Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

osog

כתבות
אירועים
עסקאות
מהראש של אהוד בנאי בכיוון השעון: קורי בן יהודה, ציון מזרחי, עוד פעם אהוד בנאי, ארז שמידע ודוד בנימיני (צילום: אריאל עפרון)

הקמתי להקה חדשה עם אהוד בנאי. אחרי הכל, כולנו פועלי במה

הקמתי להקה חדשה עם אהוד בנאי. אחרי הכל, כולנו פועלי במה

מהראש של אהוד בנאי בכיוון השעון: קורי בן יהודה, ציון מזרחי, עוד פעם אהוד בנאי, ארז שמידע ודוד בנימיני (צילום: אריאל עפרון)
מהראש של אהוד בנאי בכיוון השעון: קורי בן יהודה, ציון מזרחי, עוד פעם אהוד בנאי, ארז שמידע ודוד בנימיני (צילום: אריאל עפרון)

ביצוע אחד משותף מימי הקורונה ל"פועל במה" של אהוד בנאי עם פועלי הבמה שלו - כולם חברים בלהקות הפאנק הרוק הישראליות הכי טובות שיש - הוליד להקה טרייה, חוצת דורות וז'אנרים מוזיקליים, בשם קו אחורי // טור מיוחד של הגיטריסט, ארז שמידע (OSOG, הפוסי של לוסי)

השבוע הראשון של מרץ 2020 היה נורא עמוס בקבוצות הווטסאפ של ההפקות והטכנאים – גל של ביטולים וחוסר וודאות שבשבועות שלאחר מכן הפך לחשש אמיתי מלווה בלא מעט דיכאון. הרי זו לא רק עבודה, זה החיים שלנו. אף אחד לא באמת נמצא בעסק הזה בשביל הכסף. מי שבחר במקצועות הבמה יודע טוב מאד למה הוא נכנס וכנראה שרק שם הוא מרגיש בבית. על עצמי הבנתי את זה כבר כשחזרתי להיות בקליינר (פועל במה) באופן כמעט מלא, אחרי שבע שנים של הוראת גיטרה – שעם כל האהבה והשליחות, היא עבודה משרדית לכל דבר.

אחרי כמעט שלושה חודשים של אבטלה ובטלה מוחלטת התחילו להגיע כל מיני אירועים קטנים כאלה, מצולמים בזום או הופעות ישיבה לממש קצת אנשים. תוך כדי שאנחנו עסוקים בלהבין מה קורה הלאה ואם התעשייה תחזור אי פעם למה שהיתה ובמקביל גם להפגין ברחבי הארץ, עד היום אני מרגיש שהפגנו בעיקר למען התודעה שהמקצוע הזה הוא חיוני ולגיטימי לא פחות מאחרים – וממש לא משהו שאפשר לוותר עליו בקלות. לא כאדם ובטח שלא כחברה.

באחת ההופעות, כשסיימנו את כל ההכנות והתיישבנו לארוחת הערב, כרגיל המשכנו לדבר. על המצב הנוראי בתעשייה, על ההפגנות, אפילו גלשנו לנושאים רדודים כמו פוליטיקה. כמה ימים אחרי, ציון כתב בקבוצת הטכנאים של ההפקה שאהוד בנאי חשב הרבה בנוגע למצב ושאל מה דעתנו שנעשה יחד ביצוע ל"פועל במה" – כמחווה לעובדי הבמה והטכנאים שיושבים כבר חודשים בבית חסרי מעש וודאות.

למי שלא יודע – רוב פועלי הבמה, ובעיקר הבקליינרים, אלה שמתעסקים עם ציוד הנגנים, הם בעצמם נגנים ומוזיקאים בתחילת או באמצע הדרך. עם השנים לא מעט מהם גם נכנסו כנגנים באותה הפקה שבה עבדו: כבוד ואהבה לדוגמאות כמו גרג פרל (היהודים), אייל יונתי (ברי סחרוף), אורן זילברשטיין (מרסדס בנד), דוד לוי (בית הבובות) או אמיר פרי (אריאל זילבר). גם בדור הותיק יותר אהוד בעצמו היה במשך תקופה פועל הבמה של הגשש החיוור ואפילו פורטיס פרץ לתודעה דרך ההופעות שלו בהדרנים של תמוז כפועל הבמה שלהם.

מהר מאוד הרעיון התגבש לכדי להפקה מצולמת במחסנים של חברת ההגברה "קולות רמים" מקיבוץ מנרה, שתפעלה את הופעותיו של אהוד באופן כמעט קבוע במשך שנים. בעזרתם והשתתפותם של עובדי החברה, עלינו לצפון כל הצוות ההפקה כולו ליום פסטורלי ומרגש – לעשות מחווה לקולגות ברחבי הארץ. החזרה היחידה (בכל זאת, תקופת סגרים והגבלות) שעשינו הייתה בשדה מול המחסן, כשהכל מסביב בשיא האביב והסוסים המקומיים מרקדים סביבנו. שלושה קולות, שלוש גיטרות וטמבורין אחד, התקבצנו סביב הבוס שלנו ביום יום והתאמצנו לשחק אותה קרי רוח לנוכח המעמד המרגש, ועוד מול מצלמות. קהל.

לשמחתנו, הביצוע זכה לתגובות נרגשות, שודר מספר פעמים ברדיו בטלוויזיה ולאחר מכן גם על מסך ענק באחת ההפגנות – ואולי לרגע קטן נתן איזה גב או חיוך לכל אותם קולגות ושם את חשיבותה של התעשייה קצת בתודעה. אחרי שהתפוגג לו ענן הנחמה שעשינו משהו למען אחינו לבמות, נשאר באוויר רק אותו רגע שעמדנו בשדה עם הסוסים והגיטרות והבנו שמבלי לשים לב, אחרי שנים של עבודה ביחד אבל מהצד – אני (הפוסי של לוסי, OSOG), קורי (האחים צברי, טברנק, Kids Insane), ציון (כצאן לטבח) ואהוד פיתחנו ממש דינמיקה להקתית. מן הסתם כולנו כבר ג'ימג'מנו יחד פה ושם במהלך הסאונדצ'קים בעבודה, אבל יצאנו בהרגשה שיש עוד מה לתת מהשילוב המיוחד הזה של צבעים סגנונות ודורות שונים.

ביוזמתו של אהוד, שגם חיפש אופי חדש לשירים ישנים שלו התחלנו לעבור על שירי "צד ב'" מהאלבומים הרבים שהוציא לאורך השנים. ציון הוסיף בלדה מרגשת על הכלבה שלו קימי, שעזרה לו בתקופת הסגרים וביחד גם תרגמנו לעברית שני שירים של אגדות פאנק (טיזר – אחת אמריקאית אחת בריטית) והמשכנו לחפור יחד על שירי עם בדואים, פולק ישראלי ישן כמו הפרברים והרכבים כמו ה-Traveling Wilburys כדי לדייק את האווירה והסאונד שאנחנו מחפשים לערבב.

תוך כדי הסגרים, ואחרי כשכולם כבר חוזרים לעבודה, בהדרגה נפגשנו לחזרות כל כמה שבועות. כל פעם הרמנו עוד שיר-שניים ברגע שהכל התחיל להתגבש לנו יותר באוזן הבנו שאין מנוס כמובן מנגן בס והבחירה הטבעית שלנו היתה דוד בנימיני, שעשה איתי דרך ארוכה כבר כמה שנים בOSOG, מכיר את רוב חברי ההרכב וגם יודע לשיר טוב מהבסיסט הממוצע. ידענו שבנימיני ישתלב מצוין בסאונד הפולק-פאנק-דאב שאליו אנחנו מכוונים וגם הוא כמונו מגיע מעבודות הבמה והסאונד למען השמירה על האותנטיות.

דוד ענה בחיוב ומשם התחלנו לצופף יותר את לוח החזרות ביומן – כולל חזרות שירה אצל דוד בסלון, הרי פאנק אקוסטי צריך להיות קצת יותר רך ומלודי ואנחנו רגילים לצעוק על כולם מתוך בת קול מגוננת של בס תופים וגיטרות חשמליות בווליום של מטוס סילון.

ארז שמידע. צילום: אלה בן יקר
ארז שמידע. צילום: אלה בן יקר

תוך כדי העבודה על תפקידי הבאס וכמה חזרות שבהן קצת הלכנו לאיבוד עם עצמנו, אהוד הביא הברקה: שנעזר בקוואמי בתור מפיק מוזיקלי שיבוא וידייק לנו את הדברים באוזן אוביקטיבית וטרייה יותר על החומרים. כמובן שכולנו שמחנו וענינו בחיוב לנוכח העובדה שבאמת אין אדם מתאים יותר כנראה ממנו לתפקיד, גם מבחינת הסגנון וגם מבחינת האנשים בהרכב. מהרגע שנכנס לחדר, קצב העבודה והתפוקה הכפיל את עצמו פי כמה ומהר מאד הבנו שיש פה כבר עם מה לעבוד ובקרוב לספר לעולם. במרץ הקרוב נצא למסע הופעות ראשוני ברחבי הארץ וסוף סוף נזכה לחשוף את הלהקה על הבמה: אותו מקום שבזכות הגעגועים אליו הלהקה הזו הגיעה לעולם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ביצוע אחד משותף מימי הקורונה ל"פועל במה" של אהוד בנאי עם פועלי הבמה שלו - כולם חברים בלהקות הפאנק הרוק הישראליות...

ארז שמידע2 בפברואר 2023
OSOG, MONC. צילום: אמנון באבייב, יריב פיין

המסר החריף של הלהקות התל אביביות לטראמפ

המסר החריף של הלהקות התל אביביות לטראמפ

הלהקות MONC ו-OSOG יופיעו בשבוע הבא יחד על במה אחת. לרגל המאורע ולקראת השבעתו של טראמפ לנשיא, הן הקליטו כל אחת את השיר Richard Cory כמסר חינוכי לנשיא הנכנס

OSOG, MONC. צילום: אמנון באבייב, יריב פיין
OSOG, MONC. צילום: אמנון באבייב, יריב פיין
19 בינואר 2017

במבט ראשון (ובשמיעה ראשונה), אין הרבה משותף בין הלהקות התל אביביות OSOG ו-MONC. נכון, שתיהן מתהדרות בראשי תיבות (On Shoulders of Giants ו-Men of North Country), ושתיהן כבר עשו סיבוב מעבר לים. אבל האחת (OSOG) עושה מוזיקה אמריקאית שורשית ומחוספסת, והשנייה (MONC) מוזיקת סול בריטית א-לה לונדון 65'.

ובכל זאת, עכשיו הן החליטו לאחד כוחות, ולהופיע יחד על במה אחת. כביכול, מה בין סול אנגלי לפולק-רוק אמריקאי, ואיך בעצם יצליחו לנגן על במה אחת 14 נגנים? אבל השאלות האלה הן מה שהופך את הופעה הקרובה שלהן (בסקולה, 26.1) למסקרנת במיוחד.

MONC. צילום: אמנון באבייב
MONC. צילום: אמנון באבייב

עבור חברי הלהקות, נדמה שהחיבור הזה מובן מאליו. "אנחנו אוהבים לנגן עם כמה שיותר אנשים על הבמה, וכשעלה הרעיון לערב משותף עם MONC מיד הבנו את הפוטנציאל לשפר את השיא האישי שלנו", מספר אביטל תמיר מ-OSOG.

ישיב כהן מ-MONC מוסיף: "חוץ ממספר החברים שלהן, נראה לי שבשתי הלהקות יש אלמנט דומה של חיבור חזק לסצנה מסויימת ומרוחקת, בה כל אחת מצאה את עצמה ובה הלב שלה פועם".

OSOG. צילום: יריב פיין
OSOG. צילום: יריב פיין

לקראת ההופעה המשותפת, ולכבוד השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, החליטו הלהקות לקחת יוזמה חינוכית, עם קריצה של הומור. הן הקליטו כל אחת גרסה משלה לשיר "ריצ'רד קורי" של סיימון וגרפונקל (מבוסס על הפואמה של אדווין ארלינגטון רובינסון), שמספר על טייקון שסופו מר במיוחד. התוצאה מעניינת מאוד. כיף לשמוע איך כל להקה עושה פרשנות משלה ולוקחת את שיר הפולק הזה לכיוונים אחרים.

תמיר מספר ש"הסיפור של טראמפ וריצ'רד קורי די דומה. אומרים שטראמפ נכנס לנעליים שגדולות עליו. יש מישהו שהנעליים לא גדולות עליו כשהוא נכנס לתפקיד הזה? אנחנו עומדים מאחורי טראמפ, ומקווים שהלחץ לא יגיע אליו ויגמור כמו קורי מהשיר".

ואילו כהן נשמע קצת יותר לוחמני בהקשר הזה. "החיבור אצלי בין טראמפ והשיר המדהים הזה שגדלתי עליו, הוא האנושיות המדוכדכת שסיימון מצליח לצייר אצל דמות כל כך גדולה מהחיים כמו קורי", הוא מספר. "אותה אנושיות שחסרה כרגע במכונת הציוצים הגסה והלוחמנית שנבחרה לנשיאות. בסופו של דבר ריצ'רד קורי הוא תמרור אזהרה למה שקורה כשאתה מאבד את הקשר אל האדם הפשוט. בין אם זה באורגיות על היאכטה או עם שמפניה ורודה, אם שיערך מוזר וזהוב או מקליש וסגול".

OSOG ו-MONC במופע משותף, בסקולה, חמישי (26.1)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הלהקות MONC ו-OSOG יופיעו בשבוע הבא יחד על במה אחת. לרגל המאורע ולקראת השבעתו של טראמפ לנשיא, הן הקליטו כל אחת...

מאתנדב נוימן19 בינואר 2017
בצפר מודל 2016. צילום: אופיר אייב

להקת בצפר חוזרים לבמה בהרכב חדש. ריאיון

להקת בצפר חוזרים לבמה בהרכב חדש. ריאיון

אחרי 17 שנות פעילות, בצפר, אחת הלהקות הגדולות שצמחו בסצנת המטאל הישראלית, הייתה על סף פירוק. הם היו תשושים אחרי עוד סיבוב הופעות ארוך בחו"ל, לא אהבו את החומרים החדשים שכתבו והמנהיג שלהם, אביטל תמיר, פרש. עכשיו הם חוזרים עם מופע וסולן חדש, שגדל עליהם כנער ורק חיכה להסתער על המיקרופון. יהיה רועש

בצפר מודל 2016. צילום: אופיר אייב
בצפר מודל 2016. צילום: אופיר אייב
8 באוגוסט 2016

אהרון רגוזה, מתן כהן, רועי ברמן ורותם ענבר עייפים. ארבעת חברי להקת בצפר, לבטח אחת מלהקות המטאל הגדולות והאהובות ביותר שקמו בישראל, בילו יום קודם לכן יממה במדבר. ככה, בשיא החום של אוגוסט, הם צילמו במשך 15 שעות קליפ לאחד מבין חמשת השירים החדשים שהם כתבו בחודשים האחרונים. אף שבצפר קיימת מאז 1998, כל דבר שהם יעשו בתקופה הקרובה – יופיעו, יוציאו אלבום, ייסעו שוב לטור בינלאומי – ירגיש להם קצת חדש. הסולן, אביטל תמיר, פרש רשמית לפני כמה חודשים (כדי להתמקד בפרויקט אחר שלו – הרכב פולק רב משתתפים בשם OSOG) והוחלף על ידי רגוזה, בחור בן 24 הצעיר משאר חברי הלהקה בעשור.

הפעם האחרונה שבצפר עמדו על במה הייתה בסוף 2014. זה היה בלבונטין 7. "הופעה קטנה, בפרופיל נמוך", מספר כהן, הגיטריסט. התחושה היא שכהן משמש, נכון לעכשיו, סוג של מנהיג בלתי רשמי של הלהקה: הקברניט, הסמכות, ההיסטוריון. רגוזה – גבוה, רזה, עם זקן תיש ועיניים שמחות – משתדל לרסן את שצף הדיבור חסר המעצורים שלו. הוא מצטנע בכל הזדמנות שיש לו ומדבר על בצפר וגם על הלהקה האחרת שלו, Shredhead – עוד הרכב שמתחזק בסצנת המטאל, הגדולה הרבה יותר ממה שכל מי שלא מתעניין בז'אנר היה משער – בדיוק בהתלהבות שבה תיכוניסטים מדברים על להקותיהם האהובות. ההבדל בינו לבין התיכוניסטים האלו הוא שבעוד שבוע וקצת הוא יתפוס לראשונה את המיקרופון, ומיתרי הקול שלו יכריעו אם בצפר באמת נמצאת בפתח הפרק השני של חייה.

נחזור ל־2014, ללבונטין 7. אף שהארבעה חזרו זמן קצר לפני כן מעוד סיבוב הופעות שוחק, הם לא חשבו שזו תהיה הופעה שתסגור פרק בתולדות הלהקה. "אותה הופעה, אותן אנרגיות, אותו כיף", מספר כהן. "ואז כתבנו חמישה שירים חדשים, הקלטנו אותם לאייפון, שמנו אותם במגירה ואנחנו לא יודעים איפה המגירה נמצאת".

אז מה קרה בשנה וחצי שחלפו?

"לא שמנו סטופ על הדבר, פשוט התרחקנו מהלהקה וגם אחד מהשני. לא קרה איזשהו אירוע ספציפי".
ברמן: "זה איבד אינרציה. אביטל נכנס ל־OSOG, וגם כל אחד מאיתנו התעסק בדברים אחרים".

אז מתי התקבלה ההחלטה להחליף סולן?

כהן: "לפני שנה חגגנו עשור ל'Down Low' (האלבום הראשון של הלהקה, שיצא בלייבל Roadrunner Records. בזמנו זו הייתה חברת התקליטים הגדולה ביותר שעסקה במטאל – ע"ק) ורציתי שנעשה הופעה חגיגית. חשבתי שזה יצית אש חדשה בלהקה, שנרצה לעשות את זה שוב".

נשמע כמו זוג שמנסה להחזיר את הניצוץ לחיי הנישואים.

ברמן: "זה היה אחרי שהוצאנו אלבום ('The Devil Went Down to the Holy Land' מ־2013 – ע"ק) והופענו איתו. היינו צריכים להבין מה קורה הלאה, ושם זה נתקע, ב'מה עושים עכשיו'".
כהן: "אחרי שנה של נתק הצעתי שניפגש, נעשה כמה חזרות, נבין אם זה עובד. כולם היו די רדומים לגבי זה, אני היחיד שזה ממש עניין אותו. בשלב מסוים ברמן וגלידה (הכינוי של ענבר) אמרו 'יאללה, ננסה, מה יש להפסיד', אבל אז אביטל כתב לנו שאין לו זמן לזה עכשיו. הוא זה שהציע שנביא סולן חדש". זו לא הייתה החלטה קלה או טבעית. "להחליף את הפרצוף של הלהקה, מישהו שאיתך 17 שנים, זה לא מובן מאליו".

הנוכחות של רגוזה הזריקה משהו חדש ללהקה ולתהליך העבודה שלה, שכמו למדה לנשום מחדש. בעוד שבהתחלה הוא הצטרף בשביל הופעת העשור ל"Down Low", שבסופו של דבר לא התקיימה, מתישהו החלו החזרות להוליד שירים חדשים באופן אינטואיטיבי. "החומרים החדשים יותר אנרגטיים ושמחים", אומר ענבר, "אווירה של מסיבת שתייה". "היית יוצא מחזרה וזה לא היה משנה אם שיר מסוים אוכל או לא אוכל", מוסיף רגוזה, "התחושה של הסיפוק כבר הייתה שם".

אהרון, איך זה לשיר שירים שלא היית חלק מתהליך הכתיבה שלהם?

"זאת לא סתם להקה שלא הייתי חלק ממנה, זו להקה שהערצתי כילד. כשהייתי הולך לבית הספר הייתי שומע בצפר. כשמתן אמר לי שהם רוצים שאני אהיה חלק מזה, פשוט השתתקתי, ולרוב אני לא שותק".
"מאז שאהרון הצטרף", אומר כהן, "חזר לנו וייב שהלך לנו לאיבוד לפני כמה שנים. הוא צעיר מאיתנו וזה משפיע גם עלינו".
ברמן: "הוא עדיין רעב. ארבעה אנשים ביחד, 15 שנה, עושים טורים והופעות ונמצאים יחד תקופה מסיבית, אם לא בטורים אז פעמיים בשבוע בחזרות – יש שחיקה עם הזמן. צלע חדשה שנכנסת מורידה איזו כאפה לדינמיקה. פתאום יש התלהבות, כמעט כמו להקה חדשה".

טוב, אתם אשכרה יותר מחצי מהחיים שלכם בלהקה הזאת.

שתיקה נופלת על החדר.
כהן: "כן".
ברמן: "חצי? קצת פחות".
כהן: "למה? גיל 17 זה חצי, אחי". שתיקה ממושכת מתחלפת בצחוק מהוסס.
ברמן: "הנה המשפט שפירק את הלהקה", והם שוב צוחקים.

לא מטאל, טוב מטאל

בצפר, שנוסדה על ידי תמיר, כהן וברמן בתיכון שלהם במכבים־רעות – אותו תיכון שבו למד רגוזה עשור מאוחר יותר – הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שזכתה לחוזה ב־Roadrunner. ב־2006 זה עוד היה בגדר ידיעה חדשותית גדולה, אבל כיום הם מסתכלים גם על הרגע ההוא במבט מפוכח. "2006 זו בדיוק ההתחלה של הסוף", אומר ברמן.
כהן: "כשנכנסנו לשם זה כבר הרגיש ככה. הייתה מין הצגה כזאת מצד הלייבל – אתם האמנים שלנו, אנחנו הלייבל, בואו נפנק אתכם, ניקח אתכם לבתי מלון ואוכל ודברים כאלה, אבל באותו הזמן המכירות הכלליות של דיסקים כבר ירדו".

אבל באותו הזמן זה בטח נראה אחרת.

כהן: "זה מאוד קסם לנו".
ענבר: "ברור, היינו בעננים".
ברמן: "כשאתה לא בתוך זה, זה מה שיש לך בראש: כסף, זוהר, בנות, לא יודע מה. אני זוכר איזה ערב בגרמניה שהלייבל הזמין מלא עיתונאים ושילם על הכל. אפילו על הוויד. אתה מרגיש כמו מלך ואחר כך חוזר לעבוד בבית קפה, כן?".
ענבר: "אבל הרגע הזה, אה?".
כהן: "בן רגע עברנו מלהיות להקה אנונימית מתל אביב ללהקה בלייבל הבינלאומי הכי גדול למטאל. זו הייתה כאפה, לטובה ולרעה".
ברמן: "ואז הבנו שאנחנו לא באמת רואים מזה בוחטות של כסף".
כהן: "ככה גם למדנו שהתהליך חייב להיות כיף. וזה מה שגילינו בשנה שעברה, שהתהליך שוב יכול להיות כיפי".

אבל ההחתמה של בצפר ב־Roadrunner בזמנו שיחקה תפקיד לא רק במובן של הקריירה הבינלאומית שלה אלא גם באופן שהיא נתפסה בישראל. סצנת המטאל, שהייתה באותן שנים יותר מקובעת מהיום, לא ידעה בדיוק איך לאכול את הלהקה ממכבים־רעות שעברה על חוקי הז'אנר הלא כתובים: הם הופיעו לצד להקות פאנק או הרכבי היפ הופ, הם יכלו לנגן פתאום שירי דאחקות (הסינגל הראשון שהקליטו היה קאבר ל"פיץ העכבר"). והיה להם שם בעברית, ועוד שם קצת מצחיק. הגושפנקה של הלייבל הבינלאומי שינתה את פני הדברים.

כהן: "היינו מחוץ לזה ולא גדלנו בתוך זה. כן שמענו את המוזיקה. מתישהו כן הכירו בנו בתור להקת מטאל, התחילו לפזול לכיוון שלנו".

זה עצבן אתכם?

ברמן: "ממש לא. היינו מסתלבטים על זה. תמיד צחקנו על המטאליסטים האלה, 'זה בלאק מטאל או שזה גרוב מטאל'? קראנו לעצמנו 'לא מטאל' או 'טוב, מטאל'. לא התחברנו למטאליסטים. היינו בוואקן (פסטיבל מטאל ענקי בגרמניה – ע"ק), אני ומתן, ואתה יודע, אתה מסתובב שם ופתאום יש איזה גרמני שיכור שצועק לך 'סלייר!', סתם, שמות של להקות".

בצפר בצילומי הקליפ החדש. צילום: שחר אלגזי
בצפר בצילומי הקליפ החדש. צילום: שחר אלגזי

אז איך זה להיות בלהקת מטאל ולא להיות מטאליסט?

ברמן: "אני אוהב להתגרות במטאליסטים. להופעת מטאל אני אבוא עם חולצה לבנה וכפכפים. או עם מכנסיים ורודים".
רגוזה: "היום לאף אחד כבר לא אכפת. יש הרבה יותר חוש הומור מפעם".

אהרון, מתי בעצם ראית פעם ראשונה את בצפר בהופעה?

"בגיל 17, במודיעין, בבמה של יום העצמאות".
כהן: "אה, כשהופענו עם שרית חדד".
ברמן: "לא, עם ישי לוי".

טוב, אתם חייבים להרחיב עליו.

ברמן: "זה היה די הארדקור, בתקופה רעה שלו. בסוף ההופעה באו שני שוטרים להחזיר אותו לאיזה מעצר בית או משהו מפוקפק בסגנון".
רגוזה: "הייתי בתיכון אז, אני זוכר שהבאתי פליירים בתיכון לחבר'ה: היי, אני מארגן הופעה פה במודיעין. הייתי חלק מהאנשים שדחפו שיביאו את בצפר להופעה הזאת".
ברמן: "אבל לא הכרנו אותך אז".
רגוזה: "לא, לא הכרתם אותי. אבל אני הנחיתי את היום הזה".
כהן: "באמת?".
ברמן: "דברים שמגלים בריאיון ל־Time Out, אה? וואו. כולנו גרנו כבר בתל אביב ואני זוכר שהלכנו להורים שלי לעשות על האש וראינו 'הטורף'".
רגוזה: "אני בינתיים חילקתי הוראות על הבמה, 'אתה, תזיז את זה לשם', מסתכל על זמנים, כאלה. נתנו לי להרגיש חשוב למרות שבעצם לא תפעלתי שם כלום. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את בצפר, ואני זוכר איך חיכיתי לאלבום השני שלהם…", והוא כאילו שוכח לרגע שעכשיו הוא כבר בלהקה הזאת בעצמו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי 17 שנות פעילות, בצפר, אחת הלהקות הגדולות שצמחו בסצנת המטאל הישראלית, הייתה על סף פירוק. הם היו תשושים אחרי עוד...

מאתעמית קלינג8 באוגוסט 2016
OSOG ב"חי על הקצה". צילום: יאיר טרגנו

חי על הקצה: צפו ב־OSOG לייב באולפן רדיו הקצה

חי על הקצה: צפו ב־OSOG לייב באולפן רדיו הקצה

צפו בהופעה חיה של OSOG באולפן הקצה. סופרגרופ הפולק והאמריקנה המקומי, שמורכב מחברי להקות מטאל ו־Pאנק, הגיע לקצה אחרי שהוציא לאחרונה את אלבומו השני

OSOG ב"חי על הקצה". צילום: יאיר טרגנו
OSOG ב"חי על הקצה". צילום: יאיר טרגנו

תכנית ההופעות החיות החודשית של רדיו הקצה ומכללת BPMחוזרת לעונה חדשה ומרעננת והפעם קוואמי מארח באולפן את להקתOSOGהצבעונית לסשן לייב וראיון על איך מגיעים מהמטאל לאמריקנה, על כלי הנגינה המגוונים ועל הופעות עתידיות על נהר המיסיסיפי. לפרק הרדיו המלא ניתן להאזיןבאתר רדיו הקצה.

מנחה ועורך ראשי: קוואמי, סאונד ומיקס: איל שינדלר, בימוי ועריכת וידאו: דייב שחר, צילום וידאו: לי זגנרייך, יאיר טרגנו, עוזרי סאונד: רון ברכה, דניס צ'רניאבסקי, יאיר טרגנו, הפקה: בר זבדה

OSOGמגיעים לחי על הקצה לכבוד צאת אלבומם החדש והשני. חברים בה ותיקי להקות מטאל, Pאנק, ג׳אז ובלוז שיוצרים יחד פולק מלא נשמה המנוגן על כלים אקוסטיים.קראו כאן ראיון עם אביטל תמיר, סולן OSOG.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

צפו בהופעה חיה של OSOG באולפן הקצה. סופרגרופ הפולק והאמריקנה המקומי, שמורכב מחברי להקות מטאל ו־Pאנק, הגיע לקצה אחרי שהוציא לאחרונה...

רדנקס עבריים. OSOG (אביטל תמיר: במרכז, עומד). צילום: אופיר אייב

ממטאל לקאנטרי: ריאיון עם להקת OSOG לרגל האלבום החדש

ממטאל לקאנטרי: ריאיון עם להקת OSOG לרגל האלבום החדש

אביטל תמיר היה הסולן של בצפר, מלהקות המטאל הישראליות הראשונות שזכו להצלחה משמעותית בחו"ל. אבל אחרי שלמד על בשרו שבסצנת המטאל חסרה רוח רוקנ'רול, הוא לקח ליד מנדולינה ועבר לנגן דווקא פולק אמריקאי. כעת הוא וההרכב החדש שלו, OSOG, משיקים אלבום שני. ריאיון

רדנקס עבריים. OSOG (אביטל תמיר: במרכז, עומד). צילום: אופיר אייב
רדנקס עבריים. OSOG (אביטל תמיר: במרכז, עומד). צילום: אופיר אייב

הלוק של אביטל תמיר, סולן להקת On Shoulders of Giants (בקיצור OSOG) מרמז שהוא לא תמיד ניגן את הבלוגראס הממזרי (פולק אמריקאי מאוד עם טוויסט רוקנ'רול) שהוא יוצר כיום. הוא גבר גדול, חברותי ודברן, מקועקע מאוד ומזוקן מאוד – מהסוג שמסתובבים איפה שעושים מוזיקה קשוחה ורועשת. ואכן, את רוב הקריירה המוזיקלית שלו תמיר עבר כסולן להקת הגרוב־מטאל בצפר, שהייתה להקת המטאל הישראלית הראשונה שהוציאה אלבום בחברת תקליטים גדולה בחו"ל (רודראנר רקורדס). אבל עברו כבר כמה שנים מאז שהוא לקח ביד מנדולינה ואסף סביבו מספר משתנה של נגנים לחבורת OSOG. בשבת (4.6) היא תשיק את אלבומה השלישי, בבמה שאליה לבטח לא היה מגיע עם בצפר: מרכז ענב לתרבות.

"מאז שבצפר הצליחה והתפרסמה ונהייתה בינלאומית וגדולה, הייתי בתהליך ממושך, של שנים, בניסיון להבין איפה אני מביע את עצמי מוזיקלית", אומר תמיר. "מהרגע שזה הצליח, אנשים זיהו אותי רק עם זה. תמיד התעסקתי עם עוד סוגים של מוזיקה, ונהיה לי מאוד חשוב לעשות שאנשים יכירו אותי גם בזכות זה. בסוף 2013 בצפר שחררה את האלבום האחרון שלה ו־OSOG הפכה ללהקה בתהליך מאוד אורגני. אני לא התכוונתי לעזוב את בצפר, אבל אז הם התכוונו לעשות מופע לציון עשור לאלבום 'Down Low' (האלבום הראשון של הלהקה שיצא ברודראנר – ע"ק), והבנתי שרגשית אני לא שם, שלא בא לי להתעסק עם החומרים האלה. מטאל הרגיש כמו משחק שאני משחק. זו תעשייה כל כך לעוסה, עם חוקיות כל כך ברורה של איך דברים צריכים להישמע. אתה מביא את האלבום למי שעושה את המיקסים ומחליפים לך את הסאונד של התופים בסימפולים ומיישרים הכל במחשב, ואתה כבר יודע איך אתה צריך להישמע בשביל למכור תקליטים. אז עכשיו אני מתעסק בדבר ההפוך: מוזיקה מכלים אקוסטיים מעץ".

"מה שהפריע לי במטאל זה המוסד של הכוכבות", מסכם תמיר את השנים הרועשות, "רוב המעריצים היו ילדים, ומשנה משנה הם מתחלפים, עוזבים את המטאל ובאים ילדים חדשים שמחליפים אותם, ונמאס לי, לא רציתי את זה יותר. וזה מאוד כיף להיות מוערך במקצוע שלך, אבל לא בא לי יותר להתחבא בבאקסטייג', את כל הריטואל שמסביב לזה. בא לי להיות מוזיקאי שמנגן ולוחץ את הידיים לאנשים בסוף ההופעה. אבל כשאתה בלייבל כמו רודראנר, יש כל כך הרבה חוקיות – לגבי מה שמותר לך להגיד, איך שמותר לך להתנהג – שזה כל כך לא רוקנ'רול".

כשאתה נוסע לאמריקה ומנגן שם פולק אמריקאי, אתה לא מרגיש שאתה מוכר קרח לאסקימוסים?

"מבחינתי OSOG תמיד הייתה הקוריאני ששר זוהר ארגוב ובא לארץ לעשות פה מוזיקה מזרחית. חשבתי שזה אפילו לא למכור קרח לאסקימוסים, אלא אין סיכוי שהם יזהו את זה בתור אמריקנה או קאנטרי, בגלל הכלים, אנחנו לא באמת עושים בלוגראס, אנחנו לא משם. אבל באמריקה החוויה הייתה שונה לגמרי. פגשנו אנשים מסנט לואיס שאמרו לנו, אתם הרבה פחות מושפעים מרוקנ'רול מלהקות הפולק שלנו. סיפרתי את זה לקרובת משפחה שלי שהיא בלשנית, והיא אמרה שרואים את זה כל הזמן: ככל שבן אדם מתרחק יותר מהמולדת שלו, ככה הוא מדבר שפה יותר תקנית. אנחנו נחשפנו למוזיקה הזאת דרך תקליטים, מרחוק".

שאר הנגנים שלOSOGבאים מרקע דומה לשלך?

"הגרעין של חמשת החברים שמרכיבים את OSOG הוא מהמטאל, מהפאנק, שהתפתח במתכונת הנוכחית שלו מנגנים שהתאספו אצלי בבית לג'אם אחרי הופעת מחווה לפנטרה. עכשיו הצטרפו עוד נגנים שמגיעים מעולמות הג'אז והקלאסי, שיש להם בערך אותו קילומטראז' שיש לנו עם מטאל, מה שנותן לכולם מקום לצאת מהקופסה שלהם".

ואתה מרגיש את ההבדל בעבודה בין האסכולות האלה?

"זה מורגש בהתחלה, כשמישהו מצטרף להרכב. יש תהליך של סינתזה כל הזמן. חשוב להבין שאנשים שהתעסקו רק בג'אז וקלאסי כל החיים שלהם, גם הם מרגישים בקופסה. זה ברור שתמיד ב־OSOG הפער בין הנגן הכי מלומד והכי פחות מלומד הוא היסטרי. אחד הוא מאסטר על הכלי שלו לעומת מישהו שהרים את הכלי בסך הכל לפני שלוש שנים. הוא תינוק. אבל מה שהם עושים ביחד, זו הנקודה. זה להנגיש בחזרה דברים כמו כינור ומנדולינה ולהגיד, כל אחד יכול לנגן על זה, לא צריך להתחיל בגיל 4 כדי שיהיה לך מותר לגעת בכינור. מצד שני אני רואה בדיוק איפה הג'אזיסטים והקלאסיקאים לומדים בהרכב, שזה לא טכניקה. את הכיף. שזה משהו שהפאנקיסטים והמטאליסטים מכירים היטב".

OSOG ישיקו את האלבום החדש במרכז ענב לתרבות, אבן גבירול 71 תל אביב, שבת (4.6) 21:00, 56 ש"ח

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אביטל תמיר היה הסולן של בצפר, מלהקות המטאל הישראליות הראשונות שזכו להצלחה משמעותית בחו"ל. אבל אחרי שלמד על בשרו שבסצנת המטאל...

מאתעמית קלינג1 ביוני 2016
פסטיבל יערות מנשה (צילום: עודד נתן)

10 הופעות שאסור לפספס בפסטיבל יערות מנשה 2016

תמיד קשה לבחור בין הבמה הזאת לבמה השניה, בין ההופעה שכולם מדברים עליה ובין זאת שבה יהיו מעט אנשים אבל שתהיה...

מאתמערכת טיים אאוט20 באפריל 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!