Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
נטפליקס אנד צ'יל זה לא רק טלוויזיה ולהעביר את הזמן – זה סקס. אבל אם ידעתם את זה, סימן שלפניכם חיים מודעים לעצמם וקצת עצובים. כל מה שטוב ב"Love": היא יוצאת מהמרחב המוגן של ניו יורק, ג'יליאן ג'ייקובס קיבלה תפקיד ראשי והילדים כבר בני 30+. כל מה שרע: מיקי (הדמות של ג'יליאן) תעלה לכם על העצבים, גאס (פול ראסט) יותר מדי חנון וכל מעשיות דור ה-Y המוצגות שם נשחקו כליל. אתם אוהבים את זה.לפרטים נוספים.
“No Drama”– חנות פופ אפ בכולי עלמא
סליחה, מישהו יודע למה חנויות פופ אפ לא מקיפות אותנו 24/7? כי זה ממש נעים לנו. בינתיים נסתפק במה שיש, למשל בחנות “No Drama” בכולי עלמא, בה יימכרו תיקים, ארנקים, צמחים, תכשיטים, איורים וצילומים של חמש יוצרות בנות מזל. שופינג נטול היסטריות.לפרטים נוספים.
"אופרה בגרוש" בתיאטרון הקאמרי
ביקורת פוליטת של ברכט על גיבורים מפופקים ותאבי בצע, משוחקת על ידי איתי טיראן (בין היתר), כשברקע מוזיקה של קורט וייל. בסדר, אנחנו בעניין.לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ז'אנר הקומדיה הרומנטית כבר הוגדר מחדש עשרות פעמים, ובכל זאת קם לו ג'אד אפאטו וקורא לסדרה החדשה שלו (שהיא גם הסדרה הראשונה בהפקת נטפליקס שזמינה לצפייה ישירה מאז פתחו את השירות לישראל) "Love". יכול להיות שאת הרעיון לקחת קונספט רחב ביותר ולהדביק אותו ככותרת לסדרה חדשה – עם כל הציפיות הנלוות – שאל אפאטו מהקולגה לינה דנהאם, שאפאטו שבסדרתה בהפקתו, "בנות", ניסתה דנהאם להגדיר מהי נשיות צעירה בעידן שלנו. גם "Love" מנסה לנסח אמירה כללית על אהבה ועל האופן שבו היא מתהווה, בעיקר בתקופה שבה היא הופכת חמקמקה יותר ויותר.
אחת האמירות הראשונות והבסיסיות שאפאטו מנסח עם שותפיו ליצירת הסדרה – הזוג הנשוי לזלי אפרין ופול ראסט (שגם מגלם את הדמות הגברית הראשית) – היא שהאהבה כבר לא מלווה בניצוצות ובזיקוקים. זה לא הופך אותה טובה פחות אך מוריד אותה לקרקע. היא נגישה יותר ועל כן אנשים כבר לא מדברים עליה בעיניים בורקות ובמטפורות מפוצצות, אבל זה לא אומר שהיא נפלאה פחות.
נקודה נוספת לזכות "Love" היא האופן שבו היא מצליחה לשכנע את הצופה ששתי הדמויות הראשיות, גאס ומיקי, אינן שונות כפי שנדמה. במהלך הפרק הראשון, שרק בסופו הם נפגשים לראשונה, נדמה כי השניים באים משני עולמות כל כך שונים שהמפגש ביניהם יהיה לא יותר מקומדיה של טעויות. קומדיה של טעויות יכולה להיות כיפית, אבל היא גוזרת חוסר אמינות על הקשר הרומנטי המיוצג (אפאטו כבר חטא בכתיבה מהסוג הזה במהלך הקריירה הקולנועית שלו, בעיקר ב"הדייט שתקע אותי"). הגבר, גאס, הוא חנון רציני לאחר מערכת יחסים חונקת שבה הוא שימש בתפקיד החונק. האישה, מיקי (ג'יליאן ג'ייקובס, המפיחה באופן נוגע ללב חיים בדמות שהייתה עלולה, בידיים מוכשרות פחות, להישאר בגדר עוד פנטזיה גברית), היא מפיקת רדיו קולית שחיה חיים סוערים מלאי סקס, סמים ובחורים לא נכונים. כשגאס ומיקי לא חולקים את המסך, אי אפשר שלא לעקם את האף ולתהות איך לעזאזל מישהו יוכל לשכנע אותנו ששני אלה עומדים להתאהב זה בזה, אבל התסריט המתוחכם והבוגר משיב על כך במהרה – החיבור הראשוני בין גאס ומיקי מבוסס על חוש הומור משותף.
מיד כשהם מתחילים לדבר אי אפשר שלא להבחין שיש להם השקפה דומה מאוד על העולם, גם אם אורח החיים שלהם שונה. מערכת היחסים שלהם לא עוברת רומנטיזציה או אידיאליזציה. ממש כמו בחיים, הם פשוט שני אנשים שמחבבים זה את זה ורוצים לבלות יחד. יש אומרים שהטלוויזיה והקולנוע אמורים לקחת אותנו לעולם של פנטזיה, ושבשביל סיפורים מציאותיים יש מציאות. אך כשמדובר באהבה, נדמה שהניסיון להאדיר אותה רק גורע ממנה. היא מופלאה מספיק בפני עצמה.
שורה תחתונה:סיפור האהבה הכי מציאותי על המסך
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המושג ״נערת הפין אפ״ נקשר באופן אסוציאטיבי לשנות ה־40 וה־50 של המאה שעברה. בתקופה זו קישטו את לוחות השנה שהוצמדו לקירות (ומכאן השם "נערת פין אפ") תמונות או איורים של נערות הזוהר של התקופה, לבושות בבגדים תחתונים ומבליטות את קימורי גופן. את התמונות הללו, שהיו בו בזמן נאיביות וסקסיות, ניתן למצוא היום על מוצרי רטרו כגלויות או כתמונות קיר בעלות ניחוח נוסטלגי מתקתק. אך שורשי הפין אפ נעוצים עוד קודם לכן, בסוף המאה ה־19, כשנערות בורלסק פרסמו את עצמן בלבוש שנוי במחלוקת ופורץ דרך במיניותו.
[tmwdfpad]במלחמת העולם הראשונה פרצה לתודעה הציבורית מיס פרננדה, הדוגמנית שנחשבת לנערת הפוסטר הראשונה של התופעה. היא הצטלמה בלבוש רווי מחשופים ולעתים אף בעירום מלא, וחיילים משני עברי המתרס נהנו מהתמונות שלה בין הקרבות. אף שכבר אז היה ברור שיש בתמונות הללו מן החפצון, נשים ראו בהן שחרור גדול, הזדמנות לקדם אידיאל יופי נשי בריא ולהפוך את המיניות הנשית לחלק לגיטימי ונוכח יותר בתרבות. ואכן, כשבוחנים את התמונות האלה מגלים מודל יופי שהספיק להשתנות: קימורי גוף בריאים ונטולי פוטושופ וחיוך שנראה כמעט תמים.
דוקא מאופקת ביחס לעצמה. קים קרדשיאן על הקאבר של LOVE פברואר
מאה שנים לאחר מכן, שחזרה קים קרדשיאן, בישבן בולט וחשוף, משוח בשמן, את דימוי הגוף המקומר של נערות הפין אפ. השער המדובר במגזין "פייפר" בדצמבר האחרון מיצב את המיניות של כוכבת הריאליטי כחלק בלתי נפרד מאישיותה. לא עברו אפילו חודשיים מאז וקרדשיאן שבה לתפקיד הפין אפ העכשווית, על עמודי מגזין "לאב" החדש עם העורכת־אורחת – הדוגמנית קארה דלווין. על השער היא לבושה בצניעות מפתיעה, בדגמים שהוכנו במיוחד לצילומים על ידי אחת הפמיניסטיות המוצהרות ביותר של התעשייה, מוצ׳יה פראדה – זיווג מפתיע ולא מתבקש. במגזין עצמו, בהפקה שמתפרשת על פני תריסר עמודים, קרדשיאן לובשת את הפראדה שלה עם הרבה עור חשוף: בעירום פרונטלי תחת מעיל פתוח, בכיפוף עם הישבן פונה למצלמה כשהיא לבושה רק בז׳קט מקולקציית האביב של החברה האיטלקית, בתוספת גרבי ברך ועקבים. התמונות של צלם האופנה המוערך סטיבן קלין בסגנונה של עורכת העל של המגזין, קייטי גראנד, הן פרובוקטיביות גם בעידן שבו אנו חיים; אך עם זאת הן אמנתיות למדי, ומשהו בהן משרה מלנכוליה שכמו לוקחת בחשבון את מעמדה של קרדשיאן כסמל מין עכשווי ומנסה לטשטש עוד קצת את הגבול בין המציאות לפנטזיה, בצילום בסגנון כמעט דוקומנטרי ובערבוב של טעם טוב וטעם רע שכה מאפיין את קרדשיאן.
קאבר המגזין "10", ניק נייט
הגבולות וההגדרות הללו זכו החודש לניעור נוסף מידיהם של צלם האופנה האיקוני ניק נייט ועורכת מגזין "10", סופיה נאופיטו, שהפכה השנה גם לסטייליסטית וליועצת הקריאטיבית הבכירה של מותג ההלבשה התחתונה ויקטוריה סיקרטס. נייט העלה בדצמבר האחרון בלונדון את תצוגת האופנה הראשונה אי פעם של המותג, באירוע שנחשב לסופר בול של תעשיית הלנז׳רי והיופי. במהלך העבודה על התצוגה הגתה נאופיטו את הרעיון ליצור לוח שנה עם טוויסט על הפין אפ של פעם בכיכובן של המלאכיות של ויקטוריה סיקרטס, נבחרת דוגמניות על שעבורן ההופעה בתצוגה נחשבת לנחשקת יותר מכל שער ב"ווג" או צעדה על מסלול אופנה פריזאי. היא חברה לנייט, שטביעת האצבע הוויזואלית שלו מובחנת בערבוב שהוא עושה בין מציאות לדמיון, בשימוש באמצעים טכנולוגיים, בהאדרת מושא הצילום וביצירת תמונות גדולות מהחיים.
פוטושופ לצורך יצירת פנטזיה. ג'ורדן דאן על מגזין "10", ניק נייט
רעיון לוח השנה ננטש לטובת 12 שערים מקבילים של מגזין "10" החצי שנתי שראה אור השבוע, בכיכובן של דוגמניות כמו ג׳ורדן דאן ולילי דונלדסון, בעיבוד פוטושופ שגורם להן להיראות כאניגמות פין אפ. הן תועדו כשהן לבושות בלנז׳רי הלא מאוד מרגש של המותג האמריקאי, בסטים מקוריים ושונים שהורכבו ממוטיבים קיטשיים כמו עלי זהב, וילונות שקופים וגרבוני רשת, כך שהתוצאה המשוכפלת, המטושטשת והמרוחה מערבלת אותן עם הסט שהופך מתפאורה מוחשית למעין אטמוספירה. נייט צוטט בעבר באומרו שאין כל בעיה להשתמש בקדמה דיגיטלית "כדי להעלים חצ׳קון סורר מפניה של דוגמנית או להאריך את גופה״, אבל כאן הוא משתמש בפוטושופ ליצירת משהו אחר, פנטסטי לחלוטין, שעשוי להגדיר מחדש את הפין אפ במאה ה־21.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![קאבר המגזין "10", ניק נייט](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/02/10-Magazine_Victorias-Secret-Covers_Nick-Knight-04-P-500x651.jpg "קאבר המגזין "10", ניק נייט")
![פוטושופ לצורך יצירת פנטזיה. ג'ורדן דאן על מגזין "10", ניק נייט](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/02/10-mag-P-500x666.jpg "פוטושופ לצורך יצירת פנטזיה. ג'ורדן דאן על מגזין "10", ניק נייט")