Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
להקת הפוסט פאנק חוזרת לכאן לאחר חמש שנים ונכנסת ישירות לרשימת האמנים שנפלו ברשתנו. הבריטים הוותיקים מאנגליה, שבלעדיהם לא היו סוניק יות' וגם לא פייבמנט, נדחקו בעבר לקיר בשם ארגוני החרם – אבל נשארו נאמנים לבוקינג, בדיוק כמו שיעשו הלילה.לפרטים נוספים.
Streamer Salom– פסטיבל לקולנוע אינטראקטיבי ומציאות מדומה
אוהבים את המציאות שלכם מדומה? לא משקשקים מהעתיד? הטכנולוגיה גורמת לכם להסמיק? בסדר גמור, השאירו אותנו בבית וצאו לפסטיבל הקולנוע האינטראקטיבי והמציאות המדומה סטרימר סלון. המקום בו מתכנים ואמנים עושים שלום.לפרטים נוספים.
סדרת הרצאות: ספרים שאהבנו
"הלו, הלו אבא" היה הספר הכי טוב שקראו לנו עד גיל 5 ואולי עד סוף החיים. צפונה מאיתנו היו ילדים שאהבו את "דוקטור דוליטל", "הנסיך הקטן" ו"שרה גיבורת ניל"י". בעיקר עבורם אבל גם עבור מעריצי חנה הורן (היי!) מתקיימת סדנת הרצאות ספרי ילדים שתיפתח עם "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הצטרפו לג'וין.לפרטים נוספים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פגשתי את דורון בצפון המצוחצח של תל אביב. בחור בן חמישים, איש משפחה שמנהל משרד פרסום והתאהב בלהקת הרוק הפסיכדלית טייני פינגרז. מדי פעם הם מכנים אותו "הקמע", והוא ליווה את הלהקה בין היתר בסיבובי הופעות בטיוואן, סין וברלין. הוא גם המלאך שהציע לי טרמפ לים המלח, למסע בן שלושה ימים בחברת בועז בנטור (בס), נמרוד בר (קלידים), טל כהן (תופים) ואורן בן דוד (גיטרה). התכנית היא לתרגם את האלבום החדש, "The Fall", לסרט – ג'אם-סשן ללא קהל על רקע הזריחה, תמה שחוזרת באלבום, במעין רפרנס ל"פינק פלויד לייב אין פומפיי".
בועז בנטור. הרחק מצפון תל אביב (צילום: יוני מן)
ההפקה המושקעת כוללת הקמת תאורה, סט צילומים, מאהלי לינה וגם אולפן שטח על שפת הים. לא מסוג הדברים שאמנים מקומיים רגילים אליהם. מי שהרים את כל זה הוא ד"ר דרה של סצינת האינדי, אסף בן דוד – אחיו הגדול של גיטריסט הלהקה, ממארגני פסטיבל אינדינגב ובמאי סרטים שעיקר עיסוקם במוזיקה.
בדרך לשם אני קצת מוטרד מהלוקיישן שנבחר, חוף מצוקי דרגות, שנמצא מעבר לקו הירוק. אל חוף אין גישה מסודרת, והעומד על הכביש מעל לא יוכל להבחין בהתרחשות השקטה שמתחתיו. בשנת 2001 התפרסמה ב"הארץ" כתבה בשם "רצח בחוף השאנטי", שם תואר חוף מצוקי דרגות כמקום מפלטם של חולי-רוח משיחיים וסטלנים חסרי כל היגיון. כמו בביקורות המוזיקה של בן שלו על האלבומים של טייני פינגרז, התיאור שזכה לו החוף סבל מסטריאוטיפיזציה ובמעט מאד ניסיון להבין אותו. הדבר הבאמת מפחיד שם הוא דווקא מה שלא תואר בכתבה: היכולת של אדמת החוף לפעור את פיה ולהפוך אותך לעצם בגרונה.
צוות ההפקה. לא משהו שרגילים לראות בארץ (צילום: יוני מן)
14:09שלוש שעות של נסיעה חלפו, ובום. הנוף הופך למדברי. "בעצם, למה שלא יהיה בולען מתחת לכביש?", תוהה הקמע. אנחנו יורדים בהדרגה 427 מטרים מתחת לגובה פני הים והאוזניים מתחילות להיות פקוקות. טלפון מההפקה מזהיר שלא ניכנס לאזור החוף עם המכונית, מחשש שנקבל תשובה לשאלתו הרת האסון של הקמע.
14:58אחרי שעקפנו משאית "תנובה" שהתרסקה על הכביש וחנינו בסמוך למחסום צה"לי, אנחנו חוברים לצוות ההפקה. בירידה אל קו החוף מתגלה מדינה אלטרנטיבית של ניאו-היפים ותיירים צעירים שמתגוררים כאן חודשים ואפילו שנים. תוך כדי שאנחנו הולכים, נזרקות לעבר חברי הלהקה הצעות לליווי ונגן יוקללה אחד מציע את שירותיו. השמועה על סשן מטורף עוברת מפה לאוזן בין יושבי החוף, ובן דוד, המפיק בעל משמעת הברזל, מתחיל לתקוע בזנ"טים באדמה כאחרון פועלי הבמה.
מדינה אלטרנטיבית. חוף מצוקי דרגות (צילום: יוני מן)
אולפני ים המלח
19:20בזמן שהקמע ממנגל שיפודים לכל מאן דבעי, הלהקה מתדיינת עם צוות הצילום על דרכי המבע הקולנועיות. על פי חזונם, הסרט יפתח בהתמקדות על צלליות חברי הלהקה, ומשיר לשיר הפריים יפתח, כך שיראה כאילו הלהקה מנגנת בסטודיו סגור. השיר האחרון, "Music For the sun”, יבוצע בשעת הזריחה והמיזנסצנה המוארת תחשוף את הלהקה המנגנת בים המלח, תחת כיפת השמיים.
22:00הסאונד צ'ק הארוך מתחיל בניצוחו של אדיר "הדוקטור" דדיה – הסאונדמן הקבוע של הפינגרז שהפך לסוג של חבר חמישי בלהקה. כהן מתופף עם יד אחת שנשמעת כמו שתיים, ובשניה אוחז בכוס וויסקי. כך זה נמשך כמעט עד שש בבוקר.הדוקטור מביט אל השמיים ונותן את אקורד הפתיחה: "זה עולה! זה עולה! עולה לי!". לא ברור אם הוא מתכוון לזריחת החמה או לאסיד שנפתח.
מתמנגלים. טייני פינגרז (צילום: יוני מן)
לייב ממאדים
06:00ו… אקשן. הלהקה סוף סוף מתחילה לנגן את הרצועה הראשונה של האלבום, ואני מגלה את הרחפן שדרכו תועד השוט הראשון. הוא נע באלימות ועולה לגובה חמישים מטר – מה שגורם לפינגרז להיראות כמו להקה מהחלל.
בסיום כל ביצוע, במקום מחיאות כפיים זוכה הלהקה לקול הגלים המתנפצים בחוף. אפשר לומר שהטבע היה אחד הכלים שאיתם יצרו את המוזיקה בסשן הנוכחי. זה התבהר לי בפאוזה קטנה באמצע שיר, שבה נתנו לשקט לדבר ומיד חזרו לפרוט על מיתר בליבה של אמא אדמה.
על הגלים: אמא טבע. טייני פינגרז (צילום: יוני מן)
06:45ראסטה מאן צעיר מגיע בפוזה של שכנה פולנייה בין שתיים לארבע בצהריים. הוא מתעצבן ומחפש את האחראי. "זה לא לעניין", הוא צווח, "אנשים גרים כאן. מה זה הופעת רוק עכשיו?". אסף בן דוד לוקח אותו הצידה, ואחיו מציע לבקש סליחה ולהביא לו פרח. "אם זה נגמר בבנאדם ממורמר אחד אז הכל טוב. דונט יו וורי אבאוט א טינג".
07:11הצילומים מסתיימים בדיוק כשהשמש מציצה מבעד לשכבת עננים. בינתיים, הקמע ואני ניגשים אל האיש שאחראי על הרחפנים. הוא בדיוק מראה לאורן הגיטריסט שוט לא ערוך באיכות גבוהה, שנראה כמו הולוגרמה. אורן מביט בו חצי דקה ופוסק: "זהו. מבחינתי הסרט גמור". הקמע ואני נשארים לשוחח עם איש הרחפנים, שמספר לנו שקצת כמו האינטרנט, רחפנים היו קיימים עוד משנות ה-50, אבל הונגשו לציבור הרחב רק בשנים האחרונות. אחרי זה הוא מציע לנו קונספירציה לפיה כל החייזרים שזוהו בשמי ארה"ב במאה הקודמת היו בכלל רחפנים.
הראיון הגרוע ביותר בהיסטוריה
בזמן שכולם ישנים במאהלים, טייני פינגרז ואני נשארים לשמור על הציוד. השמש קופחת, הפייסלים רצים והמים נגמרו מזמן – זמן מושלם לשלוף את הטייפ-רקודר.
איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם?
בנטור: "פשוט פסיכדליה".
בר: "זאת מוזיקה אינטואיטיבית קצת. קשה להסביר בלי שזה ישמע פלצני, אבל בכל פעם אנחנו מתרגמים וייב אחר שהולך לפה והולך לשם. לעזאזל, אילו תשובות מופשטות".
ספרו קצת על"The Fall".
בנטור: "מה יש לספר עליו?".
אורן: "הוא יצא באוגוסט ונכתב במשך שנה. ו…"
שתיקה ארוכה.
כולם צוחקים.
"בואו נוותר על זה", אני מציע ומכבה את הטייפ-רקורדר.
בזמן ראיון, רוב האמנים נכנסים לשלב מכני של שינון מנטרות ואופי יצירתם – מה שפוגם בקשר שבין האמנות לתקשורת, שמסקרת אותה בצורה הדומה ליציקה אל תוך שבלונה פורמלית. החבר'ה של טייני פינגרז לא אוהבים לשים חוצץ בינם לבין הקהל. לפני הראיון שנקטע באיבו, הקמע ובן דוד המפיק שקלו מכירת כרטיסים למי שירצה לבלות טור עם הלהקה. "אתה יודע מה, בוא נתחלף", מציע אורן. "רק ככה זה יהיה ראיון אמיתי, כששני הצדדים משוחחים. בוא נהיה פיטים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קלאסיקת הריגול הסופר כיפית של אלפרד היצ'קוק מ־1959 מחזיקה גם כמעט 60 שנה אחרי צאתה, ואין הרבה סצנות בקולנוע שמסוגלות להתחרות בארבע וחצי הדקות המושלמות עם מטוס הריסוס.
אורך: 136 דקות
[tmwdfpad]
"Better Call Saul"
הפריקוול המפתיע באיכותו ל"שובר שורות" נישא מעלה בעיקר בזכות הנוכחות הכריזמטית של בוב אודנקירק המופלא – שחקן עם עבר קומי ענף והווה דרמטי מעולה.
אורך: 53 דקות. סך הכל: 3 שעות, 15 דקות
"W/ Bob and David"
רוצים לראות את בוב אודנקירק בשיאו הקומי? כאן הוא חוזר לשתף פעולה עם חברו דיוויד קרוס בעונה קצרה (ארבעה פרקים וספיישל מאחורי הקלעים) של סדרת מערכונים משוגעת ומעולה שהיא היורשת הרוחנית של תוכנית הקאלט "Mr. Show".
אורך: 27 דקות. סך הכל: 3 שעות, 36 דקות
"Going Clear"
חובבי הקונספירציות כבר שרצו שעות באתרים החושפים את הצדדים של הסיינטולוגיה, שהם יותר אפלים מהדברים שהם אשכרה מאמינים בהם (ספוילר: משהו עם נשמות של חייזרים מתים). לכל השאר, הסרט הדוקומנטרי מביא שעתיים מצמררות באריזה מעולה.
אורך: 120 דקות. סך הכל: 5 שעות, 36 דקות
"Mission Impossible"
כי האסוציאציה הנכונה היחידה לסיינטולוגיה היא טום קרוז, וכי הסרט המקורי (מ־1996) הוא הרבה כיפי משאתם זוכרים.
אורך: 110 דקות. סך הכל: 7 שעות, 26 דקות
"Unbreakable Kimmy Schmidt"
הקומדיה המעולה והקלילה (עם הסאבטקסט האפל) של טינה פיי היא יהלום מפוספס. לוקח לה כמה פרקים להתניע, אבל זה לגמרי שווה את זה. חוץ מזה, יש לה את שיר הפתיחה הכי מידבק בעולם.
אורך: 28 דקות. סך הכל: 7 שעות, 54 דקות
"DMT: The Spirit Molecule"
סרט תיעודי מרתק על הגלגולים ההיסטוריים השונים של הסם DMT, משימושים משוערים בימי קדם ועד היום (בין היתר בגלגולו בשם איוואסקה). עושה תיאבון.
אורך: 75 דקות. סך הכל: 9 שעות, 9 דקות
"Archer"
סדרת ריגול מצוירת שהיא מעין יורשת רוחנית ל"משפחה בהפרעה" (השתיים חולקות חלק מהקאסט ומהכותבים). העונות המאוחרות קצת מאבדות כיוון, אבל שלוש הראשונות לגמרי שוות את זה.
אורך: 20 דקות. סך הכל: 9 שעות, 29 דקות
"It Happened One Night"
קומדיות רומנטיות התחילו כאן. קלאסיקה ענקית של פרנק קפרה.
אורך: 105 דקות. סך הכל: 11 שעות, 14 דקות
"Anthony Jeselnik: Thoughts & Prayers"
במופע הסטנד־אפ החדש של אנתוני ג'סלניק הוא מרחיב את המנעד שלו מפאנצ'ים קצרים ואפלים למשהו שונה לגמרי. אין מה לדאוג, הוא עדיין חוצה את גבולות הטעם הטוב חמש פעמים בדקה.
אורך: 59 דקות. סך הכל: 12 שעות, 13 דקות
"The One I Love"
הסרט הזה מסווג משום מה בנטפליקס (גם) כקומדיה רומנטית, אבל הוא לא. מדובר במותחן פסיכולוגי משונה עם כמה תפניות מטרידות, מסוג הסרטים שעדיף להגיע אליהם טאבולה ראסה.
אורך: 91 דקות. סך הכל: 13 שעות, 44 דקות
"Brooklyn Nine-Nine"
קומדיית משטרה כיפית ומוגזמת עם אנדי סמברג בתפקיד הראשי ועוד הרבה פרצופים כיפיים (צ'לסי פרטי! פרד ארמיסן!) בכל פינה.
אורך: 23 דקות. סך הכל: 14 שעות, 7 דקות
"True Grit"
המערבון המעולה של האחים כהן מצליח להיות כבד וקודר מצד אחד והרפתקה קלאסית מצד שני. נראה שהסרט, שקיבל ביקורות טובות בזמן אמת, נשכח קצת בחלוף השנים בפילמוגרפיה של האחים, ולא בצדק.
אורך: 110 דקות. סך הכל: 15 שעות, 57 דקות
"The Fall"
מותחן בריטי שחור משחור שעוקב מצד אחד אחר שוטרים המחפשים רוצח סדרתי, ומצד שני מציג מקרוב מאוד את חייו הכפולים של אותו רוצח.
אורך: 60 דקות. סך הכל: 16 שעות, 57 דקות
"Beasts of No Nation"
הסרט העלילתי הראשון שנטפליקס הפיקו. קורי פוקונאגה (מהעונה הראשונה והפנטסטית של "בלש אמיתי") בכיסא הבמאי, אידריס אלבה בתפקיד הראשי בתור מפקד של צבא ילדים־חיילים באפריקה.
אורך: 137 דקות. סך הכל: 19 שעות, 14 דקות
"Star Trek: First Contact"
כי זה הסרט הכי טוב בסדרה, נקודה. ואפילו לא צריך היכרות עם הסדרה בשביל ליהנות ממנו (אבל יותר כיף אם שוחים בחומר כמובן).
אורך: 111 דקות. סך הכל: 21 שעות, 5 דקות
"Bloodline"
הפקת מקור של נטפליקס. דרמה משפחתית שהולכת ומתפתחת למותחן. אטית מאוד, קצת רצינית מדי וקצת מלאה בעצמה, אבל בסך הכל שווה את ההשקעה.
אורך: 60 דקות. סך הכל: 22 שעות, 5 דקות
"Adventureland"
קומדיית נעורים כיפית (אבל חכמה) מהתקופה שהפרצוף של ג'סי אייזנברג עוד לא נמאס לחלוטין (טוב, זה היה ב־2009).
אורך: 107 דקות. סך הכל: 23 שעות, 52 דקות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ג'וני מיטשל אמרה לא פעם שמוזיקה היא כמו ארכיטקטורה נוזלית: זרמים, צבעים ואלמנטים המתלכדים בעדינות וברגישות יוצאת דופן לכלל צורה או רעיון, לעתים לא קונבנציונליים, הנשענים על יסודות איתנים. טייני פינגרז מספקים את אחת ההוכחות הטובות ביותר לטענה של מיטשל: מעטים ההרכבים שמצרפים כל הרבה ז'אנרים ורעיונות מכל קצוות הסקאלה לסאונד המאחד מאזיני גראנג', רוק אקספרימנטלי ודאבסטפ.
האלבום החמישי של האצבעות הקטנות, "The Fall", מעלה מושג נוסף שנקשר ב־DNA של ההרכב: אבולוציה. מוזיקה, כמו כל אורגניזם, צריכה להתפתח ולהשתנות לצורך המשך קיומה ביקום. ארבעת אלבומי האולפן הקודמים של ההרכב, שיצאו בפרק זמן של פחות משנתיים, היו מכלול של התנגשויות חוצות קונבנציות והציגו פוטנציאל נפיץ. אך בניגוד להופעות האנרגטיות של ההרכב, האלבומים היו מעט מפוספסים והסתכמו לרוב באוסף ג'אמים דחוסים ובשלב מסוים אף מעיקים. "The Fall" לעומת זאת הוא מושא של שינויים מצטברים. אלבום עם סאונד פחות חנוק ויותר דינמי שמבקש לגשת אליו לא רק במונחים טכניים של נגינה וירטואוזית, אלא בעיקר כרכבת הרים אמוציונלית – עליות ומורדות של רגשות מודרניים ומצבי רוח קיצוניים המשתנים לאורכו.
קטע הנושא הפותח את האלבום הוא רייב סכיזופרני שצובר מומנטום רק כדי להישבר במעבר ל"Eyes of Gold" ול"Traveller Soul", המעניקים את הבמה לחטיבת הקצב המסיבית של ההרכב. "Drops" מתחיל צלילה עמוקה לתחתית האוקיינוס והנשמה, כמו חבל דק שנע על קו העימות בין רוגע לחרדה, בין הפסנתר העדין של נמרוד בר לגיטרות המתעתעות של אורן בן דוד.
הקטע "Nine of Swords", על שם קלף טארוט המסמל חרדה, כישלון והשלמה עם הייאוש, הוא מעין פסקול של מותחן אימה פסיכולוגי. ההרכב גם לא מפחד לבחון את החומרים הקודמים שלו מזווית חדשה: "Dispatcher" נכלל עוד באלבומם הקודם – "We are being Held by the Dispatcher", שהוקלט כולו ביום אחד. האינטואיטיביות והחספוס שאפיינו את הקטע בגלגול הקודם, מתחלפים לרגע של זן באורך כמעט שמונה דקות שממשיך לצלול עמוק, רק כדי להמריא לרקיע עם "Music for the Sun". מהקטעים היפים ביותר שניפק ההרכב עד כה.
טייני פינגרז יצרו תמיד את האנומליה המוזיקלית שלהם משברי מקצבים וממלודיות מפורקות, אבל "The Fall" אינו אוסף שברים אלא שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. זו מטמורפוזה שמניעה את המאזין מתחילתו ועד וסופו כמו בתהליך מדיטטיבי, ביצירה צלולה ונגישה, ללא התפשרות על האסתטיקה המורכבת שלה. האלבום אמנם תובע גם לא מעט סבלנות מהמאזין, אבל ארכיטקטורה נוזלית הרי דורשת מעט אורך רוח לפני שהיא מתגלה במלוא הדרה.
השורה התחתונה:תנו לאצבעות ללכת במקומכם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
