בבוקר שאחרי איראן, ישבנו בבית מאיקי ואני ושיחקנו רמיקוב על שולחן הקפה בסלון. היא כבר הכינה את כל הדברים שלה לקחת לאוטו. ידעתי כבר חודשים שהיום הזה בדרך, ובשבועות שלפני כן כבר הלך ונעשה ברור גם מתי. אחרי שנתיים היא הולכת. יש סיבות טובות, סיבות של החיים. אני רוצה להיות אבא, היא ייקח לה זמן. היא צעירה. ידעתי שהיא צעירה. בכל זאת חלמתי חלומות. היא הולכת לרקוד.

>>יולי לוהט על המסך: בחרנו 19 סדרות שבטח תרצו לראות החודש

זה מה שעשינו בשעה האחרונה שלנו יחד – שיחקנו רמיקוב, לא דיברנו. כמו שעשינו כשחיכינו לאזעקות. באמצע בכיתי שתיים-שלוש דקות, בכי שפרץ ממני. ואז חזרנו לשחק. הנפש כל כך מותשת, לך תתחיל לדבר עכשיו פרידה. לך עכשיו תשב ותסתכל בעיניים. אין יכולת כזו, העיניים של שנינו בורחות. כל אחד מאיתנו הוא קצת יער שרוף. אחרי שעה ליוויתי אותה לאוטו, התחבקנו, אני אוהב אותך אני אוהבת אותך. היא הלכה.

ביום שני דיברתי בטלפון עם המנהל שלי. אחרי שמונה ימים שהוא והמשפחה שלו ישנו במקלט מתחת למרכז ביכורי העיתים יחד עם הרבה משפחות אחרות, קמו ונסעו לאילת. הוא הבין שהטילים לא מחפשים אותו אישית, הוא לא נסראללה שרק מחכים שייצא מהבונקר. אז סוף סוף הצלחנו רגע לדבר. הבארבי לא קורה אחי. יכול לקבוע הופעות חצר/ממ״ד על כל תאריך שאתה רוצה. נקווה שנוכל להזיז לספטמבר או משהו. כולי במוד חמ״ל, אוסף טלפונים של אנשים שיכולים לארח הופעות שלי מול שלושים איש ליד מרחב מוגן. גם כדי לא להיכנס לחובות של יותר מדי זמן בלי פרנסה, וגם כדי לתת משהו. כדי לא להשתגע.

ואז יום אחרי זה הודעה. 'עצור הכל אחי, ההופעה תתרחש במועדה'. איכשהו, צריך שיקרה תוך שבועיים כל מה שהיה צריך לקרות תוך חודש. חזרות. לעשות וידאוים כדי למכור כרטיסים – בכלל, הסוויצ׳ הזה של להתחיל למכור כרטיסים בין פוסטים על זוועות עולם ברשת. הכל כמו איזה פאזל משוגע ורוקד. הכל תלוי על חוט דק. איכשהו בתוך זה לשמוח. בתוך הענן הזה של הפחד, מהאויב ומעצמנו, מכל סוג של אלימות ודיכוי וחוסר סובלנות. בתוך חוסר הודאות הגדול. אנשים נהרגו. אנשים יושבים כפופים במנהרות שנתיים. אנשים איבדו את בתיהם. אני בתוך כל זה, הולך עם החוט הזה שרקמתי, מקווה שהוא יהווה סוג של תיבה למבול הזה. לפעמים נראה לי שכל מה שבניתי רוחנית בחיים שלי חסר תוקף מול המציאות. שר שירים בזמן שאנשים עם שררה מזיזים כוחות גדולים בעולם. מול הברזל והאש שקורעים את השמיים אני תמהוני והזוי. פתאום אני איזו מין חיה קטנה מול מטר מטאורים. עשן על המים אש בשמיים.

ובתוך זה כאמור יש גם אושר. וגם עצב קטן, שלא מחובר לצרה הגדולה. וכן, גם את הצרה הגדולה. גם שותפות גורל, עם העם הזה שהיה אלפיים שנה בגלות וחלם לחזור לפה. שלוקח נצח להבין מה זה אומר לבוא מתוך סיפור כזה. עד שבאלפיים עשרים וחמש יושב אשכנזי מבית חילוני על אדוות של מסע פסיכדלי, ולומד לנגן פיוט מרוקאי – ״דודי ירד לגנו״ – ונשבר ב״פתחי לי שערי ציון אשר אהבתי״ וב-״ומארץ רחוקה אקבץ פזורך״. ובו זמנית נהר בלתי פוסק של תמונות מזעזעות מעזה. כל כך דומה לגהנום. והידיים שלנו שם. איך בתוך המציאות הזו להיות איש של שלום. איך בתוך זה להצליח לחלום עולם טוב יותר. איך לא ליפול שוב ושוב אל הקטבים. כל הזמן לנסות לנצח מישהו. ומצד שני, איך לא להיות משותק מול הכוחות הגדולים האלה, מול הסופה הגדולה.

מה מוזיקה בכלל עושה בתוך המציאות הזו. בניתי תיבה של רכות גדולה. של רגישות. של אמונה במתיקות הפנימית של העולם. פאקינג קראתי לאלבום שלי ״מה יש לפחד מהאביב״. ויש ימים שכל מה שאני רואה מול העיניים שלי היא אפשרות לחורף עצום וקודר. אבל בין לבין, אני רואה את החוטים נשזרים. מפגשים עם אנשים שבאים ממקום שונה לגמרי. דיבורים מלאים בלב, בכנות, בנשמה. תודעה שמשתנה, מחפשת את דרכה אל האור. אל האביב. מרגיש כאילו אני יכול לשנות את הפוקוס של התמונה, עיניים על האסון, על הקשוח והאפל, ובלכסון עיניים זריז פתאום מתבלטים הניצנים שבין האבנים הגדולות, כמו האזוב בין אבני הכותל. חיים. וכשאני מסתכל על הלבלוב המשוגע הזה, שמתסתתר בין ההריסות, יש קול שנוזף בי שאני בורח מהאמת הקשה. שאסור. לחיות. לאהוב. להאמין. ולפעמים אני מאמין לו.

והמוזיקה, כל פעם מחדש סוללת נתיב אל תוך הלב. חזרה לחיים. חזרה אל היופי. חזרה אל זיכרון העולם שמגיע. אל העולם שמתגעגעים אליו תמיד. אני לא זוכר בעצמי, ובכל זאת כותב את זה. אני לא זוכר עד שהמנגינה מתחילה. עד שמישהו אומר דבר מתוק באמת. עד שאני נזכר.
רותם בר אור ישיק את אלבומו "מה יש לפחד מהאביב" בהופעה במועדון הבארבי, נמל יפו, ב-9.7, עם הופעות אורח של האנג'לסי והאחד והיחיד אביתר בנאי.לפרטים נוספים וכרטיסים

• טור אישי
• מוזיקאים
• מוזיקאים ישראלים
• theAngelcy

• Facebook
• Twitter
• Email

משהו בימים הארוכים, בשקיעות היפהפיות ובהרגשה שהכל אפשרי הופך את הקיץ לעונה שאנחנו לא יכולים לקבל ממנה מספיק. בתל אביב נראה שהקיץ נמשך ונמשך, נמהל במרחבי הים האינסופיים ובלילות הצבעוניים ומלאי החיים שקשה למצוא במקום אחר, לא רק בארץ אלא גם בעולם.

נראה שמותג הקפה Nespresso חושב בדיוק כמונו על הקיץ התל אביבי ולרגל השקת קפסולות הקפה הקר בניחוח האיטלקי שלו, יוצא בסדרת אירועי קיץ שתוציא אתכם החוצה. הכניסה, למקרה שתהיתם, חופשית לגמרי. ג'יין בורדו, Dorj ,JONAMOON ומונטיפיורי הם רק חלק מהשמות שילוו את רגעי הקיץ של Nespresso בשלושה לוקיישנים שונים וקיציים במיוחד בתל אביב. מומלץ להזמין מקומות מראש, מספר המקומות מוגבל.

>>לרשימת אירועי הקיץ המלאה של Nespresso

כבודם של האמנים במקומו מונח, אך השם שבאמת שמחנו שהגיע לאוזנינו הוא של המיקסולוג אריאל לייזגולד, שרקח שלושה קוקטיילים מבוססי קפה במיוחד למאורע. הקוקטיילים יזרמו כמו מים, המוזיקה תהיה חיה ומידבקת, וברקע תנשב בריזה מהים. Nespresso אפילו דאגו לעמדות צילום מיוחדות לאינסטוש שלכם ולהאשטאג שיכול לזכות אתכם במכונת קפה וערכה להכנת קפה קר.

כל שאתם צריכים לעשות הוא לתעד את רגעי הקיץ שלכם, לתייג את nespresso.il@ ולצרף את ההאשטאג #נספרסואוןאייס באינסטגרם. אנחנו לא יכולים לחשוב על רגעי קיץ טובים יותר.

סיבוב ראשון: אספרנטו

28.6־29.6

יריית הפתיחה של ליין האירועים תישמע באספרנטו במקביל לאירועי הלילה הלבן בתל אביב. באירוע יופיע הרכב הרטרו מונטיפיורי שיחגוג הקיץ במוזיקה בניחוח שנות ה־50 וה־60, מתובלת בסגנון ים תיכון עדכני והכל באיטלקית. מיד אחרי ההופעה הלילה הלבן ייחגג בסט מטורף של DJ ASSAF AMDURSKY.

בצהרי יום שישי שלמחרת יתרחש במקום סבב מסיבתי נוסף, גרסת שישי צהריים, ויארח את הרכב הפולק־קאנטרי העברי הכי מתוק בארץ, ג'יין בורדו, אחריהם יתקלט DJ Shimi Malka. יש משהו טוב יותר מקוקטייל מתקתק בצהריים?

הזמנת מקומות בהודעה פרטית לעמוד הפייסבוק של אספרנטו:esperantoisrael

28.6, פתיחת דלתות 18:30 | 29.6, פתיחת דלתות 13:30 |אספרנטו, מרפסת מלון קרלטון, אליעזר פרי 10 תל אביב

*הכניסה מגיל 26

סיבוב שני: ורנדה

5.7־6.7

יש לכם בדיוק שבוע להתאושש מהלילה הארוך והסוער – שבוע חדש, רגע קיץ חדש. ב־5.7 יתקיים הסבב השני בסדרת האירועים של נספרסו עם הופעת סול ו־R&B של Dorj (דור תורג'מן). מיד אחרי ההופעה הזו, די.ג׳יי ינון יעלה עם סטליסט שירים לכם את הלילה. צהרי שישי שלמחרת יהיו שייכים להרכב המעולה בטא זינק, שאנחנו בטוחים שיישמעו אפילו עוד יותר טוב עם קוקטייל קפה מושלם.

הזמנת מקומותבאתר ורנדה

5.7, פתיחת דלתות 18:30 | 6.7, פתיחת דלתות 12:30 |ורנדה, הירקון 115 תל אביב

*הכניסה מגיל 23

סיבוב שלישי: דרמה בר

12.7־13.7

את רגעי הקיץ תחתום נספרסו בשני אירועים עוקבים בדרמה בר. הערב הראשון ייפתח עם להקת הפולק JONAMOON ואחריה מסיבה עד השעות הקטנות של הלילה. הסיום המתוק של אירועי צהרי שישי יהיה עם להקת theAngelcy המצוינת. מישהו ביקש זיכרונות קיץ ולא קיבל?

הזמנת מקומות בטלפון: 7205899־054

12.7, פתיחת דלתות 18:30 | 13.7, פתיחת דלתות 12:30 |דרמה בר, נחלת בנימין 52 תל אביב

*הכניסה מגיל 25

• קיץ קר 2018
• דרמה בר
• אסף אמדורסקי
• ג'יין בורדו
• theAngelcy
• נספרסו

• Facebook
• Twitter
• Email

השואוקייס הישראלי הרשמי למוזיקת ג'אז ועולם ולמוזיקת רוק אינדי ואלקטרוניקה, חוזר זו השנה השישית.אירוע החשיפה הבינלאומית, שנערך בשיתוף משרד החוץ והקרן לירושלים – החוגגת השנה 50 שנים להיווסדה, בהפקת "צוללת צהובה" בירושלים ובתמיכת משרד התרבות והספורט, יתקיים בין ה-11 ל-14 בנובמבר ויוקדש לג'אז ומוזיקת עולם והסבב השני, בין ה-18 ל-21 בנובמבר, יוקדש לרוק, אינדי ואלקטרוניקה. ההופעות יתקיימו בבארבי ובאזור בתל אביב ובצוללת הצהובה ובמגדל דוד בירושלים.

מתוך למעלה מ-700 מוזיקאים והרכבים ישראלים שהגישו מועמדות השנה, נבחרו כ-50 משתתפים על ידי ועדה מקצועית. אלו יופיעו בפני עשרות מבכירי תעשיית המוזיקה הבינלאומית – נציגי חברות תקליטים, בוקינג ומפיקי פסטיבלים המוזמנים לארץ מרחבי העולם – בהופעות הפתוחות גם לקהל הרחב. בין המשתתפים: התפוחים, A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד.

בשנה האחרונה, בזכות קשרים שנרקמו באירוע החשיפה הקודם, theAngelcy, שי צברי, קותימאן, הקולקטיב, קאט אאוט קלאב, אבישי כהן, לולה מארש, גארדן סיטי מובמנט, שלוש, מארש דונדורמה ואחרים הופיעו וממשיכים להופיע בפסטיבלים ואירועים ברחבי העולם, בהם WOMEX, פרימוורה, פהודה, פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, זיגט ועוד.

• A-WA
• מאיה איזקוביץ'
• טאטרן
• מארש דונדורמה
• חשיפה בינלאומית
• הצוללת הצהובה
• ימן בלוז
• theAngelcy
• גארדן סיטי מובמנט
• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• הקולקטיב
• 2015
• שי צברי
• קאט אאוט קלאב
• קותימאן
• פאנקנשטיין
• אבישי כהן
• לולה מארש
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מתופף ספרדי שאני פוגש ברכבת התחתית בברצלונה אומר לי כמה הוא אוהב את הג'זיסט אבישי כהן. מנהל של פסטיבל סיני שעומד לפני בתור לכרטיסים מיד מתוודה באוזניי על אהבתו ללהקת טייני פינגרז (ואני עונה בתגובה שהם לא באמת מישראל, הם בכלל מהחלל החיצון). כשאני מגיע לקופה, הבחורה החייכנית שמולי רואה שאני מארץ הקודש ומיד אומרת לי כמה היא מאוכזבת מכך שהיא תפספס את ההופעות של הלהקות הישראליות בפסטיבל – מסתבר שהיא מעריצה של theAngelcy.

שלוש להקות ישראליות התקבלו השנה לפסטיבל פרימוורה, אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים באירופה שברשימת ההדליינרים שלו אפשר למצוא את הבלאק קיז, הסטרוקס וג'יימס בלייק. בנוסף ל־theAngelcy, הגיעו לכאן גם הקולקטיב וגארדן סיטי מובמנט, ועם ייצוג אקלקטי כזה, לרגע אפשר לחשוב שהפרובינציה הקטנה במזרח התיכון מתחילה לקבל שם של מעצמה מוזיקלית. אומנם לא כל 175 אלף קוני הכרטיסים של הפסטיבל עוצרים את נשימתם לקראת בואן של הלהקות הישראליות (בעיקר כשהן מופיעות באותן שעות מול שמות מוכרים יותר כמו סאן קיל מון ות'רסטון מור), אבל הנוכחות הישראלית כאן, שנה שניה ברציפות, עשויה לסמן את תחילתו של שינוי מבורך. הקולנוע הישראלי כבר נחשב בעולם לשם דבר. האם תהליך דומה קורה למוזיקה הישראלית?

רועי ריק מלהקת הקולקטיב ממהר לצנן את ההתלהבות: "אני לא חושב שיש קהל שתופס את זה כסצינה ישראלית," הוא אומר, "אבל לעומת זאת, בתעשיית המוזיקה האירופאית כבר כן מדברים עלינו. אולי זה שלב אחד לפני שזה מחלחל לקהל הרחב". יוני שרוני מגארדן סיטי מובמנט מסכים אבל גם מחדד: "במוזיקה האלקטרונית ישראל קצת יותר מוכרת כגורם שאי אפשר להתעלם ממנו".

מי שבטוח לא התעלם מנוכחותם של הישראלים בברצלונה הוא ה־BDS (קמפיין לחרם על ישראל הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי), שמיד יצא בקריאה להחרים את ההופעות של ההרכבים ואף את הפסטיבל כולו, בשל העובדה שהוא נתמך בין היתר על ידי משרד החוץ הישראלי. תוכניית הפסטיבל דווקא הקדימה תרופה, קרצה לקהל האירופאי האנטי־ישראלי ותיארה את theAngelcy כלהקה "פציפיסטית ואנטי־לאומנית במוצהר" ששרה באחד השירים שלהם "We are a natural disaster" והמבין יבין, אך זה לא שינה את עמדת ה-BDS בנושא: הם מסרו שעמדתו של אמן כזה או אחר היא "לא רלוונטית" ברגע שהוא "בוחר לקבל כספים מהממסד הציוני". להגנתם יאמר שהם אכן לא קראו להחרים את ההופעה של צמד הדי.ג'ייז הישראלי רד אקסס, שהופיעו בנפרד מהמשלחת הישראלית. רותם בר אור, הסולן של theAngelcy, לא מתרגש: "הכל מותר באהבה ובמלחמה," הוא אומר בפשטות.

בינתיים במטה הפסטיבל מתקיימת הרמת כוסית לכבוד הלהקות הישראליות. פיתות עם חומוס ופלאפל מוגשות לאורחים (אנשי ה־BDS בוודאי היו מכנים את זה "כיבוש קולינרי"), והלהקות מנגנות סטים קצרים על במה קטנה בפני בכירי תעשיית המוזיקה האירופאית. מיד לאחר מכן הן מובהלות להופעות שלהן על הבמה הגדולה בפארק דל פורום הענקי, שם מתקיים הפסטיבל עצמו. ומי שחושב שמכאן אולי תתחיל הפריצה הגדולה של מי מהן, נתקל בריאליזם הפרקטי של מנהלי הלהקות.

אודי ניב, מנהל הלייבל BLDG5 שבו חתומה גארדן סיטי מובמנט אומר ש"אין ציפיה ליותר מדיי מפסטיבל כזה או אחר, לא משנה כמה הוא גדול. זה עניין מצטבר, זו שורה טובה בקורות חיים. כל פסטיבל הוא מדרגה שמעלה אותך למדרגה הבאה". על הבמה עולים הגארדנים והרחבה שממול מתמלאת במאות היפסטרים רוקדים, מחזה שיחזור על עצמו גם בהופעה השניה שלהם למחרת. כש־theAngelcy עולים, רועי ריק מהקולקטיב, שכבר ניגן באינספור פסטיבלים, מתקנא: "לאנג'לסי אין את חבלי הלידה שלנו. פעם היינו מנגנים בפסטיבלים קטנים, בבר בערב להקות, בחורי תחת מול עשרה אנשים. אתה מנגן ולא מאמין שהגעת לאנגליה בשביל זה. היום הכל מאוד ממוקד מטרה, אנחנו יודעים להגיע לאירועים כמו פרימוורה ולהתחבר לאנשים הנכונים שם, יש לנו ניהול ובוקינג באנגליה ובאוסטריה".

הקהל המקומי מתלהב מהחיבור הייחודי של theAngelcy בין פולק ובלוז לסול ולרגאיי ושר איתם את השירים בהנאה גלויה. כשבאחד מהקטעים לפתע לא שומעים חליל, לא פחות מארבעה אנשים בקהל קופצים על הסאונדמן לשאול מה קורה. מסתבר שבקהל יש לא מעט ישראלים שבאו לתמוך ולגונן, גם במחיר של ויתור על הופעות של הרכבים בין לאומיים, שבניגוד לאנג'לסי לא מנגנים בבארבי פעם בחודש. שניים מהם אומרים לי שזה מרגש אותם לראות את theAngelcy מול קהל בחו"ל, שזה קצת כמו לעודד את קבוצת הכדורגל שלך כשהיא משחקת מחוץ לבית.

האווירה מתחממת כשהקולקטיב עולים על הבמה. המקום כבר מפוצץ בקהל חם שמתמסר לחלוטין למופע הבימתי האנרגטי של הלהקה; לחילופי הכלים האינטנסיביים, לאנרגיות הבלתי נדלות ולשילוב המוצלח בין פולק לבין אלקטרוניקה חיה וסאונד נוצץ ועכשווי. מצד שני, הוא נותר אדיש לנוכחות של נינט בקהל. אנשים שדיברתי איתם הופתעו לשמוע שמדובר בלהקה ישראלית. בחור ספרדי אחד העיר שזה מאוד שונה מאחינועם ניני. הוא צודק. בסיום רועי ריק צועק "Vamos!" והקהל מתפוצץ. עידן רבינוביץ', הסולן והקלידן, אומר לקהל "לעולם לא נשכח את זה!", והם יורדים.

האם באמת מדובר באירוע בלתי נשכח מבחינת הלהקות? בר אור מסכם: "אם ייקרו לנו דברים גדולים עם המוזיקה ברחבי העולם בעקבות הפסטיבל – אחלה. זה חשוב, אבל זה לא הדבר שלשמו נתכנסנו. העיקר זה עדיין השירים, הלהקה, האנרגיה בהופעות". אבל בסוף הוא מודה שלמרות החזות הנונשלנטית אפילו הוא קצת בלחץ: "אני יודע שזה לעיתון אז אני מדבר יפה".

• מוזיקה
• הקולקטיב
• פרימוורה
• גארדן סיטי מובמנט
• מוזיקה ישראלית
• theAngelcy
• ברצלונה
• תרבות