Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בשקט בשקט, בלי הרבה בלגן, הופכת גבעת הרצל שבדרום העיר (המשתרעת בין דרך קיבוץ גלויות ורחוב התחייה) לספוט רותח להיות בו. למקבץ האמנים ובעלי המלאכה המתגוררים בשכונה התווספו גם ההייטקיסטים של WeWork; כולם מנסים להתקבל למשפחת SOSA החלוצית (South of Salame) ולהיות אלה שהיו שם כשפלורנטין הבאה התהוותה. אולי זו הסיבה שברשת סטורי החליטו שדווקא שם יקום משכנה הקבוע של חנות הסאמפלים החדשה שלהם.
בהתאם לאווירת "מתחת לרדאר" שגבעת הרצל מתהדרת בו, חנות הסאמפלים של סטורי עוד לא הוכרזה רשמית. זה כמובן לא מונע מעוברי אורח סקרנים להיכנס לחלל הגראנג'י, שמבחוץ נראה כמו בית מלאכה ישן או משרד. בפנים מתגלה חלל קטן אפור ומוסכניקי, חלק משטח השואו רום הוותיק של הרשת, עמוס כולו מדפים ומתלים. מהג'ינס של נודי, דרך הבגדים של צ'מפיון, התיקים של הרשל והמון אחרים – סאמפלים יחידים במינם שרק מחכים שתצביעו עליהם בהתנשאות תוך שאתם מסננים את המשפט מעורר הסלידה "זה סאמפל, זה לא נמכר עוד".
סאמפלים להמונים. סטורי הזרם. צילום: תום גץ
אם גם אתם תהיתם לאן הולכים הפריטים שלא עוברים את סינון הקניינים בארץ, אלה שהיו משונים או מיוחדים כדי להגיע למדפים בכמויות – זה המקום. טווח המידות, כמו הפריטים עצמם, אמנם מוגבל, אבל זה לא עוצר בעדנו לרצות לחטט כמו משוגעים עד שנמצא משהו שיהיה רק לנו. ברשת מבטיחים שבכל עשרה ימים עד שבועיים ייכנסו לחנות פריטים חדשים מהשואו רום הסמוך, כולם בעד 70 אחוז הנחה. אנחנו רק מקווים שבפעם הבאה שנבקר שם לא נצטרך למרפק את דרכנו אל הסאמפלים.
יחיד במינו? כן בבקשה. סטורי הזרם. צילום: תום גץגם האפי סוקס מגיעים. צילום: תום גץ
ראשון־חמישי 10:00־18:00, שישי 10:00־14:00 | הזרם 10 תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אנחנו מרגישים לפעמים שבא לנו להקים סטארט-אפ רק כדי שנוכל לעבוד בחללי העבודה המטריפים בעיר הזאת. מה שהתחיל כטרנד לסטרטאפיסטים שצריכים שמישהו יהפוך להם את החיים לקלים יותר הפך לצורת עבודה שכולם מבקשים להיות חלק ממנה. נכון, מגוון השירותים והתכניות באמת עושים את העבודה, אבל העיצוב של המקומות האלה הוא באמת יוצא מגדר הרגיל. בחרנו את ארבעת חללי העבודה שעושים את זה הכי טוב, אתם בחרתם את המנצח.
הזוכה בתואר #הכי_יפה_בעיר: WorkShop, פלורנטין
WorkShop. צילום: אביב פרסבורגר
מחלל תעשייתי ישן בפלורנטין לחלל העבודה הראשון למעצבים וכעת גם לזוכה בקטגוריית חלל המשרדים הכי יפה בעיר, WorkShop הוא מתחם שכולו יצירתיות. נוסף על שולחן עבודה ונקודת חיבור לחשמל שלהם זקוק כל פרילנסר, ב־WorkShop גם הכניסו מכונות תפירה, עמדות רתכות, בובות דיגום, סטודיו צילום ועוד ועוד. האדריכל ערן שמש הפך את הבניין בן שלוש הקומות למקום המחולק לאזורי עבודה מכל הסוגים, עם עיצוב הנע בין ישן לחדש ובין תעשייתי וביתי.
LABS, שרונה
LABS. צילום: אלירן אביטל
מתחם העבודה LABS, הממוקם בחמש הקומות הגבוהות של מגדל עזריאלי שרונה, נפתח רק לפני מספר חודשים וכבר ממוצב כאחד המתחמים המובילים ביותר בישראל. עיצוב המתחם מושפע מאלמנטים סקנדינביים-מינימליסטיים הבאים לידי ביטוי בריהוט ובצבעוניות הבהירה. מלא בפינות ישיבה מפנקות, לאונג'ים מרווחים ומתחמים חווייתיים כמו חדרי משחקים; חדר כושר; מתחם כנסים יוקרתי בקומה ה-60 וקפיטריות. טירוף
MindSpace, רוטשילד
MindSpace. צילום: בועז ארד
קשה לעבור ברוטשילד ולא לסובב את הראש אל חלל העבודה הזה. המקום מעוצב כולו בשפה אורבנית שזרקה אותנו לניו יורק או לונדון, ועושה את זה בצורה שמקנה לו מקום של כבוד ברשימה.
WeWork, הזרם
WeWork הזרם. צילום: אייל מארילוס
אין שם איקוני יותר בסצנת חללי העבודה מ-WeWork. חלל העבודה הזה ממוקם ביפו ונמצא בבניין שהיה בעבר חניון. המבנה מעוצב בסגנון הברוטלי (המאוד טרנדי, אגב) ונראה מרחוק כמו מבנה נטוש וישן. הנמצאים בפנים מרגישים כאילו הם בחוץ ובפנים בעת ובעונה אחת. נראה טוב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המונית המצטיינת, תוכנית הרדיו הכי פחות מעצבנת, הבריכה הכי שווה וחנות הצעצועים הכי טובה. מדי שנה אנחנו יושבים להתווכח ולבחור את היהלום שבכתר, הדובדבן שבקצפת, הזית שבמרטיני, הנו, הבנתם. הכי טובים שיש - מודל 2016
הטמבורייה הכי טובה: בסלמה 40 (צילום: איליה מלניקוב)
בזמן שכל הספרים הפכו למעצבי שיער וכל הפיצריות לבתי אוכל איטלקיים, רק טמבוריות העיר שמרו בגאווה על הצביון הצנוע משנות ה־50. אנשי הטמבוריות לא צריכים להתנצל על דבר: יש להם את הידע ואת הכישורים שאף אחד מאיתנו לא טרח לרכוש, והם בהחלט נהנים מעמדת הכוח שניתנה להם. אלה מהטמבורייה בסלמה 40 אמנם מבינים שאתם לא יודעים חצי דבר על הברגה ועל צבע אקרילי, אך ישמחו להסביר לכם עליהם ללא שמץ של התנשאות. עם יד על הלב, לא בטוח שהייתם עושים אותו הדבר במקומם.← סלמה 40 תל אביב
[tmwdfpad]
מילה של תל אביבי: השיפוצניק הכי אמין
יובל דישון
שמעון משל, בעלי הבר פיקוק: "אני עובד עם יובל כבר ארבע שנים. האמינות שלו באה לידי ביטוי בכל דבר – החל מזמן התגובה, דרך התמחור ועד המקצועיות. אך מעבר לכך שהוא מאוד מקצועי, יובל הוא אדם שקל לעבוד איתו וניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות". 4468977־03
חנות האופניים הכי טובה
אופני עוז רבי
דפקו לכם את האופניים בפעם השלישית השנה? חסכו את החיפוש המביך אחריהם בנווה שאנן (כולל מפגש מוזר עם הגנב ובקשת ההנחה ממנו, כי זה אשכרה האופניים שלכם), ופנו ישר לעוז ודוד רבי מחנות האופניים הוותיקה בלוינסקי, שיציעו לכם דגם חדש במחירים סבירים למדי וגם יסבירו לכם באדיבות כיצד למנוע את הגנבה הבאה. טוב לכיס, מצוין לאגו.← לוינסקי 68 תל אביב, ראשון־שני ורביעי־חמישי 8:00־18:30, שלישי ושישי 8:00־14:00, 6888008־03
מעבדת הטלפונים הכי מתחשבת
Fix Phone
היתרונות של Fix Phone על פני מתחריה הם משלוחים חינם בתל אביב, אופציה להחלפת רכיבים קטנים במכשירי אייפון ללא צורך בהחלפת לוח האם כולו, והכי חשוב – מוזיקה טובה המנוגנת במעבדה לאורך כל שעות היום ומרוממת את רוח העובדים, הלקוחות והמכשירים המאושפזים.← לאונרדו דה וינצ׳י 9 (פינת קפלן 12) תל אביב, ראשון־חמישי 10:00־20:00, 705999־700־1
הגרפיטי הכי מרגש
Search On של Dede בשבזי פינת כנרת
אמן הרחוב Dede יצר כמה מהעבודות המרשימות בתחום בשנים האחרונות, בהן מטרת הענק שצייר בתקופת צוק איתן והשיניים שהצמיח למתחם הדולפינריום. אנחנו מחבבים יותר דווקא את העבודות הצנועות שלו, שהופכות כל קיר מתפורר לפינה קסומה ומשתלבות בסביבתן כאילו צמחו באופן אורגני מתוך הבטון והסיד והופכות את המרחב האורבני לצבעוני ומסקרן הרבה יותר. קראש רציני במיוחד נרשם על היצירה Search On, שהפציעה בנווה צדק רק בפברואר האחרון והפכה מיד לדבר החביב עלינו בשכונה.
עם מוטו מפתה כמו "תפסיקו לעבוד ותתחילו לטייל" ועם שם המרפרר ישירות למכניס האורחים הכנעני הראשון, אחיו הצעיר החדש של ההוסטל הירושלמי האהוב כמעט עושה חשק לצאת לחופשה בעיר מגוריכם. החדרים אמנם רחוקים מלהיות מעוצבים או מהודרים, אך הם נקיים, נוחים ומאובזרים, האווירה כיפית וארוחת הבוקר כלולה במחיר הסביר לחלוטין. חדר משותף מ־102 ש"ח, חדר פרטי מ־350 ש"ח, דירה מ־585 ש"ח.← לבונטין 21 תל אביב, 6249200־03
הקיוסק הכי מספק
אף פעם לא מאוחר
ברחוב יהודה הלוי מסתתר קיוסק עם ממתקים כה שווים שאפשר לחשוד שמדובר באחיו הקטן של שווייצריה הקטנה, עם שלל מציאות מתוקות ומלוחות שכלל לא ידענו שאפשר להשיג בעיר. במקפיא תמיד יש טעמים נדירים יותר של מוצרי בן אנד ג'ריז, ולמיקסום המנצ'יז (תחום שאסור לזלזל בו) – גם ג'אנק פוד קפוא כמו כדורי בטטה ושניצל תירס. המלצה חמה מאיתנו – ממרח מלטיזרס. אתם עוד תודו לנו (ואחר כך ממש ממש תצטערו על זה).← יהודה הלוי 95 תל אביב, 5662632־03
חלל העבודה הכי אטרקטיבי
WeWork
אם יוצאים מנקודת הנחה שסביבת עבודה יצרנית, מעוצבת, מפרה ועדכנית היא מה שאתם צריכים כדי להתקדם עם הפרויקט שממתין בסבלנות על הלפטופ שלכם, ראוי שתמירו את השולחן המתנדנד בבית הקפה מתחת לבית בחלל עבוודה מושכר. מתחם WeWork בדובנוב מציע אפשרויות התמקמות ורסטיליות, שירותי משרד מגוונים ואווירה סבבית אך עניינית, ואף ניחן בשיק חו"לי סופר קולי. זה המשרד שתמיד חלמתם עליו והמקום הנכון ביותר להעביר בו את היום. ←דובנוב 7 תל אביב, 3053*,wework
WeWork (צילום: יולי גורודינסקי)
הספסל הכי מבוקש
מול טוני וספה באלנבי
יש שעות שבהן קל יותר למצוא חניה מול סביח טשרניחובסקי מאשר לדחוף חצי ישבן לספסל הצמוד לסניף הפיצה של טוני וספה באלנבי. המתחרים: סקייטרים במאנצ׳, זוגות בגילים מתקדמים שזה עתה סיימו מסע מפרך לאורך שדרות רוטשילד וכמובן הומלסים. הפרס הגדול: רגע של נחת במיקום מרכזי בעיר (מטר מהברקפסט!). שיהיה בהצלחה.← אלנבי 118 תל אביב
מה יכול לגרום לעובד עצמאי לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב עם בני אנוש נוספים ואפילו לשלם עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? שרון קנטור הזדמנה לחלל עבודה משותף
מה יכול לגרום לאדם שאינו שכיר לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב שבו מצויים בני אנוש נוספים ואפילו לשלם כסף עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? האם זה הצורך בשירותי פקס זמינים? אולי הטייסטרז צ'ויס במצב טרום־גושי? לא ולא. התשובה היא משמעת. גם קהילת השוטף פלוס 60 (המכונה באתר של מיזנטרופ "פרילנסרים, עצמאים וכותבים", כאילו מדובר בסקטורים נפרדים) צריכה את הנוגשׂ שלה, ויהא זה עיניו הבוחנות של האחר או התשלום השעתי. מי שעובד בבית מכיר את תחושת אובדן הקשר לעולם המלווה לכך, שטובה אולי לפרוזאיקונים, אבל די רעה לכל שאר שכירי העט.
למעשה, מרבית המתקבצים במרחבי העבודה המשותפים החדשים אכן עובדים אצל אותו מעסיק. הם אולי לא יודעים זאת או לא מודים בכך, אבל התחושה הנושבת משני עברי הזכוכית והפרופיל הבלגי, היא של מעין באזז, חוט חשמלי שלוחש: גוגלללל, יוטיובבבב, אפליקציההה בלתי נחוצצצצצצה, אני חלק מהקפיטליזם המאוחרררררר. זה קצת דוחה וקצת סקססססססי.
מרבית הוורקספייסים החדשים – לא כולם – משתמשים בז'רגון נדל"ני בתארם את יתרונותיהם: "פנינה חדשה ומעוצבת בלוקיישן הטוב ביותר בתל אביב", "חזית לשדרות רוטשילד", "האזור מושך אליו אמנים ומעצבים". כולם, למעט מיזנטרופ, מדגישים גם את נושא הקהילה, ה"קומיוניטי", אף שלא ברור בדיוק באיזו קהילתיות מדובר. הכוונה היא כנראה לקהילת העובדים בעולם החדש, קהילת המשרתים את האח הגדול באשר הוא. הספייסים החדשים מציעים גם ברז בירה, פופקורן, חיוכים ומינגלינג. את המניע והמנוע חושפת רשת WeWork, שיושבת בכל העולם וגם בדובנוב, עם הסלוגן: "To create a world where people make a life, not just a living". המנגנון דומה לזה שמנחה תאגידים גדולים לספק סביבה משרדית אולטימטיבית, כולל פעוטון וחדר כושר: טשטוש מושלם בין העבודה לחיים, כי העבודה היא חיים.
מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)
גמרתי!
לקראת הבחירות האחרונות זומנתי לישיבת קריאייטיב עם מלא אשכנזים ממושקפים אחרים לצרכים שמאלניים כלשהם. הישיבה נערכה באחד מחללי העבודה המשותפים המדוגמים. בהתחלה נפלתי מהכיסא המעוצב. שיו, אירופה! כאילו, כמו ברלין אבל עם עבודה. הכל היה כל כך יפה ועם עץ מלא וציפיות לכריות וצעצועי בדיל מהמאה ה־19 – עד שלא האמנתי למזלי הטוב ולמכנסיי המטונפים. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי על היותי אדם מהוה וקמצן, או על הספה הנאה שהדגישה זאת מול העולם כולו. ככל תשוש נפש החלטתי לחשוף את רגשותיי אלו מול משתתפת אחרת, שנראתה לי דווקא H&M פרנדלי ובכלל בחורה עם ארנק. והפלא ופלא – היא הרגישה בדיוק אותו דבר.
המשכנו להתפעל מהעיצוב, מהמים עם הנענע ופלחי התפוז, מהפח האלגנטי המחליק על ציריו אל תוך הארון, עד שנדרשנו אשכרה לעבוד. האחראית עלינו הביאה עגבניות שרי – כי אנשים שעובדים בשביל המחר לא אוכלים בורקס – והניחה אותן בשתי קערות יפות, והקערות זרקו צבע משגע על שולחן סיעור המוחות. מקץ שעה נפתחה הדלת בחדר הישיבות, והאחראי על הקומה דרש במפגיע את הקערות. מתברר שהן לא לשימוש, ובפועל מצפים ממך לקחת כוס חד פעמית כמו במשרד מגעיל מהעולם הישן.
מעבר לחלון הזכוכית המפורזל פעלה חברת סטארט־אפ. באחד הרגעים המתים בישיבה החלטתי לבדוק מה הם עושים שם, החננות האלה. הקשתי בגוגל את השם שעיטר את הזכוכית וגיליתי שהם, סורפרייז, מפתחים איזו אפליקציה עם שם שובב שתאפשר לך לתקשר עם חבריך בכל זמן (לעזאזל, חייבים עוד אחת כזאת). גיליתי גם שהלוגו שלהם נראה כשלושה גברים מאוננים, כשידו של הימני מונפת מעלה כמכריזה: "גמרתי!".
אחרי שהראיתי אותו ליושבי השולחן וכולם צחקו נורא ולכסנו מבטים לועגים לכיוון המרחב הסמוך, קצת התעצבתי. כמה קרובים הם היו, ממש מעבר לזכוכית. הלוא אם הייתה פה איזו קומיוניטי, היינו אנחנו, חבורת הקריאייטיב המהוהה, ניגשים אל עכברי ההיי־טק ואומרים להם: "הלוגו שלכם פתטי והסלוגן שלכם גרוע, אבל מפני שאתם אספרגר לא יכולתם לראות את זה", והיינו מושיטים עזרה. אבל לא. הזכוכית אטומה, קומרדס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
