המילה (הם לא יוצאים לפעילות גרילה ברחובות), אבל הם בהחלט מייצגים את הדרך שבה אמנות הרחוב על נספחיה חדרה למוזיאונים ולגלריות והפכה למוצר מסחרי לוהט ונחשק.
הצמד מציג אמנות אמריקאית אקסטרווגנטית במיטבה: התערוכה בחלל הקובייתי עמוס בעבודות גדולות ממוסגרות בטוב טעם. על שניים מקירות הגלריה מוצגים שני ציורי קיר ענקיים בסגנון קומיקס מקושקש. לזה תוסיפו את היחס הסנובי של שתי פקידות הקבלה, שאפילו לא טורחות להעיף מבט על המבקרים בגלריה, וקיבלתם סוג של פרודיה על אמנות רחוב קיטשית עם נגיעות וינטג' שמשווקת לקהל הנובורושי, שמחפש תמונה יפה מעל הספה בסלון.
בגלריה חזי כהן, לעומת זאת, נפתחה בשבוע שעבר תערוכה לאחד מהבולטים בדור אמני הרחוב, KLONE. שלא כמו נו הופ, KLONE מנסה להתרחק מכל מה שקשור לרחוב ולמתג את עצמו כאמן גלריות לכל דבר. מדובר בתערוכה הראשונה שלו בגלריה תל אביבית מרכזית אחרי שדי נעלם מהרדאר בשנים האחרונות.
KLONE, שידוע בחתימת ידו הסוריאליסטית והאפלה, מציג בתערוכה סדרה של עבודות רישום בדיו ממוסגרות כטריפטיכונים, שני פסלים מקרטון ומיצב דמוי גזע עץ שממנו בוקעת עבודת וידיאו. את מקומו של הסגנון המחוספס והחפוז של אמנות הרחוב מחליפות עבודות עמלניות, פואטיות ומהורהרות; יצירות שמתארות עולם פנטזיה סוריאליסטי הבנוי ממאגר דימויים שמזוהים עם כמו הדמויות המפלצתיות ארוכות האף, הציפורים והעצים. אם לשפוט לפי התערוכה של FAILE ו, אחרי ההצלחה המטאורית של אמנות הרחוב נותר לה לקחת צעד אבולוציוני נוסף כדי להישאר רלוונטית או להמשיך לדשדש במחוזות הקיטש האורבני המלוקק.
KLONE–"זיכרון של עץ, שכחה של אדמה", גלריה חזי כהן, וולפסון 54 תל אביב, עד 7.1
FAILE–"זרמים חזקים", גלריה גורדון, הפלך 6 תל אביב, עד 24.12
